פסקי דין על עו"ד ברוך חכים | פסקי דין על אלי אברהם | פסקי דין על אלינור אברהם | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות | פסקי דין על כונס הנכסים הרישמי |

13665-08/10 פשר     25/06/2017




פשר 13665-08/10 עו"ד ברוך חכים נ' אלי אברהם, אלינור אברהם, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, כונס הנכסים הרישמי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 13665-08-10 אברהם ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'





מספר בקשה:5, 20 ו-25

לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש

ברוך חכים
, עו"ד (נאמן)


נגד


המשיבים
ובעניין :

אלי אברהם
ע"י ב"כ עו"ד ברוך טולידיאנו

אלינור אברהם

ע"י ב"כ עו"ד תאיסיר אבו שעבאן


1.בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד תמי מייזליק

2. כונס הנכסים הרישמי







פסק דין


מבוא
מונחת בפני
בקשתו של עו"ד ברוך חכים
, המשמש כנאמן לנכסי החייב, מר אלי אברהם

(להלן: "הנאמן" ו"החייב" בהתאמה), להורות כי העברת חלקו של החייב בדירת מגוריו לאשתו, הגב' אלינור אברהם
(להלן: "המשיבה"), מהווה הענקה אסורה בהתאם לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") ודינה להתבטל כלפי הנאמן.
רקע עובדתי וטענות הצדדים בקצירת האומר
1.
ראשיתם של ההליכים
שבפני
הינם בבקשת בנק לאומי למשכנתאות (להלן: "הבנק") לממש את דירתם של החייב והמשיבה שברח' הרא"ה 264 ברמת גן, הרשומה על שם החייב והמשיבה בחלקים שווים (להלן: "הדירה" או "הנכס") וזאת מכוח שעבוד שרבץ על הנכס, במסגרת הוצאה לפועל. כפי שעוד יובא להלן, התמשכות הליכי המימוש על ידי הבנק הובילו להגשת בקשה לביטול הענקה וכן בקשה למימוש הנכס באמצעות הנאמן. גם ההליכים בבקשת ביטול ההענקה התמשכו עוד עוד ונפרסו על פני מספר שנים מתוך התחשבות בחייב ובמשיבה אשר ביקשו לפדות את הנכס, ועל חלק מהדברים עמדתי כבר בהחלטתי מיום 26.06.2016, אז דחיתי את בקשת החייב לערוך דיון
חוזר בבקשת ביטול ההענקה. כאן המקום להעיר כי לחייב ולמשיבה ניתנו הזדמנויות
רבות, על ידי מותבים שונים, להגיע להסדר עם הצדדים הנוגעים בדבר, אולם משהדבר לא נעשה ואין לי אלא להצר על כך, אין מנוס מהכרעה בבקשת ביטול ההענקה.
2.
ביום 28.07.2010, הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס לנכסיו.
3.
ביום
19.09.2010 ניתן צו כינוס נגד נכסי החייב.
4.
ביום 31.10.2010 מונה עו"ד ברוך חכים
כמנהל מיוחד לנכסי החייב, וביום 19.01.2012 הוכרז החייב פושט רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן.
5.
ביום 18.11.2010 הגיש הבנק, שהינו נושה מובטח על הדירה, בקשה להמשיך את הליכי מימוש הדירה בהם נקט במסגרת ההוצאה לפועל עוד קודם לצו הכינוס.
6.
ביום 26.04.2011, ולאחר שהתקבלו תגובות הצדדים בעניין, אישר בית המשפט לבנק להמשיך את הליכי מימוש הדירה במסגרת ההוצאה לפועל, בפיקוחו של המנהל המיוחד.
7.
ביום 15.02.2012, ולאחר שהבנק לא פעל לממש לבדו את הדירה חרף החלטת בית המשפט, הגיש הנאמן בקשה לביטול הענקת זכויות החייב בנכס לטובת אשתו ולתשלום דמי שכירות ראויים על ידה בגין חלקו של החייב בנכס, אשר נפתחה כבקשה מספר 5.
8.
כעולה מבקשת הנאמן, בין החייב ובין המשיבה נחתם ביום 21.05.2007 הסכם גירושין, אשר הוגש לאישור בבית משפט לענייני משפחה ביום
06.06.2007 (לא הובהר בבקשה האם הסכם הגירושין אכן אושר על ידי בית המשפט בסופו של יום) (להלן: "הסכם הגירושין").
במסגרת הסכם הגירושין התחייב החייב לשאת במזונות שני ילדיו בסך של 6,000 ₪ וכן במחצית מההוצאות הרפואיות והוצאות החינוך.
9.
חלוקת הרכוש שבין הצדדים הוסדרה בסעיפים 9-11 להסכם הגירושין, לפיהם
המשיבה תקבל את בגדיה וחפציה, ובנוסף גם את המטלטלים, הרהיטים, הדירה והרכב. החייב יקבל על פי הסכם הגירושין את בגדיו וחפציו האישיים בלבד.
10.
בסיפת סעיף 10 להסכם הגירושין, במסגרתו הוסדר ויתורו של החייב על הדירה, נכתב כהאי לישנא:

"האמור לעיל הנו בכפוף להמשך הליכי הוצל"פ המתנהלים כנגד הבעל".
11.
לטענת הנאמן, משהסתבכותו הכלכלית של החייב החלה עוד בשנת 2006, וזאת בהתאם לתצהיר שהגיש בעת בקשתו לצו כינוס, הרי שוויתורו של החייב במסגרת הסכם הגירושין על זכויותיו בדירה (וכן על זכויות רכושיות נוספות) ללא קבלת תמורה כנגד ויתור זה, מהווה הענקה אסורה שדינה להתבטל כלפי הנאמן. אינדיקציה נוספת לטענה זו נמצאת בסעיף 10 להסכם הגירושין, לפיו הדירה תעבור לבעלות המשיבה כל עוד נמשכים הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב. קרי, הדירה עוברת לבעלות המשיבה רק על מנת להבריחה מנושי החייב בהוצאה לפועל.
12.
עוד טען הנאמן כי במסגרת חקירה שערך לחייב, ציין החייב כי הדירה הינה בבעלות משותפת שלו ושל פרודתו, אשר כיום מושכרת לצד ג'. כן צויין כי החייב והמשיבה לא התגרשו בסופו של יום והחייב אף חזר לגור יחד עם המשיבה ועם ילדיהם המשותפים בדירה שכורה. יוער כי לא הדירה עדיין רשומה על שם החייב והמשיבה בחלקים שווים בלשכת רישום המקרקעין.
13.
הבנק הותיר את שאלת ביטול ההענקה לשיקול דעת בית המשפט ואילו החייב והמשיבה לא הגישו כל תגובה מטעמם.
14.
ביום 04.02.2013 התקיים דיון בבקשה
5 - היא בקשת ביטול ההענקה. החייב והמשיבה לא התייצבו לדיון ובהעדר אסמכתא לזימונם נקבע מועד נדחה לדיון בבקשה זו ליום 08.04.2013, אשר בהמשך שונה ליום 13.05.2013 לבקשת הצדדים.
15.
ביום 12.05.13 הוגשה תגובת המשיבה לבקשת ביטול ההענקה בצירוף תצהיר מטעמה. בתגובתה טענה המשיבה כי כנגד ויתורו של החייב על חלקו בדירה, קיבל החייב לחזקתו את חלקה של המשיבה בחנות שרכשו השניים וששימשה לעסקי החייב. עוד נטען, כי למשיבה ולילדיה עומדות זכויות של דיירות מוגנת בנכס, וכי לאור זאת, כמו גם לאור חוב המזנות שחב החייב למשיבה ויתרת המשכנתא הרובצת על הדירה, אין טעם במימושו של הנכס בכל מקרה.
16.
לחילופין נטען כי קמה למשיבה זכות לדיור חלוף על פי סעיף 86 לפקודת פשיטת הרגל.
לעניין זה טענה המשיבה כי היא התגוררה בדירה ערב ההענקה, וכי ברשות כב' רשם ההוצאה לפועל היא שוכרת בכספי שכירות הדירה בית אחר מטעמי נוחיות שלה ושל ילדיה.
17.
כמו כן עולה מתגובת המשיבה כי הסכם הגירושין נכרת על רקע הסתבכותו הכלכלית של החייב, אולם לא במטרה להבריח נכסים אלא בתום לב, וכי בשנת 2008 חזר החייב לחיות עם המשיבה ונולדה להם בת נוספת.
18.
ביום 13.05.2013 נערך דיון נוסף בבקשת ביטול ההענקה בפני
כב' השופטת א. נחליאלי-חיאט. במסגרת הדיון העלתה המשיבה הצעה כי כנגד תשלום של 170,000 ₪, אשר ישולם במספר תשלומים, ובכפוף להסכמת הבנק, יועברו זכויותיו של החייב בדירה לטובת המשיבה ובקשת ביטול ההענקה תידחה. על אף התנגדות הנאמן אפשר בית במשפט לחייב ולמשיבה לנסות ולהגיע להסכמות עם הבנק ברוח זו.
19.
דא עקא, בסופו של יום, ולאחר חילופי דברים רבים בין החייב והמשיבה ובין הנאמן בעניין גובה "פדיון" זכויותיו של החייב בדירה, כמו גם הגשות בקשות נוספות בעניין זה, הניסיונות להגיע לפשרה לא צלחו ולאור זאת הוחלט על קביעת מועד דיון בבקשת ההענקה, כאשר עד למועד זה ימשיכו הצדדים לנסות ולגבש הסדר. יוער כי בין לבין הוצאה שמאות לנכס, אשר הוערך בכ- 800,000 ₪, ובהפחתה של 15% ממחיר זה במימוש מהיר.
20.
ביום 19.05.2015 נערך בפני
דיון נוסף בבקשת ביטול ההענקה. במסגרת הדיון הובהר כי לאור עמדת הבנק, אין אפשרות להמשיך ולדון בשאלת פדיון חלקו של החייב בדירה, ועל כן קוים דיון לגופו של עניין. במסגרת זו, חזרו הנאמן וב"כ המשיבה על טענותיהם בכתבי הטענות, כאשר בכל הנוגע למקום מגורי המשיבה, נטען זו הפעם כי המשיבה גרה כל השנים בדירה, למעט תקופה קצרה.
21.
לאחר הדיון מיום 19.05.2015 הגיש החייב בקשה לדיון מחודש בבקשת ביטול ההענקה, הפעם בנוכחותו. בקשה זו נדחתה על ידי ביום 26.06.2016 לאחר קבלת תגובות הנאמן והכנ"ר, מן הטעם כי הוכח שהחייב ידע על ההליכים המתנהלים זמן רב קודם לקיום הדיון האחרון.
22.
לאחר ההחלטה מיום 26.06.2016 הגישה המשיבה הודעה מטעמה לפיה היא מסלקת בימים אלו את יתרת המשכנתא מעל הנכס, וכי החייב חזר להתגורר בדירה ועל כן מדובר בדירה תפוסה.
23.
ביום 15.06.2016 הגיש הנאמן את תגובתו ל"הודעת" המשיבה, בה טען כי תם הליך הגשת התגובות והבאת הראיות, כי הודעת המשיבה מהווה מקצה שיפורים אסור, וכי ממילא שהותה של המשיבה בדירה נועדה לסכל את מכירת הדירה כפנויה ועל כן אין להכיר בכך.
24.
ביום 07.09.2013 הודיע הבנק כי לאור סילוק יתרת ההלוואה (נותרה יתרה לתשלום בגין שכ"ט והוצאות בתיק ההוצל"פ), הבנק אינו עומד על מימוש הנכס.
25.
ביום 24.11.206 הגיש הכנ"ר את עמדתו לפיה אין מניעה למימוש הנכס על ידי הנאמן, ברם, על הנאמן לסיים את הכרעותיו בתביעות החוב בתיק.
26.
ביום 04.05.2017 הוגשה הוגעת הנאמן לפיה הנאמן סיים את מלאכת ההכרעה בתביעות החוב, והיא עומדת על הסך של 961,119 ₪. תביעת החוב של המשיבה בגין מזונות נדחתה.
27.
ביום 17.05.2017 הוגשה תגובת הכנ"ר המשלימה לפיה משהוכרעו תביעות החוב, ומשהחייב והמשיבה אינם מתגוררים עוד בנכס, אין מניעה ממימושו.
דיון והכרעה
המסגרת המשפטית
28.
סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980, העוסק בהענקה בטלה, קובע כהאי לישנא:
(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.
(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.
(ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –
(1) בשל נישואין ולפניהם;

(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;
(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו
.
29.
על מהותו של מוסד ביטול הענקה בהליכי פשיטת רגל והרציונאליים העומדים מאחוריו, עמד בית המשפט העליון, בין היתר, באחד מפסקי הדין המרכזיים שיצאו בעניין, במסגרת
ע"א 5709/99
לוין נ' שילר, עו"ד,
פ"ד נה(4) 925, 938-939 (להלן: "עניין לוין").
וכך נכתב:
"מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל בתנאים מסוימים הענקות נכסים שנעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר ייכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים בכפוף לנסיבות מיוחדות שעניינן יידון להלן (ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל [23], בעמ' 309 ואילך)".
ובהמשך נכתב:




‎
נדב
‎

‎

35.




.

"








פשר בית משפט מחוזי 13665-08/10 עו"ד ברוך חכים נ' אלי אברהם, אלינור אברהם, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, כונס הנכסים הרישמי (פורסם ב-ֽ 25/06/2017)