פסקי דין על אליהו חיים סבן | פסקי דין על ש.שלמה רכב בע"מ אלכס רובין איי.די.איי.חברה לביטוח בע"מ

39379-02/15 תאמ     22/05/2017




תאמ 39379-02/15 אליהו חיים סבן נ' ש.שלמה רכב בע"מ אלכס רובין איי.די.איי.חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום ברמלה


22 מאי 2017
תא"מ 39379-02-15 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' רובין ואח'





מספר בקשה:20
בפני

כב' הרשם הבכיר נועם רף


מבקש

אליהו חיים סבן


נגד


משיבים

1. ש. שלמה רכב בע"מ
2. אלכס רובין
3. איי.די.איי. חברה לביטוח
בע"מ




החלטה

1.
מונחת בפני
בקשת המבקש לפסילתו של המותב דנא.

2.
ביום 01.06.16 ניתן

פסק דין
כנגד המבקש (להלן: "פסק הדין").

3.
ביום 11.07.16 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

4.
בפסק דינו של בימ"ש מחוזי מיום 10.07.17, נקבע כי פסק הדין יבוטל והתיק יוחזר לבימ"ש קמא שיחל שמיעתו מחדש לאחר שיתוקן כתב התביעה כך שבכתב התביעה יכללו כל העבודות והעילות גם כלפי המבקש, או שתבוטל מחיקת הודעת צד ג' והיא תתברר כדבעי.

טענות המבקש:

5.
לטענת המבקש יש להורות על פסילת המותב לדון בתיק זה מהטעם שלשיטתו, קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
לגרסתו, המותב דנא הכריע בפסק דינו מיום 01.06.16 בו נדחו טענות המבקש ומנגד נתקבלו טענות המשיבים.
משכך, המותב דנא הכריע זה מכבר בכל הסוגיות שיעמדו על הפרק בתביעה.


6.
עוד מוסיף המבקש וטוען כי המותב דנא קבע כי בין האמור בכתב התביעה ובין עדותו של הנהג מטעמה אין סתירה, וזאת כשברור, לשיטתו, כי עדותו של העד מטעמה סותרת את האמור בכתב התביעה.
7.
כן טוען המבקש טענות לכך שבימ"ש כבר קבע מהימנותם של העדים.

טענות המשיבה 1:

8.
המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהחזרת התיק למותב זה אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. עוד נטען כי אין בהכרעתו של מותב זה כדי לשלול את יכולתו לבחון מחדש את עמדתו.

דיון והכרעה:

9.
סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
(להלן - "חוק בתי המשפט"), קובע:
"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

10.
בעע"א 4714/04
יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר,
תק-על 2004(3), 3446, נקבע:

"מילות המפתח הן 'חשש ממשי למשוא פנים', והשאלה היא, אם בנסיבות הענין נוצר אמנם חשש ממשי למשוא פנים מצידו של השופט בר-אופיר. דבר ההלכה קובע לענין זה כי השאלה ששומה עלינו לשאול עצמנו היא: האם באירוע שאירע נתגבשה וננעלה דעתו של השופט עד שאין הוא יכול עוד לנהל את ההליך מלפניו ללא משוא פנים? התשובה לשאלה זו אינה תולה עצמה בתחושות סובייקטיוויות של מי מן הצדדים אלא במסקנות אובייקטיוויות המתבקשות מן הנסיבות והמורות אותנו כי אכן נוצר חשש ממשי למשוא פנים. ראו, למשל:
ע"פ 184/85 שרעבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט
(1) 446; ע"א 1570/94
שירותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ
(לא פורסם);
ע"פ 1949/01

טולוצ'ינסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2), 12
;
ע"א 7048/02

בטש יואלה נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח, תק-על 2002(3), 1947
;
ע"א 3863/04

הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל,
תק-על 2004(2), 3001".

11.
לשון אחר, אין די בתחושה סובייקטיבית כדי לבסס עילת פסלות, אלא על העותר לפסילת שופט מלישב בדין ומלדון בעניינו להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית, ממנה ניתן יהא להסיק כי דעתו של השופט ננעלה, היינו, לא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק (ראו גם,
ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט
(2) 375, עמוד 381;
בג"צ 1923/91 אדוארד רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה,
פ"ד מו
(2) 1, עמודים 17-20;
בג"צ 2148/94
אמנון גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון,
פ"ד מח(3) 573, עמוד 585;

ע"א 8743/04
משה בר נר נ' אשר רוט,
תק-על 2005(1), 422).

12.
לאחר ששקלתי את טענות המבקש, איני סובר שניתן לקבוע שדעתו של בימ"ש גובשה באופן שאינו מותיר כל טעם בהמשך רגיל של הדיון שבפני
בהתאם להוראותיו של בימ"ש מחוזי.

13.
כאמור בפסק דינו של בימ"ש מחוזי "ייתכן שהתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא – נכונה, אלא ש"הדרך" אינה נכונה".

14.
הלכה פסוקה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לידיו של בית המשפט. השגות על דרך ניהול המשפט מקומן בערעור על פסק הדין (ראו,
ע"פ 8309/02
רודקו נ' מדינת ישראל,
תק-על 2002(3) 2515;

ע"פ 10796/05
ישי שליסל נ' מדינת ישראל,
ניתן ביום 19.12.05, פורסם במאגר המשפטי "נבו";

ע"פ 9703/02
שמואל שילון נ' מדינת ישראל,
תק-על 2003(1), 104; ע"פ 344/99

זאב בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג
(2) 599, עמוד 612;
ע"פ
77/93
אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל,
תק-על 93(1), 169).

15.
בע"פ 1988/94
דני בראון נ' מ"י
(פורסם בנבו) עמד השופט זמיר בהרחבה על הטעמים לאי פסילת שופט בשל החלטות המתייחסות לאופן ניהול משפט, בקובעו כי הדרך לתקוף החלטות של בית משפט, אשר ניתנו במהלך הדיון הינה בהגשת ערעור, כך בעמודים 627-628 לפסק הדין:

"הנטייה שלא לפסול שופט בשל החלטות שקיבל במהלך המשפט, כפי שהיא עולה מן הפסיקה, נתמכת על-ידי שני טעמים עיקריים
.
א) במקרה הרגיל, החלטות שקיבל השופט בקשר לניהול המשפט אינן

מלמדות על אפשרות ממשית של משוא פנים. במקרה כזה, אין לשופט עניין אישי בתוצאות המשפט, אין לו דעה קדומה לכאן או לכאן, וההחלטות שקיבל אינן משקפות אלא את רצונו לנהל את המשפט כפי שתפקידו מחייב: באופן תקין, יעיל וצודק. ... גם אם החלטות כאלה פוגמות במראית הצדק, מנקודת הראות של בעל הדין, אין להעדיף את מראית הצדק על עשיית הצדק. וכבר התריע הנשיא אגרנט על כך 'שבעלי-הדין ועורכי-הדין עושים לאחרונה חדשים לבקרים (שימוש בעיקרון שהצדק צריך להיראות - י' ז') עד שלפעמים נוצר הרושם שחשוב יותר שהצדק 'ייראה' מאשר שהוא נעשה בפועל...'. ראו הלכת ידיד (
ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט
(2) 375, בעמ' 381).
...
אכן, נכון כי אפשר שהחלטת השופט בקשר לניהול המשפט תהיה מוטעית, לפי הדין, לגוף העניין. אפשר שכך יהיה, למשל, כאשר הוא מסרב להרשות הצגת שאלות מסוימות לעד או כאשר הוא מגביל באופן בלתי סביר את משך החקירה. החלטות מוטעות עשויות אפילו לגרום עיוות-דין. אך זהו, במקרה מסוג זה, פגם ניהולי ולא משוא פנים. התיקון של פגם כזה יכול לא פעם להיעשות במסגרת ערעור על החלטת השופט, לפני ערכאה גבוהה יותר, אך לא על-ידי פסילת השופט בשל משוא פנים.
ב) קיים הבדל נוסף בין פסילת שופט בשל עניין אישי או דעה קדומה לבין פסילת שופט בשל החלטות בקשר לניהול המשפט. בקשה לפסול שופט בשל החלטות בקשר לניהול המשפט כרוכה בהתמודדות בין שני אינטרסים. מצד אחד עומד האינטרס של עשיית צדק, לרבות מראית הצדק. אינטרס זה עשוי לתמוך, במקרה מסוים, בטענה שיש

לפסול שופט בגלל החלטות בקשר לניהול המשפט. אולם מן הצד השני עומד האינטרס של ניהול השפיטה באופן תקין ויעיל. ודוק. במצב זה אין המדובר רק בניהול

היעיל של משפט מסוים, שבו מועלית הבקשה לפסילת השופט, אלא בניהול היעיל של משפטים בדרך כלל. הכיצד? לשופט הוענקה מרות על אולם המשפט, כדי שיוכל למלא את תפקידו כראוי, עד כדי סמכות להעניש את מי שמפריע לניהול המשפט. חשוב הדבר, לא רק מבחינתם של בעלי הדין אלא גם מבחינת החברה כולה, שהשופט יפעיל את הסמכות המוקנית לו באופן ענייני, לפי מיטב הבנתו, כפי שהנסיבות מחייבות. ורע הדבר אם יחשוש שהפעלת הסמכות, אפילו היא נכונה וראויה בנסיבות העניין, תבסס טענה של משוא פנים, עד כדי פסילה. חשש כזה עלול לערער את מעמד השופט, בעיני הכפופים למרותו ואולי אף בעיני עצמו. התוצאה עלולה להיות שמשפטים לא ינוהלו כיאות, בגלל החרב המתהפכת של הפסילה, והציבור כולו יימצא ניזוק.
אין זה חשש בעלמא. במיוחד כך משום שעשויים להיות בעלי דין שיבקשו לנצל

את העילה של משוא פנים, לא משום שהם חרדים לצדק, אלא משום שפסילת השופט

עשויה לשרת אינטרס של בעל הדין. אפשר, למשל, שבעל דין יהיה מעוניין לפסול את השופט הדן בעניינו משום שיצא לו שם של שופט מחמיר. אפשר אולי שבעל דין יהיה מעוניין להאריך את משך המשפט מטעם זה או אחר. אפשר גם שבעל דין יזכה ליתרון טאקטי מסוים אם המשפט יועבר לשופט אחר ותינתן לו הזדמנות לחקור מחדש עד מסוים. ואפשר שבעל דין יהיה סבור שיצמחו לו יתרונות אחרים מן הפסילה

של שופט. עד כדי כך שקיימת אפשרות שבעל דין ינסה במכוון להרתיע שופט מפני קבלת החלטות שאינן רצויות לו, או אפילו לגרור את השופט למצב שבו יהיה בידו לטעון כי השופט מגלה עוינות כלפיו וכי, משום כך, יש לפסול אותו בשל משוא פנים. הנה כך אמר, בהקשר זה, הנשיא שמגר:
'הנטיה להלך אימים על השופט ולמנוע ממנו את ניווטו של המשפט כסמכותו וכחובתו מוצאת לעצמה כלי עזר נוח בשימוש הבלתי נכון בטענת הפסלות; ההנחה היא, ככל

הנראה, שחשש של השופט שמא יוקע כחסר מזג שיפוטי וכבלתי אוביקטיבי בגישתו, ירתיע אותו מקבלת החלטות שאינן נוחות לבעל הדין' (ראו
ע"פ 77/93
, שם)
.
"

16.

לא זו אף זו, הלכה היא כי אין לפסול שופט מלשוב ולדון באותו ענין אם הובא שנית בפני
ו עקב התערבות ערכאת ערעור.
ראו דברי כב' הנשיאה השופטת בייניש בע"א 4186/07
פלוני נ. פלוני
[פורסם בנבו] ), שם נקבע כי החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת ואיננה פוסלת את השופט כל עוד לא נקבע אחרת. וכדברי כב' הנשיאה השופטת בייניש:
"
גם לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי יש מקום לפסול את בית המשפט מלדון בעניינם של הצדדים. הלכה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפני
ו עקב התערבות ערכאת הערעור (ע"א 4199/99
חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ
(לא פורסם, 26.8.1999);
ע"א 5660/05

ישיבת הפקדתי שומרים ירושלים נ' שליט
(לא פורסם, 25.1.2006);
ע"פ 9091/05

כהן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 3.1.2006); יגאל מרזל
דיני פסלות שופט
265, 272 (2006))."

.

17.
כך נקבע גם בע"א 3078/12 פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ
, שם נטען על ידי המערער כי
החזרת התיק מערכאת הערעור לבית המשפט פעמיים לאחר מתן שני פסקי דין, מצדיקה את פסילת המותב.
כבוד הנשיא א' גרוניס, דחה טענה זו בקובעו:





"הלכה פסוקה היא כי אין בעצם הדיון המחודש בתיק כדי להביא לפסילת השופט (יגאל מרזל,
דיני פסלות שופט
272 (2006)). הדין אינו שונה גם כאשר מדובר בדיון מחודש בפעם השנייה. המבחן היחיד הוא האם קיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה" כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור". אין זה מצב הדברים במקרה דנא. עוד אציין, כי נראה שמדובר בתחושה סובייקטיבית של המערערת ולא באמירות שיש בהן להקים עילת פסלות".

18.
לאור האמור לעיל, הבקשה לפסילת המותב דנא נדחית.

19.
בהתחשב בהיקפה של תגובת התובעת, איני עושה צו להוצאות.



ניתנה היום,
כ"ו אייר תשע"ז, 22 מאי 2017, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 39379-02/15 אליהו חיים סבן נ' ש.שלמה רכב בע"מ אלכס רובין איי.די.איי.חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/05/2017)