פסקי דין על אחלם עבדל ג'אבר טאהה | פסקי דין על משרד הפנים | פסקי דין על שר הפנים מר אופיר פינס-פז |

1764/05 עתמ     15/05/2005




עתמ 1764/05 אחלם עבדל ג'אבר טאהה נ' משרד הפנים,שר הפנים מר אופיר פינס-פז




בפני
כב' השופט עוזי פוגלמן
בעניין:
אחלם עבדל ג'אבר טאהה
ע"י ב"כ עו"ד מצא

העותרת

נ ג ד
1. משרד הפנים

2. שר הפנים מר אופיר פינס-פז
ע"י ב"כ עו"ד קפלן
– פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
המשיבים
פסק דין
רקע כללי

1. העתירה שבפני
מכוונת להחלטת המשיבים לסרב להתיר כניסתה של העותרת לארץ.
העותרת הינה אזרחית ותושבת ארה"ב. היא הגיעה לנמל התעופה בן גוריון (להלן – "נתב"ג"), בטיסה מארה"ב ביום 13.05.05. לעותרת, המצויה בחודש השביעי להריונה, מתלווה בנה בן השלוש הסובל מאוטיזם.

מדו"ח תשאול שנערך לעותרת עם הגעתה, עלה כי הגיעה לביקור סבתה החולה. זו האחרונה אינה אזרחית או תושבת קבע בישראל, ומתגוררת בכפר דיר דבואן, שבתחומי הרשות הפלסטינית. העותרת אף ציינה כי היא מתעתדת ללדת בארץ.
בבדיקה שנערכה, הסתבר כי העותרת שהתה שלא כדין בארץ (או בתחומי הרשות) משנת 1991 עד שנת 2001. זאת לאחר שנכנסה לישראל ביום 16.09.91 בדרכון מדינת ונצואלה, באשרת ביקור למשך שלושה חודשים. העותרת עזבה את הארץ רק לאחר עשר שנים, בהיותה בת 21. עוד נמצא כי על אף טענת העותרת כי בכוונתה לשהות בארץ 3 חודשים בלבד, ברשותה כרטיס טיסה ליום 06.09.05.
משרד הפנים
סירב להתיר כניסתה של העותרת בשל שהותה שלא כדין, הספק באשר למועד עזיבתה, והחלטתה ללדת בארץ. כל אלה עוררו את החשש כי לעותרת כוונת השתקעות בארץ.

בו ביום הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים לעיכוב ההרחקה וההרחקה עוכבה (בהחלטת כב' השופט זפט), עד לדיון בבקשה במעמד הצדדים, שנקבע להיום.
בדיון זה הוסכם על קיומו של דיון בשעות הצהריים לגופה של העתירה, לאחר שהמשיבים יגישו את תשובתם.

טיעוני הצדדים

2. בשונה מבקשתה במסגרת התשאול בנתב"ג, הרי במסגרת הדיון בעתירה, הגבילה העותרת את בקשתה להתרת ביקור בן מספר ימים בלבד, על מנת לבקר את סבתה החולה, המצויה על ערש דווי. זאת בכפוף להפקדת ערבויות כספיות גבוהות להנחת דעתו של בית המשפט, והתחייבות בא כחה של העותרת כי בשעות היום תשהה בבית סבתה, בעוד שבשעות הערב ידאג לשהותה בכתובת אותה ימסור, בתחומי מדינת ישראל. זאת על מנת להבטיח יציאתה מהארץ במועד שייקבע.
בא כחה של העותרת הדגיש כי אין שום חשש להשתקעותה בתחומי ישראל או המועצה הפלסטינית, שכן לבנה האוטיסט ניתן טיפול הולם בארה"ב, בעלה של העותרת מתגורר ועובד שם, ומרכז חייהם של בני הזוג מצוי בארה"ב. הודגש בנוסף כי מרבית תקופת השהייה שלא כדין היתה בעת היות העותרת קטינה שהתלוותה להוריה, ואין לזקוף זאת לחובתה.
לטענתו, מדובר במקרה הומניטרי יוצא דופן. לעותרת נגרם סבל רב. העותרת, בשלבי הריון מתקדמים, מוחזקת במשמורת בתחומי נתב"ג, לאחר טיסה ארוכה עם בנה האוטיסט. אם לא תינתן לעותרת בשלב זה ההזדמנות להיפרד מסבתה, לא תזכה עוד לראותה בחיים. תנאי השחרור יוכלו להבטיח את יציאתה מן הארץ בעוד מספר ימים. הוא אף מצהיר שהריונה של העותרת תקין, וכי לא תהיה מניעה מטיסתה חזרה בחלוף התקופה שתקבע.
3. משרד הפנים
מתנגד לקבלת העתירה. לטענתו, שהייתה הבלתי חוקית של העותרת בארץ או באזור בעבר, הודאתה כי הגיעה ללדת בישראל, והסתירות שנתגלו בדבריה, מלמדים על חשש להשתקעותה בארץ. אם תכנס העותרת לשטחי הרש"פ יהיה קושי באיתורה. לעותרת אין זכות קנויה להיכנס לישראל. מדיניות המשרד הינה למנוע כניסתו של מי שקיים חשש כי מגמת פניו הינה להשתקעות מחדש שלא כדין בארץ, ומעשי עבר יכול שיעידו על כוונה לעתיד.

נוכח השינוי שחל בעמדת העותרת, ובקשתה לכניסה לימים ספורים בלבד, הובאה בקשתה במהלך היום - באתנחתא שבין הדיונים - בפני
מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים
.
מנהל מינהל האוכלוסין החליט כי העמדה הראשונית שהוצגה על ידי משרד הפנים
, תעמוד בעינה.
המשיבים מוסיפים ומציינים כי חברות התעופה מסרבות להטיס מי שמצויה בהריון מתקדם, ומביעים את החשש כי גם אם תביע העותרת רצון לצאת מישראל, לא יהא בידה לעשות כן. מכאן, שגם ערבות כספית לא תוכל להבטיח יציאתה. לכך מתווסף החשש, כי אם תשהה העותרת בתחומי הרשות הפלסטינית, יהיה קושי ממשי באיתורה.

דיון

4. שלא כנטען על ידי העותרת, אין היא יכולה להצביע על זכות חוקתית, לכניסתה ולשהייתה בארץ. כאשר פלוני, שהוא אזרח ישראלי, נמצא בחוץ לארץ, יש לו זכות חוקתית להיכנס לארץ (ס' 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).
להבדיל מכך, לעותרת אין זכות חוקתית, ואף לא זכות חוקית נמוכה יותר במדרג הנורמטיבי, להיכנס לישראל ולשהות בה.

הלכה פסוקה היא כי אין לשום אדם שאינו אזרח ישראל, או עולה לפי חוק השבות, כל זכות להיכנס לישראל או לשהות בה ללא אשרה כדין שניתנה על ידי שר הפנים, או מי שהוא הסמיך לכך (בג"צ 740/87 מיכאל בנטלי נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 443 ,444-445).

העקרון, המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות, הינו כי למדינה שיקול דעת רחב בנושא כניסתם של זרים לתחומיה, ואין לו לזר זכות לבוא לארץ אם כתייר ואם כתושב. בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113; בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים, פ"ד נו(6) 289.
כפועל יוצא של מהות הסמכות כאמור,שיקול הדעת של שר הפנים בנושאים כגון אלה הוא שיקול דעת רחב.

יש לזכור עם זאת כי שיקול דעת זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת, במסגרת עילות הביקורת "הרגילות" שחלות על כל הפעלת שיקול דעת מינהלי. בג"צ 758/88, 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 528; בג"צ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים
, פ"ד נא(4) 522, 525-526; עת"מ (תל-אביב-יפו) 1518/02 קריסטיאן גילמן נ' הממונה על ביקורת הגבולות, תק-מח 2002(3), 8545 , 8546.

5. במקרה שלפנינו מבסס משרד הפנים
את סירובו להתיר כניסת המבקשת לארץ על חשש מפני השתקעותה בארץ.

מדיניות משרד הפנים
הינה, כאמור, לא להתיר כניסה של מי ששהה בישראל בעבר שלא כדין, על מנת למנוע כניסתו של מי שקיים חשש כי מגמת פניו הינה להשתקעות מחדש שלא כדין בארץ. כלל ידוע הוא כי הראיות המנהליות המתייחסות למעשי עבר של פלוני המבקש להיכנס לארץ, יכולות להוות תשתית ראייתית בהתייחס לכוונתו העתידית. ככלל, מדיניות זו אינה נגועה בחוסר סבירות, ויישומה אף עמד בביקורת שיפוטית: בג"צ 7866/01 סאמיה אסעד גאבר נ' משרד הפנים
, תק-על 1885 (3)2001; עת"מ (תל-אביב-יפו) 1235/02 ברנרדו מרסיו נ' משרד הפנים
, תק-מח 2002(3), 2842 , 2845.

גם במקרה דנן, בנסיבות בהן ביקשה המבקשת להיכנס לישראל על מנת ללדת בה, כשלכך מצטברת תקופת שהותה שלא כדין, והגרסאות הלא תואמות שמסרה בשימוע, רשאי היה המשרד להסיק כי קיים חשש להשתקעותה של העותרת שלא כדין והחלטתו הראשונית לסרב כניסתה לארץ מצויה במתחם הסבירות.
6. שונים פני הדברים, בכל שאמור בבקשת העותרת במתכונתה הנוכחית.
בשלב זה מוגבלת הבקשה להתרת ביקור של ימים ספורים בארץ, על מנת לאפשר לעותרת לראות את סבתה המצויה על ערש דווי (כשבעניין זה לא חלקו המשיבים על התעוד הרפואי שהוצג).
אכן, מן הראוי כי העותרת היתה פועלת בדרך המלך, ונוכח שהייתה הממושכת בעבר שלא כדין, מסדירה ביקור במתכונת מוגבלת זו, בדרך של פנייה מוקדמת לרשויות באמצעות בא כחה. דבר זה לא נעשה. בעטיו של מחדל זה, נאלצת העותרת המצויה בהריון מתקדם להמתין בתנאי משמורת, כאשר הטיפול בבנה הסובל מאוטיזם בתנאים אלה, מקשה באופן קיצוני על ההתמודדות.

מדובר בטעמים הומניטריים יוצאי דופן, המצדיקים כי גם בקשתה הנוכחית של העותרת תשקל לגופה.
הרשות המינהלית מחוייבת לשקול, עובר להחלטתה, את מכלול השיקולים הענייניים. בעניננו ניתן למנות, בין שיקולים אלה, את מדיניותה למנוע השתקעות של זרים בארץ שלא כדין. בצד האמור מחוייבת הרשות, במדינה יהודית ודמוקרטית, לשקול גם שיקולים הומניטריים. ובעניננו, אלה עליהם עמדנו.
ודוק –שיקולים אלה, אין מקומם –כפי שנטען על ידי המשיבים - רק בבקשה למתן רשיון לישיבת קבע, כי אם גם בהפעלת סמכות במאטריה שלפנינו.
על הרשות לשקול אם ובאיזה מידה ניתן לאזן בין השיקולים הענייניים השונים, תוך קביעת תנאים שיבטיחו את יציאתה של העותרת מן הארץ, אם יוחלט להתיר כניסתה.

אמנם, כפי שהובהר לעיל, גם בקשה זו הובאה בפני
מנהל מינהל האוכלוסין בשיחה טלפונית. דא עקא, שבפרק הזמן הקצר שעמד לרשות המשיבים בהפסקה שבין הדיונים, נראה כי לא ניתנה לרשות שהות מתאימה לשקילה ראויה של בקשה זו.

אציין בנוסף כי שמעתי את הבקשה גם מפיה של העותרת, בשפתה. הדברים נגעו אל הלב. נוטה הייתי, אילו הסמכות המינהלית היתה מופקדת בידי, להעתר לה.
דא עקא, שקביעת הממצאים והמסקנות מסורה – בשלב הראשון - לרשות המינהלית ולא לבית המשפט המינהלי, אשר מקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטה. גבולותיה של בקורת זו ידועים ומוכרים [השווה לאחרונה דברי הנשיא ברק בעע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים
(לא פורסם)].
7. ב"כ העותרת ביקש (עמ' 5 , שורה 5 לפרוטוקול), כי אם בית המשפט יגיע למסקנה כי יש צורך בקבלת החלטה נוספת בבקשה, תנתן ההחלטה על ידי שר הפנים.
בהתחשב בזיקה בין ההחלטה בעניננו [שניתנה לפי סעיף 2 לצו הכניסה לישראל (פטור מאשרה), התשל"ד – 1974], לבין הוראת סעיף 11(א)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, והוראת סעיף 16(ב) לחוק הכניסה לישראל, אני נעתר לבקשה.

פרקליטות המחוז תביא את בקשת העותרת לפני שר הפנים, להכרעתו הסופית.
בהתחשב בקושי הניכר הנובע מההחזקה המשותפת במשמורת של המבקשת ושל בנה הסובל מאוטיזם, לו היינו עדים במהלך כל הדיון, הנחתי היא כי החלטת שר הפנים תנתן בהקדם ככל
שניתן. ומכל מקום, אם לא תתקבל בתוך 24 שעות, תנתן – למצער – החלטה בהתייחס לתנאי ההחזקה של העותרת ובנה, בשים לב לנתוני המקרה המיוחדים.

ניתן היום ו' באייר, תשס"ה (15 במאי 2005).

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בפקסימיליה.

עוזי פוגלמן
, שופט
??

??

??

??

1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 001764/05








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1764/05 אחלם עבדל ג'אבר טאהה נ' משרד הפנים,שר הפנים מר אופיר פינס-פז (פורסם ב-ֽ 15/05/2005)