פסקי דין על מוחמד נביל כיאל | פסקי דין על ג'מאל יאסין | פסקי דין על עו"ד אייל רייף | פסקי דין על הכונס הרשמי |

3709/17 עא     06/06/2017




עא 3709/17 מוחמד נביל כיאל נ' ג'מאל יאסין בע"מ, עו"ד אייל רייף, הכונס הרשמי




החלטה בתיק ע"א 3709/17



בבית המשפט העליון


ע"א 3709/17 - א'


לפני:
כבוד השופטת ע' ברון


המבקש:
מוחמד נביל כיאל


נ

ג

ד


המשיבים:
1. ג'מאל יאסין בע"מ

2. עו"ד אייל רייף

, מנהל מיוחד לנכסי החייב

3. הכונס הרשמי



בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט
י' בן חמו
) מיום 26.3.2017



בשם המשיבים 1 ו-2:
עו"ד אייל רייף
בשם המשיב 3:
עו"ד ענבל קדמי-עברי


החלטה


1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.3.2017 (כבוד השופט
י' בן חמו
) שבגדרה נקבע כי צו כינוס שהוצא לנכסי המבקש ייוותר על כנו.

רקע

2.

העובדות והשתלשלות ההליכים פורטו בהרחבה בפסק דינו של בית משפט זה מיום 27.11.2016 (השופטים
א' חיות, א' שהם ומ' מזוז
), ולפיכך הם יצוינו עתה אך בתמצית. המבקש הוא המנהל ובעל המניות היחיד בחברת אלקיאל בע"מ ובחברת אלקיאל אחזקה וסימון כבישים בע"מ (להלן, בהתאמה:
אלקיאל בע"מ
;
אלקיאל אחזקה
; שתיהן יחד יכונו:
החברות
). ביום 26.2.2015 הגישה המשיבה 1 (להלן:
המשיבה
) בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת לכינוס נכסיו של המבקש ולהכרזתו פושט רגל, וזאת בטענה שהמבקש מסר לה שיקים בסכום כולל של 684,000 ש"ח המשוכים על שם חברת אלקיאל בע"מ, שמועד פירעונם בין יוני 2014 לחודש דצמבר 2015, כשהוא ערב אישית לפירעון השיקים, ואולם השיקים שמועד פירעונם הגיע חוללו בשל "היעדר כיסוי מספיק" או" בשל "חשבון מוגבל", והמבקש מצדו נמנע מלפרוע את חובו כערב חרף התחייבותו.

בהחלטתו מיום 20.9.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה תוך שקבע כי די בראיות לכאורה שהציגה המשיבה כדי ללמד שהמבקש עשה מעשי פשיטת רגל כהגדרתם בסעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:
הפקודה
). בין הראיות שהוצגו בפני
בית המשפט ישנם השיקים שמסר המבקש למשיבה ושנטען כי חוללו באי פירעון; כתב הערבות; דוחות חקירה שנערכו על ידי משרד חקירות פרטי שעולה מהם בין היתר כי המבקש נקלע לקשיים כלכליים, כי התנהלו ומתנהלים נגדו ונגד החברות הליכים משפטיים בשל חובות לבנקים ולגופים נוספים וכי אלקיאל אחזקה הוכרזה על ידי בנק ישראל כ"לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות"; ותצהיר שניתן על ידי אחיו של מנהל המשיבה, שלפיו המבקש הודיע כי נקלע לחובות ואין בכוונתו לשלם את החוב למשיבה (להלן:
תצהיר האח
). בד בבד מינה בית המשפט את בא-כוח המשיבה, עו"ד אייל רייף

, לשמש מנהל מיוחד לנכסי המבקש (להלן:
המנהל המיוחד
); וביום 8.12.2015 נדחתה בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה, וזאת בנימוק שמאזן הנימוק אינו נוטה לטובתו.

לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.9.2015 ננקטו מספר הליכים נוספים בין הצדדים שתוארו גם הם בפסק דינו של בית משפט זה מיום 27.11.2016, ובהם: בקשה למתן הוראות במעמד צד אחד ועמה בקשה לכפיית ציות בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט נגד המבקש, תוך שנטען בבקשה כי המבקש אינו מקיים את החלטת בית המשפט ומסרב להתייצב לחקירות ולהמציא מסמכים, ולפיכך יש ליתן צו שיאפשר למשיבה לתפוס מסמכים וחומרים רלוונטיים בביתו ובמשרדיו של המבקש – הבקשה התקבלה ביום 7.2.2016 בבית המשפט המחוזי, ובקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 15.2.2016 ב-רע"א 1198/16; בקשה לחקירת המבקש ואשתו שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 1.8.2016, כאשר בקשת רשות ערעור על ההחלטה לחקירת אשת המבקש נדחתה ב-רע"א 8150/16; וכן דיון מיום 21.9.2016 שבמסגרתו הוחלט בין היתר כי המנהל המיוחד יגיש בקשה למתן פקודת מאסר עליה יוכל המבקש להגיב, וכי המבקש יסלק את חובותיו לקופת הכינוס בתוך 45 ימים, ישלם את התשלומים השוטפים לקופת הכינוס ויגיש מידית את הדוחות שלא העביר לכונס הרשמי, כפי שנקבע בהחלטה למתן צו הכינוס.

3.

המבקש הגיש ערעור על ההחלטה מיום 20.9.2015 לבית משפט זה, תוך שכפר בקיומו של חוב כלפי המשיבה וטען כי כאשר חייב כופר בחוב כלפי נושה רשאי בית המשפט לעכב את ההליכים בבקשה למתן צו כינוס עד לבירור קיומו של חוב; וטען לחלופין כי החוב נמוך מ-87,400.55 ₪, הסכום שהיה קבוע אז בסעיף 7(1) לפקודה כסכום המינימלי הדרוש למתן צו כינוס (החל מיום 1.1.2017 עומד סכום המינימום על 86,270 ₪), וכי מכל מקום בית המשפט המחוזי לא הצביע על מעשה פשיטת רגל כלשהו שעשה המבקש, ובפרט לא על מעשה שאירע בשלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, כדרישת סעיף 7(3) לפקודה. בפסק דינו מיום 27.11.2016 קבע בית משפט זה כי בית המשפט המחוזי לא בחן באופן ממצה שתי סוגיות מרכזיות:
הראשונה,
שאלת קיומה של "מחלוקת כנה" בעניין החוב, קרי: אם המשיבה הציגה ראיות מספיקות לביסוס החוב הנטען על ידה, וזאת בין היתר משום מסמך שנערך ביום 10.5.2014 בין המבקש ומנהל המשיבה במסגרת התחשבנות סופית שקיימו (להלן:
מסמך הסיכום
), שנקבע ביחס אליו כי יש בו לכאורה כדי לעורר ספק בנוגע לביסוס החוב הנטען; והסוגיה
השנייה
, מועד ביצוע מעשה פשיטת הרגל, כנדרש כאמור בסעיף 7(3) לפקודה, וזאת משום שתצהיר האח אינו מפרט
מתי
אמר המבקש כי אין בכוונתו לשלם את חובו, קרי: אם מעשה פשיטת הרגל המתואר אירע לכל היותר שלושה חודשים קודם להגשת הבקשה לפשיטת רגל. לנוכח דברים אלה, נקבע כי יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי. עם זאת נקבע, כי צו הכינוס ייוותר בעינו עד למתן החלטה אחרת, וזאת, בין היתר, כדי למנוע פגיעה אפשרית בנושים נוספים שהגישו בינתיים תביעות חוב נגד המבקש. בית משפט זה ראה מקום להוסיף ולהעיר כי התנהלותו של המבקש לאחר מתן הצו אינה ראויה, משבחר להתנהל כאילו זה אינו קיים ותוך שהוא עושה דין לעצמו. ובהמשך לכך הדגיש בית המשפט כי כל עוד לא בוטל צו הכינוס, שומה על המבקש לקיים את החלטות בית המשפט המחוזי הניתנות כפועל היוצא מהצו.

ההחלטה נושא הבקשה

4.

בהחלטתו מיום 26.3.2017 (להלן:
ההחלטה המשלימה
) הכריע בית המשפט המחוזי שלא לשנות מהחלטתו הקודמת, והותיר את צו הכינוס על כנו. זאת, תוך שקבע כי די בחומר הראיות שהונח לפניו עוד קודם לפסק דינו של בית משפט זה כדי להגיע למסקנה כי לא קיימת בין הצדדים "מחלוקת כנה" לעניין החוב, כמשמעותה בפקודה. זאת בהינתן שהמבקש מסר העתקי שיקים, שבחלקם חוללו באי פירעון, בסך כולל של 684,000 ש"ח המשוכים על שם אלקיאל אחזקה, והוא חתום על כתב ערבות אישית מיום 3.2.2014 לפירעון השיקים הללו; בהינתן שלא נמצא כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בגרסת המבקש בהתייחס למשמעות ופרשנות "מסמך הסיכום"; ובהינתן שתחילה הכחיש המבקש קיומו של חוב, ואולם לאחר מכן אישר שהיה חוב בסך 39,460 ש"ח שנטען כי הושב במזומנים – אך הדבר לא נתמך במסמך כלשהו. מכל מקום, נקבע, המבקש לא הראה שביכולתו לפרוע את חובותיו למשיבה, וישנן ראיות לכאורה לכך שחובו של המבקש למשיבה גבוה מן הסכום הנדרש בפקודה, ומשכך לא היה עליו להוכיח בשלב זה את גובה החוב המדויק – שיתברר בבית המשפט שידון בתיק פשיטת הרגל. משכך, קבע בית המשפט כי שוכנע שהמבקש ביצע את מעשי פשיטת הרגל שיוחסו לו בידי המשיבה, וכי חובו גדול מהסכום המינימלי הקבוע בפקודה, ואולם נמנע מלקבוע את גובהו, תוך שציין כי "סכום החוב המדויק יוכרע על ידי בעל תפקיד אובייקטיבי שאיננו מטעם הנושה ושייקבע על ידי בית המשפט הדן בתיק הפש"ר".

אשר לסוגיית מועד מעשה פשיטת הרגל, קבע בית המשפט על בסיס מאזן הסתברויות כי זה נעשה בתקופה של שלושה חודשים קודם לבקשה לכינוס נכסיו של המבקש, וזאת על סמך דבריו של המבקש עצמו בתצהיר: "מנהל המבקשת [המשיבה דכאן, ע'ב'] טוען כי המשיב [המבקש דכאן, ע'ב'] מתבודד על מנת להתחמק מתשלום חובותיו לנושיו. הוא בעצמו ביקר עשרות פעמים במשרד החברה והפעם האחרונה שהוא עשה כן הייתה לפני כשלושה חודשים! כך גם התנהלו שיחות עם אחיו של מנהל המבקשת שמעולם לא נמסר לו כי המשיב אינו מתכוון לשלם, אם כי הוסבר לו כי יש לערוך פגישה על מנת לסגור את היתרה המזערית (של עשרות אלפים בלבד) שנותרה עקב מערכת היחסים שהתנהלה בין הצדדים".


בית המשפט קבע כי מכלול הנתונים, ובהם העובדה שמועד הפירעון של חלק מהשיקים חל לאחר מועד הגשת הבקשה למתו צו כינוס; האמור בדוחות החקירה; התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה; התחמקותו של המבקש מלנקוב במועדים שבהם שוחח עם אחיו של מנהל המשיבה, הוא נציג?; הימנעותו של בא-כוח המבקש מלחקור את המצהיר מטעם המבקש בנוגע למועדים כאמור; העובדה שלמבקש היו חובות לנושים אחרים קודם למועד הבקשה למתן צו כינוס; וכן הודאתו של המבקש לגבי מועד השיחות עם נציגי המשיבה – יש בהם כדי ללמד כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח שמעשה פשיטת הרגל נעשה במסגרת שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לכינוס נכסי המבקש.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ובד בבד בקשה לעכב את ביצוע?, היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים בבקשה דנן

5.

המבקש טוען כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים, וזאת משום שבית המשפט המחוזי לא הכריע מחדש בסוגיות שנקבע שהן טעונות הכרעה – קיומה של "מחלוקת כנה" בנוגע לחוב, ומועד התרחשותו של מעשה פשיטת הרגל. בנוסף טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וזאת לנוכח הפגיעה שתיגרם לקניינו ולנכסיו כתוצאה מהצו.

אשר לחוב, המבקש טוען בין היתר כי בחירת בית המשפט שלא להכריע בשאלת גובה החוב המדויק ולהותיר את ההכרעה לבעל תפקיד שייקבע במסגרת הליך פשיטת הרגל, שומטת את הקרקע מתחת לבקשה לצו הכינוס, וזאת משום התנאי הקבוע בפקודה בהתייחס לסכום החוב המינימלי שנדרש על מנת שנושה יוכל לפנות בבקשה למתן צו כינוס נכסים. לטענת המבקש, לא הונחו ראיות מספיקות לקיומו של חוב, ודאי לא כזה הגבוה מסכום המינימום הקבוע בפקודה, ובמצב דברים זה צריך היה בית המשפט שלא ליתן צו לכינוס נכסיו. ביחס למועד התרחשותו של מעשה פשיטת הרגל, נטען כי בבקשה לצו הכינוס לא מצוין כל מועד שבו בוצעו מעשי פשיטת הרגל הנטענים; וכי דבריו של המבקש בתצהירו, שמהם הסיק בית המשפט כי מעשה פשיטת הרגל נעשה במסגרת שלושת החודשים שקדמו לבקשה לכינוס נכסים, מתייחסים לתקופה של שלושה חודשים מיום מתן התצהיר ולא ממועד הגשת הבקשה, כפי שמורה סעיף 7(3) לפקודה. בנוסף, כך נטען, בית המשפט לא נתן את דעתו לסתירות והפרכות הרבות שנפלו בגרסאות המשיבה ביחס למניין שלושת החודשים.

בנוגע למאזן הנוחות טוען המבקש כי בעקבות הצו שהוצא זה מכבר, נקט המנהל המיוחד בהליכים "דרסטיים וקיצוניים", כלשונו, נגד המבקש ובני משפחתו. כך, למשל, בהליך של חיפוש ותפיסה במשרדיו "תוך התעמרות במבקש ואגב פגיעה אנושה בפרטיותו, בקניינו ובשמו הטוב", שנפגע לטענת המבקש כבר עם פרסום דבר הצו.

בהינתן דברים אלה סבור המבקש כי יש להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה המשלימה.


6.

המנהל המיוחד לנכסי החייב והמשיבה (להלן:
המשיבים
) מתנגדים לבקשה, וזאת תוך שהם סומכים את ידיהם על ההחלטה המשלימה, וטוענים כי בית המשפט המחוזי יישם כשורה את הנחיית בית משפט זה בפסק דינו מיום 27.11.2016. המשיבים גורסים כי המשיבה עמדה ברף הראייתי הנדרש להוכחת חוב, כאשר בקשת הכינוס נתמכה בהמחאות ובערבות אישית שמסירתם לא הוכחשה, והמבקש מנגד לא הציג לאורך ההליך ולו מסמך אחד המצביע על פירעון החוב. ההחלטה המשלימה, כך נטען, קובעת ממצאים עובדתיים ברורים שאין מקום להוסיף ולבחנם בערכאת הערעור. עוד מוסיפים המשיבים וטוענים כי בחלוף למעלה משנה ו-8 חודשים מיום מתן צו הכינוס, הוא נותר בקיפאון ומשכך חסר כל משמעות, וזאת בשעה שהמבקש מוסיף לנהל חברות, גורף לכיסו רווחים, מעלים נכסים ונהנה מפירותיהם. לטענתם, בין אם הבקשה תתקבל ובין אם לאו, יעשה המבקש דין לעצמו, כפי שהוא נוהג מראשיתו של ההליך – דבר שצוין כאמור עוד בפסק דינו של בית משפט זה – ואף מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה. המבקש, כנטען, לא מתייצב לחקירות ולא ממציא מסמכים כנדרש, ומתנהל כאילו עיכוב הביצוע כבר ניתן. לטענת המשיבים, המבקש מערים קשיים שונים על ניהול ההליך באמצעות דחיית דיונים והגשת בקשות שונות שעניינן אך התחמקות מן הדין, וכי בקשה זו לעיכוב ביצוע היא דוגמה לכך.

המשיבים טוענים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת משום שהמדובר בערעור שני שמגיש המבקש באותו עניין, כאשר עתה הוא מופנה כלפי החלטה משלימה ומפורטת, ובשעה שכל טרוניותיו מופנות כלפי קביעות עובדתיות. אשר למאזן הנוחות, נטען כי פרט למשיבה ישנם ארבעה נושים נוספים שהיקף נשייתם עולה על סך של 2.5 מיליון ש"ח, וחלקם אף הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת הצטרפות להליך. עוד נטען כי המבקש מוסיף להתחמק מתשלום חובותיו והנושים נותרים בחסרון כיס עמוק. המבקש מנגד לא הבהיר בבקשתו אלו נזקים בלתי הפיכים יכול שייגרמו לו כתוצאה מדחיית הבקשה, ובמצב דברים זה הכף נוטה, לשיטת המשיבים, לדחייתה.

7.

הכונס הרשמי
(להלן:
הכונ"ר
) תומך בקבלת הבקשה, וזאת מן הטעם שסיכויי הערעור גבוהים לשיטתו. לעמדת הכונ"ר, בהחלטה המשלימה לא מתקיימים התנאים הקבועים בפקודה למתן צו כינוס, וזאת משום שלא נקבע גובה החוב המדויק ולא הוכח כי הוא עולה בגובהו על הסכום הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה. במצב דברים זה, וכאשר לא נראה כי מתקיימים הטעמים המיוחדים כהוראת הסעיף לסטייה מהתקרה האמורה, לגישת הכונ"ר שגה בית המשפט כאשר קבע שיש להותיר את צו כינוס הנכסים על כנו. עוד נטען על ידי הכונ"ר כי אמנם הוגשו נגד המבקש ארבע תביעות חוב בנוסף לזו שהגישה המשיבה, ואולם בעלי התביעות בחרו שלא להצטרף להליך שמתנהל נגד המבקש. אשר למאזן הנוחות, עמדת הכונ"ר היא כי אמנם לא נמצאה הוכחה לכלל הנזקים הנטענים על ידי המבקש, ואולם ידוע כי צו כינוס מפקיע למעשה מידי המבקש את השליטה בנכסיו וחלות עליו מגבלות רבות אחרות. בנוגע לנזקי המשיבה, צוין כי בפני
המשיבים פתוחה הדלת לעתור לסעדים זמניים בערכאות המתאימות; וכי באשר ליתר הנושים שהגישו תביעות חוב, פתוחה בפני
הם הדלת לפעול לגביית חובם בדרכים המקובלות. בהינתן דברים אלה, לגישת הכונ"ר, מאזן הנוחות נוטה גם הוא לטובת קבלת הבקשה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובצרופותיהן ובהחלטה המשלימה, הגעתי לגלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית במובן זה שעד להכרעה בערעור שהגיש המבקש ייוותר צו כינוס הנכסים על כנו, ואולם לא יתבררו תביעות החוב שהן נושאו, ואבאר.

כידוע, בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית. כלל הוא כי בעל הדין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו בסמוך למועד הזכייה ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור (ראו למשל: ע"א 3831/14
סולימני נ' כונס הנכסים הרשמי
, פסקה 6 (2.7.2014); ע"א 3391/15
גיא נ' פריימן
, פסקה 6 (1.7.2015)). חריגה מהכלל תתאפשר אך אם שוכנע בית המשפט כי סיכויי ערעורו של המבקש טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 8263/16
אור סיטי נדל"ן, מקבוצת ענבל אור נ' ארז
, פסקה 10 (4.1.2017); ע"א 868/16
גורן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ
, פסקה 14 (10.3.2016)). בין שני התנאים הללו מתקיימת "מקבילית כוחות" כך שכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה שעניינה סיכויי הערעור, ולהיפך. בענייננו לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, וזאת משעה שהמבקש לא פירט בעניין הנזקים שייגרמו לו במקרה שבקשתו תידחה, ולא טען כלל לנזק בלתי הפיך (וראו לעניין זה:

ע"א 4195/16

דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
, פסקאות 17 ו-20 והאסמכתאות שם

(26.9.2016). ואולם, לנוכח עמדת הכונ"ר הסבור כי סיכויי הערעור גבוהים, ובלא שאקבע מסמרות בעניין, מצאתי שיש לקבל חלקית את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה המשלימה. זאת, לנוכח מעמדו של הכונ"ר בהליכי חדלות פירעון, שעמדה עליו השופטת
א' פרוקצ'יה
באחת הפרשות:
"הכונס הרשמי
הוא גורם מקצועי, בעל מעמד סטטוטורי בהליכי פשיטת רגל. הוא גוף אובייקטיבי, הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, ומהווה זרוע של המדינה לצורך פיקוח על הליכי פשיטת רגל המתנהלים ברחבי המדינה. אחד מתפקידיו של הכונס הרשמי
הוא לתת חוות דעת ותסקירים לבית המשפט לצורך הליכים שיפוטיים בענייני פשיטת רגל. לחוות דעת הכונס משקל נכבד בשיקולי בית המשפט, ועל האמור בהן חלה חזקת התקינות (סעיף 68 לפקודה)" (
ע"א 6021/06
פיגון נ'

כונס

הנכסים

הרשמי
(9.8.2009)

).

בהינתן עמדת הכונ"ר לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור מבוטלים. עם זאת אני רואה לציין פעם נוספת כי אין להשלים עם התנהלותו של המבקש המתעלם מהחלטות בית המשפט ובוחר פעם אחר פעם לעשות דין לעצמו. משכך, ולנוכח השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, צו הכינוס ייוותר על כנו, ואולם תביעות החוב לא יתבררו עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, י"ב בסיון התשע"ז (6.6.2017)





ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

17037090_g02.doc
נס
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 3709/17 מוחמד נביל כיאל נ' ג'מאל יאסין בע"מ, עו"ד אייל רייף, הכונס הרשמי (פורסם ב-ֽ 06/06/2017)