פסקי דין על זילברשטיין גדעון | פסקי דין על ראש העיר חיפה עו"ד יונה יהב

1160/05 עתמ     09/05/2005




עתמ 1160/05 זילברשטיין גדעון נ' ראש העיר חיפה עו"ד יונה יהב




בעניין:
זילברשטיין גדעון
ע"י ב"כ עוה"ד
ע. רומנו

העותר

- נ ג ד -
ראש העיר חיפה עו"ד יונה יהב
ע"י ב"כ עוה"ד
שרה ברזילי
המשיב

נוכחים:
ב"כ העותר: עו"ד עודד רומנו + העותר בעצמו
ב"כ המשיב: עו"ד שרה ברזילי

בשם הורי חללי פעולות הטרור: עו"ד טל אבריאל

פרוטוקול

עו"ד ברזילי:
אני נותנת עכשיו לבית המשפט עותק נוסף של התגובה
בכתב של המשיב 1, שהגשנו, לפי דעתי, עוד אתמול למזכירות, הגם שהשופט אומר לי שאין העתק בתיק.
מסרתי העתק לבעלי הדין האחרים.
אני מבינה שהפרקליטות מסרה הודעה אתמול לבית המשפט שהיועץ המשפטי לממשלה אינו רואה לנכון להתייצב כצד לעתירה ולכן אין הוא מביע דיעה לגופו של עניין.

יעקב זעירא ויוסף הררי:
מר זעירא הוא יו"ר בחיפה של ארגון יד לבנים, ומר הררי יו"ר יד לבנים בכל הכפרים והמושבים בארץ ושנינו הננו חברי ההנהלה הארצית של "יד לבנים" ואנו מפנים את שימת הלב שלתיק בית המשפט הוגשה הודעה בכתב מטעם ארגוננו על ידי עו"ד דניאל פרידמן.

אבריאל:
עו"ד פרידמן בקש ממני להגיד בשמו שהוא לא ידע שיד לבנים צרפו כמשיב לעתירה ולכן לא התייצב לדיון היום.

רומנו:
אני המצאתי את כל החומר גם ליד לבנים בהתאם להוראות שנתנו ע"י בית המשפט.
1. ארגון יד לבנים שמסר תגובה הינו ארגון מוכר על פי חוק ואני מפנה לנספח 1 לתגובת ארגון יד לבנים, באשר לאדונים, צור, מנדלמן ושטייר, הרי בעצם מה שיש לנו כאן זה תגובה פרטית ולא שאין ארגון יציג של נפגעי פעולות טרור. אני אומר שבית המשפט שומע דיעה של אנשים שאני מכבד אותם אבל הם לא חלק מהארגון. להבדיל מהתגובה של הארגון שבפני
נו.
אם אני בא להשלים בכמה משפטים ולסכם ממה שלמדתי מהתגובות, קודם כל אני חייב להגיד ולהבהיר שהדבר האחרון שניתן לחשוב שהוא מעדיף אינטרס של קבוצה זו או אחרת לצערו הרב של העותר הוא נמנה על שתי הקבוצות הנ"ל ועניינה של כל קבוצה יקר לליבו וכואב מאוד.
מה שכן למדנו, ברמה הממלכתית התקיימה ועדה בראשותו של השופט י. מלץ, שהיא בהמלצתה שהייתה מיועדת לממשלה קבעה, שיהיה הפרדה בין הטקסים ההפרדה הזו וזה חשוב לומר היא לא נובעת מכך שעניינה של קבוצה אחת יקר יותר מעניינה של הקבוצה האחרת, זה נובע בדיוק בגלל בעיות של אנשים מסוגו של העותר במדינתנו הכואבת, ומרצונם הכן של אנשי ציבור לקחת חלק בשני האירועים. זה אינטרס לגיטימי. כשם שבירושלים יש הפרדה בשעות של שני הטקסים, אי אפשר להיות יחד באותו המקום.
העובדה שנפגעי הטרור בחיפה לפחות חלקם, מרוכזים בחלקה מסויימת אינו שולל את הצורך מהעניין הממלכתי. עובדה היא שראש העיר הסמכות בכירה ביותר בחיפה לא יכול להיות בשני הטקסים ועם כל הכבוד לממלא מקומו אני יכול להבין רצון של כל קבוצה שראש העיר יכבד אותם בנוכחותו. ואני לא מדבר על אנשי ציבור, אנשי ציבור שיגיעו יצטרכו לבחור.
לגופו של ענין, אני ראיתי את תגובת ראש העיר, מהתגובה עולה קודם כל שבאמת מדובר בהחלטה פרטית של ראש העיר. החלטה פרסונלית. יש הרבה דברים המפריעים לי בתגובה, התגובה של ראש העייריה לא נתמכת בתצהיר, ואני לא מבין מדוע, למשל סעיף 8, זה עובדות פרצלנס, שאין מאחוריהם מצהיר ואין בהם דבר בעצם.
לגופו של ענין אני הזמנתי את בית המשפט לקרוא את החוק, החוק מדבר על חללי צבא הגנה לישראל, וללוחמי מערכות ישראל. לא מדובר בנפגעי הטרור.
ראש העיר פוגע בטקס כי, הוא לא יהיה נוכח בטקס של יד לבנים, כפי שהיה עשרות שנים.
ארגון יד לבנים מבקש לא להגיב אלא להצטרף לעתירה כעותר. הדבר הזה מתיישב עם מה שאמרנו. עד היום לא קבלו הזמנות בדואר לדיון. ולכן עולה מהתגובה הם מבחינתם יודעים שראש העיר מגיע לטקס וזה עולה מהתגובה של ארגון יד לבנים.
ההחלטה התקבלה ברגע האחרון כדי ליצור מצב מוגמר.

ברזילי:
הם כותבים את שכבר בפברואר ראש העיר כבר כתב זאת.

רומנו:
בתהחשב בתגובה בכתב של ארגון יד לבנים, החלטות הממשלה מופיעות שם

ברזילי:
ההחלטה מ – 2/4/00 מתייחסת לאזכרות בהר הרצל בלבד.

רומנו:
מדוע ההגיון שחל בירושלים, לא צריך לחול גם בחיפה?
הוא נובע בדיוק מאותו אינטרס שכאן שהמכובדים צריכים לכבד את 2 הטקסים.
הנכבדים צריכים לכבד את 2 הטקסים.
אנו דנים כאן בעתירה גופה. אני חושב שלגופה של עתירה ברור שצריכה להתקיים ועדה בדיוק במתכונת הממלכתית שבראשות שופט בדימוס כפי שהציעה חברתי, שתקבל החלטה מושכלת לאחר שמיעת כל הצדדים.
למקרה שלנו לא היתה ועדה ולא מוזכרת כזו. לא דנו על טקס יום הזיכרון בשעה 11.00 . לכן ההחלטה הזו לא יכולה לעמוד במבחן הביקורת כי הטקס הוא לא טקס פרטי של הפונקציה שנקראת ראש העיר. הוא משותף להרבה אנשים שצריכים להישמע. העותר לא נשמע.
לגופו של הצו הביניים – הדרך שבה נטען בפני
ביהמ"ש כאן שאי אפשר לשנות כלום היא בעיני פחות מרצינית. אין תצהיר, לא יודעים שנשלחו הזמנות. אנו יודעים מאנשים שלא קיבלו הזמנות. הסתכלתי בעיתון יום ו' ולא ראיתי פרסום. הדיון בעתירה שלנו היה כבר ביום ד' ואין מניעה לפרסם מודעה בעיתון הארצי.
לכן, אסור לביהמ"ש עם כל הרתיעה לתת יד למשהו שהוא דומה למחטף ולא רק אני בהרגשה הזו אלא גם הארגון היציג של חללי נפגעי מלחמות ישראל.

לכן, אני חושב שבנסיבות שכאן אין מנוס מלתת צו ביניים ולמנוע מצב של שינוי לא מושכל של מה שהיה לנו עד היום שבעיני הוא גם הפרה של חוק יום הזיכרון.

ברזילי:
טקס האזכרה לחללי צה"ל מתקיים כמו תמיד. ארגון יד לבנים היה שותף בתהליך קבלת ההחלטות של ראש העיר. מפנה לנספח 2 לתגובה של יד לבנים שנושא תאריך 2/2/05, כבר אז הם ידעו.
הוועדה הציבורית שהוקמה לא דנה בטקסים בבתי העלמין אלא בטקסים של ערב יום הזיכרון והאחרים.
מכיוון שזו החלטה ערכית של ראש העיר לאחר ששמע את 2 הצדדים אין מקום לביהמ"ש להתערב בהחלטה זו, משום שהוא לא פוגעת באף אחד מלבד זו האישית במקרה הנוכחי.

אבריאל:
אני חוזר על מה שכתבתי בתגובה בכתב מטעמנו.
חבריי לא התייחסו לעמדת המדינה. המדינה היא נגד העתירה. היא לא רואה בעיה עם החלטת ראש העיר. אין פה סתירה. המדינה החליטה לא להתערב בהחלטות.
בית המשפט לא יצטרך להכנס לשאלה הזו. אנו נבקש להתבטא בנוסף באופן נפרד אך זה לא המקום.
המכתבים המצורפים לתגובת יד לבנים מתייחסים ליום הזיכרון.

הררי:
אני משנת 73 אב שכול במלחמת יום הכיפורים, נכה של מלחמת השחרור. משנת 78 אני יו"ר העמותה להנצחת הפיגוע הטרוריסטי הקשה במדינה וזה אוטובוס הדמים בכביש החוף שבו נהרגו הרבה אנשים.
בשנת 92 בארוע פח"ע נקברה בתי בבואנוס איירס והיא נכה.
מעבר להיותי יו"ר הסניף וחבר הנהלה שם, אני חצוי כמו העותר בעניין הזה לא רק בערב יום הזיכרון אלא גם בשעת הצפירה.
מה שהוחלט ע"י ועדת מלץ היה גם לגבי ירושלים.
אבקש שהעתירה תתקבל כדי שרבים כמו העותר וכמוני יוכלו להיות בשני הטקסים.
לשאלת ביהמ"ש אני משיב כי הארגון ידע שיש כוונה לצרף לטקס של יום הזיכרון את חללי נפגעי פעולות האיבה ולקרוא בשמותיהם ועל זה היתה תגובת הארגון וכן יש מכתב שלי לראש העיר כדי שישנה עמדתו לגבי ערב יום הזיכרון.
אם השנה הטקס ישאר כפי שהוא זה יהווה תקדים, כן זו פעם ראשונה שלא אוכל להיות בשני הטקסים אלא רק באחד מהם כרבים אחרים וכן זה יהיה חריג בכל המדינה. זה לא קיים באף רשות מקומית.

פסק-דין
1. לפי חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשכ"ג – 1963 יום ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זיכרם ולהעלאת מעשה גבורתם. סעיף 1(ב) לאותו חוק קובע את מועד יום הזיכרון כאשר ד' באייר חל ביום ו' בשבוע.

2. ניתן ללמוד על תכלית החקיקה בעניין זה מהדברים שאמר חבר הכנסת חיים צדוק, כיו"ר ועדת הכנסת, כאשר הביא את דבר החקיקה האמור לקריאה שניה ושלישית (28/3/1963, 36 דברי הכנסת, עמ' 1718).

"אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה. בהתקרב עת נעילת הכנס, אני ניצב לפני הכנסת בדחילו ורחימו, ומביא על דעת ועדת הכנסת את חוק יום הזכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא הגנה לישראל.
זה למעלה מעשר שנים אנו מעלים ביום ד' באייר, ערב יום העצמאות, את זכר הלוחמים שנפלו במערכה על עצמאות ישראל. ביום זה, מדי שנה בשנה, הומה לב העם כולו עם המשפחות השכולות הנושאות בלבן זכר יקיריהן בכל ימות השנה באהבה, בכאב ובגאון.
במרוצת השנים האלה נתגבשו דפוסים לקיום יום הזכרון – בבתי העלמין, בבתי הספר, במחנות צה"ל, בבתי הכנסת וברחבי המדינה והציבור. שתי דקות הדומיה וההתייחדות היו לביטוי עז לאחדות העם. דבר יושב ראש הכנסת בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בירושלים הבירה מסמן את סיומו של יום הזכרון ותחילתן של חגיגות יום העצמאות. עתה הגיע הזמן להעניק ליום זה, בחוק, מעמד של יום זכרון ממלכתי – למען תישמר קדושת היום; למען יועלה בו זכר הלוחמים לא רק בדורנו אנו – הדור שזכה לחידוש ריבונות ישראל, לחידוש כוח ריבוני לוחם בישראל – אלא גם בדורות הבאים; למען תונחל לבנינו ולבני בנינו אחרינו גאווה על עוז רוחם של לוחמינו; למען יהיו להם לוחמינו – בחייהם, בגבורתם ובמותם – למופת, למקור השראה ועידוד, במערכות הצפויות עוד לעמנו.
ניסינו בחוק זה לתת ביטוי, בפשטות ובקיצור, לתוכנו של יום הזכרון. אמרנו: "ד' באייר הוא יום זכרון גבורה ללוחמי מלחמת הקוממיות וצבא הגנה לישראל שנתנו נפשם על הקמת מדינת ישראל ועל הבטחת קיומה, להתייחסות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".
גם לדברי הסבר לחוק זה יפה הקיצור. בדבריו בכנסת, בקריאה הראשונה, אמר שר המשפטים: "החוק מתכוון לכל אלה, ללא יוצא מן הכלל, שנפלו על הקמת מדינת ישראל והבטחת קיומה". דברים אלה הם ביטוי נאמן למשמעותו של החוק, ולא אוסיף.
אני מציע לכנסת לקבל את החוק בקריאה שניה, וברשותך, אדוני היושב ראש, אציע שהכנסת, שלא בדרך המקובלת, תקבל חוק זה בקריאה שלישית בקימה."

3. בעתירה הנוכחית, שהוגשה ביום 4/5/05, קובל העותר על החלטה של ראש עירית חיפה להשתתף ביום הזיכרון בטקס שנקבע באותו מועד לזכר חללי פעולות איבה. ליתר הבהרה: ביום הזיכרון בשעה 11.00 מתקיימת בכל רחבי המדינה צפירה הקובעת דומיה של 2 דקות וזאת לפי סעיף 3 של חוק יום הזיכרון. לפי החלטת ראש העיריה הוא ישתתף במועד הצפירה ביום הזיכרון בטקס שיהיה בחלקת נפגעי פעולות האיבה (בשער הדס שבבית העלמין בכפר סמיר בחיפה), טקס שיהיה במקביל לטקס הממלכתי שיהיה באותה שעה בבית העלמין הצבאי.

4. במכתב שכתב ראש העיריה ביום 1/5/05 לעותר הוא נימק את החלטתו כדקלמן:

"צר לי הכאב והמועקה הנוספת שנגרמה לך בשל ההחלטה לקיים את האזכרה לחללי פעולות האיבה במועד האזכרה לחללי מערכת הביטחון. החלטתי זו נסבה על ניסיון קשה מבחינתי להפלות בין דם לדם, מגמה שאני לא יכול לתת לה יד.
החלטתי לקיים את הטקס התקבלה כמענה לבקשת נציגי המשפחות נפגעות הטרור.
בשנים האחרונות הטרור מכה בנו ושוב ושוב "במלחמת העורף".
*התעורר ויכוח מר עם ארגון יד לבנים המסרב לשתף את משפחות נפגעי הטרור בטקס משותף יחד עם שאר חללי מערכות ישראל ובכך נוצרה אפליה בילתי נסבלת בין דם לדם. לכן החלטתי להשתתף בטקס שיהיה בחלקת נפגעי פעולות האיבה (בשער הדס) במקביל לטקס הממלכתי שיהיה בבית העלמין הצבאי כדי למנוע אפליה זו. בהחלטתי לקיים את הטקס בו זמנית רציתי להעביר מסר שחללי מערכות ישראל כולם שווים ואין להוציא מהכלל את חללי מלחמת העורף.
לצערי למרות הקושי היגון והכאב האישי שלך לא אוכל לשנות החלטה זו.
למרות המחיר היקר ששלמת אקווה להבנתך".

5. העותר מציין בעתירה הנוכחית, כי הוא מבקש להשתתף בשני הטקסים וזאת מכיוון שאחיו נהרג במלחמת יום הכיפורים של שנת 1973, ואשתו נפצעה בפיגוע טרור במסעדה בחיפה בתאריך 4/10/03, ונפטרה מספר ימים לאחר מכן כתוצאה מפצעיה. עמדתו של העותר היא, שכתוצאה מקיום שני טקסים בעת ובעונה אחת, זה המחוייב מכוח חוק יום הזיכרון וזה המתקיים מכוח החלטות הממשלה לזכר נפגעי פעולות איבה, אין באפשרותו לחלוק את הכבוד הראוי לבני משפחתו הקרובים לו, אשר נפלו כאמור לעיל.

6. שמעתי בהרחבה עמדות של בני משפחה שכולים, הן בעקבות ארועי טרור והן של מי שקרוביהם נימנו על חללי כוחות הביטחון לפי חוק יום הזיכרון. קיבלתי גם הודעה בכתב מאת ארגון יד לבנים, התומך, בעיקרו של דבר, בעמדתו של העותר. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה הודיע בכתב לבית-המשפט, כי אין בדעתו להתייצב בהליכים בעניין זה בבית-המשפט, הגם שניתנה לו אפשרות לעשות כן.

7. באת כוחה המלומדת של עירית חיפה מצביעה על כך, שמדובר בהחלטה של ראש העיריה העולה, לטענתה, בקנה אחד עם החלטות הממשלה לאחד את טקס האזכרה לחללי פעולות האיבה והטרור עם טקסי האזכרה לחללי מערכות ישראל. היא מציינת שהחלטת ראש העיריה הנדונה אינה חורגת ממתחם הסבירות ולכן אפילו התוצאה קשה לעותר ולאלה הנמצאים במצב דומה, אין מקום להתערבות של בית המשפט בכיוון של שינוי ההחלטה.

8. בסופו של יום השאלה הניצבת בפני
י היא האם ראוי שבית המשפט יתערב, יומיים לפני יום הזיכרון, במתכונת הטקסים שנקבעה לעניין זה על ידי ראש הרשות המקומית. ברור שכל החלטה שתתקבל בעניין זה תפגע בהורים שכולים ובמי שיקיריהם איבדו את חייהם למען הכלל. במצב דברים זה השאלה היא, האם קביעה של בית המשפט שתפגע בקבוצה אחת עדיפה על פגיעה בקבוצה אחרת שהיא התוצאה של החלטת ראש העיריה שבמחלוקת שבפני
י. אני מרשה לעצמי לצטט בהקשר זה את הדברים שכתבו השופטים ריבלין וטירקל בעניינם של חללי המשחתת אילת ב-בג"צ 4225/01 דליה כהן נ' שר הביטחון (25/3/04).

השופט ריבלין:
"המחלוקת כאן היא מחלוקת מוסרית ואנושית. מצד אחד של המתרס ניצבים הורים שכולים, המבקשים אישור לכך שיקירם טמון בקבר האחים. גם מן העבר השני ניצבים הורים שכולים, המבקשים אישור לכך שיקירם טמון בקבר האחים. גם מן העבר השני נציבים הורים שכולים, ואלה מבקשים להותיר את הקבר חתום, שכן יראים הם מפני מרירותה של האמת. גאולתם של אלה המבקשים לדעת עשויה לבוא במחיר סבלם של החוששים מפני הידיעה המרה, מפני האובדן האולטימטיבי שעלול לבוא עליהם בהינתק הקשר הפיזי אל הקבר בו הם אוחזים. יתכן והם מעדיפים את פגיעתו הקהה של הספק על פני פגיעתה החדה של האמת. הם מבקשים לעצום עיניהם מפניה. זוהי תכונה אנושית. העותרים יודעים בסבירות גבוהה כי יקירם טמון בקבר האחים – הם מבקשים את השלמות. בידי מקצת מן המשיבים תקווה – אותה הם מבקשים שלא ליטול מהם. כחברי, המשנה לנשיא, גם אני סבור כי אין להתערב בהחלטת רשויות הבטחון להימנע מפתיחת הקבר ומנסיון לזהות את הגופות אשר מצאו את מנוחתן בו. ההחלטה איננה חורגת מתחום הסבירות. כשלעצמי, איני יודע מה עדיפה – הזכות לדעת או שמא הזכות שלא לדעת. במובן מסוים חורגת הסוגיה מתחומו של המשפט".

השופט טירקל:
"בעיני הטעם העיקרי לדחית העתירה הוא שכמו ש"אין דוחין נפש מפני נפש" (סנהדרין עב ב) כך אין דוחים צער מפני צער. לעניות דעתי נראה שאין להקל על כאבה של משפחה אחת על ידי הכבדת כאבן של משפחות אחרות" .

9. על סמך השיקולים דלעיל אני מחליט כדלקמן:

אינני סבור, שיש מקום להתערבות מצידי בהחלטת ראש העיריה בדבר השתתפות שלו או של נושאי תפקיד אחר בעיריה בטקסי יום הזיכרון. עם זאת, אני סבור שהשאלה ראוייה לדיון ולהכרעה בדרך נאותה ושלא תחת מגבלה של זמן.
אני רושם לפניי, לכן, את הסכמת באת כוחו המלומדת של ראש העיריה לפיה הדרך והאופי של הטקסים העירוניים והממלכתיים בחיפה יידונו מחדש על ידי ראש העיריה, תוך שיילקחו בחשבון עמדות כל הנוגעים בדבר, לרבות עמדותיהם של משרדי הממשלה בעניין זה. חזקה על ראש העיריה שקודם קבלת החלטה יקבע את הדרך המתאימה של הדיון.

ההחלטה האופרטיבית של אי התערבות מצד בית המשפט ניתנת על בסיס ההבנה שהעניין ישקל לגופו של נושא פעם נוספת, בלב פתוח ובנפש חפצה, על ידי כל הנוגעים בדבר. ברור שבמצב דברים זה אין בעובדה שהטקסים השנה נערכו בדרך מסויימת כדי להוות תקדים או להשפיע על שיקול דעתם של מקבלי ההחלטות בעתיד.

10. בשים לב לאופיו של ההליך בפני
י, אינני עושה צו בדבר הוצאות.
לפנים משורת הדין אני מורה על החזר אגרות לפי התקנות.
ניתן והודע בפומבי היום ל' בניסן, תשס"ה (9 במאי 2005) במעמד הצדדים.
(כל אחד מהנוכחים קיבל העתק הפרוטוקול במעמד השימוע).

סגן נשיא


אלה ר.ל.
??

??

??

??

8
בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בחיפה
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
עתמ001160/05
בפני
:
כבוד סגן הנשיא גדעון גינת

תאריך:
09/05/2005









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1160/05 זילברשטיין גדעון נ' ראש העיר חיפה עו"ד יונה יהב (פורסם ב-ֽ 09/05/2005)