פסקי דין על אייל שמואלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

39523-12/14 בל     17/07/2017




בל 39523-12/14 אייל שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 39523-12-14

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ


ה
תובע
אייל שמואלי
ע"י ב"כ: עו"ד אסף ברק
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי


החלטה
התובע מהנדס בחברה סלולרית. האם הוכיח התובע כי נפגע במרפקו במהלך העבודה?

העובדות הצריכות לעניין:

1.
התובע, יליד 1968, מהנדס
ip
בחברת "סלקום".

2.
ביום 4.3.2014 הגיש טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בגין אירוע שקרה לכאורה ביום 17.3.2013 (להלן: האירוע הנטען), בו נפגע לטענתו במרפק ימין.

3.
פקיד התביעות דחה את התביעה ביום 19.5.2014 מהטעם שלא הוכיח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, וכי הכאבים במרפק התגלו כחודשיים לפני מועד האירוע הנטען. על כך הערעור שלפניי.

טענות הצדדים:

4.
לטענת התובע
על פי כתב התביעה, ביום 17.3.2013 התבקש לסייע באופן חד פעמי בפרוייקט התקנת כרטיסים אלקטרוניים בארונות באתר החברה בראש העין. גודל הכרטיסים מטר על מטר ומשקלם כבד. התובע העמיס לבדו כעשרה כרטיסים ברכבו, נסע לאתר, פרק את הכרטיסים, נשא אותם לארונות והבריג כל אחד מהם למקומו בתוך הארון. עבודתו ארכה משעות הבוקר המוקדמות עד לשעת לילה. במהלך עבודתו חש כאבים במרפק ימין, ייחס אותם לעבודה המאומצת והחריגה שביצע, אך חרף הכאבים סיים את המשימה. בשעת לילה, לאחר ששב לביתו, הבחין כי המרפק נפוח. התובע דיווח לטענתו על הכאבים למנהלו הישיר, ונעדר מהעבודה בשל הכאבים למשך שבועיים. לאחר שמצבו החמיר הופנה לבדיקות שונות, בהן התברר כי סובל מקרע במרפק ימין, או אז החל לפעול להכרה באירוע הנטען כתאונת עבודה. הדבר היה מספר חודשים לאחר קרות האירוע הנטען, מכיוון שרק אז גילה התובע כי נגרמה לו פגיעה במרפק. קודם לכן לא חשב להגיש תביעה מכיוון שקיווה שהכאבים יחלפו מעצמם.

5.
לטענת התובע, הנתבע לא הצליח לסתור או לערער את גרסתו, ולא הציג גרסה אחרת מטעמו לתיאור הפגיעה, ולכן יש לקבל את התביעה. עוד סומך התובע ידיו על כך שהרופאה המטפלת הנפיקה לו תעודת נפגע בתאונת עבודה. התובע מודה שבעבר הגיש מספר תביעות להכרה כנפגע עבודה, אך לטענתו אין בכך כדי לאיין את תביעתו זו, וכי מצבו הרפואי הקודם הוא עניין לוועדה הרפואית לדון בו.

6.
לטענת הנתבע
, התובע שינה גרסתו מספר פעמים: שתי גרסאות בשני מכתבים שהגיש לנתבע, גרסה נוספת בטופס התביעה וגרסה מפורטת יותר בתצהיר. ריבוי הגרסאות, והעדר הסבר מניח את הדעת לחוסר האחידות ביניהן, מצביע על כך שהתביעה אינה אמינה.

7.
מכל מקום, תלונתו אינה מתארת אירוע תאונתי אלא עבודה שגרתית שנמשכה מספר שעות, ולכן אינה מהווה תאונת עבודה. טופס התביעה מולא זמן רב לאחר האירוע הנטען וחתימת נציגת החברה אינה נושאת תאריך. לטענת הנתבע, התובע לא הודיע למנהלו על אודות האירוע בזמן אמת, כפי שטען, אלא כעבור קרוב לשנה. כך, טופס בל/250 אינו נושא תאריך, דו"ח תאונה מטעם המעסיק נחתם רק בינואר 2014, ואישור המעסיק ניתן כשנתיים לאחר האירוע הנטען ומבלי שצוין בו אירוע תאונתי. דו"ח נוכחות שהגיש התובע לתמיכה בכך שנעדר מעבודתו בשל תאונת עבודה, הופק למעלה משנה לאחר האירוע הנטען. התובע סבל מכאבים במרפק חודשיים לפני האירוע הנטען. גם בסיכום ביקור אצל רופא לאחר האירוע הנטען, לא ציין התובע כי אירע לו אירוע כלשהו. רק כעשרה חודשים לאחר האירוע הנטען דיווח התובע לראשונה לרופאיו על האירוע הנטען, וגם אז תיאר רק העברת הכרטיסים ולא התקנתם. בפרק הזמן שבין האירוע הנטען להגשת התביעה, הגיש התובע תביעה נוספת להכרה בתאונת עבודה, אך חרף זאת לא טען בפני
רופאיו לתאונת העבודה דנא.

8.
לאחר דיון ההוכחות חקר הנתבע באמצעות חוקר מל"ל את מר טל יכנין, מנהלו הישיר של התובע בעת האירוע הנטען. הצדדים שניהם ויתרו על חקירת מר יכנין וביקשו כי הודעתו של מר יכנין לחוקר המל"ל תשמש כראיה בתיק.

9.
לטענת התובע, הודעתו לחוקר של מר יכנין תומכת בגרסתו, ובתום הודעתו אף אמר מר יכנין לחוקר כי הוא משוכנע שהתובע אינו "עושה הצגה".

10.
לטענת הנתבע, בהודעתו לחוקר המל"ל טען הלה שהתובע לא אמור היה לבצע את העבודה הנטענת, ובכל מקרה לא שהה במקום ולא היה עד לאירוע הנטען, ועל פי הודעתו התובע הודיע לו יום למחרת על "כאבים" ולא על האירוע הנטען. מההודעה לחוקר עלה כי קיימת תביעה שחברת הביטוח של המעסיקה היא צד לה, והנתבע הציע לתובע להגיש את חומר החקירה המצוי בידה של חברת הביטוח, אך התובע סירב מהטעם שלא הוא הגיש את התביעה. בכך נמנע מהבאת ראיות ויש להסיק מכך כי לו היו מובאות, היו מחלישות את גרסתו.

דיון והכרעה:

11.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהיר, בראיות ובעדות התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הרים את נטל הראיה לקיומו של אירוע חריג, וכי יש להעביר את עניינו לבחינת מומחה רפואי מטעם בית הדין לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לפגיעה במרפקו.

12.
ראשית כל אתייחס לטענת הנתבע לריבוי גרסאות מטעם התובע. בטופס התביעה שהגיש התובע למל"ל נכתב "במשך כמה שעות עסקתי בשינוע והרמה של ציוד תקשורת מהאוטו בחניה לאולם המתג ובהברגת וקיבוע הציוד בארונות. במהלך העבודה הרגשתי מתיחה חזקה במרפק ימין ולאחר כמה שעות הופיעה גם נפיחות באזור המרפק." בכתב התביעה המפורט חזר על גרסתו זו, וכך גם בתצהירו. גרסה זהה הופיעה בטופס דיווח תאונה שצורף על ידי הנתבע (נת/1), אשר נושא לוגו של המעסיקה ואת התאריך 28.1.2014 (כעשרה חודשים לאחר האירוע הנטען).

13.
לאחר שפקידת התביעות דחתה תביעתו שלח התובע מכתב מטעמו, ביום 30.7.2014 (צורף כנת/3). במכתב זה לא הופיעה "גרסה חדשה" כטענת הנתבע, אלא הסבר של התובע מדוע העובדה שהתלונן חודשיים לפני האירוע הנטען על כאבים במרפק, אינה מהווה לדעתו טעם לדחיית תביעתו. התובע הזכיר את תאונת העבודה אותה פירט כבר בטופס התביעה, חודשים קודם לכן, ציין כי הרים משקל כבד ביד ימין ואכן לא חזר שוב על כך שביצע גם פעולת הברגה. אין בכך משום חזרה מגרסתו כפי שהופיעה בטופס התביעה, אלא לכל היותר השמטה בלתי מכוונת שאינה מפחיתה מאמינות גרסתו.

14.
במכתב נוסף מטעם התובע לפקידת התביעות אשר דחתה את תביעתו, מיום 27.4.2014 (צורף כנת/2), מופיעה גרסה מעט מפורטת יותר, אשר גם בה לא מוזכרת פעולת הברגת המארזים. וכך כתב התובע: "הפעולה הייתה הרמת מארז כבד של כרטיס אלקטרוני ושינועו רגלית מהחניה לאולם ארונות התקשורת. תוך כדי הליכה כאשר ידי הימנית אוחזת בכרטיס ומוטה כלפי מטה חשתי בכאב במרפק כתוצאה מהמשקל הכבד שנשאתי בידי." כאמור בסעיף הקודם, גם מכתב זה אינו מהווה בעיני חזרה מגרסה או גרסה מאוחרת, מכיוון שבגרסה הראשונה, אשר מופיעה בטופס התביעה למל"ל, כן הוזכר עניין ההברגה. כמו כן, אין מדובר בהודעה שנגבתה מהתובע על ידי חוקר המל"ל, אלא במכתבים שכתב התובע באופן וולונטרי, והעובדה שפעולת ההברגה לא מצוינת בהם מצביעה לכל היותר על כך שהתובע נתן משקל גבוה יותר לפעולת ההרמה ולא לפעולת ההברגה. אין מדובר בריבוי גרסאות המצביע על העדר אמינות.

15.
הודעתו לחוקר של מר יכנין תומכת בגרסת התובע. האירוע הנטען מוכר לו, לרבות החלק שאמור היה התובע ליטול בפרויקט. בניגוד לטענת הנתבע, מר יכנין לא טען שהיה על התובע רק לפקח על העבודה ולא לבצעה בפועל, אלא אמר במפורש שכל המהנדסים נותנים יד ועוזרים. האמור בהודעתו תומך גם בגרסת התובע בעניין גודל הלוחות ומשקלם הכבד (כ-20 ק"ג). על פי מר יכנין, התובע הודיע לו למחרת האירוע הנטען כי יעדר מהעבודה בשל כאבים שנוצרו מעומס על היד כתוצאה מסחיבת המתג. כאשר חזר לעבודה, כך לפי מר יכנין, היה התובע חבוש בידו.

16.
העובדה כי מר יכנין לא היה עד לאירוע הנטען לא נעלמה מעיני, אך
הנתבע הוא שבחר לחקור אותו לאחר דיון ההוכחות, מכאן שהנתבע עצמו רואה חשיבות ומשקל להודעתו של מר יכנין. לפיכך אף אני מייחסת לה משקל משמעותי בשקילת הראיות לכאן ולכאן.

17.
אשר לטענת הנתבע בדבר מחיקת מועד הפגיעה שנרשם בטופס התביעה, לא מצאתי לכך אינדיקציה בטופס התביעה שהוגש לבית הדין. ייתכן שכוונת הנתבע הייתה למכתב מטעם התובע מיום 30.7.2014 (צורף כנת/3), בו נחזה תאריך הפגיעה להיות מחוק בכתב יד. מכל
מקום, אינני סבורה כי יש לכך משמעות כלשהי מאחר שבכל המסמכים האחרים שצורפו מועד האירוע הנטען זהה. יתרה מכך, הנתבע לא סיפק הסבר חלופי לשינוי לכאורה ברישום מועד האירוע הנטען, כך שהטענה נותרה בגדר אנקדוטה שנזרקה לחלל.

18.
הנתבע הגיש גיליון תביעות של התובע (נת/4) ממנו עולה כי התובע דיווח מספר פעמים בשנים האחרונות על תאונות עבודה. אינני מוצאת כי יש ליתן לכך משקל בהערכת אמינותו של התובע ככלל או בדבר מהימנות גרסתו בפרט. על בית הדין לבחון את הראיות המונחות בפני
ו ביחס למקרה הנדון, הא ותו לא. כפי שלמצבו הרפואי של התובע אין נפקות ככל שבוחנים אנו את השאלה העובדתית, האם אירוע תאונתי כלשהו התקיים, כך גם אין נפקות למספר הפעמים בהן הגיש התובע תביעות קודמות. ואם הנתבע מבקש לרמוז כי מדובר ב"תובע סדרתי", יובהר כי במקרה דנא אין מדובר על מאות דיווחים, גם לא על עשרות, אלא על מספר דיווחים שעל פניו נחזה להיות סביר. נדרשות נסיבות קיצוניות בהרבה על מנת לומר שגיליון תביעות על תאונות עבודה מהווה נימוק לדחיית תביעה.

19.
נדחית גם טענת הנתבע בעניין תביעה כלשהי בגין האירוע הנטען המתנהלת על ידי, או ביחד עם חברת הביטוח של המעסיקה, ולהימנעות לכאורה של התובע מלהציג את החומר המצוי בה. התובע הכחיש כי תבע את חברת הביטוח של המעסיקה והנתבע לא סתר טענה זו, ואף לא הציג בפני
בית הדין כל מסמך רשמי המעיד על קיומה של אותה תביעה ופרטיה. לפיכך גם טענה זו של הנתבע אינה תורמת לבירור הסוגיה שלפנינו.

20.
במקרה שלפנינו גרסת התובע לאירוע
הנטען הייתה אחידה לכל הפחות מיום הגשת התביעה. העובדה שהתובע התלונן לפני האירוע הנטען על כאבים במרפק היא עניין למומחה רפואי, אשר ישקול את מצבו הרפואי הקודם של התובע בבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

21.
לא נעלם מעיני כי התובע התבסס על עדותו בלבד, וכי קיימים סימני שאלה, גם אם מינוריים, בדבר נכונות גרסתו, ובעיקר העובדה שרק לאחר כעשרה חודשים אזכר את האירוע הנטען בפני
רופאיו. אכן, מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי התובע הזכיר לראשונה בפני
הרופא המטפל בו את האירוע הנטען ביום 6.1.2014 (בסמוך למילוי דו"ח התאונה במערכת הממוחשבת של המעסיק). לא מן הנמנע שהתובע קשר לראשונה, ייתכן בעקבות עצה משפטית שקיבל, בין האירוע הנטען לבין כאבי המרפק שלו. עם זאת, סבורני כי אין די בכך כדי לשלול את גרסתו. ייתכן מצב בו תובע, אשר סובל גם כך מכאבים, לא ייחס באופן מידי החמרה במצבו לאירוע מסוים ולכן לא יזכיר את האירוע בפני
רופאיו. בפרט נכון הדבר כאשר מדובר בבעיה מתמשכת, או אז עלול אירוע נקודתי "להיבלע" במסכת המצב הרפואי, ורק בחלוף הזמן יבין התובע שייתכן כי אותו אירוע נקודתי גרם להחמרה במצבו. כאמור, אין זה עניין לבית הדין אלא למומחה הרפואי.

22.
בהתחשב בכך שמדובר בתביעה סוציאלית, סבורני כי התובע הרים את נטל הראיה הדרוש לצורך העברת עניינו למומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי, בדגש על החמרה.

סוף דבר:

23.
החלטה על מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ז,
(
17 יולי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








בל בית דין אזורי לעבודה 39523-12/14 אייל שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 17/07/2017)