פסקי דין על מלאק אסעד | פסקי דין על אסעד איאד | פסקי דין על חסאן בסטוני

53742-04/15 א     23/07/2017




א 53742-04/15 מלאק אסעד, אסעד איאד נ' חסאן בסטוני








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 53742-04-15 אכלאס ואח' נ' בסטוני

תיק חיצוני:



בפני

כב' השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון


תובעים

1.מלאק אסעד
ת.ז 207427584 באמצעות הוריה ואפורטרופסיה הטבעיים
2. אסעד אכלאס, ת.ז
029133600

3.אסעד איאד
, ת.ז
317851912
ע"י ב"כ עוה"ד ה. חאמד


נגד


נתבע

חסאן בסטוני
, ת.ז 054405980
ע"י ב"כ עוה"ד ג' עודה ח'ליליה ואח'




פסק דין



1.
התביעה שבפני
י עניינה במחלוקת כספית שהתגלעה בין התובעים לבין הנתבע שהינו עורך דין במקצועו, בנוגע לשכר טרחה המגיע לו בגין ייצוג משפטי, כפי שיפורט להלן.

2.
התובעים 2 ו-3 הינם הוריה של הקטינה מלאק אסעד
ילידת שנת 1999, שהינה תובעת מס' 1.

3.
בשנת 2010 פנו התובעים 2 ו-3 לנתבע בבקשה לייצגם בעניין מעשה רשלנות רפואית שארע בגופה של בתם על פי הנטען, בשלהי שנת 1999, עת אושפזה בבית חולים הילל יפה בחדרה.

4.
לגרסת הנתבע, בית החולים טען כי השברים שהתגלו בגופה של הקטינה הינם תולדה של התעללות מטעם ההורים, אשר היכו את בנותיהם באופן שיטתי, תוך שהוא מפנה לאחד האירועים שבו הופיעה אחותה של הקטינה בבית החולים עם כוויה של מגהץ בפני
ם. בגין האירועים הנ"ל הוגשה תלונה למשטרה, וההורים נחקרו תחת אזהרה.

5.
בנסיבות אלה טען הנתבע כי לא היה מדובר בתביעת נזיקית שגרתית, אלא בתיק סבוך הן עובדתית והן משפטית. על כן הוא החל בראש וראשונה להתמודד עם התלונה במשטרה והצליח להוריד אותה לטענתו מסדר היום בתיק הנזיקי. לאחר מכן, הוא וצוות משרדו עמלו קשות לאיסוף ולימוד חומר רפואי רב שכלל מאות עמודים, וכן לתור אחר מומחים רפואיים שיסכימו לתת חוות דעת רפואית, בשל החשד שריחף ברקע אודות המעשים הפליליים שיוחסו להורי הקטינה.

6.
לטענת הנתבע, בשנת 2011, ולאחר עמל רב, הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשם הקטינה והוריה, תביעה בעילה של רשלנות רפואית כנגד בית חולים הלל יפה ומשרד הבריאות (ת.א 6559-01-11). בשלב מאוחר צירף שתי חוות דעת רפואיות של מומחים אשר הסכימו לתת חוות דעת.

7.
במסגרת ניהול התביעה, קוימה ישיבת גישור, אולם הנתבעים דחו את הצעת המגשר, ולכן התיק המשיך להתנהל בבית המשפט, במסגרתו הוגשו תחשיבי נזק, התקיימו מספר ישיבות קדם משפט, נערכו תצהירי עדות ראשית, והתקיימה ישיבת הוכחות ביום 17.11.2014.

8.
ביום 8.1.15 הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו הועמד הפיצוי הכולל המגיע לקטינה על סך של 986,000 ₪. הסדר פשרה זה קיבל תוקף של

פסק דין
.

9.
הסכמי שכר הטרחה

עם קבלת הייצוג בשנת 2010, נחתם בין התובעים 2 ו-3 מצד אחד לבין הנתבע מצד שני, הסכם שכר טרחה לפיו התחייבו התובעים לשלם לנתבע שכר טרחה בשיעור של 30% מכל סכום שייפסק להם במסגרת התביעה, ולשאת בכל ההוצאות לרבות אגרות וחוות דעת למיניהם (ההסכם צורף כנספח ג' לתצהיר הנתבע נ/6, ויכונה להלן "הסכם שכ"ט הראשון").


בסעיף 4 להסכם נרשם "הלקוח מצהיר כי הסכם זה הוקרא לו על ידי עוה"ד בסטוני, ולאחר שהסכים לתוכנו חתם עליו".

10.
לטענת הנתבע, בחלוף כשלוש שנים שבמהלכן הצטברו הוצאות בתיק כגון שכר מומחים אגרות וכיו"ב, ובשל חששו של הנתבע מתובע מס' 3 (להלן "התובע") אשר הודיע לו כי אין ביכולתו לממן את ההוצאות הנ"ל, ולאור העובדה שההסכם הראשון לא התייחס לשכר הטרחה שייפסק על ידי בית המשפט, ובשים לב להשקעה שהושקעה על ידי הנתבע לסילוק התלונה במשטרה, נחתם בין הצדדים, ביום 25.7.13, הסכם שכר טרחה שני (ההסכם הנ"ל צורף כנספח ד' לתצהירו של הנתבע, ויכונה להלן "הסכם שכ"ט השני").

בהסכם זה סוכם כי התובעים ישלמו לנתבע 30% מכל סכום שייפסק בתביעה, וכן הוצאות שפורטו בהסכם בסך של 18,975 ₪ בתוספת מע"מ, ויישאו בכל הוצאות ההליך שיחולו בעתיד. בנוסף סוכם כי שכר הטרחה שייפסק על ידי בית המשפט יועבר לנתבע, ואילו סכום ההוצאות שייפסק יועבר ללקוח. עוד סוכם כי הנתבע יהא זכאי לקזז את ההוצאות לרבות שכר הטרחה המגיע לו מהכספים הראשונים שיתקבלו בתביעה.


בסעיף 6 להסכם נרשם "הלקוח מצהיר כי הסכם זה הוקרא לו בשפתו והוא הבין את תוכנו, ולאחר שהבין את תוכנו חתם עליו בפני
עו"ד חסאן בסתוני ועובד משרדו עו"ד יוסף ח'ורי".

11.
בסמוך ליום 15.12.14 פנה התובע אל הנתבע והודיע לו כי לאחר שהתייעץ עם עורכי דין, נוכח לדעת כי שכר הטרחה שעליו הסכים בהסכם השני הינו מופרז, וביקש ששכר הטרחה יעמוד על 30% בתוספת מע"מ מכל סכום שייפסק בתיק לרבות שכר הטרחה שייפסק על ידי בית המשפט, ובתוספת ההוצאות שנשא בהן הנתבע.


לאחר ששקל את הדברים, הסכים הנתבע להצעה, ובאותו היום נחתם הסכם שכר טרחה שלישי שלפיו סוכם, בין היתר, כי שכר הטרחה בתביעה הנ"ל יעמוד על שיעור של 30% בתוספת מע"מ, מכל סכום לרבות סכום שכ"ט עו"ד וסכום ההוצאות שיפסקו במסגרת התביעה. בנוסף סוכם כי ההוצאות המוסכמות שפורטו בהסכם השני, יקוזזו על ידי הנתבע מהכספים הראשונים שיתקבלו בתביעה, וכי התובעים יישאו בהוצאות העתידיות של ההליך
(ההסכם צורף כנספח ה' לתצהיר הנתבע, ויכונה להלן "הסכם שכ"ט השלישי").

לטענת הנתבע, הסכם זה בדומה להסכם שכר הטרחה השני, נחתם בנוכחות עו"ד יוסף חו'רי (להלן "עו"ד ח'ורי"), אשר הקריא לתובעים 2 ו-3 את ההסכם והבהיר להם את תוכנו, והם חתמו עליו לאחר שאישרו והבינו את תוכנו, ולראיה הפנה לסעיף 6 בהסכם שבו צוין כי "הלקוח מצהיר כי הסכם זה הוקרא לו בשפתו, הבין את תוכנו ורק לאחר שהבין את תוכנו חתם עליו בפני
עו"ד חסאן בסטוני
ועובד משרדו עו"ד יוסף ח'ורי".

12.
ביום 8.1.15 הגיעו הצדדים כאמור להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
(נספח ו' לתצהיר הנתבע). בפסק הדין נקבע כי מתוך סכום הפשרה בסך של 986,000 ₪ יופחת שכ"ט עו"ד על פי המוסכם בין הצדדים בתוספת מע"מ ובתוספת ההוצאות אשר הוצאו. עוד נפסק כי סכום של 100,000 ₪ בהפחתת שכ"ט עו"ד והוצאות, יועבר ישירות להורים וישמש אותם לצורך טיפול בקטינה עד הגיעה לגיל 18. היתרה בסך של 886,000 ₪ בניכוי שכ"ט וההוצאות, בהתאמה לאמור, יופקד בחשבון חסכון סגור על שם הקטינה עד הגיעה לגיל 18. בנוסף הורה בית המשפט על העברת התיק לעיונו, וככל שיידרש המשך טיפול, לאפוטרופוס הכללי.


פסק הדין ניתן במעמד התובעים 2 ו-3 והם חתמו של שטר הסילוק בפני
בית המשפט.

13.
לאחר מתן פסק הדין, פנה התובע אל הנתבע וביקש כי שכר הטרחה בשיעור של 30% יכלול את מרכיב המע"מ ואת הוצאות ההליך. הנתבע דחה את הדרישה ומכאן התביעה.


לטענת הנתבע, פנייה זו נבעה מאי שביעות רצונו של התובע מהסכום של 100,000 ₪ שיוחד לו ולאשתו לטיפול בקטינה על פי פסק הדין, ומהעובדה שכספי הפיצוי של הבת לא הועברו לניהולו. עוד ציין הנתבע כי תובעת מס' 2 (להלן "התובעת") הודיעה לו כי אינה סומכת על בעלה, ודרשה לפצל את התשלום בסך של 100,000 ₪ לשני תשלומים בינה לבין בעלה, והנתבע נעתר לבקשתה והעביר את הסכום הנ"ל בשני צ'יקים לכל אחד מהתובעים 2 ו-3 בנפרד.

14.
על רקע ההשתלשלות הנ"ל הוגשה התביעה דנן שבה עתרו התובעים לחייב את הנתבע להשיב להם את המע"מ בסך של 53,244 ₪ וכן סכום ההוצאות בסך של 36,695, ולשלם להם פיצוי בגין עגמת נפש. את תביעתם העמידו התובעים על סכום כולל של 100,000 ₪.

לטענתם, בינם לבין הנתבע הוסכם כי שיעור שכר הטרחה יעמוד על 30%, כאשר שיעור זה כולל בתוכו את מרכיב המע"מ וכל ההוצאות שהיו כרוכות בניהול ההליך, לרבות חוות דעת מומחים. עוד טענו כי הם הוחתמו על הסכמי שכר הטרחה תוך הפעלת לחץ על ידי הנתבע ומבלי שהוסבר להם תוכן ההסכמים הנ"ל. התובעת טענה עוד כי ההסכם השלישי אינו חתום על ידה, וכי בעלה הוא זה שחתם עליו בשמה לאחר הפעלת לחץ עליו על ידי הנתבע.

15.
הנתבע הכחיש מכל וכל את טענות התובעים, וטען כי שלושת ההסכמים נחתמו על ידי התובעים 2 ו-3 מרצונם הטוב והחופשי ולאחר שהוסבר להם תוכנם והסכימו לאמור בהם. עוד טען כי ההסכם השלישי מלמד על גמירות דעתם הסופית של הצדדים לעניין שיעור שכר הטרחה לאור ההשתלשלות שפורטה לעיל, וכי תביעה זו אינה אלא ניסיון להתחמק מקיום ההתחייבויות שהתובעים 2 ו-3 נטלו על עצמם על פי ההסכמים שנחתמו, לרבות ההסכם השלישי.

16.
דיון


בע"א 420/65 הלל פולק נ' רחל בראו, פ"מ כ(1), 501 נפסק כי "..... יש

והסכם

מאוחר

מבטל

את

קודמו

מכללא
.
במה

דברים

אמורים
?
כאשר

השני

חופף

בכל

הענינים

את

הראשון

או

כאשר

שניהם

אינם

יכולים

לדור

בכפיפה

אחת

מחמת

שינוים

הכלולים

במסמך

המאוחר

והיורדים

לשרשו

של

הענין
"
.



בענייננו, אין מחלוקת כי ההסכם השלישי הוא ההסכם המאוחר שנחתם בין הצדדים. כמו כן אין מחלוקת כי ההסכם השלישי כלל שינויים היורדים לשורשו של עניין, הן לגבי תוספת המע"מ כאמור והן לגבי שכר הטרחה הנפסק על ידי בית המשפט, ולכן אין הוא יכול לדור בכפיפה אחת עם ההסכמים שקדמו לו.

המסקנה היא אפוא שההסכם השלישי ביטל מכללא את ההסכמים הראשון והשני, והוא זה שמחייב את הצדדים לכל דבר ועניין.

17.
בניסיון להשתחרר מעולו של ההסכם השלישי, טען התובע כי הסכם זה נחתם על ידו תחת תנאי לחץ וכפיה. הלכה פסוקה היא כי רק לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר ייחשבו כפגמים ברצון (ראה רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(1), 721, ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705).

בענייננו, התובע לא הוכיח כי הוא נאלץ לחתום על ההסכם השלישי עקב "לחצים כבדים" ו/או "כורח מיידי" אשר שללו ממנו את חופש הרצון ו/או הברירה לפנות ליעוץ משפטי ו/או לפעול בדרך אחרת בטרם החתימה על ההסכם (ראה עדותו בעמ' 14 ש' 32-27, עמ' 15 ש' 6-1), ולכן לא קמה לו עילת ביטול ההסכם מחמת פגם ברצון. עניין זה מתחדד לאור עדותו של התובע שלפיה הוא פנה לקבל ייעוץ משפטי לאחר החתימה על ההסכם השני, ולא הוכח כאמור, קיומן של נסיבות אשר מנעו ממנו לקבל יעוץ משפטי טרם החתימה על ההסכם השלישי.

18.
גם טענת התובע כי לא הוסבר לו תוכן ההסכם הנ"ל עובר לחתימה עליו, לא היתה אמינה בעיני, שכן מטעם הנתבע העיד עו"ד חו'רי אשר נכח במעמד החתימה על ההסכמים השני והשלישי, ומסר כי ההסכם השלישי לרבות סוגיית המע"מ, הוסברו לתובעים עובר לחתימה על ההסכם והדבר אף עוגן בסעיף 6 להסכם, ועדותו הנ"ל לא נסתרה. בניסיון להמעיט מחשיבות עדות זו טען התובע כי הוא אינו קורא עברית, אולם בחקירתה הנגדית העידה אשתו כי התובע היה קורא את המסמכים לרבות ההסכמים עליהם חתמו והיה מסביר לה את תוכנם. וכך אמרה בעדותה בהקשר זה:

"ש.
בית המשפט מסביר לעדה בערבית את השאלה , עם מי הם התייעצו בזמן החתימה על ההסכמים?
ת.
עם אף אחד.
בעלי היה קורא והיה מסביר לי את הכל.
לא התייעצנו עם אף אחד בנוגע להסכמים שחתמנו עליהם.
ש.
מה שכתבת בתצהיר זה שקר? כתבתם שאתם הייתם מתייעצים עם אנשים בעלי עניין לגבי ההסכמים ומדברים איתם, מפנה אותך לסעיף 12 לתצהירך, האמור שם לא נכון? אמרת שחתמת על התצהיר והבנת מה כתוב?
ת.
אמרתי שבעלי היה אומר לי את מה שכתוב במסמכים, והוא היה קורא את המסמכים ומסביר לי.

משיבה לשאלות בית המשפט:

ש.
הוא היה קורא את המסמכים. איזה מסמכים?
ת.
המסמכים שהעו"ד היה מוסר לו.
ש.
איזה מסמכים הוא היה מקריא לך?
ת.
על המסמכים שאנחנו חתמנו עליהם. היינו קוראים וחותמים. הדברים שלא היינו מסכימים עליהם לא היינו חותמים עליהם"
(עמ'
19 ש' 32-22 עמ' 20 ש' 4-1)

19.
בניסיון נוסף להתחמק מעולו של ההסכם השלישי, טען התובע כי ההסכם לא נחתם על ידי אשתו, וכי הוא זה שחתם במקומה על ההסכם הנ"ל. אולם לא זו בלבד שטענה זו אינה משחררת אותו מההתחייבויות שנטל על עצמו בהסכם זה, אלא שטענה זו לא הוכחה כדבעי, הגם שעו"ד ח'ורי הדגיש בעדותו כי שני התובעים חתמו בפני
ו על ההסכם השלישי, ומקובלים עליי הדברים שאמר בעדותו בהקשר זה כדלקמן:

"ש.
האישה חתמה על שני הסכמי שכ"ט הקודמים רק בשם שלה בערבית.
ת.
לא שמתי לב, כי שני ההסכמים נחתמו בפני
י, ולא יכולתי לחשוד בה שהיא כל פעם תחתום באופן כזה או אחר מה גם שעל שטר הסילוק היא חתמה באותה דרך של ההסכם של 2015 חתום, ולכל זה יש להוסיף שההסכם האחרון הטיב עם התובע לבקשתו. אותם 17% נגרעו מאותו ההסכם לטובתו, אז למה שהיא לא תחתום על משהו שהוא לטובתה"
(
עמ' 29 ש' 32-27)


אציין כי אף אם הייתי מקבלת את טענתו של התובע שלפיה הוא זה שחתם על ההסכם השלישי במקום התובעת, הרי הוכח כי התובעת לא מחתה על פעולה זו, ולא פנתה לנתבע בבקשה להסיר את החתימה הנחזית כחתימתה, ולא הגישה תלונה במשטרה על זיוף חתימתה. התנהגות זו מלמדת על קיום הרשאה מכללא מטעמה לפעולה הנ"ל.

20.
המסקנה היא אפוא, שההסכם השלישי אשר כלל את תוספת המע"מ, נחתם על ידי התובעים 2 ו-3 מרצונם הטוב והחופשי, ולא הוכחה עילה שבדין לביטולו. אציין עוד כי עניין תוספת המע"מ אוזכר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, במעמד התובעים, מבלי שהדבר עורר התנגדות כלשהי מצדם (ראה סעיף 12 לעיל), ועובדה זו אף היא מחזקת את המסקנה כי הם ידעו על מחויבותם לשלם את תוספת המע"מ מעבר לשיעור שכר הטרחה המוסכם.


על כן, טענת התובעים בדבר זכותם להחזר המע"מ דינה להידחות.

21.
מסקנה דומה חלה גם בשאלת ההוצאות. טענת התובעים שלפיה שכר הטרחה המוסכם כלל בתוכו את הוצאות ההליך, מופרכת מיסודה, שכן בכל שלושת ההסכמים עליהם חתמו התובעים 2 ו-3 כאמור, צוין מפורשות כי הוצאות ההליך יחולו על התובעים, בנוסף לשכר הטרחה שהתחייבו לשלם לנתבע. ויוזכר כי התובע פנה לקבלת יעוץ משפטי לאחר החתימה על ההסכם השני, אף על פי כן, ניתן לראות כי בהסכם השלישי שעליו חתמו התובעים 2 ו-3 כאמור, נכללה הוראה דומה לעניין ההוצאות, דבר המשמיט את היסוד מתחת לטענתם כי סברו כי הוצאות ההליך נכללו בשכר הטרחה המוסכם.

22.
התובעים טענו בסיכומיהם כי הנתבע לא הוכיח כדבעי את שיעור ההוצאות שהוציא במסגרת התביעה, ואשר קוזזו מהפיצוי שהגיע לקטינה.

גם טענה זו דינה להידחות, שכן הנתבע צירף לתצהירו כנספח ז', אסופה של ראיות התומכות בטענתו לעניין שיעור ההוצאות שהוצאו, שדי היה בהן כדי להרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה.

23.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שהתובעים לא הוכיחו את זכאותם להשבת סכום המע"מ וההוצאות, ומשכך דין תביעתם להידחות, וכך הנני מורה.




התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ)
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





ניתן היום,
כ"ט תמוז תשע"ז, 23 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 53742-04/15 מלאק אסעד, אסעד איאד נ' חסאן בסטוני (פורסם ב-ֽ 23/07/2017)