פסקי דין על בן דוד עמרם ארמונד | פסקי דין על אבישר שמואל | פסקי דין על מגיש - שירותי ייעוץ גבייה מכירה |

14957/03 א     16/05/2005




א 14957/03 בן דוד עמרם ארמונד נ' אבישר שמואל, מגיש - שירותי ייעוץ גבייה מכירה בע"מ




1
בתי המשפט

א 014957/03
בית משפט השלום חיפה
16/05/2005
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

בן דוד עמרם ארמונד

בעניין:
התובע
יאיר אבני ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. אבישר שמואל

2. מגיש - שירותי ייעוץ גבייה מכירה בע"מ
הנתבעים
עו"ד וקסמן אנוש

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. רקע:

תובענה זו עניינה בפעילות משותפת בתחום מתן ההלוואות.
התובע היה בעליה של חנות מכולת ברח' הנביאים 27 בחיפה, במרחק כמה עשרות מטרים ממשרדם של הנתבעים, עד אשר העביר את החנות לאחיו עקב מצב בריאותו. הנתבע 1 (להלן: "אבישר") הינו מנהל הנתבעת 2 (להלן: "החברה"). החברה עוסקת, בין היתר, במתן שירותי תיווך למתן הלוואות, במתן יעוץ עסקי ובמתן שירותי גבייה והוצל"פ עבור לקוחותיה. לטענת התובע, זמן לא רב לאחר שאחיו החל לנהל את החנות, הציע לו אבישר, אותו הכיר לטענתו, בהיותו לקוח קבוע בחנות, "לעשות כסף" באופן קל וללא כל סיכון. ואכן, כעבור זמן מה החל התובע להלוות לאבישר כספים, לצורך מתן הלוואות לאנשים, אשר לטענת התובע, לא הכירם. כנגד הלוואת הכספים, נהג אבישר למסור לידי התובע המחאות אישיות של אנשים, להם הלווה כספים, כאמור לעיל, לפי התחשבנות שנערכה ביניהם ובשיעור ריבית מוסכם. לטענת התובע, אבישר הבטיח לו, כי אם תחולל איזו מההמחאות שמסר לו, יפרע הוא (אבישר) בעצמו את הסכום הרשום בה, דבר שאכן אירע בפועל מספר פעמים ואשר חיזק את אמון התובע באבישר. התובע טוען עוד, כי אבישר אף מישכן לזכותו חלק ממקרקעין עליהם נרשמה הערת אזהרה לזכות אבישר, ובימים אלה החליט ראש ההוצל"פ בחיפה לממש את המשכון. במהלך שנת 2002 לערך החלו לחזור המחאות של לקוחותיו של אבישר, ועל פי רישומים שערך התובע, החלו להצטבר לחובת אבישר חובות רבים, שהגיעו בסוף חודש אפריל 2003 לערך, לסך של 251,243 ש"ח. פניות חוזרות ונשנות של התובע לאבישר הביאו לכך שהאחרון הפקיד בידיו של התובע המחאה משוכה מחשבונה של החברה, על הסך הנ"ל, ללא תאריך, אשר נועדה להבטיח, את חובו של אבישר לתובע, כאשר התובע היה רשאי, לטענתו, לפורעה במידה שלא ישולם לו החוב של אבישר תוך זמן קצר. משלא פרע אבישר את חובותיו, הציג התובע את ההמחאה לפירעון ביום 17.7.03, לאחר שמילא בה את שמו, כנפרע, ואת זמן הפירעון. ההמחאה חוללה על ידי הבנק הנמשך, מחמת שחשבונה של החברה הוגבל עוד ביום 13.6.03. גם בתקופה שבין סוף חודש אפריל 2003 ועד יום 20.7.03 המשיכו לחזור המחאות שנתן אבישר לתובע כנגד הלוואות שקבל ממנו, ובסה"כ הצטבר החוב, נכון ליום 20.7.03 לסך כולל של 275,950 ₪, ובתוספת ריבית מוסכמת בין הצדדים, הגיע הסכום ל- 281,469 ₪. התובע טוען, כי כל הכספים שנטל ממנו אבישר היו הלוואות אישיות, להן ערב בפועל אבישר עצמו. אבישר שילם לו תשלומים שונים ע"ח ההלוואות הנ"ל, מארנקו האישי, ולמצער, אבישר יצר מצג בעיני התובע כאילו הוא עצמו נטל את ההלוואות ו/או אחראי לפירעונן.
התובע טוען, כי אבישר חייב לו את מלוא הסכום הנ"ל, ואילו החברה חייבת לתובע את סכום ההמחאה- 243 251 ₪.
לטענת הנתבעים, זו תובענה קנטרנית וטורדנית. לטענתם, התובע הינו מלווה בריבית בשוק האפור והוא שהלווה כספים לצדדים שלישיים, כאשר הנתבעת 2 נתנה לתובע שירותי תיווך למתן הלוואות וכן שירותי גבייה והוצל"פ לטיפול בגביית החוב מאותם צדדים שלישיים. בין התובע לנתבע 1 אין כלל יריבות משפטית, לטענת הנתבעים. הנתבעים טוענים, כי פעילות הצדדים בעניין ההלוואות הייתה כדלקמן: התובע והצד השלישי מקבל ההלוואה (להלן: "הלווה") נהגו להיפגש במשרדי הנתבעת 2, ובאותו מעמד נהג התובע למסור ללווה את סכום ההלוואה ולקבל כנגד מסירתה שיקים דחויים שסכומם המצטבר נועד להוות החזר ההלוואה בצירוף הריבית עבורה, בהתאם לסיכומים הקונקרטיים של כל הלוואה. במקרים בהם הנתבעת 2 הייתה מעורבת בתיווך בין התובע ללווה, היא קיבלה תשלום מוגדר כדמי תיווך בהתאם לסיכומים הקונקרטיים ביחס להלוואות השונות, בד"כ מתוך סכום ההלוואה. במקרים בהם לא נפרעו השיקים שמסר לווה לתובע כאמור, נהג התובע להעביר את השיקים שחוללו באי פירעונם לנתבעת 2, כדי להשתמש בשירותיה בתחום הגבייה. הנתבעת 2 היא שפתחה תיקי הוצל"פ לגביית השיקים הנ"ל. לצרכי הגבייה הסב התובע בחתימתו את השיקים לטובת הנתבעת 2, שפתחה את תיקי ההוצל"פ נגד הלווים כזוכה. באשר להלוואה בסך 20,000 ₪ ולשיעבוד חלק המקרקעין- לטענת הנתבע 1 מדובר בהלוואה אישית שניתנה לו על ידי התובע. תמורת הלוואה זו הוא מסר, לטענתו, שיקים להבטחת החזר ההלוואה ולאחר השבת ההלוואה הפרטית השיב התובע את השיקים הנ"ל לנתבעים. כמו כן, להבטחת השבת הלוואה אישית זו הסכים הנתבע 1 לשעבד לטובת התובע את חלק נכס המקרקעין בו מדובר שהינו קרקע חקלאית בשווי נמוך מאוד. לטענת הנתבע 1, התובע פתח הליכי מימוש המשכון במגמה להפעיל עליו לחץ בלתי הוגן וחסר בסיס, וראוי לבטל את הליכי המשכון האמורים, הואיל והחיוב שהמשכון נועד להבטיח, נפרע לחלוטין.
באשר להמחאה על סך 251,243 ₪- לטענת הנתבעים, התובע חש כ- "בן בית" במשרד הנתבעת 2. במועד כלשהו הגיע התובע למשרד הנתבעת 2 כשהוא עצבני וטוען שהוא לא חש בטוב, ושאחיו לוחצים עליו וכועסים עלו שאין לו בטחונות לכספי השיקים שהוא מסר לנתבעת 2 לצורך גבייתם והכל על רקע הקצב האיטי של גביית חובות הלווים עבור התובע. התובע דרש לקבל שיק בטחון על סכום שמשקף להבנתו את הבטחון הדרוש. אותה עת הנתבע 1 לא היה כלל במשרד הנתבעת 2 והמזכירה, גב' מארון נג'לה, החליטה על דעת עצמה לתת לתובע שיק בטחון של הנתבעת 2, מתוך מחשבה שהדבר ירגיע את התובע. לטענת הנתבעים, התובע לא היה רשאי לבקש לפרוע את השיק, הואיל והם לא חייבים לו דבר ולא לקחו לעצמם כספים המיועדים לו. הנתבעים טוענים אפוא, כי הם אינם חייבים לתובע דבר. הנתבעת 2 מחזיקה בידיה את השיקים שמסרו הלווים לתובע ואשר חוללו באי פירעונם והועברו לנתבעת 2 על ידי התובע לשם ביצוע הליכי גבייה שלהם. הנתבעים מוכנים להשיב לידי התובע את השיקים ולהסב אליו את תיקי ההוצל"פ שנפתחו על פי השיקים נגד הלווים, כנגד קבלת החזר ההוצאות שהנתבעת 2 נשאה בהן.

2. דיון:

אין חולק, כי התובע הלווה כספים וכי הייתה פעילות משותפת בין התובע לנתבעים בתחום מתן ההלוואות. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא למי נתן התובע את ההלוואות, האם נתן אותם לנתבעים, אשר נתנו אותם ללווים (כאשר ידע מראש שהם עומדים להינתן ללווים), או שנתן אותם ללווים, בתיווך הנתבעת 2. זאת, למעט ההלוואה האישית הנטענת, אשר נפרעה. מאחר שהצדדים לא ערכו ביניהם מסמכים שיסדירו את היחסים ביניהם, יש להסיק את המסקנות לענין זה מעדויות וממסמכים. דע עקא, שיש עובדות המתיישבות לשני הכיוונים. כך למשל העובדה שהתובע קיבל לידיו שיקים של לווים לצורך הצגתם לפירעון. אם הנתבעים היו הלווה כלפי התובע, הרי ביחסים בין התובע לנתבעים אלה היו שיקים לגבייה שיש בהם ערובה לפירעון. אם הנתבעת היתה רק מתווכת, הרי היו אלה שיקים שנמסרו כפרעון במסגרת העיסקה הישירה בין התובע ללווים.

אומר כבר עתה, כי לפי התרשמותי מעדותם, עדויות שני הצדדים לוקות, ולא ניתן לסמוך לגמרי על אף אחת מהן. אף על פי כן, ללא קשר לשאלת נטל ההוכחה, הרלבנטית רק במקרה כפות המאזניים מעויינות, אני מעדיף את גירסת התובע על גירסת הנתבעים. אפרט את נימוקי.
א. התובע הציג עצמו כמי שאינו מבין דבר בענייני כספים, אך איני מקבל זאת. התובע ניהל עסקים במשך שנים רבות כעצמאי, ידע לחשב ריבית, ונענה להצעתו של אבישר, לפיה יפיק רווחים גבוהים יותר מריבית אותה יקבל תמורת הלוואות שיינתנו לצדדים שלישיים, וכפי שציין בתצהירו "אבישר הציע לי "לעשות כסף"- עכשיו כשאינני עובד- באופן קל וללא סיכון עבורי". בשנים הראשונות אכן כך היה (עמוד 8 לפרוטוקול).
ב. הנתבע התכחש להיכרות עם התובע שניהל חנות מכולת במרחק כמה עשרות מטרים ממשרדו וטען שבסיס ההיכרות הוא לקוח בשם חנן. התובע טען שאינו מכיר את חנן הנ"ל אלא מראיה. אני דוחה את דברי ב"כ הנתבעים, כאילו העובדה שהוא שואל אותו "מה שלומך" ובדבר הלוואות מצביעה על היכרות. אותו חנן, כך הועד, עוסק גם הוא בהלוואות, וכאשר פוגש התובע מישהו שעוסק בהלוואות, וידוע עליו שכזה הוא, הרי כאשר שאל מה שלומך לא התענין באמת בשלומו, ולא ציפה לדיווח רפואי אלא התחיל את השיחה, וכאשר שאל על הלוואות "עשה שיחה" בנושא שידע שבו עוסק חנן. אין בכך כל ראיה להיכרות קרובה. חנן הפסיק להיות לקוח, כעדות גב' מארון, לפני 15 שנה, כעשר שנים לפני תחילת העבודה המשותפת בין הצדדים, ולא סביר שלקוח מהעבר הרחוק מאד היה צריך להכיר בין הנתבע לתובע שמנהל חנות מכולת ליד משרדו. בגירסתו של הנתבע בענין זה אני רואה התחמקות ונסיון להתרחק מהתובע, שאינה אמינה.
ג. הגירסה בכתב ההגנה שהיה קשר ישיר בין התובע ללווים התחלפה למעשה בעת שמיעת הראיות והסיכומים לגירסה שהתובע ידע ואישר את תנאי ההלוואה ללווים אבל לא פגש בהם ישירות, ומי שפגש היה הנתבעים. גם גירסה זו, מלבד עדות הנתבע ומזכירתו הנאמנה, נתמכה רק בעדות שני עדים. מר בורוביק יהושוע העיד, שהתובע אישר לאבישר, בשיחת טלפון, לתת לו הלוואה. אולם, הוא לא יכול להעיד שהיה זה התובע מצידו האחר של קו הטלפון שבו שוחח הנתבע ולא הוא. מר בורוביק מאשר, כי שמע רק את אבישר מדבר, כיוון שהשיחה לא הייתה על רמקול. משנשאל העד על ידי כיצד הוא ידע שאבישר דיבר עם התובע ענה, שככה אבישר אמר לו, וכי אין לו אפשרות לבדוק זאת. כל שניתן להסיק מעדותו של מר בורוביק הוא שלפני שקיבל את ההלוואה התקשר אבישר למקום כלשהוא, הודיע על התנאים ואמר לבורוביק שהצד השני לשיחה מאשר את התנאים. כדי להאמין שהוא דיבר עם התובע, צריך להאמין לאבישר, ואני לא מאמין לו.
הנתבעים הביאו לעדות גם את הגב' צ'אפו, שהעידה שפגשה את התובע עצמו במשרדי הנתבעת, ובאותו מעמד הם סיכמו את פרטי קבלת ההלוואה, כאשר ברור שהיא מקבלת הלוואה מהתובע ותפקיד הנתבעת לתווך בלבד. היא קבלה את סכום ההלוואה לחשבונה והשאירה במשרדי הנתבעת שיקים עבור התובע להחזר ההלוואה. לאחר שפרעה את ההלוואה נטלה באותה דרך הלוואה נוספת, שיש לה קשיים בהחזרתה. מכאן, שגירסתה היא שגם את ההלוואה השניה נטלה מהתובע. ואולם, כעולה מגירסתה, לא נפגשה שוב עם התובע. בחקירתה הנגדית, העידה שאת שתי ההלוואות קיבלה בשנת 2002, בהפרש של חצי שנה, לאחר שששה השיקים בגין ההלוואה הראשונה חזרו. לדבריה, כל שעשה הנתבע בשעה שחזרו השיקים שלה, שכן חשבונה הוגבל, היה להודיע לה שהיא צריכה לעשות הסדר, והיא לא משלמת עוד כסף מלבד הריבית המוסכמת מלכתחילה (עמ' 22) כמה שקשה להאמין שכך נוהג אדם העוסק במתן הלוואות לאנשים שלא יכולים לקבלם בבנק וגבייתם, איני מאמין לעדה שהיא לא מצפה לשום גמול מהנתבע עקב עדותה לטובתו. עדותה של גב' צ'אפו, לפי התרשמותי ממנה, אינה אמינה עלי. אני מבין את מצבה כמי שמתקשה לשלם את חובותיה, כאשר היא באה להעיד לטובת מי שפתח נגדה תיקי הוצאה לפועל, ואיני מאמין שהיא לא מצפה לשום הקלה. אין בדעתי לסמוך כלל על דבריה.
ד. גם פתיחת תיקי הוצאה לפועל על ידי הנתבעת, לגביית השיקים של הלווים שלא נפרעו, יכולה להתיישב הן עם גירסת התובע והן עם גירסת הנתבעים. לפי גירסת התובע, פתיחת התיק נעשית כאשר מעמדה של הנתבעת הוא מעמד של בעלים בשיקים, שכן משלא נפרעו הוחזרו לנתבעים כדי שאלו יגבו את החובות ויחזירו את ההלוואה לתובע. לפי גירסת הנתבעים, הם שלוח לגוביינא שנתן שירותי שליחות לגבייה בלבד, כאשר בעל השיקים הוא התובע. ואולם, מעשי הנתבעים מוכיחים שגירסת התובע היא הנכונה יותר. אם הם אינם בעלי השיקים, ובעל השיקים זכאי להם, אין לנתבעים שום זכות לעכב בידם את התשלומים המשולמים להם על חשבון השיקים, וגם אם יש להם תביעות בגין אגרות ששילמו, הרי אם ביקשו לסמוך על זכות עכבון, היה עליהם לדרוש תשלום מפורט ואם הוא לא משולם, להודיע על עכבון, על מנת שניתן יהיה, על פי הדין, לפדות את הנכסים המעוכבים בהעמדת בטוחה אחרת. במקום זה נהגו ונוהגים הנתבעים בארוגנטיות, כאילו התובע נתון בכף ידם והם רשאים מפעם לפעם לתת לחיצה. בכתב הגנתם אמרו שימסרו את השקים כנגד החזר ההוצאות, שלא אמרו כלל מה הם. לפי עדותה של גב' מארון, נדרשה על ידי התובע למסור לו את כל השיקים והכינה לו את כל השיקים כדי שיוכל לקחתם, אבל הוא לא חזר לקחתם ובמקום זה הגיש תביעה. גב' מארון לא דיברה על רשימת הוצאות שהכינה, ומכאן יש להסיק שלא היתה רשימת הוצאות, כי לא הגיעו לנתבעת הוצאות, שהרי את חובה היא גובה, ואם היא מוסרת לתובע הרי היא עושה זאת לפי גירסתו, שכן שיקים אלה היו בטוחה נוספת מבחינתו. לעומת זאת, אם הכינה כגירסתה רשימה הכוללת גם את ההוצאות, איפה היא אותה רשימה? לא סביר להשמידה, אם היא היתה אי פעם, שהרי היא חלק חשוב בגירסת הנתבעים. לשיא החוצפה, לדעתי, הגיעו הנתבעים בסיכומים, בהם נאמר כי משיקבע שאין הם אחראיים לחוב הלווים כלפי התובע הם ישיבו לתובע ללא כל תנאי את חבילת השיקים וימסרו למי שיחפוץ את המסמכים שידרשו לטיפול בתיקי ההוצל"פ. מדובר בשיא החוצפה הן משום שאין שום דרישה לתשלום עבור הוצאות, וזו ראיה נוספת לכך שכל דרישת ההוצאות היתה עורבא פרח, והן משום שזכותו של התובע לקבלת השיקים אינה תלויה בקביעה שהנתבעים אינם אחראים לחוב. אם זו גירסת הנתבעים, לא היתה להם שום מניעה להעביר את השיקים כבר לפני שנים, לפני ואחרי הגשת התביעה. שאלתי על כך בישיבת ההוכחות, ולא ניתנה תשובה מספקת, מדוע לא הועברו השיקים אם אכן זו היתה הגירסה של הנתבעים. ב"כ הנתבעים מסביר בסיכומיו שהיה צורך בתיאום לשם מסירת השיקים. אין צורך בשום תיאום. אפשר למסור את השיקים ללא תיאום, אפשר להודיע ללשכת ההוצאה לפועל שהזוכה הוא התובע ללא תיאום. גם אם היה צורך בתיאום הכוונה רק לתיאום שידו של התובע תהיה פשוטה שעה שהנתבע יניח בתוכה את החבילה, או שתיבת הדואר שלו תהיה ריקה. זו הטענה של התיאום שלא נעשה, והרשימה שלא היתה והתנאי למסירת השיקים אינו מצביע אלא על כך שגירסת הנתבעים גירסת שווא היא והנתבעים מנסים להשיג הכרעה לפי גישתם על ידי לחץ על התובע.
ה. גם טענת ההלוואה האישית אינה סבירה בעיני. השיקים שהוצגו לפירעון ההלוואה לא מכסים אותה, אין להם שום סדר הגיוני, ולא ברור מדוע היה צריך בנוסף על השיקים, שהוא הבטחון שנותן כל לווה שאינו מקבל יותר מהבנק, לשעבד גם מקרקעין. במה גרוע מצבו מכל לווה קשה אחר? אני מעדיף את גירסתו של התובע כי אבישר נתן את השיקים על חשבון חובו הכולל וגם השעבוד נועד למטרה זו. כנראה שגירסת ההלוואה האישית מצד הנתבע נועדה להסביר את השיקים האישיים של הנתבעים, אבל איני מקבל גירסה זו כאמינה.
ו. אשר לשיק שנמסר מחשבונה של החברה, אין ספק שהוא נחתם על ידי הגב' מארון, שאינה מורשית חתימה בחברה, בחתימה, שהגב' מארון אישרה שהיא דומה לחתימתו של אבישר. לטענת הנתבעים, המזכירה, גב' מארון נג'לה, היא שהחליטה, על דעת עצמה, לתת לתובע שיק בטחון של הנתבעת 2, מתוך מחשבה שהדבר ירגיע את התובע, שהיה כעוס וחולה, והיא זו שחתמה על השיק, במקום הנתבע 1, שכלל לא נכח במקום, בזמן מתן השיק לתובע. איני מאמין לאבישר, שהמזכירה היא שהחליטה על דעת עצמה, לתת לתובע שיק על סך כרבע מליון ₪, על מנת להרגיע את התובע, מחשש שיתמוטט. גב' מארון נג'לה מאשרת בחקירתה הנגדית, כי היא זו שחתמה על השיק, אך מודה כי חתמה על השיק חתימה שמזכירה את החתימה של אבישר (עמוד 19 לפרוטוקול). נראה תמוה, כי מזכירה, שאינה מורשית חתימה, תיטול על עצמה סיכון בכך שתחתום בשם מנהל החברה, מבלי שתקבל קודם לכך את אישורו, על שיק בטחון, מבלי לרשום עליו כי הוא שיק בטחון, על סך של כרבע מליון ₪ וזאת, לטענתה, אף מבלי לבדוק שאכן זהו הסכום שהתובע זכאי לו. מתוך מעשיה של הגב' מארון, שהיתה ועודנה אשת אמונו של אבישר ואינה פועלת בניגוד לדעתו, אני מסיק שהיא נתנה את השיק כשהוא חתום על ידה בחתימה דומה לאבישר כדי שהתובע יחשוב שהוא מקבל שיק של ממש, והשיק נמסר, כשהוא על סכום מדויק, כמחליף של שיק קודם שהוחזר לידיה (אשר לא נטען שהתקבל כדי להרגיע את התובע הכועס), עקב עליית סכומי ההלוואות, גם עקב צירוף ריבית (שאין להלין עליה- הרי זה היה מחיר הכסף שאותו גבה הנתבע מהלווים גם לפי גירסתו).
מעבר לכך, אבישר עצמו, בלי לשים לב, אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא שנתן לתובע את ההמחאה. משנשאל "למה נתת לבן דוד המחאה על רבע מליון ₪", ענה אבישר, כי ההמחאה ניתנה כנגד הלוואה אישית שקיבל מהתובע (עמוד 15 לפרוטוקול). תשובה זו סותרת את גרסת אבישר בתצהירו, לפיה ההמחאה ניתנה לבטחון בלבד, על מנת להפיס את דעתו של התובע באשר להצטברותן של המחאות חוזרות של לווים, שנותרו בידי החברה, וכן מצביעה על כך שהוא זה שנתן את השיק על מנת להבטיח את חובו לתובע, וכי גרסתו לגבי פעילות המזכירה- מופרכת.
אין זה חשוב למעשה אם השיק הוא לבטחון או לא , שכן אין ספק שגם אם הוא לבטחון, הוא לבטחון להחזר ההלוואה (המורכבת מצירוף הרבה הלוואות קטנות) שלא נפרעה, ועל כן ניתן להציגו לפרעון גם אם הוא לבטחון, אבל סביר להניח שהשיק לא היה לבטחון, שכן הן אבישר והן גב' מארון יודעים היטב כיצד לפעול עם שיקים וכיצד להגביל שיקים על ידי רישום "לבטחון" ומשלא עשו כן, הסכימו שהשיק הוא לפירעון ולא לבטחון. אני קובע איפוא כי השיק שנמסר, נמסר כמשקף את החשבון בין התובע לנתבעים, ברשות ובסמכות של אבישר לגב' מארון.
ז. הנתבעים טענו, נאמנים לגירסת התיווך, שפעלו עבור דמי תיווך. לא רק שמעולם לא פרטו כמה דמי תיווך מגיעים להם לטענתם, ולא רק שהם מסכימים היום להחזיר את השיקים שבידם ללא קיזוז דמי תיווך המגיעים להם לטענתם, אלא שאבישר בעדותו לא היה סגור סופית על השאלה אם מגיע לו 1% או 1.5% או אולי משהוא אחר. אני רואה גם טענה זו, שאני מוצאה כחסרת שחר, כמצביעה על חוסר אמינות גירסת הנתבעים.
ח. להסיר ספק, אבישר לא הבחין בינו לבין הנתבעת בעדותו, וגם על מעשים של הנתבעת אמר שהם נעשו על ידו. בנסיבות אלה, הדבר מהוה חיזוק לגירסת התובע כי הנתבע התחייב כלפיו אישית, ביחד עם החברה, בהחזרת ההלוואה.
ט. בחקירה הנגדית של גב' מארון עלתה לראשונה הטענה כי מלבד השיקים שנמסרו, שולמו גם סכומים במזומן. זו עדות כבושה שאיני מאמין לה. הנתבעים לא הוכיחו שפרעו את ההלוואה, ועל כן, עליהם לשלם את הסכום שעליו יש ראיה בשיק שהתיימרו למסור לתובע.
י. לא מניתי את כל הסתירות בעדויות הנתבעים, ולא אמנה את כל הסתירות בעדויות התובע. עדותו אינה אמינה בצורה כזו, שאקבלה לגבי רישומים בכתב ידו שערך על המגיע לו לאחר שקיבל שיק שלא נפרע, כך שאחייב את הנתבעים בסכומים נוספים על השיק האמור, שהוא נקודת המשבר ביחסי הצדדים, משלא נפרע. אמנם, הנתבעים לא הציגו חישוב נגדי של סכומי ההלוואות, אך עדיין נטל הראיה מוטל על התובע, ועדותו אינה אמינה במידה מספקת שאחייב את הנתבעים על פי רישומים שערך לעצמו בכתב ידו, במקום שאין ראיה נוספת כגון שיק. על כן, אני דוחה את התביעה ככל העולה על סכום השיק.
לפיכך, אני מעדיף את גירסת התובע על גירסת הנתבעים, עד לסכום השיק, ואיני מעדיף את גירסתו ככל העולה על סכום השיק.

3. סיכום:

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ברובה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע 251,243 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.7.03 ועד לתשלום המלא בפועל וכן אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום ז' באייר, תשס"ה (16 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט








א בית משפט שלום 14957/03 בן דוד עמרם ארמונד נ' אבישר שמואל, מגיש - שירותי ייעוץ גבייה מכירה בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/05/2005)