פסקי דין על ניסן סאריזדה | פסקי דין על איתן בן דוד | פסקי דין על מיכאל רוזנטל | פסקי דין על שידורי קשת |

41644-10/11 א     25/06/2017




א 41644-10/11 ניסן סאריזדה נ' איתן בן דוד, מיכאל רוזנטל, שידורי קשת בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 41644-10-11 סאריזדה נ' בן דוד ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט


תובע

ניסן סאריזדה
ע"י ב"כ עו"ד ציון גבאי


נגד


נתבעים

1.איתן בן דוד

2.מיכאל רוזנטל

3.שידורי קשת בע"מ
נתבע 1 ע"י ב"כ עו"ד ליאור דגן
, עו"ד עידן אדלר

נתבע 2 ע"י ב"כ עו"ד שלומי הדר

נתבעת 3 ע"י ב"כ עו"ד רם ז'אן
, עו"ד דנה בטאט, עו"ד טל פרידמן




פסק דין


לפני תביעה בגין לשון הרע, על סך 400,000 ₪, אשר הוגשה על ידי התובע, מר ניסן סריזדה, נגד הנתבע 1, מר איתן בן דוד
, נגד הנתבע 2, מר מיכאל רוזנטל
, ונגד הנתבעת 3, שידורי קשת בע"מ
.
עניינה של התביעה נסוב על פרסום בעניינו של התובע שהופיע בתכנית הטלוויזיה "בולדוזר" ובראיון מקדים לתכנית (פרומו) שנעשה בתכנית רדיו בגלי צה"ל בבקר השידור בטלוויזיה.

א.
העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים בכתבי הטענות
1.
התובע, מר ניסן סריזדה (להלן: "התובע" או "סריזדה") הוא חקלאי ויצואן, חבר מוסדות חקלאיים שונים, ובין היתר כיהן כמנהל אגף במועצת הצמחים, כיו"ר הוועדה החקלאית "מרחבים", כחבר במזכירות ארגון מגדלי הירקות, כיו"ר ועד המושב פעמי תש"ז שבמועצה האזורית "מרחבים" בו הוא מתגורר וכחבר מליאת המועצה האזורית "מרחבים" (אשר אף התמודד בשנת 2002 על רשות המועצה האזורית "מרחבים"). התובע שירת כקצין בכיר בצה"ל (סגן אלוף במיל'), וכיום הוא עורך-דין במקצועו. בנוסף, במהלך השנים היה התובע פעיל במידה כזו או אחרת במסגרת חברותו במפלגת הליכוד.

2.
הנתבע 1, מר איתן בן דוד
(להלן: "הנתבע 1" או "בן דוד") כיהן כמזכ"ל תנועת המושבים עד סוף שנת 2010 וקודם לכן - כמנכ"ל מועצת הירקות.

3.
הנתבע 2, מר מיכאל רוזנטל
(להלן: "הנתבע 2" או "רוזנטל") היה בתקופה הרלבנטית לתביעה עיתונאי ואיש טלוויזיה שעסק בתחקירים והגיש את תכנית הטלוויזיה "בולדוזר". כיום ובעת הגשת התביעה מכהן רוזנטל כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה.

4.
הנתבעת 3, חברת שידורי קשת בע"מ
(להלן: "קשת") היא חברה המפעילה את ערוץ 2
ובמסגרתה פעל הנתבע 2 וכחלק משידוריה שודרה התוכנית "בולדוזר".

טענות התובע
5.
במהלך השנים 2001 – 2002 היה חרם צרכנים באירופה, על סחורה מישראל, בעקבות מבצע "חומת מגן", ואחד מביטויו היה החזרה של תוצרת חקלאית של כרוב סיני שגודלה ושווקה ע"י שלושה מגדלים, ביניהם חברה בבעלות התובע, ניסן עבודות חקלאות בע"מ (להלן: "חב' ניסן"). התוצרת של הכרוב הסיני אשר נשלחה לאירופה, הוחזרה כתוצאה מהחרם, ומאחר ובניגוד לסוגי ירקות אחרים כגון גזר, תפוחי אדמה וכו' ולא ניתן היה למצוא רוכשים לכרוב הסיני בישראל, הועברה התוצרת להשמדה. כתוצאה מכך נגרם
נזק שנאמד ב- 1 מיליון ₪ לערך.

6.
בשנת 2002 פנתה חב' אגרקסקו, אשר שיווקה את התוצרת האמורה של הכרוב הסיני בחו"ל, אל משרד החקלאות, כפי שעשתה פעמים רבות לגבי גידולים שונים במקרה של כשלי שיווק בחו"ל, תיארה את הנזק והיקפו, וביקשה לפצות את המגדלים.

7.
בתחילת חודש ינואר 2003 ניתנה תשובת משרד החקלאות, לאחר שהתקיים דיון אצל מנכ"ל משרד החקלאות באותה עת, מר איצ'ה לידור, לפיה בתנאי התקציב באותה עת,
לא עומדים לרשות משרד החקלאות אמצעים כספיים שבאמצעותם יוכל לסייע, וכי המשרד אף מנוע מלסייע נוכח הבחירות הצפויות לכנסת ובשל כך הוקפאה הפעילות עד למינויו של השר החדש.

8.
ביום 29.7.03 נערך דיון בלשכת מנכ"ל משרד החקלאות, מר יוסי ישי, בהשתתפות נציגי אגרקסקו, רכז הוועדה החקלאית, נציגי המועצה ומנכ"ל מועצת הירקות, מר בן דוד, הוא הנתבע 1. המשתתפים בדיון הסכימו כי יש לקבל ייעוץ משפטי בשאלה האם המקרה של מגדלי הכרוב הסיני הוא "יחיד מובהק ומובדל בחומרתו משאר המקרים שבדו"ח (הדו"ח על נזקי החקלאות עקב החרם – ר.פ.א)". במידה והתשובה תהיה חיובית הוצע לשקול תמיכה במגדלים שתבוא מארבעה מקורות בחלוקה שווה: מימון עצמי של המגדלים, מועצת הירקות, אגרקסקו ומשרד החקלאות. כן הוסכם כי צוות כלכלי של נציגי הגופים האמורים, להוציא את המגדל, יבחנו את הנושא ויגבשו הצעה שתוגש לצדדים. סיכום זה נעשה בהשתתפותו של בן דוד, על דעתו ובהסכמתו, ובנוסף, בן דוד אישר את חלקה של מועצת הירקות ונדרש לביצוע התשלום למגדלים.

9.
חב' ניסן, יחד עם שני מגדלים נוספים, קיבלו פיצוי ממועצת הירקות עבור חלקה, על פי ההסכם לו היה שותף בן דוד בהיותו מנכ"ל מועצת הירקות. סך הפיצוי עמד על כ- 250,000 ₪ עבור שלושת המגדלים, ופיצוי זה הועבר ממועצת הירקות לחברת אגרקסקו וממנה למגדלים. הפנייה לשם קבלת הפיצוי נעשתה ע"י חב' אגרקסקו וע"י רכז הוועדה החקלאית שדות נגב, מר אלי מוגרבי, ולא ע"י התובע.

10.
שלושת הגורמים הראשונים נשאו בחלקם בתשלום הפיצוי ואילו משרד החקלאות לא שילם את חלקו נכון ליום הפרסומים נשוא התביעה. רק בחודש מאי 2011 (כ-5 חודשים לפני הגשת התביעה), הושג הסכם עם משרד החקלאות, לאחר הליך משפטי ארוך, לתשלום חלקו בהסכם.

11.
בדיקת המקרה ביחס לשאלה האם זה הוא מובהק וחריג בחומרתו ביחס לשאר המקרים שבדו"ח הייתה על דעת בן דוד, ועל סמך ישיבה זו והסיכום בו תמך בן דוד, אושר התשלום. אישור התשלום נעשה לאחר שנעשתה בדיקה והוכח כי אכן המקרה "ייחודי", דהיינו התוצרת נשלחה ליצוא, הוחרמה בחו"ל, לא נמצא לה יעד חלופי לשיווק והיא הוחזרה לארץ בעלויות הובלה כפולות והושמדה בארץ, עובדות אשר היו ידועות לבן דוד מתוקף תפקידו כמנכ"ל מועצת הירקות.

12.
התובע ושני מגדלים נוספים הגיעו רק בימים אלו של הגשת כתב התביעה להסדר פשרה עם משרד החקלאות לתשלום חלקו של האחרון וזאת לאחר ניהול הליך משפטי ממושך במסגרתו נקבע כי לא היה בסיס לדברי השקר שפורסמו על ידי הנתבעים. הנתבע 2, רוזנטל, פתח ב"חקירה" משלו תוך נקיטת פעולות פוגעניות בהסתמך על המידע הכוזב שנמסר לו מבן דוד.

13.
בדצמבר 2003 הודח בן דוד מתפקידו כמנכ"ל מועצת הירקות, ובשנת 2004 הוגשו ע"י הנהלת מועצת הצמחים תביעות נגדו ונגד אחרים להשבת כספים שניתנו בניגוד לכללי מנהל תקין, תוך רישום כוזב במסמכי תאגיד והפרת אמונים. אירועים אלה הביאו את בן דוד לחפש נקם, הן בשר הממונה והן בעובדי מועצת הצמחים, וביניהם התובע, אשר קודם לכן, וכל עוד שימש בתפקידו כמנכ"ל מוצעת הירקות, תמך באופן פעיל בבקשת אגרקסקו ובפיצוי המגדלים. בשנים בהן שימש בן דוד כמנכ"ל מועצת הירקות, נתנה מועצת הירקות, בהתאם להחלטתו של בן דוד יחד עם גורמים נוספים, תמיכה למגדלים במקרים של כשלי שוק, הן בשוק המקומי והן בשוק בחו"ל.

14.
ביום 6.7.05 הגיע רוזנטל למקום עבודתו של התובע והציג מצגי שווא לפיהם "כאילו" התובע מתחמק ממנו וכאילו יש לו מה להסתיר, בעוד שלמעשה, התובע היה בפגישות במשרד החקלאות. רוזנטל נכנס למשרדי מועצת הצמחים תוך שהוא אומר: "רציתי לברך את סריזדה על המינוי החדש וגם על הזכייה בהגרלה של משרד החקלאות". בהמשך נכנס הנתבע לחדרו של התובע, כשזה לא היה נוכח, תוך הסגת גבול ושאל: "ניסן סריזדה, מה יש לו פה בחדר? איפה הכסף שהוא קיבל? איפה הוא מחביא אותו?" וכן: "בעוד אני מחכה, סריזדה התחמק מהדלת האחורית...".

15.
עוד באותו יום, בשעות הצהרים, התפרץ רוזנטל לישיבה בה נכחו עשרות אנשים וביניהם, צמרת מועצת הצמחים, והטיח בתובע האשמות שווא, ביזה אותו ופגע בו ללא הצדקה, תוך שאמר לו לפני הנוכחים: "איך זה יכול להיות שמכל החקלאים שדרשו פיצוי, רק אתה קיבלת?", בעוד שלמעשה, התובע לא קיבל דבר ממשרד החקלאות.

16.
רוזנטל נטל לעצמו תפקיד של חוקר, שופט ומוציא לפועל, פגע בתובע באמירותיו, הציג אותו כשקרן, כמתחמק וכמקבל טובות הנאה. נטען כי במהלך צילומי כתבה שנערכה במשרדי מועצת הצמחים, לעיניהם של עובדי המועצה, הוצג סריזדה כאחרון העבריינים ובהמשך כך הוא הוצג אף לעיני עם ישראל בעת שידור הכתבה. רוזנטל שיקר כאשר טען כי התובע התחמק ממנו ויצא מהדלת האחורית, כל זאת כאשר התובע שהה באותה עת בישיבות במשרד החקלאות, וכן קבע עובדה לפיה הוועדה שאמורה היתה לקבוע אם אכן מדובר במקרה ייחודי לא התכנסה כלל, כשבפועל, ועפ"י מכתבו של מנכ"ל משרד החקלאות, ברור שהעניין נבדק ע"י הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות ובמועצה וכי הונחה דעתו של המנכ"ל כי אכן מדובר במקרה ייחודי, ורק לאחר מכן אושר הסכום לתשלום.

17.
רוזנטל יצר מצג שווא כאילו התובע קיבל סך של 500,000 ₪ ממשרד החקלאות, כשבפועל המשרד לא שילם אגורה במועד פרסום הכתבה. במהלך שידור הכתבה הציג רוזנטל כתובית לפיה: "עפ"י משרד החקלאות למעלה מחצי מיליון שקלים הועברו לסריזדה וחבריו לענייני הכרוב הסיני" ביודעו כי לא אמת בפיו. הוצג מצג שווא כאילו שולמו לתובע כספים ממשרד החקלאות, על אף שרוזנטל ידע שמשרד החקלאות לא שילם לתובע דבר באותו מועד. הוצג מצג שווא כאילו האישור נעשה משיקולים פוליטיים ובשל קשריו של התובע, ובכך הטיל רוזנטל דופי, לא רק בתובע, אלא גם בצמרת משרד החקלאות. רוזנטל הציג את התובע באור שלילי, פגע בו, ביזה אותו, והכל תוך הסתמכות על מצגי שווא.

18.
הנתבע 2 בחר לשדר את הכתבה על אף עובדות שנמסרו לו, הן ממנכ"ל משרד החקלאות, והן מב"כ מועצת הצמחים ומהתובע עצמו, שהפריכו לחלוטין את הנטען בכתבה. מנכ"ל משרד החקלאות, מר יוסי ישי השיב לרוזנטל בעניין זה:
"א. הפניות לסיוע למגדלים שניזוקו מהחרם התקבלו מחברת אגרקסקו ומראש הועדה החקלאית של המועצה האזורית שדות נגב, לא ידוע לנו על פניה כל שהיא שהתקבלה, אם התקבלה, ממר ניסן סריזדה.
ב.
אכן הבקשה לפיצוי החקלאים ע"י משרד החקלאות נדחתה בהתאם למכתבו של מר צבי אלון מחוסר תקציב, הוא ציין במכתבו כי הבקשה לסיוע (במקום פיצוי) תבחן בהנהלה החדשה של המשרד.
ג.
בעקבות פנייתו של ראש הועדה החקלאית של המועצה האזורית שדות, גובשה על דעת מועצת הירקות, אגרקסקו ומשרד החקלאות הצעה לתמוך (בשונה מפיצוי) במשותף בחקלאים ממקורות של כל השותפים.
ד.
משרד החקלאות לא שילם עד כה סכומים כל שהם לאף אחד מהחקלאים שניזוקו, ועדת החריגים של המשרד טרם סיימה בחינת המקרה וקבלת החלטה.
ה.
משרד החקלאות לא שילם סכום כל שהוא למר סריזדה.
ו.
למיטב ידיעתי שר החקלאות הנוכחי אינו מכיר את הנושא כלל, לא ערבתי אותו בנושא, לא התייעצתי עמו כלל בעניין. מדובר בנושא שמטופל ע"י הדרג המקצועי במשרד: אגף לסחר חוץ, הרשות לתכנון וכן הצוות המקצועי של הגופים הנוגעים בדבר: מועצת הירקות, הועדה החקלאית שדות נגב וחברת אגרקסקו. לשרי החקלאות הנוכח והקודם לא הייתה נגיעה לנושא.
ז.
הבקשה מונחת על שולחן ועדת החריגים של המשרד אשר טרם קיבלה החלטה בנושא".




19.
רוזנטל היה מעוניין לקדם את אחוזי הצפייה בתוכנית "בולדוזר" ששודרה ביום 7.12.05 ולשם כך השתתף בראיון שערך המגיש רז ברקאי בגלי צה"ל בבוקרו של אותו יום.

20.
בתכנית הטלוויזיה הוכפש שמו של התובע ע"י הנתבעים שהוציאו דיבתו באמצעות נתונים שקריים, באופן שגרם לו נזקים בלתי הפיכים שתוצאותיהם ניכרות עד היום.


21.
הנתבעים 2 ו- 3 התעלמו ממכתבו של ב"כ מועצת הצמחים, עו"ד אייל זליכה, לב"כ הנתבעים 2 ו – 3, בו כתב כי כניסת צוות בולדוזר למשרדי מועצת הצמחים מהווה הסגת גבול ופגיעה בפרטיות ודרש לא לשדר כל קטע שצולם או הוקלט במשרדי מועצת הצמחים.
גם מכתבו של התובע ביום שידור הכתבה, בו ניסה להביא את תגובתו לדברי הבלע ששודרו, לא מנעו את שידור הכתבה, ותגובתו האמורה לא הובאה כלל לשידור. על אף שרוזנטל החזיק במידע שהפריך את הכתבה, ועל מנת לקדם את אחוזי הצפייה בתוכנית, התראיין רוזנטל בבקר היום שבו שודרה הכתבה בתכנית הטלוויזיה, בתכנית הרדיו של רזי ברקאי בגלי צה"ל, והוציא את דיבתו של התובע.
בראשית דבריו בתכנית הטלוויזיה אמר רוזנטל:

"אני מדבר על ג'ובות, על כסף, המון כסף שעובר לאנשי מרכז הליכוד שלא כדין כמובן רק מתוקף היותם חברי מרכז הליכוד"

ובהמשך נאמר:
"מיקי רוזנטל: נכון מאוד. עשרות חקלאים ביקשו פיצוי מהמדינה, והמדינה אמרה, אין כסף, לא מפצים (?) אף אחד. ואז נכנס השר כ"ץ להיות שר החקלאות והפלא ופלא, רק חקלאי אחד קיבל פיצוי!
רזי ברקאי: מה שמו בישראל?
מיקי רוזנטל: קוראים לו ניסן סריזדה והוא במקרה עורך סניף של הליכוד במרחבים. במקרה, וכמובן חבר המרכז.
רזי ברקאי: איזה סוג של פיצוי, איזה גובה של פיצוי האיש קיבל?
מיקי רוזנטל: האיש קיבל חצי מיליון שקל מהקופה הציבורית, שחקלאים אחרים שנפגעו באותה מידה בדיוק, לא קיבלו פיצויים.
רזי ברקאי: אתה עומד על האמירה שלך, שהוא מקבל הפיצויים היחיד מקרב כל החקלאים שנפגעו בעקבות החרם האירופאי.
מיקי רוזנטל: בהחלט. בוודאות.
רזי ברקאי: איך הוא הגיב. מן הסתם, ביקשת את תגובתו.
מיקי רוזנטל: הוא אמר, שהמקרה שלו היה איכותי, כי הוא נאלץ להשמיד את הסחורה שלו בחו"ל. שטויות! אז מה! והחקלאים שהשמידו את הסחורה בארץ, לא הפסידו כסף? ברור שזה היה מקרה לא יחודי, וברור שהוא קיבל את הכסף רק בגלל היותו חבר מרכז ליכוד!"
בהמשך לשאלת ברקאי אמר רוזנטל:

"אני חושב שכאן איבדו את הבושה".

22.
בן דוד מסר לרוזנטל נתונים שקריים שהיוו בסיס לכתבה טלוויזיונית שפגעה בתובע. צפייה בקלטת התוכנית ששודרה מלמדת כי לדברי בן דוד, התובע קיבל מעל לחצי מיליון ש"ח "משיקולים פוליטיים" וכי החיבור בין שר החקלאות לתובע נראה רע ומריח לא טוב. בתוך כך אף נאמר שמדובר בכספי הקופה הציבורית ועל כן מדובר בנטילה מאנשים רבים.

23.
סמוך לעריכת כתב התביעה, במאי 2011, לאחר הליך משפטי ארוך, הושג הסכם פשרה בין התובע לבין משרד החקלאות, בו הסכים המשרד לתשלום חלקו, וכשעל פי הפרסומים נשוא התביעה, שילם המשרד את הסכום המוסכם טרם פרסום השידורים, וכשפרסומים נעשו בחודש דצמבר 2005.

24.
לטענת התובע, התביעה עומדת על שלוש קבוצות של "דיבות" מתוך ארבע, ובכל אחת מהן יש כדי לפגוע בתובע. בפרסום יש כדי לבזות את התובע ולעשותו למטרה לשנאה בעיני הבריות בכלל, ובעיני אוכלוסיית החקלאים, מגדלי הירקות במדינת ישראל, קהל היעד של התובע, בפרט; בפרסום יש בכדי לבזות את התובע בשל מעשים והתנהגות שיוחסו לו כמי שמנצל את קשריו הפוליטיים על מנת לקבל תמורה שלא מגיעה לו; ובפרסום יש כדי לפגוע במשלח ידו של התובע, כמנהל אגף במועצת הצמחים, עד כדי קריאה של ארגון מגדלי הירקות לנתק מגע עם התובע ולא לשתף עמו פעולה בעניינים מקצועיים הנמצאים בטיפולו בתפקידו במועצת הצמחים, וכך מיד עם פרסום הכתבה, הופסקה עבודתו במועצת הצמחים.

25.
כתוצאה מהפרסומים נפגע המוניטין של התובע ונפגעה פעילותו הציבורית, במיוחד נוכח היקף הצופים והמאזינים הגדול המצוי בפריסה ארצית.

26.
הנתבעים לא נקטו באמצעים מינימאליים על מנת לבחון את אמתותן של הקביעות העובדתיות שפורסמו, כמתחייב מתוקף תפקידם, ואף לא התייחסו לתגובות המפורטות של התובע, של ב"כ מועצת הצמחים ושל מנכ"ל משרד החקלאות.

27.
הנתבעים חטאו כלפי התובע 3 פעמים: פעם אחת - בעצם פרסום הכתבות השקריות והפוגעניות; פעם שנייה - בכך שלא פרסמו את תגובת התובע, תגובת מנכ"ל משרד החקלאות ותגובת ב"כ מועצת הצמחים ככתבה וכלשונה; ופעם שלישית - בכך שבחרו שלא להיענות לדרישת התובע להתנצל על הפרסום הכוזב.

28.
לנתבעים עמדה האפשרות לצמצם את נזקיו של התובע באמצעות פרסום תיקון והכחשה אך הם בחרו להתעלם ממכתבי התובע, מנכ"ל משרד החקלאות וב"כ מועצת הצמחים, ולא לעשות כן, על אף שהובא לידיעתם כי האמירות שפורסמו על ידם בכתבות שקריות ומהוות לשון הרע. לפיכך טוען התובע כי הנתבעים אינם יכולים לטעון להגנת תום הלב. על חוסר תום ליבם של הנתבעים ניתן ללמוד גם ממקום וגודל הפרסום. הנתבעים בחרו להעצים את הפרסום ע"י פרסום הפרומו בגלי צה"ל בבוקר הפרסום הטלוויזיוני. על רוזנטל היה לפעול בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליו, תוך ביצוע תחקיר ראשוני עם התובע ביחס לנסיבות המקרה, ללא מצלמות ומבלי להיות נעול על תזה שלא היתה ולא נבראה. לו היה עושה כן, לא הייתה הכתבה באה לעולם.

29.
לנתבעים לא עומדת הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, הגנת אמת הפרסום, שכן מדובר בפרסומים שקריים: הן בכך שבפרסום נאמר שמדובר בתובע בלבד בעוד שמדובר בשלושה מגדלים, הן באשר לתשלום שכביכול שולם ע"י משרד החקלאות בעוד שהיה ידוע לנתבעים שהתשלום לא בוצע והמגדלים נזקקו להליך משפטי ארוך נגד משרד החקלאות לשם מיצוי זכויותיהם על פי הסיכום של מנכ"ל משרד החקלאות, וגם אז הם נאלצו להתפשר ולקבל רק חלק מהסכום לו היו זכאים על פי ההסכם.

30.
לנתבעים אף לא עומדת הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, היות וידעו או היו חייבים לדעת, על הפגיעה הקשה שתיגרם לתובע עקב הפרסומים, וזו הייתה המטרה העיקרית של הפרסומים. בנסיבות העניין לא היתה חובה מוסרית, חברתית או חוקית על המפרסמים לעשות את הפרסומים, ואלו לא נעשו לשם הגנה על עניין אישי, ואף לא היה בהם משום הבעת דעה על התובע בתפקיד ציבורי, שכן התובע היה באותה עת חקלאי מהשורה ולא נשא בכל משרה ציבורית. בנוסף, נטען כי אין מדובר בהתנהלות של התובע כחלק ממילוי תפקידו הציבורי, או על אופיו בעת מילוי תפקידו הציבורי. הפרסומים לא נעשו כחלק מהגשת תלונה על התובע לממונים עליו או לרשות המוסמכת לקבל תלונות. הפרסומים גם לא נעשו על ידי מסירת ידיעה לתקשורת על מנת לבחון את שאלת פרסומה בתקשורת. כמו כן לא מדובר באמירות ספונטניות בשידור חי אלא בכתבה שהוכנה מראש וכאשר חלפו כחמישה חודשים בין ההקלטות לבין הפרסום.

31.
התובע עותר לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בסך של 400,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפרסום הכתבות כדלקמן: 260,000 ₪ לפי סעיפים 7א(ב) ו- 7.א. (ג) לחוק איסור לשון הרע, פיצוי ללא הוכחת נזק ופיצוי בגין פגיעה בכוונה לפגוע בשם הטוב של התובע בשל שני הפרסומים; 65,000 ₪ לפי סעיף 7א(ב) ולפי סעיף 7א (ג) עבור כל פרסום וסך הכל 260,000 ₪ עבור שני הפרסומים (50,000 ₪ אשר ערכם ליום הגשת התביעה הוא 65,000 ₪); 140,000 ₪ בגין הפגיעה במשרתו של התובע, עלות שכר של כ- 20,000 ₪ עבור 7 חודשים לפחות. בנוסף, עותר התובע לחייב את הנתבעים לפרסם כתבה מתקנת, בהיקף זהה לכתבות המקוריות, בה יוכחשו האשמות והטענות שהוטחו בתובע וכן לפרסם התנצלות מטעם הנתבעים.

טענות הנתבע 1
32.
בן דוד טוען כי התביעה הוגשה בשיהוי של למעלה מ- 6 שנים, וכי היא עוסקת ברובה באירועים שאירעו לפני 8 ו- 9 שנים. התובע לא עשה דבר במשך שנים ארוכות ולא פנה לנתבע 1 בדרישה כלשהי, ומשכך גרם לו נזק ראייתי קשה. די בכך כדי להוות טעם לדחיית התביעה.

33.
הנתבע 1 לא נטל חלק בשידור הרדיו ואינו נושא באחריות כלשהי לשידור. לפיכך יש לדחות חלק זה של התביעה כנגד הנתבע 1.

34.
התובע התעלם מעובדות מהותיות ונמנע מלצרף מסמכים מהותיים כמתחייב מתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). התובע נמנע מלצרף מסמכים הנוגעים לתשלומים אותם קיבל, מסמכים בנוגע להחלטה שעל בסיסה קיבל פיצוי, דו"ח שהוכן ע"י מועצת הירקות ביחס לנזק הרוחבי שנגרם לכלל המגדלים עקב החרם, מסמכים ביחס לפשרה אליה הגיע, לטענתו, עם משרד החקלאות, ומסמכים המלמדים על היקף הכספים שקיבל מאגרקסקו.

35.
שמו הטוב של התובע נפגע בשל פרסומים שליליים קודמים ביחס אליו ובשל קביעות של מבקר המדינה לפיו הליך מינויו של התובע לתפקיד במועצת הצמחים נעשה באופן בלתי תקין ועל רקע קשריו הפוליטיים. הפסקת עבודתו של הנתבע 1 במועצת הירקות היתה על רקע סירובו להתיישר עם מדיניות השר וסירובו להצעת השר לשמש כמנכ"ל המועצה המאוחדת. כתוצאה, עם ביטול הגוף של מועצת הירקות, הופסקה אף העסקת הנתבע 1.

36.
כתוצאה מחרם הקונים באירופה, נפגעו עשרות רבות של מגדלים בענפים השונים, שאף אחד מהם לא קיבל פיצוי, שלא כמו התובע. בניגוד לטענת התובע, המקרה שלו אינו ייחודי, ועל כן לא הייתה הצדקה לשלם רק לתובע תשלום חריג תוך קיפוח עשרות מגדלים אחרים שהיו במצב דומה. ממכתבו של מר צבי אלון מיום 13.1.03, טרם כניסתו לתפקיד של השר ישראל כץ מהליכוד, עולה בבירור כי משרד החקלאות דחה את דרישת התובע לפיצוי כספי.

37.
סיכום הפגישה מיום 29.7.03 נעשה כשהנתבע 1 היה נטול סמכויות במועצת הירקות שנוהלה באמצעות מנהלת זמנית שבראשה עמד מר יעקב סיטון. הסיכום האמור היה שלא על דעתו של הנתבע 1, שמעולם לא הסכים לשלם פיצוי לתובע אלא לכלל המגדלים שנפגעו מהאירוע. במהלך הישיבה הבהיר הנתבע 1 שוב ושוב כי אין מקום או הצדקה לשלם לתובע באופן חריג ומובחן ממגדלים אחרים.

38.
מועצת הירקות הכינה דו"ח המדגים כי הבעיה הייתה כללית, ולא בעיה ספציפית של התובע או של גידול הכרוב הסיני. נוכח דעתו והתנגדותו של הנתבע 1 במהלך הישיבה, נדחתה ההחלטה, ויצא סיכום המתנה את ההחרגה בתנאים שונים. התובע נמנע מלצרף לכתב התביעה את הדו"ח הכולל שהוכן בשעתו ע"י מועצת הירקות ובו נזקי החרם לכלל המגדלים, כמו כן נמנע מלצרף את חוות הדעת המשפטית שהכשירה את תשלום הכספים, וזאת בניגוד לסיכום שהתובע בעצמו התיימר להסתמך עליו. הנתבע 1 לא תמך בתשלום לתובע ואין לכך זכר בסיכום הפגישה. הנתבע 1 מעולם לא אישר את חלקה של מועצת הירקות כנטען, והתובע אף לא קיבל כספים ממועצת הירקות בתקופה בה היה הנתבע 1 מנכ"ל המועצה. כל הכספים ששולמו לתובע בגין האירוע שולמו לו לאחר שהנתבע 1 סיים את תפקידו במועצה.

39.
הנתבע 1 מעולם לא תמך בתשלום פיצוי לתובע באופן ספציפי אלא תמך בפיצוי לכלל המגדלים בגין האירוע. הנתבע 1 התנגד לטענה שהמקרה של התובע שונה באופן מובהק ממקרים של מגדלים אחרים.

40.
הסיבה האמתית לכך שרק התובע קיבל פיצוי כספי ואילו עשרות מגדלים לא קיבלו, נובעת מסיבה פוליטית, קשריו הפוליטיים. התובע אינו חושף על בסיס מה הוחלט לאשר לו תשלום חריג בהיקף של מאות אלפי שקלים ואף לא הציג חו"ד משפטית או חו"ד מקצועית התומכת בכך שהמקרה שלו היה מקרה ייחודי, ולא את הדו"ח שהוצא ע"י מועצת הירקות, בו נעשתה סקירה של הנזקים שנגרמו לכלל החקלאים. הנתבע 1 מעולם לא נטל חלק באישור כספים לתובע.

41.
הנתבע 1 לא הסכים כי ישולם לתובע פיצוי כספי החורג מיתר המגדלים שנפגעו באירוע, לא אישר אותו, ואף לא היה מוסמך לאשר אותו. התובע קיבל תשלום בתקופה בה הנתבע 1 לא היה במועצת הירקות, והתובע מקפיד להסתיר מי נתן את ההחלטה לאשר את התשלום, מתי שולמו הכספים, ועל סמך אלו נתונים או חו"ד נעשה התשלום.

42.
בתקופה הרלוונטית היה התובע חבר מפלגה ועמד בראש אחד מסניפי הליכוד, היה מקורב לדרג מקבלי ההחלטות במועצת הצמחים, במשרד החקלאות ולשר החקלאות ישראל כץ. הנתבע 1 סבר וסבור כי ההחלטה לשלם לתובע נעשתה משיקולים פוליטיים ולא ענייניים. לא היו בדברים המיוחסים לנתבע 1 משום דיבה או לשון הרע, לתובע לא נגרם נזק כלשהו ועבודתו במועצת הצמחים הופסקה על רקע נסיבות מוצדקות. אין כל מסמך של התובע מזמן אמת לפיו הפסקת עבודתו של התובע נעשתה על רקע הפרסומים.

43.
אף אילו היה באמירות המיוחסות לנתבע 1 משום לשון הרע, הרי שהן חוסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק, והאמירה לפיה הפיצוי שאושר לתובע ושולם לו נבע משיקולים פוליטיים, היא נכונה ומדויקת, ויש בפרסום עניין ציבורי, שכן התובע כיהן בתפקיד ציבורי. בנוסף, מוגנים הפרסומים המיוחס לנתבע 1, בהגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק. הפרסום נעשה בתום לב, יש בו עניין ציבורי, הייתה חובה מוסרית וחברתית לפרסם את הדברים, הפרסום מהווה הבעת דעה, וכן חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(9).

44.
התובע מתיימר לתבוע סעדים מצטברים מקום שמדובר בסעדים חלופיים, והנזקים הנטענים מופרכים ומופקעים.

טענות הנתבע 2
45.
התובע נמנע מלצרף לכתב התביעה מסמכים מהותיים כנדרש עפ"י דין, וכן נמנע מלצרף את הפרסומים המלאים האותנטיים המגלים תמונה שונה מזו המוצגת על ידו. בפועל, מדובר בשני פרסומים בודדים, ביחס לסוגיות ציבוריות חשובות, אודות הזיקה שבין הקרבה לשלטון לבין קבלה למשרות ציבוריות וחלוקה לא הוגנת ולא שוויונית של כספי ציבור.

46.
הפרסומים מעלים חשדות ביחס להתנהלות ציבורית לקויה, במסגרתה התובע, מגדל כרוב סיני ובאותה עת חבר ליכוד ויו"ר סניף של הליכוד, קיבל פיצוי נכבד על חשבון הקופה הציבורית, בגין נזקים שנבעו בעקיפין ממבצע חומת מגן, וזאת בשעה שמכהן שר חקלאות ממפלגת הליכוד, ושעה שמגדלי ירקות שונים שנפגעו, לא פוצו. הפסיקה קבעה כי פרסומים מסוג זה, שעומדים במרכזה של התביעה, חוסים תחת חופש הביטוי הגובר על אינטרסים פרטיים.

47.
התביעה הוגשה בשיהוי רב המקשה על הנתבע 2 להתגונן כראוי, ובכך מקנה יתרון דיוני לתובע.

48.
זמן רב לפני שידור התוכנית, פנה הנתבע 2 בבקשות חוזרות ונשנות לקבלת התייחסותו של התובע בעניין התחקירים. התובע נמנע מלעשות כל פעולה סבירה כדי למנוע את שידור התחקיר או כדי להביא לתיקונו או להבהרת הדברים.

49.
התכנית שודרה במהלך חודש דצמבר 2005, כלומר שש שנים לפני הגשת התביעה, כאשר משך כל התקופה אל עשה התובע דבר, ולפיכך יש לראות בו כמי שוויתר על זכותו לתבוע. השיהוי בהגשת התביעה מונע מהנתבע 2 להתגונן כראוי בפני
התביעה בשל כך שחלף זמן רב ממועד ביצוע הצילומים לתכנית, וכשהנתבע 2 לא שמר אצלו את המסמכים הרלוונטיים, וכשאין לו כל זיקה לחברת ההפקה נשוא התוכנית. לו היתה נעשית פניה בזמן אמת לנתבע 2, הרי שיש להניח כי היה פועל ונערך ככל הנדרש עם המסמכים והראיות לשעת הצורך. לנתבע 2 נגרם עיוות דין ונזק ראייתי שמעמיד את התובע במצב טוב יותר מזה שהיה בו אלמלא השיהוי, ודי בעובדה זו כדי לדחות את התביעה במלואה.

50.
הפרסומים אינם מכוונים לתובע אלא לשיטה קלוקלת שהייתה נהוגה במערכת השלטונית שאפשרה פיצוי לא שוויוני למגדלים השונים והפרסום יכול היה להיות, באותה במידה, ביחס לכל אדם אחר שהיה זוכה לפיצוי דומה בנסיבות דומות. התובע מסתיר את הביקורת החריפה של מבקר המדינה לגבי מינויו. לתובע אין שם טוב נוכח ביקורת זו והפרסומים הנוספים הנוגעים אליו. התובע גם משמיט באופן מכוון פרטים בדבר קשריו למפלגת הליכוד. בנוסף, זמן רב לפני שידור התחקיר, נשמעו קולות בקרב ארגון מגדלי הירקות הקוראים לפיטוריו של התובע נוכח התנהלות שלטונית בלתי תקינה, לרבות, מינוי התובע למשרה בה שירת באותה עת בארגון.

51.
הנתבע 2 לא השתתף בראיון לשם קידום אחוזי הצפייה של תכנית הטלוויזיה, וממילא לא מדובר בתכנית שלו. התובע משמיט באופן מכוון פרטים בדבר קשריו למפלגת הליכוד.

52.
לטענת הנתבע 2, הפרסומים משקפים את התגובות והמידע שהיו בפני
ו באותה עת אך בשל השיהוי הרב שבהגשת התביעה נשללה ממנו האפשרות להתגונן כראוי מפני טענות אלו וכשאין בידיו מסמכים רבים שעמדו לרשותו במועד שידור התכנית.

53.
מנספח ד' לכתב התביעה עולה כי במהלך חודש מאי 2004 אושר תשלום חלקו של משרד החקלאות מתוך סכום של 179,000 יורו. התובע נמנע מלצרף את כלל המסמכים הרלוונטיים להליכים שבינו לבין משרד החקלאות, ובין היתר, לא ציין את המועדים והטעמים הרלוונטיים למחלוקות בין הצדדים. ככל הידוע לנתבע 2, לא התכנסו הגורמים הרלוונטיים לשם הכרעה בסוגית הפיצוי שיקבלו מגדלי הכרוב הסיני ובראשם התובע.

54.
הנתבע 2 פנה לא פעם כדי לקבל את תגובת התובע אך התובע נמנע מלמסור את תגובתו. אף אם נשלחה תגובה מטעם התובע, כטענתו, הרי שהדבר נעשה באיחור שכן התכנית נערכה והוכנה לשידור עוד קודם למועד הנטען למשלוח התגובה. התובע לא פנה אל הנתבע 2 לאחר הפרסומים לתיקון ולהבהרה. לו היה עושה כן, הנתבע 2 היה פועל בהתאם להוראות הדין. בנוסף, טוען הנתבע 2 כי אין מחלוקת שכספי ציבור חולקו וניתנו לתובע במועד הפרסום, וזאת אף לשיטתו של התובע, וכן מסכים התובע לעובדה שחקלאים אחרים נפגעו אף הם כתוצאה מהחרם שהוטל בעקבות מבצע חומת מגן.

55.
ככל הידוע לנתבע 2, פיטוריו של התובע נובעים מביקורת קשה אודות מינויו למועצת הצמחים. לו היה ממש בטענותיו של התובע, היה מצופה ממנו לבוא אל אמצעי התקשורת ולעמוד על פרסום תיקון והבהרה מטעמו.

56.
אין לבימ"ש זה סמכות לפסוק סעד של התנצלות בתביעות לשון הרע. כמו כן, התובע לא פרט בכתב התביעה מהם התיקון וההבהרה המבוקשים, וגם בשל כך אין להיעתר לבקשה לסעד זה.

57.
הפיצויים נתבעים בכתב התביעה כלאחר יד, בכפל וללא הפירוט העובדתי הנדרש. לא ברור מהם החלוקה והפירוט לסכום כתב התביעה שהועמד על סך של 400,000 ₪ לצרכי אגרה, דבר הפוגע ביכולת הנתבע 2 להתגונן כראוי מפני התביעה. אחריותו של הנתבע 2 לפרסומים, ככל שהייתה, הנה מזערית בהתחשב באמור ונוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה והעובדה שהתובע לא הקטין את הנזק. על התובע חלה אחריות מכוח סעיפים 65 ו- 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פק' הנזיקין").

58.
אין בפרסומים שצורפו לכתב התביעה כדי להקים לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע 2, בין אם משום שאין בהם לשון הרע אודות התובע ובין אם בשל ההגנות המוקנות לנתבע 2 בדין. לנתבע 2 עומדת הגנת סעיף 14 לחוק משום שהעובדות שהובאו בפרסומים נכונות, הפרסומים משקפים את המידע שנמסר לנתבע 2 בזמן אמת ויש בהם עניין ציבורי מובהק. ככל שקיים פרט כלשהו מן הפרסום שאינו מדויק, הרי שמדובר בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש ואין בו כדי לשנות מהעובדה כי הנתבעים נהגו במקצועיות ובזהירות במסגרת עבודתם.

59.
הפרסומים נעשו בתום לב לאחר שנערך תחקיר יסודי ולאחר שנעשו מאמצים סבירים על מנת להיווכח שהאמור בהם אמת. הנתבע 2 האמין באמיתות הפרסומים ואלו הביאו דעות ביחס לעובדות שנחשפו בעניין ציבורי חשוב ובכללן עובדות מתוך החלטות של גופים ציבוריים. הפרסומים נכנסים לגדר הערכים המוגנים בחוק והם לא חרגו מן הסביר בנסיבות. הנתבע 2 טוען כי הייתה חובה להביא את הפרסום לידיעת הציבור נוכח החשיבות החברתית הכרוכה בסוגיות נשוא הפרסומים. הפרסומים זהירים ומלווים בעבודה עיתונאית מאומצת ותוך דרישה וחקירה ותוך פנייה לתובע בבקשות תגובה, בקשות שהתובע לא נעתר להן במועדים הסבירים שהועמדו לרשותו.

60.
הפרסומים בעלי חשיבות ציבורית ויש לבחון אותם בהתאם למכלול העובדות והעניינים המובאים בפרסום כולו, אחרת התוצאה תהיה פגיעה לא מידתית בחופש הביטוי, חסימת הדיון הציבורי ושלילת ההגנות שמקנה הדין למפרסמים. בהקשר זה נטען כי יש לבחון את הפרסומים לאור הדיון הציבורי המתעורר במסגרת הפרסומים שבמרכזם עומדים אנשי ציבורי ומקבלי החלטות שבחרו להעניק לפלוני הטבות ופיצוי מכספי ציבור בנסיבות המטילות דופי בטוהר שיקוליהם. לנתבע 2 עומדות ההקלות הקבועות בחוק לרבות זו הקבועה בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

61.
שמו הטוב של התובע נפגע כתוצאה מפרסומים רבים אחרים שהטילו בו דופי ואשר קדמו לפרסומים נשוא התובענה וכתוצאה מהתנהלותו והתנהגותו של התובע.



טענות הנתבעת 3
62.
יש לדחות את התביעה נוכח הגשתה בשיהוי של למעלה מ- 6 שנים ועל סף תקופת ההתיישנות. עוד בספטמבר 2004 ידע התובע כי הנתבע 2 עורך תחקיר עיתונאי אודותיו. התובע קפא על שמריו במשך שנים רבות וגם לאחר שידור התכנית לא פנה לקשת בטענות נשוא התביעה או בבקשה לפרסום תיקון ולא התריע בטרם הגיש את התביעה. מדובר בשיהוי יוצא דופן המעיד על חוסר תום ליבו של התובע ועל מופרכות טענותיו ואלו אף גרמו לקשת קשיים ראייתיים ששינו את מצבה לרעה, בין היתר בשים לב לעובדה שכיום התוכנית "בולדוזר" כבר לא משודרת במסגרת שידורי קשת.

63.
התביעה הוגשה בגין שני פרסומים, האחד ששודר במסגרת שידורי קשת ואילו האחר אינו נוגע לקשת והיא אינה נושאת באחריות כלשהי ביחס אליו. התובע אינו מצביע בכתב התביעה על קשר כלשהו בין קשת ובין שידור הרדיו. התובע לא הבהיר בכתב התביעה מהן טענותיו הפרטניות כלפי קשת ובפועל, שמה לא נזכר בכתב התביעה באופן מפורש אלא בהצגת הצדדים לתביעה ובסעיף 54 בעניין אזוטרי. לפיכך התובע לא ביסס יריבות פרטנית בינו לבין קשת.

64.
לביהמ"ש אין סמכות להורות על פרסום התנצלות.

65.
התובע עותר בכתב התביעה לשני סעדים מצטברים, האחד, פיצוי ללא הוכחת נזק והשני, פיצוי בגין הנזק שלטענתו נגרם לו בפועל, ובכך הוא מתעלם מכך שמדובר בסעדים חלופיים שלא ניתן לתתם באופן מצטבר.

66.
נטען כי התובע הסתיר בכתב התביעה עובדות מהותיות, דבר העולה כדי חוסר תום לב דיוני ומהווה הפרה של תקנה 75 לתקנות. בין היתר הסתיר התובע כי תגובתו נתבקשה מספר רב של פעמים לקראת שידור התוכנית, אך הוא סירב משך חודשים למסור תגובתו. כן מסתיר התובע כי בסופו של דבר פורסמה תגובה מטעמו. התובע מתעלם מכך שנכתב במפורש בכתובית שהופיעה בתכנית כי התובע אינו המגדל היחידי של כרוב סיני וכי ישנם שני מגדלים נוספים, וכי בדו"ח מבקר המדינה משנת 2004 הועברה ביקורת על מינויו למנהל אגף במועצת הפרחים.

67.
תביעת לשון הרע לא נועדה לחסום השמעת ביקורת עניינית כלפי פלוני בכלי תקשורת ואין לאפשר לתובע לעשות שימוש פסול בתביעתו ולהשתיק השמעת ביקורת כלפי אי סדרים פוליטיים, חברתיים וציבוריים.

68.
הפרסומים נשוא התביעה כוללים דיווח נכון אודות החלטת משרד החקלאות, אגרקסקו ומועצת הפרחים ותיעוד בזמן אמת של שיחות עם מקורות מהימנים הנוגעים בדבר ועם מושאי הכתבה עצמה. אין מחלוקת שמשרד החקלאות אישר את התשלום לתובע, תשלום שלא התקבל בפועל לגרסתו של התובע, וכן אין מחלוקת שהתובע קיבל פיצוי מהקופה הציבורית.

69.
במסגרת התוכנית נאמר כי משרד החקלאות אישר מתן תמיכה למגדלי הכרוב הסיני, ביניהם התובע וכי התובע קיבל כספים מהקופה הציבורית, לרבות, כספים ממועצת הצמחים. ביחס למכתב שנשלח ע"י התובע ביום שידור הכתבה ובו פירט את התייחסותו לעניינים נשוא התוכנית, הרי שממילא מכתב זה, אף אם נשלח, לא נכללה בו כל טענה לפיה משרד החקלאות טרם העביר את התשלומים המוסכמים. ככל שפורסם בתכנית פרט כשלהו שאינו מדויק הרי שעיקר הדברים מדויקים ולכן מדובר בזוטי דברים שאין בהם די לביסוס התביעה.

70.
התוכנית שבה נעשה הפרסום נשוא התביעה היא תוכנית תחקירים שמטרתה להעלות לסדר היום נושאים חברתיים, ציבוריים ופוליטיים. התוכנית נועדה למען הציבור ולטובתו ומתפרסמים בה ביקורת מידע ודעה שעיקרם קידום מנהל תקין.

71.
תכנית רק לאחר שנערך תחקיר שכלל ראיונות עם מקורות רלוונטיים, תיעוד תגובותיהם של הנזכרים בכתבה בזמן אמת כשניתנה להם שהות מספיקה למסור את גרסתם.

72.
התוכנית חשפה שורה של אי סדרים במפלגת השלטון דאז, ובין היתר, את המקרה הפרטני של התמיכה הייחודית שקיבל התובע, שהיה חבר מפלגת הליכוד ויו"ר סניף הליכוד. בהקשר זה קיימת חובה מוסרית וחברתית על אנשי תקשורת לפרסם אי סדרים פוליטיים וחברתיים. אישי ציבור, והתובע ביניהם, חשופים לביקורת ציבורית ותקשורתית, וקיימת אף חובה עיתונאית לבקר את פעילותם, התנהלותם ומחדליהם של אלו.

73.
הפרסום נשוא התכנית חוסה גם תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. בתוכנית הובעה דעה על התנהגות מקורבי התובע בכל הנוגע להחלטות שנתקבלו ביחס לתובע וביחס להתנהלותו. התובע הוא איש ציבור שכיהן בעת שידור הכתבה בתפקיד ציבורי, ראש אגף במועצת הפרחים, ביחס לעניין ציבורי, קבלת תמיכה כספית ייחודית מהקופה הציבורית, ולאחר שננקטו אמצעים סבירים בכדי להיווכח שהאמור אמת.

74.
הפרסום חוסה אף תחת הגנת סעיף 15(9) לחוק איסור לשון הרע. התוכנית כוללת דיווח נכון והוגן אודות החלטת מועצת הפרחים, משרד החקלאות ואגרקסקו לתמוך דווקא במגדלי כרוב סיני ולא במגדלים חקלאים אחרים.

75.
לתובע אין שם טוב, בין היתר, נוכח עקב פרסומי דו"ח מבקר המדינה לשנת 2004. התובע לא צרף מסמכים בקשר לטענתו כי "משרד החקלאות לא שילם את חלקו", לרבות, מסמכי ההליכים המשפטיים והסכם הפשרה שנזכר בכתב תביעתו וטענותיו אלו אף לא הועלו במכתב שנשלח לשיטתו ביום שידור התוכנית, 7.12.2005.

76.




"



"



"

"











א בית משפט שלום 41644-10/11 ניסן סאריזדה נ' איתן בן דוד, מיכאל רוזנטל, שידורי קשת בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/06/2017)