פסקי דין על המערער: רפאל שמעונוב המשיבה: מנהטן רשת מסעדות בע"מע"י ב"כ עו"ד א' אלה ערער על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופטת א. סלע - דן יחיד; תב"ע תשן/1-1036) מיום 10.4.1991.פסק-דיןסגן הנשיא אדלר:1. ערעור זה דן במהימנות ... | פסקי דין על המשיבה: מנהטן רשת מסעדות בע"מע"י ב"כ עו"ד א' אלה ערער על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופטת א. סלע - דן יחיד; תב"ע תשן/1-1036) מיום 10.4.1991.פסק-דיןסגן הנשיא אדלר:1. ערעור זה דן במהימנות עדים ובקביעת עובדות על ידי ב...

31/12     31/12/1991




דבע 3-166/נא רפאל שמעונוב נ' מנהטן רשת מסעדות בע"מ




(פד"ע כג 488)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נא/3-166
השופטים: כבוד נשיא בית הדין גולדברג

כבוד סגן נשיא בית הדין אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציג העובדים : בר
נציג המעבידים : קמיניץ
המערער: רפאל שמעונוב

המשיבה: מנהטן רשת מסעדות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א' אלה


ערער על

פסק דין
של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופטת א. סלע - דן יחיד; תב"ע תשן/1-1036) מיום 10.4.1991.
פסק-דין
סגן הנשיא אדלר
:

1. ערעור זה דן במהימנות עדים ובקביעת עובדות על ידי בית הדין האזורי, כמו כן מתעוררת בו שאלה שלא נדונה לפני בית הדין האזורי, והנוגעת לסמכותו של בית הדין לדון בתביעת מעביד נגד עובד שעניינה גביית חוב בגין אירוח מסיבת ברית מילה במסעדתו של המעביד.

2. המשיבה (להלן - המעבידה) ניהלה מסעדה, ובה עבד המערער (להלן - העובד) כטבח, מחודש אוגוסט 1989 עד 1.11.1989, כשפוטר.
בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לחייב את המעבידה לשלם לו שכר, פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת.
נדחתה תביעתה של המעבידה בתביעה שכנגד לחייב את העובד לשלם לה 1,500 ש"ח בגין חובות של העובד לספקים שהיו בקשרי מסחר עם המעבידה, ואשר המעבידה נאלצה לפרוע.
נתקבלה תביעתה של המעבידה לחייב את העובד לשלם לה 4,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה בגין חוב, שהעובד היה חייב למעבידה עבור מסיבה משפחתית שאירח בחודש אוקטובר 1989 במסעדה-המעבידה.
העובד ערער על דחיית תביעותיו וקבלת התביעה של המעבידה בעניין החוב של 4,000 ש"ח. המעבידה לא הגישה ערעור על דחיית התביעה בגין 1,500 ש"ח, ועל כן לא נתייחס לעניין.

3. לפני בית הדין האזורי היו שתי גרסות סותרות, גרסתו של העובד וגרסת מנהל המעבידה.
העובד טען, כי עבד עד ליום 4.11.1989, והוא זכאי לארבעה ימי שכר בגין חודש נובמבר, ואילו מנהל המעבידה טען, כי העובד פוטר באמצע חודש אוקטובר וסיים את עבודתו בסוף חודש זה.
העובד טען, כי הוא זכאי לפדיון חופשה, ואילו מנהל המעבידה העיד, כי העובד יצא לחופשה מעבר לזו שנקבעה בחוק.
העובד טען שלא קיבל הודעה מוקדמת, ואילו מנהל המעבידה העיד, כי הודיע לעובד כעשרה ימים מראש על פיטוריו.
העובד תבע תגמול בגין ימי מילואים ששירת לאחר סיום יחסי עובד-מעביד, היינו - בתקופה שבין 14.11.1989 עד 1.12.1989, וטען כי פוטר בגלל הודעתו למעבידה על קבלת צו מילואים. כנגד העיד מנהל המעבידה, כי העובד לא סיפר לו על צו מילואים.
העובד תבע 200 ש"ח בגין שיק עבור שכר ארבעה ימים בחודש נובמבר אשר לא כובד. ואילו מנהל המעבידה העיד, כי השיק נמסר לעובד על חשבון שכר חודש נובמבר, ומשפוטר העובד בחודש אוקטובר לא היה זכאי לשכר חודש נובמבר.

4. לפני בית הדין קמא העידו העובד ומנהל המעבידה. השופטת העדיפה את עדותו של האחרון, ולא האמינה לגרסתו של העובד. את הקביעה הזאת נימקה השופטת בהתרשמותה מהעדויות, ובסתירות בעדותו של העובד.

5. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור איננה מתערבת בקביעות עובדתיות מנומקות של הערכאה הראשונה, אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם. לא שמענו במקרה זה טעם לחרוג מן הכלל.

6. אשר לתביעת המעבידה נגד העובד. הוסכם בדיון המוקדם, כי העובד אכן ערך מסיבה משפחתית במסעדה של המעבידה. כמו כן עולה מן העדות, כי הסכום אשר העובד עדיין חייב למעבידה בגין האירוע ינוכה משכרו כל חודש.
לפני בית הדין היו שתי גרסות לגבי המוסכם בין הצדדים. חילוקי הדעות היו לגבי מחיר המנה, מספר המנות המוזמנות, ולגבי השאלה אם שילם העובד סכום כלשהו למעבידה.
בית הדין קמא העדיף את גרסת מנהל המעבידה גם בנושא זה.

7. מאחר שבסמכות עניינית אין הסכמת הצדדים מועילה, רשאי בית הדין לעורר מיזמתו את השאלה, האם העניק לו המחוקק סמכות לדון בתביעה (ראה: דב"ע לה/3-108 ארגון סגל ההוראה באוניברסיטת בן גוריון - אוניברסיטת הנגב, פד"ע ז 57, בע' 61; דב"ע מח/3-74 גולוב - מ"י, פד"ע כ 119.
תקנה 34 (ותקנה 26 לפי התקנות הקודמות) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת, כי הנתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד "ובלבד שהעילה לתובענה שכנגד היא בתחום סמכותו של בית הדין".
משום כך, החלטנו להעלות מיזמתנו את השאלה, האם לבית הדין האזורי היתה הסמכות על פי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלו - החוק) לדון בתביעה של מעבידה בעלת מסעדה נגד עובד בעל חוב בגין חוב הנובע מהזמנת מסיבה במסעדה?
בכתב התביעה שכנגד טען בא כוח המעבידה בנושא הסמכות, כי החוב נובע ממערכת יחסי העבודה בין הצדדים, ומקור החוב נובע מחובות חוזיות של עובד למעבידו.

8. סעיף 24 (א) (1) לחוק קובע:
"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -
(1) בתובענה בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, 1944".
הצדדים המתדיינים לפנינו בעניין חוב הם אכן "עובד" ו"מעביד", ועל כן השאלה שעלינו להכריע בה היא, האם העילה עונה על תנאי הסעיף: "שעילתן ביחסי עובד ומעביד".

9. "לא כל התקשרות במשפט בין שניים שמתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד המביאה להתדיינות בבית משפט, מן ההכרח שבית המשפט המוסמך יהיה בית הדין האזורי לעבודה" (דב"ע מב/3-14 שחם - חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פד"ע יג 309, בע' 312).
בסוגיה זאת, של קביעת מקום הסמכות במקרה של התדיינות הנוגעת לעסקה בין עובד למעביד, המבחן הוא:
"... צריך שהיא [העילה] תבוא מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורם חוק מתחום משפט העבודה" (דב"ע מב/3-14, הנ"ל, בע' 312).
מכאן, כאשר העובד מבקש הצהרה על תנאי עבודה, כאשר נקבעה בחוזה העבודה בינו לבין מעבידתו אופציה לרכישת דירה בבעלות המעבידה, הסמכות היא בבית הדין לעבודה (דב"ע לה/3-108).
עם זאת, כאשר עובד במצב כזה מבקש

פסק דין
הנוגע לחזקה במקרקעין, ולא רק הצהרה בעניין זכויותיו על פי חוזה העבודה, אין סמכות לבית הדין לעבודה (דב"ע לז/3-105 הוועד המקומי, מושב בית הגדי - מקיקץ, פד"ע י 73). זאת ועוד, כאשר מתנהל דיון בבית הדין לעבודה בין עובד לבין מעביד בעניין שעילתו יחסי עובד-מעביד, ומתנהל דיון בבית משפט השלום בין אותם הצדדים בעניין חוב כספי, אין בית הדין לעבודה רשאי לתת

פסק דין
המבוסס על הסכם פשרה בשני המשפטים (דב"ע נא/3-170 כהן - כהן, פד"ע כג 434).

10. להבהרת העניין נביא כדוגמה עובד בית מלון העורך את מסיבת החתונה שלו באולם של בית המלון:
א) במקרה שההסכם הקיבוצי החל על עובדי המלון או חוזה העבודה האישי של העובד מעניקים לעובד 10% הנחה ותנאי תשלום מיוחדים הכוללים את ניכוי מחיר האירוח משכרו, בניגוד להוראות חוק הגנת השכר, תש"ח-1959, והתביעה היא לחייב את המלון להעניק לעובד את התנאים הללו - הסמכות היא בבית הדין לעבודה, שכן העילה היא מימוש חוזה עבודה;
ב. לעומת זאת, כאשר אין תנאים כאלה בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה האישי, והעובד אינו משלם את התשלום האחרון בגין האירוח, או שאין הוא מכבד שיק שמסר למלון כתשלום עבור האירוח, והמלון תובע מהעובד לשלם את התשלום - סמכות הדיון איננה בבית הדין לעבודה, שכן בגביית חוב מדובר, ולא בפירוש תנאי בחוזה עבודה.

11. ועתה לענייננו - העובד אכן זכה לתנאים מיוחדים בעת האירוח במסעדה: הנחה במחיר, אפשרות ל"תוספות" כמו בקבוקי ויסקי גדולים, בקבוקי וודקה רבים ופירות, ותשלום מחיר האירוח באמצעות ניכוי משכרו. כמו כן, נעשתה ההזמנה בצורה לא מקובלת, בלי הזמנה כתובה או חשבונית. (יצויין, כי לא הובאו ראיות בשאלה, האם זו צורה חריגה של הזמנה אצל המשיבה).
יש לציין כי עילת התביעה שכנגד הינה חוב הנובע מעריכת מסיבה במסעדה. המערער הזמין את המקום, נקבע מחיר לפי מנה, והמערער הודיע כמה מנות הוא מזמין (ולאחר מכן אף שינה את מספר המנות). בית הדין קמא קבע, כי המערער הודיע למעבידה שאינו יכול לשלם את החשבון לאחר המסיבה, ועל כן הגיעו הצדדים להסדר תשלומים באמצעות ניכויים משכרו של המערער.
אין ראיות שהצדדים הסכימו ביניהם כי לעובד יוענקו תנאים מיוחדים בהזמנת המסעדה לצורך אירוח מסיבה, כחלק מחוזה העבודה. יתר על כן, אין ראיות המצביעות על כך, כי המשיבה מעניקה לעובדיה, במסגרת תנאי העבודה, תנאים מיוחדים בהזמנת המסעדה לאירוח מסיבות.
בהתחשב במכלול העובדות אשר שקבע בית הדין קמא והראיות שהביאו הצדדים, הגענו למסקנה, כי התביעה שכנגד עילתה בחוב הקשור לאי תשלום בגין מסיבה שהתקיימה במסעדת המעבידה, וכי עילה זו אינה נובעת מחוזה עבודה או מיחסי עובד-מעביד בין הצדדים.
על כן, לא היתה לבית הדין האזורי סמכות לדון בתביעה שכנגד. כתוצאה מכך, אנו מבטלים את פסק הדין שניתן נגד העובד, ועל פיו חוייב לשלם למעבידה 4,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה.

12. סוף דבר - אנו דוחים את ערעור העובד בעניין תביעותיו נגד המעבידה. עם זאת, אנו מקבלים את ערעור העובד הנוגע לתביעה שכנגד של המעבידה, כאמור בסעיף 11 דלעיל. יצויין, כי אין בכך למנוע פתיחת הליך על ידי המעבידה בנושא זה בבית המשפט המוסמך.

לאור התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בטבת, תשנ"ב (31.12.1991).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-166/נא רפאל שמעונוב נ' מנהטן רשת מסעדות בע"מ, [ פד"ע: כג 488 ] (פורסם ב-ֽ 31/12/1991)