פסקי דין על גיא שמיר | פסקי דין על כנסת ישראל | פסקי דין על ממשלת ישראל - בשבתה כוועדת שרים לענייני חקיקה | פסקי דין על גב' איילת שקד - שרת המשפטים ואח' |

7251/16 בג"צ     05/06/2017




בג"צ 7251/16 גיא שמיר נ' כנסת ישראל, ממשלת ישראל - בשבתה כוועדת שרים לענייני חקיקה, גב' איילת שקד - שרת המשפטים ואח'




החלטה בתיק בג"ץ 7251/16

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 7251/16

לפני:
כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט מ' מזוז


העותר:
גיא שמיר


נ

ג

ד


המשיבים:
1. כנסת ישראל

2. ממשלת ישראל - בשבתה כוועדת שרים לענייני חקיקה

3. גב' איילת שקד - שרת המשפטים

4. מר חיים כ"ץ שר הרווחה

5. משרד הווחה של ממשלת ישראל

6. מר משה כחלון שר האוצר

7. מר יואב גלנט שר השיכון

8. משרד השיכון של מדינת ישראל

9. ד"ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה



עתירה למתן צו על תנאי

העותר:
בעצמו



בשם המשיבים:
עו"ד בוכמן שינדל מיטל
; עו"ד אסנת הראל-ויינשטיין
; עו"ד קרן דהרי בן-נון







פסק דין

השופט י' דנציגר
:

עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשיבים להחיל בחקיקה הקיימת את מסקנות דו"ח הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים (להלן:
ועדת שיפמן
), ואת מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין (להלן:
ועדת שניט
). כן מבקש העותר כי יבוטל סעיף 25 סיפא לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן:
חוק הכשרות המשפטית
).

1. בקצרה ייאמר כי ועדת שיפמן פעלה בין השנים 2012-2006 לגיבוש מסקנות בנושא דיני מזונות בישראל. בעקבות מסקנותיה הוגשו מספר הצעות חוק פרטיות אשר לא הבשילו לכדי תיקון חקיקה. ועדת שניט פעלה בין השנים 2011-2005 ועסקה בבחינת האחריות ההורית בגירושין. בהתבסס על מסקנותיה הוגשו מספר הצעות חוק פרטיות וכן תזכיר חוק ממשלתי, אשר אף הם לא הבשילו לכדי תיקון חקיקה. יצוין כי הגם שמסקנות הוועדות האמורות טרם אומצו במסגרת דברי החקיקה, הרי שנושא דיני המזונות בכללותו לא ירד מסדר היום החקיקתי. בהקשר זה יוער, כי על-פי הנמסר מהמשיבים, תכנית העבודה של משרד המשפטים לשנת 2017 כוללת גיבוש תזכיר חוק בנושא.

2. העותר חב כלפי שני ילדיו הקטינים במזונות. במסגרת העתירה טוען העותר, כי נטל המזונות המוטל עליו הוא בלתי סביר ובלתי ישים בהתחשב במצבו הכלכלי, וכן כי הנטל האמור שוחק את תדמיתו כאב בעיני ילדיו וגורם להם ל"נזק פסיכולוגי בלתי הפיך". העותר מבקש שני סעדים מרכזיים: הסעד הראשון הוא כי בית משפט זה יורה למשיבים ליזום חקיקה ותיקון של סעיפי חוק, על מנת לקדם את מסקנות ועדת שיפמן ו-ועדת שניט, אותן הוא מבקש להגשים; הסעד השני הוא ביטול סעיף 25 סיפא לחוק הכשרות המשפטית.

3. הכנסת טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד קרן דהרי בן-נון
– כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל סעיף שמירת הדינים הקבוע בסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהקשר זה נטען כי מכיוון שסעיף 3(א) לחוק המזונות נחקק כבר בשנת 1959 וסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית נחקק כבר בשנת 1962, ומאחר ששני הסעיפים לא תוקנו מאז – שניהם נהנים מהגנת סעיף "שמירת הדינים" החלה על כל חקיקה שנתקבלה לפני מועד חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשנת 1992. כמו כן, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שהיא איננה ברורה, ובשל היעדר עילה; בהקשר זה נטען כי העותר אמנם טוען טענה כללית לפיה סעיפי החוק האמורים פוגעים בזכותו לשוויון, אך הוא אינו מפרט כלל באשר לאופי והיקף הפגיעה, ולכן הוא אינו עומד בנטל הנדרש לתקיפת חקיקה ראשית. יתר על כן, לטענת הכנסת דין העתירה להידחות על הסף גם לנוכח עקרון הפרדת הרשויות, אשר בעטיו בית המשפט אינו נוהג לתקן בעצמו חקיקה ראשית של הכנסת או להוציא צווים המורים על תיקון חקיקה.

4. המשיבים 9-2 טוענים – באמצעות באות כוחם, עו"ד מיטל בוכמן-שינדל ועו"ד אסנת הראל-ויינשטיין
– כי דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שעל פי ההלכה הפסוקה בית משפט זה לא יוציא צו על תנאי המורה למשיבים ליזום תיקון חקיקה. כן נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, הואיל ומן העתירה עולה כי העותר לא פנה קודם להגשת הפנייה למי מן המשיבים ביחס לסוגיה העומדת במרכז העתירה. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות אף לגופה, מאחר שהסוגיות המועלות בה הן סוגיות רגישות ומורכבות ביותר המצויות במחלוקת ציבורית, אשר הכרעה בעניינן מסורה לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת.

5. דין העתירה להידחות על הסף.

כאמור, הסעד הראשון המבוקש על ידי העותר הוא כי בית משפט זה יורה למשיבים ליזום חקיקה ותיקון של סעיפי חוק, על מנת לקדם את מסקנות ועדת שיפמן ו-ועדת שניט, אותן הוא מבקש להגשים. כידוע, אין זה מתפקידו של בית המשפט להורות לכנסת לחוקק חוק [ראו למשל: בג"ץ 589/17
פלונית נ' הכנסת
, פסקה 3 והאסמכתאות שם (26.1.2017)]. זאת, מכיוון שהתערבות מסוג זה סותרת את עקרון הפרדת הרשויות, אשר לפיו הסמכות ליזום תיקוני חקיקה מצויה בסמכותן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. אי לכך אין מקום להענקת הסעד הראשון המבוקש בעתירה.

כזכור, הסעד השני המבוקש על ידי העותר הוא ביטול סעיף 25 סיפא לחוק הכשרות המשפטית. דא עקא, העותר לא מפרט בעתירתו פרטים נדרשים והכרחיים לצורך קבלת סעד זה. כך, הוא אינו מפרט באופן מספק מהי הפגיעה הספציפית שנגרמת כתוצאה מן החוק ובאיזה זכויות חוקתיות מדובר. כמו כן, העותר לא מתייחס בעתירתו לשלבים השונים שהוכרו בפסיקתו של בית משפט זה לבחינת תקיפה חוקתית. בנסיבות אלה, העתירה אינה מניחה תשתית משפטית שעשויה לזכות את העותר בסעד הקיצוני המבוקש על-ידו של ביטול דבר חקיקה ראשי. אשר על כן, גם אין מקום להענקת הסעד השני המבוקש בעתירה.

לבסוף יוער כי חלק מההיבטים העוסקים בתחום מזונות ילדים מצוי בעת הזו על שולחנו של בית משפט זה בשבתו בהרכב מורחב (בע"מ 919/15 ובע"מ 1709/15).

6. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.





ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

ניתן היום, י"א בסיון התשע"ז (5.6.2017).



______________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

16072510_w10.doc
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 7251/16 גיא שמיר נ' כנסת ישראל, ממשלת ישראל - בשבתה כוועדת שרים לענייני חקיקה, גב' איילת שקד - שרת המשפטים ואח' (פורסם ב-ֽ 05/06/2017)