פסקי דין על שלמה רן | פסקי דין על גד כהן

48876-06/11 א     09/07/2017




א 48876-06/11 שלמה רן נ' גד כהן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 48876-06-11 רן נ' כהן ואח'

ת"א 4771-07-11 כהן ואח' נ' רן


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט


תובע
-
נתבע שכנגד

שלמה רן
, עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד ד' קירשנבוים


נגד


נתבעים
-
תובעים שכנגד

1.גד כהן

2.דבורה מאשה אידה כהן

ע"י ב"כ עו"ד רונית גרוס




פסק דין


1.
ביום 24.11.2015 ניתן

פסק דין
בתובענות שבכותרת (להלן: "פסק הדין") אשר במרכזן עומד הסכם מכר (להלן: "ההסכם") שנחתם ביום 22.12.10 בין התובע - הנתבע שכנגד (להלן: "התובע") לנתבעים – התובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") ביחס לדירה הממוקמת בקומת קרקע בבית משותף אליה צמודים 16/32 חלקים מהרכוש המשותף ברח' שרת 79 בתל-אביב וידועה כחלקה 544/1 בגוש 6108 (להלן: "הנכס"). בתובענה עתר התובע לאכיפתו של ההסכם, ובתביעה שכנגד עתרו הנתבעים למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות ההסכם וכן סעד כספי בסך 1,094,642 ₪.

2.
בפסה"ד התקבלה עתירת התובע לאכיפת ההסכם ונקבע: "לאור כל האמור לעיל מתקבלת עתירת התובע לאכיפת ההסכם, ועל הנתבעים לשלם לתובע את יתרת התמורה בגין הנכס, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד שנקבע בהסכם לביצוע התשלום ועד למועד התשלום על ידי הנתבע בפועל (ובגין כך יהיו הנתבעים זכאים לקבל חזקה בנכס ולרשום אותו על שמו כקבוע בהסכם שבין הצדדים, בין היתר, לעניין תשלומים שיהיה עליהם לשלם לרשויות כקבוע בהסכם או על פי דין" (סעיף 53 לפסק הדין).

3.
ביום 7.1.16 הגישו הנתבעים ערעור על פסה"ד לביהמ"ש המחוזי בתל אביב (ע"א 14246-01-16 לפני אב"ד כב' השופט ש' שוחט וכב' השופטים י' אטדגי וא' לוי). ביום 3.1.17 התקיים דיון במעמד הצדדים בביהמ"ש המחוזי, אשר העלה וחזר והעלה הצעות לפשרה ברוח דומה לזו שהועלו בבימ"ש זה, אולם הצדדים לא הגיעו להסכמה. לאור זאת הועלתה על ידי ביהמ"ש המחוזי הנכבד הצעה שקיבלה את הסכמת הצדדים ולפיה:
"לאחר שההצעה לא צלחה אנו מציעים להחזיר את התיק לבימ"ש קמא על מנת שיידרש לטענה של המערערים לפיה התנהלות המשיב לאחר הודעת הביטול מהווה הסכמה לביטול. לצורך עניין זה בימ"ש יבחן את הראיות שהיו בפני
ו ויקבע ממצאים עובדתיים בהקשר לשאלה וכן יבחן את ההשלכות שיש למסקנה שהוא יגזור מממצאים אלה על שאלת האשמה המוסרית. ביהמ"ש יכריע גם בשאלת פיצול הסעדים. בימ"ש יתן את פסק דינו על בסיס הראיות שהונחו לפניו ולא ישמע ראיות נוספות. בגדר הסכמה זו הערעור שכנגד יידחה למעט שאלת פיצול הסעדים בה יכריע בימ"ש."

4.
בעקבות זאת הגישו הנתבעים בקשה להגיש טיעונים משלימים בעניינים שהוחזרו להשלמה (ללא הגשת ראיות נוספות). התובע התנגד, אולם בקשת הנתבעים התקבלה, בין היתר, ובין היתר מאחר ובסיכומי הצדדים "בסיבוב הראשון" לא טענו דבר לעניין פיצול הסעדים.

5.
בהתאם הגישו הצדדים סיכומים, וסיכומי תשובה הוגשו ביום 25.6.17.

א.
עיקר טענות הצדדים בסיכומים המשלימים

טענות הנתבעים
6.
זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, ולאחר תשלום דמי הקדימה, הודיעו הנתבעים לתובע על ביטול ההסכם, וזה נתן את הסכמתו לביטול, תוך שביקש לקבל את הפיצוי המוסכם וכן עמד על ביטול הערת האזהרה. לימים, חזר התובע מהסכמתו האמורה וזאת אף על פי שלא היה רשאי לעשות כן. התנהגות התובע לאחר הודעת הביטול עולה כדי התנהגות חסרת תום לב ואף מהווה הפרה של ההסכם המזכה את הנתבעים בפיצוי המוסכם.

7.
התובע אימץ את אפשרות ביטול הסכם המכר מפורשות, דבר העולה ממכתביו, ממעשיו ומהשתלשלות הענייניים שלאחר כריתת ההסכם. התובע בחר תחילה בסעד הביטול אולם משהסתבר לו כי לא יוכל לקבל מכוח תניות ההסכם, הן את דמי הקדימה ששולמו לו ימים ספורים טרם שקיבל את הודעת הביטול, והן את הפיצוי המוסכם תוך שמירת תביעותיו כנגד הנתבעים ותביעת הנזקים שלא הוכחו, חזר בו ועתר לביהמ"ש לסעד של אכיפה.

8.
סעיפים 12 ו- 24 להסכם מורים כי קבלת הפיצוי המוסכם כפופה לביטולו של ההסכם ולמחיקת הערת האזהרה שנרשמה. מקריאת שני הסעיפים האמורים עולה המסקנה כי מחיקת הערת האזהרה תעשה רק עם ביטולו של ההסכם על ידי המוכר עקב הפרה יסודית של הקונה ובכפוף להשבת הסכומים ששולמו על ידי הקונה, בניכוי סכום הפיצוי המוסכם.

9.
ביטול ההסכם עולה מפורשות ממכתב ב"כ התובע מיום 30.6.11, הן מכותרתו "ביטול הסכם המכר", והן מתוכנו. כך צוין, בין היתר, במכתב זה:
"2. לאור פרק הזמן הממושך שחלף מאז הודעת הביטול של מרשיך אני שב על בקשתי כי תוסר הערת האזהרה בלישכת רישום המקרקעין על מנת לאפשר למרשי לפעול להקטנת הנזק.

3. אודה על קבלת עמדת מרשיך בהקדם.
".

10.
הנתבעים טוענים כי דרישות התובע לביטול ומחיקת הערת האזהרה מתיישבות עם כותרתו של המכתב, כשתוכנו מדגיש ומפרט את הכותרת. בהקשר זה עומדים הנתבעים אף על מה שלא קיים במכתב זה, הדרישה לקיום ההסכם, הדרישה לתשלום יתרת התמורה והכוונה לאכוף את ההסכם.

11.
נטען כי ניתן ללמוד על כך שהתובע אימץ את אפשרות ביטול ההסכם מדרישתו של התובע למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע במכתב, דרישה שקיבלה ביטוי חיצוני אובייקטיבי. האמור לעיל יחד עם נוסחו של המכתב מיום 30.5.11 (נספח ו' לתצהיר הנתבעים) מצטרפים יחד ומובילים למסקנה כי הפרשנות היחידה המתקבלת על הדעת היא כי הצדדים ביטלו את הסכם המכר. מכתבו של ב"כ התובע מיום 16.3.11 (נספח ה' לתצהיר הנתבעים) נושא אף הוא את הכותרת "ביטול הסכם המכר" ואף במסגרתו מצטט התובע את סעיף 24 לחוזה, תוך סירוב להשיב את דמי הקדימה והפיצוי המוסכם, דבר שניתן לעשות רק במקרה של ביטול ההסכם.

12.
הנתבעים טוענים כי יש לראות בנספחים ה' ו- ו' לתצהירם (מכתבי התובע מיום 16.3.11 ומיום 30.5.11) כ"הודעת ביטול" לפי סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"). כך נטען כי מהמכתב מיום 30.5.11, נספח ו' לתצהיר הנתבעים עולה כי מדובר בדרישה חוזרת שנבעה מהסכמה מפורשת לביטול ההסכם, הסכמה שעלתה במסגרת המו"מ שהתנהל בין הצדדים, שתכליתו קביעת סכום הפיצוי הכספי לו יהיה התובע זכאי. עוד נטען כי מכתבו של ב"כ הנתבעים מיום 2.6.11 (נספח ז' לתצהיר הנתבע) משתלב עם חליפת המכתבים האמורה, היות ובמסגרתו ניתן למצוא התייחסות מפורשת לטיוטת ההסכם שהוחלפה בין הצדדים שלא הייתה אלא בעניין ביטולו.

13.
ביחס לסוגיה של מחיקת הערת האזהרה טוענים הנתבעים כי משמעותה של מחיקה מעין זו היתה נהירה לתובע, נוכח תניות ההסכם ובשים לב להיותו עו"ד ותיק. אשר להפניה שמפנה התובע לסעיף 26 להסכם, לפיו אין תוקף לכל התחייבות, מצג, ויתור, אורכה , הנחה, שינוי או תוספת להסכם או בקשר אליו אלא עם ייעשו בכתב ובחתימת הצדדים, טוענים הנתבעים כי אין בהוראה זו כדי לפגוע בביטול ההסכם שכן את הדרישה לביטול ההסכם ואת הדרישה למחיקת הערת האזהרה, העלו התובע עצמו ובא-כוחו, בכתב.

14.
הנתבעים טוענים כי לכך מצטרפת עדותו של התובע התומכת בגרסה לפיה הסכם המכר בוטל, וכאשר בשלב מאוחר של המו"מ נדרשו הצדדים לשאלה האם הפיצויים בגין ההפרה יהיו חייבים במס, שאלה שהרלוונטיות שלה נובעת מלשון ההסכם, היות ובמצב בו ההסכם מתבטל, זכאי התובע להשאיר בידיו את סכום הפיצוי המוסכם. נטען כי מעשיו של התובע מובילים למסקנה לפיה בכוונתו לבטל את ההסכם ולממש את קבלת הפיצוי המוסכם מבלי להיות מחויב במס לגביו. הנתבעים טוענים כי אילו התובע היה מעוניין באכיפת ההסכם, לא היה פועל להסרת הערת האזהרה תוך סיוע לנתבעים, אלא שהוא היה מעוניין לבטל את ההסכם ולקבל את הפיצוי המוסכם. לטענתם, נימוקיו של התובע לא מתיישבים עם ההיגיון ועומדים בסתירה למעשיו והצהרותיו בפועל. הדברים אינם מתיישבים עם העובדה שעל מנת למכור את הדירה על הצדדים לבטל את הסכם המכר כך שלא תהיה מכירה נוספת או מכירה כפולה של אותו נכס. הנתבעים לא השלימו את העסקה, זכויותיהם לא נרשמו והם מעולם לא קיבלו חזקה בדירה
ומעולם לא היו בעלי יכולת מעשית או משפטית למכור את הדירה. כל אלו מובילים למסקנה כי התובע בחר לאמץ את ביטול ההסכם וכן סבר כי הוא זכאי לפיצוי המוסכם.

15.
זכות הבחירה בין תרופות הניתנות בגין הפרת הסכם, אכיפה או ביטול, נתונה לנפגע עקב הפרה, אך תרופות אלו מוציאות זו את זו. משבחר הנפגע בביטול ההסכם, בחירתו שרירה וקיימת, ואין הוא יכול לחזור בו מבחירה זו. נטען כי על אף שהתובע גורס כי כלל הפעולות בהן נקט לאחר הודעת הביטול נעשו לפנים משורת הדין, הרי שבחינה של פעולות אלו, הכוללות חילוט סכום הפיצוי המוסכם ודרישה להסרת הערת אזהרה, מעלה כי לא כך הם פני הדברים וכי התובע אימץ, הלכה למעשה, את ביטול ההסכם וכשכל מה שנותר לצדדים לסכם הוא גובה הפיצוי לו יהיה זכאי. לטענת הנתבעים, משבחר התובע ואימץ את ברירת ביטול ההסכם, לא עומדת לו עוד אפשרות הבחירה, והוא מושתק ומנוע מכל סעד אחר, זולת ביטול הסכם המכר.

16.
התובע יצר שורה של מצגים בכתב, בעל-פה ובהתנהגות, מהם הבינו הנתבעים כי הסכם המכר בוטל, ועל כן, הן מכוח האשם המוסרי והן מכוח חובת תום הלב כלפי הנפגע, יש לראות בהסכם המכר כהסכם בטל. לחילופין, נטען כי הנתבעים יכלו להבין ממכתביו, ממצגיו בעל-פה ומהתנהגותו, כי החוזה בוטל.

17.
סירובו של התובע להשיב את יתרת התמורה שקיבל לידיו, העולה על סכום הפיצוי המוסכם, נעשה בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת ונוגד את הוראות ההסכם ואת הוראות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ד-1973 (להלן: "חוק החוזים") ביחס להשבה לאחר ביטול. ביום 22.12.10 נחתם ההסכם; ביום
26.12.10 הועבר לידי התובע התשלום הראשון בסך
1,050,000 ₪, נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים, והועבר בגין כך דיווח לרשויות המס, ומספר ימים לאחר מכן בוטל ההסכם כדין ע"י הצדדים, ואף על פי כן עמד התובע בסירובו להשיב לנתבעים את יתרת הסכומים.

18.
על חוסר תום ליבו של התובע עמד ב"כ הנתבעים במכתבו מיום 2.6.11 שם כתב כי התובע מעוניין לאחוז את החבל משני קצותיו, האחד, שמירת דמי הקדימה העולים על הפיצוי המוסכם, השני, פיצוי מוסכם ופיצוי על נזקים סתמיים שלא הוכחו, יחד עם שמירת כל הטענות נגד הנתבעים וביטול הערת אזהרה ללא השבה בניגוד לתנאי הסכם המכר. הנתעים טוענים כי היה בסכום הפיצוי המוסכם כדי לרפא את נזקיו של התובע נוכח ביטול ההסכם זמן קצר לאחר כריתתו ונוכח העובדה שבתקופה של מספר שבועות נוצר לתובע רווח של 750,000 ₪.

19.
התנהלותו של התובע היא חסרת תום לב נוכח העובדה שמדובר בתקופה קצרה ממועד החתימה על הסכם המכר וההסכמה לביטולו. כל אלו יחד עם רצונו של התובע לאחוז את המקל משתי קצותיו ולתבוע הן ביטול והן אכיפה והן סעד הצהרתי וסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, מצטרפים לעובדות שעולות מהתנהלות התובע ושכולן מטות את הכף למסקנה שעם הגשת התביעה חזר התובע מכוונותיו לביטול ההסכם, ומטעמים של תום לב וצדק אין לאפשר לו לעשות כן.

20.
הנתבעים טוענים כי בנסיבות האמורות, האכיפה אינה צודקת, וזאת אף אם לא תתקבל טענתם בדבר ביטול ההסכם ע"י התובע. לטענתם הי יכלו להסתמך על מצגיו של התובע בכתב ובעל-פה
היות וזה בחר בביטול ההסכם. הנתבעים מבססים את טענותיהם בהקשר זה על עקרון תום הלב ועל הסייג הקבוע בסעיף 3(4) לחוק החוזים תרופות, לפיו הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין.

21.
התנהלות התובע, אשר, מחד גיסא, מסכים לביטול ההסכם בצורה מפורשת, ומאידך גיסא, מנסה להעלות את שיעור הפיצוי לו הסכים מלכתחילה, היא התנהלות חסרת תום לב, אשר מהווה כשלעצמה הפרה של חובת תום הלב במו"מ ואין לאפשר לתובע לחזור בו ולתבוע אכיפה שעה שכל תכלית התנהלותו הייתה להשתמש בהפרה ככלי לשם הגדלת שיעור הפיצוי אותו יקבל.

22.
התובע לא הביא ראיות לנזקים שנטען כי נגרמו לו בגין אי קיום ההסכם ומשכך יש לראותם כנזקים שלא הוכחו. בחינת הנזקים שיגרמו לצדדים במידה וייאכף ההסכם מעלה כי בעוד שהתובע משכיר את הדירה, נוהג בה מנהל בעלים, אינו מאפשר את מכירתה, במקרה של ביטול הסכם המכר תחת אכיפתו, יוכל לשוב ולמכור את הדירה בפטור ממס, הרי שהנתבעים שאינם אזרחי תושבי ישראל, יידרשו לרכוש את הדירה, לשלם בגין רכישתה מיסי רכישה וכן ידרשו לפצות את התובע בסכום הפיצוי המוסכם וכמו כן, ידרשו לפעול לשם קבלת משכנתא לרכישתה. מידת הנזק שתגרם לצדדים לו ייאכף ההסכם גדולה ומוטה לטובתם של הנתבעים. כל אלו מטים את הכף לכך שאכיפה של ההסכם תהא בלתי צודקת בנסיבות העניין.

23.
משהתובע בחר לבטל את ההסכם, שיעור הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם מפצה את התובע פי כמה מנזקיו, ויש להתערב בהם בנסיבות העניין. סירובו של התובע נעשה בחוסר תום לב, שלא בדרך מקובלת ונוגד את הוראות הסכם המכר ואת הוראות סעיף 21 לחוק החוזים. משבוטל ההסכם, מעשיו של התובע ובכללם, הביטול שאומץ על ידו, עיכוב יתרת הכספים שהועברו לתובע והדיווח לרשויות המס על דבר ביטולו של ההסכם, מהווים ראיה לכך שהתובע עשה כל שביכולתו על מנת לסכל את ההסכמות שסוכמו בינו לבין הנתבעים בדבר ביטול ההסכם.

24.
נטען כי סירובו של התובע להשיב את יתרת הכספים שהועברו לו לשם הבטחת נזקיו הצפויים שלא הוכחו עד היום, סירובו להשיבם לידי הנתבעים, עיכוב מלוא סכום הפיצוי המוסכם, סירובו לדווח לרשויות המס את דבר ביטולו של הסכם המכר, יצירת מצב של סטגנציה ומהווים כשלעצמם הפרה יסודית של ההסכם ומנוגדים לסעיף 21 לחוק החוזים. נוכח האמור, יש לראות את חזרתו של התובע מהסכמתו לביטול ההסכם כהפרה יסודית וכחוסר תום לב לפי חוק החוזים.

25.
שיעור הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם מפצה את התובע בשיעור העולה על שיעור נזקיו ומשכך יש להתערב בסכום זה. משהסכים התובע לביטול ההסכם הרי שכל חזרה מהסכמה זו משמעותה הפרה כלפי הנתבעים המזכה את הנתבעים בפיצוי. ככל שבית המשפט יסבור כי התובע זכאי לפיצוי המוסכם, הרי שיש להפחית את סכום הפיצוי, בהתאם לשיקול דעתו של ביהמ"ש לפי סעיף 15א' לחוק החוזים תרופות. יש לקזז מכל סכום שייקבע כפיצוי מוסכם לתובע את סכום הפיצוי המוסכם לו זכאים הנתבעים בגין מעשיו ומחדליו של התובע, וזאת לאחר הפחתת הפיצוי המוסכם העומד על 750,000 ₪ כדי שליש בלבד ממנו, מאחר ואינו עומד בהוראות הדין, בהיותו ללא כל יחס סביר לנזק שהצדדים יכלו לראותו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

26.
ביחס לבקשה לפיצול סעדים טוענים הנתבעים כי אין לה זכר בכתב התביעה ובסיכומי התובע, וזאת על אף קיומו של פרק שלם העוסק בסעדים המבוקשים. לפיכך, ככל שהייתה טענה בעניין פיצול סעדים, הרי שזו נזנחה, ומסיבה זו גם ביהמ"ש לא התייחס אליה בפסק דינו. כעולה מהבקשה לפיצול סעדים הרי שמדובר בבקשה בגין נזקים שיתהוו בעתיד ואין הצדקה להגיש בגין כך בקשה לפיצול סעדים. התובע יכול היה להגיש את תביעתו למלוא הסעדים בגין אותה עילה ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

27.
תביעותיו של התובע לסעדים כספיים, הן אלו שהיו בעבר, והן אלו הצופים פני עתיד, נדחו ע"י בימ"ש זה וע"י בימ"ש של הערעור, למעט סעד האכיפה אותו תבע התובע. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור הנגדי שהגיש התובע, אשר התמצה בשתי סוגיות: האחת, דחיית התביעה לפיצוי כספי יומי, והשנייה, פיצול סעדים. על כן התובע אינו רשאי לתבוע סעד כספי יומי בהתאם לחוזה המכר. כך בעצם נדחתה תובענתו של התובע לפיצוי כספי יומי במסגרת פס"ד חלוט. בהקשר זה מפנים הנתבעים לתקנות 44 ו- 45 לתקנות סד הדין האזרחי אשר מהן עולה כי
במצב בו עילת התביעה היא אחת אין לפצל את התביעה למספר תביעות ויש למצות את מלוא הסעדים בהליך אחד אלא אם קיבל את רשות ביהמ"ש לפצל את הסעדים, רשות הניתנת במקרים חריגים בשל כלל "מיצוי העילה", בשל הזמן השיפוטי, הפגיעה בזכות הציבור לגישה לערכאות, זמנם של בעלי הדין והנטל על הקופה הציבורית וחשש מערכאות סותרות.

טענות התובע
28.
מהדיון בערעור עולה כי פרק הזמן הרלוונטי לשם דיון בשאלה האם הייתה או לא הייתה הסכמה של התובע לביטול, הוא פרק הזמן בו הועברו שני המכתבים: האחד, מיום 16.3.11, והשני, מיום 30.5.11, עוד בטרם הגשת התביעה לביהמ"ש. משטענת הנתבעים היא כי כבר באותו שלב הסכים התובע לביטול, בחירה שהתגבשה כבר אז, נובע כי מנקודת הזמן האמורה אין התובע רשאי לחזור בו ולפנות לסעד האכיפה. לטענת התובע כל ניסיון "לחזק" את הטיעון בדבר הסכמה לביטול, בהתבסס על אירועים או מצגים מאוחרים, אינו רלוונטי וחורג ממסגרת הדיון שהתווה ביהמ"ש המחוזי.

29.
נטען כי המכתבים האמורים של ב"כ התובע באו כתגובה למכתבים קודמים (נספחים ג' ו- ד' לתצהירו) שנשלחו על ידי ב"כ הנתבעים מיום 15.2.11 ומיום 7.3.11 וכי כותרות שני המכתבים "ביטול הסכם המכר" מהוות חזרה על הנושא המרכזי שהועלה ע"י הנתבעים במכתביהם, ואין בכותרות אלו משום נקיטת עמדה של התובע או בחירה במסלול הביטול. טענת הנתבעים בהקשר זה אינה אלא משום התחכמות סמנטית, מנותקת מהקשר הדברים. בעדותו בביהמ"ש, עמד התובע על כך שהוזמן למו"מ שנותב מראש והוגבל לאפשרויות הנובעות מתוך הפרת ההסכם. משנעתר התובע ליטול חלק במו"מ, הוא נדרש לפעול על מנת לצמצם את הנזק. במסגרת המו"מ שהתנהל בין הצדדים, העלו הנתבעים את האפשרות לנסות ולמצוא קונה אחר לנכס, ובין היתר, ביקשו סיוע מהתובע שהחזיק בנכס, הן במסירת שמות מתווכים, הן בהצגת הנכס והן בהשארת מפתחותיו (סעיפים 2 ו- 3 למכתב מיום 16.3.11 ובעדותו של התובע).

30.
ביחס למכתבו של התובע מיום 16.3.11 טוען התובע כי אין במכתב זה יסוד של הסכמה לביטול ההסכם, וכשעמדתו היא כי הוא מעוניין בהסכם וחפץ בקיומו. נטען כי התובע ניסה למצוא פתרון למצב ע"י מציאת קונה חלופי ובהמשך לבקשת הנתבעים, ובתוך כך ביקש להסיר את הערת האזהרה, פעולה שיועדה להקל על מציאת קונה. עיון במכתב האמור מעלה כי אין כל יסוד להניח קיומה של הסכמה לביטול ההסכם. כך גם במכתבו של התובע מיום 30.5.11 חזר התובע על בקשתו להסיר את הערת האזהרה בדרך שתאפשר להקטין את הנזק.

31.
מהעדויות עולה כי במסגרת המו"מ נבחנה האפשרות כי תינתן הסכמת התובע לביטול ההסכם בתנאים ראויים ותוך קביעת פיצוי כספי הולם. אפשרות זו אף הגיעה לשלבים מתקדמים כשהתנאים שנראו לתובע כתנאים הולמים פורטו בטיוטת הסכם מתוקנת שנשלחה לנתבעים ואליה מתייחס התובע במכתבו מיום 26.6.11. לטענת התובע יש לראות במכתב מיום 30.5.11 כחוליה נוספת במו"מ וביחס לתנאים בהם תינתן הסכמתו לביטול ההסכם.

32.
נטען כי אף שאין במכתבים מיום 16.3.11 ומיום 30.5.11 כל ביטוי להסכמה לביטול ההסכם ומכתבים אלו נכתבו והוחלפו כחלק מהליכי המו"מ בין הצדדים וכל שנעשה במסגרתם היה בתנאים ובסייגים שפורטו במכתב מיום 15.2.11 ("במסגרת מפורשת של הליכי מו"מ ולצרכי מו"מ בלבד").

33.
חליפת המכתבים בדגש על המכתבים האמורים אינם צולחים את הדרישות המתחייבות מ"הודעת ביטול" לפי חוק החוזים תרופות. כך אין במכתבים אלו אמירה מפורשת או כוונה מפורשת וחד-משמעית לביטול ההסכם כנדרש בפסיקה. עמדת הנתבעים כי מדובר בדרישה ובדרישה חוזרת ולא בבקשה אינה מוצאת עיגון בכתובים. במכתב מיום 16.3.11 צוין כי הניסיון להתנות את הסרת הערת האזהרה בתשלום כספים יביא להגדלת הנזק. כך במכתב מיום 30.5.11 צוין כי התובע שב על בקשתו כך שאין מדובר בדרישה ואין מדובר במימוש זכות. במסגרת שני המכתבים עמד התובע על כך שמטרת הבקשה להסרת הערת האזהרה היא החתירה להקטנת הנזק, מטרה אשר בינה לבין ביטול ההסכם אין דבר. הסרת הערת האזהרה
נועדה כאמור לאפשר את איתורו של קונה אחר, ביתר קלות, קונה שהיה אמור לרכוש את הדירה מהנתבעים ובאופן זה לצמצם את הנזק תוך מתן אפשרות לקיום התחייבויותיהם מכוח ההסכם ביתר קלות. נוכח האמור סבור התובע כי לא ניתן להסיק מהבקשה להסרת הערת האזהרה שבמכתביו כי בחר באפשרות של ביטול ההסכם.

34.
ביחס לסוגית המס בגין הפיצוי המוסכם טוען התובע כי מדובר באחת מהסוגיות אותן ביקש התובע לבחון במסגרת המו"מ וכשמדובר בפועל יוצא מעמדת הנתבעים וכוונתם שלא לקיים את ההסכם. משבמסגרת המו"מ נדונה האפשרות של ביטול ההסכם, ובתוך כך התנאים והסכומים שישולמו במקרה מעין זה, הרי ששאלת המיסוי ביחס לפיצוי הייתה רלוונטית. הנתבעים אינם מסוגלים להצביע על אמירה בעדות התובע או בהתנהלותו שיש בהם בכדי להוכיח כוונה או הסכמה לביטול ההסכם. במסגרת מו"מ נבחנות כלל האפשרויות והסוגיות ובתוך כך נבחנה גם האפשרות של ביטול ההסכם על השלכותיה, תנאיה והסכומים שישולמו בעקבותיה. לאחר כישלון המו"מ, האפשרות להגיע להסכמה בדבר ביטול ההסכם, הפכה ללא רלוונטית, ומשכך הודיע התובע לנתבעים על סיום המו"מ והחל בפתיחת הליכים משפטיים לאכיפת חיובי הנתבעים מכוח ההסכם.

35.
התובע טוען כי לא היה במכתביו ובהתנהלותו משום הסכמה לביטול ההסכם, וגם אם ניתן להסיק כוונה מעין זו הרי שאין מדובר בכוונה ברורה וחד-משמעית, אשר לא קיבלה ביטוי מפורש כנדרש בפסיקה בכדי להיכנס לגדר "הודעת ביטול" או הסכמה לביטול. התשתית העובדתית ששימשה את ביהמ"ש לשם הכרעה בסוגיית "האשמה המוסרית" במסגרת פסק הדין נותרה על כנה ולא ניתן לייחס לתובע כל "אשמה מוסרית" וזכאותו לאכיפה עומדת לו.

36.
במקרים שאינם חד-משמעיים מעין זה קיימת חשיבות לשיקולי "מאזן אשמה" ושיקולי "מאזן הנזק". יישום "מאזן האשמה" בענייננו מוביל למסקנה כי הנתבעים אינם יכולים להצביע על גורם אחד היכול לזכותם לפי מבחן זה בהתבסס על קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש בפסק הדין. התובע לא תרם לקיומה של ההפרה ואף ניסה למזער את נזקיה תוך שגילה נכונות לבחינת הצעות שונות במהלך המו"מ. על כן, שקלול של כלל הגורמים האמורים מוביל למסקנה כי מבחן האשמה נוטה לטובת התובע.

37.
נטען כי גם מבחן "מאזן הנזק" נוטה בענייננו לטובת התובע, כך למשל, בקביעות שנקבעו בפסה"ד ביחס לרכישת הבית הסמוך ע"י הנתבעים, עלותו והיעדר הוכחה לקיומם של קשיי מימון. בנוסף, התקבלו טענותיו של התובע ביחס למאפייניו הייחודיים של הנכס והקשיים המתחייבים מכך לתובע במידה ולא ייאכף ההסכם.

38.
נקודת המוצא לפיה יש ליתן עדיפות לנפגע אל מול המפר ובתוך כך יש להכביד את הנטל על המפר להוכיח כי פגיעה זו חמורה וגדולה מזו שתגרם לנפגע מובילה למסקנה כי ההכרעה בענייננו צריכה להישאר על כנה ואין מקום ליתן פטור מאכיפה. יישום המבחנים הרלוונטיים לענייננו כמו: חומרת ההפרה, המאמצים להימנע מההפרה, המניעים להפרה, הניסיונות לתקן או לצמצם הפגיעה שגרמה הפרה לנפגע, מחד גיסא, ובחינת האשם התורם להתרחשות ההפרה וקיום החיובים שהתובע נטל על עצמו, מובילים למסקנה כי התובע התנהל ללא דופי וזאת להבדיל מהתנהלותם של הנתבעים שהתעלמו מחיובים ומזכויות הקבועים בהסכם משיקולים זרים. התובע מפנה בהקשר זה לקביעותיו של ביהמ"ש ביחס לקשיים שעמם התמודד התובע נוכח ההפרה ונוכח מאפייניו הייחודיים של הנכס וכן להתרשמותו החיובית של ביהמ"ש מהתנהלותו של התובע. גם לו יקבע ע"י ביהמ"ש כי קיים פגם כלשהו בהתנהלות התובע העולה מהמכתבים, אין בכך די בכדי לצלוח את רמת ההוכחה הנדרשת מהמפר ובאופן המצדיק את שלילת תרופת האכיפה משיקולי אשמה מוסרית.

39.
הנתבעים מרחיבים את הדיון מעבר לגבולות שהותוו בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי גם ביחס לשאלת תחולת עקרון תום הלב והשלכותיו. משפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי הורה לבחון את שאלת "האשמה המוסרית" ותו לא, הנגזרת מסעיף 3(4) לחוק החוזים תרופות, אין מקום להרחיב את הטיעון גם ביחס לשאלת תחולת והשפעת עקרון תום הלב, על אף הקרבה העיונית ביניהם.

40.
הנתבעים אינם מצביעים על אינדיקציות ממשיות בהתנהלותו של התובע המעידות על חוסר תום לב וכשהאינדיקציות שאליהן מפנים הנתבעים הכוללים את סירובו להשיב את שקיבל, רצונו לברר את שאלת החבות במס בגין הפיצוי המוסכם ובקשתו להסיר את הערת האזהרה אלו הם מהלכים לגיטימיים אשר אין בהם משום פגיעה בעקרון תום הלב. ביחס לטענות הנתבעים בהתייחס להשבה לאחר ביטול ולפיצוי המוסכם, הרי שאלו אינן טענות הנכנסות לגדר הסוגיות המוסכמות ומשכך אין להתייחס אליהן עניינית.

41.
התובע טוען כי ביום 10.7.11, בסמוך להגשת התביעה, הגיש בקשה לפיצול סעדים לביהמ"ש המחוזי (לשם הוגשה במקורה גם התביעה העיקרית), ואף על פי כן בחרו הנתבעים להכחיש את עצם קיומה של הבקשה עד לדיון בערעור שבמהלכו אף הביעו את התנצלותם. על אף האמור טוענים הנתבעים כי הטענה לא נטענת במסגרת הסיכומים ומשכך למעשה מדובר בטענה שנזנחה. אין ממש בטיעון האמור היות ובחינה של הסיכומים שהוגשו מעלה כי הן בסיכומי התובע והן בסיכומי התשובה הועלתה הסוגיה ואף על פי כן בחרו הנתבעים שלא להתייחס לסוגיה ומשכך יש לראותם כמי שזנחו את טענת ההתנגדות לפיצול. בהקשר זה טוען התובע כי תקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") משקפות את החובה לכלול את כלל הסעדים בתביעה ושומה על המבקש לחרוג מכך להגיש בקשה לביהמ"ש וכך נעשה בענייננו. משהגיש התובע בקשה בכתב לפיצול סעדים בשלב מוקדם וסמוך לאחר הגשת התביעה לביהמ"ש המחוזי, משהתייחס לבקשה בסיכומים ובסיכומי התשובה בלא שהייתה התייחסות לכך בסיכומי הנתבעים, הרי ששומה על ביהמ"ש לקבל את הבקשה ולהתיר פיצול סעדים. כמו כן, הנתבעים אינם מצביעים על נימוקים ממשיים מכוחם יש לשלול מהתובע בנסיבות אלו את הזכות לפיצול סעדים ולהגיש תביעה נפרדת בגין נזקיו עקב ההפרה וזאת אף שביהמ"ש המחוזי הורה לדון בכך ולא בנושא היקף התביעה.

ב.
דיון והכרעה
42.
במרכזו של פס"ד משלים זה עומדת טענתם המרכזית של הנתבעים לפיה, משעה שהתובע בחר בסעד של ביטול ההסכם, לא עומדת לו האפשרות לעתור לביהמ"ש על מנת שזה יורה על אכיפת ההסכם. הוראותיו של חוק החוזים תרופות אינן מאפשרות לתובע לחזור בו מאימוץ ביטול ההסכם. כמו כן, התנהגותו ומעשיו של התובע לאחר הודעת הביטול מתגבשים יחד להתנהגות שאינה מקובלת ואינה סבירה בנסיבות העניין, ומשכך אף מזכה את הנתבעים בפיצוי המוסכם.

43.
התובע כופר בטענת הנתבעים לפיה נתן את הסכמתו לביטול ההסכם. לטענתו, במסגרת המו"מ בין הצדדים לא ניתנה על ידו הסכמה מעין זו, בין במפורש ובין במשתמע. בנוסף נטען כי המכתבים שעליהם מבקשים הנתבעים להסתמך ככאלו המקימים הודעת ביטול, אינם עומדים בדרישות הדין ביחס להודעת ביטול. לבסוף מבהיר התובע כי בחינת שאלת "האשמה המוסרית" המגלמת בתוכה הן את מאזן האשמה והן מאזן הנזק מובילה למסקנה כי אלו גם יחד נוטים לטובת התובע ואין הם מקימים לנתבעים פטור מאכיפה.

שאלת אימוץ ברירת ביטול ההסכם
44.
טענתם המרכזית של הנתבעים היא כי לאחר שהודיעו לתובע על ביטול ההסכם, נתן התובע הסכמתו לביטול, ומשכך הוא מנוע מלעתור במסגרת התובענה לאכיפת ההסכם. טענתם החוזרת ונשנית היא כי הוסכם בין הצדדים על ביטול ההסכם וכל שנותר הוא לסכם את הפיצוי שיקבל התובע. לשם בחינת קיומה של מניעות לאכיפת ההסכם נדרשים אנו על פי מצוות ערכאת הערעור לבחון את מסכת הראיות כפי שנפרסה בפני
ביהמ"ש במסגרת שמיעת הראיות.

45.
עיקר הראיות שלפניי בעניין זה הם ההסכם שבין הצדדים וחליפת מכתבים שהועברה בין באי-כוח הצדדים בתקופה שבין יום 15.2.11 ליום 22.9.11 (נספחים ג' – יא' לתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים). ראיות אלה יחד עם הראיות הנוספות שהוגשו, ובכללן העדויות והשתלבותן עם יתר הראיות, נבחנו לאור הכללים המשפטיים החלים והרף הראייתי החל בהליך האזרחי.

46.
החוליה הראשונה בחליפת המכתבים האמורה היא מכתב מיום 15.2.11 (נספח ג' לתצהיר הנתבעים) שנשלח ע"י ב"כ הנתבעים לתובע ובו נכתב:

"בהמשך לשיחותינו הטלפוניות בענין ולמען הסדר הטוב, אני מעלה על הכתב את תוכן הודעתי הטלפונית אליך מיום 9.1.11 מטעם מרשיי ולפיה, ברצון מרשיי להביא לביטול ההסכם שבנדון, מחמת הסיבות שפורטו בפני
ך בשיחותינו, כאמור.

אני מציע, כי לאור האמור לעיל, יוכנו כל המסמכים הדרושים לשם דיווח על ביטול ההסכם לרשויות המס וכן יוכן הסכם ביטול בהתאם, וכי אתה ומרשי מר גד כהן
, תפגשו בשבוע הבא, על מנת להביא את הדברים לכלל סיכום סופי (ובכלל זה בשאלת הפיצוי המבוקש על ידך בגין ביטול ההסכם) ובכדי לייתר כל מחלוקת ו/או טענות עתידיות של צד אחד כלפי משנהו, דבר שלעניות דעתי, לא יוסיף מאומה למי מן הצדדים.
[...]
כל האמור לעיל ובכלל זה ומבלי למעט כל העובדות, הטענות והנתונים השונים המועלים מטעם מרשיי נמסרים במסגרת מפורשת של הליכי מו"מ ולצרכי מו"מ בלבד."

47.
ממכתב זה עולה כי הנתבעים הודיעו על רצונם בביטול ההסכם וכי בעקבות זאת הצדדים ניהלו שיחות על האפשרות לביטול ההסכם. לשם כך הציע ב"כ הנתבעים להכין, בין היתר, הסכם לביטול ההסכם, וכן את המסמכים הנדרשים לשם דיווח על הביטול לרשויות המס. ביום 7.3.11, כשלושה שבועות לאחר משלוח המכתב הראשון, שלח ב"כ הנתבעים מכתב נוסף לתובע (נספח ד' לתצהיר הנתבעים) ובו ניתן למצוא התייחסות ראשונה לעמדה כי הנתבעים הביאו את ההסכם לכדי ביטול, ולשם ביסוס הטענה כי הביאו את ההסכם לכלל ביטול מפנה ב"כ הנתבעים למכתבו מיום 15.2.11 כדלקמן:

"להווה ידוע לך, כי מרשיי הביאו ההסכם שבנדון לכלל ביטול, כפי שהודע לך זה מכבר ובכלל זה במכתבי שבסימוכין.

לצערי, כל ניסיונותיהם של מרשיי להגיע לכלל הסכמה עימך לגבי הצעדים המתבקשים מן הביטול, שהיה אך מספר ימים לאחר חתימת ההסכם שבנדון, עלו בתוהו.

בשים לב לביטול ההסכם ובהתאם להוראות הדין, הנך נדרש בזה להשיב לידי מרשיי, את הסכום ששולם לך עם חתימת ההסכם, קרי סך של 1,050,000 ₪ אשר הועבר לך ביום 26.12.10. עם קבלת הסכום האמור ובכפוף לקבלתו, תוסר הערת האזהרה שנרשמה לטובת מרשיי על המקרקעין נשוא ההסכם.

אם וככל שלא יושב הסכום כאמור לידי מרשיי בתוך 7 ימים ממועד מכתבי זה, הורוני מרשיי לפעול לשם שמירת זכויותיהם ובכלל זה לנקוט בהליכים משפטיים כחוק, לשם השבת הסכום כמתחייב.

עוד אציין כי כידוע לך, בהעדר הסכמה מצידך לדיווח מוסכם לרשויות מס שבח, לא ניתן יהיה לדווח על ביטול ההסכם ומשמעות הדבר ברור וידועה לך היטב.
[...]"

48.
כעולה מהאמור לעיל, המסקנה אותה מבקשים הנתבעים להסיק ממכתב זה, ולפיה התובע קיבל את ההצעה מטעמם לביטול ההסכם אינה יכולה להילמד מהדברים האמורים. במכתב הראשון הביעו הנתבעים רצונם בביטול ההסכם. אין חולק שהתובע לא הפר את ההסכם במאומה, ולפיכך לא קמה לנתבעים הזכות לבטל את ההסכם, ומשכך הם ניסו להשיג הסכמתו של התובע לביטול ההסכם, מבלי שחלה עליו חובה להסכים לביטול זה. בעקבות זאת ניהלו הצדדים מו"מ אולם לא הגיעו להסכמה, ולא נכרת הסכם המבטל את הסכם המכר. בשלב זה שלח ב"כ הנתבעים את המכתב השני, מיום 2.3.11. אין ממש בטענה במכתב השני כי הנתבעים הביאו את ההסכם לכלל ביטול, שכן לא יכלו להביאו לכלל ביטול, ואין ממש בטענה השנייה שבאותו מכתב ולפיו הודיעו על הביטול במכתב הראשון, מיום 15.2.11. העולה ממכתבים אלה הוא שהנתבעים לא הצליחו לגבש יחד עם התובע הסכמה בדבר ביטול ההסכם, תוך קביעת ההסדרים הכרוכים בכך לרבות הפיצוי שישולם לתובע, וודאי שאין לפנינו הסכמה על ביטול ההסכם ללא כל תנאי, ושלאחר מכן ידונו הצדדים על הפיצוי שישולם לתובע, כפי שמבקשים הנתבעים לטעון.

49.
המופע הראשון ממנו ניתן ללמוד על עמדתו של התובע ביחס להשתלשלות האירועים הוא ממכתב שנשלח על ידי ב"כ התובע לב"כ הנתבעים מיום 16.3.11 (נספח ה' לתצהירי הנתבעים) הנושא את הכותרת "ביטול הסכם מכר". עיון במכתב זה מאיר באור שונה את טענותיהם של הנתבעים ביחס להסכמתו ובחירתו של התובע במסלול הביטול וכך נכתב בו:

"1. הועברו לעיוני מכתביך מיום 15/2/11 ו- 7/3/11. צר לי על אי הדיוקים והניסיון ליצור במסגרתם עובדות "מתוקנות" יש מאין, כמובהר להלן.
שיחת טלפון הראשונה שקויימה עם מרשי בענין זה היתה ב- 12/1/11. בשיחה נמסר לו כי מרשייך שוקלים האפשרות לבטל ההסכם, מטעמים הקשורים בהם, או לחילופין האפשרות לקיימו ולמכור הנכס על ידם.
מרשי הדגיש כי ביטול יסב לו נזק וטרחה רבה ועל מרשייך לעשות כל מאמץ לקיים ההסכם עמו
.

2. באותו מעמד וכן בהמשך התבקש מרשי לסייע למרשייך לממש האפשרות למכור הנכס על ידם לקונים פוטנציאליים וכך עשה. בכלל זה מסר שמות המתווכים שטיפלו בנכס ועשויים לסייע למרשייך במכירה, נתבקש והסכים לאפשר הצגת הנכס לקונים פוטנציאליים ואף השאיר מפתחות הנכס לשם כך וכיו"ב.
רק משנוכחו מרשייך כי אפשרות מכירת הנכס על ידם לא תצלח החליטו לבחור בביטול ההסכם.

3. לאור האמור, הניסיון המתחכם ליצור רושם במכתבך מ- 7/3/11, כאילו ניתנה למרשי הודעה בדבר ביטול הסכם "זה מכבר ובכלל זה במכתבי שבסימוכין", מופרך ואינו יאה.
לו ניתנה הודעת ביטול כזו בוודאי שלא ניתן היה לבקש ממרשי להשאיר מפתחות הנכס לשם הצגתו על ידי מרשייך לקונה מיועד, למשל ב- 25/2/11
.

4. משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה אשר למהלכים והזכויות עקב הפרת ההסכם היסודית והחד-צדדית ע"י מרשייך, כולל פגישה שקויימה במשרדך למטרה זו, נתקבל מכתבך מ- 7/3/11.
מכתב זה ניתן לראות, לראשונה, כהודעת ביטול ההסכם על ידי מרשייך
.

5. הדרישה במכתבך, בנסיבות אלו, "להשיב" למרשייך הסכום ששולם עם חתימת ההסכם הינה בבחינת עזות מצח והתחכמות בדרגה גבוהה, לאור לשונו הברורה של ההסכם והזכויות במסגרתו.
לשון ההסכם קובעות זכאות חד-משמעית לפיצויי ההפרה בסכום המוסכם "אשר אינו מותנה בהוכחת נזק כלשהו". מעבר לכך זכאות לתבוע מהמפר "כל סעד אחר לו הוא זכאי על פי דין או על פי ההסכם...".

6. למרשי נגרם ועוד צפוי להגרם נזק כבד, ישיר ועקיף, עקב הפרת ההסכם היסודית והחד-צדדית ע"י מרשייך. ככל הנראה יעלה הנזק במידה רבה על הסכום ששולם לידיו עם החתימה, קל וחומר על הסכום המוסכם של פיצויי ההפרה שלגביו אין, ולא יכולה להיות, כל מחלוקת.
בנסיבות אלו, גם הסכום שמעבר לפיצוי ההפרה לא יושב למרשייך וישמש להבטחת תשלום הפיצוי בגין נזקיו הצפויים של מרשי עקב ההפרה, ככל שיהיו.

7. הניסיון להתנות הסרת הערת האזהרה שנרשמה לטובת מרשייך בתשלום כספים שאינם מגיעים להם על פי ההסכם ועל פי דין יביא אך להגדלת הנזק הכספי הכבד הנגרם למרשי, הרובץ עפ"י הדין כולו על כתפי מרשייך, ולרבות ההוצאות המשפטיות הנילוות לו.

8. במקום להשיא עצות למרשי ולהזכיר לו "ההליכים המשפטים המיותרים לגמרי" שבכוונת מרשייך לנקוט, למרות שמרשייך הם היוזם והגורם הבלעדי להפרה, לביטול ולתסבוכת בעקבותיו, עדיף היה להתמקד בעצות מועילות ופרקטיות יותר דווקא, למרשייך.

9. ככל שתהיה נכונות לנסות להגיע לפתרון המחלוקת על כל היבטיה, בהתאם לזכויות מכוח ההסכם והדין ולא בניגוד להן, יהיה מרשי שותף מלא לכך."
(ההדגשות אינן מופיעות במקור)

50.
מהאמור עולה שהתובע העמיד את ב"כ הנתבעים על אי-הדיוקים שבמכתבי ב"כ הנתבעים מיום 15.2.11 ומיום 07.3.11 וכל זאת בזמן קרות האירועים ובתוך כך אף הובהר ע"י התובע כי ביטול ההסכם יוביל לנזק וטרחה וכי ראוי כי הנתבעים יעשו מאמץ לקיום ההסכם. מנוסחו של המכתב אנו למדים על התרעומת אותה הביע התובע ביחס לניסיונם של הנתבעים לטעון כי ניתנה לו הודעה על ביטול ההסכם כבר במכתב הקודם, וכי טענתם בדבר מתן ההודעה האמורה אינה מתיישבת עם בקשתם של הנתבעים מהתובע להותיר צרור מפתחות בנכס על מנת שתהא בידם האפשרות להציגו לרוכש אפשרי. מספר שבועות לאחר מכתב זה הוציא ב"כ התובע מכתב נוסף לב"כ הנתבעים הנושא אף הוא את הכותרת "ביטול הסכם מכר" (מכתב מיום 30.5.11, נספח ו' לתצהיר הנתבעים) ובו כתב:

"1. טרם קיבלתי עמדתך מרשיך לטיוטת ההסכם המתוקנת שהועברה אליך.

2. לאור פרק הזמן הממושך שחלף מאז הודעת הביטול של מרשיך אני שב על בקשתי כי תוסר הערת האזהרה בלשכת רישום המקרקעין על מנת לאפשר למרשי לפעול להקטנת הנזק.
3. אודה על קבלת עמדת מרשיך בהקדם."

51.
מכתב זה מצטרף כאמור, למכתבו הקודם של ב"כ התובע ומאשש את העובדה שבין הצדדים התקיימו מגעים ביחס לאפשרות ביטול ההסכם, ובתוך כך הוחלפו בין הצדדים טיוטות של הסכמים בעניין זה. על אף האמור, ועל אף העובדה שב"כ התובע מציין במכתבו כי משחלף זמן רב מהמועד בו הודיעו הנתבעים על ביטול ההסכם הוא מבקש להסיר את הערת האזהרה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין לשם צמצום הנזק, אין באלו בכדי להוביל בהכרח למסקנה לפיה התובע הסכים לביטול ההסכם ובחר במסלול זה על פני מסלולים אלטרנטיביים. הקריאה הפרשנית המוצעת ע"י הנתבעים מציגה את הטקסט בצורה שאינה מתיישבת באופן הרמוני עם הנסיבות ועם המציאות המסחרית במסגרתה פעל התובע, מציאות אשר "נכפתה" עליו ב"ביטול" ההסכם ע"י הנתבעים ואשר הוא ביקש למצוא לה פתרון. כפי שפורט בפסה"ד שוכנתי בגרסתו של התובע לפיה פעל על מנת לסייע לנתבעים להתיר את הסבך שנוצר וכדי לסייע להם למצוא פתרון בדמות מציאת רוכש אחר. במציאות זו סבר התובע כי במידה ותוסר הערת האזהרה, יהיה בכך משום הסרת אבן נגף מרכזית העומדת לפתחי הנתבעים עת שהם מבקשים למצוא רוכש אלטרנטיבי לנכס. אולם, כל עוד לא הגיעו הצדדים להסכמה על כל הפרטים, לא נכרת ביניהם הסכם לביטול הסכם המכר.

52.
ממכתבו של ב"כ הנתבעים מיום 2.6.11 (נספח ז' לתצהיר הנתבעים) גם עולה כי בשלב המו"מ החליפו הצדדים טיוטות של הסכמי פשרה ביחס לאפשרות ביטול ההסכם אך לא הגיעו לכלל הסכמה. ב"כ הנתבעים מציין במכתב זה כי התובע בחר בברירת הביטול של ההסכם נוכח הפרתו על ידי הנתבעים ועל כן אין הוא יכול להמשיך ולהחזיק תחת ידיו סכומים אותם הוא חב בהשבה מיידית. עוד התאונן ב"כ הנתבעים על כך שהתובע מעוניין לשמר בידיו את כלל הטענות, תוך קבלת סכום הפיצוי המוסכם ותוך מניעת העלאת כל טענה מצד הנתבעים. בהקשר זה עומד ב"כ הנתבעים על כך שעל-פי ההסכם מחויבת ביטולה של הערת האזהרה על המקרקעין בכפוף להשבת מלוא סכום התמורה ששולמה על ידי הקונה בניכוי הפיצוי המוסכם ולמרות זאת, התובע בחר להתעלם מתניות ההסכם בהקשר זה.

53.
בעקבות המכתבים האמורים, ביום 26.6.11 שלח ב"כ התובע מכתב לב"כ הנתבעים (נספח ח' לתצהיר הנתבעים) בו כתב, בין היתר:
"[...]

2.בניגוד לאמור במכתבך, מרשי לא הודיע מעולם כי מבטל ההסכם או מסכים לביטולו, בעקבות הפרתו ע"י מרשייך. יש להצטער כי מרשייך לא ניצלו הנכונות ואורך הרוח שגילה מרשי במשא ומתן, במסגרתו היה מוכן לשקול ולדון בכל האפשרויות שעל הפרק, לרבות אפשרות ביטול ההסכם הנוחה למרשייך, אך בתנאים הולמים והוגנים שנדחו על ידם.

3. על כל פנים מדובר במו"מ אשר לא הבשיל לכלל הסדר. לפיכך כל שנאמר והוצע במסגרתו, בכתב ובעל פה על ידי מרשי ומטעמו, אינו תקף עוד, וממילא אינו מותר לציטוט ואיזכור בהליכים משפטיים שיבואו.

4. למרות שמרשי רואה ההליכים המשפטיים, שהינך טורך להזכיר מכתביך השכם והערב, כמיותרים, לא נותרה ברירה בידיו, אלא לנקוט בהם משכשל המו"מ. זאת על מנת לכפות על מרשייך לקיים ההסכם שנכרת עימו ככתבו וכלשונו ולשאת בנזק הכבד שנגרם וייגרם עקב ההפרה."
(ההדגשות אינן מופיעות במקור – ר.פ) .

54.
סבורני כי אין בחליפת המכתבים האמורה להוות תשתית עובדתית שממנה ניתן לחלץ תמיכה לפרשות המוצעת ע"י הנתבעים לפיה התובע אימץ את ברירת ביטול ההסכם ומשכך הוא מנוע לעמוד על אכיפתו. מהמכתבים עולה כי הצדדים קיימו מגעים בנוגע לאפשרות ביטול ההסכם, אך אין בהם כדי לבסס הודעה או הסכמה מצד התובע לביטול ההסכם. וודאי שלא באופן הברור הנדרש מהודעה כאמור.

55.
גם בחקירתו הנגדית נשאל התובע בעניין זה והעיד (עמ' 11 – 14 לפרוטוקול):

"
ש. מעבר לכך הייתה שיחת טלפון נוספת בינך לבין גד כהן
, בה הודיע לך שגד כהן
מבטל את ההסכם?
ת. לא רק שאיני זוכר, זה שקר וכזב. גם בשיחה הזו שהייתה במהלך הביקור הזה מילה לא עלתה לא על ביטול ולא על אפשרות הביטול, הבנות האלו הסתובבו בדירה ובדקו אפשרויות מה ניתן לעשות בנכס מבחינת שיפוץ ועיצוב.
ש. שואל אותך על שיחת טלפון אחרת שבה מר גד כהן
ת. תשובתי היא שקר וכזב, לפני התאריך 12/1/11 שאני הייתי בדרכי מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתל אביב, קיבלתי שיחת טלפון ממך ובה שמעתי לראשונה ושמעת את התדהמה בקולי, שיש כוונה לשקול אפשרות של ביטול הנכס לא יום לפני כן לא 9/1 לא דקה לפני זה, פעם ראשונה אני הייתי בתדהמה גדולה, והתגובה הראשונית שלי הייתה שזה דבר שהוא קשה מאוד עבורי, ואני רוצה לעשות כל מאמץ על מנת לסייע לכם שתוכלו לעמוד בעסקה, ואני מקווה שהכוונה הזו לא תצא לפועל, הכוונה של לא לקיים את החוזה.
ש. האם כשהבנת שביטול צפוי מתממש קורה, תבחר מילה שאתה רוצה, הדבר שהטריד את מנוחתך הייתה שאלת חיוב המס בגין הפיצוי המוסכם שתקבל זוכר את זה?
ת. הטרידה את מנוחתי, העובדה שלא מתכוונים לקיים את החוזה, שנחתם. לכן הצעתי את עזרתי וכן סייעתי בפועל על מנת להביא למימוש ההסכם על ידי מסירת שמות של מתווכים על ידי השארת מפתחות הנכס פעם אחת כדי שיוכלו להציג אותו אפילו שלא בנוכחותי לקונים פוטנציאלים, ושהגענו לשלבים מאוחרים יותר חלק מהסוגיות שהיו על הפרק היו האם אותם פיצויי הפרה יהיו כאלה שיהיה עליהם מס או לא, זו עוד נקודה שחשבנו עליה זה הכל.

[...]

ש. בוא רגע נחזור למתווכת קלריס שטיין, האם זכור לך שלאחר שהודע לך בין להבנתך רק ב 12/1 או בין אם קודם לכן, אבל לאחר שכבר הבנת שהעסקה לא תצא לפועל האם זכור לך שהמתווכת פנתה דרכך אלי בכדי למכור את הנכס לצדדים אחרים?
ת. ב 12/1 ההודעה שאני קיבלתי היא ששוקלים לא לקיים את ההסכם, לא הייתה לא הודעת ביטול ולא על ביטול בפועל אלא העלאת אפשרות, שאני הצעתי לסייע הצעתי בין היתר לפנות למתווכים שהציעו לי הצעות ביחס לנכס לפני המכירה לנתבע, אחת מהן זו הגברת שטיין ולכן את השמות האלה נתתי גם למר כהן וגם לך על מנת שתנסו לקדם באמצעות המתווכים האלו אפשרות לעסקה אחרת עם קונה אחר חיצוני כדי שתוכלו לעמוד בהסכם.
[...]
ש. אתה מסכים איתי שב15 לפברואר, להבנתך הכי מאוחר, קיבלת הודעה ברורה וחד משמעית אין אחרי הבנה של רוצים וכולי, אלא בצורה הכי ברורה יש מכתב ב 15/2 שאומר לך ברחל ביתך הקטנה אנחנו מבטלים את ההסכם?
ת. מכתב מ 15/2 נמצא בפני
בית המשפט ואין צורך להסביר מה שכתוב בו, לא כתוב אנחנו מבטלים את ההסכם, כתוב אם אני זוכר נכון משהו שהוא קרוב לזה אבל אין הודעה חד משמעית שמבטלים את ההסכם. במכתב מ 15/2 אני קצת מרגיש טיפשי שאני מפרשן, אבל לצורך הדיוק, כתוב "ברצון מרשיי להביא לביטול ההסכם שבנידון," לשון עתיד.
[...]

האם אתה זוכר שלאחר המכתב שנשלח אלייך מ15/2 היו ביננו שיחות נוספות לגבי סיום הפרשה לביטול ההסכם?
ת. בוודאי, נוהל משא ומתן חלקו הראשון באופן ישיר ביני לבין בינך, ובהמשך שצירפתי עו"ד אז גם היה בינו וגם בינם וגם בין הצדדים באופן ישיר, נכון היה משא ומתן כי..

[...]

ש. אני חוזר איתך לרגע, אני מפנה אותך למכתבו של עורך דינך, מה 30/5 נספח ו' לתצהיר העדות של מר גד כהן
, מה הנדון?
ת. ביטול הסכם מכר.
ש. סעיף 2, "לאור.. "אתה מכיר את ההסכם, ביטול הערת האזהרה אפשרי מתי?
ת. אני לא אכנס לפרשנות ההסכם, אתה יכול לשאול אותי מה עומד מאחורי הסעיף ואסביר.
ש. האם נכון שהביטול של ההערת אזהרה הינו רק כאשר ההסכם מבוטל?
ת. אם זה כתוב בהסכם בהחלט זה המצב, לא בקיא להגיד לך אם זה רשום או לא, יכול להגיד לך מה הכוונה.
ש. אני מתייחס למכתבו של בא כוחך עו"ד קירשנבוים.
ת. שפונים אליי ואומרים לי אנו איננו מתכוונים לקיים את ההסכם ואני מתנדב או מבקש לסייע על מנת למצוא אולי קונה אחר שיחלץ את העגלה מהבוץ, כדי לעשות את הפעולה הזו לא ניתן לעשות אותה באופן יעיל כאשר מתנוססת הערת אזהרה על הנכס, אם יגיע קונה שיתאים לו המאפיינים הייחודים של הנכס הזה, יקשה עליו הנושא של רישום הערת אזהרה כדי להתקדם איתו במשא ומתן ולכן הצעתי ובקשתי הייתה הסירו את הערת האזהרה על מנת לאפשר לכם לשלב אולי קונה אחר שהוא יעשה את הקנייה ואז הלקוח יוכל להיות זה שיקיים את ההסכם וימכור לו את הנכס.
ש. אתה אלטרואיסט?
ת. לא, רציתי לסייע לעצמי באותה מידה שרציתי לסייע לכם, רציתי לסייע לעסקה להתממש, כך אני מסייע גם לעצמי וגם לנתבע.
ש. תסביר לי אם אתה כ"כ עומד על דרישתך לאכיפת ההסכם מדוע לבטל את הערת האזהרה הרי זה תרתי דסתרי?
ת. באותו שלב של המשא ומתן הבהרתם שאינכם מתכוונים לקיים את ההסכם, כלומר המטרה הייתה לנסות להגיע למצב שאפשר יהיה לגבש תנאים הולמים למרות הפרת ההסכם, אחת מהאפשרויות הייתה לנסות למצוא קונה לנכס, שהוא ייחלץ את העגלה מהבוץ לזה אני נרתמתי לסייע, והאפשרות הזו של מציאת קונה כאשר קיימת הערת אזהרה היא אפשרות בעייתית מאוד לכן ביקשתי את מה שביקשתי.

56.
עדותו של התובע ביחס לביטול ההסכם מתיישבת עם חומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים במסגרת ההליך וממנו לא ניתן להסיק, ברף הנדרש במשפט האזרחי, כי התובע קיבל את ביטול ההסכם. כל שניתן להסיק הוא שהצדדים שוחחו על אפשרות הביטול וניהלו לגביה מגעים אך אלו לא הבשילו לכדי הסכמות סופיות. זאת ועוד הצדדים הגיעו להסכמה מפורשת בסעיפים 25 ו- 26 להסכם לפיה ההסכם ממצה את מלוא כוונת הצדדים והמוסכם ביניהם וכי לא יהיה תוקף לכל התחייבות, מצג, הבטחה, ויתור, שינוי או תוספת להסכם אלא אם וככל וייעשו וייערכו בכתב ובחתימת ידם של הצדדים להסכם. הוראה זו באה בין היתר להבטיח כי כל הסכמה כאמור תיעשה בצורה מפורשת וברורה, כך שתהיה גמירות דעת מלאה של הצדדים לעריכת שינוי להסכם, וכך שיהיה ברור אף ראייתית, כי לכך כיוונו הצדדים (ובכוונה משותפת). להסכמה זו יש לתת תוקף מכוח חופש החוזים. אין לראות בחליפת המכתבים שלעיל משום מתן הסכמה כאמור של התובע לביטול ההסכם.

57.
התובע ניסה לסייע לנתבעים ולעצמו בתסבוכת שנוצרה עקב רצונם של הנתבעים לבטל את ההסכם, דבר שהיה מתאפשר אילו היה נמצא קונה, וכדי להקל על מציאתו, ביקש, ולא דרש, להסיר את הערת האזהרה. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים לפיה קריאה משולבת של סעיפים 12 ו- 24 להסכם מובילה למסקנה שהתובע הסכים לביטול ההסכם. סעיף 12 להסכם עניינו מתן ייפוי כוח בלתי חוזר לנאמן למחוק את הערת האזהרה שתירשם לזכות הקונה במידה והקונה יפר את ההסכם הפרה יסודית וההסכם יבוטל על ידי המוכר. במקרה כזה הנאמן יעשה שימוש בייפוי הכוח רק בכפוף להשבת מלוא התמורה ששולמה על ידי הקונה למוכר, בניכוי הפיצוי המוסכם. סעיף 24 להסכם קובע:

24. בגין הפרה יסודית של הסכם זה על ידי מי מהצדדים, בגינה בוטל הסכם זה כדין על ידי הצד האחר, יהיה זכאי הצד האחר לפיצוי בסכום קבוע של 750,000 ₪ ... אשר אינו מותנה בהוכחת נזק כל שהוא, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של הצד האחר לתבוע מהצד המפר כל סעד אחר לו הוא זכאי על פי דין או על פי ההסכם, ובכלל זה סעד של אכיפה או ביטול ההסכם, לפי העניין. למען הסר ספק, הפיצוי המוסכם שבסעיף זה בגין הפרה יסודית הנו בנוסף לסכומי הפיצוי המוסכם הקבועים במקרה של איחור במסירה או איחור בתשלום שאינו בגדר הפרה יסודית."

58.
ראשית, הרישא והסיפא של סעיף 24 להסכם אינם עולים בקנה אחד, ובעוד שהרישא חלה, לכאורה, רק במקרה של ביטול ההסכם כדין על ידי הצד הנפגע, הרי שהסיפא לו קובעת מפורשות שהפיצוי המוסכם יכול להיות במקביל לסעד של אכיפה או של ביטול ההסכם. לטעמי, הפירוט שבסיפא מביא לכך שלכך התכוונו הצדדים, היינו שהפיצוי המוסכם יהיה גם במקרה של אכיפה וגם במקרה של ביטול ולא רק במקרה של ביטול ההסכם. אולם, כל זה אינו רלוונטי לענייננו, שכן, כל שעשו הצדדים, לאור הודעת הנתבעים בדבר רצונם (רצונם, ולא זכותם) לבטל את ההסכם, היה לנהל מו"מ לביטול ההסכם, מו"מ שלא התגבש לכלל הסכמה. משכך, זכאי התובע, בין היתר, לאכיפת ההסכם, כפי שעתר בכתב התביעה. כך במיוחד לאור הקבוע בסעיפים 25 ו- 26 להסכם ביחס למעמדן של הסכמות שבעל-פה לאחר מועד החתימה על ההסכם, בשים לב למכתביו של התובע מזמן אמת, שמהם עולה כי לא נתגבשה הסכמה בין הצדדים, בהתחשב באי דיוקים העולים על פני מכתבי ב"כ הנתבעים מזמן אמת, וכן בהתחשב בהסברים שנתן התובע בעדותו אשר עלו בקנה אחד עם כלל החומר הראייתי, ותוך התרשמות כי עדותו של התובע הייתה מהימנה.

59.
משנדחו טענות הנתבעים לפיהן התובע בחר באפשרות ביטול ההסכם, הרי מתייתרות טענות הנתבעים ביחס למשמעות הבחירה בסעד הביטול על פני סעד האכיפה. כמו כן, משהגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח שהתובע בחר בסעד הביטול על פני סעד האכיפה, הרי שלא השתנתה נקודת שיווי המשקל ביחס ל"מאזן האשמה" וביחס לשיקולי "מאזן הנזק" (סעיפים 43 – 49 לפסק הדין).

60.
אינני מקבלת את טענות הנתבעים בדבר מאזן האשמה. התנהלות הנתבעים היא שנעשתה בחוסר תום לב, ולאחר ששינו טעמם כלפי הממכר, החליטו שאין ברצונם לקיים את ההסכם. הא ותו לא. משכך, פנו בתחילה לקבל את סיועו של התובע, ולאחר שקיבלו, החלו לחפש בתכתובות שבין הצדדים "מילה פה ומילה שם" על מנת להציג גרסה, שאין בה ממש, ולפיה הסכים התובע לביטול ההסכם, ורק לאחר מכן חזר בו ממנה. מנגד, צודק התובע, כי הוא לא גרם במאומה להפרה, גילה נכונות לסייע לנתבעים וניהל מו"מ בתום לב, עד שהתברר כי הצדדים אינם מגיעים לכלל הסכמה. אעיר כי גם בעניין זה, הנתבעים מנסים להקטין כל נזק וכל הכבדה שנגרמת לתובע, ומכבירים מילים בעניין הנזק וההכבדה שיגרמו להם ועיקרו, הצורך למצוא קונה והחיוב לשלם מיסים, וכל זאת כאשר מעולם לא קיבלו חזקה בנכס ולא רשמו אותו על שמם. כאמור בפסק הדין, מדובר בנכס בעל מאפיינים ייחודיים, ולא ראיתי מקום להעדיף את פתרון הנתבעים ולפיו ימצא התובע קונה אחר ויישא בהוצאות המתבקשות, על פני הפתרון המתבקש לפיו ימצאו הנתבעים, שרכשו את הנכס קונה כאמור ויישאו בהוצאות המתבקשות. משכך גם אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה אכיפת ההסכם בנסיבות תהיה בלתי צודקת.

61.
הנתבעים טוענים כי הסתמכו על מצגים שהציג בפני
הם התובע ולפיהם הסכים לביטול ההסכם. כאמור לעיל, לא נעשו מצגים כאלה, ובכל מקרה הצדדים עצמם הסכימו כי לא יהיו כל מצגים או הסכמות בעל פה אלא בכתב חתום על ידי הצדדים.

פיצול סעדים

62.
בסעיף 15 לכתב התביעה שהוגש לביהמ"ש המחוזי טען התובע כי בשל הנזקים שנגרמו ועוד ייגרמו לו, בכוונתו להגיש תביעת נזיקין כנגד הנתבעים ולפיכך מוגשת במקביל בקשה לפיצול סעדים. במסגרת סעיפים 59.2 – 59.4 לכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובע אינו זכאי לפצל את סעדיו וככל שנגרמו לו נזקים כלשהם הרי שאלו התגבשו זה מכבר והיה עליו לצרף אותם לתביעה, וככל שהתובע סבור כי נגרמו לו נזקים, עליו לעתור לתיקון כתב התביעה. כמו כן, בסעיף 46 לסיכומיו של התובע ובסעיף 14 לסיכומי התשובה מטעמו טען התובע שהפיצוי בגין האיחור בתשלום אינו ממצה את נזקיו כתוצאה מההפרה ומשכך הגיש בקשה לפיצול סעדים. משכך, טוען התובע, נשמרה זכותו להגשת תביעה בגין נזקיו עקב ההפרה כשאלו יתבררו לאשורם ואין בכך בכדי לגרוע מזכותו לקבלת הפיצוי המוסכם בגין האיחור בתשלום, הנקוב בהסכם.

63.
במסגרת השלמת טיעוניו, עותר התובע ליתן לו היתר לפיצול סעדים בגין נזק שטרם התגבש. הנתבעים טוענים ביחס לעתירתו של התובע לפיצול סעדים כי מדובר בבקשה בגין נזקים שיתגבשו בעתיד, ומשכך אין הצדקה להגשת בקשה לפיצול סעדים היות והתובע יכול היה להגיש את תביעתו למלוא הסעדים בגין אותה עילה ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו (סעיף 134 להשלמת סיכומים מטעם הנתבעים). כמו כן, מוסיפים הנתבעים כי תביעותיו של התובע לסעדים כספיים נדחו ע"י בימ"ש זה וע"י בימ"ש של הערעור, למעט סעד האכיפה. כך ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור הנגדי שהגיש התובע למעט שאלת פיצול הסעדים, כשערעורו הנגדי של התובע התמצה בשתי סוגיות: האחת, בדבר דחיית התביעה לפיצוי יומי כספי, והשנייה, בשאלת פיצול הסעדים. נוכח האמור טוענים הנתבעים כי התובע אינו רשאי לתבוע עוד סעד כספי יומי בהתאם להסכם המכר ובתוך כך נטען כי כלל מיצוי העילה אף הוא תומך בדחיית הבקשה לפיצול סעדים.

64.
אכן, התובע העלתה עתירה לפיצול סעדים מלכתחילה, יחד עם הגשת התביעה, והוא אף חזר ועתר בעניין זה בסיכומיו ובסיכומי התשובה שהגיש. מנגד, הנתבעים לא טענות דבר בעניין זה. מטעם זה בלבד, מן הראוי לקבל את עתירת התובע. כמו כן, אשר לנזקים שיתגבשו בעתיד, בגין נזקים כאלה, ממילא רשאי התובע להגיש תביעה חדשה. לבסוף, בנסיבות העניין כאשר המחלוקת בין הצדדים אשר נדונה הייתה שאלת אכיפתו של ההסכם או ביטולו, אין לחסום דרכו של התובע ויש לאפשר לו פיצול סעדים. משכך מתקבלת עתירה זו.

65.
לאור האמור לעיל, לא ראיתי לנכון לשנות ממסקנת פסק הדין, ובין היתר, כאמור בסעיפים 50 – 56 לפסק הדין (ובתוספת האמור לעיל בעניין פיצול הסעדים).

66.
לא ראיתי לנכון לחייב בהוצאות נוספות לאלו שנקבעו בפסק הדין.





ניתן היום,
ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 48876-06/11 שלמה רן נ' גד כהן (פורסם ב-ֽ 09/07/2017)