פסקי דין על אילנה בן חמו | פסקי דין על יצחק בן חמו | פסקי דין על קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

56040-02/12 עמח     23/07/2017




עמח 56040-02/12 אילנה בן חמו, יצחק בן חמו נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום








בית משפט השלום בחיפה



עמ"ח 56040-02-12 בן חמו ואח' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום


תיק חיצוני: 800756/107 ת


בפני

יו"ר הועדה כב' השופט אפרים צ'יזיק

חבר הועדה -
דר' אלכס קורת
חברת

הועדה – ד"ר נעמי אפטר



מערערים

1.אילנה בן חמו

2.יצחק בן חמו
ע"י ב"כ עוה"ד רון וורמברנד



נגד


משיבים

קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום
ע"י ב"כ עוה"ד מירה וולף ואח'




פסק דין


1.
העניין שבפני
נו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 30.1.2012 לדחות את בקשתם של המערערים להכיר בזכויותיהם לפי חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950 בעקבות פטירתו של בנם המנוח, אבי בן חמו ז"ל, אשר הלך לעולמו בתאריך 28.8.2003.

2.
במסגרת החלטת קצין התגמולים נשוא הערעור נקבע כדלקמן :

"ברצוני להביע את תנחומינו הכנים בצערכם.
פנייתכם שבנדון נדחית מאחר ועפ"י חוו"ד הרפואית מתאריך 03.8.2011, אין קשר בין נסיבות פטירתו של בנכם היקר אבי ז"ל, לבין שירותו הצבאי.
".

רקע עובדתי
:

3.
המנוח, יליד 13.4.1981, שירת בצה"ל כחובש קרבי בחטיבת "גבעתי" בין התאריכים 25.7.1999 ועד 10.8.2002.

4.
במהלך שלב הגיוס לצה"ל הופנה המנוח על ידי יו"ר הועדה הרפואית בלשכת הגיוס לבדיקות קרדיולוגיות בביה"ח רמב"ם בחיפה לאחר שבבדיקה ראשונית אובחן כסובל מהפרעות קצב (
multiple vpbs
). בדו"ח פענוח בדיקת ה"הולטר א.ק.ג" (רישום פעילות חשמלית של הלב) מיום 1.3.1998 צוינו בתחתית הדף ההערות הבאות:
"(
v
) ביקורת
הולטר אק"ג 24 שעות – אחת לשנה.
(
(v

המשך מעקב קרדיולוג במהלך שירותו הצבאי.
מרכז רפואי רמב"ם דר' לורבר אברהם מ.ר. 15004 קרדיולוגיה ילדים "

5.
בבדיקה נוספת נרשם מאותו יום על ידי דר' לורבר כדלקמן :

"לכבוד : לשכת גיוס – חיפה
הופנה לבירור בשל פעילות אקטודית וחסם הולכה, בד"כ בריא ואסימפטוטי. במהלך בדיקה
vpbs
מרובים, לרוב בזוגות.
תבנית ותפקוד הלב – בגדר התקין, אין כל עדות לקרדומיופטיה, (מילה לא ברורה א.צ) תקינות ע"פ כל המסתמים.
אי ספיקה זעירה ופיזיולוגית של המסתם הטריסקוספידלי
אין דלף ברמת החדרים או הפרוזדורים
קשת הוותין תקינה

6.
בסיכום דו"ח בדיקת המאמץ (ארגומטריה) נרשם כדלקמן :

" סיכום מבחן - מאמץ תקין ! הפגין כושר גופני תקין. הפעילות האקטודית בעלת משמעות שפירה שכן חולפת בסינוס טכיקרדיה. לא נצפו צורות מורכבות או אריתמיה חמורה. ישלים רישום אק"ג 24 שעות".

7.
זמן קצר לאחר מכן בתאריך 26.3.1998
נקבע למנוח על ידי הועדה הרפואית הצבאית פרופיל 97 עם סעיף ליקוי מספר 15611 המשקף פעימות חדריות מוקדמות (פח"מ) ללא מחלת לב אורגנית (
ventricular premature beats
).

8.
לקראת סיום שירותו הצבאי, בתאריך 12.2.2002 הלין המנוח בפני
רופא היחידה, דר' יאיר ארז, על כאבי חזה לאחר מאמץ וכן גם על סחרחורות ושתי התעלפויות שהתרחשו במשך שלושת השבועות הקודמים לתאריך זה. בשל סעיף הליקוי אשר הובחן אצל המנוח במהלך שלב הגיוס הופנה המנוח על ידי רופא היחידה לבדיקה רפואית מקיפה אותה לא ביצע המנוח עד לתום שירותו הצבאי (תום השירות היה כעבור כשישה חודשים לאחר אותו ביקור רפואי).

9.
לאחר שחרורו מצה"ל עבר המנוח מחיפה לאילת ועבד לפרנסתו כקב"ט בבית מלון. כשנה לאחר
שחרורו מצה"ל בתאריך 28.8.2003 הובהל המנוח לבית-החולים "יוספטל" באילת לאחר שנמצא על ידי שותפיו לדירה כשהוא מחרחר וזמן קצר לאחר מכן נפטר באופן פתאומי בבית-החולים.

10.
למחרת היום בתאריך 29.8.2003 הועברה גופת המנוח אל ה"מרכז לרפואה משפטית" בתל-אביב ושם נערכה בגופת המנוח נתיחה שלאחר המוות. ממצאי דו"ח הנתיחה מיום 27.10.2003 אותה ביצע הפתולוג, דר' קנט פרנק גרסטון, עולה כי המנוח נפטר כתוצאה מכישלון לב חריף אשר אירע כתוצאה מהפרעת קצב לב שסיבתה לא הייתה ידועה לפתולוג בעת ביצוע הנתיחה. בנוסף לכך, צוין בדו"ח כי בגופת המנוח אותרה כמות זעירה של אלכוהול וחומצת חשיש.

11.
בתאריך 7.4.2010 הגישו המערערים לבית-משפט השלום בחיפה תביעה נזיקית כנגד מדינת ישראל שמספרה 5226-04-10 בה נטען כי במהלך שלב הגיוס ובמהלך תקופת השירות הצבאי ניתן למנוח טיפול רפואי רשלני אשר הביא למותו זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל. בתאריך 4.10.2011 הורה בית-המשפט (כב' השופטת עדי חן-ברק) על מחיקת התובענה.

טענות המערערים
:

12.
מטעם המערערים הוגש בתאריך 2.4.2013 תצהיר מטעמה של המערערת, שהינה אמו של המנוח, ובתאריך 14.6.2015 הוגש תצהיר נוסף מטעמו של אחי המנוח , מר אוראל בן חמו. בתאריך 17.3.2010 הוגשה חוות דעת מטעמו של פרופ' אדוארד אבינדר ובתאריך 22.12.2014 הוגשה חוות דעת משלימה מטעמו של פרופ' אבינדר.

13.
לטענת המערערים, במהלך שלב הגיוס לצה"ל בוצעו למנוח מספר בדיקות קרדיולוגיות לרבות בדיקת מאמץ ומבחן "מבחן הולטר לב" (בדיקת א.ק.ג הרושמת את פעילות הלב במשך יממה שלמה) כאשר בסיום בדיקת המאמץ, אשר נערכה בנוכחותה, הבהיר בפני
ה אותו רופא אשר ערך את הבדיקה כי ייקבע למנוח סעיף ליקוי בשל הבעיה הלבבית אשר אובחנה על ידו.

14.
המערערת מציינת כי לאחר פטירת המנוח נתחוור לה שהרופא אשר ביצע את בדיקת המאמץ הנחה את רשויות הצבא לבצע אחת לשנה "בדיקת הולטר" (24 שעות) וכן להימצא במעקב שוטף של מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה. המערערת סבורה כי הרופאים ורשויות הצבא התרשלו בכך שלא הורו למנוח לעבור בדיקות מעקב תקופתיות חרף ההמלצות הרפואיות המפורשות אשר תועדו בתיקו הרפואי טרם גיוסו לצה"ל וכי המנוח נדרש לבצע במהלך שירותו הצבאי מאמצים גופניים אשר לא תאמו את מצבו הבריאותי.

15.
מתצהיר אחיו של המנוח, אשר היה בגיל 10 בעת פטירת המנוח, עולה כי במהלך שירותו הצבאי בשנת 2011 חש האחרון לחץ בחזהו ובעקבות כך פנה לבדיקה רפואית דחופה בבית-חולים. המצהיר צירף לתצהירו אישור רפואי המלמד על כך שבתאריך 27.3.2012 אובחן כסובל מ"תסמונת ברוגדה" ׁ

brugada
syndrome)
),
שהינה מחלה גנטית המתאפיינת ברמת סיכון גבוהה למוות בשל פרפור חדרים (הפרעת קצב קטלנית).

16.
זאת ועוד, בבדיקות דם אשר נערכו למצהיר ולהוריו/המערערים וכן גם לשתי אחיותיו הנוספות נמצא כי הינם סובלים מאותה בעיה רפואית עצמה. אי לכך, נדרש המצהיר להימצא תחת מעקב רפואי שוטף, המצריך, בין היתר, ניתוח להשתלת דפיברילטור (מכשיר המחזיר קצב לב לפעולה סדירה באמצעות שוק חשמלי), אשפוז בבית -חולים כל אימת שחום גופו עולה על 37.5 מעלות, הימנעות משתיית אלכוהול ומעישון, קבלת טיפול תרופתי מיוחד והימנעות מתרופות מסוימות, הימנעות מארוחות כבדות וכו'.

17.
מטעם המערערים הוגשה בתאריך 17.3.2010 חוות דעת מטעמו של פרופ' אדוארד אבינדר וכן גם חוות דעת משלימה מטעמו של פרופ' אבינדר אשר הוגשה בתאריך 22.12.2014.

18.
על פי האמור בחוות הדעת, במהלך בדיקת ההולטר א.ק.ג. מיום 1.3.1998 אובחנו מספר רב של פעימות חדריות מוקדמות גם בצורת ביגמניה (פעימה) חלקית בעוד שבבדיקת המאמץ אובחנו תוצאות תקינות עם פעולות אקטופיות (מחוץ לרצף התקין) בעלות משמעות שפירה ובלא שינויים איסכמיים. בבדיקת האקודופלר אובחנו ממצאים תקינים בלא עדות של קרדיומיופטיה (מחלה ראשונית של שריר הלב).

19.
על פי קביעותיו של פרופ' אבינדר המנוח לא עבר במהלך תקופת שירותו הצבאי בירור קרדיולוגי מקיף ואף לא עבר בדיקת "הולטר" בהתאם להמלצת הרופא אשר ביצע את הבדיקות הרפואיות בתאריך 1.3.1998 (דר' לורבר).

20.
בנוסף לכך, קבע פרופ' אבינדר במסגרת חוות דעתו כי מתקבל מאוד על הדעת שהתייחסות סבירה לתלונותיו של המנוח במהלך שירותו הצבאי מחודש פברואר 2002 על כאבים בחזה לאחר ביצוע מאמץ, סחרחורות והתעלפויות הייתה מאפשרת בידיו לקבל טיפול רפואי מתאים ומונעת את מותו.

21.
במסגרת חוות דעתו המשלימה מציין פרופ' אבינדר כי לאור הממצאים בעניינו של האח אוראל משנת 2012 ולפיהם הינו סובל מתסמונת ה"ברוגדה" ניתן לקבוע כי המנוח סבל גם הוא מתסמונת זו המתאפיינת בסימפטומים שמהם סבל המנוח (הפרעת קצב לב, התעלפויות בשנת 2002) ולכן ככל שהמנוח היה עובר את המבדקים הרפואיים אותם נדרש לבצע עוד בטרם גיוסו לצה"ל הרי שקיימת סבירות רבה לכך כי המנוח לא היה הולך לעולמו בטרם עת.

22.
פרופ' אבינדר מציין בחוות דעתו כי רשלנות הרופאים הצבאיים מתבטאת בכך שלא יישמו את המלצותיו של דר' לורבר, מיום 1.3.1998, דהיינו ביקורת הולטר א.ק.ג (24 שעות) והמשך מעקב קרדיולוגי, וזאת למרות שבמהלך שלבי הגיוס אובחן כי המנוח סובל מהפרעות בהולכה התוך חדרית, מפעימות חדריות מוקדמות הכוללות ביגמניה וכן גם מאוושה סיסטולית.

23.
פרופ' אבינדר ממשיך ומציין בהחוות דעתו כי רשלנותם של גורמי הצבא מתבטאת בכך שלאחר שני מקרי ההתעלפות (
syncope
) והתלונות על כאבים בחזה והסחרחורות ולאחר שהופנה על ידי רופא היחידה בתאריך 12.2.2002 לעבור בדיקה מקיפה בבית-חולים רמב"ם בחיפה לא אכפו על המנוח לעבור את הבדיקה עד לתום שחרורו מצה"ל, משך שישה חודשים עד לשחרור.

24.
פרופ' אבינדר סבור כי ככל שהמנוח היה עובר את הבדיקות הקרדיאליות במהלך תקופת שירותו הצבאי הרי שסביר להניח כי הוא היה נמנע מעישון ומצריכת אלכוהול.

25.
פרופ' אבינדר סבור כי ככל שהיו רשויות הצבא טורחות למלא חובתן, והיו דורשות מהמנוח לבצע מעקבים קרדיאליים מקיפים אחת לשנה בהתאם להמלצתו של דר' לורבר, שהינם מחויבי המציאות בהם הדופק נמוך מ –
50 במהלך שעות אחה"צ וכן גם במהלך שינה, אזי ניתן להניח כי הרופאים היו מגיעים לכלל מסקנה שהמנוח סבל מהפרעה בקצב הלב וכי לצורך פענוח סיבת ההפרעה היו מותקנים בגופו של המנוח מכשירים אלקטרוניים אשר היו מסייעים באיתור סיבת ההתעלפויות ובכך למנוע את מותו.

26.
אשר למסקנתו המאוחרת בחוות דעתו המשלימה כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהמנוח נפטר מתסמונת הברוגדה מדגיש פרופ' אבינדר כי למרות שתסמונת ה"ברוגדה" מתאפיינת, בין היתר, בהתעלפויות פתאומיות, אזי קיים קושי לא מבוטל בפענוחה המדויק של המחלה,
בשל הצורך להשתמש בתרופות מוזרקות בשילוב עם בדיקות א.א.ג. עם זאת, לשיטתו קיימת סבירות לא מבוטלת לכך שבמידה והיה נערך למנוח בירור רפואי מקיף במהלך תקופת שירותו הצבאי הרי שניתן היה למנוע את פטירתו בטרם עת.

27.
המערערים סבורים כי הרופאים ביחידותו הצבאית של המנוח חרגו מאמות המידה הסבירות ומכללי האמנות הרפואית המקובלים כפי נקבעו על ידי ביהמ"ש העליון. לשיטת המערערים, המלצותיו של דר' לורבר ולפיהן היה על המנוח לעבור אחת לשנה בדיקות א.ק.ג. ובדיקות הולטר למשך יממה, ניתנו על ידו כרופא מומחה מטעם רשויות הצבא ולכן שומה היה על מפקדיו וכן גם על ידי רופאי יחידתו הצבאית ליישם את המלצותיו ולדרוש מהמנוח לעבור את הבדיקות הללו במועדן.

28.
עוד ובנוסף, גורסים המערערים כי היה על רופאי היחידה וכן גם על מפקדיו הישירים לוודא שהמנוח אכן ביצע בפועל את הבדיקה המקיפה בשנת 2002 לאחר שהלין על כאבי חזה ושתי התעלפויות במשך שלושה שבועות ולא להותיר את ביצועה על אחריותו הבלעדית של המנוח.

29.
המערערים סבורים גם כי בהנחה והוועדה תמצא לנכון לקבוע לחובת המנוח אשמה תורמת בשל התנהלותו הרי שיש לאבחן את המקרה הנ"ל מתביעות נזיקין משום שבמהלך תקופת השירות הסדיר כלל החיילים נתונים למרותם הבלעדית של מפקדיו ושל רופאי היחידה הצבאית וכן גם משום שחוק הנכים פוטר את אנשי כוחות הביטחון מחיוב באשם תורם כלשהו.

30.
המערערים סבורים כי במקרה זה הנטל הראייתי להוכיח מהי מחלתו של המנוח והאם ניתן היה למנוע אותה מבעוד מועד רובצת לפתחו של המשיב. בנוסף לכך, מציינים המערערים כי טענת המשיב ולפיה השימוש בחשיש ע"י המנוח הוא זה אשר גרם להפרעת קצב הלב הופרכה מאליה לאחר שאחיו של המנוח, אוראל, אובחן כסובל מתסמונת הברוגדה מה גם שגם בהנחה ולא הייתה מאובחנת למנוח תסמונת הברוגדה הרי שעדיין הייתה חשיבות רבה לביצוע בדיקת קצב הלב כהכרח מניעתי וכמנגנון הרתעתי בפני
שימוש עישון וצריכת אלכוהול.

טענות המשיב
:

31.
מטעם המשיב הוגשה בתאריך 3.8.2011 חוו"ד רפואית מטעמו של דר' ישראל תמרי וכן גם חוו"ד רפואית משלימה בתאריך 18.1.2015. על פי קביעותיו של דר' תמרי טרם גיוסו לצה"ל נערך למנוח בירור מקיף ומספק כאשר האבחון העלה שאופי הפעימות החדריות המוקדמות הינו שפיר במהותו ולכן הפרופיל הצבאי שניתן למנוח שיקף את מצבו הרפואי בשלב הגיוס לצה"ל.

32.
בנוסף לכך, סבור דר' תמרי כי אין כל רלוונטיות לשאלה האם הרופאים הצבאיים פעלו על פי חובתם וביצעו מעקב מספק אחר המנוח או אם לאו משום שמצבו הקרדיאלי של המנוח ערב גיוסו לצה"ל היה זהה לחלוטין למצבו עובר למועד שחרורו מצה"ל. לגבי דידו, המנוח נפטר כשנה לאחר שחרורו מצה"ל מבלי שאירעו לו אירועים לבביים במהלך תקופת שירותו בצה"ל ולכן אין כל קשר בין סיבת פטירתו של המנוח לבין תקופת שירותו הצבאי.

33.
על פי קביעותיו של דר' תמרי הפרעת הקצב נבעה כתוצאה משימוש בחשיש, אשר שרידיו אותרו בגופת המנוח במהלך שלב הליך הנתיחה. לטענת דר' תמרי, קיימת סבירות רבה לכך שמותו של המנוח נגרם כתוצאה משימוש בחשיש בסמוך למועד פטירתו מאחר וסם זה גורם לשינויים קרדיו-ואסקולאריים, לעלייה מואצת של קצב הלב (עד פי שניים מהקצב הבסיסי המקובל), לשינוי קיצוני בלחץ הדם ולעלייה בערכי הקרבוקסי-המוגלובין ואף מגביל את יכולת נשיאת החמצן בדם.

34.
לטענת המומחה מטעם המשיב, שינויים אלה גורמים לעלייה לאיסכמיה אקוטית בשרירי הלב כתוצאה מירידה ביכולת אספקת חמצן לשריר הלב – דבר אשר עלול לגרום להפרעת קצב קטלנית או לאוטם בשריר הלב.

35.
דר' תמרי מציין בחוות דעתו כי ניתן לאתר חומצת חשיש בשתן גם בחלוף ארבע שעות ממועד השימוש בסם ולכן ההסבר הריאלי לסיבת פטירתו של המנוח הינה שינויים בקצב הלב אשר נגרמו כתוצאה מהשימוש בסם אשר גרמו לאיסכמיה אקוטית.

36.
במסגרת חוות דעתו המשלימה מדגיש דר' תמרי כי לא נמצאו ממצאים המעידים על משקל לב לא תקין וכי מניתוח תרשימי בדיקת ה – א.ק.ג. לא ניתן להסיק שהמנוח סבל מתסמונת ברוגדה משום שתסמונת זו הינה תסמונת מולדת ולא תסמונת נרכשת ולכן אליבא דעמדתו הפרעת הקצב לא נגרמה בעקבות תנאי השירות ואף לא הוחמרה במהלך תקופת השירות הצבאי.

37.
דר' תמרי מדגיש בחוות דעתו כי אין בבדיקה הפתולוגית אשר נערכה למנוח לאחר מותו כל אינדיקציה לקרדיומיופתיה היפרטרופית כפי שהציע פרופ' אבינדר והסביר כי איוושה סיסטאלית אינה מאובחנת בד"כ אצל צעירים כבעלת משמעות קלינית.

38.
דר' תמרי מוסיף ומציין כי סביר להניח שעורקיו הכליליים של המנוח היו תקינים וכי יש בעובדה זו לתמוך בעמדה שהמנוח לא סבל ממחלת לב אורגנית. עוד טוען דר' תמרי כי העובדה שבשעת הבדיקה נמצא כי ממוצע הדופק של המנוח בשעת שינה עמד על 32 פעימות בדקה אינו נחשב לממצא פתולוגי מאחר וממוצעים אלו אופייניים גם לספורטאים בתחום רכיבת האופניים.

39.
בכל הנוגע לאיבוד ההכרה מדגיש דר' תמרי בחוות דעתו המשלימה כי איבוד הכרה אינו ממצא פתולוגי אלא סימפטום שאינו מעיד על טיבו של הגורם לאיבוד ההכרה מה גם שלא כל איבודי ההכרה נובעים מפתולוגיה קרדיו –ווסקולרית. אליבא דעמדתו, איבודי ההכרה אצל המנוח היו אירועים חולפים שכן המנוח שוחרר מהצבא מבלי שהנגרם לו נזק קרדיאלי במהלך השירות ואף לא הומרה אצלו הפרעה קרדיאלית כלשהי.

40.
לטענת המשיב, חלק הארי של הטענות המשפטיות הנזכרות בסיכומי המערערים בכל הנוגע לנטלי ההוכחה אינם רלוונטיים לעניינו מאחר והינם מסתמכים על מקרים הנוגעים לאנשי כוחות הביטחון שהינם בין החיים ולכן הוראות החוק הרלוונטיות נגזרות מתוך חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 בה בשעה שהוראות הדין הרלוונטיות לענייננו נוגעות לאנשי כוחות הביטחון שהלכו לעולמם ומשכך הוראות הדין הרלוונטיות לענייננו נגזרות מתוך חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950.

41.
משכך, אליבא דעמדת המשיב בהינתן העובדה שהמנוח הלך לעולמו לאחר תום שירותו הצבאי הרי שנטל ההוכחה הנטען בין מות המנוח לבין השירות רובץ על הצד הטוען את הטענה, דהיינו על המערערים להוכיח את הקשר הסיבתי שבין השירות לבין סיבת הפטירה בהתאם לאמות המידה מקובלות בדין האזרחי.

42.
אשר לטענה כי ככל שהמנוח היה מבצע את הבדיקה הקרדיאלית בעקבות ההפניה מחודש 2/2002 סבור המשיב כי מדובר בהערכה ספקולטיבית ותיאורטית בלבד, מה גם שלגישתו, בעת עריכת חווה"ד לא הונחה בפני
פרופ' אבינדר תשתית ראייתית בכל הנוגע למצבו הבריאותי החל ממועד שחרורו ועד למועד פטירתו. משכך, לעמדת המשיב עצם העובדה שהמנוח, אשר היה בעל הכשרה כחובש, לא טרח לעבור את הבירור הרפואי הנדרש במסגרת שירותו הצבאי או לאחריו מנתקת כל זיקה בין סיבת פטירתו לבין שירותו הצבאי.

43.
המשיב סבור כי גם הטענה ולפיה בירור רפואי נוסף עשוי היה למנוע את מות המנוח הינה טענה מרחיקת לכת ומופרכת ולכן יש להעדיף את חוות דעתו של דר' תמרי ולפיה לא חל כל שינוי במצב הקרדיאלי במהלך התקופה שלאחר תום השירות אל מול תקופת השירות. לשיטת המשיב , אין כל אינדיקציה לקיומה של תסמונת הברוגדה ומשכך קשה להניח שהייתה תוחלת של ממש בבירור הרפואי אליו הופנה המנוח במהלך תקופת שירותו הצבאי.

44.
עוד טוען המשיב כי מעבר לכך שהמערערים הסבו לו נזק ראייתי הרי שעל פי פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 718/06 אליהו סתתי נ' קצין התגמולים מיום 30.10.2007 מתן טיפול רפואי סביר שאינו חורג מן המקובל ואי החמרת מחלה או גרימתה במהלך השירות אינם מקיימים זיקה נסיבתית כלשהי בין השירות הצבאי לבין הנכות.

דיון והכרעה
:

45.
לאחר שנתנו את דעתנו למכלול טענות הצדדים והמומחים הרפואיים מטעמם הצדדים ושמיעת מצאנו לנכון לקבל את הערעור, ולהכיר בתביעת משפחת החייל להכרה בזכויות .

הפן המשפטי - עובדתי
:

46.
המצהירים מטעם המערערים לא נחקרו על תצהיריהם בעוד שהמשיב בחר שלא להגיש תצהירים מטעמו. אי לכך, לא מצאנו לקבוע כי נבקעו בקיעים בגרסתם העובדתית של המערערים.

47.
בפן המשפטי הצדדים חלוקים ביניהם בשתי סוגיות מרכזיות – האחת, האם מבחינה עובדתית ומשפטית הרופאים הצבאיים המטפלים וכן גם מפקדיו של המנוח התרשלו בכך שלא הקפידו לדרוש מהמנוח בדיקות קרדיאליות תקופתיות בהתאם להמלצות האבחון אשר נעשה בשלב הגיוס ובנוסף לכך האם התרשלו בכך שלא אכפו על המנוח לעבור את הבדיקה המקיפה בהתאם להפניה מחודש 2/2002 לאחר שהלין על ההתעלפויות ועל כאבים בחזהו. השאלה השניה – האם ניתן לקשור הקשר הנדרש בין תוצאת השאלה הראשונה, ככל שתהא חיובית, בשים לב לכך כי המנוח הלך לעולמו כשנה לאחר תום שירות החובה.

48.
הצדדים הפנו בסיכומיהם לפסיקות שונות אשר עוסקות בקש"ס שבין הימנעותו של מטופל לעבור בדיקה רפואית דחופה אל מול חובת הרופאים המטפלים לוודא כי המטופל אכן עובר את הבדיקה. התקשינו למצוא כי באותן פסיקות אליהן הפנו הצדדים קיימת אבחנה של ממש בין החובות המקובלות במסגרות אזרחיות לבין החובות הנדרשות במסגרות צבאיות ומשכך מצאנו לנכון לבחון את ההוראות הנוגעות לחובותיהם של הרופאים המטפלים והמפקדים במהלך תקופת השירות הצבאי אל מול חובותיהם ושל החיילים מכח פקודות מטכ"ל.

49.
למותר לציין, כי קובץ פקודות מטכ"ל מהווה את עיקר קודקס ההוראות הפנימיות הפנימית של צה"ל שאינו מצריך הוכחה והינו "מן המפורסמות" ומשכך הינו נמצא בתחום ידיעתה השיפוטית של הוועדה. לפיכך, מצאנו לנכון להידרש לפקודות אלו כחלק מסמכותנו הטבועה על פי הוראת סעיפים 20 ו – 21 לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב – 1991 (לעניין ההבחנה שלבין ידיעה פרטית לידיעה שיפוטית ראה : אליהו

הרנון
,

"הפעלת הידיעה השיפוטית – אימתי וכיצד", עיוני משפט (ד), 5, 6 – 9, תשל"ה – תשל"ו).

50.
ההוראות הרלוונטיות לעניינו מפורטות בפקודת מטכ"ל מספר 61.0104 שכותרתה "טיפול רפואי בחייל". פקודת מטכ"ל זו קובעת כי מפקד של חייל המשרת בשירות סדיר בדרגת סג"ם (לכל הפחות) או בדרגת רס"ם (לכל הפחות)
נדרש לוודא כי החייל יתייצב לבדיקה רפואית נוספת (
בדיקות

מעבדה
,
דימות

ורופאים

מומחים
,
טיפולים

שונים

ואשפוז

וכל

טיפול

רפואי

אחר

שאליו

מפנה

הגורם

הרפואי

המטפל
) במועד שנקבע. ככל שהגורם הרפואי המטפל לא קבע מועד לבדיקה מוטלת על המפקד החובה לשלוח את החייל לבדיקה על פי מידת הדחיפות שקבע הגורם הרפואי המטפל ושלא יאוחר מ-14 יום ממועד מתן ההפניה (אלא באישור הגורם הרפואי המטפל). הפקודות אף קובעות בריש גלי כי מפקד היחידה יהיה אחראי לקיום נהלים המבטיחים שחייל יחזיר למרפאת היחידה את התשובות ואת ממצאי הבדיקות הנוספות.

51.
אשר לחובותיו של החייל הרי שהפקודות קובעות כי על מנת להעביר את ממצאי לידי הגורם הרפואי המטפל ביחידה את התשובות ואת ממצאי הבדיקות הרפואיות בהתאם למועד אותו קבע הרופא המטפל או לחילופין בתוך 48 שעות ממועד קבלתן או לחילופי חילופין בתוך 48 שעות ממועד חזרתו ליחידה.

52.
בנדון המשיב ויתר על הגשת תצהירים מטעמו, הגם שהיה סיפק בידיו לעשות כן על פי החלטת ביהמ"ש מיום 16.1.2013, ומשכך בהיעדר פירוט עובדתי כלשהו מצד המשיב בכל הנוגע לנסיבות העובדתיות שהתרחשו ולשיקולי המפקדים והרופאים המטפלים, לא נותר אלא להסיק את העולה מן העובדות היבשות, קרי, שללא סיבה ייחודית או מיוחדת (ברי כי אם הייתה סיבה, כגון הפנייה וסירוב של המנוח, או נסיבות דומות אחרות), כי נושא זה לא נאכף בדווקנות על ידי נציגי הצבא, בנסיבות שיש בהן משום אי קיום חובת הזהירות המוטלת על רשויות הצבא.

53.
זאת ועוד, גם בהנחה והייתה נפרסת בפני
נו תשתית עובדתית המלמדת על התנהלות רשלנית ומודעת מצד המנוח, אשר כאמור מעלה היה בעל רקע רפואי כחובש צבאי – קרבי, בכך שלא טרח להתייצב מיוזמתו לאותן בדיקות חיוניות הרי שבהינתן העובדה שמדובר בערעור הנוגע לחלל צה"ל אין כל נפקות לטענות בדבר רשלנות תורמת/אשם תורם מצד המנוח (ראה : מח (חיפה) 12127-09-08 אסקוזה היילה נ' קצין התגמולים מיום 21.3.2015).

54.
אשר על כן, אנו סבורים כי מן הפן העובדתי מפקדי ורופאי היחידה הצבאית בה שירת המנוח התרשלו בכך שלא פעלו בהתאם לפקודות הצבא ולא ווידאו את ביצוען של הבדיקות הרפואיות הקרדיאליות התקופתיות בהתאם להנחיות שניתנו במהלך שלבי הגיוס ומשלא ודאו את התייצבותו לבדיקה בשנת 2002 לאחר שהלין על כאבים בחזה ועל התעלפויות. יודגש, כי התנהלות זו מקבלת משנה חומרה שכן מדובר בחייל אשר אובחן כבעל ליקוי לבבי עוד בטרם גיוסו לצה"ל ולמרות זאת שובץ כחובש ביחידה קרבית אשר מטבע הדברים נאלץ מעת לעת לבצע מאמצים גופניים במהלך תקופת שירותו הסדיר בצה"ל.

הפן הרפואי
:

האם רופאי היחידה בה שירת המנוח חרגו מכללי האומנות הרפואית ?

55.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם מתקיים קש"ס רפואי בין הרשלנות המיוחסת להם לבין מות המנוח כשנה לאחר שחרורו מצה"ל.

56.
בעניין רע"א 43/15
פלוני נ' קצין התגמולים
מיום 20.3.2016 נקבעו על ידי ביהמ"ש העליון אמות המידה הנדרשות לבחינת
משך זמן האבחון הסביר של מחלה ממנה סבל החייל. על פי קביעותיו של ביהמ"ש העליון הבחינה האם האבחון נעשה ברמה מקצועית מקובלת
תיעשה בשים לב למאפייני המקרה הקונקרטי ולא בהסתמך על מבחן כללי. לפיכך, הקביעה האם מועד האבחון היה מאוחר מן הנדרש יכולה להתחשב בנתונים הכלליים המוכרים לגבי האבחון בתחום הרפואי הרלוונטי (דוגמת נתונים סטטיסטיים), ברם הינה חייבת גם לבחון את הנתונים הספציפיים של החולה בכל מקרה ומקרה באופן קונקרטי בהתאם לכללי האמנות הרפואית אשר נלמדים מתוך התסמינים המופיעים אצל המטופל.

57.
פסה"ד אף מאזכר כדוגמא מקרה היפותטי של אבחון בהפרעת קצב לבבית אורך בממוצע למשך זמן רב אך אם תלונתו הראשונה של חולה מעידה על הפרעת קצב קשה בלבו הרי שאין כל מניעה כי הקביעה אם מועד האבחון היה מאוחר תתחשב בנתונים סטטיסטיים כלליים ומוכרים לגבי האבחון בתחום, ברם הינה חייבת גם להידרש לנתונים הספציפיים של כל חולה וחולה במקרה הקונקרטי אשר מצוי בפני
הערכאה המבררת. אי לכך, לצורך ההכרעה בסוגיות הללו על בית המשפט להכריע בין חוות הדעת הרפואיות המונחות בפני
ו.

58.
לאחר
שבחנו את חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים בכל הנוגע לאופי הטיפול אשר ניתן למנוח הגענו למסקנה כי במקרה זה ניתן למנוח טיפול בלתי מספק אשר חורג מן האומנות הרפואית המקובלת ומשכך אנו מעדיפים את נימוקיו והסבריו את המומחה מטעם המערערים על פני זו של המומחה מטעם המשיב.

59.
בכל הנוגע לאי קיומן של בדיקות המעקב ובדיקת ההולטר אותן נדרש המנוח לבצע אחת לשנה במהלך השירות הצבאי הבהיר פרופ' אבינדר כי הסיבה לכך שהמנוח נדרש לבצע את אותן בדיקות תקופתיות נבעה מכך שדר' לורבר חשד כי מצבו של המנוח דרש המשך בירור לאחר שמצא כי מד הדופק (32 פעימות לדקה) אינו שגרתי אלא מאפיין ספורטאים יחידי סגולה בלבד (ראה : עמוד 14 שורות 9 – 20 לפרוטוקול).

60.
לעומת זאת, המומחה מטעם המשיב ציין במענה לשאלה האם היה על המנוח לבצע את אותן בדיקות קרדיאליות במהלך שירותו הצבאי כי אין הוא בטוח בחשיבותן של הבדיקות הללו שכן הפרעות הקצב מאפיינות כרבע מהנבדקים. המומחה מטעם המשיב ציין כי הפרעות הקצב נעלמו לאחר בדיקת המאמץ ולכן נשללה מחלת לב מסתמי או מבנית מה גם שבדיקות ההולטר לא הצביעו על הפרעות קצב קטלניות אלא על פעימות מוקדמות המעידות על מצב שפיר שנעלם בשעת ביצוע מאמץ (ראה : עמוד 19 שורות 1 – 8 לפרוטוקול).

61.
ודוק, איננו מוצאים לקבל את הסבריו של דר' תמרי בדבר חוסר חשיבתן של אותן בדיקות אשר בוצעו על ידי המנוח טרם גיוסו לצה"ל מאחר והמנוח גויס לטירונות קרבית ולאחר מכן שירת כחייל קרבי לכל אורך תקופת השירות הצבאי ומשכך ברי כי בדיקה זו אינה עדכנית דיה ואינה משקפת את מצבו הרפואי במהלך שירותו הצבאי. מטרתן של אותן הנחיות, אשר ניתנו למנוח במהלך הליך הגיוס לצה"ל, מתבססת על ראייה ארוכת טווח שמטרתה לוודא כי אותם מאמצים גופניים ונפשיים עימם אמור להתמודד חייל המשובץ ליחידה קרבית אינם עלולים להחמיר את מצבו הבריאותי. לפיכך, אנו סבורים כי רופאי ומפקדי היחידה לא נתנו טיפול רפואי מספק לאחר שהתעלמו לחלוטין מהנחייתו של דר' לורבר.

62.
אשר על כן, אנו מקבלים את עמדתו של של פרופ' אבינדר ולפיה התעלמותם של רופאי היחידה מיישום הנחיותיו של דר' לורבר בשלב הליך הגיוס לצה"ל בשילוב עם חוסר המעקב אחר יישום ההפניה על ידי המנוח בעקבות ההתעלפויות בשנת 2002 מהוות חריגה של ממש מכללי האומנות הרפואית המקובלת מאחר וקיימים מחקרים רפואיים אשר קושרים בין עילפון (סינקופה) לבין בעיות קרדיאליות וכן גם משום שביצוע הבדיקות הללו עשוי ללמד על הפרעות קצב חמורות יותר כגון חסם מלא פרוזדורי חדרי או טכיקרדיה חדרית ומשכך מצב רפואי זה הצריך בירור מיידי ובמידת הצורך השתלת קוצב לב בשל ההתכנות למוות בתוך פרק זמן של שנה ממועד התרחשות האירוע (ראה : עמוד 14 שורה 17 – עמוד 15 שורה 2 ובעמודים 4 ו – 5 לחווה"ד של פרופ' אבינדר מיום 17.3.2010).

63.
לפיכך, בהתחשב באופי סעיף הליקוי אשר נקבע למנוח במסגרת הפרופיל הרפואי ולאור ההסכמה ההדדית שבין המומחים הרפואיים
בדבר הקשר הישיר שבין ההתעלפויות לבין בעיותיו הקרדיאליות (ראה גם : עדות דר' תמרי בעמוד 20 שורות 13 – 27 לפרוטוקול) היה על רופאי היחידה לוודא כי המנוח יבצע את הבדיקה התקופתיות ולמצער לאכוף עליו לבצע את הבדיקה אותה נדרש לבצע בשנת 2002 לאחר שהלין על כאבי החזה וההתעלפויות.

שאלת ניתוק הקשר הסיבתי שבין רשלנות רופאי היחידה בה שירת המנוח לאור המצאות החשיש בשתן ואבחון תסמונת הברוגדה :

64.
נוכח מסקנתנו כי רופאי היחידה בה שירת המנוח חרגו מכללי האמנות הרפואית בכך שלא אכפו על המנוח לבצע את הבדיקות התקופתיות לאחר גיוסו לצה"ל וכן גם את הבדיקה המקיפה לאחר שהלין על כאבי החזה ושתי ההתעלפויות הרי שכל שנשאר הוא לבחון האם יש להידרש לשאלת הקשר הסיבתי שבין רשלנותם לבין נסיבות פטירתו של המנוח ומשכך עיקר המחלוקת מתמקדת בשאלה האם אי המעקב מצד הרופאים אחר ביצוע הבדיקות מנע מבעוד מועד את איתור הבעיות הלבביות מהן סבל המנוח, דהיינו בעיות קצב ותסמונת הברוגדה.

65.
מחוות דעתו המשלימה של פרופ' אבינדר (ראה : עמוד 2 סיפא לחווה"ד) וכן גם מעדותו של דר' תמרי (ראה : עמוד 21 שורות 16 – 22 לפרוטוקול) עולה בבירור כי קיימת סבירות גבוהה ביותר לכך שהמנוח הלך לעולמו מהפרעת קצב לב הנובעת מתסמונת הברוגדה.

66.
אמנם מדובר בתסמונת גנטית אשר אינה קלה לאבחון ואף אינה וודאית (ראה : עמוד 3 לחוות הדעת המשלימה של פרופ' אבינדר ; עדות דר' תמרי בעמוד 21 שורה 29 – עמוד 22 שורה 2 לפרוטוקול) ומשכך הינה מצריכה ניטור ובדיקות מקיפות ברם אותם מבדקים הינם מחויבי המציאות במקרים של איבודי הכרה והתעלפויות (ראה : עדות פרופ' אבינדר בעמוד 17 שורה 11 – עמוד 18 שורה 13 ; עמוד 15 שורה 30 – עמוד 16 שורה 10 לפרוטוקול ; עמוד 4 לחוות הדעת המשלימה של פרופ' אבינדר) בדומה לבדיקות אשר נעשו לאחיו של המנוח במהלך תקופת שירותו הצבאי שבמהלכם אותרה התסמונת הגם שטרם גיוסו לצה"ל לא נקבע לו סעיף ליקוי בשל בעיות לב (ראה : סעיפים 4 - 7 לתצהיר האח אוראל בן חמו).

67.
ודוק, מן האמור מעלה עולה שדרך הטיפול והמעקב אחר המנוח חרגה מכללי האמנות הרפואית הנדרשים ולכן סביר להניח כי המומחים הרפואיים היו מאתרים את בעיית קצב הלב וכן גם את בעיית הברוגדה מהן סבל עובר לפטירתו ככל שהיה מבצע את הבדיקות הקרדיאליות תוך כדי שירותו הצבאי.

68.
בנוסף לכך, אנו מוצאים לנכון לדחות את עמדתו של דר' תמרי בדבר ניתוק הקשר הסיבתי שבין נסיבות הפטירה לבין הליקויים באבחון נסיבות הפטירה לאור העובדה שלא נשלל שימוש בסם החשיש ובאלכוהול בסמוך לפטירתו. מעדותו של דר' תמרי אף עולה כי מטופלים אשר מאובחנים כלוקים בהפרעה בקצב הלב מונחים על ידו שלא לעשן סיגריות או סמים ושלא לצרוך אלכוהול (ראה : עדות דר' תמרי בעמוד 22 שורות 15 – 21 לפרוטוקול) דא עקא שבמקרה זה עובר לפטירתו המנוח לא היה מודע כלל לכך שהינו סובל מהפרעות בקצב הלב ומבעיית ברוגדה ולהגבלות הנובעות מכך.

69.
לא זו אף זו, כמויות האלכוהול והחשיש אשר אותרו בגופת המנוח היו בכמויות מזעריות ובלתי קטלניות (ראה : עדות פרופ' אבינדר בעמוד 15 שורות 18 – 29 לפרוטוקול ; עמוד 5 לחווה"ד הפתולוגית) כך שאין מקום לקשור בין התנהגותו של המנוח בסמוך למועד פטירתו לבין ההחמרה הקיצונית במצבו הבריאותי קל וחומר משלא היה מודע כלל למצבו הרפואי הבעייתי וכל עוד לא הותרה מעולם על חובתו להימנע מצריכת אלכוהול ומעישון.

70.
המשוכה העיקרית אשר נותרה בהקשר זה, נוגעת לשאלה השניה (כפי שהוגדרה בסעיף 47 לעיל) – האם ניתן לקשור הקשר הנדרש בין תוצאת השאלה האם אכן יש לראות בהתנהלות הרפואית מצד רשויות הרפואה בצה"ל כרשלנית כמקימה קשר ישיר (מבחינת קשר סיבתי)
לנסיבות פטירתו של המנוח, בשים לב לכך כי המנוח הלך לעולמו כשנה לאחר תום שירות החובה.

71.
לגישתנו, מבחינה עקרונית, רשויות הצבא אינן חברת ביטוח או קופת חולים, אשר אחראיות לשלומם ולבריאותם של החיילים, ללא כל תנאי, אלא ישנו צורך להצביע על קשר סיבתי ישיר;
יחד עם זאת, לגבי חיילי חובה, רשויות הצבא מקבלות מעמד ונטל כבד, שכן כל הטיפול הרפואי לחיילי חובה, ניתן על ידי רשויות הצבא. אנו סבורים כי אכן הטיפול והמעקב אחר מצבו הרפואי של המנוח היה לא מספק מבחינת רמת, איכות וטיב הטיפול והמעקב, ולא היו מספקות, כאשר ניתן להניח במידה מספקת, כי מעקב מדוקדק יותר אחר מצבו הקרדיאלי, על אחת כמה וכמה לאחר שני אירועי התעלפות סמוכים, היה מגלה מה מצבו, ומונע או לפחות מרחיק גורמי סיכון הרלוונטיים למצבו הרפואי.

72.
ולגבי שאלת מרחק הזמנים היות והמנוח השתחרר משירות סדיר כשנה לפני פטירתו? אנו סבורים כי מדובר בפרק זמן שיהא קצר מספיק, על מנת שלא לנתק את הקשר הסיבתי או לכל הפחות, התרומה של היעדר המעקב הסדיר אחר מצבו הקרדיאלי, אליו היו רשויות הצבא מודעות ומיודעות עוד בטרם תחילת שירותו. זאת, אף חרף העובדה כי גם לאחר שחרורו, לא פנה להמשיך בירור או מעקב רפואי אחר מצבו; לו היה מדובר במקרה דנן בערעור נכים (בו ניתן לקבוע קשר סיבתי חלקי), סביר להניח כי מרחק הזמנים היה מוביל להכרה חלקית לאור תרומת המנוח לאי גילוי המחלה לאחר שחרורו, בשל אי פניה לטיפול בדיקה ומעקב, אולם במקרה זה, אנו סבורים כי התרומה הינה משמעותית לאור הבדיקות, ההתוויות, ההתעלפויות והחובה להפנות להמשך בדיקה אשר לא קוימה, ולגישתנו הקשר החלקי הינו מהותי ומשמעותי מספיק על מנת שלא להצדיק דחיית התביעה להכרה בזכות.

73.
סוף דבר
:

74.
אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 30.1.2012 על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערים על פי חוק.

75.
לאור הלבטים בדבר התרומה האפשרית של המנוח, והפטירה לאחר תום השירות הצבאי, לא מצאנו כי מוצדק לחייב המשיב בהוצאות המערערים.

76.
הערה
: המזכירות תפרסם את פסק הדין תוך הצנעת שמו של המנוח ושמם של המערערים.


ניתן היום,
כ"ט תמוז תשע"ז, 23 יולי 2017, בהעדר הצדדים.







אפרים צ'יזיק
,

יו"ר הוועדה, שופט

דר' אלכס קורת,
חבר הוועדה

ד"ר נעמי אפטר,
חברת הוועדה








עמח בית משפט שלום 56040-02/12 אילנה בן חמו, יצחק בן חמו נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום (פורסם ב-ֽ 23/07/2017)