פסקי דין על שמעוני רם | פסקי דין על ש.ה. שירותי הנדסה ותכנה (1986) | פסקי דין על אהרון צוק | פסקי דין על יהודה ארדמן | פסקי דין על דורון חכמון | פסקי דין על דוד בועז | פסקי דין על דוד בועז יזום ויעוץ עסקי | פסקי דין על אימג'-פלן מערכות |

1192/02 הפ     06/04/2003




הפ 1192/02 שמעוני רם נ' ש.ה. שירותי הנדסה ותכנה (1986) בע"מ, אהרון צוק, יהודה ארדמן , דורון חכמון , דוד בועז , דוד בועז יזום ויעוץ עסקי בע"מ, אימג'-פלן מערכות בע"מ




1
בתי המשפט
הפ 001192/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
06/04/03

כב' השופטת גרסטל הילה
בפני
:

שמעוני רם

בעניין:
המבקש
נ ג ד
1 . ש.ה. שירותי הנדסה ותכנה (1986) בע"מ

2 . אהרון צוק

3 . יהודה ארדמן

4 . דורון חכמון

5 . דוד בועז

6 . דוד בועז יזום ויעוץ עסקי בע"מ
7 . אימג'-פלן מערכות בע"מ
המשיבים
החלטה

זוהי בקשה למחיקה על הסף של התובענה בשל טענות מקדמיות, שהעלו המשיבים 3, 5 ו-6 (להלן: "המשיבים").

1. רקע:

א. המבקש הינו בעל 7% ממניותיה הרגילות של חברת אופטינט ניהול משולב אימג'ינג בע"מ (להלן: "החברה"), ומי שהיה עד שנת 1996 מנכ"ל החברה.
המשיב 3, מחזיק ב- 23.25% ממניותיה הרגילות של החברה, וב- 25% ממניות ההנהלה בה, וכן מכהן
כדירקטור בחברה. המשיבה 6, מחזיקה ב- 46.5% ממניותיה הרגילות של החברה, וב- 50% ממניות ההנהלה בה. המשיב 5, מחזיק ב- 50% ממניות המשיבה 6, ומכהן
כיו"ר דירקטוריון החברה, ובעל זכות חתימה בה.

ב. ביום 6.11.02 הגיש המבקש תובענה זו, ובה טוען הוא שהמשיבים פעלו בחברה, שלא כדין, ופגעו הן בחברה והן במבקש כבעל מניות בה. המבקש טוען בתובענה, שהמשיבים פעלו בדרך המקפחת את זכויותיו כבעל מניות (להלן: "טענת הקיפוח").
המבקש מגולל, על פני 25 עמודים, השתלשלות עניינים ואירועים מפותלת ומורכבת, שהביאה אותו להגיש תובענה זו. הסעדים להם עותר המבקש, כוללים פסק-דין הצהרתי הנוגע לבעלותה של החברה במערכת ומודל לתוכניות עבודה, סעדים לשם הסרת קיפוח - לרבות מינוי רו"ח לחקור הספרים והניהול; חיוב המשיבים 2, 3 ו-5 לרכוש את מניותיו בחברה וחיוב המשיבים בפיצוי המבקש בגין הקיפוח.

ג. לשם השלמת התמונה, יצויין, שביום 22.4.96 הוקמה המשיבה 7, חברת אימג'-פלן מערכות בע"מ
(להלן: "אימג'"), כשהמשיבה 1 מחזיקה במחצית ממניות ההנהלה ומניותיה הרגילות, והמשיבה 6 מחזיקה במחצית השנייה. מנהלי אימג', כפי שהדבר משתקף מתדפיס פרטי החברה (נספח "ד" תובענה) הם המשיבים: 2 (להלן: "צוקר"), 3 (להלן: "ארדמן"), 4 (להלן: "חכמון") ו- 5 (להלן: "בועז").

ד. ביום 7.1.03 הגישו המשיבים את תצהירו של המשיב 5, כתצהיר תשובה מטעמם (להלן: "תצהיר התשובה"). בחלקו הראשון של תצהיר התשובה ( בעמוד 2), העלו המשיבים מספר טענות מקדמיות המהוות, לטעמם, עילות למחיקת התובענה על הסף (להלן: "הטענות המקדמיות").

ה. ביום 27.1.03 הגיש המבקש תגובה לטענות המקדמיות (להלן: "תגובת המבקש"). ביום 5.2.03 החלטתי לדון בשלב ראשון בטענות המקדמיות, ובתוך כך להתייחס לתגובת המבקש.
2. טענות הצדדים והכרעה בהן

א. טענתם הראשונה של המשיבים נוגעת לעובדה שלא שולמה אגרה מספקת. טענה זו התבססה על העובדה שבסע' 35.2.3.5 עותר המבקש לחיוב המשיבים בפיצוי בסך 1,500,000 ₪ ועל סכום זה היה הוא אמור לשלם אגרה בסך 18,000 ₪ בעוד ששילם רק 8,011 ₪, ולכן, על-פי תקנה 100 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: - "התקנות") דין התובענה להמחק.
המבקש מצביע על כך שבסיפא לאותו סעיף, העמיד הוא, מטעמי אגרה, את שווי התובענה על-סך 500,000 ₪ בלבד, ולכן, האגרה ששולמה - היא אגרה מספקת. הצדק, בענין זה, עם המבקש - וטענת המשיבים נדחית.

ב. טוענים המשיבים, ובצדק, שסכום התובענה מצוי בסמכותו העניינית של בית-משפט השלום. זאת, מבלי להתייחס כלל לשאלת האפשרות לעתור לסעדים כספיים במסגרת המרצת פתיחה. בטענה זו, כאמור, יש ממש. ואין לקבל את טענת המבקש לפיה אין מדובר בתביעה כספית אלא בפיצוי כספי הכלול במסגרת מגוון התרופות שבית משפט רשאי להעניק כנגד קיפוח - והסמכות נקבעת לפי מקור הסעד ולא שווי הפיצוי.

ג. באשר לטענת הקיפוח - גורסים המשיבים שמאחר שטענות המבקש בעילת הקיפוח מתייחסות לפעולות או ארועים שקרו בחברה בעבר ולא בהווה, אין מקום להתערבות עכשווית של בית המשפט, ולכל היותר, יכול המבקש לעתור להגשת תביעה נגזרת מכח סע' 198 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: - "החוק"). המשיבים מפנים, בענין זה, לסע' 31.1, 31.2, 31.3, 31.4, 31.5 לתובענה.
המבקש כופר הן בטענות העובדתיות האמורות והן בטיעונים המשפטיים. לדבריו, הקיפוח החל בשנת 1996 ונמשך עד היום, ומכל מקום, גם לגבי קיפוחו בעבר רשאי הוא לתבוע בהווה, כל עוד יש לאותו קיפוח השלכה בהווה או שעתה הוא התגלה.

לצורך הכרעה בטיעונים אלה של ב"כ הצדדים, אבחן את הוראות החוק בסוגיה זו ואת הפסיקה הרלבנטית.

ד. סעיף 191 לחוק קובע כך:

"(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך."

בע"א 226/85 שאשא חברה לניירות ערך נ' בנק "אדנים" , פ"ד מב(1), 14 , נדונה התערבות בית משפט בניהול חברה מכוח עילת הקיפוח לפי סעיף 235 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") ובעמ' 23-24 נאמר כך:

"בית המשפט, לעומת זאת, יתערב בהתקיים נסיבות חמורות המצדיקות הגבלת כוחו של הרוב. בע"א 594/79, פאקא תעשיות בע"מ נ. רוטברג, פד"י ל"ו (3) 309 קבע מ"מ הנשיא שמגר (כתוארו אז), כי רשימת המקרים בהם תוכר העילה של עושק המיעוט אינה סגורה אך מכנה משותף לכולם והוא: פעולה בחוסר תום לב ובמירמה שבעזרתה נשללו זכויות רכושיות מן המיעוט. ושם בעמוד 323 נאמר "כי רק באלו יכול להיות כדי להניע בית המשפט להתערב בעניניה של חברה בהן הוכרע על פי הרוב שבה".
מכאן - שהעותר לסעד על פי סעיף 235(א) לפקודת החברות (לעניינינו סעיף 191 לחוק החברות, ה.ג.) צריך להוכיח, בנוסף לאלמנט הנזק, גם כי פעולת החברה לקתה בחוסר תום לב או במרמה ונעשתה שלא לטובת החברה. ובמילים אחרות: אין לראות עושק המיעוט, בפעולה שנעשתה בתום לב לטובת החברה."

בפסק הדין בה"פ (ת"א) 1111/90 תעל תעשיות עץ לבוד בע"מ נ' לוחות ישראל בע"מ, תק-מח 92 (1) 499, קבע בית משפט זה (השופט א. גורן), שעילת הקיפוח (אז לפי סעיף 235 (א) לפקודת החברות), אינה חלה על מקרים שהסתיימו בעבר. לדעתו, קיומה של עילת תביעה כספית נגד חברה בשל קיפוח שנפסק, הגם שיש לה השפעה על המציאות בהווה, אינה דורשת התערבות בניהול החברה בהווה כדי למנוע המשך הקיפוח. המשיבים מבקשים להסתמך על הלכה זו בטענתם שקיפוח המבקש חלף עבר לו. אולם, עיון ב

פסק דין
זה מעלה שמקרה זה שונה, על פניו, מהמקרה דנן. וכך כותב השופט גורן, שם בעמוד 500:

"מקובל עלי האבחון, שעושה פרקליט המשיבות 3 ו-4, של פסיקה זו מן המקרה הנוכחי. שכן גם אם תתקבל הגישה שסעיף 235(א) חל במקרי קיפוח מן העבר שלהם השלכה ומשמעות על חיי ההווה של החברה, הרי שיש לשים לב לשאלה לאיזה סוג של השלכה או משמעות הכוונה.

במקרה הנוכחי - מדובר בקיפוח שנעשה בתקופה בה פעל קרטל, שניהל חלוקה לפי מיכסות של הזמנות עבודה בתחום הרלוונטי. בינתיים חדל קרטל זה להתקיים, כך שכל המשמעות בהווה של הקיפוח מן העבר הינה, אם בכלל, שלמבקשת קיימת היום עילה לתביעה כספית כנגד המשיבות; אך אין כל משמעות או השלכה על אופן תפקודה של המבקשת בהווה, שכן, כאמור, הנסיבות השתנו, וכיום אין היא תלויה עוד בהקצאות שמבצעת המשיבה 1. ברי שהשלכה ממין זה על קיפוח מן העבר על חיי ההווה של חברה - אינה מצדיקה, כשלעצמה, את השימוש בסעיף 235(א), שהרי במובן זה, של "חוב" שהתגבש כתוצאה מן הקיפוח, לכל קיפוח מן העבר יש השלכה על ההווה (כל עוד לא סולק החוב) - ובודאי שלא לכך הכוונה".

במקרה דנן עסקינן בבקשה לסילוק על הסף, טרם נחקרו המצהירים ועל-פניו לא ניתן להסיק שחל שינוי כלשהו בחברה, באופן המלמד שהקיפוח הנטען חלף. אומנם חלק מן הקיפוח הנטען, מקורו בפעולות שנסתיימו, אולם אין הדבר מלמד על השפעתן על מצבו של המבקש כיום (להרחבה בעניין עילת הקיפוח ראו גם: ה"פ (ת"א) 2113/94 צנה בע"מ ואח' נ' פולן בע"מ ואח' , דינים מחוזי, כו (10), 347, סעיפים 47-45).
המבקש שבפני
טוען, כאמור, שהפעולות שנעשו בעבר על ידי המשיבים, שמטרתן קיפוח זכויותיו בחברה, ממשיכות לפגוע בו עד היום, ועיון בסעדים המבוקשים על-ידיו תומך בטענתו זו. כך, למשל, מתן

פסק דין
הצהרתי לפיו נכסים שהוברחו לידי אימג', הינם בבעלותה הבלעדית של החברה (סעיף 35.1 לתובענה)- הגם שההברחה הנטענת נעשתה בעבר, אין ספק שלריקונה, כביכול, של החברה מנכסים, השפעה ישירה על שוויה, ועל שווי מניות המבקש בה. המבקש טוען בתובענה, שהברחת הנכסים רוקנה את החברה מנכסיה העיקריים. במצב זה, מתן הסעד המבוקש, יסיר את הקיפוח הנטען, וישיב את מצבו של המבקש לקדמותו, כבעל מניות בחברה ששווייה גדול משוויה הנוכחי.
מינוי רואה חשבון שיחקור את החשבונות והתשלומים בחברה (סעיף 35.2.1 לתובענה)- סעד זה אינו מתייחס לתקופה ספציפית, וכל שהמבקש עותר לו הוא גילוי פעילות בחברה באמצעות חקירה. המבקש מציין בסעיף 31.2.1.5 לתובענה, שבעקבות ממצאי החקירה, ישקול הגשת תביעה כספית. במצב דברים זה, לא ניתן לומר שהקיפוח חלף, שכן לטענת המבקש, חלק מהקיפוח טרם נחשף, ומתן הוראה למשיבים לרכוש את מניות המבקש בחברה (35.2.2)- סעיף 191 האמור, מקנה לבית המשפט סמכות מפורשת להורות לבעלי מניות לרכוש מניות בחברה.
שאלה אחרת היא שאלת הסעד הנוגע לפיצוי בגין הקיפוח (35.2.3). המבקש טוען, כאמור, לזכותו לפיצוי בשל כמה ראשים: הנזקים, הסבל ועגמת הנפש שנגרמו לו עקב קיפוח זכותו כבעל מניות; הפרש השווי שבין ערך מניות החברה שבידיו כיום, לבין הערך הפוטנציאלי הגלום במניות החברה כפי שהוא צופה אותו בעתיד, ושכר עבור עבודה שהשקיע המבקש בחברה (כ-1200 שעות עבודה).
זוהי תביעה נזיקית או חוזית רגילה שאותה על המבקש להגיש במסגרת המתאימה בנפרד.
לפיכך, תובענת המבקש, ככל שהיא מתייחסת לסעדים הנובעים מטענת הקיפוח - הוגשה כדין, אולם, פרק הסעדים הדן בפיצוי כספי - אינו יכול להכלל בה (סע' 35.2.3) ויש למוחקו מהתובענה.

ה. בפי המשיבים טענות הנוגעות להיקף ההתערבות של בית המשפט בניהול החברה. לדבריהם, לבית משפט יש אמנם שיקול דעת רחב בכל הנוגע לשימוש בסעד הקיפוח, אולם, בפסיקה נקבע שזהו החריג לכלל של "אי ההתערבות בניהול ענייני החברה" (ה"פ (נצ') 137/98 שטרנברג נ' ניחוח הדסים בע"מ , תקדין-מחוזי כרך 98 (2) 3362, סעיף 7 להחלטה). לדעת המשיבים, אין מקום להושיט סעד למבקש, במקרה דנן, שכן הלה נמנע מלנקוט פעולה לשם מניעת קיפוחו ושמירת זכויותיו, הנטענים, במשך השנים שחלפו.

לטענתם, המבקש לא העלה, קודם להגשת התובענה, טענות נגד החברה או דרך ניהולה ומאחר שזכויותיו, כבעל מניות בחברה, כפופים לחובתו לפעול בתום לב ובדרך מקובלת, חלה עליו חובה למצות תחילה את ההליכים בתוך החברה, וזאת טרם הגשת תביעה, אותה ניתן להגיש רק כתביעה נגזרת. על פי סעיפים 194-195 לחוק, אי קיומה של חובת מיצוי ההליכים, בתוך החברה, מונע את גיבוש זכות התביעה הנגזרת של המבקש. לטענת המשיבים, המבקש אף השתהה באופן ניכר בהגשת התובענה, ואף בשל כך, יש לדחותה. ממועד האירועים נשוא התובענה ועד להגשתה, חלפו שנים רבות בהן לא נקט המבקש כל פעולה והדבר מהווה ויתור וזניחת טענותיו.

המבקש גורס שפנייתו למשיבים טרם הגשת התביעה, לא הייתה מועילה, שכן אפילו מסעיף 33 לתצהירו של המשיב 5 עולה, שהחל משנת 1996, לא רצו המשיבים בקשר עם המבקש. עוד טוען ב"כ המבקש, שכלל לא קיימת בדין חובה על בעל מניות לפנות לחברה או למנהליה לפני הגשת תביעה בעילת הקיפוח. המבקש טוען שהחל משנת 1996, לא היה נושא משרה בחברה, ולא הוזמן לאסיפות בעלי המניות, בהנחה שאלו כונסו, כך שלא ידע במשך שנים על מעשיהם של המשיבים בחברה, ולדבריו, אף אם יקבע שהשתהה, הרי שלנוכח חוסר ידיעתו בדבר מצבה האמיתי של החברה, ולנוכח הגישה בפסיקה, אין מקום לדחות תובענתו בטענת שיהוי.

אין לקבל טענת המשיבים בשלב זה, שכן, מדובר בבקשה לסילוק על הסף.
את שאלת תום לבו של המבקש ניתן יהיה לקבוע רק לאחר ניהול הדיון בתובענה, וכך גם את שאלת השיהוי. בנוסף, טרם שנקבע שאכן קופח המבקש בדרך ניהול החברה, לא יקבע בית המשפט את הדרך הראויה להסרת הקיפוח, והדרך של התערבות בניהולה חברה הינה רק אחת הדרכים להסרת הקיפוח.

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת שטרסברג- כהן
בע"א 2699/92 בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים ואח' פ"ד נ(1), 238 , בסעיף 11 לפסק דינה:

"במקרה של קיפוח, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב, לענין קביעת העקרונות הנורמטיביים בסוגיה זו, והסעדים ההולמים. ההכרעה נעשית בכל מקרה לגופו וכך נוצק תוכן למסגרת הכללית שנקבעה בחוק:
"על השופט להתחשב בשיקולים בין-מוסדיים. על השופט להזהר שלא להטיל חובות אמון כבדות מדי או קלות מדי. בפסיקתו הוא צריך לשקף את הקונצנזוס החברתי באשר להתנהגות הראויה של בעלי השליטה בחברה". (א' ברק "שיקול דעת שיפוטי", פפירוס תשמ"ז, 497).
המגמה המסתמנת כיום בפסיקה ואצל מלומדים בעקבות התפתחויות בתחום דיני החברות והתפיסות שמאחוריהן ובעקבות התפתחויות משפטיות בארצות אחרות, היא, להגמיש את אמות המידה, להקל בקריטריונים ולהציב נורמת הגינות גבוהה בהתנהגות בעלי הרוב בחברה כלפי המיעוט."

ו. המשיבים גורסים עוד שהמבקש אמור היה, בעצם, להגיש תביעה נגזרת, לאחר קבלת רשות בית המשפט, ואילו המבקש סבור שהגם שהמסכת העובדתית מקימה לו גם זכות לתביעה נגזרת, התביעה דנן אינה תביעה נגזרת ואין הוא מנוע מתביעה לפי סע' 191 לחוק.
מקובלת עלי דעת המבקש בענין זה.

למבקש יש בסיס לכאורי לתביעה על פי עילת הקיפוח, העובדה שהעובדות שפורטו בתובענה, מקימות, לכאורה, תנאים להגשת תביעה נגזרת בשם החברה נגד המשיבים, אינה מונעת את התביעה מכוח עילת הקיפוח. (לעניין זה ראו: ע"א 594/79 פאקא תעשיות נ' רוטנברג , פד"י לו(3) 309, בסעיף 9 לפסק דינו של מ"מ הנשיא מ' שמגר -כתוארו אז).

3. מכל האמור לעיל, נדחית בקשת המשיבים לסילוק התובענה על הסף, למעט, מחיקת הסעד המבוקש בסע' 35.2.2 לתובענה, והוא הסעד של הפיצוי הכספי שאינו הולם המרצת פתיחה ואינו מצוי בסמכות בית משפט זה.
בנסיבות אלו, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים בדואר רשום ותזמנם לק.מ ליום 13.5.03 בשעה 08:00.

ניתנה היום ד' בניסן, תשס"ג (6 באפריל 2003) בהעדר הצדדים.
גרסטל הילה, שופטת








הפ בית משפט מחוזי 1192/02 שמעוני רם נ' ש.ה. שירותי הנדסה ותכנה (1986) בע"מ, אהרון צוק, יהודה ארדמן , דורון חכמון , דוד בועז , דוד בועז יזום ויעוץ עסקי בע"מ, אימג'-פלן מערכות בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/04/2003)