פסקי דין על חת - לברון משרד עורכי דין | פסקי דין על אהובה אגם

32195-01/14 א     23/05/2017




א 32195-01/14 חת - לברון משרד עורכי דין נ' אהובה אגם








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 32195-01-14 חת - לברון
משרד עורכי דין
נ' אגם ואח'


לפני
כבוד השופט רונן אילן


התובע:

חת - לברון
משרד עורכי דין
ע"י ב"כ עו"ד שלומי הס


נגד

הנתבעת
:
אהובה אגם
ע"י ב"כ עו"ד רפי כלימי




פסק דין


לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורכי דין.
התובע, משרד עורכי דין
, העניק שירותים משפטיים בשלושה עניינים נפרדים הקשורים לחברות בהן הייתה הנתבעת בעלת מניות. בגין כל אחד מאותם עניינים בגינם ניתנו השירותים נעשה החיוב לפי שעות העבודה שבוצעו בפועל. בגין כל אחד מאותם העניינים נשלחו חשבונות. ובגין אף לא אחד מאותם העניינים נפרעו החשבונות.
במצב זה, טוען התובע שיש לחייב את הנתבעת עצמה בפירעון החוב על השירותים המשפטיים שהעניק, באשר הייתה מודעת לשירותים שניתנו, באשר נהנתה מאותם שירותים, ובאחד המקרים - גם נוכח התחייבות שנתנה להזרים כספים לחברה הציבורית לה ניתן השירות. הנתבעת מצידה טוענת שלא הזמינה את השירותים, לא סיכמה דבר בגינם מול התובע, ואין לה כל מחויבות כלפיו.
במוקד תביעה זו עומדת לפיכך השאלה אם התחייבה הנתבעת בתשלום שכר טרחת התובע, ואפילו אם לא התחייבה – אם יש מקום לחייבה בתשלום מקום בו נמצא שנהנתה ממתן השירות. עוד עומדת לבירור המחלוקת אם התחייבה הנתבעת להזרים כספים למימון פעילותה של חברה ציבורית לה הוענקו שירותי התובע, ואם בכלל יש בהתחייבות שכזו כדי להקנות לתובע, כצד שלישי, זכות תביעה כלפי הנתבעת.
תמצית העובדות
1.
התובע הינו תאגיד אשר באמצעותו פועל משרד עורכי הדין חת – לברון. בין בעלי השליטה בתובע גם עו"ד גל חת (להלן: "עו"ד חת").
הנתבעת הינה אשת עסקים, בעלת מניות ומנהלת בחברות העוסקות בנדל"ן. בין היתר, במסגרת פעילותה, הייתה הנתבעת בעלת מניות או נושאת משרה בחברת יורו גלוב אוברסיז 1968 בע"מ (להלן: "חברת יורו") ובחברת טופגרופ השקעות בע"מ (להלן: "חברת טופגרופ").
בנה של הנתבעת, רונן אגם (להלן: "רונן") היה פעיל אף הוא בעסקים שונים ביחד עם הנתבעת.
2.
במהלך 2007 נוצר קשר בין עו"ד חת לבין רונן, ונבחנה האפשרות לפיה יעניק משרדו של עו"ד חת, התובע, שירותים משפטיים לקראת אפשרות רכישת מניות חברת טופגרופ, חברה ציבורית באותה עת.
בעקבות קשר זה, רכשה הנתבעת מניות של חברת טופגרופ ובדיווח מיידי לבורסה לניירות ערך, דיווח מיום 21.8.07 אותו העביר עו"ד חת (נספח א' לתצהיר הנתבעת), נכתב כי הנתבעת הינה בעלת כ- 33% ממניות חברת טופגרופ.
בגין השירותים המשפטיים הכרוכים ברכישת מניות חברת טופגרופ לא שולם שכר טרחה כלשהו לתובע.
3.
במהלך 2009 הייתה הנתבעת בעלת מניות בחברת אלוני מיתר בע"מ (להלן: "חברת אלוני"). בתחילת 2009, נעשתה פנייה נוספת לעו"ד חת ונתבקש ייעוץ בקשר עם פעילותה של חברת אלוני.
גם בגין השירותים המשפטיים הכרוכים בחברת אלוני לא שולם שכר טרחה כלשהו לתובע.
4.
כ- 4 שנים לאחר מכן, במהלך שנת 2013, היו עורכי הדין ממשרד התובע היועצים המשפטיים של חברת יורו, כאשר אותה עת הייתה חברת אפסווינג בע"מ (להלן: "חברת אפסווינג") בעלת השליטה במניות חברת יורו.
בתחילת 2013 בקשה הנתבעת לרכוש את מניות חברת אפסווינג בחברת יורו, ובהסכם מיום 18.2.13 (נספח 5 בתיק מוצגי התובע) רכשה הנתבעת מניות בחברת יורו. בסמוך לאחר מכן, במהלך יוני 2013 לערך, חדלו עורכי הדין ממשרד התובע להעניק ליווי משפטי לחברת יורו.
5.
ביום 26.5.13 פנה עו"ד גיל לברון ממשרד התובע לחברת יורו, וטען לחוב שיש לחברת יורו כלפי התובע, חוב בסך של 164,794 ₪ בגין שירותים משפטיים שניתנו לחברה. התובע תבע את תשלום החוב, אך תביעתו לא נענתה. מספר חדשים לאחר מכן, ב- 21.1.14, הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
6.
לטענת התובע, חייבת הנתבעת בתשלום שכר טרחת עורך דין, בגין כל אחת משלש הפרשיות בגינן העניקו עורכי הדין ממשרד התובע שירותים משפטיים.
לפי גרסת התובע, כבר בתחילת הקשר שנוצר בין הצדדים, במהלך 2007, סוכם כי שכר הטרחה ישולם לתובע לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל על בסיס המחירים הנהוגים אצל התובע: 180$ לשעת שותף בכיר; 150$ עבור שעת עורך דין; ו- 80$ עבור שעת מתמחה. על בסיס סיכום זה, טוען התובע, הושקעו בייצוג הנתבעת בקשר עם חברת טופגרופ שעות עבודה רבות, אשר החיוב בגינן מסתכם בחוב כולל של 34,579 ₪.
בגין הייצוג בפרשת חברת אלוני, טוען התובע לסיכום על תעריף גבוה יותר של חיוב לפי שעות העבודה, 190$ לשעת שותף בכיר ו- 160$ עבור שעת עורך דין. על בסיס סיכום זה טוען התובע לחוב כולל של 19,693 ₪ בגין שירותי התובע בקשר עם חברת אלוני.
ולבסוף, בגין הייצוג בפרשת חברת יורו, טוען התובע כי מעת שרכשה הנתבעת מניות בחברת יורו, היא התחייבה להעביר לחברת יורו את כל הכספים הדרושים למימונה השוטף ומכאן אחריותה האישית לפירעון החוב לתובע על השירותים המשפטיים שהעמיד לחברת יורו מעת רכישת המניות על ידי הנתבעת. חוב המסתכם בסך של 169,699.80 ₪, ממנו יש לנכות את החוב שנוצר טרם רכישת המניות בסך של 64,681 ₪.
כך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, טוען התובע שיש לחייב את הנתבעת בתשלום בסך 169,496 ₪.

7.
לטענת הנתבעת אין כל בסיס לתביעה נגדה ואין להשית עליה תשלום כלשהו לתובע.
לפי גרסת הנתבעת, ביחס לכל 3 הפרשיות בגינן הוגשה התביעה, היא מעולם לא התחייבה כלפי התובע בדבר, לא סיכמה עימו דבר ולא חייבת דבר.
ככל שהעניק התובע שירותים לחברת טופגרופ, טוענת הנתבעת שעליו לתבוע את החברה. ככל שהעניק התובע שירותים בקשר עם חברת אלוני, טוענת הנתבעת שעליו לתבוע את רונן. וביחס לפרשת יורו, טוענת הנתבעת שמעולם לא ערבה להתחייבויות כלפי התובע, לא התחייבה כלפיו בדבר ואף לא התחייבה להעמיד כספים לטובת חברת יורו.
8.
במקור, הוגשה התביעה גם נגד רונן, כנגד חברת טופגרופ וכנגד חברת יורו. כל הנתבעים, כולל הנתבעת, הגישו כתבי הגנה ברם לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 15.12.14, ולכן ניתן

פסק דין
המחייב את כולם בתשלום סכום התביעה.
בעקבות מתן פסק הדין במעמד התובע, הוגשה על ידי הנתבעת ורונן בלבד בקשה לביטול פסק הדין. חברת טופגרופ וחברת יורו לא הגישו כל בקשה ופסק הדין בעניינן נותר בעינו. בהחלטה מיום 15.1.15 בוטל פסק הדין ביחס לנתבעת וביחס לרונן, וההתדיינות בעניינם נמשכה. עם זאת, בהמשך ההתדיינות התברר שרונן נקלע להליכי פשיטת רגל וניתן כנגדו צו כינוס עוד ב- 25.8.14. בהחלטה מיום 5.1.16 נקבע שההליכים כנגד רונן יעוכבו. כך נותרה לבירור רק התביעה ביחס לנתבעת.
9.
התובע תמך את גרסתו בתצהיריהם של עו"ד חת, עו"ד גיל לברון, עו"ד נועה מאייר (דירקטורית בחברת יורו), גב' בתיה כהנא אביטל (מנהלת בחברת יורו). בנוסף לתצהירים אלו הוגשה מטעם התובע גם חוות דעת מומחה של רו"ח ערן מזור, אך הוא לא התייצב לדיון ההוכחות ונקבע שחוות דעתו לא תהווה חלק מחומר הראיות. הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהירה ובתצהירו של רונן.
דיוני ההוכחות נפרשו לשתי ישיבות ובסיומן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
דיון
10.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שלא נכרת ביניהם כל הסכם שכר טרחה כתוב להסדרת היקף השירות שהעניק התובע או השכר שישולם לו בגינו.
מצב זה מעמיד בפני
התובע קושי. מעבר לנטל הרובץ לפתחו של התובע מעצם היותו "המוציא מחברו", שומה על התובע להתמודד עם חובתו שלו להסדרה ברורה של יחסיו עם הנתבעת, זו שלטעמו הינה "לקוחה, שקבלה שירותים מעורכי הדין ממשרד התובע. בהתקשרות למתן שירותי עריכת דין, מצופה מעורך הדין כי בראש ובראשונה יבהיר ללקוח מראש את כל הנתונים הרלוונטיים להתקשרות. כולל היקף השירותים אשר יינתנו ואת העלות בה יחויב הלקוח בגינם. לנוכח מידת חשיבותם של הסכמי שכר טרחה בין עורך דין ללקוח, יש אף שממליצים להשית חובה חוקית על עורך הדין לערוך הסכמי שכר טרחה בכתב (ראה למשל: ד. פרידמן, שכר טרחה ראוי לעורך דין, המשפט ב' (תשנ"ה), 105). עמימות ואי ודאות הנוצרים בהעדר חוזה התקשרות כתוב מיוחסים בראש ובראשונה לעורך הדין, כאשר ממנו ניתן היה לצפות להסדרה כתובה וסדורה של חוזה ההתקשרות.

כך בכלל. כך יותר כשעסקינן בתביעה המוגשת בגין שירותים משפטיים שניתנו כ- 6 שנים (!) טרם הגשת התביעה. עובדה היא, וגם על כך אין מחלוקת, שבתקופה אליה מתייחסת התביעה, מאז 2007, המשיכו עורכי דין ממשרד התובע להעניק שירותים משפטיים לכלל הנתבעים, בפרט לרונן, בלא שישולם להם שכר טרחה כלשהו.
אם כך, הן בהיותו "המוציא מחברו"; הן בהיותו זה שממנו ניתן היה לצפות להסדרה ברורה וכתובה של שכר הטרחה; והן נוכח ההשתהות בהגשת התביעה – נטל הוכחה לא פשוט רובץ לפתחו של התובע.
11.
שתי הפרשות הראשונות בגינן עותר התובע לחיוב בתשלום שכר טרחה הינן פרשת חברת טופגרופ ופרשת חברת אלוני. בשתי הפרשיות הללו, להבדיל מהתביעה המתייחסת לחברת יורו, טוען התובע לחוב של הנתבעת בגין שירותים משפטיים שהוענקו לה עצמה.
א.
לפי גרסת התובע, במהלך 2007 הוענקו לנתבעת שירותים משפטיים בקשר עם רכישת מניות חברת טופגרופ, שאותה עת הייתה חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך. על בסיס שירותים משפטיים אלו רכשה הנתבעת מניות בחברת טופגרופ, ומכאן חובתה לשלם בגין השירותים. החוב בגין שירותים אלו מבוסס, כך לגרסת התובע, על שעות העבודה שהושקעו ולפי סיכום מראש שכך יחושב וישולם שכר הטרחה.
כך גם ביחס לחברת אלוני. לפי גרסת התובע, בתחילת 2009, בעת שהנתבעת הייתה בעלת מניות בחברת אלוני, נעשתה פנייה נוספת לעו"ד חת ונתבקש ייעוץ בקשר עם פעילותה של חברת אלוני. גם בגין שירותים אלו, טוען התובע, סוכם על תשלום שייעשה לפי שעות העבודה שישוקעו בפועל, אך למרות מתן שירותים בהיקף של כ- 24 שעות עבודה (לפי סיכומי השעות שהציג התובע) לא שולם כלל שכר טרחה.
גרסת הנתבעת ביחס לשתי הפרשיות הללו - כולה הכחשה. הנתבעת איננה מכחישה את היותה בעלת מניות בחברת טופגרופ, אך מכחישה את הטענה להתחייבות כלשהי שניתנה על ידה לתובע לתשלום שכר טרחה בקשר עם חברת טופגרופ וטוענת שאפילו דרישת תשלום לא הועברה לה מטעם התובע. הנתבעת איננה מכחישה את היותה בעלת מניות בחברת אלוני, אך מכחישה את הטענה שבקשה שירות כלשהו מהתובע בקשר עם חברת אלוני וממילא מכחישה את הטענה להתחייבות כלשהי מטעמה לתשלום שכר טרחה לתובע. ככל שניתנו שירותים בקשר עם חברת אלוני, טוענת הנתבעת שיש להפנות את הדרישה לרונן בלבד.
ב.
אף שמטעם התובע הובאו מספר עדים, בקשר עם שתי פרשות אלו נסמכת גרסת התובע על עדותו היחידה של עו"ד חת. העד הנוסף ממשרד התובע, עו"ד גיל לברון, כלל לא מתייחס לפרשות אלו בתצהירו ואישר בעדותו כי אין לו כל ידיעה אישית על ההתרחשות בקשר עם הנתבעת לפני 2013 (עמ' 21; ש' 18 – 19 בפרוט'). גם העדות הנוספות מטעם התובע, עו"ד נועה מאייר וגב' בתיה כהנא אביטל, לא התייחסו בעדותם כלל לפרשת טופגרופ או לחברת אלוני.


ג.
אין מחלוקת על כך שבין התובע לבין הנתבעת לא נכרת כל הסכם בכתב המסדיר את ההתקשרות ביניהם. למעשה, לא נכרת כלל הסכם בכתב המסדיר את מתן שירותי התובע בקשר עם חברת טופגרופ או חברת אלוני. לא מול הנתבעת ולא בכלל (כך הודה ב"כ התובע בקדם המשפט ביום 9.7.14
- עמ' 1; ש' 9 - 14 בפרוט').
לפי גרסת התובע, הסכם שכר טרחה נכרת בעל-פה, ולפיו סוכם על תשלום בהתאם לשעות העבודה שישוקעו על ידי עורכי דין ממשרד התובע. עיון בתצהירו של עו"ד חת מלמד שאין בו כל ניסיון לציין ולפרט מתי וכיצד בדיוק נכרת אותו הסכם בעל פה מול הנתבעת. עו"ד חת טוען כי "בין הצדדים סוכם" תשלום שכר הטרחה (סעיפים 8 ו- 14 בתצהיר עו"ד חת) אך איננו מפרט מתי וכיצד ובנוכחות מי הושגו אותן הסכמות.
במהלך חקירתו הנגדית, טען עו"ד חת כי הוא זוכר פגישה יחידה עם הנתבעת בקשר עם חברת טופגרופ (עמ' 31; ש' 21 בפרוט') אך כאשר נתבקש להצביע על רישום המתייחס לפגישה שכזו בפירוט חיובי השעות המצורף לתצהירו – התברר שאיננו יכול לעשות כן (עמ' 33; ש' 19
-20 בפרוט'). ביחס לשירותים בהקשר חברת אלוני, אישר עו"ד חת בעדותו במפורש כי כלל לא שוחח עם הנתבעת על תשלום שכר טרחה וכל הסיכומים להם הוא טוען הושגו בינו לבין רונן (עמ' 37; ש' 6 – 12 בפרוט').
זאת ועוד, תביעה זו הוגשה ביום 21.1.14. השירותים בקשר עם חברת טופגרופ ניתנו ב- 2007 והשירותים בקשר עם חברת אלוני ניתנו ב- 2009. ובכל זאת, לא הציג התובע ולו מכתב דרישה בודד שהופנה לנתבעת, בקשר עם שירותים אלו. גם חשבונות העסקה שנשלחו בקשר עם שירותים אלו (מוצגים 1 ו- 3 בתיק מוצגי התובע) מופנים כולם לרונן. לא לנתבעת.
ד.
נוכח עובדות אלו, היעדר הסכם שכר טרחה כתוב, עדותו של עו"ד חת לפיה לכל היותר פגש בנתבעת פעם אחת, היעדר מכתב כלשהו לנתבעת והפניית חשבונות העסקה לרונן – אני דוחה את טענת התובע וקובע כי לא נכרת כלל הסכם שכר טרחה בין התובע לבין הנתבעת. כל ההסכמים וההסדרים הנוגעים לשכר הטרחה נכרתו מול רונן בלבד.
בסיכומיו, טען ב"כ התובע כי רונן היה למעשה "שלוח" של הנתבעת (עמ' 89; ש' 17 בפרוט') אולם טענה זו כלל לא נטענה בכתב התביעה; לא הובאו ראיות לביסוס הטענה שרונן היה "שלוח" של הנתבעת והתחייב בשמה; ובכלל לא ברור מדוע הוגשה התביעה גם נגד רונן, אם היה רק שלוח של הנתבעת. טענה זו איננה יכולה לפיכך לבסס חבות ישירה של הנתבעת כלפי התובע.
ה.
לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת בתשלום שכר הטרחה מאחר והיא עצמה הייתה זו שנהנתה מאותם שירותים שניתנו.
עובדתית, אכן התברר שהנתבעת נהנתה משירותי התובע. הנתבעת, לא רונן, הייתה בעלת מניות בחברת טופגרופ. הנתבעת, לא רונן, הייתה בעלת מניות בחברת אלוני. במהלך חקירתה הנגדית אף הוצגו בפני
הנתבעת מכתבים שונים בקשר עם המחלוקות בחברת אלוני (למשל מוצגים ת/2; ת/4 ו- ת/6) עליהם היא חתומה, אך ברור שלא היא אשר ערכה אותם וסביר להניח שנערכו בסיוע עורכי דין ממשרד התובע.
אני מקבל לפיכך את הטענה כי הנתבעת עצמה נהנתה מהשירות שהעניק התובע.
בכתב התביעה אמנם נטען כי חבות הנתבעת הינה, לחילופין, לפי דני עשיית עושר שלא במשפט, אלא שלא די בעובדות אלו, בהנאת הנתבעת משירותי התובע, כדי לחייב את הנתבעת בתשלום שכר הטרחה לו עותר התובע.
חדשות לבקרים מוצא אדם עצמו במצב בו שירות שהעניק לאחד מקים טובת הנאה גם לאחר. כך ודאי במתן שירותי עריכת דין. דא עקא, שמצב שכזה איננו מקים חבות של אותו נהנה בתשלום עבור טובת ההנאה שצמחה לו. וכך נאמר:
אדם הפועל מכוח חוזה עם אדם אחד איננו זכאי לתשלום מאנשים אחרים שנהנו מביצוע החוזה. ביצוע החוזה הוא בגדר עניינו שלו ושכרו הוא כפי שנקבע בחוזה. זאת ותו לא. התמורה שהעניק שייכת למתקשר השני, ששילם עבורה. קבלן, אשר הוזמן לבצע עבודה על ידי שוכר של מקרקעין, זוכה בשכר המוסכם, ואין לו תביעה כלפי בעל הקרקע לתשלום עבור מלאכתו....
בדומה לכך, עורך דין שנשכר על ידי פלוני זוכה בשכר ממי שהעסיקו ואין לו תביעה לשכר נוסף כלפי אנשים אחרים שנהנו מתוצאות המשפט. כך, נניח, שעורך דין נשכר כדי לטעון נגד חוקיותו של מס. החליט בית המשפט שהמס איננו חוקי, פטור פלוני מתשלומו, ועמו פטורים אנשים אחרים עליהם הוטל המס. אך אין לעורך הדין אלא השכר המוסכם עם לקוחו ואין הוא זכאי לתשלום מיתר הנישומים. מצב דברים דומה מתעורר כל אימת שעורך דין נשכר לייצג חלק מקבוצה שלא ניתן להפריד בין האינטרסים שלה. קבוצת נישומי המס, הנזכרת לעיל, היא מקרה פשוט יחסית המדגים את העיקרון, אך ייתכנו מקרים מורכבים יותר בהם קיים קשר קרוב יותר בין האינטרסים של חברי הקבוצה.
פסק הדין האמריקאי
felton v. finley
מהווה דוגמה יפה למקרה כזה. באותו עניין, זכו יורשים אחדים בתביעה לביטול צוואה, כאשר בעקבות הביטול זכו בירושה מספר יורשים, לרבות אלה שסירבו להעסיק את עורך הדין, שניהל את התביעה, ואשר לא נשאו בתשלום שכר טרחתו. עורך הדין תבע שכר מהיורשים שלא העסיקוהו בטענה שהם "התעשרו" מפעולתו, אך תביעתו נדחתה.
(ד. פרידמן; א. שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א' מהדורה 3, 2015, עמ' 224
- 225)
כך במקרה דנא. שירותי התובע נשכרו על ידי רונן. הוא זה שסיכם את תנאי ההתקשרות והוא זה שהתחייב לשלם עבור השירותים ואליו גם הופנו חשבונות התובע. אכן, הנתבעת "נהנתה" משירותי התובע, אך כך גם אפשר שנהנו בעלי עניין נוספים בחברת טופגרופ ובחברת אלוני ואפשר שמכך נהנו בני משפחה נוספים של רונן, אך אלו לא התחייבו לשלם שכר טרחה לתובע.
התובע מלין על חוסר תום ליבה של הנתבעת והקושי ליתן אמון בגרסתה. אכן, עדות הנתבעת עוררה קושי ליתן בה אמון, כאשר שוב ושוב טענה שאיננה זוכרת דבר בקשר עם האירועים נשוא התביעה. עם זאת, לא נטען וודאי שלא הוכח, שהנתבעת נטלה מראש חלק במעין מזימה, קנוניה, לשלילת זכותו של התובע לשכרו. לא ניתן לטעון זאת כאשר התברר שהתובע לא פנה לנתבעת מעולם בדרישת תשלום והמתין שנים כה רבות עד להגשת התביעה.

כך איפה, אפילו "התעשרה" הנתבעת בגין שירותי התובע, אין מדובר בהתעשרות שאיננה כדין וחוסר יכולתו של התובע להיפרע מרונן על השירות שהעניק, איננו מצמיח כזו חבות של הנתבעת.
ו.
אם כך, בהקשרן של שתי פרשיות אלו, פרשת חברת טופגרופ ופרשת חברת אלוני, התברר שלא נכרת כל הסכם בין התובע לנתבעת ולא ניתנה כל התחייבות של הנתבעת לשלם עבור שירותי התובע. עוד התברר שאפילו "נהנתה" הנתבעת משירותי התובע, לא מצמיחה אותה טובת הנאה חבות של הנתבעת, שכן אין אפשרות לקבוע שאותה הנאה, "התעשרות", הייתה שלא כדין.
התביעה לחיוב הנתבעת בתשלום שכר טרחת התובע בגין השירות שניתן בקשר עם חברת טופגרופ וחברת אלוני – נדחית.
12.
הפרשה השלישית בגינה עותר התובע לחיוב בתשלום שכר טרחה הינה פרשת חברת יורו.
א.
הרקע לתביעה זו איננו שנוי במחלוקת.
במהלך שנת 2013, היו עורכי הדין ממשרד התובע היועצים המשפטיים של חברת יורו, כאשר אותה עת הייתה חברת אפסווינג בעלת השליטה במניות חברת יורו. בהסכם מיום 18.2.13 (נספח 5 בתיק מוצגי התובע) רכשה הנתבעת מניות בחברת יורו, הסכם אשר אין כל טענה לפיה היו מי מעורכי הדין של התובע מעורבים בעריכתו (עדות עו"ד לברון בעמ' 16; ש' 27 בפרוט'). לאחר רכישת המניות, הוסיף התובע להעניק לחברת יורו שירותים משפטיים (ייעוץ שוטף לדירקטוריון, הכנת הסכמים, התכתבות מול הבורסה לניירות ערך וכיו"ב) ובמקביל גם להוציא חשבונות לתשלום, ברם חשבונות אלו לא שולמו וביוני 2013 חדל התובע מהמשך מתן השירותים לחברת יורו.
על רקע זה, טוען התובע שיש לחייב את הנתבעת בתשלום עבור השירותים המשפטיים שהוענקו לחברת יורו, החל ממועד רכישת המניות על ידי הנתבעת בפברואר 2013, ועד למועד בו חדל התובע מהענקת שירותים משפטיים לחברת יורו בחדש יוני 2013.
חיובים אלו מתבססים על היקף שעות העבודה שהושקעו בפועל, לפי התעריפים המקובלים אצל התובע כפי שפורטו בחשבונות שהועברו לחברת יורו מעת לעת, ומסתכמים בסך 167,699.80 ₪, כאשר מחוב זה טוען התובע שיש להפחית את החוב בגין שירותים שהוענקו טרם רכשה הנתבעת מניות בחברת יורו, בסך של 64,681.
ב.
נוכח תביעה זו, ראשית לכל, יש להבהיר כי התובע איננו טוען כלל להסכם שכר טרחה שנכרת בינו לבין הנתבעת, והתובע אף איננו טוען שהעניק שירותים משפטיים לנתבעת עצמה.
ונראה שלא בכדי לא הועלתה טענה שכזו. לא זו בלבד שלא הוצג הסכם שכר טרחה כתוב כלשהו בין התובע לחברת יורו (עו"ד לברון אישר שאין כזה הסכם – עמ' 20; ש' 3 בפרוט') אלא שהתובע אישר שהלקוח הייתה חברת יורו (עמ' 19; ש' 26 בפרוט'). לא הנתבעת.
זאת ועוד, התובע אף איננו טוען לחבות המבוססת על ערבות של הנתבעת לחובות חברת יורו. ושוב, לא בכדי לא הועלתה טענה שכזו. התברר שכל החשבונות נשוא חלק זה בתביעה הוצאו לחברת יורו (מוצג 7 בתיק
מוצגי התובע) ולא הוצגה ולו פנייה אחת בהקשר זה לנתבעת. התברר כי הנתבעת כלל לא נטלה חלק בקביעת תנאי שכר הטרחה שישולם לתובע (עדות עו"ד לברון בעמ' 22; ש' 6 – 13 בפרוט'). והתברר שאין בתצהירי התובע ולו ניסיון לציין או לפרט פגישה או סיכום כלשהו שהושג מול הנתבעת בקשר עם מתן השירותים לחברת יורו.
נקודת המוצא בבחינת חלק זה של התביעה הינה איפה שהלקוחה של התובע הייתה חברת יורו, ההתחייבות לתשלום שכר טרחת התובע הייתה של חברת יורו, הנתבעת לא הייתה ערבה להתחייבות זו ואף לא נטלה חלק בדיונים בהם נדון וסוכם שכר הטרחה.
ג.
כאשר התובע איננו יכול לבסס טענה לחיוב הנתבעת על הסכם כלשהו שנכרת עימה, בין הסכם שכר טרחה ובין הסכם ערבות לתשלום שכזה, מבסס התובע את טענתו על אותו הסכם רכישה שבמסגרתו רכשה הנתבעת מניות בחברת יורו. בהסכם זה רואה התובע חוזה לטובת צד ג' המקנה לו זכות לאכוף על הנתבעת את תשלום שכר הטרחה על השירותים שהעניק לחברת יורו.
לפי גרסת התובע, בהסכם לרכישת מניות בחברת יורו, ההסכם שבין חברת אפסווינג לנתבעת, התחייבה הנתבעת גם להעמיד לחברת יורו כספים לצורך מימונה השוטף כחברה ציבורית. על התחייבות זו, טוען התובע, חזרה הנתבעת גם בדוחו"ת רבעוניים של חברת יורו. נוכח התחייבות זו, טוען התובע שהנתבעת למעשה התחייבה לשלם את חובות חברת יורו כלפי התובע עבור השירותים שהוענקו לה מאז רכשה הנתבעת את מניות חברת יורו.
לפי גרסת הנתבעת, היא מעולם לא ערבה להתחייבויות חברת יורו ולא התחייבה להעמיד כספים לצורך פעילותה. כל שהתחייבה לו הנתבעת, לטענתה, היה לעשות מאמץ לגייס כספים לפעילותה של חברת יורו וכך אכן עשתה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע עצמו מעולם לא סיכם עימה דבר בכל הנוגע לשירותים שהעמיד לחברת יורו או לחיוב בגינם. טוענת לפיכך הנתבעת שאין כל בסיס לניסיון לחייב אותה בפירעון חובות חברת יורו כלפי התובע.
ד.
סעיף 34 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כך:

"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן: המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות כזו".
על בסיס הוראה זו, בחוזה שנכרת לטובת צד שלישי, אפשר שתהיה לאותו צד שלישי הזכות לדרוש את קיום החיוב כלפיו, ובלבד שתוכח כוונה פוזיטיבית להקנות לו זכות לדרוש את קיום החיוב (פרופ' ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה 2, עמ' 430).
לפיכך, כאשר צד ג', שאיננו צד לחוזה, תובע צד לחוזה לקיים התחייבות שניתנה לטובתו של אותו צד שלישי, לא די לו לתובע להראות שניתנה התחייבות לטובתו, אלא שעליו גם להראות כוונה של הצדדים לחוזה להקנות לו את הזכות לדרוש את קיום החיוב (ע"א 253/86 ד"ר דן חושי נ' הטכניון פ"ד לח (1) 640, 643).
ה.
לטענת התובע, בהסכם לרכישת מניות חברת יורו התחייבה הנתבעת, בין היתר, גם להעמיד את המימון הנדרש לפעילותה השוטפת של חברת יורו, כחברה ציבורית. על התחייבות זו, כך לשיטת התובע, חזרה הנתבעת בדוחו"ת התקופתיים שפרסמה חברת יורו והיא מגלמת התחייבות לשלם את שכר טרחתו של התובע, שהרי שירותי התובע מהווים חלק מפעילותה השוטפת של חברת יורו.
טענת התובע מתבססת על התחייבות הנתבעת בהסכם הרכישה, בסעיף 4.5, הקובעת כך:
הרוכשת מצהירה כי מלבד התחייבות המוכר, כאמור לעיל בסעיף זה, היא תהא אחראית ומחויבת בלעדית להעמדת כספים לחברה לצורך מימונה השוטף כחברה ציבורית
.
כבר מעיון בלשון ההסכם, ניכר קושי בטענת התובע. אין באותה התחייבות של הנתבעת ולו זכר לתובע או לנושה כלשהו של חברת יורו. לכל היותר, יש בלשון סעיף זה התחייבות של הנתבעת להזרמת כספים לחברת יורו, אך בלא כל אזכור לאשר ייעשה באותם כספים, אם באמצעותם ישולמו כספים לנותני שירותים, אולי לעובדים או דירקטורים, אולי לאחרים.
לפי גרסת הנתבעת, כל שהתחייבה לו בהסכם הרכישה הוא לנסות ולגייס כספים למימון פעילות חברת יורו ולא הייתה לה כל כוונה להתחייב קטיגורית להזרים כספים לחברת יורו. עו"ד לברון, מי שהעיד מטעם התובע על חלק זה של התביעה, טען שלא היה מעורב כלל בעריכת הסכם הרכישה. גם שתי העדות מטעם התובע בהקשר זה (עו"ד נועה מאייר וגב' בתיה כהנא אביטל) לא טענו למעורבות בהסכם הרכישה ולפרשנות אחרת של התחייבויות הנתבעת.
במצב זה, נוכח לשון ההתחייבות, פרשנות הנתבעת המתיישבת עם לשון ההתחייבות, והיעדר כל עדות שתציג פרשנות אחרת לאומד דעת הצדים – אין אלא לקבוע שגרסת התובע לא הוכחה ואין אלא לקבל את פרשנות הנתבעת, שלפיה כלל לא התחייבה להזרים כספים למימון פעילות חברת יורו.
ו.
זאת ועוד, אפילו הייתי מקבל את פרשנות התובע ומוצא שהנתבעת התחייבה להזרים כספים לחברת יורו, ואף לעשות כן ספציפית למימון השירותים המשפטיים שהעמיד התובע לחברת יורו, הרי לא היה די בכך. כדי להקנות לתובע זכות לתבוע אכיפת התחייבות שכזו, שומה היה עליו להראות שלכך התכוונו הצדדים בהסכם הרכישה. כי התכוונו להקנות לתובע זכות לתבוע בעצמו את אכיפת אותה התחייבות. אלא שגם לכך לא הביא התובע כל ראיה. כאמור, איש מעורכי הדין ממשרד התובע לא טען למעורבות בעריכת הסכם הרכישה והתובע גם לא טרח לזמן לעדות מי מאותם נציגים של חברת אפסווינג ממנה רכשה הנתבעת את מניות חברת יורו.
ז.
לתמיכה בטענה זו הוצגה עדותה של עו"ד מאייר, מי שהייתה דירקטורית חיצונית בחברת יורו.
עו"ד מאייר טענה בתצהירה כי הנתבעת התחייבה בפני
דירקטוריון החברה לעמוד בהתחייבויות החברה, אך כלל לא טענה להתייחסות ספציפית לתשלום עבור שירותי התובע. עו"ד מאייר גם לא ציינה התחייבות ברורה למועדים וסכומים שיוזרמו על ידי הנתבעת וגם לא לאשר ייעשה באותם כספים. אמנם, לא מצאתי כל סיבה לפקפק במהימנותה של עו"ד מאייר או באמיתות גרסתה אשר לחילופי הדברים בישיבות דירקטוריון חברת יורו, אך לא ניתן לבסס על אמירות כלליות שכאלו התחייבות בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בסכום או בזמן להזרמת כספים לחברת יורו.
לטענת התובע, בהליך נפרד חויבה הנתבעת לשלם לעו"ד נועה מאייר סך של 20,000 ₪ בגין היותה דירקטורית חיצונית בחברת יורו. עיון בתצהירה של עו"ד מאייר מלמד שחיוב זה נעשה במסגרת פשרה, ולא עקב

פסק דין
הקובע ממצאים כלשהם. עוד מתברר שבהתדיינות שהייתה במסגרת התביעה אשר הגישה עו"ד מאייר, נטען להתחייבות מפורשת של הנתבעת לשאת בשכר הדירקטורים של חברת יורו (ראו פרוטוקול הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות – נספח לתצהירה של עו"ד מאייר). לא כך במקרה דנא. לא הוצגה כל ראיה שלפיה אי פעם התחייבה הנתבעת לשאת בשכר טרחתם של עורכי הדין ממשרד התובע בגין שירותים שהעניקו לחברת יורו.
לפיכך, לא מצאתי בעדות עו"ד מאייר תמיכה בטענת התובע.
ח.
כך איפה מתברר כי אף שהתובע העניק שירותים לחברת יורו בתקופה שלאחר רכישת מניות חברת יורו על ידי הנתבעת, לא הייתה הנתבעת מעורבת בהתקשרות מול התובע, לא נערך הסכם שכר טרחה המסדיר את שירותי התובע, וממילא שהנתבעת לא התחייבה, במישרין או כערבה, לתשלום עבור שירותי התובע לחברת יורו.
עוד מתברר כי בהסכם הרכישה, וכך גם בדוחו"ת חברת יורו, כל שיש בהקשר זה הינה התחייבות כללית של הנתבעת לעשות מאמץ לגיוס כספים לטובת חברת יורו. אין בהסכם הרכישה התחייבות קטיגורית של הנתבעת להזרמת כספים שכזו ואפילו הייתה כזו – הרי שזו התחייבות שמופנית כלפי חברת אפסווינג מולה נכרת הסכם הרכישה, ואין בה כדי להקנות לתובע זכות תביעה לאכיפת התחייבות שכזו לתשלום שכר טרחתו.
13.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
14.
לסיכום, אף שהוכח כי התובע העניק שירותים לחברת טופגרופ ולחברת אלוני, התברר שהנתבעת לא הייתה צד להסכמי שכר הטרחה ולא התחייבה בדבר כלפי התובע. עוד התברר כי אפילו נהנתה הנתבעת, בעקיפין מהיותה בעלת מניות, משירותי התובע, לא מקים הדבר חבות לתשלום שכר התובע. עורך דין הפועל לפי הסכם שכר טרחה מול לקוח, איננו יכול לחייב בתשלום שכר טרחה אדם אחר שנהנה מאותם שירותים ושאיננו אותו לקוח.
ביחס לחברת אלוני, התברר ששירותי התובע בתקופה שמאז רכשה הנתבעת מניות, בפברואר 2013, ניתנו לחברת יורו, בלא כל התחייבות של הנתבעת לשאת בתשלום עבור שירותים אלו. עוד התברר כי הטענה שהנתבעת התחייבה להזרים לחברת יורו כספים ככל שידרש לתשלום שכר טרחת התובע לא הוכחה, וממילא שאפילו הייתה התחייבות שכזו הרי שהיא ניתנה כלפי חברת אפסווינג ולא מתוך כוונה להקנות זכות תביעה לתובע.
אכן, בשים לב לכך שרונן מצוי בהליכי פשיטת רגל, חברת יורו איננה פעילה וכך גם חברת טופגרופ, משמעות תוצאה זו עלולה להיות שהתובע לא יזכה בשכר טרחה על השירותים שהעניק. אף שתוצאה זו איננה קלה, נראה שבנסיבות העניין יכול התובע להלין בעיקר על עצמו, על שלא הסדיר כדבעי את תשלום שכר טרחתו מבעוד מועד ובהסכם כתוב וברור, ואף השתהה זמן רב עד לנקיטת הליכים לגבייתו. על כל פנים, התוצאה האמורה איננה מצדיקה חיוב הנתבעת בתשלום שכר התובע.
15.
אשר על כן אני דוחה את התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין תביעה זו בסך של 10,000 ₪.
ככל שלא שולמו ההוצאות שנפסקו לזכות התובע בהחלטה מיום 6.1.16, יקוזזו ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 6.1.16 מההוצאות שנפסקו לחובת התובע ב

פסק דין
זה.
ניתן היום,
כ"ז אייר תשע"ז, 23 מאי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 32195-01/14 חת - לברון משרד עורכי דין נ' אהובה אגם (פורסם ב-ֽ 23/05/2017)