פסקי דין על עו"ד אלי זהר בתפקידו כמנהל מיוחדשל חברת גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ | פסקי דין על עירית כפר סבא | פסקי דין על בנק לאומי לישראל | פסקי דין על בנק המזרחי המאוחד | פסקי דין על בנק הפועלים | פסקי דין על בנק איגוד לישראל | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט ב |

717/97 פשר     09/04/2003




פשר 717/97 עו"ד אלי זהר בתפקידו כמנהל מיוחדשל חברת גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ נ' עירית כפר סבא , בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק המזרחי המאוחד בע"מ, בנק הפועלים בע"מ, בנק איגוד לישראל בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בנק מרכנתיל דיסקונט ב




1
בתי המשפט
פשר 000717/97
בשא 20378/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
09/04/03

כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:

עו"ד אלי זהר בתפקידו כמנהל מיוחד
של חברת גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מ. זליגמן ושות'
בעניין:

כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק חברת
גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד כ. הרמלין-וגר

בעניין:

-- נ ג ד --
1. עירית כפר סבא

ע"י ב"כ עוה"ד גלר
, האן מרקוביץ ושות'
2. בנק לאומי לישראל בע"מ

3. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

4. בנק הפועלים בע"מ

5. בנק איגוד לישראל בע"מ

6. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

7. בנק מרכנתיל דיסקונט ב
ע"מ
8. החברה לנאמנות של בנק הספנות לישראל בע"מ

המשיבים:

החלטה

מונחת בפני
מחלוקת בין מנהלה המיוחד של חברת גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ
(להלן: "המבקש" ו"החברה", בהתאמה) לבין עיריית כפר-סבא (להלן: "העיריה"), אודות חוב נשוא היטל השבחה שהוטל על מקרקעין השייכים לחברה ואשר נמכרו לחברת זי.זי.גבור בע"מ (להלן: "הרוכשת"). טענת המבקש היא, כי דין החוב להיות משולם נומינלית בלבד, בעוד העיריה עומדת על כך, כי לחוב יצורפו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק התכנון והבניה, בסך 9% לשנה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי נסיבות העניין הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים, וכך אני עושה.
עובדות המקרה;

1. החברה נקלעה להליכי פירוק החל מיום 4.12.97. לאחר תקופת חודשים מספר בה הופעלה כעסק חי, אישר בית המשפט למבקש, אז מפרקה הזמני של החברה, למכור את כל נכסי החברה ופעילותה לרוכשת. בין היתר, נמכר נכס מקרקעין באזור שיפוטה של העירייה.

2. לאור היקף חובותיה של החברה, ניתן היה לשלם אך ורק את חובם של הנושים בדין קדימה, וכן תשלום מלוא חובם של הנושים המובטחים. זאת, בעוד הנושים הבלתי מובטחים לא יוכלו לראות דבר על חשבון חובם.

3. כדי לקבל את התמורה מן הרוכשת, נדרש המבקש לאישור העירייה לביצוע העברת הזכויות. העירייה התנתה זאת בתשלום מלוא חובה בדין קדימה, ובכלל זה תשלום ארנונה ותשלום היטל השבחה. לאחר בדיקת תביעת החוב, שילם המבקש לעירייה סך של 355,000 ש"ח בדין קדימה בעבור חוב ארנונה.

4. חוב היטל ההשבחה חל על הנכס החל מיום 23.9.96. לטענת המפרק, העלתה העירייה דרישה זאת לראשונה כאשר נתבקש אישור העיריה ללשכת רישום המקרקעין. לאחר משא ומתן עם העיריה הוסכם כי האישור יינתן בגין תשלום מחצית הסכום, בעוד היתרה תשולם לאחר הכרעה שיפוטית.

טענות המבקש;

5. לטענת העיריה, חוב החברה בדין קדימה, אשר הוטל ביום 23.9.96, צריך לשאת גם הפרשי הצמדה וריבית שנתית בסך 9%, לפי האמור בחוק התכנון והבניה. אלא שלפי הדין, היטל ההשבחה הינו ככל החובות בדין קדימה, שאינם נושאים הפרשי הצמדה וריבית, אלא משולמים נומינלית. לעניין זה, מפנה המבקש לפסקי הדין בע"א 648/82 פקיד השומה נ' גפני, ות"א 10296/91 מולאור נ' גלוסקה. חרף זאת, לצורך פשרה, מוכן המבקש לשלם את החוב כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הטלת ההיטל ועד ליום מתן צו הפירוק.

6. מן הראוי ליתן פרשנות מצמצמת לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית על חובות בדין קדימה, בשל החובה לערוך איזון אינטרסים בין כלל הנושים.

תגובת העירייה;

7. מן הדין לחייב את המבקש לשלם את מלוא יתרת ההיטל, אשר דינו כדין הוצאות פירוק, ולכן הוא נושא ריבית והצמדה לפי חוק התכנון והבניה.

8. על הנכס רובץ היטל השבחה בסך 184,574 ש"ח, נכון ליום 23.9.96, שגובהו נקבע על-פי שומת השבחה מוסכמת.

9. הצדדים הגיעו להסכמה בשנת 99, כי המבקש ישלם את מחצית ההיטל, תוך מתן אפשרות למבקש הגשת חוות-דעת נגדית של שמאי מטעמו. זאת לא נעשה, ולכן לפי ההסכם על המבקש לשלם את הסכום אשר נדרש על-ידי המשיבה.

10. לפי פסיקת בית המשפט של פירוק בפש"ר 384/93 עייט ציוד צבאי, דין היטל השבחה כדין הוצאות פירוק או כינוס. מאחר וכך הוא, הרי הריבית וההצמדה שלובים בקרן, ואי לכך מוסיף החוב ותופח.
עמדת כונס הנכסים הרשמי;

11. לפי פסק הדין בעניין עייט ציוד צבאי, היטל השבחה הינו חוב הבא לעולם עם מימוש הקרקע, איננו חוב עצמאי ולכן הינו בגדר הוצאות כינוס או פירוק. אי לכך, רשאית העיריה לדרוש הצמדה וריבית, לפי חוק הרשויות המקומיות.

12. עם זאת, שיעור הריבית הוא לעולם בשיקול דעתו של בית המשפט; נסיבות כגון רשלנות, איחור יתר בהגשת התביעה או ניהול הליכים מעבר לנדרש (לעניין זה, ראה בין היתר אף את פסק הדין בעניין מולאור). יתכן מאד, כי גם במקרה דנן "ישנה העיריה על זכויותיה", באשר דרשה את היטל ההשבחה אך ורק כאשר נתבקש אישור העיריה ללשכת המקרקעין, ולא ביום מכירת הנכס בשנת 98.

תגובת המבקש לתגובות העירייה והכנ"ר;

13. הסוגיה במחלוקת הינה האם חיוב בהיטל השבחה נכלל במסגרת הוצאות הפירוק והאם נושא הוא ריבית והצמדה על-פי חוק.

14. פסק הדין בעניין עייט אכן קובע כי היטל השבחה חל על קופת הפירוק, הנהנית ממימוש הנכס. אולם, אין להסיק ממנו כי חוב זה נושא ריבית והפרשי הצמדה כשיטת העיריה. דין התשלום דנן, בנסיבות המקרה, להיות כדין תשלומים אחרים בדין קדימה. בפסק הדין בעניין מולאור נקבע, כי ההחלטה בעניין זה נתונה בידי בית המשפט, הבוחן כל מקרה לאור נסיבותיו המיוחדות.

15. בנסיבות המקרה דנן, מוצדק לשלם את החוב נומינלית ממספר טעמים:

א. היטל ההשבחה הוטל על הכונס לפי החלטה של הועדה המקומית לתכנון ובניה ביום 12.4.99, אשר קבעה כי ההיטל חל מיום 23.9.96, מועד שהינו מוקדם לתחילת הליכי הפירוק שנפתחו ביום 4.12.97. העיריה לא טרחה לידע את המנהל המיוחד על קיום היטל ההשבחה. רק כאשר נתבקשה להמציא אישור, טרחה למסור זאת. עתה, דורשת העיריה ריבית גבוהה ביותר והפרשי הצמדה לתקופה ארוכה מאד.

ב. בנסיבות המקרה דנן, הנושים הבלתי-מובטחים אינם זוכים לראות דבר על חשבון חובם. אין זה צודק לזכות במצב זה את העיריה בריבית כה גבוהה, עת עשרות נושים יצאו כשידיהם על ראשם.

16. לפי ההלכה הפסוקה, יש ליתן פרשנות מצמצמת לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית על חובות בדין קדימה. הלכה דומה צריכה לחול גם על חיוב בהיטל השבחה והוצאות פירוק, בפרט כאשר החיוב הולך אחורה, לתקופה ארוכה לפני מועד הפירוק.

בפסק הדין בעניין מולאור, נקבע כי יש משקל רב לכך, כי העיריה ידעה החל ממועד צו הכינוס, כי החברה חדלת פרעון. אי לכך, אין היא יכולה לישון על זכויותיה ולזכות בהפרשי ריבית והצמדה בטרם יזכו נושים אחרים במלוא קרן חובם.

תגובה נוספת מטעם העירייה;

17. לפי הפסיקה בעניין עייט, דין היטל השבחה כדין הוצאות פירוק או כינוס, וקרן החוב והריבית חד הם, שכן כאמור בפסיקה, תשלום הפרשי הצמדה וריבית נועדו כדי לשמור את ערכו הכלכלי של החוב. מאחר ובהוצאות פירוק עסקינן, יש לראות את כל הרכיבים כשלובים בקרן המס.

18. פסק הדין בעניין מולאור איננו רלוונטי בנסיבות המקרה; שם דובר על עיריה שלא טרחה להגיש תגובה כלשהי לבקשת הכונס במשך 6 שנים, ואף לא המציאה את פירוט החוב. אף באותו

פסק דין
נאמר, כי בדרך-כלל תהא העיריה זכאית לדרוש ולקבל חובות מיסים עירוניים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות.
להבדיל מהמקרה נשוא

פסק דין
מולאור, לא ישנה העיריה דנן על זכויותיה. העיריה פעלה מול המבקש בסמוך להתגבשות החיוב ואף הסכימה להתפשר עמו כדי להקל עליו בקבלת האישור. המבקש הפר את ההסכם ולא הגיש חוות דעת נגדית, ואף לא שילם לעירייה את המגיע לה.

תגובה נוספת מטעם המבקש;

19. המבקש לא הפר כל הסכם עם העיריה; בעיצומו של הליך מכירת נכסיה של החברה לרוכשת, פנה לעיריה וביקש אישור כדי לקבל כספי תמורה. בניגוד לחובתה על-פי ההלכה הפסוקה והדין, התנתה העיריה את האישור בתשלום חוב ההשבחה, והריצה את המנהל המיוחד ב"לך ושוב". לבסוף, משחשש המבקש מעיכוב מסוכן בהשלמת העסקה, הגיעו הצדדים לסיכום אשר הוזכר בבקשה קודם לכן. ההסכם לא כלל תניה המונעת מהמנהל המיוחד לפנות לבית המשפט לפי העילות שבדין. זאת, אף אם לא הוגשה חוות-דעת נגדית, כיוון שהובהר לעיריה כבר במרץ 2003 כי המחלוקת אינה נעוצה בשאלות של שומה, אלא בשאלת דיני הקדימות.

20. העיריה אכן "ישנה על זכויותיה", ולא הגישה תביעת חוב אלא לאחר פניית המנהל המיוחד לקבלת אישור, כשנה לאחר מועד צו הפירוק. תביעת החוב לא כללה כל התייחסות להיטל ההשבחה, אשר הופיעה מאוחר יותר.

עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי;

21. מפרק חברה, חדלת פרעון, מנסה למכור את נכסיה, כולל נכס מקרקעין. העיריה, בתחומה מצוי הנכס, מחליטה ביום 12.4.99, כי על הנכס דנן רובץ היטל השבחה בסכום פלוני, אשר איננו שנוי במחלוקת בין הצדדים, ככל שעסקינן בקרן. אלא שמטעמים השמורים עמה, היא קובעת כי ההיטל יוחל מתאריך 23.9.96, זמן רב לפני תחילת הליכי הפירוק. לאור קביעתה זו, דורשת העיריה את החוב כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 23.9.96, ועד למועד התשלום בפועל. המפרק חולק על דרישה זו, ובין הצדדים ניטשת מחלוקת המגיעה לערכאות.

22. עיקר טענות העיריה מתבססות על ההחלטה בעניין עייט ציוד צבאי, אשר הוזכרה לעיל. וכך נקבע במסגרת אותה החלטה:

"היטל השבחה גם בעיני איננו חוב עצמאי בניגוד למס רגיל. היטל השבחה, אם ניתן לקרוא לו כך, הוא מעין חוב "פנימי" המתעורר ובא לעולם אך ורק עם נסיון לממש את הקרקע ורק בהקשר מימוש הקרקע. אילו במקרה הזה לא היה פירוק החברה כרוך במימוש הקרקע, הרי היטל ההשבחה לא היה בא לעולם והוא היה נעלם כלעומת שבא. יוצא מכך, כי היטל ההשבחה הינו חוב הצמוד למימוש הקרקע ואין הבדל משמעותי בין זאת לבין הוצאות כינוס אחרות. בשום פנים אינני רואה בכך חוב עצמאי העומד על "רגלים עצמאיות" ובזכות עצמו. זהו חוב שנולד עם מימוש הקרקע ולא בא לעולם או מת עם אי מימוש הקרקע".

מאמירות אלו מסיקה העיריה, ובצדק, כי עסקינן בחוב, שתשלומו נכלל במסגרת ה"פנימית" של הוצאות כינוס או פירוק, לפי העניין. מכאן נובעת אף העובדה, כי אין קשר הכרחי בין תביעתה של העיריה לתשלום זה לבין הוכחת החוב שהגישה בדין קדימה, אשר עניינה איננו עומד להכרעה במסגרת החלטתי זו. מכאן מסיקה העיריה מסקנה נוספת,
והיא כי אם בהוצאות פירוק או כינוס עסקינן, הרי לא חלים הדינים המיוחדים מתחום פשיטת הרגל ודיני פירוק החברות אשר נועדו להגביל הצמדה וריבית החלים על תביעות בגין חובות עבר.

23. אמנם, עניין ההצמדה והריבית לא נדון במפורש עייט ציוד צבאי, אולם לכאורה נראית טענה זו כהגיונית ועולה בקנה אחד עם המוסד של "הוצאות פירוק", שהינן הוצאות וחיובים שמוטלים על המפרק במסגרת ניהול ענייני הפירוק, ודינו לעניין זה, לכאורה, דומה לדינו של כל אדם או גוף אחר. לעניין זה טוענים הכונס הרשמי והמבקש כי העיריה "ישנה על זכויותיה", ואי לכך מן הראוי להשתמש כנגדה בסנקציה נשוא פסק הדין בעניין מולאור נ' גלוסקה. אלא שלעניין זה טוענת העיריה, ולא בלי יסוד, כי נסיבות המקרה דנן שונות בתכלית מנסיבות המקרה בעניין מולאור, שם דובר על שיהוי של שש שנים (!) מצד העיריה, בו השתרג חוסר-תום לב נוסף בדמות התחמקות מהצגת מסמכים שיעידו על פירוט החוב.
בלא להכריע בדבר, ניתן להעיר כי בנסיבות המקרה דנן, הרי מרגע שהוחלט על היטל ההשבחה ואילך, אין בהתנהגות העיריה משום "שינה על זכויותיה" במידה אשר היתה מצדיקה שימוש בסנקציה חריפה מסוג זה. זאת, אף אם יתכן כי יכולה היתה לכלכל את עיניניה היטב ומוקדם יותר. אלא, שבנסיבות המקרה אין כל צורך לקבוע ממצאים מחייבים בנידון, באשר קיים טעם אחר, מובהק ורב-משקל יותר, אשר די בו כדי להעמיד את זכותה של העיריה לסעד בו היא חפצה בסימן שאלה.

24. במה אמורים דברים? לשם הבהרת אותו עניין, מן הראוי להקדים ולהעיר הערות מספר על מוסד "הוצאות הפירוק", העומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים. מן המפורסמות הוא, כי הוצאות פירוק נבדלות מחובות עבר בעיקר בכך, כי המפרק חב בתשלומן כאילו היו הוצאה רגילה של חברה סולבנטית, ואין הוא זוכה בפטור מכך בשל כובעו המיוחד כמפרק. הרציונל העיקרי לכך הינו כי המפרק, כנאמנם של הנושים, מהווה מנגנון חלופי יחודי לאותם חובות ברי-תביעה שנוצרו ערב הפירוק, אשר למקסום תשלומם התמנה; לצורך חובות אלו, מוחלף המנגנון הרגיל במנגון היחודי לדיני הפירוק. מאידך גיסא, כאשר המפרק מתקשר עם צד ג' ונכנס לחבות במהלך הפירוק, הרי שבעבור אותו צד ג', אין המפרק אלא צד רגיל לעסקה, אשר עליו לעמוד בהתחייבות עליה חתם בעצמו, כמוהו ככל צד אחר. זאת ועוד; מתן פטורים והנחות רבות מדי למפרקים בעניין זה, היה מרתיע צדדים שלישיים מלהתקשר עמם בחוזה, ואי לכך פוגע ביכולתם לנהל כהלכה את ענייני הפירוק ולמקסם את התועלת עבור הנושים. לעניין זה, אין נפקא מינא אם מדובר בחיוב רצוני, כגון התקשרות בחוזה עם משכיר או ספק, או אם מדובר בחיוב על-פי דין, כגון חובת המפרק לשלם ארנונה על נכס בו הוא מחזיק לצורך ניהול ענייני הפירוק.
25. עיננו הרואות; אחת מתכונות "הוצאת פירוק", הינה כי היא באה לעולם, על כל המשתמע מכך, במועד הטלת החיוב או עשיית העסקה על-ידי המפרק. על כך בדיוק נסמכה גם ההחלטה בעניין עייט ציוד צבאי, אשר קבעה כי היטל ההשבחה אינו בא לעולם אלא עם מימוש הקרקע. מטיבם של דברים, כרוכה בכך אף מושכלה נוספת. חיוב כספי, כאשר הוא בא לעולם, איננו קיים אלא כדי סכום הקרן. הצמדה וריבית נוספים אליו מאוחר יותר, אם וכאשר מתרשל המפרק (או כל חייב) אחר ואיננו משלם את החוב במועד. עניין זה הינו חשוב במיוחד כאשר עסקינן במפרק, שאיננו אלא נציגם של הנושים. מפרק חב בתשלום התחייבות אליה נכנס או שהוטלה עליו כדין, בכדי למנוע מצב בו ימנעו צדדים מלהתקשר עמו, ואף בשל חובת ההגינות המוטלת עליו כפקיד בית-המשפט, אשר איננו רשאי להכנס להתחייבות אשר אין לאל ידו או אין הוא מתכוון לקיימה. אלא שהלכה זו לא באה כדי ליתן לאותו צד ג' להתעשר על חשבון המפרק, ולמעשה על חשבון נושי החברה. זאת במיוחד, במצב בו הנושים הרגילים אינם רואים מאומה על חשבון חובם!
לעומת זאת, טיבו של חוב עבר הוא, כי הוא נושא עמו הפרשי הצמדה וריבית, הנקבעים לפי מועדו וסיווגו. אלא שלמען השמירה על עקרון השוויון בין הנושים, הוגבלו ההצמדה והריבית על-ידי מנגנונים שונים המצויים בפקודת פשיטת הרגל ואומצו אל תוך דיני פירוק החברות. הגנה זו איננה קיימת במקום בו המפרק עצמו, ולא החברה ערב קריסתה, הם יוצרי החיוב. זאת, שלא בכדי.
25. בנסיבות המקרה דנן, נוצר מצב תמוה למדי; לכאורה, בא חוב ההשבחה לעולם עם החלטת העיריה משנת 99, הקשורה אל העברת הנכס - ארועים אשר באו לעולם זמן ניכר לאחר מתן צו הפירוק. אלא מאי? החלטת העיריה קבעה את החוב כחל מפרעית, החל משנת 96. כך נוצר, במחי-יד, חוב העומד מזה שלוש שנים, ונושא עמו הצמדה וריבית גבוהה. יתכן מאד, כי זכותה של העיריה לנהוג כך לפני דיני הרשויות המקומיות; אלא שאין בהחלטה בעניין עייט, ואף לא ביתר המובאות אשר הונחו בפני
על-ידי הצדדים, כל קביעה לעניין דינה של סמכות זו (אם אמנם סמכות היא), בשעה שהיא מתנגשת עם דיני הפירוק.
למעשה, יצרה העיריה בנסיבות המקרה תביעה מקופת הפירוק שהינה "בת כלאיים" של תביעת חוב בדין קדימה והוצאות פירוק, וכך ביקשה לאחוז במקל משתי קצותיו. מחד גיסא, להיות פטורה מן הצורך להגיש הוכחת חוב במועד, ומן המנגנונים המגבילים הצמדה וריבית, החולשים על תביעת חוב, ומאידך גיסא, נטועה שלוש שנים לאחור, אל התקופה שלפני ראשית הפירוק, ובאה לעולם לא כקרן בלבד, אלא כחוב אשר נושא, החל מראשית בריאתו, הפרשי הצמדה וריבית גבוהים; בכך נשלל אף הקשר בין תפיחת "הוצאת הפירוק" דנן לבין התנהגות המפרק. תביעת העיריה, אף כי אמורה היתה להיות בגדר הוצאת פירוק, נשאה עמה מראשית חותם מובהק של תביעה בגין חובות עבר, ואך מובן הוא, מדוע נפלה שגגה אצל המבקש, אשר התייחס לתביעה זו כאל תביעת חוב בדין-קדימה, ולכך יוחדו חלק ניכר מטענותיו.

26. יצירה של תביעת חוב "בת כלאיים" מסוג זה, אשר זוכה ביתרונות הוכחת חוב והוצאות פירוק כאחד, אך אינה סובלת מחסרונותיהן, הינה התנהגות הנוגדת את הדין, שאין להשלים עמה. עסקינן בשני מנגנונים שונים ונבדלים זה מזה, אשר לכל אחד מהם מערכת איזונים ובלמים, אשר לא הוצבה במקומה מתוך שרירות או מעשה סתמי גרידא, אלא כדי להגן על יתרת הנושים, ולמנוע מנושה בודד לסרבל את הליכי הפירוק או להתעשר על חשבון יתר הנושים תוך התעלמות מעקרון השוויון. זאת, באופן דומה לדין אשר אינו משלים עם יצירת זכויות קניין חדשות, החורגות מ"הרשימה הסגורה" של זכויות הקניין,
ושולל את תוקפן כלפי המפרק (לעניין זה ראה, בין היתר, פש"ר 1581/00 אחזקות אבוקדו בע"מ, ופש"ר 1021/98 פאן-אל-אי בע"מ). נסיבות המקרה דנן מדגימות היטב את הבעייתיות הרבה ואת חוסר הצדק הגלום בהכרה באותם "בני כלאיים", על חשבון יתרת הנושים.
27. מכל האמור לעיל יוצא, כי על העיריה היה לבחור אחת משתיים: להגיש תביעת חוב בדין קדימה או בדין רגיל, אשר עניינה חוב שנוצר בשנת 96, על כל המשתמע מכך; ואם איין, לתבוע כהוצאת פירוק את קרן החוב, כפי שנוצרה בעת ההחלטה על היטל ההשבחה אשר באה לעולם בקשור לבקשה להעביר את נכס המקרקעין; אך ברור הוא, כי קרן חוב זו יכולה היתה לצבור ריבית לפי חוק התכנון והבניה אך ורק מכאן ואילך, אם היה המפרק נמנע מתשלום החוב.
אלא, שנסיבות המקרה דנן מלמדות, כי המפרק היה מוכן אף מוכן לשלם את קרן החוב, וסירובו לשלם לפי דרישת העיריה לא נבע אלא מדרישתה (הבלתי-מוצדקת) לתשלום ריבית מפרעית גבוהה לשלוש שנים אחורה; מסיבה זו, אין כל מקום להעשיר את העיריה בריבית בגין השנים שחלפו מאז קביעת ההיטל ועד היום, באשר העדר התשלום לא נבע אלא ממעשיה ומחדליה שלה.
מעבר לדרוש יאמר; שגגה נפלה אצל העיריה גם בטענתה כי דרישתה באה כדי לשמור על ערכו הכלכלי של החוב; ריבית העולה על שיעור הריבית כדין, חורגת ממטרה זו, באשר התשואה שדורש לעצמו הנושה עולה על ערך השימוש בכסף. בכך דומה ריבית כזו לפיצויים מוסכמים, ועשויה במקרים מתאימים להכפף לסמכות בית המשפט להתערב בפיצויים מוסכמים המביאים לתוצאה בלתי-צודקת (לעניין זה, ראה גם בש"א 9284/01, כץ נ' בנק לאומי). אלא שבנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום להכריע בסוגיה זו, באשר דין עמדת העיריה להדחות.

28. מכל האמור לעיל עולה, כי דין הבקשה להתקבל, והמפרק אינו חב אלא בשארית סכום קרן ההיטל שלא שולמה עדיין. לפנים משורת הדין, יצורפו לסכום זה הפרשי הצמדה מיום 12.4.99 ועד ליום התשלום בפועל.
בנסיבות המקרה, תשא העיריה בהוצאות המבקש ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ, אשר יקוזזו מקרן החוב נשוא היטל ההשבחה.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום, שעה 10:00.

בלשכתי, היום ה' בניסן, תשס"ג (7 באפריל 2003) בהעדר הצדדים.

אלשיך ורדה
, שופטת









פשר בית משפט מחוזי 717/97 עו"ד אלי זהר בתפקידו כמנהל מיוחדשל חברת גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ נ' עירית כפר סבא , בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק המזרחי המאוחד בע"מ, בנק הפועלים בע"מ, בנק איגוד לישראל בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בנק מרכנתיל דיסקונט ב (פורסם ב-ֽ 09/04/2003)