פסקי דין על ברוך לוי |

53275-02/17 גזז     13/06/2017




גזז 53275-02/17 ברוך לוי נ' מדינת ישראל








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


גז"ז 53275-02-17


13 יוני 2017

לפני
:

כב' השופטת
אופירה דגן-טוכמכר

ה
מערער
ברוך לוי

-

ה
משיבה
מדינת ישראל






פסק דין


בפני
בקשה מטעם המשיבה לדחית הערעור על הסף. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל דעה כי דין הערעור להדחות על הסף נימוקי הם כדלקמן:

עיקר העובדות הצריכות לעניין
1.
המערער הוכר כנפגע לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד - 1994 וועדה רפואית של הדרגה הראשונה קבעה לו ביום 1/2/16 נכות משוקללת בשיעור 22% (15% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות, 8% בגין הצטלקות).
2.
המערער ביקש להשיג על החלטת הועדה הרפואית הנ"ל, וועדה רפואית לערר אשר דנה בענינו ביום 18/4/16 קיבלה את הערעור וקבעה למערער נכות משוקללת בשיעור 36% (10% נכות בגין
alupecia univer
– סעיף 77 לתקנות; 10% בגין צלקות בגוף לפי סעיף 75(1) (ב); 20% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות).
3.
הערעור דנן, בגין ההחלטה מיום 18/4/16 הוגש ביום 23/2/17.



הבקשה לדחיה על הסף
4.
ב"כ המדינה טוענת כי הערעור הוגש בשיהוי ניכר שמונה וחצי חודשים לאחר החלטת הועדה, ולפיכך כי דינו להדחות. עוד נטען, כי גם לגופו של עניין אין ממש בנימוקי הערעור.
5.
המדינה מבקשת להסתמך על פסק דינו של חברי כב' השופט ד. ספיבק (גזז (ת"א) 36925-01-12) אשר מצא לדחות על הסף ערעור שהגיש נפגע על החלטת ועדה רפואית לערר בשל השיהוי שנפל בהגשתו, וזאת אף מבלי להדרש לנימוקי הערעור לגופם.
6.
המערער גורס כי מאחר שלא נקבע בחוק מועד להגשת ערעור, הרי שהמל"ל נוהג בחוסר סמכות ומטעה את המערערים מקום שהוא מציין בפני
הם כי "הגשת הערעור לאחר יותר מ- 60 יום מיום החלטת הועדה עלול לגרום העלאת טענת שיהוי בפני
בתי הדין."
7.
עוד נטען כי הערעור הוגש בחלוף 8.5 חודשים מיום החלטת הועדה וכי בנסיבות דומות בית הדין נמנע מלדחות תביעה על הסף, מטעמים של הגנה על זכות הגישה לערכאות.

הכרעה
8.
הסמכות לדחות תובענה על הסף נקבעה בסעיף 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה אשר נוסחה כדלקמן:


45.

(א)
בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:
(1)
מעשה בית דין;
(2)
חוסר סמכות;
(3)
כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

9.
אשר לשיהוי בהגשת הערעור יש להזכיר כי הדין אינו קובע מועדים להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לערר. סעיף 14 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת קובע:
14.
(א)
קביעת ועדת המומחים ניתנת לערעור לפני בית דין אזורי לעבודה.

(ב)
החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור לפני בית דין אזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד; פסק דינו של בית דין אזורי לעבודה בערעור על ההחלטה, ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא.
10.
מחוקק המשנה לא קצב מועדים להגשת ערעור לבית הדין, ועם זאת בתי הדין עמדו על כך שאין בכך כדי ללמד כי לעולם תעמוד לנפגע הזכות לבקשת להשיג על החלטת ועדת ערר בפני
בית הדין וכי קיימים טעמים סבירים להגביל את משך התקופה שבה יתאפשר למבוטח להשיג על ההחלטה כפי שפורט בפסק דינו המפורט של כב' השופט ספיבק שנזכר לעיל.
11.
לדידי, לא יכול להיות ספק בכך שהגשת ערעור במועד שלאחר חלוף 60 ימים ממועד המצאת החלטת הועדה הרפואית לערר
נגועה בשיהוי. עם זאת, יש להבהיר כי עוצמת השיהוי הולכת ומתעצמת ככל שחולף הזמן, שכן לא דומה הגשת ערעור 63 ימים לאחר החלטת הוועדה להגשת ערעור בחלוף 3 שנים מההחלטה.
12.
בפסק הדין עליו מבקשת המדינה להסתמך מדובר היה בשיהוי ניכר, ולפיכך בנסיבות שם בית הדין כלל לא מצא לנכון להדרש לנימוקי הערעור לגופם, ודחה את הערעור על הסף מחמת שיהוי בלבד. בעניינינו הגם שאין מדובר בשיהוי מינורי, אלא בשיהוי בן מספר חודשים, ועל אף שלא הוצג כל טעם סביר שיש בו משום הצדקה לשיהוי בהגשת הערעור (בשים לב לכך שהמערער היה מיוצג בוועדה) אני סבורה כי בית הדין איננו פטור מעיון בעילות הערעור, שכן לדידי, מקום שהמערער מצביע על פגם חמור ובולט בהחלטת הוועדה, אפשר שעל אף השיהוי הבלתי מוצדק יהיה מקום לקיים דיון בערעור לגופו.
13.
דא עקא, שבענייננו עיון בהודעת הערעור מעלה כי לא עלה בידי המערער להצביע על פגם חמור ובולט בהחלטת הוועדה.
14.
טענותיו של המערער מכוונות כנגד אחוזי הנכות שנפסקו בגין הצטלקות בלבד. המערער טוען כי החלטת הועדה לא נומקה כדבעי וכי הועדה התעלמה מחוות דעת שהונחו בפני
ה. לטענתו היה על הועדה להפריד ולקבוע סעיפי לקות נפרדים בגין הצלקות בפני
ם ובגין הצלקות בגוף (75(2) ו – 75(1) לסעיפי הליקוי.
15.
לאחר שעיינתי בטיעוני המערער ובפרוטוקול הועדה לא מצאתי כי טענות המערער מצדיקות דיון בערעור על רקע השיהוי בהגשתו.
16.
עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי הועדה התיחסה באופן מפורש לחוות הדעת מטעם המערער אך אימצה אותה באופן חלקי תוך שבחלק מהסעיפים קבעה אחוז נכות גבוה מזה שהומלץ על ידי המומחה מטעם המערער ובחלקים אחרים קבעה כי נטה להגזמה.
17.
ראשית יש להבהיר כי הוועדה לא התעלמה מהצלקת שיש למערער באזור הרכה והתיחסה אליה במפורש בפרוטוקול הוועדה, אלא שהועדה מצאה כי בנסיבות העניין יש לקבוע לתובע נכות בשיעור 10% בגין כלל הצלקות בגולגולת, לרבות הצלקת שבאזור הרכה, לפי סעיף 75 (1)(ב) – (צלקות בגוף שהן מכאיבות או מכערות) וזאת בנוסף ל10% בין התקרחות (לפי סעיף 77), ולא ראתה הצדקה לפצל את אחוזי הנכות בין סעיף 75 (1) שעניינו צלקות בגוף לבין סעיף 75 (2) שעניינו צלקות באזור הפנים והצוואר.
18.
ראשית יש להבהיר כי על פני הדברים נראה כי הועדה לא סברה כי הצלקת ברכה (בצד הגולגולת) היא צלקת בפני
ם ומצאה להתיחס אליה כצלקת בגוף. עניין זה כשלעצמו איננו בהכרח טעות.
19.
בנסיבות העניין וגם אם אניח כי אזור הצלקת ברכה יכול להכלל באזור הפנים, וגם אם
אפשר היה שאילו הערעור הוגש במועד, העניין היה מוחזר לועדה על מנת שתבהיר את החלטתה לקבוע נכות כוללת לפי סעיף 75(1)(ב) חלף פיצול הנכות בגין כלל הצלקות בין סעיף 75(1)(ב) לסעיף 75(2) הרי שאין כל הצדקה לעשות כן כאשר הערעור מוגש למעלה מחצי שנה לאחר החלטת הועדה.
20.
עוד יש להוסיף כי כפי שמפרט הנתבע בתשובתו, בהתאם לרשימת המחלות שבחוק, הוועדה הרפואית ממילא כלל איננה מוסמכת לפסוק אחוזי נכות בגין הצטלקויות בפני
ם.
21.
בשולי הדברים יוער כי בנסיבות העניין, משלא נקבע מועד להגשת ערעור בחוק / בתקנות, אינני רואה כל פגם בכך שהמדינה מביאה לידיעת הנפגע, בפרוטוקול הועדה, כי ככל שלא יגיש ערעור בתוך 60 יום תועלה בעניינו טענת התיישנות.
22.
לנוכח כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור על הסף.
23.
כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.


ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ז, (13 יוני 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














גזז בית דין אזורי לעבודה 53275-02/17 ברוך לוי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 13/06/2017)