פסקי דין על שי סבן | פסקי דין על כדיר סבן | פסקי דין על אורי אילן יו"ר הוועדה המחוזית לתו"ב | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון |

10383-12/16 בבנ     16/07/2017




בבנ 10383-12/16 שי סבן, כדיר סבן נ' אורי אילן יו"ר הוועדה המחוזית לתו"ב, הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון








בית משפט השלום בצפת



בב"נ 10383-12-16 סבן ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתו"ב ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
רבקה איזנברג


מבקשים

1.שי סבן

2.כדיר סבן


נגד


משיבים

1.אורי אילן יו"ר הוועדה המחוזית לתו"ב

2.הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון




פסק דין


1.
בפני
בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שניתן, ע"י משיבה 2 באמצעות משיב 1,ביום 22.11.16 ע"פ סעיף 238א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה (להלן: "החוק").
הצו ניתן בהתייחס
למקרקעין הידועים כגוש 13707 חלקות46,58,59,65. כשהבניה תוארה בצו כדלקמן:
"משטח האכלה מבטון, הכולל 2 רצפות וקירות בטון שעל גביהם עמודי ברזל, בין שטח הקירות מצע מהודק, כל זאת בשטח כולל של כ 550 מ"ר".

2.
טענות המבקשים הינן הן ביחס לפגמים שנפלו, לטענתם, בצו והן לגופם של דברים,הכל כמפורט להלן:

המבקשים טענו כי בניית האיבוס אינה מצריכה היתר -המבקשים, בעלי הרשאה לרעייה מאת רשות מקרקעי ישראל בהיקף של כ- 2,100 דונם במקרקעין. לטענת המבקשים בעבר הגיע מבקש 2 עם רשות מקרקעי ישראל, להסדר פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
לפיו הרשות תוכל לפנות אותו משטח הרעיה אך ורק אם השטח דרוש לה לכל צורך שהוא פרט למרעה. מאז אישור הסכם הפשרה לא דרשה רשות מקרקעי ישראל את השטח ולפני מספר שנים אף דרשה הרשות מן המבקשים להגדיל את עדר הבקר שהיה ברשותם.בעקבות הבצורת והמחסור שנוצר במרעה החלו ראשי הבקר לפרוץ את גדרות שטח המרעה ולפלוש לגינות ציבוריות ברחבי העיר צפת ולכן התעורר הצורך להאכיל אותם באופן ייזום, זאת אף לנוכח דרישה ברורה בהסכם ההרשאה לרעייה שנכרת בינם לבין הרשות.
המבקשים טענו כי פנו לרשות ,יידעו אותה בדבר כוונתם להקים אבוס-מתקן הזנה לבהמות והרשות הודיעה, לכאורה, כי אין מניעה מבחינתה להקמתו. המבקשים טענו כי פנו גם למשרד החקלאות בכדי לבדוק האם קיים צורך בהיתר בנייה ומשרד החקלאות השיב כי על פי תכנית ג/21904 שהינה תכנית להסדרת בניית מבנים חקלאיים אין צורך בקבלת היתר בנייה לבניית אבוס. לפיכך טענו המבקשים, כי ע"פ התכנית כאמור, אין צורך בהיתר למתקני מרעה כגון אבוס, גדר, מכלאות ושקתות.

3.
לעניין פגמים בצו עצמו,
טענו המבקשים בבקשתם:כי הצו נעדר זיהוי מדויק של המקרקעין שעליהם חל הצו, לא צורף תשריט מודד או תרשים של המקרקעין ושל האבוס שנבנה. האבוס נבנה על גבי חלקה 46 ואילו הצו מתייחס לכל החלקות ולא ניתן להבין מהו החלק המיועד להריסה שכן על גבי המקרקעין מוקמים, בין היתר, מבנים נוספים שכלל אינם מיועדים להריסה.


עוד טענו המבקשים כי לצו ההריסה אשר הודבק לאבוס לא צורף תצהיר מתכנן המחוז ולא צורף מסמך התייעצות עם היועה"מ כמצוות הוראות החוק המבקשים הוסיפו כי פנו לוועדה המחוזית בבקשה לקבל את התצהיר, מסמך ההתייעצות ודוחות הפיקוח על מנת לבחון האם התקיימו הוראות הדין, אולם בקשתם סורבה תוך הפנייתם לבית המשפט.

לטענת המבקשים יש בפגמים אלו להצביע על כך שהמשיבה לא בחנה את עניינם הפרטני של המבקשים, ובכללו האם קיים צורך בהיתר להקמת האבוס ואף לא בחנה הקושי בהאכלת ראשי הבקר והיעדר כל שימוש בשטח למעט רעיה.

4.
המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי על השטח חלות מספר תכניות. לטענת המשיבים, תכנית ג/21904 עליה התבססו המבקשים טרם אושרה ועל כן לא חלה על המקרקעין בבחינת דין מחייב ולא היה מקום להתחשב בה בשעת חתימת הצו. בעניין זה צירפו המשיבים תע"צ של מר אריאל טויטו, ממנהל התכנון המשקפת את המצב התכנוני.עוד הוסיפו המשיבים,כי גם לאחר שתקבל תכנית 21904 תוקף מחייב, היא לא תחול על המקרקעין מושא הצו הואיל ותכנית זו חלה רק במקום שלא ניתן להוציא בו היתרי בנייה ואילו על המקרקעין שבמוקד חלה תכנית מוקדמת- ג/3845- מכוחה ניתן להוציא היתרים.

המשיבים הדגישו כי
בשלב זה לא קיים אופק תכנוני לקבלת היתר וטענו כי לא מתקיימות עילות הביטול הקבועות בחוק וכי הצו שהוצא עמד בכל התנאים שנקבעו בחוק,לרבות הוצאתו לאחר התייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים והמנויים בחוק.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 4.5.17 העלו המשיבים טענה מקדמית ביחס לזכות העמידה של המבקשים וזאת מאחר שאינם בעלי
זכות קניינית במקרקעין.


בדיון שהתקיים בפני
נחקרו המפקח מטעם המשיבה 2 (להלן:"המפקח")וכן המבקש 1(להלן:"שי")..


דיון

5.
טענת הסף ביחס לזכות העמידה-
סעיף 238א(ז)
לחוק התכנון והבנייה,
קובע כי "הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו".


השאלה הנדרשת להכרעה ביחס לטענת זכות העמידה שהעלו המשיבים, הינה האם המבקשים הינם בגדר "נפגע" :
המבקשים הינם בעלי הרשאה לרעיה על בסיס חוזה שנכרת בינם לבין הרשות ואשר הוארך עד לשנת 2019. שי הודה בחקירתו שהרשות אשר מכוח הרשאתה הוא מחזיק בקרקע, לא התירה לאביו ולו לבנות בעתיד מעבר למבנים החקלאיים הישנים שהיו במקום (עמ' 22 שורות 5-1). עוד אציין כי צודקים המשיבים בכך שכבר נקבע כי התנגדות לביצוע צו הריסה מנהלי, מחייבת הוכחת זכות ממשית, ולפיכך,אף ישיבה ממושכת, רבת שנים, במקרקעין, אין בה כדי להקנות זכות להיכנס בשערי בית המשפט. בהקשר זה ראה קביעת ביהמ"ש ברע"פ 8877/09
אלנברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה
: "זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין".
וראו ע"פ 3249/05 מרדכי בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פתח תקוה:
"המאטריה של צו הריסה מינהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק (השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר "אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" לפי
סעיף 238א'(ז)?
לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע – וזכויות כאלה יכול שיהיו
- למשל – של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה

".


יחד עם זאת, אינני מקבלת את עמדת המשיבים כאילו בפסיקה דלעיל יש כדי להצביע על כך שזכות עמידה תקום רק לבעלי זכות קניינית במקרקעין. כל עוד מציג המבקש זכות ממשית במקרקעין (גם אם הינה זכות אובליגטורית),הוא אינו בגדר פולש והוא טוען לפגיעה שאינה כללית ותאורטית, אלא ספציפית ואישית, הרי יש לו זיקה ממשית למקרקעין ותקום לו זכות עמידה.
אין חולק שהמבקשים במקרה דנן, מחזיקים במקרקעין ברשות, ע"פ זכות אובליגטורית, מכוח הסכמי הרעיה, המשקפים זכות לחזקה ושימוש. עוד אין ספק כי הם נפגעים באופן ישיר
מהוצאת הצו, ולפיכך, הינם בעלי זכות עמידה. אין המדובר בפולשים, וגם אם לא הוכיחו הסכמה מפורשת של הרשות לבניה, ברי כי הם יינזקו מהוצאת הצו שהוצא ביחס למקרקעין בהם הינם מחזיקים ברשות ולפיכך אין לדחות בקשתם על הסף.
ראה (מחוזי נצרת)ע"פ 59147-06-13 שדה נ' לתכנון ובניה מחוז צפון:
"המערער סמך זיקתו למבנה על הסכם שצירף לבקשתו, לפיו רכש מאדם בשם רובין, את השקעותיו של הלה במבנה...על פי הפסיקה, "הרואה עצמו נפגע" לצורך
סעיף 238א(ז)
לחוק הוא "בעל זכויות כדין, אשר רואה עצמו נפגע – וזכויות כאלה יכול שיהיו – למשל – של בעלי הקרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להפגע מהריסה וכיוצא בזה". (
ע"פ 3249/05
בר יוסף נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה
[פורסם בנבו]
(2005)), זאת להבדיל מפולש או מסיג גבול בנכס. (ראה גם
רע"פ 8877/09
אסעד אלנברי נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מרחב רמלה,
[פורסם בנבו]
, ורע"פ 6829/09
טחאן נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים
[פורסם בנבו]
(2009)).טוענת הוועדה, כי מפסקי הדין הללו ניתן להסיק, כי זכות העמידה להגיש בקשה לביטול צו הריסה איננה נתונה אף למי שיש לו זכות אובליגטורית או מעין קניינית בנכס, והיא מסתמכת בטענתה זו על האמור ברע"פ 8877/09
אלנברי שאוזכר לעיל ועל
ע"פ (ב"ש) 7337/06
אטרש נ. מדינת ישראל (2006),
[פורסם בנבו]
, אלא שמפסיקה זו לא ניתן להסיק את המסקנה אותה מבקשת הוועדה להסיק. מקובלת עלי עמדת בית המשפט קמא, כי יש לפרש את התיבה "הרואה עצמו נפגע" ממתן הצו באופן שלא יהפוך כל נפגע פוטנציאלי לבעל זכות לעתור כנגד הצו, לאור תכליתו ומטרתו של צו הריסה מנהלי להביא לאכיפה מהירה ויעילה של דיני התכנון והבנייה. מאידך, את הפתח לעתור כנגד הצו יש להותיר רחב דיו בכדי לאפשר לבעלי זיקה ממשית לנכס, זכות גישה לערכאות, בפרט נוכח התוצאה הבלתי הפיכה שעלולה להיות לחסימת דרכם לערכאות שיפוטיות והפגיעה בזכויות הקניין שלהם כתוצאה מכך. בנסיבות המקרה כאן, הצביע המערער על זיקה מספקת למקרקעין, שמקימה לו זכות עמידה לעתור כנגד הצו. (הדגשה שלי ר.א).

6.

יחד עם זאת ולגופם של דברים לא שוכנעתי כי התקיימו העילות שנקבעו בדין לביטול הצו.
כבר נקבע בפסיקה כי
תכליתו של
סעיף 238א
לחוק אינה הגנה על קניינו של אדם כי אם על טובת הציבור המחייבת שבניה תעשה רק ע"פ היתר וכי אין די בצווי הריסה שיפוטיים לשם מיגור תופעת הבנייה שלא כדין,אלא יש מקום להקנות סמכות קיצונית של הריסה מנהלית.ראה.
רע"פ 6034/99
לימור כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים
. לפיכך, במתן פירוש

לסעיף 238א
לחוק יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מנהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם ביעילות בבנייה בלתי חוקית.



שלוש עילות הביטול של צו הריסה מנהלי כמפורט בהרחבה בבב"נ (נצ') 57030-05-11
הרב יואב אברהם נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה מרום גליל
הינן כדלקמן: האם הבניה "בוצעה כדין"-

סעיף 238 א' (ח)
לחוק. השנייה, הנזכרת באותו סעיף, - האם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת", והשלישית, יציר הפסיקה, הינה - האם נפל פגם בצו שעניינו
העדרו של יסוד
מן היסודות החוקיים
שיש בהם כדי להקנות לו תוקף, או - האם נפלו בו "פגמים חמורים, שיש בהם
כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו".

7.

אי קיום העילות הקבועות בחוק לביטול הצו:

העילה השנייה-ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת
-ביחס לעילה זו כבר נפסק כי היא נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים
238 א' (א)(2)
ו-
(3)
לחוק , דהיינו - האם מדובר בבניה שנסתיימה מעל
60 יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המקומית, או בבניה שאוכלסה מעל 30 יום לפני אותו מועד. בהתאם לתצהיר המתכנן המחוזי ובהתאם לדוח הפיקוח ואף בהתאם לעדות שי, אין ספק כי הבניה לא הסתיימה 60 יום לפני הגשת התצהיר ואף לא נעשה בה שימוש 30 יום קודם למועד הגשתו.
מתכנן המחוזי בוועדה המחוזית לתכנון, מר יהונתן כהן- ליטאנט, חתם על התצהיר ביום 7.11.16. המפקח, מר שועלי, ביקר במקום ביום 3.11.16 וכתב בדו"ח כך: "במקום נבנה משטח האכלה לפרות מבטון הכולל 2 רצפות בטון ו2 קירות בטון שעל גביהם עמוד ברזל. בין שטח הקירות מצע מהודק, בשטח כולל של כ550 מ"ר. כל זאת ללא היתר ובסטייה מתוכנית מפורטת החלה במקום".


שי בחקירתו לא חלק על כך שזה היה המצב בשטח באותו מועד. שי אישר כי בביקור השני (15.11.16) עבודות הבנייה עדיין היו בעיצומן. וראו דו"ח הביקור מיום 15.11.16:

"במקום ניצוק משטח בטון התחום בין 2 קירות הבטון (שהיה בביקור הקודם מצע מהודק), הותקן שער כניסה למשטח הבטון והורכבו גלילי ברזל ע"ג העמודים ע"ג קירות הבטון לכל אורך הקירות. שטח הבנייה בשטח כולל של כ 550 מ"ר".


בחקירתו, לכשנשאל שי לגבי תקופת הקמת האבוס השיב: "מיוני התחילו העבודות והסתיימו ביום 20 או ב-21 לנובמבר" (עמ' 17 שורה 20). שי בחקירתו אישר כי כל הפריטים המסומנים נ/1 המוקפים בעיגול הם האבוס שתחילת הקמתו ביוני וסיומו בנובמבר 2016. עוד אישר שי כי ביום 22.11.16 התחיל להזין את הבקר בתוך האבוס, היינו האבוס היה בשימוש מאז.

לאור האמור, אין ספק כי צו ההריסה אכן נועד למנוע עובדה מוגמרת שכן ביום עריכת התצהיר לא נסתיימה הבנייה וטרם חלפו 30 ימים מאז האכלוס.

8.
העילה הראשונה-ביצוע הבניה כדין-
המבקשים לא הוכיחו כי הבניה בוצעה כדין.
בהתאם להלכה הפסוקה,ולאור חזקת התקינות המנהלית נקודת המוצא היא שצו הריסה שהוצא לפי
סעיף 238א
לחוק, הוצא כדין. לכן הנטל להוכיח את התקיימות עילות הביטול מוטל על מי אשר חפץ בביטול הצו. (
רע"פ (י-ם) 634/97
נקש נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לעיריית בני ברק
;

רע"פ 1088/86
סברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי
, מד(2) 417;

רע"פ 4748/07
בלליטי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
;

ב"ש (ת"א) 1816/90
ברהוד יוסף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו
).

אין לפני הוכחה כי הקמת האבוס אינה מצריכה היתר.לא רק שהמבקשים לא הוכיחו בראיות כי הקמת האבוס פטורה מהיתר,אלא שטענה זו אף נסתרה ע"פ האמור בתעודת עובד ציבור שהוגשה ע"י מר טויטו מנהל תחום אדריכלות בלשכת התכנון המחוזית במחוז צפון (להלן:"התע"צ"). אדגיש כי המבקשים לא ביקשו לחקור את עורך התע"צ,אפשרות שקיימת בדין ולא סתרו את האמור בה
על פי האמור בתע"צ,ע"פ תכנית ג/3845 מדובר בשטח המיועד לדרך מוצעת ,שצ"פ ואזור לתכנון עתידי. ע"פ התכנית המתארית ג/12617 מדובר בשטח המיועד למבני ציבור,שצ"פ ודרך מוצעת.
תכנית ג/21904 אליה הפנו המבקשים על מנת לתמוך בטענתם כי על פיה אין צורך בהיתר בניה לאבוס, נמצאת בהליכי הפקדה וטרם קיבלה תוקף. לפיכך גם אילו הייתי מקבלת את טענת המבקשים כי התכנית תחול בעתיד על המקרקעין נשוא הצו,הרי מאחר שבעת הוצאת הצו טרם נכנסה לתוקף,הוצא הצו כדין והמבקשים בכל מקרה לא היו פטורים בעת הוצאתו מקבלת היתר בניה.
אם לא די באמור,אציין כי המבקשים לא הצליחו לסתור את עמדת המשיבים לפיה גם לאחר שתכנית זו תקבל תוקף היא לא תחול על המקרקעין מושא הצו, שכן תכנית זו חלה רק במקום שלא ניתן להוציא היתרי בניה ואילו במקרקעין שבהם עסקינן ישנה תכנית קודמת ג/3845 מכוחה כן ניתן להוציא היתרים-ראה סעיף 6.5 לתצהיר המפקח. אמנם עיון בתע"צ מלמד כי ע"פ התכנית המתארית ג/12617 לא ניתן להוציא היתרים ואולם, בחקירתו הבהיר המפקח כי מדובר בתכנית מפורטת מתארית ואולם בהירכריה הרי ע"פ תכנית ג/3845 המפורטת ניתן להוציא היתר:"
ברמת היררכייה יש תוכנית ארציות, תוכניות מחוזיות ומתחתן תוכניות מפורטות. יכולה להיות תוכנית מפורטת שהיא מתארית ויכולה להיות תוכנית מפורטת שמתוכה ניתן להוציא היתרים... היא תוכנית מפורטת מתארית". כלומר ע"פ התכנית המתארית לא ניתן להוציא היתרים אולם ע"פ התכנית המפורטת ג/3845 ניתן להוציא היתרים ולכן גם כשתכנית
ג/ 21904 תיכנס לתוקף,לא תחול על המקרקעין.
כפי שצוין לעיל,המבקשים לא ביקש לחקור את עורך התע"צ על חוות דעתו,ויתרו על חקירת המהנדס ולא הציגו כל עדות שבמומחיות מטעמם על פיה ניתן לקבוע כי בניגוד לנטען ע"י המפקח, לכשתיכנס לתוקף תכנית ג/21904 כן תחול על המקרקעין.
הדברים הינם למעלה מן הצורך,שכן שעה שהתכנית כלל לא ניכנסה לתוקף, ברי כי היא לא חלה ולא
ניתן היה לבנות מכוחה. בעניין זה הבהיר המפקח כי העובדה שבפועל יש מקרים שנוהגים על פי תכנית זו, למרות שטרם נכנסה לתוקף, היא רק לחומרה-על מנת לא לסתור אותה(עמ' 11 שורות 23-24). תשובה זו הגיונית שכן כאשר תכנית מופקדת סביר שלא תאושר בניה אשר תסתור אותה ואת המדיניות העולה מהתכנית המופקדת,גם אם בפועל טרם קיבלה תוקף ואולם, כאשר מדובר בטענה לפטור מהיתר לבניה מסוימת ע"פ תכנית מופקדת,כאשר על פי התכנית שבתוקף,לא קיים הפטור,בוודאי שרשות התכנון לא תוכל ליתן היתר כל עוד לא נכנסה לתוקף התכנית המופקדת.

9.
המבקשים טענו כי בהתבסס על התכניות החלות, נציגי רשות מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות "יעצו למבקשים לבנות במקום אבוס". טענה זו נטענה על דרך הסתם ולא נתמכה ולו בראשית ראיה. ראשית שי עצמו הודה (
עמ' 22 שורות 5-1). ),
כי הרשות לא התירה לו ולאביו לבנות בנייה חדשה. עמדה זו סותרת את העמדה שלפיה ניתנה, למצער, הסכמה שבשתיקה לבניית האבוס. המבקשים הוסיפו אמנם כי נמסר להם ממר יניב חן- נציג משרד החקלאות, שעל פי תכנית 21904 אין צורך בהיתר,אלא שהמבקשים לא זימנו את מר חן או כל עד אחר רלוונטי (מטעם רמ"י או משרד החקלאות),לחקירה על מנת שיתמוך בגרסתם.


מעבר לאמור,צודקים המשיבים בטענתם בסיכומיהם כי לצורך קיום הבטחה שלטונית,על המבטיח להיות בעל סמכות.בעל הסמכות במקרה הנ"ל הינו הועדה המקומית ולא רמ"י, או משרד החקלאות.
לא מצאתי כיצד המכתבים מטעם עיריית צפת, כאילו מדובר בשטח חקלאי פתוח (נספחים ה' ו-ו' לבקשה המתוקנת), יוצרים מצג שווא של הטעייה. בטרם הקמת מבנה כלשהו שומה על המבקש לבנות לבדוק את התכניות החלות והאם הבנייה מצריכה היתר אם לאו.. העובדה כי במכתב מיום 27.6.13 נכתב כי נעשה סיור "בשטח חקלאי פתוח" ולא נמצאה תוספת בנייה ללא היתר, אינה מלמדת כי אם המבקשים ישקלו בעתיד לבנות אבוס, הם לא יזדקקו להיתר. אדרבה, ממכתב זה יש להסיק כי לא בוצעה כל תוספת ללא היתר, מכאן עולה לכאורה כי אם בכוונת המבקשים לבנות בעתיד, עליהם יהיה להוציא היתר, או לכל הפחות לוודא שהבניה פטורה מהיתר. גם המכתב השני מיום 3.2.14 אינו יכול לסייע בידי המבקשים. היעדר התנגדות לחיבור לחשמל לחמישה מבנים אינה פוטרת את המבקשים לבדוק לפני הבנייה, האם הבנייה על השטח מותרת. אין חולק כי המדובר בחמישה מבנים ישנים כאשר האבוס הוא מבנה חדש וברי כי המכתב שנכתב לפני בניית האבוס אינו יכול להיות נוגע לאבוס, אלא למבנים הישנים בלבד
.
למעלה מן הצורך אציין,כי אין המדובר בהליך פלילי בו נבחנת בין היתר,הגנה מן הצדק. המדובר בבחינה של צו הריסה מנהלי וגם אם היו המבקשים מוכיחים (מה שלא הוכיחו!!) כי הוטעו ע"י גורם כלשהוא,תרופתם אינה במסגרת הליך זה. העילות לביטול צו הריסה קבועות ומוגדרות בדין וטעות,צורך בבניה, או תום לב, אינן חלק מהעילות המאפשרות ביטול צו הריסה מנהלי ביחס לבניה שבוצעה שלא כדין.
10.
טענות לפגמים בצו-
לא מצאתי כי נפלו פגמים מהותיים כלשהם בהוצאת הצו:


הפסיקה הרחיבה עילה זו מעבר לאמור בסעיף 238א לחוק אולם זאת רק בהתייחס לפגמים חמורים ביותר, כגון אי מילוי חובת ההיוועצות בעו"ד וכיוב' ולא ביחס לפגמים שוליים.ראה
רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו נגד עורקבי פ"ד מח
(2) 397:


"הכלל הוא שבית המשפט, המבקר צו הריסה מנהלי, יכבד את לשונו של סעיף 238 א (ח) ולא יתערב בפגמים שאינם מנויים באותו סעיף... כלל זה כפוף לחריג אחד: שצו ההריסה נפגם בפגם חמור כל כך העושה את הצו לבטל מעיקרו" (ר' גם
בג"ץ 699/88
חשאן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (לא פורסם)
[פורסם בנבו],
רע"פ 47/92 טיר נ' יו"ר הועדה המקומית ירושלים, פ"ד מו
(1) 699, 701
.



לא מצאתי פגמים מהותיים בצו-כגון הטענות שהעלו המבקשים ביחס לקיום ההיוועצות ואף הפגמים אליהם הפנו לעניין זיהוי המקרקין ,לא רק של נמצאו מהותיים, אלא שאין המדובר כלל בפגמים:


זיהוי המקרקעין והחלק המיועד להריסה-
הצו מגדיר במדויק את המיועד להריסה: מצוין גוש וחלקות כאשר מצוין נ"צ ספציפי
והופיע תיאור מפורט:"משטח האכלה מבטון,הכולל 2 רצפות וקירות בטון שעל גביהם עמודי ברזל,בין שטח הקירות מצע מהודק,כל זאת בשטח כולל של כ-550 מ"ר. בניגוד לנטען ע"י המבקשים, אין חובה שבדין לצרף תשריט, או חוות דעת של מודד מוסמך. גם אם האבוס הוא על אחת מהחלקות שצוינו(חלקה 46 ) ויש מבנים נוספים בחלקה זו, אין בכך כדי לקבוע שהמבנה המיועד להריסה לא זוהה דיו .הצו נוקב כאמור בגוש וחלקות, תוך שהוא מוסיף נקודת ציון ספציפית ותיאור מפורט של המבנה המיועד להריסה. איני רואה כל קושי בכך שנכתב: "תיאור המבנים", חלף "תיאור המבנה". בניגוד לנטען ע"י ב"כ המבקשים בחקירתו את המפקח,גם אדם פשוט הקורא את הצו מבין במה מדובר שכן הצו מפרט בצורה קונקרטית את משטח האכלה המיועד להריסה, את החומרים ממנו הוא בנוי ואת גודלו כ- 550 מ"ר (לפי מדידה שבוצעה בשטח ). עסקינן בהליך מנהלי ולא בהליך פלילי. כיון שכך, הדגש אשר אמור להינתן בהליך זה הוא על זיהוי וזהות המבנה אליו מתייחס הצו, גם מבלי לתת משקל מכריע לזיהוי המקרקעין. זאת כל עוד אין מחלוקת על קיומו של המבנה אליו מתייחס הצו. ראו
עפ"א (מחוזי חיפה) 51842-09-16
זיאן נ' ועדה מקומית גליל מרכזי עכו
(27.11.16):

"אוסיף, מעבר לנדרש, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה שלא הוכח זיהוי החלקה שעליה נבנה המבנה, הדבר לא היה מסייע למערער, שכן גם אז, מתחייב היה ליתן צווים, לאור שהוכח – והוא, כי בשטח המתואר בראיות (אף ללא לנקוב בגוש /חלקה) נבנה מבנה – אותו מבנה שתועד בתצלומים – והכל ללא קבלת היתר (והשווה בנדון עם האמור ב
ת.פ. (שלום חיפה) 14951-12-13
מ"י נ' סואעד, מתאריך 22.9.16; וכן אפנה, בשינויים המחויבים, לע"פ (מחוזי נצרת) 35726-08-11
מ"י נ' ניגים, 14.2.12)".

במקרה דנן,ניתן לזהות בבירור את המבנה מהתיאור המופיע בצו וצודקים המשיבים בטענתם כי המבקשים לא טענו כי קיים משטח האכלה נוסף במקרקעין שהוזכרו בצו,אשר ניתן היה "להתבלבל" עימו ,לא להבין לאיזה משטח הכוונה ולהקים ספק בזיהוי. כפי שעולה מעדות הפקח ושי, הצו אף הודבק על שער המבנה.משנכתב בצו משטח האכלה העשוי קירות בטון, ברי כי אין המדובר ביתר המבנים שאותם מנו המבקשים,
זיהוי החלקה הספציפית בה מצוי המבנה מקבלת משקל שולי, כל עוד ידוע וברור באיזה מבנה מדובר וכל עוד המבקשים יכלו לממש את זכותם ולפנות לבית המשפט (כפי שעשו). תשובות שי בחקירתו בעניין היו בעיני מיתממות. שי ידע בדיוק לאיזה מבנה מתייחס הצו, שהרי בבקשה התייחסו המבקשים באופן ספציפי לאבוס ולסיבות שהביאו לטענתם,לבנייתו.

טענת המבקשים כאילו על גבי המצע המהודק המוזכר בצו ניצק בינתיים משטח בטון
ואף הותקן שער כניסה והורכבו גלילי ברזל על העמודים ואלו לא נזכרו בצו ,למרות שבוצעו טרם הוצאתו, הינה טענה מתיממת ולא מצאתי לקבלה: ברי כי אם צו ההריסה מתייחס ל
משטח האכלה מבטון, הכולל 2 רצפות וקירות בטון שעל גביהם עמודי ברזל, בין שטח הקירות מצע מהודק, כל זאת בשטח כולל של כ 550 מ"ר
, הרי גם אם בינתיים ניצק משטח בטון על אותו מצע מוזכר הנמצא בין שתי הקירות, או הורכב משהוא נוסף על גבי עמודי הברזל המוזכרים מפורשות בצו,הרי הצו חל גם עליהם והטענה הינה חסרת תום לב.תוספות אלו לא מאפשרות טעות בזיהוי המבנה אליו מתייחס הצו, שכן כאמור,לא מצאתי שהוכח כי קיים משטח האכלה נוסף וכאילו ניתן לטעות ביחס למבנה אליו מתייחס הצו בגין פריטים אלו שהוספו באותו מבנה. כל עוד מדובר באותו משטח האכלה בשטח המוזכר בשטח של -550 מ"ר,הצו חל על כל מרכיביו.אמנם,אם
וככל ששער הכניסה הותקן מחוץ לשטח זה ומאחר שאינו נזכר בצו,ברי כי הצו אינו מתייחס אליו.אולם, כל הבנוי במשטח ההאכלה עצמו, אשר בצו הוזכר במפורש כי הינו מבטון ,כולל 2 רצפות ,קירות בטון שעל גביהם עמודי ברזל ובין שטח הבטון מצע מהודק,דינו על פי הצו,הברור והמאפשר זיהוי,להיהרס,על כל הרכיבים במבנה זה.

11.
מהמסמכים שהוצגו לעיוני עולה בבירור, כי הצו הוצא כדין ולאחר שהמשיבה מלאה את כל הנדרש ע"פ הדין. הדרישה להתייעצות עם נציג שר המשפטים מולאה באופן שהצו הוצא רק לאחר התייעצות עם עו"ד תמירה אלתר-ראה נספח ה' לתגובת המשיבים.
הדרישה של המצאת תצהיר חתום ביד מהנדס כאמור בסיפא לסעיף 238א(א) מולאה שכן הצו הוצא רק לאחר שהומצא
ליו"ר הועדה תצהירו של מתכנן המחוז-ראה נספח נספח ד' לתגובת המשיבים.
גם התנאי המופיע בסעיף 238 א(ב)(3) התקיים באופן שהצו הוצא רק לאחר שהודע לשר האוצר וכן נשלחה דרישה בכתב ליו"ר הועדה המקומית ליתן צו הריסה מנהלי לבניה והוא לא עשה כן. ראה נספחים ו',ז' וכן ח' וט' לתגובת המשיבים. בהערת אגב אציין כי בניגוד לגרסת המבקשים הרי שמנספח ט' לתגובה עולה, כי הסיבה לאי הוצאת צו הריסה ע"י הועדה המקומית, אינה מאחר שסברה כי הבניה מותרת ללא היתר,אלא אך ורק מחמת עומס בעבודה.
הנה כי כן,שוכנעתי כי כל דרישות החוק מולאו ובהן העמדת המידע הנחוץ בפני
מקבלי ההחלטות, התייעצות עם הגורמים הרלוונטיים השונים (לרבות פנייה לביצוע הצו למר אילן שוחט יו"ר הוועדה המקומית לתו"ב צפת) וידוע שר האוצר. צו ההריסה הוצא לאחר שמר שוחט כתב מכתב שבו הודיע כי אין באפשרות הוועדה לבצע את הצו. הצו הוצא רק לאחר התייעצות עם עו"ד אלתר אשר הבהירה בחוות דעתה (ראה בנספח ד'),כי היא המליצה על הוצאת הצו לאחר שבחנה את דו"ח הפיקוח , תצלומים, נתוני התכנון וקיבלה הסבר מהמפקח. כפי שהעיד המפקח,גם מתכנן המחוז חתם על התצהיר לאחר שהוצג לו דו"ח הפיקוח מיום 3.11.16 , התמונות וממצאי המפקח.
לא ראיתי כי נפל דופי בהפעלת שיקול הדעת של מתכנן המחוז ו/או עו"ד אלתר ו/או יו"ר הוועדה המחוזית (משיב 1) שהוציא את הצו. אלו בחנו את הנתונים שהוצגו בפני
הם והגיעו למסקנה שהבניה מתבצעת שלא כדין ובהיקף נרחב יחסית.
הטענה כאילו למהנדס הוצג מידע חלקי,לא הוכחה. המבקשים ויתרו על חקירת המהנדס ולפיכך,לא הוכחה טענתם כאילו לא ידע מידע חיוני כלשהוא הרלוונטי למתן הצו. גם אם המפקח לא הציג בפני
המהנדס את תכנית ג'21904 ,או את תקנות התכנון והבניה לעניין פטור,אליהם הפנו המבקשים,הרי ראשית לא ניתן לקבוע (בהעדר חקירה),כי המהנדס אינו מכיר אותם מכח עבודתו ומקצועיותו(אין המדובר בפרטים עובדתיים ביחס למצוי בשטח, אלא בתקנות שבחוק ובתכנית עתידית האמורים מימלא להיות בידיעתו)ובהתאם לחזקת התקינות ברי כי גם המידע הנ"ל, היה מצוי בידיעתו.
שנית ובכל מקרה,מאחר שהמדובר בנתונים שאינם חלים בנסיבות (התכנית לא חלה מאחר שטרם נכנסה לתוקף והתקנות מאחר שבנסיבות,מדובר בעבודות שלא ניתנות לביצוע ע"פ התכניות הרלוונטיות),לא נפל כל פגם באי הזכרתם בדו"ח שהוצג בפני
המהנדס והמידע הרלוונטי והנדרש לצורך מתן הצו בנסיבות,הוצג גם הוצג בפני
המהנדס. גם הטענה כאילו נפל פגם מהותי בכך שלא הוצג בפני
המהנדס כי קיימים בשטח מבנים ישנים,אינה ברורה לי. המבנים הישנים כלל אינם רלוונטיים. המדובר בצו הריסה מנהלי אשר כאמור,ניתן להוציאו רק ביחס לבניה חדשה העומדת בתנאים שהוזכרו לעיל ביחס למועד סיומה.לפיכך, לא מצאתי רלוונטיות במידע בדבר קיום מבנים יישנים שמימלא לא ניתן לנקוט לגביהם בהליכים מנהליים.
כפי שכבר פורט לעיל,הלכה פסוקה היא כי מי
שטוען לפגם בצו ההריסה, נושא בחובת ההוכחה וזאת נוכח חזקת התקינות של המעשה המנהלי. (
רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד נ' הועדה המקומית לתכנון והבניה 'הגליל' המזרחי, פ"ד מ
ד (2) 417).
לרשות עומדת חזקת התקינות ושעה שהוצג מסמך המצביע על קיומה של התייעצות מהותית וקיים תצהיר שבו צוין כי הוא ניתן על בסיס חומר כתוב שהוצג בפני
המצהיר, אין די בהעלאת טענות בעלמא.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי ככלל, במסגרת שיקוליהם, לא אמורים אותם גורמים לבחון את הטעמים לביצוע העבודות, או את הצורך בביצוע הבניה שבוצעה לא כדין.
יתכן כי אמנם קיים צורך ממשי למציאת פיתרון להאכלת הבקר ואולם,בכך אין די על מנת להתיר בניה שלא נעשתה ע"פ דין ולבטל צו הריסה מינהלי שהוצא כדין ואשר העילות לביטולו מצומצמות ומוגדרות.

אילו יהיה מקום לשקול בכל פעם שניתן צו מנהלי, את הצורך בבניה האסורה, לא יהיה לדבר סוף
ולא ניתן יהיה להוציא צו הריסה ביחס לבניה למגורים שנעשית ע"י מחוסר דיור ,או תוספת בניה למתגוררים בצפיפות, או בכל מקרה של מאן דהוא המבצע בניה לא חוקית לצרכי פרנסה והפעלת עסקו.
12.
לאור כל האמור,משלא מתקיימות בענייננו אחת מן העילות לביטולו ו/או להתלייתו של הצו מושא הבקשה כקבוע ב
חוק
ומשלא הוכח כי דבק בצו פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, הרי שאין מקום להורות על ביטולו, ומשכך דין הבקשה להידחות.
הצו הזמני לעיכוב
הביצוע אשר ניתן ביום 6.12.16– בטל.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
יחד עם זאת, על מנת לאפשר למבקשים לבצע את ההריסה, אני מעכבת את ביצוע הצו עד יום 20.8.17 .
ככל שעד מועד זה לא יפורק המבנה, תוכל המשיבה לעשות כן בתוך 30 יום מאותו מועד.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
















ניתן היום, כ"ב תמוז כ"ב תמוז תשע"ז, 16 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













בבנ בית משפט שלום 10383-12/16 שי סבן, כדיר סבן נ' אורי אילן יו"ר הוועדה המחוזית לתו"ב, הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון (פורסם ב-ֽ 16/07/2017)