פסקי דין על שרגא ברוש | פסקי דין על משה סנס | פסקי דין על דוד מנור |

90353/03 בש     19/06/2003




בש 90353/03 שרגא ברוש נ' משה סנס, דוד מנור




1
בתי המשפט
בש 090353/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: עפ 071568/02

19.6.03
תאריך:
כב' השופטת אחיטוב נורית

בפני
:

שרגא ברוש

בעניין:
המבקש
עו"ד יניב אלדד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. משה סנס

2. דוד מנור
המשיבים
1 . עו"ד בויאר ועו"ד וייס

2 . עו"ד דורסט
ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

1. זוהי בקשה שהוכתרה בכותרת "עיכוב הליכים". הבקשה הינה להורות לבית משפט קמא לעכב הליכי דיון בקובלנה פלילית פרטית (ק.פ. 118/02 בימ"ש שלום) שהגיש המשיב כנגד המבקש בשל עבירות על חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965.
העכוב מבוקש עד לדיון בערעור, שהגיש המבקש יחד עם בקשה זו.
עניינה של ההחלטה, עליה הוגש הערעור, היא קביעת בימ"ש קמא, לפיה לא חלה הוראת סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

ההחלטה ניתנה בטרם התקיימה הקראת כתב-אישום, מאחר שהמבקש טען כי יש לבטל את כתב האישום, משום שהינו עובד-מדינה ולא התקבלה הסכמת היועץ המשפטי, להגשתו, כנדרש עפ"י הוראת סעיף 69 לחסד"פ.

זו לשונה של הוראת סעיף 69 לחסד"פ:
"לא תוגש קובלנה לפי סימן זה על עובד מדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

בימ"ש קמא ששמע את טיעוני הצדדים קבע:
"לפי שהמבקש הוא נבחר ציבור, הגשת הקובלנה אינה טעונה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה לפי ס' 96 לחסד"פ (צ"ל 69 - נ.א.) אשר על כן הבקשה נדחית".
על החלטה זו, כאמור הוגש הערעור, ובצידו הבקשה שבפני
, לעיכוב הליכים.

2. שני הצדדים השמיעו טענותיהם המפורטות והמלומדות ולא אפרט את מלוא טעוניהם.
אציין כי ב"כ המבקש שם את הדגש בעיקר על פסק-דינו של בימ"ש זה - ע"פ 70520/01 היועץ המשפטי לממשלה נ. יעקב נמרודי - שם, לטענתו, נקבע כי קיימת זכות ערעור על החלטה מעין זו וטען לסמכותו האינהרנטית של בימ"ש לעכוב הליכים.
כן הפנה לסיכויי הערעור.

3. אקדים ואציין כי אין בכוונתי להתייחס לסיכויי הערעור, הן משום שאין זה הנימוק שבשלו תוכרע ההחלטה, (גם אם סיכויי הערעור טובים), והן משום האפשרות שיתכן ואשב במותב שישמע את הערעור.

מכל מקום, לא זו טענתו המרכזית של המבקש.

4. באשר לטענה כי קיומה של זכות ערעור על החלטה שניתנה עפ"י סעיף 69 לחסד"פ נלמדת מפס"ד ע"פ 70520/01, אציין את שנאמר מפי כב' השופטת ברלינר בפסק-דין הנ"ל:

"רק כדי לסבר את האוזן אומר כי מקובלת עלי לענין זה עמדת המערער לפיה ההליך אליו התייצב היועץ - המשפטי נגמר בהחלטה שיפוטית (ההדגשה במקור - נ.א.), בעניין נחיצותה של הסכמת היועץ המשפטי להגשת הקובלנה. החלטה המסיימת את ההליך הזה.
כיוון שהליך הזה נגמר וההחלטה של בימ"ש קמא יכולה הייתה לסיים את ההליך כולו - הרי ניתן להגיש ערעור כבר בשלב זה, בלי להמתין לתוצאה הסופית של הדיון בקובלנה גופה".

בכך נעוץ ההבדל מענייננו.
החלטת בימ"ש קמא, אינה נסמכת על ראיות והיא ניתנה בטרם הונחה בפני
ו תשתית עובדתית ממנה יכול היה ללמוד על מעמדו של המבקש, כעובד מדינה או כנבחר ציבור.
לא מן הנמנע שלאחר שמיעת ראיות בעניין תפקידו, יתכן ויגיע למסקנה שונה, שכן גם במישור הפלילי רשאי ביהמ"ש לחזור ולעיין בהחלטת ביניים שנתן "ואין הוא כבול אליה" (ראה בספרו של השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק ii עמ' 1105 וכן בג"צ 4318/95 מ"ט (3) 704).
גם פסק הדין בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל - מה(1) 670, אליו הפנה ב"כ המבקש, אין בו כדי להועיל. ב

פסק דין
זה נקבע, כי יש להרחיב את זכות הערעור גם למי שאינו בעל דין "פורמלי", אך זאת רק עם מתן

פסק דין
, ונקבע כי

פסק דין
הוא: "החלטה משפטית הקובעת סופית את המצב המשפטי בין צדדים בשאלה מסויימת...".
כאמור, אין זה המקרה שבפני
נו.

זאת ועוד. במהותה, דומה טענת המבקש לטענה המקדמית של חוסר סמכות עניינית.

הוראת סעיף 152 לחסד"פ מורה, כי אם לא בוטל האישום בשל טענה מקדמית, ישאל בימ"ש את הנאשם לתשובתו לכתב האישום ויחל בשמיעת המשפט.
אין בחסד"פ כל הוראת חוק, המקנה זכות ערעור עצמאית על החלטה בטענת חוסר סמכות עניינית. ניתן לומר, כפי שטוען ב"כ המבקש לגבי הוראת סעיף 69, כי אין טעם לשמוע את הדיון כולו, אם בסופו של הליך יוחלט שאין לביהמ"ש סמכות עניינית.
חרף רציונל זה, נקבע כי דינה של החלטה כזו, כדין כל החלטת ביניים בהליך פלילי, שזכות הערעור עליה היא במסגרת ערעור על פסק הדין.
שונה הדבר, אם הוחלט לבטל את כתב האישום בשל הטענה המקדמית, משום שאז מדובר בהחלטה סופית ודינה כפסק-דין הניתן לערעור (ראה ספרו של השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק ii עמ' 763).

המסקנה איפוא, כי משום שההחלטה נשוא הערעור אינה מסיימת את הדיון, מדובר בהחלטת ביניים, שאין לגביה זכות ערעור עצמאית.

5. באשר לבקשה לעיכוב הליכים, ייחד המחוקק את הסמכות לעכב הליכים ליועץ
המשפטי - או למי שהלה אצל לו את סמכותו - ולהם בלבד (ס' 231 לחסד"פ).

ואם תאמר שהכוונה בבקשה שבפני
, לא היתה לעיכוב הליכים במובן סעיף 231 לחסד"פ, אלא בקשה לדחות את הדיון לאחר שמיעת הערעור, הרי שבקשה זו יש להגיש לבית המשפט הדן בעניין, ואין לערכאת הערעור סמכות להחליף את שיקול דעתו, בשיקול דעתה.
פסקי הדין שצוטטו ע"י הצדדים (כגון פס"ד שוורץ), עניינם דחיית ביצוע של גזר-דין עד לשמיעת הערעור, ואינם רלבנטיים לענייננו.

אינני סבורה כפי שטען ב"כ המבקש כי לבית המשפט סמכות אינהרנטית לעכב הליכים, כשזו לא ניתנה לו ע"י המחוקק.

ב"כ המבקש הפנה לפסק הדין ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221 (להלן:

פסק דין
יפת), אלא שגם

פסק דין
זה אין בו כדי לסייע בענייננו. ב

פסק דין
יפת דובר בתורת ההשתק במשפט הפלילי, באמצעות העקרון של "הגנה מן הצדק". בימ"ש ציין שהגנה זו נשענת על סמכותו הטבועה של בימ"ש לבטל אישום אם הוא עומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. טענה כגון זאת, כך נאמר שם, תתקבל במקרים נדירים ביותר ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם.
מדובר בטענת הגנה שיש להוכיחה, ורק בסיום ההליך יוכרע גורלה.

אין הנדון דומה לענייננו.

מטעמים אלו, הבקשה לעיכוב הליכים, נדחית.

ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ג (19 ביוני 2003) בלשכתי, בהעדר הצדדים (עפ"י בקשתם).
אחיטוב נורית
, שופטת









בש בית משפט שלום 90353/03 שרגא ברוש נ' משה סנס, דוד מנור (פורסם ב-ֽ 19/06/2003)