פסקי דין על א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ | פסקי דין על אבי שני

10276-01/17 א     11/07/2017




א 10276-01/17 א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ נ' אבי שני








בית משפט השלום בבאר שבע


ת"א 10276-01-17 א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ
נ' שני




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יעקב דנינו


התובעת:

א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ



נגד


הנתבע:

אבי שני



החלטה

ביום 21.6.17 הגישה התובעת בקשה לדחיית התביעה, ללא חיוב בהוצאות.
התובעת ציינה בבקשתה כי הואיל ובקשתה לקבלת סעד ביניים במסגרת ההליך דנא, נדחתה בהחלטת כב' השופטת מיכל וולפסון מיום 15.2.17, ומאחר שטרם נקבע מועד לדיון בתיק העיקרי, "אין עוד טעם וערך מעשי בקבלת הסעד העיקרי, הואיל וגם אם תזכה התובעת לקבל את הסעד העיקרי נשוא התביעה, יהפוך הסעד לתיאורטי בלבד בשל הזמן שחלף ועוד יחלוף עד להכרעה בתיק העיקרי, והכניסה למושכר נשוא המחלוקת בזמן עתידי, כבר איננה מעשית מבחינתה של התובעת" (ס' 1 לבקשה).
ב"כ התובעת ציין כי פגש באקראי בב"כ הנתבע כחודש ימים טרם הגשת הבקשה, והציע לו כי התביעה תידחה ללא חיוב בהוצאות, אך עד למועד הגשת הבקשה לא התקבלה עמדתו. לדבריו, אף ניסיונותיו ליצור קשר עם ב"כ הנתבע נתקלו בהודעת מסרון "אני בפגישה".
חרף ידיעת הנתבע כי בדעת התובעת לבקש לדחות התביעה, נטען כי הנתבע פעל בכל זאת להגיש ביום 22.5.17 בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע לפי סעיף 353א לחוק החברות.
התובעת הוסיפה וטענה כי החלטת ביהמ"ש במסגרת הסעד הזמני ניתנה ללא שמיעת ראיות, ומכל מקום, כי אין בהחלטה שניתנה כדי להקרין בהכרח על ההחלטה המסיימת שהייתה מתקבלת בתיק העיקרי.
כן נטען כי במסגרת הליך הביניים חויבה התובעת בתשלום הוצאות בסך 4,000 ₪, ויש בכך כדי לשקף באופן נאות את כלל ההוצאות שראוי כי ייפסקו במסגרת ההליך דנא.


בתגובת הנתבע מיום 25.6.17 עמד זה על פסיקת הוצאות לטובתו.
לדבריו, הוא "נדרש לשלם שכר טרחה לבא כוחו, לערוך פגישות רבות לשם גיבוש כתב ההגנה, הגשת כתב ההגנה, הכנת שאלון ובקשה לגילוי מסמכים, הגשת בקשות לבית המשפט ועוד" (ס' 3 לתגובה).
נוכח זאת, ובהינתן כי לפי הנטען לא היה מקום להגשת התביעה מלכתחילה, טען הנתבע כי יש מקום שביהמ"ש יחייב התובעת בהוצאות ממשיות.
ב"כ הנתבע הוסיף והתייחס לתוכן המפגש שנערך בינו לבין ב"כ התובעת, וביקש לנסוך פרשנות אחרת לגביו, זולת זו אשר נטענה בבקשה.
בתשובת התובעת לתגובת הנתבע, שב ב"כ התובעת ונתן דעתו לתוכן הפגישה בין ב"כ הצדדים, תוך שהתובעת שבה על עקביה ביחס למידת סיכוייו הלכאוריים של ההליך.
כן טענה התובעת כי היקף ההוצאות בהן נשא הנתבע במסגרת ההליך דנא, הינו מועט באופן יחסי, ומכל מקום, כי הבקשה לדחיית התביעה הוגשה בשלב מקדמי באופן יחסי.
לאור כל האמור, "התובעת מציעה בזאת כי ככל שתציג אישור המעיד על תשלום הוצאות המשפט בסך 4,000 ₪, בהן חויבה לטובת הנתבע, וזאת בתוך 30 ימים, לא תחויב בהוצאות משפט בגין ההליך העיקרי" (ס' 12 לתשובה; ההדגשות במקור).

דיון

הלכה היא מלפנינו כי בעל דין שזכה, זכאי לקבל הוצאותיו מבלי שייצא שכרו בהפסדו (ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה נ' אימקו, לז(1) 211), וזאת נוכח העובדה כי "ניהול הליכים משפטיים הוא עניין יקר" (בש"א 684/95 סוסנוביק נ' בנק לאומי לישראל - פורסם במאגרים).

כן ראה דבריו של כבוד הש' שלמה לוין במאמרו בחוברת הפרקליט מב חוברת ג', "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים", תחת תת הכותרת "שכר טרחת עורך דין":
"חוק היסוד מטיל גם על בית המשפט, כאחת מרשויות השלטון, את החובה לכבד את הזכויות שלפי חוק היסוד ומעתה, בהעדר נסיבות לסתור, ניתן לטעון ששלילת ההוצאות הממשיות הסבירות מבעל דין שזכה בדינו מהווה פגיעה בזכות קניינו, אשר לא ניתן להצדיקה על יסוד סעיף 8".

לעניין אמות המידה המנחות באשר לעתירה שנמחקה - ובכלל זה, הצידוק שבהגשת ההליך מלכתחילה, האם התביעה הגשימה את מטרתה, מהו הסעד אותו קיבל התובע בפועל, ומה הסיבה בעטיה חזר יוזם ההליך הלכה למעשה מהתביעה אותה הגיש - ראה: בג"ץ 1946/07 אלעוברה ואח' נ' שר השיכון ואח', תק-על 2009(4), 4030 (בהקשר של חיוב בעל דין, כאשר תביעתו נמחקה, ראה עוד סקירה מפורטת בבש"א (ירושלים) 1692/05 עובד מזרחי ואח' נ' אליהו חסיד ואח').

יישומם של אמות מידה אלה במקרה דנא, מניח מסד להגיון חיוב התובעת בהוצאות הנתבע.

מקובלת עליי עמדת הנתבע, שככלל, מקום בו חזרה התובעת מהסעד שביקשה, יש מקום להשית עליה הוצאות.
במקרה דנא, עתרה התובעת להורות כי בין נציג התובעת לבין הנתבע, נכרת הסכם שכירות ביחס למושכר שפרטיו מפורטים בכתב התביעה, כי תקופת השכירות הינה עד ל-10 שנים, וכי דמי השכירות עומדים על סך של 1,200 ₪ לחודש, תוך בקשה נוספת כי בית המשפט יקבע שהנתבע הפר את ההסכם בעצם התכחשותו לכריתתו ובסירובו לקיימו.
בה בעת, הגישה התובעת בקשה דחופה למתן סעדים זמניים, ואחר שנערך דיון בנדון והוגשו סיכומי הצדדים, ניתנה החלטת כב' השופטת וולפסון מיום 15.2.17, במסגרתה נדחתה הבקשה.
בית המשפט ציין בהחלטתו כי דין הבקשה להידחות בשל מספר טעמים, ובכללן העובדה כי התובעת מסרה לבית המשפט מידע שאיננו תואם מציאות כהווייתה, ובנסיבות אלה, מי אשר נמצא כי עתר לקבלת סעד זמני בחוסר תום לב, לא יוכל לבוא בקהל הזכאים למתן הסעד.
כן ציין בית המשפט כי טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בעובדה כי התובעת לא הצביעה על ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעתה המיוסדת על כריתת חוזה שכירות מעל 5 שנים.
לאור האמור, ובהתחשב בטעמים הנוספים שפורטו בהחלטה, נדחתה כאמור הבקשה תוך שהתובעת חויבה בהוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪.
חרף הדברים המפורשים בהחלטת ביהמ"ש כנזכר, לא באה התובעת לכלל בחינת תוקף עילת תביעתה, ולמעשה, ביום 6.3.17 נדרש הנתבע להגשת כתב הגנה ולבקשה מאוחרת נוספת להורות לתובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו, בשים לב להוראת סעיף 353(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
רק אחר אלו הדברים, הגישה התובעת את הבקשה המונחת להכרעה בפני
י.
בכל ההערכה, התובעת יכולה הייתה להניח כי עצם ניהול ההליך יחייב את הנתבע לשאת בעלויות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי, לרבות על דרך של הגשת כתבי טענות.
יתר על כן. לא מצאתי טעם טוב מדוע הוגשה הבקשה דנא אך לאחר שהוגש כתב הגנה. מקום בו נמצא כי בעל הדין חפץ לחזור בו מההליך, בלא שנמצאו טעמים טובים מדוע לא עשה כן במועד מוקדם יותר, ובלא שהוכח כי בינתיים השתנו הנסיבות, עליו לקחת בחשבון כי ההוצאות בהן נשא הצד האחר, ייזקפו לחובתו במסגרת ההחלטה המסיימת.
מנגד. סבורני, כי לא ניתן להתעלם מכך שבסופו של יום השכילה התובעת להגיש את הבקשה דנא עוד בטרם הוגשו ראיות הצדדים, וממילא, בטרם נוהל דיון הוכחות בתיק העיקרי.
בנסיבות המקרה דנא, איני נדרש להיזקק לתרחיש ספקולטיבי בדבר מידת סיכויי ההליך, שכן, בין אם התובעת החליטה לעשות כן על רקע תוכן החלטה המפורשת של כב' השופטת וולפסון ובין אחרת, יש בכך משום גילוי דעת כי אין מקום לנהל התביעה במתכונתה.
באשר ל"הצעת" התובעת, כי "ככל שתציג אישור המעיד על תשלום הוצאות המשפט בסך 4,000 ₪, בהן חויבה לטובת הנתבע, וזאת בתוך 30 ימים, לא תחויב בהוצאות משפט בגין ההליך העיקרי" (ס' 12 לתשובה; ההדגשות במקור), ייאמר כי אין מקום ליצור זיקה מוכחת בין הסעד הזמני לבין ההליך העיקרי. הנתבע נדרש להגשת כתב הגנה וכתבי טענות נוספים, תולדת התביעה העיקרית, במנותק מכתב הטענות שהוגש בעניין הסעד הזמני והדיון שנוהל במסגרתו. מטעם זה איני רואה ליצור התניה בין החיובים, שאינם תלויים זה בזה, ועל התובעת לפעול לתשלום כל הוצאה בה חויבה.
לאור כל המקובץ, ולפי שבינתיים בהחלטתי מיום 20.6.17 הוריתי על דחיית התביעה, מצאתי כי האיזון הראוי בשקלול הנימוקים גם יחד הינו בדמות חיוב התובעת בהוצאות הנתבע, בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, אחרת - יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.
מזכירות בית המשפט תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותסגור ההליך ברישומי בית המשפט.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ז, 11 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 10276-01/17 א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ נ' אבי שני (פורסם ב-ֽ 11/07/2017)