פסקי דין על ראז חקלאות אחזקות ופיתוח | פסקי דין על אברהם אביטל | פסקי דין על רונן אזולאי | פסקי דין על זוהר כץ

45688-12/16 עא     25/05/2017




עא 45688-12/16 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, אברהם אביטל, רונן אזולאי נ' זוהר כץ








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 45688-12-16 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ
ואח' נ' כץ

25 מאי 2017




בפני
הרכב כב' השופטים:
י. גריל, שופט בכיר
[אב"ד]
ב. טאובר, שופטת
ס. ג'יוסי, שופט


המערערים:

1
.
ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ

2
.
אברהם אביטל

3
.
רונן אזולאי
ע"י ב"כ עוה"ד מאירה צדוק ואח'


נגד


המשיב:

זוהר כץ
ע"י ב"כ עוה"ד יובל פלדה ואח'




פסק דין


א.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת עידית וינברגר) מיום 6.11.16, בת.א. 49236-09-14, לפיו נתקבלה תביעתו של המשיב וניתן צו עשה שעל פיו חויבו המערערים להעמיד לטובת בנק דיסקונט לישראל כל בטוחה נדרשת על מנת שהבנק יפטור את המשיב מערבותו האישית לכל חוב של המערערת מס' 1 (ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ
), ויבטל את שתי המשכנתאות הרשומות לטובת הבנק על נכסיו של המשיב, ואת השעבוד על פיקדון פרטי של המשיב. עוד הורה בית משפט קמא שהמערערים יפעלו להעמדת הביטחונות החלופיים לאלתר באופן שהעמדת הביטחונות מטעמם תושלם לא יאוחר מיום 1.12.16.
כמו כן חויבו המערערים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין וכן את הוצאות האגרה.

ב.
המערערת מס' 1 (להלן: "החברה") מצויה כיום בבעלותם ובניהולם של המערערים מס' 2 ומס' 3 (להלן: "המערערים").
עד שלהי שנת 2008 היה המשיב בעל המניות היחיד בחברה. בתאריך 3.11.08 נחתם בין המשיב לבין המערערים מס' 2 ומס' 3 הסכם להעברת מניותיו של המשיב בחברה אל המערערים, כשמאוחר יותר נחתמו בין הצדדים שני הסכמים נוספים.

תביעתו של המשיב הוגשה כנגד המערערים למתן צו עשה שיורה להם לקיים את התחייבותם החוזית כלפיו ולשחררו מהביטחונות שנתן לטובת בנק דיסקונט לצורך מתן אשראי לחברה, לאחר חתימת ההסכם, ולפני העברת מלוא מניותיו אל המערערים.

ג.
לטענת המערערים, העמיד המשיב את הביטחונות לבנק לאחר חתימת ההסכם ולכן לא חל ההסכם על ביטחונות אלה.
לטענתם, העמיד המשיב ביטחונות אלה לבנק משום שהם ביקשו לממש את האופציה שניתנה להם למכור לו בחזרה את מניותיו בחברה והם לא היו מוכנים לרכוש את החברה או להעמיד ערבויות לטובתה.
לטענת המערערים אין הם מתנגדים לכך שהבנק ישחרר את המשיב מן הביטחונות שנתן, אך הבנק מתנה שחרור זה בהפקדת בטוחה אחרת בסכום של מיליון ₪ והמערערים, לטענתם, אינם מחויבים על פי ההסכם להפקיד ביטחונות כאמור.
כמו כן טענו המערערים, שהחוב לבנק נוצר כתוצאה מהתנהלותו של המשיב ולכן דורש הבנק מן המשיב להפקיד מיליון ₪ בחשבון החברה על מנת לפטור אותו מערבותו.

ד.
לאחר שמיעת הראיות קבע בית משפט קמא, כי עלה בידי המשיב להוכיח את תביעתו. נקבע, כי אכן כל הביטחונות נשוא התובענה ניתנו לאחר חתימת ההסכם הראשון מיום
3.11.08, וכי המשכנתאות על נכסיו של המערער נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2010, כלומר בתקופת הביניים בה היו המערערים בעלי 70% ממניות החברה, ואילו המשיב היה בעלים של 30% ממניותיה.

הפיקדון הכספי שועבד לטובת חשבון החברה בתאריך 2.6.09 וגם כתב הערבות המתמדת לכל חוב נחתם לאחר מועד חתימת ההסכם הראשון, ובטרם נחתם הסכם להעברת 30% המניות שהיו בידי המשיב אל המערערים.

ה.
יחד עם זאת, לא קיבל בית משפט קמא את טענת המערערים לפיה מסיבה זו אין תחולה להוראות ההסכם בדבר התחייבות המערערים לפטור את המשיב מהביטחונות שהוא העמיד לטובת אשראי החברה, ולהעמיד ביטחונות אחרים תחתם.

בית משפט קמא קבע, שעל כל הביטחונות שניתנו עד יום 9.2.11 חלות הוראות ההסכם הראשון, בשינויים המחויבים, וזאת לאור הסכמת הצדדים בהסכם שנעשה ביום 9.2.11, שכל סעיפי ההסכם הראשון והנספח לו ימשיכו לחול.

בית משפט קמא קבע, כי לשון הסכם העברת המניות מיום 9.2.11 ברורה ומחילה את הוראות ההסכם במלואן, ובשינויים המחויבים, גם על כל הביטחונות שהעמיד המשיב לאחר חתימת ההסכם הראשון.

ו.
עוד קבע בית משפט קמא, שגם אילו היה מגיע למסקנה שהצדדים לא התייחסו בהסכמים לביטחונות שהעמיד המשיב לטובת האשראי שניתן לחברה בתקופת הביניים, היה מקום להחיל על אותם ביטחונות את המנגנון שהוסכם בין הצדדים בהסכם, וזאת באמצעות השלמת לשון ההסכם בשים לב לתכלית האובייקטיבית של ההסכם.

בית המשפט קמא החליט, שעל רקע התכלית האובייקטיבית של מערכת ההסכמים בין הצדדים מתחייבת המסקנה שעם העברת מלוא מניותיו של המשיב אל המערערים, עליהם "לשחרר" את המשיב גם מביטחונות שהעמיד לרשות הבנק, לשם הגדלת האשראי של החברה בתקופת הביניים, דהיינו, לאחר חתימת ההסכם.

ז.
עוד קבע בית משפט קמא, כי

לצורך זה על המערערים להעמיד ביטחונות חלופיים לשביעות רצון הבנק, וכל פרשנות אחרת אינה מתקבלת על הדעת שכן בתאריך 9.2.11 הושלמה העברת כל המניות אל המערערים ומאותו מועד אין עוד המשיב בעל מניות בחברה. כמו כן, בתאריך 25.12.13 פוטר המשיב מעבודתו בחברה, למרות ההתחייבות להמשיך ולהעסיקו 20 שנה מיום חתימת ההסכם.

נוצר אפוא מצב בו המשיב, שאינו בעל מניות בחברה, ומזה כשלוש שנים אף אינו עובד בה, ערב לחובות החברה ללא הגבלה בסכום, כאשר שני נכסי מקרקעין שבבעלותו משועבדים לבנק והוא חשוף כל העת לסיכון להעמדת שעבודים לפירעון לצורך כיסוי חובות החברה.

ח.
בנוסף מציין בית משפט קמא, שהואיל ואין עוד למשיב כל קשר לחברה, גם אין לו כל שליטה על חשבונות החברה בבנק, הוא אינו זכאי אף לעיין בדפי החשבון של החברה ואין לו כל יכולת לשלוט בהגדלת חובות החברה כלפי הבנק. לעומת זאת, נהנים המערערים באופן יומיומי מן האשראי שניתן להם בחשבון החברה והם עצמם לא העמידו לצורך מתן האשראי ולו בטוחה אחת. כל האשראי של החברה, ממנו נהנים המערערים באופן אישי, מבוסס על ביטחונות שנתן המשיב לבנק.

ט.
המערערים טענו, שהמשיב העמיד את הביטחונות נשוא התביעה לטובת הבנק לצורך מתן אשראי לחברה לאחר חתימת ההסכם, ולכן האמור בהסכם אינו חל על ביטחונות אלה. בנוסף טענו, שהמשיב העמיד את הביטחונות לבנק משום שידע שהוא זה האחראי להגדלת חובותיה של החברה נוכח פעילותו העסקית הכושלת, ומטעם זה הוא העמיד את הביטחונות לחובותיה של החברה.

עוד טענו המערערים, שהבנק רואה במשיב אחראי באופן אישי לחובות החברה וכי אין להם כל יריבות עם המשיב שכן לא הם המחליטים באילו תנאים ישוחרר המשיב מהתחייבויותיו לבנק. כמו כן טענו שהם מעולם לא התחייבו לשלם עבור שחרור הביטחונות מיליון ₪.

בנוסף טענו המערערים, שהם כלל לא רצו את החברה וכי המשיב סירב לרכוש מהם בחזרה את מניותיה כשלעניין זה העיד המשיב שהמערערים רצו מאוד את החברה הואיל וכאשר אמר להם שיש לו רוכש אחר במקומם הם מיהרו לומר לו שהם אכן מעוניינים בחברה.
המערערים מצדם טענו, שגם כיום הם מעוניינים "להיפטר" מן החברה ללא תמורה.

י.
בית משפט קמא דן בטענותיהם של המערערים ודחה טענות אלה באופן מנומק היטב, אחת לאחת, וכן קבע, כי עדותו של המשיב מהימנה בעיניו לחלוטין, בית משפט קמא העדיף את עדות המשיב על פני עדותו של המערער מס' 3, שלא הייתה מהימנה על בית משפט קמא.

י"א.
בית משפט קמא הוסיף, כי חובות החברה הם חובותיה שלה ולא חובותיו של בעל מניות זה או אחר ובעובדה שהמערערים סירבו להעמיד ביטחונות מטעמם ואילצו את המשיב להעמיד בעצמו ביטחונות לבדו יש משום חיזוק לטענת המשיב כי המערערים הונו אותו במהלך השנים וניצלו את חולשתו ותמימותו.
נוכח כל האמור לעיל, נעתר בית משפט קמא לתביעתו של המשיב ופסק לחובת המערער כאמור בפתח דברינו.

י"ב.
המערערים ממאנים להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, ובערעורם המונח לפנינו חוזרים וטוענים שקביעותיו של בית משפט קמא שגויות הן מבחינה עובדתית והן מבחינת המסקנות המשפטיות אותן הסיק בית משפט קמא.

בטיעוניהם המפורטים, לא הותירו המערערים אבן על אבן, וחלקו על כל אחת מן הקביעות ומן המסקנות של בית משפט קמא. בין היתר טענו המערערים, שלא היה מקום לקבוע שהם התחייבו לשחרר את המשיב מן הערבויות שניתנו,
וכי שגה בית משפט קמא משפסק על פי עדות בעל-פה מקום שבו עדות זו סותרת את הראיות ובכלל זה את ההסכמים שבין הצדדים, וכן שגה משקבע, שהמערערים התחייבו לשחרר את המשיב מערבויות שניתנו אחרי חתימת נספח התיקון להסכם.

י"ג.
המשיב ביקש לאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא.

י"ד.
שני הצדדים הניחו בפני
נו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים ובישיבה שהתקיימה בפני
נו ביום 24.5.17, שמענו את טיעוניהם בעל-פה של באי כוח שני הצדדים.

ט"ו.
לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, להודעת הערעור, לטיעונים של שני הצדדים בכתב ובעל-פה, ולכל המוצגים הרלוונטיים, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

ט"ז.
בית משפט קמא דחה, כפי שכבר ציינו לעיל, אחת לאחת את טענותיהם של המערערים ב

פסק דין
רהוט ומנומק היטב ואנו נוסיף, מעבר לנימוקיו של בית משפט קמא, כי אף הוראת סעיף 2.6.2 בנספח התיקון להסכם מיום 3.11.08 (תיקון שנחתם ביום 13.3.09)
נאמר: "עד ליום 31.12.2009 אבי ורונן ישחררו את זוהר מכל ערבויותיו כמפורט בסעיף 8.3.1 להסכם, למעט 30% מהערבויות לספקים, כמפורט בסעיף 8.3.1 להסכם, ולמעט ערבויות שכל בעל מניות בחברה מסוג החברות מחויב לתיתן לפי נוהלי בנק, בהתאם לדרישת הבנק ביום הקובע".

י"ז.
עולה מן האמור בהוראת סעיף 2.6.2 הנ"ל, שהמערערים התחייבו לשחרר את המשיב מערבויותיו כלפי הבנק. חובתו של המשיב ליתן ערבויות לבנק, סויגה בהוראת סעיף 2.6.2 הנ"ל, בכך שהוא משמש כבעל מניות בחברה. משחדל המשיב להיות בעל מניות בחברה ביום 9.2.11, קמה אפוא חובתם של המערערים לשחרר את המשיב מערבויותיו לבנק.

י"ח.
אם לסכם את הדברים: בית משפט קמא ניתח כראוי את התשתית הראייתית כפי שהונחה בפני
ו, לרבות ההסכמים השונים אשר נעשו בין הצדדים. קביעותיו של בית משפט קמא ראויות ונכונות הן מבחינה זו שבית משפט קמא העדיף את עדותו של המשיב על פני עדותו של המערער מס' 3, ובקביעה זו שבמהימנות אין מקום להתערב, וכן מבוססות קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא מבחינה משפטית, ותמימי דעים אנו עם בית משפט קמא באשר לפרשנותו את ההסכמים בין הצדדים באופן שמשרת את התכלית האובייקטיבית של הסכמים אלה.

י"ט.
בשים לב לכל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור וזאת משלא שוכנענו כי נפל פגם כלשהו בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא.

נוסיף למעלה מן הדרוש, שלמעשה אף ניתן היה לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת משסבורים אנו שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, והממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, ואין לגלות בה טעות שבחוק.


כ.
לפיכך, כאמור, החלטנו לדחות את הערעור, ואנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

אנו מורים למזכירות בית המשפט להעביר את הפיקדון שהפקידו המערערים בבית משפט זה (ככל שהפקידו) לידי ב"כ המשיב, עבור המשיב.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום,
כ"ט אייר תשע"ז, 25 מאי 2017, בהעדר הצדדים.





י' גריל, שופט בכיר


[אב"ד]

ב' טאובר, שופטת

ס' ג'יוסי, שופט









עא בית משפט מחוזי 45688-12/16 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, אברהם אביטל, רונן אזולאי נ' זוהר כץ (פורסם ב-ֽ 25/05/2017)