פסקי דין על אברהם שני | פסקי דין על המרכז הרפואי ע"ש ברזילי

32713-02/11 א     22/06/2017




א 32713-02/11 אברהם שני נ' המרכז הרפואי ע"ש ברזילי








בית משפט השלום באשקלון



ת"א 32713-02-11 שני נ' המרכז הרפואי ע"ש ברזילי




בפני
: כב' השופטת אורית חדד





מספר בקשה:42
התובעת / המבקשת
:
אברהם שני


נ ג ד

הנתבעת / המשיבה
:

המרכז הרפואי ע"ש ברזילי


החלטה

עניינה של החלטה זו
-
בקשת התובעת לתיקון כתב תביעתה.

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית
1.
התובעת, ילידת 1986, הגישה ביום 17.02.11 תביעה בגין טענה לקיומה של רשלנות רפואית במהלך לידתה, רשלנות שבעטיה נגרם שיתוק ע"ש
erb
בידה הימנית.
כתב התביעה המקורי נתמך בחוות דעת מיום 12.11.10 שנערכה ע"י ד"ר רוסטם דז'ברוב
- אורטופד מומחה - לשם ביסוס קיומה של נכות צמיתה בשיעור של
50% לפי סעיף 31(1)ׁׁ
(א)(3)
לתקנות
הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

2.
במסגרת הסדר דיוני שאושר ביום 12.06.14 הוגש כתב תביעה מתוקן, לו צורפה חוות דעת בתחום הגניקולוגיה והמיילדות שנערכה ע"י פרופ' אלכסנדר נרי ביום
19.08.14 וזאת לביסוס הרשלנות הנטענת.
הנתבעת הגישה חוות דעת נגדיות: בתחום האורתופדי – ד"ר מיכה רינות שקבע נכות צמיתה בשיעור של
30% לפי סעיף 31(1)(א)(2) לתקנות הנ"ל ובתחום הגניקולוגיה והמיילדות – פרופ' רון גונן – אשר שלל קיומה של רשלנות רפואית כנטען.

3.
ע"פ הסדר דיוני שנתגבש בקדם המשפט מיום 19.1.15 הגישה התובעת ביום 26.03.15 חוות דעת משלימה מצד פרופ' אלכסנדר נרי.

4.
במסגרת הסדר דיוני נוסף שאושר ביום 17.02.15 מונה ד"ר פאול סגיב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, זאת בהתייחס לשיעור הנכות ובחוות דעתו מיום 10.11.15 הוערכה נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 40% לפי סעיף 31(1)(א)(3) לתקנות הנ"ל.

5.
ביום 18.02.16 הושלמה הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים שניהם.
6.
בהמשך לכך נקבע התיק נקבע לשמיעת הראיות, לרבות חקירה הדדית של המומחים בתחום הגינקולוגיה והמיילדות, אלא שנוכח הודעת פרופ' נרי לפיה לא יוכל להעיד מחמת נסיבות רפואיות, נמצא הכרח בהגשת חוות דעת חלופית בתחום זה ואכן ביום 13.07.16 הוגשה חוות דעתו של
ד"ר דוד ב. וייס.
בעקבות כך, הוגשה חוות דעתו המשלימה של ד"ר רון גונן מטעם הנתבעת.

7.
בדיון שהתקיים ביום 06.10.16 נקבע מועד לשמיעת הראיות וניתנו הנחיות בענין חקירת העדים, אלא שהדיון המיועד לא התקיים נוכח פטירתו של ד"ר דוד ב. וייס ז"ל ומשכך הסכימו הצדדים כי תוגש מטעם התובעת חוות דעת חלופית נוספת.

8.
ביום 02.01.17 הגישה התובעת חוות דעת מטעמה בתחום המיילדות והגינקולוגיה וזו נערכה הפעם ע"י
ד"ר יצחק לטקו .

9.
לטענת התובעת, הגשת חוות דעתו של ד"ר י.לטקו מחייבת עריכת תיקונים קלים בכתב התביעה המתוקן, אשר נסמך על חוות דעתו של פרופ' א. נרי, על מנת שזה ישקף את דבריו
של ד"ר י.לטקו. לשיטת התובעת, היות והתיק מצוי עדיין בשלב מוקדם בו טרם החל שלב שמיעת הראיות, אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בנתבעת.

10.
הנתבעת בתגובתה טוענת כי התיקונים המבוקשים רבים הם, חלקם לשוניים
אמנם, אולם חלקם מהווה משום הרחבת חזית שאין מקום לה ובפרט עת עסקינן באירוע כה ישן. לשיטתה, על
התיקון להיות מצומצם למתחייב לשם צירופה של חוות הדעת החדשה אשר אמורה אך לתמוך בטענות הנתונות בכתב התביעה המתוקן ולא להרחיבן.
הנתבעת ביקשה להמחיש טענתה בדוגמאות אלו:
* בנוסח כתב התביעה המתוקן השני
(זה המוצע) תוקפת התובעת את שיקול הדעת שהופעל ע"י הצוות הרפואי בעוד שבכתב המתוקן הראשון נטען, כי לא הופעל שיקול דעת כלל.
* בכתב
המתוקן השני נטען כי הצוות הרפואי התעלם מהעדר מידע לגבי סוכרת הריונית בעוד שבכתב המתוקן הראשון לא נטען כך.
* בכתב המתוקן השני נטען ולראשונה כי הופעל כוח גס במהלך הלידה ובעטיו נזק נוירולוגי.
* בפרק "פרשת התביעה" נוספו עובדות חדשות.
* הורחבה הטענה לגבי הטיפול בסכרת ההריונית.

11.
התובעת בתשובתה מציינת כי יש להתחשב בצרוף המקרים הנדיר אליו נקלעה בשל מומחיה ולשיטתה התיקון המינורי
המתבקש נועד אך להתאים את כתב התביעה לחוות הדעת.
בהתייחס לטענות הפרטניות שהועלו כאמור מצד הנתבעת משיבה התובעת כדלקמן:
* בהתייחס לסוגיית תקיפת שיקול הדעת -
אין הבדל של ממש בין הנוסחים שכן עת נטען שאדם לא מפעיל שיקול דעת הכוונה היא שאינו מפעיל שיקול דעת נכון, רציונלי ורלבנטי.
* בהתייחס לסוגית הסכרת, הרי שזו צוינה גם בכתב התביעה המתוקן הראשון ואף ניתנה התייחסות לכך במסגרת חוות הדעת מטעם התובעת (פרופ' נרי) ומטעם הנתבעת (פרופ' גונן).
* כך גם בהתייחס לסוגית הפעלת הכח, טוענת התובעת, כי ישנה התייחסות לה בכתב התביעה המתוקן הראשון ובחוות הדעת שהוגשו מטעמה (פרופ' נרי וד"ר וייס). יתרה מכך, שאלת אופן ניהול הלידה מהווה ממילא סוגיה מרכזית בתיק.

12.
בהתנגדות נוספת שהוגשה ע"י הנתבעת ביום 08.02.17, ע"פ היתר שניתן לה חזרה הנתבעת על עמדתה העקרונית לפיה תיקון כמבוקש בחלוף 30 שנה ממועד הלידה, חייב שיהא מצומצם לצירוף חוות הדעת החדשה ולו בלבד. לזאת אין הנתבעת מתנגדת ומבלי לפגוע בזכותה להעלות במסגרת הסיכומים מטעמה, טענות להרחבת חזית
בהתייחס לטענות שברפואה שלא הופיעו בכתב התביעה.

דיון והכרעה

13.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".

14.
כידוע,
סוגיית תיקונם של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת, כי גישת בתי המשפט ליברלית היא, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך לייעל את ההליך המשפטי.
למרות הגישה הליברלית, על בית המשפט להביא בחשבון גורמים נוספים ובהם התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, הפגיעה הפוטנציאלית באפשרות של הצד שכנגד להתגונן, מידת התועלת שצפוי התיקון להשיג והאם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה רבה ולהארכת הדיון וסרבולו.
ניתן לומר כי הפסיקה סיווגה למעשה שלושה סוגי אינטרסים אותם יש לשקול: אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, אינטרס המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך ואינטרס הציבור ביעילות הליכים ובמניעת הימשכותם שלא לצורך.
ראה בספרו של א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, מעמ' 321 ואילך.
15.
מהמסגרת הנורמטיבית לענייננו אנו:
ראוי להקדים ולציין כי חרף טענות הצדדים מכאן ומכאן, הרי שבפועל אין בנמצא מחלוקת עקרונית באשר לחיוניות התיקון בנסיבות הענין ובאשר לכך שאין מקום לנצל תיקון זה לצורך הרחבת חזית.
המחלוקת נוגעת לשאלת היותו של הנוסח המתוקן המוצע נושא הרחבת חזית.

16.
עיון בנוסח כתב התביעה המתוקן השני (זה המוצע) מעלה כי השינוי בנוסח בהחלט חורג מתיקון זהותו של המומחה עליו נסמכת התובעת. חריגה כאמור לא בהכרח בלתי לגיטימית היא, אולם לא לכך נועד התיקון
- לא לשיפור הנוסח ולצרופן של עובדות, כי אם לצורך ביסוסן של טענותיה הקיימות והנתונות של התובעת באמצעות חוות דעת תקפה ובת שימוש.

התובעת בחרה לשנות מנוסח התביעה המקורי בדרכים שונות, כדוגמת פירוט מהלך הלידה בסעיף 38 וכדוגמת סעיף 37 שם צוין על סמך דברי ד"ר לטקו, כי היתה התרשלות בכך שלא הוצע לאם התובעת לסיים את הלידה בניתוח.

מבלי לקבוע מסמרות לגבי היותו של שינוי זה או אחר משום הרחבת חזית אציין כי במקום שבו עניינו של התיקון המבוקש טיבו הוספת עילת תביעה חדשה שהראיות לגביה שונות מאלה הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי, בית המשפט נוהג להיעתר לבקשה בצמצום וכך למשל מקום בו נוספת עילת רשלנות חדשה (ראה בספרו של א.גורן לעיל, עמ' 323, 327;
בר"ע 773/86

שלמה לוי

נ' רחל לוי
, פ"ד מא(1) 365).

מכל מקום, אינני מוצאת מקום לפרט ולנתח את השינויים הנחזים אחד לאחד. נראה כי יש מקום להסתפק בגישה עקרונית הקובעת כי התיקון הנסמך על הסכמתה ההוגנת של הנתבעת בנסיבות שנוצרו, צריך שיעשה כדי המינימום ההכרחי לשם החלפת חוות דעת אחת ברעותה.



למעשה, משעה שהתובעת עצמה מבהירה כי אינה מתיימרת לבצע שינויים מהותיים בכתב תביעתה ובאין חולק כי אין מקום להרחבת חזית, לא ברור פשר עמידתה על התיקון כנוסחו המדוקדק ובאופן אשר יחייב את הנתבעת לחשוש מפני הרחבת חזית מפורשת או משתמעת. חשש זה אינו ענין של מה בכך ובפרט עת במוקד התביעה ארוע כה ישן.

17.
זאת ועוד, הגם שאין להתעלם מהאילוץ שהביא לצורך בהגשת חוות דעת חלופית מצד התובעת, הרי שמנגד יש לזכור כי עסקינן בהליך שנפתח לפני כשש שנים תוך התחשבות בתובעת במספר הזדמנויות על מנת שתקבל את יומה ובעוד מצויים אנו היום כ – 16 חודשים לאחר הגשתן של העדויות בתיק. מציאות זו מהווה שיקול נוסף בהקפדה על תיקון מינימלי באופן שימזער כמידת האפשר את
השינויים הנגררים אחר תיקון כתב טענות ואת סירבול ההליך.
18.
שיקול הדעת הנתון לבית המשפט להתיר תיקונם של כתבי טענות "בכל עת" צריך שיופעל תוך בחינת התמונה בכללותה ומתן הדעת לאינטרסים השונים, כפי שצוין לעיל. משעה שכך ולאור האמור, אינני מוצאת הכרח בתיקון המבוקש בכל הנוגע להוספת עובדות וחידודן.

19.
עם זאת, בהתייחס לסוגית ההתעלמות ממחלת הסכרת של האם מצאתי מקום להקל.
בתגובתה מיום 30.1.17 ממחישה התובעת באופן משכנע כי אין עסקינן בהרחבת חזית לכאורה.
למעשה, חוות דעתו המקורית של פרופ' א.נרי מתייחסת מפורשות לסכרת האם כגורם סיכון ולכשל הנעוץ באי ביצועה של בדיקת העמסת סוכר (עמ' 3,6,7). בהתאמה לכך, כתב התביעה המתוקן הראשון מציין את הדברים מפורשות בסעיפים 3.ה ו – 34.
חוות דעתו של ד"ר י.לטקו מחדדת יותר סוגיה זו ולכך אין מניעה לכאורה. אין לצפות כי יעתיק את חוות דעת קודמיו תוך ביטול שיקול דעתו שלו, לרבות בנושא הדגשים הנדרשים.
במצב דברים זה ועת בסופו של דבר ו הוא שיעיד מטעם התובעת, אינני מוצאת מניעה לתיקון ע"י חידודה של סוגיה זו
וציטוט מדבריו.

20.
בשולי ההחלטה יצוין כי טענות הצדדים לגבי מינויו של מומחה מטעם בית המשפט אינן נדרשות לעת הזו טרם נוכח בית המשפט במכלול חוות הדעת שתשמשנה בפועל מטעמם.

21.
סיכומו של דבר, יוגש תוך 14 ימים כתב תביעה מתוקן ללא ניסוח מחדש, כי אם בנוסחו הנתון, תוך הוספת סעיף המציין כי בנסיבות הנזכרות לעיל נתמך כתב התביעה בחוות דעתו של ד"ר י.לטקו בסופו של דבר, כך שיש לקרוא אותו באופן מתוקן בהתייחס לעילות הנתונות בהתאמה ותוך שניתנת האפשרות לפרט יותר את סוגיית הסכרת כאמור.
למען הסדר הטוב, תצורף הודעה המציינת באילו סעיפים ובאיזה אופן בוצע התיקון.
מכל מקום, אין בתיקון בדרך זו כדי לגרוע מהאפשרות לטעון מנגד כי הרחבת חזית ישנה.

בנסיבות בהן נדרש התיקון, הרי שלעת הזו לפחות, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ז, 22 יוני 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 32713-02/11 אברהם שני נ' המרכז הרפואי ע"ש ברזילי (פורסם ב-ֽ 22/06/2017)