פסקי דין על אבנר רז | פסקי דין על בנימין סמוכיאין

3746-11/10 א     21/07/2017




א 3746-11/10 אבנר רז נ' בנימין סמוכיאין








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 3746-11-10 רז נ' סמוכיאין




לפני
כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל


ה
תובעים
:

אבנר רז
ע"י ב"כ עו"ד


נגד


ה
נתבעים
:

בנימין סמוכיאין
ע"י ב"כ עו"ד




פסק דין


ביהמ"ש המחוזי ביושבו כערכאת ערעור על פסה"ד שניתן ביום
23.11.15 קבע ביום 2.11.16 :
"בית משפט קמא דחה, בפסק דינו הראשון (מיום 14.5.14), את תביעתו הכספית של המערער נגד המשיב. פסק דינו זה היה נושא לערעור מצד המערער ובימ"ש זה קיבל את הערעור, ביטל את פסק הדין והחזיר הדיון לבימ"ש קמא על מנת שיוצגו לפניו כל המסמכים וכל ההתכתבויות שהיו בין הצדדים ובאי כוחם (ע"א (מחוזי ת"א) 2954-07-14, פסק דינה של כב' השופטת לבהר-שרון מיום 9.2.15).
בפסק דינו השני של בימ"ש קמא (מיום 23.11.15), נושא הערעור שלפניי, שב בית משפט קמא ודחה את תביעת המערער, שכן בחומר החדש שהוצג לעיונו, לא היה כדי לשנות את פסק הדין הראשון (עמ' 5 שורות 3 – 4 לפסק הדין).
עם זאת, קבע בית המשפט כהאי לישנא: "ככל שהנתבע חייב לתובע דמי שכירות עבור חודשים שהחזיק במושכר ולא שילם, ישלמם לפי גובהם בשנת 2009". בית משפט קמא לא קבע אם המשיב חייב למערער סכומים כלשהם ואם כן – מהם.
אני סבור כי חיוני הוא שבית משפט קמא יקבע פוזיטיבית אם זכאי המערער לתשלום כלשהו, מהי תקופת הזכאות ומה סכומו של התשלום שחייב המשיב למערער.
על כן, אני מורה שבימ"ש קמא ישלים פסק דינו בעניין זה, ולצורך זה, ישמע הוא טענות ב"כ הצדדים (בין בעל-פה ובין בכתב) ויגבה ראיות אם יראה צורך בכך.
לאחר מכן – יתברר הערעור על כלל המחלוקות.
עם מתן

פסק דין
משלים יודיעוני הצדדים וייקבע מועד לדיון בערעור. ככל שיחפץ מי מן הצדדים להשיג על הקביעות שתהיינה בפסק הדין המשלים – יגיש ערעור, אשר יתברר בצוותא חדא עם הערעור דנן."

עפ"י ערכאת
הערעור, יש לקבוע האם זכאי המערער (התובע) לתשלום כלשהו, מהי תקופת הזכאות ומה סכומו של התשלום שחייב המשיב (הנתבע) למערער.
בתצהיר משלים טען התובע, לעניין דמי השכירות והתקופה בגינה מגיעים לו דמי שכירות. בדיון ההוכחות הבהרתי, כי
דיון ההוכחות יהיה בעניין דמי השכירות בלבד כפי שנקבע בערכאת הערעור, וכי בפסק הדין מיום 23.11.15 נקבע כי מועד הפינוי הינו 29.3.10,(ערב פסח 2010) ומועד זה לא שונה.
התובע בתצהירו המשלים, ציין כי דבריו
נשענים על ההנחה שהיתה הארכת שכירות כפי שנקבע בפסה"ד, קביעה שעליה ערער והוא עומד על כל טענותיו שהעלה בערעור.
לטענתו, הנתבע מעולם לא שילם לו סכום כלשהו לתקופה שלאחר 31/10/09, ומעולם לא קיבל תשלום כדמי שכירות או כתשלום אחר עבור החנות לגבי התקופה שלאחר יום 31/10/09 . במהלך כל השנים הוא הנפיק לנתבע חשבוניות מס עבור דמי השכירות ומסר לו את מקור החשבוניות. הנתבע, כעצמאי, השתמש בחשבוניות כהוצאה ולצורך קיזוז מע"מ והחשבונית האחרונה ששולמה ונמסרה לנתבע היתה עבור חודש אוקטובר 2009.
התובע טוען, כי בעבר הסכים להאריך את השכירות עד סוף חודש דצמבר 2009, בתנאי שהנתבע יחתום על מסמך להארכת תקופת השכירות עד 31/12/09, עליו חתם התובע, וסבר שהנתבע יחזיר את המסמך חתום כמוסכם, לכן
הוציא חשבונית עבור חודש נובמבר 2009, אך הנתבע לא החזיר
את המסמך חתום על ידו. משכך, טוען התובע, לא הסכים להארכת מועד השכירות וביטל את החשבונית, שלא שולמה ולא נמסרה לנתבע. לכיוון שהנתבע לא שילם מאז דמי שכירות ולכן, אין בפנקסי החשבוניות שלו חשבונית על תשלום דמי שכירות או תשלום אחר מהנתבע לתקופה שלאחר 31/10/09. במהלך דיון ההוכחות, נמסרו לב"כ הנתבע ארבעה פנקסי קבלות. בפועל לדבריו, הנתבע שילם דמי שכירות בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, עד תחילת אוקטובר 2009.

התובע מבהיר, כי סירב לקבל דמי שכירות והשיק שנמסר לבא כוחו בעל כורחו ע"ס 4,000 ₪
עבור חודשים אוקטובר נובמבר, לא נפרע והתקבל עם הסתייגות מפורשת, אך לאחר מכן קיבל מהנתבע את סכום השיק.
בהמשך עדותו אמר שהשיק ניתן עבור חודשים לנובמבר דצמבר 2009
והיה על הנתבע להוסיף מע"מ. לדבריו, לא שולמו לו דמי שכירות מחודש נובמבר דצמבר 2009, עד הפינוי,
ביום
11/4/10. מכיוון שבית המשפט קבע כי השכירות הוארכה עד 1/4/10
יש איחור בפינוי
של 10 ימים שחייב כפיצוי מוסכם.
לדבריו, לא דרש את דמי השכירות, כיוון שהגיש בקשה לצו פינוי, ואם היה מקבל את דמי השכירות, זה היה נחשב להסכמתו להארכת השכירות.

הנתבע בתצהירו המשלים טוען, כי לגבי התקופה שלאחר 31.12.09 שילם את דמי השכירות במועד
מדי חודש במזומן, כפי שנהג במשך כל השנים מבלי שקיבל קבלה או חשבונית. לגרסתו, התובע
לא דרש ממנו לשלם דמי שכירות עבור התקופה שלארח 31.12.09 כיוון שאלה שולמו לו, וכל
שדרש ממנו היה פיצוי מוסכם בשיעור 100$ לכל יום. לגרסתו, גם בכתב התביעה לא נדרש הסעד
של דמי שכירות לאחר 31.12.09, אלא לראשונה בסיכומי התובע, ולאחר שהנתבע ביקש בסיכומיו
מביהמ"
ש לקזז מכל סכום שייפסק כפיצוי, את דמי השכירות ששולמו בפועל.
לגרסתו,
ברגע שהגיע להסכם עם התובע, לפיו הוא ממשיך להחזיק במושכר עד ערב פסח הוא
שילם דמי שכירות לתובע מדי חודש.



דיון והכרעה

ב"כ התובע פנה אל הנתבע ביום 17.5.10 (נספח כ לתצהיר התובע) כדלקמן:
הנדון: דרישה לפירעוו שטר
1. מרשי אוחז בשטר חוב חתום על ידך על סך 100,000 ש"ח.
2. הנך נדרש לפרוע השטר עד סכום 72,103 ₪ כמפורט להלן וזאת לאלתר.
3. למעלה מן הצורך אציין כי הסכום הנ"ל נועד לפרוע חיובים ונזקים ע"פ הסכם שכירות כמפורט להלן:
א. דמי שכירות לימים לחודשים נובמבר - דצמבר 2009 ובסה"כ - 4,000 ₪ . (מרשי מבקש אך דמי שכירות לתקופה זו הגם שהוא זכאי גם בגין תקופה זו לפיצוי מוסכם).

ב. פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי בסך $100 ליום לתקופה שמיום 1/1/10 ועד ליום הפינוי בפועל 11/4/10 ובסה"כ 101 יום ובסה"כ 10,100 $ אשר שווים בשקלים ליום הפינוי היה 37,188 ₪ לפי שער יציג של 3,682 ₪
לדולר.
ג. עלות שיקום נזקים שגרמת לחנות ע"פ חוו"ד שמאי בסך 29,215 ₪ .
ד. עלות חוות דעת שמאי 1,500 ₪
ה. תשלום לוועד הבית 200 ₪ .
סה"כ 72,103 ₪ .


בפסק הדין מיום 23.11.15 קבעתי בין היתר:
"... לאור הסתירות בעדות התובע, קיבלתי את
גרסת הנתבע כפי שקבעתי בפסה"ד המקורי שתקופת השכירות הוארכה עד ערב פסח שנת
2010 בהתכתבויות שהוצגו בפני
, לא מצאתי כל ראיה שמשנה את קביעתי, לאור המפורט איני
מוצאת לשנות את פסה"ד,
ככל שהנתבע נותר חייב לתובע דמי שכירות עבור חודשים שהחזיק במושכר ולא שילם, ישלמם
לפי גובהם בשנת 2009. ".

דהיינו, התובע דרש דמי פינוי בסך 100$ מיום 1.1.10 ואני קבעתי כי מדובר שתקופת השכירות
הוארכה ולכן על הנתבע היה לשלם דמי שכירות, כגובהם בשנת 2009, עד לפינוי המושכר בערב
פסח 2010.
משכך אני דוחה את טענת הנתבע, לפיה אין לדון בשאלת דמי השכירות לאחר חודש דצמבר 2010.
אני מקבלת את טענת הנתבע, כי הפיצוי הנזכר במכתב עו"ד חורי הינו הארכת השכירות ולא
אי תשלום דמי שכירות ולא נרמז בשום צורה, כי מדובר בשכירות ללא תשלום דמי שכירות.

בפועל סכום השיק שנתן הנתבע לתשלום דמי השכירות עבור חודשים נובמבר דצמבר 2009 שולם
ביום 2.4.17, בסך 4,593 ₪ (ס' 15 לסיכומי התובע).

השאלה שבמחלוקת הינה האם הנתבע ישלם דמי שכיורת עבור התקופה שמיום 1.1.10 עד ערב
פסח 2010.

טוען התובע כי על הנתבע לשלם לו דמי שכירות עבור התקופה שמיום 1.11.09 עד 31.3.10 בסך
11,700 ₪ כולל מע"מ בניכוי הסכום ששולם בסך 4593 ₪.

מהקבלות שהציג התובע בתצהירו המשלים עולה כי דמי השכירות לשנת 2009 היו 2,000 ₪
לחודש.

כמפורט, עבור חודשים נובמבר דצמבר 2009 שולם לתובע סך 4,593 ₪.
לאור העובדה שבגין כל חודש ששולם דמי שכירות הנפיק התובע קבלה, ולא הוצגה כל קבלה
ששולמו דמי השכירות לתקופה מאז 1.1.10 ועד 1.4.10 ערב פסח 2010 שלפי היומן הינו 30.3.107 ,
על הנתבע לשלם לתובע עבור 3 חודשי שכירות סך כולל של 6,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין
מיום 30.3.10 ועד לתשלום בפועל.
כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות שכ"ט בסך 5,000 ₪.






ניתן היום,
כ"ז תמוז תשע"ז, 21 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 3746-11/10 אבנר רז נ' בנימין סמוכיאין (פורסם ב-ֽ 21/07/2017)