פסקי דין על כמאל עטילה | פסקי דין על חוסאם עטילה  | פסקי דין על וסים אבו חיה

21181-09/15 א     15/06/2017




א 21181-09/15 כמאל עטילה, חוסאם עטילה  נ' וסים אבו חיה








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 21181-09-15 עטילה ואח' נ' אבו חיה


תיק חיצוני:


לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון



התובעים

.1

כמאל עטילה
ת.ז. 066397142
.2

חוסאם עטילה ת.ז. 53696597

ע"י ב"כ עוה"ד ליאור בר זוהר



נגד

הנתבע


וסים אבו חיה

, עו"ד ת.ז. 033273137
ע"י ב"כ עוה"ד גזאוי שאוקת ואח'




פסק דין


לפני תביעה כספית.
1.
התובעים, אב ובנו, טוענים כי בחודש מאי 2009, הוצע לתובע 1 לרכוש חלקת אדמה ולפיכך הוא נועץ בנתבע - עו"ד במקצועו. התובעים טוענים כי הנתבע סיפר לתובע כי הוא מכיר את החלקה בהיותה שייכת לקרובי משפחתו, למיטב ידיעתו אין מניעה לעריכת עסקת המכר ואף שכנע את התובע 1 (האב) לשכור את שירותיו תוך סיכום כי הקרקע תירשם ע"ש התובע 2 (הבן).
2.
התובעים טוענים כי שילמו לנתבע את שכרו תמורת מלוא השירותים המשפטיים ובכללם העברת הרישום במקרקעין ע"ש התובע 2, בסך 4000 ₪ במזומן, אך הנתבע לא הנפיק בעבורם חשבונית.
3.
התובעים טוענים כי ביום 15/9/09 ערך הנתבע "הסכם התחייבות לעשיית עסקת מכר במקרקעין" ובמעמד זה שילמו התובעים למוכר 30,000 ₪ במזומן. לטענת התובעים, הן הנתבע והן מוכר המקרקעין התחייבו לפני התובעים, להשלים את רישום הזכויות במקרקעין ע"ש המוכר תוך זמן קצר ולאחר להביא לרישום הזכויות ע"ש התובע 2. לטענת התובעים הם נתנו אמונם בנתבע ופעלו בהתאם להנחיותיו.
4.
התובעים טוענים כי ביום 28/5/09 ערך הנתבע הסכם חלוקת עזבון בו נכללה אף הקרקע אותה ביקשו התובעים לרכוש ובחודש 6/09 פנו המוכר והתובע 2 אל משרד הנתבע וערכו הסכם מכר אשר ניתנה לו בידי הנתבע הכותרת "זיכרון דברים, מכר מקרקעין". התובעים טוענים כי במסגרת הסכם מכר זה סוכמו כל הפרטים הנדרשים לעסקת המקרקעין בין הצדדים ולטענתם הוא מהווה הסכם מכר מוגמר בעל תוקף משפטי מחייב לכל דבר ועניין.
5.
לטענת התובעים שולמו מלוא התשלומים עבור המקרקעין ועם ביצוע התשלום האחרון התחייב המוכר לבצע את רישום הזכויות במקרקעין ע"ש התובע 2. אלא שהמוכר חדל להציג את השטרות אשר ניתנו לו לפירעון, הנתבע לא פעל להשלמת הרישום ע"ש התובע 2 ובחודש 9/12 נודע לתובעים כי המוכר עומד למכור את המקרקעין נשוא ההסכם ביניהם לאחר. התובעים פנו אל בית המשפט ואכן ביום 13/5/14 הורה
בית המשפט על רישום הזכויות במקרקעין ע"ש התובע 2.
6.
לטענת התובעים, פעל הנתבע בניגוד עניינים מובהק, הפר את חובת האמון כלפי התובעים והתרשל במילוי שליחותו להשלים את רישום הזכויות במקרקעין ע"ש התובע 2. לטענתם, הנתבע לא הבטיח את זכויות התובע 2 בחלקה, לא רשם הערת אזהרה ולא משכן את המקרקעין לטובת התובע 2. התובעים טוענים כי הוא אף הטעה אותם לחשוב כי מס השבח המתחייב מהעסקה חל על הרוכש. לטענתם, הנתבע אף אמר להם כי עליהם לשאת במס מכירה אף שזה בוטל זה מכבר.
7.
התובעים טוענים כי הנתבע נמנע מלהחזיק חלק מהתמורה בנאמנות לצורך הבטחת רישום הזכויות וזאת מתוך מטרה לסייע לקרוב משפחתו, המוכר ולא העמיד את התובעים על הסיכונים הכרוכים בעסקה, כמו גם לא דיווח על העסקה לרשויות המס.
8.
התובעים טוענים כי יש להחיל את הכלל הקבוע בס. 41 לפקודת הנזיקין, הנתבע התרשל כלפי התובעים ועליו האחריות לפצותם בגין נזקיהם. עוד טוענים התובעים כי הנתבע הפר כלפיהם חובות חקוקות הקבועות בחוק לשכת עורכי הדין, כללי לשכת עורכי הדין וחוק השליחות.
לחלופין, טוענים התובעים כי הנתבע הפר את ההסכם ביניהם והתנהל בחוסר תום לב, תוך הטעיה ומרמה ולפיכך חלה עליו החובה לפצות בגין הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מאותה הפרה.
9.
התובעים טענו כי על הנתבע להשיב להם את הסך של 4000 ₪ אשר שילמו לו, את מלוא ההוצאות בגין ניהול תביעתם בבית המשפט המחוזי בסך 17,550 ₪, עליו לשלם להם הוצאות נסיעה
וימי בטלה בסך 20,000 ₪, את תשלום מס השבח בסך 131,399, תשלום קנסות והפרשי הצמדה וריבית על סכום מס הרכישה בסך 15,000ש"ח ונזק לא ממוני בסך 80,000 ₪. מכאן תביעת התובעים אותה העמידו ע"ס של 267,949 ₪.
10.
הנתבע טוען כי התובעים כלל לא שכרו את שירותיו לייצג אותם בעסקת המכר נשוא כתב התביעה, לא ביקשו ממנו לבדוק נתונים באשר לעסקה ולא ייפו את כוחו לעשות דבר. הנתבע טוען כי הוא לא ייעץ ואף
לא התבקש לייעץ לתובעים בנוגע לעסקת המכר ולא הציג לפני התובעים כל מצג משפטי.
11.
הנתבע טוען כי התובעים לא שילמו לו שכר טרחה כלשהוא ואילו מוכר המקרקעין שילם לו עבור טיפול בחלוקת העיזבון. לטענתו, הגיעו אליו התובעים לאחר שעשו את מלוא הבדיקות הנדרשות וסיכמו ביניהם את כל הפרטים הנדרשים. הנתבע טוען כי לא היה לו כל מידע אודות הממכר ואף לא ניתנה לו האפשרות לבדקו, ברם הוא הבהיר לתובעים כי לא ניתן לערוך הסכם מכר כל עוד לא בוצעה חלקת העיזבון. לטענת הנתבע, התובעים הפצירו בו להכין מסמך המבטא את ההסכמות ביניהם על אף הסיכון המשפטי אותו העלה בפני
הם הנתבע והצהירו כי ערכו את הבדיקות הנדרשות ומצאו את המקרקעין מתאימים לצרכיהם. לטענת הנתבע הוא הודיע לתובעים כי הוא אינו אחראי על המצגים או הנתונים או ההסכמות ביניהם ואף סירב לייצג את הצדדים בעסקת המכר.
12.
לטענת הנתבע הוא לא התחייב לעשות כל פעולה בנוגע לעסקת המכר נשוא התובענה ולכן אף לא נשא באחריות להתחייבויות המוכר. לטענתו, הסכם חלוקת העיזבון , נעשה ללא כל קשר לעסקת המכר נשוא התביעה ואף הושלם ברישום הזכויות במקרקעין ע"ש המוכר.
13.
הנתבע טוען כי עם אישור הצדדים על התחייבות לעשות עסקה במקרקעין תם תפקידו וכל אשר התרחש בין הצדדים לאחר מכן הוא על דעתם בלבד. הצדדים אף הם לא ראו בו כמייצג
לא שיתפו אותו ואף לא התייעצו אתו. לטענת הנתבע, התובעים אף שכרו שירותיו של עוה"ד ויסאם פארס ופעלו בהתאם להנחיותיו.
14.
הנתבע טוען כי לא היה צד להליך אשר נקטו התובעים בבית המשפט המחוזי ואף לא נדרש כלל להעיד במסגרתו מכיוון שהתובעים ידעו כי אין לו כלל קשר ליחסים שבין הצדדים. לטענת הנתבע, אין במעשיו תרמית או הטעיה והוא מכחיש את הנזקים אשר התובעים טוענים כי נגרמו להם כמו גם טוען, כי אין כלל קשר סיבתי בין מעשיו לנזקים הנטענים. לטענתו ככל שנגרמו לתובעים נזקים, הללו נגרמו בשל מעשיהם שלהם בלבד ומשכך, עתר לדחיית התביעה כנגדו.

דיון:
נטל השכנוע:
15.
התובעים טוענים כי יש להחיל לעניין זה את הוראות ס. 41 לפקודת הנזיקין ולפיהן מוטל נטל השכנוע על שכם הנתבע. הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצדו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על שכם התובעים ועליהם להרימו עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות.
16.
אשר לכלל הראשון, סבורני כי הוא אינו מתמלא בענייננו. התובעים טענו לנסיבות ברורות בהן התרחש הנזק, ופירטו את מעשיו ומחדליו של הנתבע אשר לטענתם הובילו לנזקיהם הנטענים, כך שאין הם יכולים לטעון כי הם אינם יודעים או לא יכולים היו לדעת נסיבות אלו. הפסיקה קבעה כי רק באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ראה בעניין זה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539. במקרה
אשר בפני
אין הדבר כך ותנאי זה אינו מתמלא.
17.
משקבעתי כי התנאי הראשון אינו מתמלא ומאחר ומדובר בתנאים מצטברים, ניתן כבר בשלב זה לדחות את הטענה בדבר חלותו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין. נטל השכנוע היה ונותר על שכם התובעים. כעת יש לבחון באם נקשרה בין הצדדים מערכת חוזית וככל שזו נקשרה ביניהם, האם הופר החוזה בידי מי מהצדדים. יש לבחון האם חלה על הנתבע חובת זהירות כלפי התובעים והאם הופרה חובה זו.

האם נקשר בין התובעים לנתבע הסכם לקבלת שירות משפטי?
18.
התובעים טענו כי פנו אל הנתבע והתקשרו עמו בהסכם לקבלת שירותיו המשפטיים ומכוחו של אותו הסכם, ניסח הנתבע את ההסכמות בינם לבין מוכר המקרקעין והעלה אותן על הכתב, בבחינת הסכם מכר לכל דבר ועניין , כך לטענתם (ראה נספח ג' לת/1). על גבי אותו מסמך חתם הנתבע חתימת אישור לפיה מוכר המקרקעין והתובע 2 חתמו לפניו על המסמך.
19.
הנתבע טען כי לא נקשרו עם התובעים יחסי עו"ד לקוח, הוא לא ייצג אותם ולמעשה לאחר שהפצירו בו לעגן את ההסכם בינם לבין מוכר המקרקעין בכתב, הוא ניאות לסייע בשל היחסים החבריים אשר שררו בינו לבין התובעים ובשל קרבת המשפחה למוכר המקרקעין.
20.
הפסיקה כבר שנתה כי על מנת לקבוע קיום יחסי עו"ד לקוח, יש לבחון את כלל נסיבות המקרה ובכלל זאת השאלות, האם פנה הלקוח אל עוה"ד בבקשה כי ייצג אותו, האם עוה"ד קיבל על עצמו לייצג את הלקוח, האם ניתן לטובת עוה"ד ייפוי כוח לטפל במקרה הנדון, האם שולם שכר טרחה עבור הטיפול והאם נערכה בין עורך הדין ללקוח ישיבה בה פירט הלקוח לפני עוה"ד את דרישותיו. העובדה כי אדם נותן אמון בעוה"ד, אין בה די על מנת להקים מערכת יחסים בין עוה"ד ללקוח. ראה בע"א 37/86 לוי נ. שרמן פ"ד מד(4) 446.
21.
אשר לאופן פניית התובעים אל הנתבע- התובעים אינם נוקבים בפרטים מדויקים לעניין זה. התובע 2 טוען בתצהיר עדותו בכלליות, כי אביו הוא זה אשר שכר את שירותיו של הנתבע עבורו, על מנת לרשום את המקרקעין על שמו ובמסגרת זו ניגש אל משרד הנתבע ב 6/09 ושם "חתמנו על מסמכים המתייחסים לעסקה" (סעיף 5 לת/2). אין פירוט בתצהירו של התובע 2 כיצד פנה התובע 1 אל הנתבע, האם נכח התובע 2 עת פנה האב לשכור את שירותי הנתבע ומה כללו אותם פרטי התקשרות. מעדותו זו עולה כי ההתקשרות, ככל שאכן הייתה כזו, לא נערכה בנוכחות התובע 2 והוא אינו מעורב בה. בעדותו לפני בית המשפט, מאשר התובע 2 רושם זה וטוען " אני לא קשור אבא שלי היה איש הקשר. אני חתמתי על מה שהיה צריך" (ראה עמ' 7 שורות 15-16 לפרוטוקול). התובע 2 מוסיף ומספר כי הוא נפגש עם הנתבע פעמיים, פעם אחת במשרד הנתבע ופעם אחת בביתו שלו. הוא אינו יודע לצורך מה הגיע הנתבע אליהם הביתה, אינו יודע על אלו מסמכים חתם וכאשר הוא נשאל האם פנה אי פעם אל הנתבע מעבר לאותם פעמיים בהן נפגש עם הנתבע הוא משיב "אני לא קשור לכל העניין הזה". (ראה עמ' 8 שורות 27-30 לפרוטוקול).
22.
התובע 1, אף הוא אינו מסביר כיצד פנה אל הנתבע אלא טוען כי המוכר המליץ לו על הנתבע והוא נועץ בו. התובע 1 מדגיש את היחסים החבריים עם הנתבע ואת המגורים באותה שכונה (ראה סעיפים 6-7 לת/1). התובע 1 טוען כי הנתבע שכנע אותו לשכור את שירותיו ובאותו מעמד סוכם כי הרישום יתבצע ע"ש התובע 2. אין פירוט מהו אותו מעמד, היכן נערך אותו שכנוע, האם נקבעה לשם כך פגישה במשרד הנתבע או במקום אחר. התובע מעורפל בכל הנוגע לנושא זה שאמור להיות בהיר ובסיס למערכת היחסים החוזית בין הצדדים.
23.
משתי עדויות אלו לא ניתן להבין כיצד בוצעה הפניה אל הנתבע, התובע 2 אינו יודע למסור על כך פרטים וטוען כי אביו היה איש הקשר ואילו האב – התובע 1 טוען בכלליות כי הנתבע שכנע אותו והוא סיכם אתו פרטים מסוימים אך אינו מפרט מתי סוכם דבר הייצוג והיכן ומהם אותם פרטים מסוימים עליהם סיכם עם הנתבע, כטענתו.
24.
אשר לקבלת התובעים כלקוחותיו בידי הנתבע – הנתבע הבהיר בעדותו מספר פעמים כי לא קיבל את התובעים כלקוחותיו ואף הסביר מדוע. הנתבע הבהיר כי עסקת מכר המקרקעין הייתה אותה העת בלתי אפשרית שכן
המקרקעין כלל לא היו רשומים ע"ש המוכר. הנתבע בחקירתו נשאל מדוע לא ביקש מהתובעים לשוב במועד עתידי, על מנת לקבלם כלקוחות ולמצוא את פרנסתו והוא משיב בכנות "אני יכול לכפות על לקוח שיקבל את שירותיי?" ומבהיר את הבעייתיות שהייתה ברישום החלקה. הנתבע נשאל שוב האם התובעים פנו אליו על מנת שייצג אותם והוא משיב שוב "מי אמר? אתה טועה. אני אסביר לך. הם לא ביקשו ממני שאני אייצג אותם." (ראה עמ' 11 שורות 7-8 לפרוטוקול). גם את המוכר קרוב המשפחה, סירב הנתבע לייצג "אמרתי וגם הסברתי קודם , אני סברתי שהוא לא יכול למכור בעת ההיא, אין לי את הכלים לבצע את הרישום או את ההתחייבות. ראיתי שזה לא בר ביצוע ומעבר לזה גם הם לא ביקשו לרכוש את שירותיי. גם טלאל (המוכר-מ.ק.נ) לא ביקש"( ראה עמ' 11 שורות 21-23 לפרוטוקול). הנתבע נשאל על כך מספר רב של פעמים ושב והסביר "אני לא הייתי בא כוחם" "הצדדים לא חתמו על ייפוי כוח ואני לא יכול לייצג אותם ..." . הנתבע נשאל כמה פעמים אם פגש בתובעים בהקשר לעסקת המקרקעין והוא משיב בכנות "אני פגשתי אותם בקשר לעסקה פעם אחת. מעבר לזה אנחנו נפגשים בשגרה" (ראה עמ' 14 שורות 14-15 לפרוטוקול). הנתבע עמד על כך בדווקנות, כי מעולם לא קיבל את התובעים כלקוחותיו ואף סיפק לכך הסבר הגיוני וסביר.
25.
אשר למתן ייפוי כוח לנתבע לטפל בעניין הנדון – לעניין זה מצאתי את עדות התובעים בלתי מהימנה עלי וזאת בלשון עדינה. התובעים בתצהירי עדותם הראשית, אינם מעידים לעניין זה דבר. הם אף לא טוענים בכתב התביעה כי חתמו על ייפוי כוח לטובת הנתבע. מעדויותיהם לפני בית המשפט, עולה ספק של ממש באם חתם מי מהם על ייפוי כוח לטובת הנתבע בכלל ועל ייפויי הכוח הנדרשים לצורך ביצוע בפועל של רישום עסקת המקרקעין ודיווחה לרשויות המס. התובע 1 אינו מעיד ושתיקתו לעניין זה תמוהה כי חתם על ייפוי כוח עבור הנתבע. עניין בסיסי זה לצורך התקשרות חוזית עם הנתבע, נותר עלום אצל התובע 1. התובע 2 לעומתו טוען כי חתם "על מה שצריך". הוא נשאל האם שאל את הנתבע על מה הוא מחתים אותו וענה מבלי שנתבקש לכך ובמפתיע "היה ייפוי כוח את זה אני זוכר" (ראה עמ' 7 שורות 23-24 לפרוטוקול). כאשר הוא נשאל לפרטי אותו ייפוי כוח עליו הוא חתם לטענתו וכמה דפים היו בו, שהרי מדובר בייפויי כוח ייחודיים לעסקת מקרקעין, הוא משיב לאחר היסוס "אני לא זוכר". לו אכן היה התובע 2 חותם על ייפוי כוח לטובת הנתבע לצורך ייצוגו ולאחר על ייפויי הכוח המיוחדים לעסקת מכר מקרקעין, בוודאי היה זוכר כי מדובר במספר טפסים והתהליך מורכב ואורך לבטח מעל לעשר דקות או רבע שעה. התובע 2 נשאל על שהותו במשרד הנתבע והשיב כי שהה בו עשר דקות, רבע שעה (עמ' 7 שורות 21-22 לפרוטוקול). לאחר מכן העיד כי חתם על דבר מה אותו אינו זוכר בעת ביקורו אצל הנתבע וחתם על דברים נוספים כאשר הגיע הנתבע לביתו. הפגישה בבית, לא בא זכרה לא בתצהירו של התובע 1 (אף שהתובע 2 טוען כי התובע 1 היה נוכח בה) ואף לא בתצהיר תובע 2 , גם לא בכתב התביעה או בעדות התובע 1, אלא אך במפתיע בעדות התובע 2. גם בפגישה הזו, טוען התובע 2 כי הנתבע החתים אותו על ייפוי כוח.
"ש. כשהוא הגיע אליכם הביתה על מה חתמת? ת. אני לא זוכר, או ייפוי כוח או...מה היה שם עוד... (חושב)" (ראה עמ' 8 שורות 9-10 לפרוטוקול). התובע 2 ניסה לצייר את דמותו שלו כמי שאינו בקיא ואינו מבין מה נדרש לצורך ההליך שלפניו אלא מקבל הוראות מאביו, התובע 1 וחותם על מה שנדרש מבלי להבין כלל את משמעות הדברים. אך מי שייצג את התובעים לאחר מכן בעת השלמת עסקת המכר, עוה"ד ויסאם פארס העיד עליו בבית המשפט, אחרת לחלוטין. "מי שחתם לי על ייפוי הכוח ועל התצהירים זה חוסאם (התובע 2 – מ.ק.נ) ולא כמאל. כמאל לא חתם על יפויי כוח. כמאל הוא זה ששילם לי... ש. חוסאם ידע על מה הוא חותם? ת. בוודאי הוא התעניין הוא ידע בדיוק. הוא גם חתם על תצהירים והגיע לבית המשפט" (ראה עמ' 16 שורות 5-6 לפרוטוקול).
בשל המפורט, מצאתי עדותם של התובעים, כאמור, בלתי מהימנה עלי ולא הוכח לי כי התובעים חתמו על ייפוי כוח לטובת הנתבע.
26.
בסיכומיהם טענו התובעים כי ייפוי כוח עליהם חתמו נותרו בידי הנתבע והוא זה אשר לא גילה מסמכים אלו אשר מצויים ברשותו. טענה זו לא הוכחה ונותרה בגדר טענה בעלמא בלבד, מה גם שהיא נסתרת לאור העובדה כי היא לא נטענה כלל עד לשלב הסיכומים. אף לא נדרש בידי התובעים גילוי ועיון ספציפי בייפוי הכוח וטפסי המש"ח, אשר לטענתם מצויים בידי הנתבע. המסקנה המתבקשת היא כי ייפוי הכוח מעולם לא נחתמו בידי איש מהתובעים ואף לא נחתמו טפסי מש"ח או טפסים נוספים אחרים הנדרשים להשלמת עסקת המקרקעין.
27.
אשר לתשלום שכר טרחה. התובע 1 טוען כי שילם לנתבע 4000 ₪ במזומן עבור שירותיו והנתבע לא הנפיק עבורו חשבונית. לא הובאה לכך כל ראיה פוזיטיבית או אחרת. אם בוצע התשלום בנוכחות המוכר או בנוכחות התובע 2, הללו לא העידו על כך מטעמם של התובעים. נראה כי עדותו של המוכר הייתה חיונית דווקא לתובעים, אלא שהללו לא זימנו אותו מטעמם, הלינו על כך כי מטעמיו שלו נמנע ממנו להגיע לטובת הנתבע וביקשו באריכות יתרה בסיכומיהם, לזקוף זאת לחובת הנתבע. משלא התייצב המוכר ועדותו הייתה חיונית לתובעים, אך הללו שנטל ההוכחה עליהם לא זימנוהו מטעמם, ניתן לזקוף זאת לחובתם ולא להיפך. הנתבע נשאל על תשלום שכר טרחה והשיב כי לא קיבל שכר טרחה. הוא אף הסביר "מדובר בדוד שלי וגם בשכנים שלי, לא רציתי לעשות עסקה סך הכול הכנתי להם מסמך המבטא את ההסכמות ביניהם וראיתי לנכון לאור יחסי הקרבה שאני לא אגבה מהם שכר טרחה" (ראה עמ' 12 שורות 34-36 לפרוטוקול).
עדיפה עלי גרסת הנתבע מגרסת התובעים ולא הוכח לפני כי שולם לנתבע שכר טרחה בגין שירותים משפטיים.
28.
אשר לפירוט דרישות התובעים לפני הנתבע- הנתבע העיד כי הצדדים הגיעו אליו וביקשו לעגן את הסכמותיהם במסמך. לא ניתנה לו השהות לבדוק את הנתונים ומכאן כי אף דרישות התובעים, לא הובאו לפניו. התובעים עצמם לא טענו כי נערכה פגישה עם הנתבע מעבר לזו שבה נחתמה ההתחייבות לביצוע העסקה וגרסתו של התובע 2 כי היו שתי פגישות ובשתיהן הוא חתם על ייפוי כוח לא התקבלה על דעתי. התובעים טענו כי הנתבע ניסח עבור הצדדים גם "זיכרון דברים" רק בהתבסס על כך כי יש דמיון בין מסמך זה ל"התחייבות לערוך עסקה" (נספח ג' לת/1), אך לכך לא הובאה כל ראיה ואף התובעים עצמם לא העידו כי מסמך זה נוסח עבורם בידי הנתבע ולא העידו דבר באשר לנסיבות עריכתו. נראה כי הצדדים עצמם הם שערכו מסמך זה ביניהם והדבר עוד מחזק את המסקנה כי הנתבע לא היה מעורב בהליך זה.
29.
מתן האמון של התובעים בנתבע – התובעים טענו כי נתנו את אמונם בנתבע והצהירו שוב ושוב כי הם אינם בקיאים ברכישת מקרקעין ולשם כך שכרו את הנתבע, אלא שביחסי האמון הללו, אף אם התקיימו, אין על מנת להקים יחסי עורך דין לקוח בין התובעים לנתבע.
30.
לכלל אלו יש להוסיף את הדברים העולים מתוך הצהרותיהם של התובעים לפני בית המשפט המחוזי בו עתרו לרישום המקרקעין על שם שמם. כך למשל מצהיר התובע 1 דכאן כי פנה פעמים רבות אל המוכר, מר טלאל אסעד על מנת שישלים את רישום הזכויות על שמו, לצורך השלמת רישום הזכויות על שם התובע 2, אך לא נענה (ראה סעיף 7 לנ/1). אם היה התובע 1 מיוצג בידי הנתבע, מדוע זה שיפנה אל המוכר, מדוע לא אל עוה"ד המטפל ברישום. התובע 2 בתצהירו אשר הוגש באותו ההליך בבית המשפט המחוזי, עוד מחזק את הדברים כאשר הוא מצהיר כי אביו התובע 1 ביצע את כל הבדיקות המקדימות לעסקת המקרקעין (עיון בהסכם חלוקת העזבון, עיין בנסח הרישום של החלקה ואף ביקר פיזית בחלקה) וסיכם עם המוכר מר טלאל אסעד את פרטי העסקה ורק אז ניגשו הצדדים אל הנתבע וערכו את ההתחייבות לביצוע עסקת המקרקעין (ראה סעיף 8 לנ/3). התובע 1 מצהיר עוד כי לא דיווח על העסקה לרשם המקרקעין ואף לא למס רכוש בשל אי השלמת הרישום ע"ש המוכר (ראה סעיף 19 לנ/3). כל אלו הן פעולות אשר התובע 1 עצמו העיד לפני כי שכר את הנתבע לשם ביצוען, שכן הוא עצמו אינו מסוגל או מבין את אופן ביצוען.
הצהרת התובע 1 כי ביצע או לחלופין לא ביצע אותן בעצמו, מחזקת את המסקנה כי אכן הנתבע לא נשכר על ידו לשם מתן שירות משפטי ולא נקשרו עמו יחסי עו"ד - לקוח.

31.
מכלל האמור עולה כי לא בוצעה פניה של התובעים אל הנתבע לצורך שכירת שירותיו, הנתבע כלל לא קיבל על עצמו לייצג את התובעים, לא ניתן ואף לא נחתם ייפוי כוח לטובת הנתבע בידי התובעים, לא הוכח כי שולם לנתבע שכר טרחה בגין שירותיו ואף לא נערכה ישיבה בה פירטו התובעים את דרישותיהם לפני הנתבע כך שיבצע עבורם שירות כראוי. אני קובעת איפוא כי על בסיסן של העדויות והראיות שהוגשו לפני, לא נקשרה מערכת יחסי עורך דין לקוח בין התובעים לנתבע.

רשלנות – הפרת חובת הזהירות
32.
התובעים טענו ארוכות באשר לחובת הזהירות המושגית המוטלת על כל עו"ד באשר ללקוחותיו ואף טענו ארוכות לעניין חובת הזהירות הקונקרטית אשר הופרה, תוך הסתמכות על פסה"ד בעניין חן נ. ברלל (ת.א. 56292-10-13 ניתן ביום 21/4/15) אלא שבעניין חן נ. ברלל, נקשרה בין הצדדים מערכת יחסי עו"ד לקוח ואין הדבר כך בענייננו. בהעדרה של מערכת יחסי עו"ד לקוח, לא מתגבשת חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובעים ומשכך לא ניתן לקבוע כי זו הופרה. בהעדר הפרת חובת הזהירות הקונקרטית, לא ניתן לקבוע כי הנתבע התרשל כלפי התובעים.

קשר סיבתי ונזקי התובעים:
33.
אף לו הייתי קובעת כי נקשרו בין התובעים לנתבע
יחסי עו"ד לקוח וכאמור נקבע כי לא נקשרו יחסים שכאלה ואף לו היה נקבע כי הנתבע הפר את חובת הזהירות, הרי שבמעשיהם שלהם ניתקו התובעים את הקשר הסיבתי לנזקיהם הנטענים. התובעים, בהתאם לתצהירים אשר הוגשו מטעמם בבית המשפט המחוזי (נ/1 ונ/3) הם אשר ערכו את הבדיקות בטרם עריכת אותה "התחייבות לביצוע עסקה במקרקעין" (נספח ג לת/1) והיו מודעים למצב רישום הזכויות בה אותו מצאו בהתאם לרצונם, הם אלו אשר ביצעו את התשלומים למוכר, בלא מעורבות הנתבע, סיימו את ביצוע התשלומים אך לא דיווחו על העסקה לשלטונות המס ואף לא דאגו לדווח עליה גם לרשם המקרקעין בשל העדר רישומה של הקרקע על שמו
של המוכר. במעשיהם אלו של התובעים הם ניתקו את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבע, לנזקיהם הנטענים. הנה כי כן, אף לו הייתה נקשרת בין הצדדים מערכת יחסי עו"ד לקוח ואף לו הייתה מתרחשת הפרת חובת הזהירות, הרי שנותק הקשר הסיבתי לנזקיהם הנטענים של התובעים ומאליו מתייתר הצורך בדיון בנזק הנטען.

הפרת הסכם
34.
התובעים טענו להפרת ההסכם בינם לבין הנתבע, המזכה אותם בסעד של פיצוי על נזקיהם. אלא שכבר קבעתי לעיל כי בין הצדדים לא נקשר כלל הסכם ולפיו התחייב הנתבע לתת להם ייצוג משפטי. בבחינת למעלה מהצורך יובהר כי שני תנאים מצטברים דרושים לכריתת ההסכם, המרכזי הוא יסוד "גמירות הדעת" המתבטא במפגש רצונות להתקשר בקשר משפטי מחייב והשני
הינו יסוד המסוימות. ראה בע"א 7193/08 מנחם עדני נ' מרדכי דוד, תק-על 2010(3), 545. המבחן לגמירות דעתם של הצדדים הוא מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות ובהן תוכן המסמך, נסיבות העניין והתנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך. ראה בספרה של פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, (2005), עמ' 173. כפי שפורט לעיל בהרחבה, לא ניתן ללמוד מהתנהלות הצדדים כי בכוונתם היה להתקשר בהסכם למתן שירותים משפטיים. ההיפך הוא הנכון. הנתבע העיד כי הוא הודיע לצדדים שהוא מסרב לייצג אותם ואילו התובעים עצמם עשו את כל הבדיקות בעצמם טרם הגיעם אל משרד הנתבע, לא חתמו עבורו על ייפוי כוח ואף לא שילמו שכר טרחה ולאחר מכן השלימו את ביצוע התשלומים בעצמם וללא מעורבות הנתבע. אין הדברים מעידים על גמירות דעתם של הצדדים להתקשר ביניהם בהסכם מחייב.
35.
אשר ליסוד המסוימות, נדרש כי הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים. בפסיקה נקבע כי הצעה היא מסוימת מספיק במידה והיא "מלאה ומדויקת במידה מספקת עד שניתן לראות באמור בה עם קיבולה, חוזה מלא ובר ביצוע, ללא צורך במשא ומתן משלים נוסף" ראה בע"א 440/75 זנדבק נ' דנצינגר, פ"ד ל(2) 260. התובעים לא הוכיחו כי הייתה כלל הצעה, לא הייתה ישיבה מקדימה בין הצדדים
ולא נטען כלל כי סוכמו הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה, פרט לטענה הכללית של התובעים כי הסמיכו את הנתבע לייצגם בעסקת המקרקעין. ניתן איפוא לקבוע כי גם יסוד זה אינו מתמלא ובהעדר גמירות דעת ומסוימות, לא נקשר הסכם בין התובעים לנתבע.
36.
הנה כי כן, הוכח על בסיס העדויות אשר נשמעו לפני והראיות אשר הוצגו לבית המשפט, כי בין התובעים לנתבע לא נקשרה מערכת יחסי עו"ד לקוח. בהעדרה של מערכת יחסים זו, אין הנתבע חב כלפיהם בחובת זהירות ומשכך יש לדחות טענתם כי הנתבע התרשל כלפיהם וגרם בהתרשלותו זו לנזק. בהעדר מערכת יחסי עו"ד לקוח, לא ניתן אף לקבוע כי הנתבע הפר חובה חקוקה החלה על מערכת היחסים הזו ויש אף לדחות את טענת התובעים ולפיה הפר הנתבע את ההסכם ביניהם, שכן הוכח כי הסכם שכזה כלל לא התגבש. מכלל זאת עולה כי יש לדחות את תביעת התובעים על כלל רבדיה.
37.
סוף דבר,
התביעה נדחית.
התובעים ביחד ולחוד ישלמו הוצאות הנתבע בסך 1500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ניתן היום,
כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 21181-09/15 כמאל עטילה, חוסאם עטילה  נ' וסים אבו חיה (פורסם ב-ֽ 15/06/2017)