פסקי דין על אטיאס יעקוב ובניו חברה לבניה | פסקי דין על אברהם אטיאס | פסקי דין על יעקב אטיאס | פסקי דין על עמרם זריהן | פסקי דין על אלה זריהן |

18226-02/17 רעא     11/07/2017




רעא 18226-02/17 אטיאס יעקוב ובניו חברה לבניה בע"מ, אברהם אטיאס, יעקב אטיאס נ' עמרם זריהן, אלה זריהן








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



רע"א 18226-02-17 אטיאס יעקוב ובניו חברה לבניה בע"מ
ואח' נ' זריהן ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
דפנה בלטמן קדראי


מבקשים

1
.
אטיאס יעקוב ובניו חברה לבניה בע"מ

2
.
אברהם אטיאס

3
.
יעקב אטיאס


נגד


משיבים

1. עמרם זריהן
2. אלה זריהן



החלטה


1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 30.01.17 (כב' השופטת ש' קמיר-וייס) אשר דחה את בקשת המבקשים לביטול פסק הבוררות המשלים. בית המשפט אישר את פסק הבוררות המשלים וחייב את המבקשים בהוצאות בסך 25,000 ₪.

רקע
–

2.
המבקשת 1 (להלן "המבקשת") הינה חברה קבלנית לביצוע עבודות בניין ותשתיות המצויה בבעלותם ובניהולם של שני המבקשים הנוספים (שהם אב ובנו). המשיבים (שהינם בני זוג) שכרו את שירותיה של המבקשת לבניית שני מבנים מחולקים ליחידות דיור במקרקעין בכפר סירקין, שהזכויות בהם שייכות למשיבים. בשנת 2009 נכרת בין הצדדים הסכם בנייה לפיו התחייבו המשיבים לשלם למבקשת 800,000$ תמורת בניית המבנים. ההסכם הוגדר כהסכם פאושלי, להוציא תשלום עבור עבודות נוספות, ככל שיבצעו, בכפוף לאישורן בכתב.

3.
לטענת המבקשים, במהלך עבודות הבנייה, שינו המשיבים את תכניות העבודה והמבקשת נדרשה להוסיף פריטים, עבודות ולשנות את איכות החומרים, וזאת בניגוד לתוכניות עליהם הסכימו הצדדים מלכתחילה. המבקשים שלחו דרישת תשלום למשיבים באשר לביצוע העבודה, אך המשיבים נמנעו מלשלם את שכרם. לפיכך המבקשים הודיעו כי הם עושים שימוש בזכות העכבון השמורה להם, ומנגד הודיעו המשיבים כי הם מבטלים את ההסכם שביניהם.

4.
ביום 28.06.2010 הגישו המבקשים המרצת פתיחה ובקשה לסעדים זמניים לבית משפט קמא. בתביעתם עתרו, בין היתר, להצהרה לפיה המבקשת בעלת זכות עכבון בעבודת הבנייה והפיתוח שבוצעו על ידיה במבנים; לכך שהודעת ביטול ההסכם בטלה וכי על המבקשת למסור את החזקה במבנים לא לפני 15.10.10, ובכפוף לתשלום התמורה.

5.
בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 13.07.10, הסכימו הצדדים על מינוי בורר "אשר ידון בכל טענות הצדדים". כן הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיבחן האם קיימם ליקויים בנכס, לרבות ליקויי בנייה, וכן יבחן מהן העבודות הטעונות השלמה ומהן העבודות שבוצעו בפועל. עוד הוסכם כי חוות דעתו תוגש לבורר.
הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה. בית משפט מינה את כב' השופטת (בדימוס) שרה פריש כבוררת בסכסוך שבין הצדדים (להלן "הבוררת") וכן מונה המהנדס מר דן אורמן כמומחה (להלן "המומחה").

6.
בהתאם להסכמות הצדדים, התבררו תביעותיהם ההדדיות בהליך הבוררות, שם הוגשו כתבי טענות הדדיים, שכללו אף תביעה כספית ע"ס כ-2,880,000 ₪ בה תבעו המשיבים מהמבקשת השבת כספים שנגבו מעבר להסכם הפאושלי; פיצויים בגין ליקויי בניה, בגין הפרת ההסכם ועוד.

7.
במהלך הבוררות, לאחר מספר ישיבות ראיות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו הדיון בבוררות יחולק לשני שלבים:
בשלב הראשון
תכריע כב' הבוררת במחלוקת העובדתיות בין הצדדים בדבר הפרת ההסכם והרכיבים הנכללים בהסכם הפאושלי, כאשר בשלב זה הסכימו הצדדים כי יישמעו עדים וראיות מטעמם, ובמידת הצורך ייחקרו גם המומחים, ולאחר תום מסכת הראיות יוגשו סיכומים ויינתן פסק בוררות חלקי.
בשלב השני
תוכרע ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, כאשר הצדדים "ינסו להגיע להסדר דיוני לגבי אופן המשך ביצוע ההתחשבנות הכספית. במידה ולא יגיעו הצדדים להסכמה תינתן ע"י כב' הבוררות החלטה בעניין המשך אופן ביצוע ההתחשבנות לאחר שמיעת טענות הצדדים" (נספח

a3
לבקשת רשות ערעור).

במסגרת הליך הבוררות הצדדים הגישו לכב' הבוררת כתבי בי-דין מטעמם, תצהירי עדות ראשית, תיק מוצגים וסיכומים. כמו כן התקיימו מספר רב של ישיבות, ופרוטוקול הדיון בבוררות מכיל כ-1,000 עמודים
.

8.
ביום 08.07.13 ניתן על ידי כב' הבוררת פסק בוררות חלקי ביחס לשלב הראשון של הבוררות (להלן "פסק הבוררות החלקי"). בפסק הבוררות החלקי, נדחתה במלואה תביעת המבקשים והתקבלו טענות המשיבים בדבר התוכנית הקובעת בהסכם הפאושלי, וכן התקבלה טענתם בעניין הפרת ההסכם.

9.
המבקשים הגישו לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי והמשיבים עתרו לאשרו.

10.
ביום 02.11.14 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק הבוררות החלקי ואושר פסק הבוררות (להלן "פסק הדין הראשון"). נקבע כי לא התקיימו העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן "חוק הבוררות") לביטול פסק הבוררות; הסכם הבוררות אינו קובע מנגנון של ערעור ברשות או ערעור בזכות על פסק הבוררות; אין מקום להידרש לטענות ערעוריות על פסק הבוררות; כב' הבוררות לא חרגה מסמכותה.

11.
לאחר מתן פסק הדין הראשון, שבו הצדדים להליך הבוררות לצורך הכרעה בשלב השני – המשמעויות הכספיות הנובעות מההכרעה בשלב הראשון. עובר לשלב זה לא הציגו הצדדים הסכמות לגבי הסדר דיוני לניהול השלב השני של ההליך, ועל כן ובהתאם להסדר הדיוני המחייב, קבעה כב' הבוררת את המתווה של ההכרעה בשלב ההתחשבנות. כב' הבוררת החליטה בשלב זה על מתווה על פיו יבקר המומחה בנכס, ישלים את בדיקת הליקויים שהתגלו בתקופה לאחר ביקורו משנת 2010, יערוך השוואה בין העבודות שאושרו לבניה, יערוך שומה מתאימה ויגיש חוות דעת משלימה (ראו נספח ד' לבקשת רשות ערעור). עוד קבעה כב' הבוררת בהחלטתה כי לאחר הגשת חוות הדעת המשלימה, הצדדים יגישו סיכומים בכתב ולאחר מכן יינתן פסק הבוררות המשלים.

אעיר כי בשלב זה הוגשו לכב' הבוררת בקשות חוזרות מאת המבקשים, אשר לא השלימו עם תוצאת פסק הבוררות הראשון, להגשת ראיות נוספות וחוזרות להוכחת היקף העבודות. הבקשות נדחו בהחלטות מנומקות המפנות לפסק הבוררות הראשון (כך ראו נספחים ב' ו- ד לבקשת רשות הערעור וכן נספח נ/4 לתגובת המשיבים).

12.
ביום 10.07.16 ניתן פסק הבוררות המשלים בו חוייבה המבקשת לשלם למשיבים פיצוי בסך 1,999,562 ₪ כאשר סכום זה כולל, בין היתר, פיצויים בגין הפרת הסכם, פיצויים בגין סבל ועוגמת נפש, הוצאות נוספת שהוצאו ע"י המשיבים וליקויים בבנייה (להלן "פסק הבוררות המשלים"). המבקשים חוייבו בהוצאות בסך 250,000 ₪.

13.
לאחר כל אלה פנו המבקשים לבית משפט השלום בעתירה לביטול פסק הבוררות המשלים, מטעמים שיפורטו להלן, ואילו המשיבים הגישו בקשה לאישורו.

פסק דינו של בית משפט קמא
-

14.
ביום 30.01.17 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות המשלים ופסק הבוררות המשלים אושר (להלן "פסק הדין השני"). נקבע כי הבקשה לביטול הפסק מנוסחת כהודעת ערעור ואין מקום להיזקק לטענות שהינן ערעוריות.

בית משפט קמא דחה את טענות המבקשים לפיהן כב' הבוררת מנעה מהם להביא ראיות ולחקור עדים, כמו גם טענתם כי כב' הבוררת לא פסקה בהתאם לחוות הדעת. עוד נקבע כי כב' הבוררת פעלה בהתאם להסדר הדיוני ואין בקביעותיה חריגה מסמכות.

על

פסק דין
זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית טענות המבקשים
-

15.
לטענת המבקשים שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתם לביטול פסק הבוררות.
לטענתם, בתמצית, התקיימו העילות לביטול הפסק בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות; אין בבקשתם טענה ערעורית וכל הטענות מתייחסות לסעיף 24 לחוק הבוררות; לא היה הסדר דיוני לעניין תביעות סכומים המגיעים מעבר לסכום של 800,000$; היה צריך לערוך התחשבנות בהתייחס לתוכניות הקובעות ומה שבוצע בפועל; כב' הבוררת סירבה לאפשר הבאת ראיות ומסמכים מטעם המבקשים ויש בכך כדי להביא לביטול הפסק; בהסדר הדיוני לא הוסכם כי המבקשים לא יוכלו להביא ראיות; לא נערכה חקירה לגבי ההתחשבנות; כב' הבוררת סירבה לנהל את השלב השני של הבוררות בהתאם להסדר הדיוני; כב' הבוררת קבעה כי חוות הדעת של המומחה תהא חוות דעת מכרעת ולפיכך אין לפסוק סכומים אחרים מעבר לאמור בחוות הדעת; באם סברה כב' הבוררת כי חוות הדעת אינה מספקת, היה עליה לאפשר לצדדים להגיש ראיות ומסמכים מטעמם; המבקשים חוייבו בסך 430,000 ₪ מבלי שצורפו ראיות לחיובם בסכום זה ומבלי שהמבקשים יכלו להתייחס לכך; לא ניתן על פי הדין לתבוע גם פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם וגם את דמי הנזק עצמם.

תמצית טענות המשיבים
–

16.
יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתם, בתמצית, פסק הדין נכון ואין מקום לביטול פסק הבוררות; כב' הבוררת לא מנעה מהמבקשים להביא ראיות; שלב ההוכחות והבאת הראיות היה בחלק הראשון של הליך הבוררות; כב' הבוררת פעלה בסמכות ובהתאם להסדר הדיוני; המבקשים לא ביקשו להביא ראיות לעניין ההתחשבנות הכספית אלא לעניין התוספות שנדונו בחלקה הראשון של הליך הבוררות; המומחה הגיש חוות דעת ונחקר עליה; כב' הבוררת לא היתה מחויבת לסדרי דין וראיות; כב' הבוררת היתה רשאית להיעזר בראיות נוספות מלבד חוות הדעת והמבקשים נמנעו מלצרף ראיות; החיובים בגין החוסרים והליקויים נקבעו בפסק הבוררות החלקי; המבקשת הפרה את ההסכם שבין הצדדים והתנהגה בחוסר תום לב.

דיון והכרעה
–

17.
הלכה היא, כי רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי משפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות כאמור תינתן במקרים חריגים בלבד שבהם מתעוררת שאלה בעלת היבט עקרוני, משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. ראו למשל רע"א 7393/16 נפתלי בולג נ' אהרון פולמן, מיום 12.02.17;

רע"א 3318/15 עמותת ז.פ נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ,
מיום 27.08.15;
רע"א 1714/15
וולק נ' זייבלד

, מיום 28.04.15.

ברע"א 8586/16 פלוני נ' פלוני
(מיום 22.02.17) אף נקבע כי "רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים ... משוכה זו גבוהה עוד יותר, עת עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסקי דין והחלטות של בתי המשפט בענייני בוררות" (שם בפסקה 8, הדגשות אינן במקור).

18.
הבקשה שלפני אינה נמנית בגדר מקרים חריגים אלו.


טענותיהם של המבקשים אינן מעוררות שאלה עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים שבפני
, וכן לא מתעורר חשש שמא נגרם למבקשים עיוות דין, באופן המצדיק מתן רשות ערעור.

מעיון בטענות המבקשים עולה כי
חלק מטענותיהם מתייחסות לקביעות של עובדות וממצאים אשר ומשכך המדובר בטענות "ערעוריות" במהותן אשר אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

טענות המבקשים נשמעו והוכרעו הן בהליך הבוררות והן בבית משפט קמא
,
ולא מצאתי שיש ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, רשות ערעור "בגלגול שלישי".

פסק הדין השני נשוא בקשה זו אמנם נומק בקצרה, ואפשר ולו הורחבה הנמקתו היתה בקשה זו נחסכת, ואולם טעמיו עומדים ולא מצאתי בנושא זה משום טעם להיעתר לבקשה.

19.
למעלה מן הצורך, דין טענות המבקשים להידחות גם לגופו של עניין, והכל כפי שיפורט להלן.


המבקשים טענו כי מתקיימות העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות המצדיקות ביטול פסק הבוררות, ואולם לא פירטו הם ואף לא הפנו בבקשתם עילות ספציפיות החלות בענייננו, המצדיקות ביטול פסק הבוררות.


הטענה בדבר חריגה מסמכות –

20.
מעיון בבקשת רשות הערעור עולה כי המבקשים סבורים כי יש לבטל את פסק הבוררות מן הטעם כי כב' הבוררת חרגה מסמכותה. בכך, למעשה, מכוונים המבקשים לעילת הביטול המופיעה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, הקובעת כי בית משפט רשאי לבטל פסק בוררות אם "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות".

דין טענה זו של המבקשים להידחות.

קביעת בית משפט קמא לפיה כב' הבוררת פעלה בהתאם להסדר הדיוני, ועל פי סמכותה קבעה את המתווה בעניין אופן ביצוע ההתחשבנות הכספית הינה קביעה נכונה, התואמת את התנהלות כב' הבוררת ולא מצאתי להתערב בקביעה זו.

כל ההכרעות של כב' הבוררת ניתנו בהתאמה להסדר הדיוני, ובכלל זאת החלטותיה לגבי המתווה שבו יידון ויוכרע שלב ההתחשבנות לגביו ניתן פסק הבוררות המשלים, נשוא בקשה זו
(ראו בהרחבה סעיף 11 לעיל). מתווה זה לא כלל שמיעה מחודשת של ראיות בשאלת ההתחשבנות, הצדדים אף לא עתרו לשמיעת ראיות לעניין זה (בקשותיהם החוזרות של המבקשים נגעו לנושא הראיות להוכחת העבודות, בקשות שבדין נדחו). הבוררת היתה מוסמכת להחליט כך, ומשניהלה את ההליך והכריעה בו על פי ההסדר הדיוני, פעלה בגדר סמכויותיה ולא חרגה מהן.

21.
כב' הבוררת אף לא חרגה מסמכותה עת קבעה את סכום החיוב הכספי (ההתחשבנות) שעל המבקשים לשלם למשיבים. הצדדים הסמיכו את כב' הבוררת להכריע בכל טענותיהם, ההתחשבנות היתה חלק מהמחלוקות שהיה עליה להכריע בהן, ועל כן נדרשה לכך בפסיקתה. אין בטענה כי כב' הבוררות פסקה חלק מהסכום על דרך "האומדנא" כדי להביא לביטול פסק הבוררות. טענות כנגד חישוב הסכום הינן טענות "ערעוריות", שכאמור אין להידרש אליהן במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות (השוו לרע"א 689/17 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עופר ניב ואח', מיום 25.05.17).

22.
אין אף ממש בטענה לפיה חרגה כב' הבוררות חרגה מסמכותה עת לא אימצה באופן מדוייק את חוות דעת של המומחה "המכריע".

כידוע, חוות דעת של מומחה מהווה נדבך חשוב וכלי עזר לשופט או בורר המכריע בהליך. ואולם, שיקול הדעת וההכרעה תמיד מסורים ליושב בדין, והשופט/הבורר איננו כבול למסקנות חוות הדעת. ראו למשל בע"מ 5250/11 פלונית נ' פלוני, מיום 26.10.11 (פסקה 4ב).

מכאן, כי אין לקבל את טענת המבקשים. המומחה מר אורמן מונה תחילה על ידי בית המשפט, ולא מונה כ"בורר מכריע" בהליך, אלא לשם מתן חוות דעת בעניין שבמומחיותו לצורך בחינת הטענות השונות. עובדה היא כי מונה לצד מינוי הבוררת, אשר ההכרעה בהליכים נמסרה להכרעתה.

23.
אם אי די בכך, הרי שכב' הבוררת קבעה בהחלטתה מיום 02.02.14 כי "חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס והשמאי מר דן אורמן, תשמש כבסיס להכרעה בתיק זה" (נספח נ/4 לתגובת המשיבים, ההדגשות אינן במקור). הנה כי כן, לא נקבע כי המדובר במומחה "מכריע" כטענת המבקשים (שגם במקרה זה, כב' הבוררת יכולה לסטות ממסקנות חוות הדעת בהתאם לנסיבות העניין) אלא במומחה שחוות דעתו תשמש כבסיס להכרעת ההליך בלבד. וכך אכן היה בענייננו: חלק ממסקנות חוות דעת המומחה אומצו ע"י כב' הבוררת (כך למשך בסוגית איטום ובידוד גגות וקירות); בחלק מהסוגיות נדרשו הבהרות נוספות של המומחה; בחלק מהסוגיות חוות הדעת לא היתה נהירה ואף המשיבים לא הציגו ראיות מטעמם ונדחתה טענת המשיבים (כך למשל בסוגית הרטיבות ואיטום המרתפים) ובחלק מהסוגיות בית משפט פסק מעבר לסכום שנקבע בחוות הדעת אם בדרך של אומדנא (בעניין הליקויים במבניים) ואם בדרך של הסתמכות על ראיות שכבר הוגשו בשלב קודם (למשל בעניין עבודת גבס וכלים סניטריים).


כב' הבוררת אמנם ציינה בסעיף 7 לפסק הבוררות המשלים כי חוות הדעת השמאית "תהא חוות דעת מכרעת בתיק", ואולם מובן מתוך פסק הבוררות כי אין הכוונה לחוות דעת "מכרעת" שבהתאם לאמור בה בלבד ייפסקו החיובים הכספיים, אלא המדובר בחוות דעת יחידה, שהינה כלי עזר להכרעה בהליך. מסקנה זו אף עולה מהאמור ברישא של סעיף 7 לפסק הבוררות המשלים - "כבסיס להכרעה ובהתאם להסכם הדיוני" מונה המומחה על מנת שיגיש חוות דעת משלימה. מכאן, כין חוות הדעת מהווה "בסיס להכרעה" ולא חוות דעת שיש לאמצה בבחינת "כזה ראה וקדש".

24.
זאת ועוד. הצדדים הגישו למומחה שאלות הבהרה, והמומחה אף נחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלו, נראה כי ניתנה לצדדים הזדמנות לבחון את חוות הדעת, להציג בפני
המומחה את טענותיהם, ומכאן אף נלמדת הבנתם כי ניתן להשיג ולערער על חוות דעתו וכי ההכרעה תהא על פי שיקול דעתה של הבוררת. על כן לא מצאתי כי התנהלותה של כב' הבוררות מהווה חריגה מסמכות.


עוד יצויין כי בהתאם לסעיף י"ד לתוספת הראשונה לחוק הבוררות "בורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי דין הנוהגים בבתי המשפט". הבוררת היתה רשאית בהתאם להסתמך בפסק הבוררות על חוות דעת המומחה ועל כל ראיה או טיעון אשר התקבל על דעתה, וגם מטעם זה, יש לדחות את טענת המבקשים.

25.
קביעת בית משפט קמא לפיה הבוררת אינו מחויבת לקבל את מלוא חוות דעתו של המומחה הינה קביעה נכונה התואמת את כללי הדין ולא מצאתי להתערב בקביעתו זו של בית משפט קמא.


הטענה בדבר אי הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות –

26.
המבקשים טענו בבקשה שבפני
כי יש לבטל את פסק הבוררות מן הטעם שלא ניתנה להם הזדמנות לטעון טענותיהם ולהביא ראיות. בכך, למעשה, מכוונים המבקשים לעילת הביטול המופיעה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, הקובעת כי בית משפט רשאי לבטל פסק בוררות אם
"לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו"
.

דין טענתם זו של המבקשים להידחות, שכן אינה עומדת ואף נסתרת מתוך הצרופות לכתבי הטענות. למבקשים (כמו גם למשיבים) ניתנו מספר רב של הזדמנויות להביא את ראיותיהם. ודוק, במסגרת הליך הבוררות הצדדים הגישו לכב' הבוררת כתבי בי-דין מטעמם, תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים. כמו כן התקיימו ישיבות רבות, בהם נשמעו חקירות, ופרוטוקול הדיון בבוררות מכיל כ-1,000 עמודים.

27.
כב' הבוררת אף קבעה בהחלטתה מיום 10.03.14 כי בהליך הבוררות "נוהל שלב הוכחות ממושך" ו-"טענות הצדדים לעניין ההתחשבנות ביניהם נשמעו בפני
באריכות בכתב ובע"פ" (ראו נספח ב' לבקשת רשות הערעור). לא ראיתי סיבה לפקפק בקביעה זו. אפשר ומתכונת שמיעת הראיות בכל אחד מהשלבים היתה שונה, ואמנם הוגבלה בשלב השני, אך זאת מכח הסדר דיוני שהבוררת הוסמכה לקבעו, ולא ראיתי בכך פגם או פגיעה בזכויות הדיוניות של הצדדים בנסיבות העניין.

28.
המבקשים חזרו ועתרו להגשת ראיות נוספות לשם דיון נוסף בשאלת האחריות שכבר הוכרעה בפסק הבוררות החלקי, ואף הגישו בגדר כך לבוררת קלסר עב כרס ובו מסמכים שונים, דרישות תשלום ותכניות. הבוררת נתנה החלטות מנומקות לעניין בקשות אלה וראיות אלה. אין בסיס לטענה כאילו קופחו זכויותיהם הדיוניות של המבקשים, אשר התאפשרה להם הגשת ראיות על פי השלבים השונים של הליך הבוררות וכאשר בקשות להגשת ראיות נוספות טופלו, נדונו והוכרעו על פי שיקול דעת הבוררת, אשר לא נפלו בו פגמים שניתן להתערב בהם.

29.
קביעת בית משפט קמא לפיה ניתנה למבקשים הזדמנות להביא ראיות ועדים הינה נכונה ולא מצאתי להתערב בקביעה זו.




טענות נוספות –

30.
אף טענת המבקשים בעניין גובה הסכומים שנפסקו נגדם בכל הנוגע לחוסרים וליקויי בנייה – דינה
להידחות.


המדובר בטענה "ערעורית" המבקשת להשיג על קביעה עובדתית בפסק הבוררות. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים,
והתערבות שכזו שמורה למקרים חריגים בלבד
, בפרט כאשר המדובר בערכאה שדנה בעניין כ"גלגול שלישי", וכאשר מדובר בהליכי בוררות בהם עילות ההתערבות מצומצמות. ראו רע"א 3082/15 ברדוגו נ' מונסנגו, מיום 17.08.15.


לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט. טענה זו אינו נופלת בגדר העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות ואינה מצדיקה ביטול פסק הבוררות.
כב' הבוררת פסקה בטענות השונות של הצדדים, על פי סמכותה לפסוק חיוב כספי, בהתאם לשיקול דעתה ובהתאם למסכת הראיות שהוכחה בפני
ה.

31.
הוא הדין גם לגבי טענת המבקשים לפיה לא ניתן לתבוע פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם ובנוסף לתבוע את דמי הנזק עצמם – המדובר בטענה "ערעורית" שאינה נופלת בגדר העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות ואינה מצדיקה ביטול פסק הבוררות.


כללי –

32.
לא
התרשמתי שנפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא אשר מצדיקה התערבות מטעמי "עיוות דין"
. המבקשים הציגו את טענותיהם בהליך הבוררות, הוצגו ראיות מטעמם, הם נחקרו, ניתנו החלטות, והוגשו סיכומים. ההליך התנהל על פי הסדר דיוני שאושר, במשך ישיבות רבות, תוך מתן הזדמנות הוגנת לצדדים להעלות טענותיהם ולהציג עמדותיהם. פסק הבוררות מנומק ומפורט ודן בכל טיעוני הצדדים. בנסיבות אלו שוכנעתי
כי כב' הבוררת פעלה בתחום הסמכתה, תוך שמירה על ניהול הוגן ומאוזן של ההליך וכי אין מקום להתערבות שיפוטית בו. משקבעה הבוררת כי נוכח ההסכם הפאושלי לא זכאים המבקשים לתשלום העולה על התמורה המוסכמת, ומשמצאה כי שולמו כספים העולים על תמורה זו, ומשעוד מצאה כי נוכח הפסקת העבודות והליקויים בהן נגרמו למשיבים הוצאות רבות, אזי תוצאת פסק הבוררות המשלים עומדת ואין עניין להתערב בה. ניכר כי השגות המבקשים כלפי פסק הבוררות המשלים נעוצות בהשגותיהם על פסק הבוררות החלקי, אך לא ניתן כבר בשלב זה להשיג על הקביעות שם.


סיכומו של דבר
–

34.
בקשת רשות הערעור נדחית.

35.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח אשר ישולמו מתוך כספי העירבון שהופקדו בתיק.


ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ז, 11 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 18226-02/17 אטיאס יעקוב ובניו חברה לבניה בע"מ, אברהם אטיאס, יעקב אטיאס נ' עמרם זריהן, אלה זריהן (פורסם ב-ֽ 11/07/2017)