פסקי דין על דוד מורדוך | פסקי דין על יונתן בנש | פסקי דין על שומרה חברה לביטוח | פסקי דין על דניאל לב ואח' |

3074-10/16 תק     05/06/2017




תק 3074-10/16 דוד מורדוך נ' יונתן בנש, שומרה חברה לביטוח בע"מ, דניאל לב ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 3074-10-16 מורדוך נ' בנש ואח'




לפני
כבוד השופט רז נבון


התובע

דוד מורדוך


נגד


הנתבעים

1. יונתן בנש
, ת"ז 015402472

2. שומרה חברה לביטוח בע"מ

3. דניאל לב, ת"ז 301611620

4. איילון חברה לביטוח בע"מ



פסק דין



לפניי תביעה כספית על סך 12,980 ₪ שהוגשה על ידי התובע שעניינה הוא נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים.

התביעה
-
לטענת התובע, ביום 10.3.2016, נהג בנו של התובע, מור מולכו בכביש מספר
4,
מצפון לדרום ובמהלך הנסיעה בשעת לילה התרחשה תאונת שרשרת שבה היו מעורבים הנתבעים 1 ו-3, כאשר הנתבע 1 פוגע ברכבו של התובע, ואילו הנתבעת 3 פוגעת ברכבו של הנתבע 1.

התובע איננו יודע את נסיבות התאונה ומייחס אותן לנתבעים 1 ו-3. בעקבות התאונה הוכרז הרכב כ-"אובדן גמור" ונגרמו לו לטענתו הנזקים הבאים: ערך רכב לניכוי שרידים לפי דו"ח שמאי – 11,168 ש"ח; שכר טרחת שמאי – 1,062 ₪; ועגמת נפש בסך 750 ₪; ובסה"כ 12,980 ₪.

טענות הנתבעים
-
הנתבע 1 והנתבעת 2 טוענים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת 3, שכן בשל עוצמת המכה שקיבל הנתבע 1 נהדף רכבו של נתבע 1 לעבר רכבו של התובע, והנתבעת 3 היא זו שלא שמרה מרחק. על ידי הנתבע 1 הוגשו למעשה שני כתבי הגנה, האחד מטעמו והאחד משותף ביחד עם נתבעת 2.

הנתבעים 3 ו-4 טוענים בכתב הגנתם כי בעוד הנתבעת 3 נוסעת בכביש, רכב התובע בלם בפתאומיות, כתוצאה מכך רכב הנתבע 1 פגע ברכב, ולאחר מכן רכבה פגע ברכב הנתבע 1 מאחור ולמעשה הצטרף לתאונה קיימת. הנתבעים 3 ו-4 כופרים בטענת ההדיפה של הרכב. עוד נטען שערך הרכב של התובע שגוי שכן אין הוא כולל פירוט תאונות קודמות.

הדיון בבית המשפט
-
בדיון שהתקיים בפני
י היום (5.6.17), שמעתי את הצדדים, הוגשו לי תמונות, והצדדים טענו את טענותיהם.
במסגרת זו טען בנו של התובע (אשר נהג ברכב), כי הוא נסע במהירות 70 קמ"ש בנתיב השמאלי, כי לא בלם אלא רק הפחית את המהירות, ואז הרגיש חבטה.
הנתבע 1 טען בדיון, כי הוא עצר ממש חזק וראה את רכב הנתבעת 3 פוגע בו, אלא שבהמשך שינה את גרסתו וציין כי הוא האט ולא היה בעצירה מלאה ואז נהדף על ידי רכב הנתבעת 3.

הנתבעת 3 מצדה טענה כי הרכב לפניה (של נתבע 1) בלם, היא שמעה כדבריה "בום" ולאחר מכן נתקעה ברכב של נתבע 1.
בדיון העידה גם חברתה של נתבעת 3, אשר טענה, כי לא ראתה את ההתרחשות שכן ראשה היה למטה, כי שמעה "בום" ואז הייתה פגיעה ברכבו של נתבע 1.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים הצעת פשרה שלא התקבלה, ומשכך סיכמו הצדדים את טענותיהם.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתמונות שהוצגו לי החלטתי לפסוק כדלקמן:

הכרעה
-

אשר לתובע ולנזקיו – אינני יכול לקבל את הטענה כי התובע נסע במהירות 70 קמ"ש ורק האט כפי טענתו. לפי תמונות הפגיעה ברכבים ניתן לקבוע, כי התובע נסע במהירות גבוהה יותר במסלול השמאלי ובלם בפתאומיות.
משכך אני סבור שיש לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של 10% לתאונה.
ביחס לנזקים שנתבעו, אני מכיר בסך של 11,168 ₪ לפי דוח שמאי (הטענה בדבר תאונות קודמות אמנם נטענה בסעיף 8 לכתב ההגנה של הנתבעת 3, ואולם האסמכתאות לכך הוצגו רק במהלך הדיון באופן שלא אפשר לתובע הזדמנות להתייחס אליהן בצורה ראויה- וממילא שלא התבקשה חקירה של השמאי מטעם התובע או הובאה חוו"ד נגדית). אני מכיר גם בסך של 600 ₪ בגין שכר טרחת שמאי (שהינו סביר בעיניי), ובסך הכול אני מכיר בנזק בסכום של 11,768 ₪, ממנו יש, כאמור, להפחית 10% רשלנות תורמת, כך שהסך לפיצוי המגיע לתובע עומד על 10,591 ₪ (להלן: "סכום הנזק לפיצוי").

כעת נותר לדון בחלוקת האחריות בין נתבעים 1 ו- 3 (וכפועל יוצא חברות הביטוח – נתבעות 2 ו-4):

אשר לנתבע 1 – בכתב ההגנה המשותף שהוגש ע"י נתבעים 1 ו- 2 נטען לבלימת הרכב (ס' 5.2) ובדיון אשר התקיים בפני
טען תחילה הנתבע 1 לעצירה של ממש: "ראיתי שהוא עצר, עצרתי ממש". לאחר מכן אמר: "עצרתי ממש חזק", ורק בהמשך אישר, כי לא היה בכלל בעצירה מלאה אלא האט: "אני האטתי, לא הייתי בעצירה מלאה". המדובר אפוא בגרסה משתנה המלמדת, כי אין המדובר במצב דברים שבו נבלם הרכב של הנתבע 1 ואז נהדף לרכב התובע. המדובר אפוא בשינוי גרסה.

אשר לנתבעת 3- זו ציינה בכתב הגנתה כי הבחינה ברכב התובע בולם בפתאומיות ולאחר מכן בפגיעה של הנתבע 1 ברכב התובע, ואולם בעדותה שונתה הגרסה ונטען כי ראתה את הרכב שלפניה בולם, זאת ללא אזכור רכב התובע והבלימה שבלם. הנה כי כן, גם גרסה זו לוקה בכשלים. העדה מטעמה של נתבעת 3 לא תרמה בעדותה לאחר שהעידה, כי "הייתה עם הראש למטה".

כידוע, "כלל האצבע" בתאונת שרשרת הוא בדיקת עדותו של התובע, שנטול אינטרסים ביחס לסוגיה זו. כאשר נהג הרכב הנפגע מרגיש פגיעה אחת ברכבו, הדבר מלמד בדרך כלל על פגיעה עקב הדיפה ולא על פגיעה ישירה.

בדיון אשר התקיים בפני
י, טען התובע, כי הרגיש חבטה, רעש גדול של מכה, אך לא ידע להשיב בצורה ברורה לשאלה האם הרגיש מכה אחת ברכבו או יותר. הוא רק זכר לומר ששמע רעש של פיצוץ גדול. ואולם, בהודעתו לחברת הביטוח הוא ציין, כי: "נסעתי פתאום קיבלתי מכה מאחורה ברכב מכה חזקה 2 רכבים היו מאחוריי".

הנה כי כן, התובע איננו יודע לספק תשובה חד משמעית, ואולם נדמה מדבריו, וגם מעיון בהודעתו לחברת הביטוח, כי מדובר היה במכה אחת, דבר התומך בסברה, כי הייתה כאן גם הדיפה.

אשר לחלוקת האחריות – לאחר ששבתי ובחנתי את טענות הצדדים, את גרסאותיהם המשתנות, אני קובע, כי רכבו של נתבע 1 אכן נהדף ע"י נתבעת 3 לעבר רכב התובע, ואולם האחריות במקרה זה מוטלת גם לפתחו של נתבע 1, אשר לא הספיק לבלום ולא הביא כל הוכחה, כי היה מסוגל לבלום ויש כאמור לזקוף לחובתו של שינוי הגרסה מטעמו.

בשים לב לאמור אני מייחס לנתבעת 3 אחריות של 55% לקרות התאונה ולנתבע 1 אחריות של 45% לקרות התאונה. בהצעת הפשרה שהוצעה במהלך דיון הוצעו סכומים מעט שונים בחלוקת האחריות בין הצדדים, ואולם לאחר שהצדדים השלימו את הטיעון ולאחר שבחנתי את הודעתו בכתב של התובע לחברת הביטוח, ששופכת אור נוסף על הדברים, נחה דעתי, כי זוהי חלוקת האחריות הנכונה בין הצדדים.

סוף דבר, הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובע (ביחד ולחוד) סך של 4,766 ₪, והנתבעות 3 ו-4 ישלמו לתובע (ביחד ולחוד) סך של 5,825 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין
.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

פסק הדין יישלח לצדדים ע"י המזכירות בדואר רשום.


ניתן היום,
י"א סיוון תשע"ז, 05 יוני 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 3074-10/16 דוד מורדוך נ' יונתן בנש, שומרה חברה לביטוח בע"מ, דניאל לב ואח' (פורסם ב-ֽ 05/06/2017)