פסקי דין על קפלן וילדמן ג'יי | פסקי דין על יעקובסון אלישע | פסקי דין על סהר ציון חברה לביטוח |

8405/03 א     23/05/2005




א 8405/03 קפלן וילדמן ג'יי נ' יעקובסון אלישע, סהר ציון חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 008405/03
בבית משפט השלום בירושלים
23/05/2005
תאריך:
כבוד השופט רם וינוגרד

בפני
:

קפלן וילדמן ג'יי

בעניין:

התובע
עו"ד ש.ז. פונדמינסקי

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . יעקובסון אלישע

2 . סהר ציון חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
עו"ד יוני עבדי

ע"י ב"כ

פסק דין
1. 1. התובע, יליד 15.4.1959, נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים ביום 26.10.02. רכבו של הנתבע 1, שנהיגתו בוטחה על ידי הנתבעת 2, עבר על רגלו השמאלית של התובע וגרם לשבר בפיבולה המרוחקת עם תזוזה מינימלית. התובע פנה לחדר מיון, הוא אושפז ליום, רגלו גובסה, והוא שוחרר לביתו בהמלצה למנוחה עם רגל שמאל מורמת גבוה וללא דריכה על הרגל.

2. 2. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ויקטור ויסברוד, קבע כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה. עוד קבע המומחה נכות זמנית בשיעור 80% למשך התקופה של ששת השבועות בה היתה רגלו של התובע בגבס, נכות בשיעור 30% לחודש נוסף ובשיעור 10% לשלושה שבועות נוספים. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, ואין הם חולקים על קביעותיו.

3. 3. בעדותו היום מסר התובע כי בפועל לא נעדר מעבודתו בעקבות התאונה לימים שלמים, מאחר ותפקידו אינו מאפשר לו לעשות כן. כן אישר התובע כי משכורתו קבועה, והמסקנה המתבקשת היא כי לא נגרמו לו הפסדי שכר בעבר בעקבות התאונה (מה גם שאי הגשת התלושים לתקופה לאחר התאונה מאששת מסקנה זה). במהלך חקירתו הנגדית טען התובע כי מאחר ובגין פציעתו נמנע ממנו לצאת לפגוש לקוחות, יש להניח כי חלה ירידה בכניסת עבודות חדשות והדבר עלול לבוא לידי ביטוי בבונוסים שמקבלים העובדים. טענה זו, מלבד העובדה כי עלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית, לא גובתה במסמך כלשהו ממנו ניתן ללמוד אודות הנוהג לקבלת הבונוסים, דרך חישובם ושיעורם. לפיכך יש לקבוע כי לא הוכח שלתובע נגרמו הפסדי שכר בעבר. העובדה כי הפסדים אלה נחסכו בשל התנהגותו הראויה לשבח של התובע, שבגין אחריותו לעבודה לא נטש את מקום עבודתו (אף שעל פני הדברים היה בידו להמציא אישורי מחלה, ולו לתקופה המיידית לאחר התאונה), אין בה כדי להקים זכות פיצוי. הילכת היסוד בדיני הנזיקין היא כי יש להשיב את מצבו של הניזוק לקדמתו, ולפיכך אדם שלא נשא בנזק ממילא לא יזכה בפיצוי (רע"א 378/96 שגיא וינבלט נ' משה בורנשטיין בע"מ, פ"ד נד (3) 247, 261; ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - נתניה, פ"ד נג(3) 433, 441-440). מאחר ולתובע לא נגרם נזק בפועל - אין הוא זכאי לפיצוי.

4. 4. התובע טען כי בגין פגיעתו בתאונה הוא נעזר בחבריו וילדיו בכל עבודות הבית. לעניין זה לא הובאו כל ראיות, אולם לנוכח מצבו המשפחתי של התובע, וההמלצות עם שחרורו מחדר המיון, יש להניח כי התקשה בביצוע עבודות הבית, המוטלות דרך כלל על כתפיו. מאחר וכך הם פני הדברים, ואף כי התובע לא המציא ראיות קבילות לעניין זה, יש מקום לפסיקת פיצוי, ולו על דרך האומדן, בגין עזרת קרובים ומיטיבים. לנוכח העדר הראיות כמו גם טיב ההגבלה (גבס על רגל שמאל, שיש להניח כי הוא מגביל בעבודות הבית אך אינו שולל ביצוען) מחד, ובשל העובדה כי לפחות בתחילה אמור היה התובע לשבת עם רגלו מונפת כלפי מעלה, כפי שאף העיד כי עשה, מאידך, אני פוסק לו פיצוי בסכום של 1,000 ₪ תחת ראש נזק זה.

5. 5. עבור הוצאותיו של התובע בעקבות התאונה אני פוסק לו סכום של 500 ₪. לעניין זה הוצגו שתי קבלות, בסכום כולל של 135 ₪, בגין פנייה למת"ר (כאשר אין מחלוקת כי התשלום לאשפוז נפרע זה מכבר, והתובע אינו זכאי לפיצוי בגינו). ב"כ התובע טען כי יש להשיב לו גם את הסכום שהופקד ביד שרה עבור קביים, אף כי התובע לא טען בתצהירו כי לא קיבל את הפקדון משהשיב את הקביים. בחקירתו הנגדית טען התובע, גם זאת לראשונה היום, כי שכר רכב בעל הילוכים אוטומטיים בעקבות התאונה. עניין זה, שכאמור עלה לראשונה היום, לא גובה בקבלה כלשהי, ואף כי עדותו של התובע היתה אמינה ככלל, לא ניתן לדעת מה היתה העלות בה נשא. שלל תהיות וחסרים עובדתיים אלה השתקללו לתוך הסכום שנפסק תחת ראש נזק זה, וזאת על אף ששמתי נר לרגלי את הקביעה הידועה כי על התובע להוכיח נזק מיוחד לפרטיו, ולהשעינו על אסמכתאות מתאימות.

6. 6. עיקר מחלוקתם של הצדדים סובב את שאלת הפיצוי לו זכאי התובע בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו בעקבות הפגיעה בתאונה. לתיאור הכאב והסבל שהיה כרוך בתהליך ההחלמה וההתאוששות מהתאונה יש גם יש משקל לצורך קביעת הפיצוי לו יהא זכאי הנפגע בגין הנזק הלא ממוני הנובע מהתאונה. כידוע, הערכת הפיצויים בגין ראש הנזק של כאב וסבל היא אחת המשימות הקשות ביותר בהערכת הפיצויים, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה (ע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט, פ"ד ו 1242; ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, פ"ד נה (1) 920, 930; ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח', פ"ד נח (1) 1, 27). מקום בו לא נותרה לנפגע נכות, עומדת לבית המשפט הסמכות שבשיקול הדעת לפסוק לו פיצוי בגובה 10% מהתקרה לפיצוי בגין נזק לא ממוני, בהתאם להוראת תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. סמכות זו אינה תלויה באחוזי הנכות או בימי האשפוז, וכל כולה לא באה אלא לפצות את הנפגע בפיצוי "עד לסכום צנוע יחסית" (ע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג, פ"ד מג (3) 421, 426) בשל כאבו וצערו בעקבות התאונה. לטענת הנתבעות יש להפעיל סמכות זו "על דרך הצמצום". דומה כי ההלכה עליה מבקש ב"כ הנתבעים להישען בטענתה היא אותה אמירה בע"א 248/88 גבאי נ' פוגל, פ"ד מו (4) 837, 842. דא עקא שאין הנדון דומה לראיה. כל שנאמר בהילכת גבאי הוא כי אין להעניק פיצוי על פי תקנה 2(ב) בד בבד ובמקביל עם פיצוי על פי תקנה 2(א). לא נאמר, ולו גם ברמז, כי יש להמעיט בגובהו של הפיצוי מכוח תקנה זו בכל מקום ובכל עת.

7. 7. מכל מקום, דומה כי פגיעה הדומה לזו של התובע, שעניינה בשבר שגובס ללא טיפול מיוחד נוסף, אינה מהחמורות הפוקדות את נפגעי תאונות הדרכים בארצנו. לעניין זה יש להעניק את המשקל המתאים. חומרת הפגיעה מחד, ותקופת אי הכושר הלא קצרה (המאירה את טיב הפגיעה באור המתאים לה, גם ככל שהדבר נוגע לאי הנוחות הנובע מהפגיעה), מקנים זכאות לפיצוי שאף אם אינו בקצה הגבול העליון של סמכות בית המשפט, אין הוא מהצנועים ביותר. לפיכך אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסכום של 9,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני, כאשר סכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית עד היום. לעניין אחרון זה שמתי לנגד עיני אף את הערתו של ב"כ התובע בעניין משמעותה של קביעה זו.

8. 8. לפיכך ישלמו הנתבעים לתובע פיצוי בסכום של 10,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, וכן ישיבו לו האגרה ששילם עם הגשת התובענה.

9. 9. הנתבעים טענו כי מאחר והוצעה הצעה על ידי בית המשפט, והתובע לא נעתר לה, יש מקום להשית עליו את תשלום יתרת האגרה בגין שמיעת הראיות. אין בידי לקבל טענה זו. זכותו של אדם כי ינתן לו יומו בבית המשפט, ובכלל זה כי תינתן לו האפשרות להעיד בעניין תובענתו, ולהשיב לכל שאלה שתופנה אליו. השתת האגרה על התובע במקרה בו יפסק לו סכום דומה לזה שהוצע על ידי בית המשפט אינה ראויה, ומהווה היא מעין איום סמוי (או אף גלוי), מעין שוט מונף, שיש בו כדי לפגוע בשיקול דעתו של בעל דין בעת שהוא שוקל את הצעת הפשרה. יתכן כי היה מקום למסקנה שונה לו פעלה הנתבעת 2 בהתאם להוראות פרק ל"ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא שדבר זה לא נעשה, וממילא אין מקום להכריע בעניינו. מכל מקום, עצם העובדה כי המצב הראייתי במקרה דנא לא השתנה בעקבות שמיעת עדותו של התובע, אין בה כדי להוות נימוק לסטות מהכלל לפיו הנתבעים הם המחוייבים באגרה.

10. 10. לפיכך ישלמו הנתבעים לתובע את הסכום שנקבע בפיסקה 8 לעיל. סכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין, בגין כל ראשי הנזק.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד באייר תשס"ה (23 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

__________________
רם וינוגרד
, שופט








א בית משפט שלום 8405/03 קפלן וילדמן ג'יי נ' יעקובסון אלישע, סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/05/2005)