פסקי דין על אמנון סלע | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות | פסקי דין על דב שולדר | פסקי דין על עו"ד שמואל שנפלד |

3345/17 עא     20/06/2017




עא 3345/17 אמנון סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, דב שולדר, עו"ד שמואל שנפלד




פסק-דין בתיק ע"א 3345/17



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 3345/17
ע"א 4281/17


לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור


המערער בע"א 3345/17
ובע"א 4281/17:

אמנון סלע


נ

ג

ד


המשיבים בע"א 3345/17
ובע"א 4281/17:

1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

2. דב שולדר

3. עו"ד שמואל שנפלד


ערעורים על החלטות בית משפט השלום בחיפה מיום 2.4.2017 ומיום 15.5.2017 בתיק ה"פ 59997-10-13 ובתיק ה"פ 35410-10-13 שניתנו על ידי כבוד השופטת
מ' קלמפנר נבון

תשובה מטעם המשיב 1 בע"א 3345/17 ובע"א 4281/17 מיום 9.5.2017

תגובת המערער בע"א 3345/17 ובע"א 4281/17 לתשובת המשיב 1 מיום 8.6.2017

בשם המערער בע"א 3345/17
ובע"א 4281/17: עו"ד יצחק גולדברג
; עו"ד סמי קורן

בשם המשיב 1 בע"א 3345/17
ובע"א 4281/17: עו"ד יוסף ברינט





פסק-דין

1. ערעורים על החלטות בית משפט השלום בחיפה (השופטת
מ'

קלמפנר נבון
), מיום 2.4.2017 ומיום 15.5.2017, בה"פ 59997-10-13 ובה"פ 35410-10-13 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. ביום 8.6.2017 הוגשה בקשה מוסכמת לאחד את הדיון בערעורים.

2. המערער הוא אביה של רשמת ההוצאה פועל
א' סלע הקש
(להלן:
הרשמת
). בעבר, הגיש המשיב 1 בערעורים (להלן:
הבנק
), תביעה כספית, בין היתר, נגד המערער, נגד בתו (בטרם מונתה לרשמת), ונגד אחר לתשלום כספים בגין הלוואה מובטחת במשכנתא שהוטלה על דירה בנהריה; במהלך ההליך התברר כי הדירה נמכרה על ידי הרשמת לצדדים שלישיים. הצדדים השלישיים והרשמת הגישו מצדם תביעה נגד הבנק. הדיון בתביעות אוחד. בין היתר, הוגשו חוות דעת גרפולוגיות לבדיקת מיהות החתימות על מסמכי מכירת הדירה לצדדים השלישיים. ביום 14.2.2012 הגיעו בעלי הדין להסדר פשרה בתביעות וניתן

פסק דין
מותנה, על פיו ישולם סכום של 400,000 ש"ח לבנק בתוך 90 ימים. נקבע, כי הרשמת לא תשתתף בתשלום זה. משלא שולם הסכום, נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגד המערער ונגד הצדדים השלישיים. אז עתר המערער להצהיר כי הסדר הפשרה המותנה בטל ומבוטל. המשיב 3 בשני הערעורים הגיש תובענה מצדו. הדיון בשני ההליכים אוחד ונקבע לשמיעת ראיות. במהלך חקירתו הנגדית של המערער, ביום 2.4.2017, פנה בית המשפט למערער מחוץ לפרוטוקול הדיון ושאל אותו האם ברור לו שקבלת תביעתו, משמעותה היא ביטול פסק הדין המותנה והחזרת הדיון לבית המשפט, כך שתעמוד תביעה כנגד בתו, באופן העלול לעלות לה במשרתה ולפגוע בקריירה שלה. על יסוד דברים אלה, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו.

3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הטענה נטענה "בשפה רפה" וכי המערער לא הסביר "הכיצד הוא מבקש לייחס לבית משפט זה את אותו משוא פנים נטען". ממילא, כך נקבע, "לא נטען ואף לא נראה בענייננו" כי ניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור". נפסק, כי אין חשש ממשי למשוא פנים "כאשר בית המשפט מוודא כי אכן הצדדים ערים לכל אשר התרחש ככל שהסעדים המבוקשים על ידם יתקבלו אכן במסגרת פסק דינו של בית משפט". על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית משפט זה – ע"א 3345/17.

4. ביום 20.4.2017 הגיש המערער בקשה שניה לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו. לטענתו, בעקבות הדיון מיום 2.4.2017, שוחח בא-כוחו עם הרשמת, שמסרה לו כי בית המשפט (השופטת
מ'

קלמפנר נבון
) יושב כערכאת ערעור על החלטותיה כרשמת הוצאה לפועל. המערער טען כי עובדה זו לא נמסרה לצדדים על ידי בית המשפט מיזמתו, לא הייתה ידועה למערער או לבא-כוחו קודם לכן, וכי מדובר בפגם מהותי העולה כדי הפרת חובת הגילוי הנאות באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים נגדו. המערער הודיע כי הגיש תלונה נגד השופטת
מ'

קלמפנר נבון
לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן:
הנציב
), וטען כי גם למען מראית פני הצדק על בית המשפט לפסול עצמו. הבנק התנגד לבקשה.

5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות השניה. בית המשפט קבע כי בינו לבין הרשמת לא קיימת כל "קרבה" המקימה חשש למשוא פנים בניהול המשפט. נפסק, כי העובדה שבתו של המערער מכהנת כרשמת הוצאה לפועל בחיפה הייתה ידועה למערער, וכי למרות זאת בחר להגיש את תביעתו בבית משפט השלום בחיפה, ששופטיו משמשים ערכאת ערעור על החלטות בתו. זאת, על אף שיכול היה להגישה בכל אחת מבתי השלום במחוז. בית המשפט הוסיף, כי כל שופט בבית משפט השלום בחיפה הוא ערכאת ערעור סטטוטורית על החלטות רשמי ההוצאה לפועל. ואכן, ערעורים אלה נשמעים, כדבר שבשגרה, על ידי כל השופטים הדנים בעניינים אזרחיים, למשל בתקופת הפגרה. בית המשפט ציין כי קיים נוהל שלפיו במקרה שבו מוגשת תביעה על ידי קרוב משפחה של עובד מערכת בתי המשפט, מחויב העובד למלא "הודעה על מעורבות קרוב משפחתו בהליך שיפוטי". צוין, כי נוהל זה אינו חל על עובדי רשות האכיפה והגביה, ואילו היה חל הרשמת היא זו שהייתה צריכה לדווח כאמור. לפיכך, קבע בית המשפט כי העובדה שהוא משמש ערכאת ערעור על החלטת הרשמת אינה מקימה עילת פסלות, כי לא קיימת חובת גילוי כנטען וכי ממילא הדברים היו ידועים וגלויים למערער טרם הגיש את תביעתו.

עוד נפסק, כי מראית פני הצדק אינה "עילת פסלות בפני
עצמה כי אם מהווה שיקול במקרים בהם כפות המאזניים מאוזנות בין שאלת החשש הממשי, למשוא פנים בפועל". נקבע, כי במקרה דנן אין חשש למשוא פנים ממשי ואף לא קיים חשש בפועל. הוסף, כי הגשת תלונה לנציב אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית משפט זה – ע"א 4281/17. טענות המערער יובאו יחד להלן.

6. ראשית, טוען המערער כי הדברים שאמר בית המשפט בדיון מיום 2.4.2017 אינם נכונים, ראוי היה שלא ייאמרו, וכי הם מקימים חשש ממשי למשוא פנים המחייב את פסילתו של בית המשפט. מדובר, לדבריו, באיום משתמע על המערער כי במידה שיעמוד על תביעתו, עלולה להיפגע הקריירה של בתו. לדעת המערער, מדובר בפגיעה בטוהר ההליך המשפטי, בפגיעה חמורה ובלתי מידתית בכבודו של המערער, כמו גם בהפעלת לחץ פסול ואסור עליו לזנוח את תביעתו נוכח כהונת בתו. לדעת המערער, נושא משרה שיפוטית זכאי גם הוא ליומו בבית המשפט; הגשת תביעה כספית נגד נושא משרה אין משמעותה פגיעה בקריירה שלו או במשרתו. לכן, לדעת המערער, ההנחה הבסיסית של בית המשפט מוטעית ושגויה. לטענת המערער, האופן שבו נאמרו הדברים אינו ראוי, חמור מאוד והשתמע מהם איום עליו. במיוחד, כשהרשמת אינה בעלת דין בתביעות הנדונות ותביעת הבנק אינה מונחת לפני בית המשפט. לכן, לדעת המערער, הדברים מקימים חשש ממשי למשוא פנים ומלמדים באופן ברור כי דעתו של בית המשפט ננעלה, שאחרת לא ניתן להבין מדוע סבר שקבלת תביעת המערער תפגע במשרת בתו. בכך, לדעת המערער, חרג בית המשפט מסמכותו.

7. המערער שב וטוען כי בית המשפט הפר את חובת הגילוי הנאות והסתיר מבעלי הדין את העובדה כי הוא יושב
דרך קבע
כערכאת ערעור על החלטות בתו הרשמת, במקביל למותב נוסף. לכן, לדעתו, עילת הפסלות קמה שכן בית המשפט ידע היטב שהמערער הוא אביה של הרשמת. לדברי המערער, אין מקום לבוא בטרוניה כלפיו על שהגיש תביעתו דווקא לבית משפט השלום בחיפה ואין בכך כדי להצדיק את הפרת חובת הגילוי הנאות על ידי בית המשפט. לדברי המערער, הוא גילה זאת במסגרת שיחה טלפונית שערך בא-כוחו עם הרשמת, בעקבות התבטאות בית המשפט בדיון מיום 2.4.2017. לטענת המערער, מדובר במקרה מובהק בו לשופט יש הכרות מוקדמת ויחסים מיוחדים עם קרוב בדרגה ראשונה של בעל הדין המופיע לפניו. לדידו של המערער, אין כל הבדל בין רשמת הוצאה לפועל לבין רשם או שופט בבית משפט – שניהם נושאי משרה שיפוטית. לכן, לדעתו, קמה חובה לבית המשפט למסור עובדה זו לצדדים מיזמתו. לטענת המבקש, הפרת חובת הגילוי מקימה חשש ממשי למשוא פנים המצדיקה כשלעצמה את פסילת בית המשפט. המערער מפנה להחלטות בבקשות להעברת מקום דיון בהן קבעתי כי משיקולים של מראית פני הצדק יש להעביר את התיק לבית משפט אחר, ומבקש לגזור גזרה שווה. הוא מוסיף כי יש בהגשת התלונה לנציב על ידו כדי להטות את הכף לעבר פסילת בית המשפט.

8. ביום 30.4.2017 נעניתי לבקשת הבנק להגיש את תגובתו לע"א 3345/17. הבנק מבהיר כי בניגוד לטענת המערער, התביעה נגד הרשמת לא נדחתה אלא שנקבע כי היא לא תשתתף בתשלום. במצב דברים זה, לדבריו, קבלת תביעת המערער משמעותה היא חידוש הדיון בתביעת הבנק, כשהרשמת היא אחת הנתבעות בתביעה. לפיכך, טוען הבנק כי לא ייפלא שבית המשפט, שהבין כי עלול להיווצר מצב שבו הרשמת עלולה לצאת נפסדת מקבלת תביעת אביה, אמר את הדברים שאמר. הבנק מוסיף, כי בקשת הפסלות הועלתה רק בסוף דיון ההוכחות. בנסיבות אלה, לדעתו, לא רק שאין בה ממש ואף לא בערעור, אלא שמלכתחילה העלאת הטענה נעשתה בחוסר תום לב במטרה למנוע מבית המשפט ליתן

פסק דין
. משכך, לטענת הבנק, אין ממש בטענה בדבר משוא פנים כביכול, המיוחסת לבית המשפט.

הבנק הסכים לבקשה לאחד את הדיון בערעורים וביקש כי תגובתו בע"א 3345/17 תשמש תגובה בע"א 4281/17, בנוסף לתגובה שהגיש בבית המשפט קמא.

9. ביום 28.5.2017 נעניתי לבקשת המערער להגיש תשובה לתגובה בע"א 3345/17. לטעמו של המערער, תגובת הבנק מאששת את המסקנה כי בית המשפט שם עצמו לדון בתביעה המקורית של הבנק, שכלל אינה מוכרת לו, כי התבטאויותיו לא נדרשו לצורך ההליך שלפניו וכי הן מעוררות חשש ממשי למשוא פנים באופן המצדיק את קבלת הערעורים. המערער משיג על צירוף מסמכים על ידי הבנק שלא הוצגו לפני בית המשפט קמא. לטענתו, הבנק מנסה להציג תמונה חלקית ומסולפת של השאלות שעלו בתביעה שהגיש, והוא מבקש להבהיר כי הנכס הנדון הוחרג מהשעבודים של הבנק. לגופו של עניין, טוען המערער כי אין כל ממש בטענת הבנק שלפיה התבטאויות בית המשפט נועדו לנסות "להגן על זכויותיה" של הרשמת. הוא שב וטוען כי התבטאויות אלה מלמדות על חשש מובהק למשוא פנים, שכן בית המשפט סבור שתביעת הבנק תתקבל, וחמור מכך, כי תביעה זו תפגע בקריירה של הרשמת.

10. דין הערעורים להידחות. הטענות שהעלה המערער אין בהן כדי להקים עילת פסלות. זאת במיוחד, לאחר הבהרת הדברים על ידי הבנק. יש לזכור כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט, וכי בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 1043/17
המשולש לקרמיקה ולשיש (1998) בע"מ נ' עו"ד פוזאן אלאטעונה
(6.4.2017); ע"א 6129/16
מרדכי נ' מועלם
(15.9.2016)). כך נעשה ובוודאי ייעשה גם במקרה דנן. ויודגש, העובדה שבית המשפט ביקש לוודא כי המערער ער להשלכות העלולות להיגרם כתוצאה מקבלת תביעתו אין בה כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער; בית המשפט הפנה את תשומת ליבו של המערער להשלכות העלולות להיגרם לבתו הרשמת – נושאת משרה שיפוטית – העלולה למצוא עצמה שוב בעלת דין בתביעת הבנק, אם זו תיפתח מחדש כתוצאה מקבלת תביעתו. בנסיבות העניין, שהובהרו היטב בתגובת הבנק, אין מדובר, כפי טענת המערער, באיום או בהפעלת לחץ אסור עליו כבעל דין לזנוח את תביעתו אלא בחלק מעבודת השיפוט, אותה עשה בית המשפט נאמנה. בכל מקרה, אין לראות בדברי בית המשפט בנסיבות אלה משום משוא פנים נגד המערער באופן המצדיק את פסילתו.




11. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף שעה שרק משהסתיים הליך ההוכחות הועלתה טענת הפסלות במפורש. אף אין בעובדה שהמותב יושב כערכאת ערעור על הרשמת כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי. הטענות העניין חובת הגילוי דינן להידחות בנסיבות העניין. הרושם העולה הוא, כי הגשת שתי בקשות פסלות בזו אחר זו, לא נועדה אלא להלך אימים על בית המשפט ולדחות את מתן ההכרעה בתביעה העומדת לפני סיום. לכך אין לתת יד. אוסיף, כי אין בכך שהמערער הגיש תלונת לנציב דבר עם הערעור דנן; אפילו תימצא מוצדקת, ואיני מביעה דעתי בעניין, לא תעורר התלונה בהכרח עילת פסלות (השוו: ע"א 533/16
פלוני נ' פלוני
(29.2.2016)). כך או כך, החלטה של הנציב לא תשמש ראיה בהליך משפטי (סעיף 24 לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002).

12. אשר לבקשות להעברת דיון אליהן הפנה המערער. מדובר בבש"א 2318/17
פודי נ' בסול
27.4.2017), ובבש"א 2751/17
ירקוני נ' רונלייט דיגיטל בע"מ
(27.4.2017). אכן, בהחלטות שנתתי בהן, נעניתי לבקשות להעברת מקום דיון וקבעתי כי בנסיבות שתוארו בכל אחת מן הבקשות כי משיקולים של
מראית פני הצדק
יש להעביר את הדיון לבית משפט אחר: כך, בבש"א 2318/17 המבקש היה אחיה של עובדת בבית המשפט המצוי בהיכל המשפט בו התנהל משפטו; במסגרת בש"א 2751/17 הביא נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לידיעתי כי המתמחה שלו היא בתו של בעל השליטה בחברה שהיא בעלת דין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט. קבעתי כי "במקרה דנא אמנם לא מתקיימת עילת פסלות כלפי כל אחד ואחד משופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אך בנסיבות העניין ראוי כי התיק יידון בפני
בית משפט במחוז אחר מטעמים של מראית פני הצדק".

המערער מבקש, כאמור, לגזור גזרה שווה מהחלטות אלה לעניינו. ואולם, מדובר בעניינים שונים; הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984
(להלן:
חוק בתי המשפט
), היא להעביר את מקום הדיון בעניין מסוים למחוז אחר, חרף קיומה של סמכות מקומית הנתונה לבית המשפט המקורי. סעיף 78(א) סיפא לחוק בתי המשפט מתיר במפורש העברה של מקום דיון גם לאחר שהחל דיון בתיק, וזאת בתנאי שהמותב שדן בתיק נתן את הסכמתו לכך. השיקולים הנשקלים בבקשה להעברת מקום דיון הם מגוונים. בין היתר, ייבחן מועד הגשת הבקשה ואם אין שיהוי בהגשתה, וכן לאיזה מחוז שיפוט נתונות מירב הזיקות (ראו למשל, בש"פ 7013/16
ברץ נ' צוויקלר
(18.9.2016); השוו: בש"א 1518/16
גלבר נ' המועצה המקומית עומר
(31.3.2016), בה הוזכרה ההלכה כי העובדה שבא-כוחו של אחד מבעלי הדין הוא קרוב משפחתו של שופט המכהן בבית המשפט אינה פוסלת כשלעצמה ובאופן אוטומטי את כל שופטי בית המשפט מלדון בהליך). אף שיקול מראית פני הצדק יילקח בחשבון במסגרת שיקולי בקשה להעברת מקום דיון, כמו למשל בבקשות שהוצגו לעיל, על נסיבותיהן.

לעומת זאת, בקשות וערעורי פסלות, נדונים לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי כדי שתתקבל בקשת פסלות שופט יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. מדובר באמת מידה אובייקטיבית "אשר
אינה
צומחת כשלעצמה מן השאיפה למראית פני הצדק גרידא, מבלי להקל בכך ראש, אלא עמוק מזה" (ראו רע"א 5539/15
לנדה נ' ורקשטל
, פסקה לב (19.11.2015), להלן:
עניין לנדה
; יגאל מרזל
דיני פסלות שופט
114-103 (2006), להלן:
מרזל
).

13. זאת ועוד, דיני הפסלות עניינם באמון הציבור במערכת השפיטה ובחיזוקו המתמיד של אמון זה (ע"א 7175/16
חיזבון נ' עוואד
(6.12.2016)). לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האינטרס הציבורי, על האמון במערכת השפיטה, וכמובן, על האינטרס של בעלי הדין בהליך (ע"א 475/17
ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ
(31.1.2017);
מרזל
, עמוד 257). לכן, פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך (ע"א 2263/17
מגדלי יואב במודיעין בע"מ נ' בבילה אחזקות בע"מ
(6.4.2017)). בהעדרו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, פסילת שופט היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 4815/15
פלונית נ' פלוני
(23.7.2015)).

14. יתרה מכך, ככלל, והדברים ידועים, אם אין חשש ממשי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק (ע"א 5210/16
פלונים נ' הכשרה לביטוח בע"מ
(16.8.2016)). זאת, אלא במקרים חריגים במיוחד, שבהם הנסיבות שתוארו עוררו אי נוחות שהצדיקה "ולוּ בשל מראית פני הצדק", החלפת השופט בשופט אחר (ע"א 5544/14
נדב נ' פינק
(4.6.2015)). מראית זו "אינה אלא ההשתקפות הסובייקטיבית של ההליך בלב בעל הדין ובלבות הציבור כולו..." (ע"א 899/95
ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי
, פ"ד מט(1) 854, 863 (1975), מפי השופט
צ' טל
, בעקבות הנשיא
מ'

שמגר
על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע,
גבורות לשמעון אגרנט
87, 105 (תשמ"ז)). מראית העין נועדה לקדם את אמון הציבור במערכת המשפט (עניין
לנדה
, פסקה לו). בעניין
לנדה
קבענו כי אין ניתן לטעת מסמרות בשאלה מתי יהיה ראוי לפסול שופט על ידי מתן ביטוי לעקרון של מראית פני הצדק אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, וכי כל מקרה ייבחן על פי מכלול נסיבותיו (שם, פסקה מא; השוו ע"א 6014/15
רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' איצקין
(16.12.2015), במסגרתו קיבלתי ערעור על החלטת בית המשפט שלפיה עורך-דין מנוע מלייצג לקוחה בשל מראית פני הצדק; על המתח שבין מבחן החשש הממשי למשוא פנים לבין מבחן מראית פני הצדק ובפרט, בהתייחס לעניין
לנדה,
ראו בהרחבה יגאל מרזל פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים,
ספר שטרסברג כהן
229, 251-249 (2017)).

15. ביישום הדברים עולה כי במקרה דנן משאין חשש ממשי למשוא פנים לא קמה עילת לפסילת בית המשפט. אף אין זה המקום, בין היתר, בנסיבות בהן התיק עומד לפני הכרעה, להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק באופן שיצדיק את פסילתו של בית המשפט.

הערעורים נדחים, איפוא. לא יהיה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו בסיון התשע"ז (20.6.2017).







ה נ ש י א ה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

17033450_c03.doc
דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 3345/17 אמנון סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, דב שולדר, עו"ד שמואל שנפלד (פורסם ב-ֽ 20/06/2017)