פסקי דין על אוולין לוי | פסקי דין על מאיר לוי | פסקי דין על גילה ווקנין ואח' | פסקי דין על דוד לוי | פסקי דין על אורית מורי | פסקי דין על שמעון מורי |

52766-01/12 א     27/07/2017




א 52766-01/12 אוולין לוי, מאיר לוי, גילה ווקנין ואח' נ' דוד לוי, אורית מורי, שמעון מורי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




ת"א 52766-01-12







לפני :
כבוד השופט
יהושע גייפמן


התובעים

[הנתבעים שכנגד ]

1
.
אוולין לוי
2
.
מאיר לוי
3
.
גילה ווקנין
4
.
דורון לוי
5
.
ירון לוי
6
.
אילה שמיר
7
.
ננסי בן קליפא
ע"י ב"כ
עו"ד אלדד פסי


נגד


הנתבעים

[התובעים שכנגד]

1. דוד לוי
2. אורית מורי
3. שמעון מורי
ע"י ב"כ עו"ד יגאל אלטשטטר





פסק דין



1.
התובעים 1-7 הינם יורשי המנוח רחמים לוי ז"ל
[ להלן : " המנוח"] . התובעת
1 הינה אלמנתו, והתובעים 2-7 הינם ילדיו.

הנתבע 1 [ להלן : " דוד"] הינו אחיה של התובעת 1 . הנתבעת 2 הינה בתו של דוד. הנתבע 3 הינו בעלה של הנתבעת 2.

המנוח ודוד היו שותפים במשך כ-54 שנים בעסק של אטליז למכירת עופות,
שפעל בחנות בשוק הכרמל [ להלן : "השותפות"] . המנוח הלך לבית עולמו
ב-26.2.10, ועם פטירתו פורקה השותפות הלא רשומה.

2.
בשנת 74' רכשו המנוח ודוד מגרש לא בנוי בגבעת שמואל הידוע כגוש 6189 חלקה 555 [להלן: "המקרקעין"]. הזכויות נרשמו במרשם המקרקעין בבעלות המנוח ודוד בחלקים שווים.


התובעים טענו שבשנת 87' רכש המנוח את זכויות דוד במקרקעין תמורת 100,000 ₪, אולם לא נערך הסכם בכתב וזכויות דוד במרשם המקרקעין לא הועברו ע"ש המנוח.


משפחת המנוח בנתה על המקרקעין 3 בתים למגוריהם, וילדיו ומשפחותיהם מתגוררות במקרקעין .


ב-22.4.10, כחודשיים לאחר פטירת המנוח, נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 3 – חתנו של דוד, על זכויות דוד במקרקעין , וזאת בגין הלוואה שנתן החתן לדוד לצורך תשלום החזר חלקו של דוד בחובות השותפות עם פירוקה. סכום ההלוואה לא הוכח.


ב-5.7.12 , כשנתיים לאחר פטירת המנוח, העביר דוד ללא תמורה את חלקו במקרקעין לבתו - הנתבעת 2 .


התובעים עתרו להצהיר שהמקרקעין הם בבעלות עיזבון המנוח רחמים לוי ז"ל - בשלמות, מכוח עסקת המכר הנטענת על פיה רכש המנוח ב-87' את זכויות דוד במקרקעין. פועל יוצא מההצהרה המבוקשת - בטלות הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע 3, ובטלות עסקת המתנה לטובת הנתבעת 2 .


הן הנתבע 3 והן הנתבעת 2 ידעו על טענות התובעים בעניין הזכויות במקרקעין,
ועל כך שהתובעים בנו 3 בתים על המקרקעין ומשפחותיהם מתגוררות בהם,
וככל שיקבע שהמנוח רכש את זכויות דוד במקרקעין עוד בשנת 1987 - זכויות העיזבון גוברות על זכויות הנתבע 3 מכוח ההלוואה מ-2010, ועל זכויות
הנתבעת 2 מכוח עסקת המתנה מ-2012. הנתבע 3 , בעלה של הנתבעת 2 ,העיד: " ש. כשבאתם וגיבשתם את המהלך הזה [רישום הערת אזהרה לטובת הנתבע 3 בגין ההלוואה, והוא הדין גם לגבי עסקת המתנה לטובת הנתבעת 2 – י.ג.] ידעתם שיש איזה מחלוקת על המגרש הזה ? ת. מחלוקות רבות היו ... היה ויכוחים גדולים ... ידעתי שיש ויכוחים מאד מאד גדולים על כלל הנכסים... והנכס הזה מביניהם" [ עמ' 71 שורות 13-19].


עוד עתרו התובעים לחייב את דוד לשלם להם, במסגרת ההתחשבנות של חיסול השותפות:

[א]

231,804 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל – בגין מחצית מהתשלומים שדוד גבה מג.י. מסעדות בע"מ 2010 [ להלן : " שיפודי ציפורה"] בעת פירוק השותפות.

[ב]
57,495 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל – בגין מחצית הלוואה שניטלה מחשבונה הפרטי של התובעת 1 והועברה לחשבון השותפות ב-19.3.09 .

[ג]
36,382 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל –בגין יתרת מחצית ההלוואה שניטלה ע"י המנוח מהבנק, והועברה ב-18.6.09 מחשבונו הפרטי של המנוח לחשבון הבנק של השותפות.

הנתבעים עתרו בתביעה שכנגד לחייב את התובעים בתשלום דמי שימוש בסך
של כ-2 מיליון ₪ בגין מחצית הזכויות במקרקעין לפי הפירוט כדלקמן:

[א] דמי שימוש מ-1.4.93 ועד 12.9.12 בגין המגורים ב-2 הבתים שנבנו על המקרקעין [ב] דמי שימוש מ-1.1.96 ועד 12.9.12 בגין המגורים בבית השלישי שנבנה על המקרקעין [ראו עמ' 6 לפרוטוקול שורות 24-26].

3.
עפ"י חומר הראיות שהונח בפני
ביהמ"ש ניתן לקבוע שהמנוח רכש בשנת 87' את זכויות דוד במקרקעין, והבעלות במלוא הזכויות במקרקעין היא של עיזבון המנוח. פועל יוצא מקביעה זו, שזכויות המנוח גוברות על הערת האזהרה שנרשמה לאחר פטירת המנוח לטובת
הנתבע 3 - בגין הלוואה שנתן לדוד; ועל עסקת המתנה שערך דוד לטובת בתו- הנתבעת 2, כשנתיים לאחר פטירת המנוח. קביעה זו מביאה גם לכך, שיש לדחות את התביעה שכנגד לדמי שימוש שהגישו הנתבעים.


הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :


ראשית, התובעת 1, אשת המנוח ואחותו של דוד, הצהירה בתצהיר עדותה הראשית, שלא נסתר: " בשנת 87' ... רכש דוד מגרש... שעליו היה כבר בנוי שלד של וילה בשכונת היוקרה פואבלו אספניול בעיר ראשון לציון, ולצורך מימון הרכישה והשלמת בניית הבית ביקש ... למכור את חלקו במגרש בגבעת שמואל [להלן : "המקרקעין"]" [ סעיף 15 לתצהיר]; " לאחר לחצים שהפעלתי עליו [ על הבעל המנוח – י.ג.] על מנת שיסייע לאחי דוד ולרכוש ממנו את חלקו במגרש , השתכנע רחמים [ המנוח – י.ג.] ושילם לדוד תמורת חלקו במגרש סך כולל של 100,000 ₪ ... " [ סעיף 17 לתצהיר]; " רחמים ודוד לא חתמו על הסכם ועד היום גם לא הועברו זכויותיו של דוד במגרש על שמו של רחמים " [ סעיף 18 לתצהיר].


דוד העיד שרכש את הוילה בראשון לציון באמצעות נטילת משכנתא ולא

באמצעות מכר זכויותיו במקרקעין בגבעת שמואל. דוד העיד בעמ' 34 שורות
21-24: "ת. ... בשלב שלא היה לי כסף, עשיתי משכנתא...ש. לקחת משכנתא? ת. כן...", וזאת כאשר הגרסה של התובעים היא שדוד מכר את זכויותיו במקרקעין בגבעת שמואל לצורך מימון הרכישה של הוילה בראשון לציון. עדות זו של דוד עומדת בסתירה לתצהיר תשובתו לשאלון [ ת/2 ] . בסעיף 20 לשאלון נשאל דוד: " האם נטלת מהבנק הלוואה לצורך רכישת דירתך
[הוילה – י.ג.] בראשון לציון?
דוד השיב בסעיף 20 לתצהיר תשובה לשאלון: " לא".


התובע 4, העיד בחקירתו:
"
בשנת 87' הוא [ דוד – י.ג.] מכר את המגרש לאבא שלי. אבא שלי שילם לו את כל הכסף עבור המגרש "[ עמ' 14 שורות 28-29]; " ש. כמה כסף אבא שילם? ת. 100,000 ₪ " [עמ' 15 שורות 4-5 ] ; " אני הייתי נוכח בתשלום האחרון, בתשלום של 60,000 ₪, שהוא [המנוח – י.ג.] שילם לו [לדוד – י.ג.] ... אני הייתי נוכח בתשלום האחרון ... אמר לי [ אבי המנוח – י.ג.] אתה עכשיו יכול לבנות " [עמ' 26 שורות 6-12]; "
ש. איך אתה יודע שהיו 60,000 ₪ ? ת. הוא [המנוח – י.ג.] הוציא לו את החבילה [ של הכסף- י.ג.]... שם לו את זה על השולחן ... מזומן . עטוף בעיתון, פתח את העיתון, מסודר השטרות... הוא אומר לו קח זה 60,000 ₪ . התחיל לספור לו ... כל חבילה חבילה ... ש.איפה זה קרה? ת. במשרד ביום שישי ... במשרד מעל החנות ... הוא שם לו את הכסף על השולחן, דוד הסתכל על החבילות, בדק, ספר ... אבא שלי אמר לו הנה זה התשלום האחרון... היה לו יומן שהוא רשם את כל התשלומים שמה. הוא רשם 60,000 ₪ . זה התשלום האחרון , והם סיכמו... נגמרה העסקה ביניהם... ככה זה נגמר " [ עמ' 38 שורות 1-32]; " אמא שלי ... שכנעה את אבא שלי לקנות [ את המקרקעין – י.ג.] " [ עמ' 29 שורה 16].


העדויות של התובעת 1 והתובע 4 הינן עדויות ישירות של מי שהיו מעורבים ונוכחים בעסקה מ-87'. עדויות אלה מהימנות על ביהמ"ש, וזאת כאשר בעדותו של דוד התגלו בקיעים ותמיהות כמפורט בפסק .
שנית
, דוד והמנוח לא ייחסו חשיבות רבה לעריכת הסכם בכתב. דוד והמנוח היו גיסים, וגם שותפים בעסק 31 שנים עד לרכישת זכויות דוד במקרקעין ע"י המנוח ב-87'. גם השותפות נוהלה ללא הסכם בכתב. מערכת היחסים המיוחדת הולידה יחסי כבוד ואמון שעל בסיסם נהגו הצדדים להגיע להסכמות בעל פה בתחומים שונים. דוד העיד בעמ' 25 שורות 28-31: "ש. אבל רחמים [המנוח – י.ג.] סמך עליך, האמין בך, בטח בך? ת. גם אני בטחתי בו. ש. והאמנת בו... ? ת. נכון ".

התובע 4 העיד : " אבא שלי [ המנוח – י.ג.] האמין לו [בדוד- י.ג.] , אבא שלי אהב אותו, היה איתו בשותפות ...היה אמון ביניהם, הוא התבייש להגיד לו, בוא תביא לי מסמך [ הסכם – י.ג.] , זה היה כמו פגיעה באמון ביניהם" [ עמ' 25 שורות
29 - 31]; " מבחינת אבא הוא זרם איתו
[ עם דוד – י.ג.], ברגע שהוא אמר לו בוא נעשה את זה בעל פה, אז הוא זרם איתו, עם דוד " [ עמ' 37 שורות 4-5];


שלישית, לאחר הרכישה ב-87' ע"י המנוח, נהגו התובעים מנהג בעלות במקרקעין. התובעים בנו בשלבים על המקרקעין 3 בתים, והבתים שימשו עשרות שנים למגורי 3 ילדי המנוח ומשפחותיהם, ללא מחאה מצד דוד.


מימון הבניה של 3 הבתים על המקרקעין נעשה ממקורות כספיים של התובעים [ ראו גם קבלות שהציגו התובעים בגין הוצאות הבניה] . דוד לא היה מעורב בבנייה של 3 הבתים, לא מימן את הבניה, ולא התעניין בבניה. דוד, שמכר את זכויותיו למנוח ב-87', חתם לבקשת התובעת 1 על הבקשה להיתר בניה ללא התנגדות וללא הערות.


התובע 4 העיד : " בשנת 91' קיבלנו היתר ... 2 בתים דו משפחתי... אמא שלי ואבא שלי מימנו את הבתים האלה " [ עמ' 17 שורות 5-7]; " אני עבדתי באותו זמן בחנות [בחנות השותפות – י.ג.], ואני ראיתי את אמא שלי הביאה את המסמכים [הבקשה להיתר בניה – י.ג.] דוד בקושי הסתכל ... חתם איפה שהיא אמרה... לא שאל שאלות . הוא יודע שהמגרש לא שלו . הוא לא שאל

כלום" [ עמ' 21 שורה 32
עד עמ' 22 שורה 12].


דוד הודה בחקירתו : "
ש. אתה לא היית בכלל מעורב בבנייה ? ת. לא . הוא בא . תחתום פה, תחתום שם. ש. חוץ מהבקשות להיתרים מה עוד חתמת? ת. כלום .ש. אתה יודע מי האדריכל, מי קבלן השלד, מי החשמלאי? ת. לא ... ש. לא מעורב בכלל? ת. לא ... ש. יש איזה חשבונית שהוצאה על שמך מהבניה ? אני לא נגעתי בכלום " [ עמ' 62 שורות 6-32]; " לא הלכתי לקבלנים ...ש. הוא [התובע 4 – י.ג.] אומר אני בניתי, אני עשיתי עבודות חשמל... ת. אני לא מכחיש ... מהכיס שלי לא הוצאתי [ עבור בניית 3 הבתים – י.ג.] " [ עמ' 63 שורות 4-7].


באשר לגרסת דוד, שהבניה של הבתים על המקרקעין מומנה מכספי השותפות, הודה דוד בחקירתו : "ש. יש לך איזשהי ראיה , איזשהו מסמך, איזשהי תנועה בכל הדפים האלו [של מסמכי השותפות, שמראה שהשותפות מימנה את הבניה – י.ג.]? ת. אין לי " [עמ' 62 שורות 19-21]; " אני שואל אותך, אם מהקופה [של השותפות – י.ג.] אתה יכול להראות לי על תנועה אחת [שמוכיחה שהשותפות מימנה את הבניה- י.ג.]
? ת. לא " [ עמ' 63 שורות 22-24].

דוד הוסיף והעיד בחקירתו : "ש. בהצהרת הון שהגשת למס הכנסה... אף פעם לא ציינת שיש לך חלק בבתים שם שבנויים על המגרש [המקרקעין –י.ג.] ? ת. נכון " [ עמ' 64 שורות 8-13].


רביעית, משנת 87' ועד פטירת המנוח ב-10', במשך 23 שנים, דוד לא העלה כל

טענה מצדו בעניין זכויותיו במקרקעין, וזאת למרות העובדה שהתובעים נהגו

מנהג בעלות במקרקעין ובנו למשפחותיהם 3 בתים על המקרקעין. לא מצינו גם דרישה מצד דוד לסילוק יד או לתשלום דמי שימוש במשך עשרות שנים עד
לפטירת המנוח.


התובע 4 העיד בחקירתו : " ... לדוד אף פעם לא היו טענות, אנחנו ... משנת 87' שקנינו את המגרש ובנינו ב-91' עד שאבא שלי נפטר ... הוא לא אמר אף פעם אחת שמגיע לו כסף עבור המגרש, שמגיע לו כסף עבור הבתים, בחיים הוא לא העלה את הטענה " [ עמ' 16 שורות 18-21]; "
לא רק שהוא לא הכחיש, הוא כל הזמן אמר בפני
והודה שהמגרש שלכם, ואף אחד לא יגע בזה, שאבא שילם על המגרש " [ עמ' 72 שורות 20-21].


דוד העיד בחקירתו : " ש.... על המגרש הזה נבנו 3 בתים ? ת. לא יודע 3 בתים. סיפרו לי ... ש.
אתה לא יודע שיש 3 בתים ? ת. אני לא הולך לשמה. לא הלכתי. כלום לא יודע " [ עמ' 61 שורה 31 עד עמ' 62 שורה 4].

גרסה זו של דוד, לפיה לא ידע כמה בתים נבנו על המקרקעין - מוכיחה כי חתימתו על הבקשות להיתר בניה היתה פורמלית בלבד, מכוח העובדה שטרם הועברו זכויותיו ע"ש המנוח, וכי הבניה על המגרש לא היתה מעניינו. ניסיונו של דוד בעדותו להרחיק עצמו מהנעשה במקרקעין מעידה על כך שלא נהג מנהג בעלים במקרקעין במשך עשרות שנים.



בנוסף דוד הסכים ב-99' להצטרף לתובעת 1 לפגישה אצל עו"ד מקוב כדי להסדיר את הרישום. התובע 4 העיד בחקירתו : " הלכנו לעו"ד שלו, העו"ד ... ידע כבר ששילמנו... הוא כבר ידע את זה בוודאות שזה רק עניין רישומי, והוא [ עוה"ד- י.ג.] הציע שנעביר את זה במתנה לאמא שלי " [ עמ' 23 שורות 29-31] ; " עו"ד מקוב ייעץ לנו בהתחלה ללכת לעשות את זה בתור מתנה
[ להעביר את הזכויות מדוד לאחותו התובעת 1 ללא תמורה – י.ג.] ואחרי שהוא שמע את העמדה של דוד, אז הוא הלך לכיוון העמדה של דוד [להעביר את הזכויות כעסקה בתמורה – י.ג.] " [עמ' 72 שורות 1-3].

דוד בעדותו לא הכחיש את הפגישה שהתקיימה אצל עו"ד מקוב בשנת 99'. דוד העיד בחקירתו : " הם באו אליי אמרו לי בוא לעו"ד , אולי נסדר . הלכנו לשמה [לעו"ד מקוב – י.ג.] " [ עמ' 52 שורה 23 ]; "ש. באותו זמן שאתם הלכתם לעו"ד מקוב, אתה טוען שלא דיברתם על העניין הזה של העברת הזכויות? ת. לא זוכר... היא סחבה אותי [לעו"ד מקוב – י.ג.] " [ עמ' 57 שורות 24-30];
" הוא רצה לראות ... מה אפשר לעשות...ש. הם לקחו אותך בכוח לעו"ד שלך? ת. ... לחצו עלי " [ עמ' 58 שורות 2-7]; " ש. לחצו עליך ללכת לעו"ד שלך ת. עורך דין שלי... הם אמרו לי לבוא לשמה...לברר דברים...ש... מה הם רצו לברר? ת. לא יודע. תשאל אותם " [ עמ' 58 שורה 9 עד עמ' 59 שורה 2"; " ש. לפני רגע אמרת שהם רצו לבדוק איך להעביר את המגרש. ת. אני לא יודע מה יש להם בראש, רצו לבדוק , לא רצו לבדוק " [ עמ' 59 שורות 5-6].

עוד נציין שהובא לידיעת ביהמ"ש שעו"ד מקוב לא זוכר את פרטי העסקה משנת 99', ולכן לא הובא למתן עדות.


חמישית, בתמליל שיחה מ-12.10.10 בין התובעת 1 לבין אחיה דוד נאמר בעמ' 1: " התובעת 1 : רחמים [המנוח – י.ג.] לא שילם לך [ עבור רכישת זכויותיך במקרקעין – י.ג.]...? דוד: לא. אני החזרתי לו את הכל ... הכל החזרתי לו.
התובעת 1 :
החזרת לו? ת. החזרתי הכל לקופה, והחזרתי לו את כל הכסף" .

גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הכחשתו הגורפת של דוד באשר למכירת חלקו במקרקעין למנוח. דוד טען שמעולם לא קיבל כל תמורה מהמנוח בגין חלקו במקרקעין [ ראו סעיף 21 לכתב ההגנה].
דוד עומת עם תמליל השיחה, ובעדותו ניסה לייחס דברים אלה להלוואה בסך 70,000 ₪ שנטל לטענתו מהמנוח לצורך מימון חתונת בתו, אולם אין זכר להלוואה זו בעמודים 1-3 לתמליל. גרסה זו אינה מתיישבת עם הקשרי השיחה המתומללת אשר נסבה בעיקרה על המקרקעין שבמחלוקת . בתמליל נאמר:
" דוד: לא אשכח את זה שזה בנה חצי" [ עמ' 2 שורה 3] ;
" אוולין : " מה בנה חצי? " [ עמ' 2 שורה 5] ; " ננסי : ... הוא שילם על הבית ואתה לא מודה בזה? דוד: כן. חילק לי ...
אוולין : הוא לא שילם לך על הבית ? דורון: ... אתה נישקת את המזוזה... דוד: נישקתי מזוזה... דורון: ... להעביר לנו את הבית. דוד: ... בחיים לא אמרתי לך להעביר לך את הבית" [ עמ' 3 לתמליל].

ששית
, יחזקאל לוי, האח של התובעת 1 ושל דוד, הצהיר בסעיפים 5-7 לתצהיר עדותו הראשית : " לאורך השנים היה זה דבר ידוע ... בקרב משפחתנו כי רחמים לוי ז"ל [ המנוח – י.ג.] רכש מדוד לוי
את חלקו במגרש ... וכי שלושת הבתים שנבנו עליו שייכים לרחמים לוי ז"ל ולבני משפחתו... ידוע לי שדוד היה זקוק לכסף לצורך בניית ביתו על המגרש שרכש... בראשון לציון, ולכן מכר לרחמים ז"ל את חלקו במגרש בגבעת שמואל. במהלך השנים אף שמעתי לא אחת את אחי דוד ... מציינים כי רחמים ז"ל קנה מדוד את חלקו במגרש
[במקרקעין – י.ג.] ".

האח
יחזקאל לוי לא נחקר על גרסתו בחקירה נגדית [ ראו עמ' 85-86 ]. גם אם
יחזקאל מצוי בסכסוך עם דוד היה צריך לחוקרו לגופו של עניין, ולא מצינו
בחקירתו אף שאלה בנושא.

שביעית
, ניתן להתרשם מהתמליל של השיחה בין דוד לבין התובע 2, שדוד התנה את הסדרת רישום הבעלות במקרקעין בחיסול חובות השותפות. בעמ' 21 לתמליל מ-15.2.10 [ המנוח הלך לבית עולמו ב-26.2.10] נאמר: "מאיר: ... עכשיו מה עם הבית [ המקרקעין – י.ג.]? ... דוד: עד שהשולחן הזה לא יתנקה [ החזר חובות השותפות – י.ג.] לא יהיה כלום. כלום... עד שהחשבון הזה יגמר,
יסגר, הכל אני יכול לדבר איתך... מה שהבטחתי לאבא שלך [ למנוח – י.ג.] הבטחה של אלוקים... הבטחה של אלוקים".

גם לעניין תמליל זה ניסה דוד להכחיש שהוא דיבר על המקרקעין. דוד העיד בעמ' 51 שורות 2-3: " ש. הוא מדבר איתך על הרישום של הבית שלו ? ת. הוא לא דיבר איתי. ש. לא דיבר איתך? ת. לא".

שמינית
, בענייננו המנוח שילם את מלוא התמורה, התובעים מימשו את המכר,
בנו 3 בתים על המקרקעין, משפחותיהם מתגוררות עשרות שנים במקרקעין ללא כל מחאה והתעניינות מצד דוד, והוכח שבשנת 99' פנו יחד עם דוד לעו"ד מקוב להסדרת הרישום. בנסיבות אלה, זעקת ההגינות היא בעלת עוצמה מיוחדת, גוברת מכוח עקרון תום הלב על העדר מסמך בכתב, ומצדיקה מתן תוקף משפטי לעסקה מ-87' חרף העדר מסמך בכתב [ ראו ע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ דינים עליון 2011(39)497 ; ע"א 986/93 קלמר נ' גיא
פ"ד נ(1) 185].

טענות ההתיישנות והשיהוי אינן עומדות לנתבעים. טענות ההתיישנות והשיהוי לא נטענו בכתב ההגנה. זאת ועוד, החל מ-91' ואילך התובעים בנו על המקרקעין בשלבים 3 בתים ללא כל מחאה מצד דוד, ומשפחותיהם מתגוררות במקרקעין במשך עשרות שנים, וגם מטעם זה דוד לא יוכל להיבנות מטענות ההתיישנות והשיהוי.

4.
עפ"י חומר הראיות שהונח בפני
ביהמ"ש יש לחייב את דוד לשלם לתובעים , במסגרת ההתחשבנות של חיסול השותפות, מחצית מהלוואה שניטלה מחשבונה הפרטי של התובעת 1 והועברה לשותפות ב-19.3.09, וכן ביתרת מחצית ההלוואה שניטלה ע"י המנוח מהבנק, הועברה ב-18.6.09 לחשבון שותפות, והוחזרה בחלקה מחשבון השותפות.

[א]
הוצג בפני
ביהמ"ש תדפיס חשבון בנק של התובעת 1 [מוצג ס"ח עמ' 1 לנספחי התובעים ]. עפ"י תדפיס חשבון הבנק ב-19.3.09 הועבר מחשבון התובעת 1 לחשבון השותפות של המנוח ודוד סך של 100,000 ₪ . כן הוצג בפני
ביהמ"ש כרטיס של השותפות לשנת 09' ובו נרשם 19.3.09 – הלוואת בעלים לוי – 100,000 ₪ [ ראו מוצג ס"ח עמ' 2 למוצגי התובעים ]. ההלוואה ניטלה כשנה לפני פטירת המנוח .


התובעת 1 העידה בחקירתה : " הוא [ המנוח – י.ג.] לקח ממני מהכסף שלי ... למה שהיו כל הזמן [ השותפות – י.ג.] באובר [ ביתרת חובה – י.ג.] " [ עמ' 94 שורות 20-26]; "
רחמים [ המנוח – י.ג.] לקח מהבנק שלי 100,000 " [ עמ' 95 שורה 23].


הגרסה שהכספים היו כספי השותפות – אינה מהימנה באשר בכרטסת הנהלת החשבונות של השותפות [מוצג ס"ח עמ' 2 לתצהירי התובעים] נרשם:
" 19.3.09 – הלוואת בעלים לוי – 100,000 ₪ " .


גם אם המנוח היה אמון על ניהול ענייניה הכספיים של השותפות – אין דוד פטור מהחזר מחצית החובות עם פירוקה של השותפות, והוכח שלשותפות היה חוב לתובעת 1 עובר לפטירת המנוח .


על דוד לשאת במחצית החזר ההלוואה שניטלה מחשבון הבנק של התובעת 1.

הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת 1 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-19.3.09 ועד התשלום בפועל
.

[ב]
ב-17.6.09 נטל המנוח הלוואה מהבנק בחשבונו הפרטי בסך 100,000 ₪ עבור השותפות. לאחר ניכוי עמלה הועברו 98,750 ₪ מהחשבון הפרטי של המנוח לחשבון השותפות [ראו תדפיס חשבון הבנק של השותפות, ותדפיס לוח התשלומים של ההלוואה שנטל המנוח - נספח ס"ג עמ' 1-2 לנספחי התובעים]. הוחזרו ע"י המנוח לבנק 9 תשלומים חודשיים ע"ח ההלוואה
מ-17.7.09 ועד לפטירתו ב-26.2.10. במקביל הועברו תשלומים אלה מחשבון השותפות לחשבון הפרטי של המנוח [ראו נספח ס"ג עמ' 3-6 לנספחי התובעים].


עפ"י נספח ס"ג עמ' 2 - יתרת חוב ההלוואה לבנק נכון ל-31.12.09 עמדה ע"ס 75,221 ₪ [קרן + ריבית]. עד למועד זה הוחזרו 6 תשלומים חודשיים [ ראו נספח ס"ג עמ' 2 ], ומחשבון השותפות הועברו במקביל סכומים זהים עבור התשלומים החודשיים [ ראו נספחים ס"ג 1, 3-6].


מסכום יתרת החוב בסך 75,221 ₪ יש לנכות 3 תשלומים נוספים שהועברו מחשבון השותפות לחשבון הפרטי של המנוח : 15.2.10 – 4,629 ₪ ; 15.2.10 – 4,633
₪ ; 15.2.10 -4,642 ₪ [ המנוח הלך לבית עולמו ב-26.2.10]. יתרת חוב השותפות למנוח בגין ההלוואה נכון ל-26.2.10 :
61,317 ₪ .




61,317 ₪
= [ 4,642 + 4,633 + 4,629] – 75,221

יתרת חוב ההלוואה שלא הוחזרה מחשבון השותפות לחשבון המנוח עמדה ע"ס 61,317 ₪ נכון ל-26.2.10. מחצית מיתרת ההלוואה שלא הוחזרה מחשבון השותפות לחשבון המנוח – 30,658 ₪ נכון ל-26.2.10 – מועד פטירת המנוח ופירוק השותפות.


הגרסה שהכספים היו כספי השותפות נסתרה באשר הוכח מתדפיסי הבנק

שההלוואה הוחזרה לבנק בהחזרים חודשיים עד למועד הפטירה. [ ראו מוצג
ס"ג עמ' 1 לנספחי התובעים]. גם בכרטסת הנהלת החשבונות של השותפות [מוצג ס"ז לנספחי התובעים] נרשם: "18.6.09 – הלוואת חשבון רחמים -98,750 ₪".


התובע 4 הצהיר בסעיף 62 לתצהירו, שלא נסתר : "
הלוואה זו נלקחה במיוחד לצורך העברתה לחשבון השותפות ובשל שיעורי הריבית הנמוכים יותר ששולמו בחשבון פרטי לעומת אלה שהיו נגבים בחשבון עסקי ... לא היה אפשרות לקחת הלוואה מהבנק ישירות לחשבון השותפות ".


גם אם המנוח היה אמון על ניהול ענייניה הכספיים של השותפות – אין דוד פטור מהחזר מחצית החובות עם פירוקה של השותפות,
והוכח שלשותפות היה חוב למנוח עובר לפטירתו .

הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים 30,658 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-26.2.10
ועד התשלום בפועל
.

5.
באשר לתשלומים שגבה דוד משיפודי ציפורה בעת פירוק השותפות, נטען שדוד לא העביר כספים אלה לתובעים, והתובעים זכאים למחצית החזר התשלומים בסך 231,804 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ואילך.


עיקרה של השאלה לא מה היה חובה של שיפודי ציפורה לשותפות אלא מה שיעור הכספים שנטל דוד משיפודי ציפורה לאחר פטירת המנוח [26.2.10], ואיזה שימוש עשה דוד בכספים הנ"ל.


עפ"י כרטסת שיפודי ציפורה [נספח ס' עמ' 2 לנספחי התובעים] ניתנו

ב-17.6.10, כ-4 חודשים לאחר פטירת המנוח, 11 שיקים ע"ס כולל של 222,807 ₪. דוד הודה בחקירתו: " ש. אתה מסכים שנתנו את השיקים האלה שרשומים פה [11 השיקים בסך 222,807 ₪ שניתנו ע"י שיפודי ציפורה – י.ג.]? ת. נתנו. אני נתתי את זה לבן אדם שחייבים לו כסף .ש. זה השיקים האלה ? ת. כן .ש. אבל זה 222 [ 222,807
₪ השיקים שהתקבלו משיפודי ציפורה – י.ג.]. אתה אומר רק 160,000 ₪ [ 160,000 ₪ שנטען שניתנו לתעשיות עוף והודו ברקת (להלן: " עוף ברקת") – י.ג.] ת. נתתי 160,000 [160,000 ₪ לעוף ברקת – י.ג.] " [ עמ' 65 שורות 24-29] ; " הלכתי לקחתי את ה-160,000 ₪ נתתי את זה לברקת [לעוף ברקת – י.ג.] .ש. איך ה-160,000 היו? ת. שיקים" [עמ' 66 שורות 12-15]; " ש. אתה לקחת את השיקים מציפורה [שיפודי ציפורה – י.ג.]? ת. את ה-160 לקחתי
[160,000- י.ג.] ...ש. אתה טוען ששילמת 160
[160,000 – י.ג.] לברקת? ת. כן " [ עמ' 66 שורה 31 עד עמ' 67 שורה 13].


עפ"י חומר הראיות שהונח בפני
ביהמ"ש ניתן לקבוע שדוד קיבל משיפודי ציפורה 11 שיקים ב-17.6.10, כ-4 חודשים לאחר פטירת המנוח, שמועד פרעונם היה מ-3.8.10 עד 31.8.10 , בסך כולל של 222,807 ₪ [ראו כרטסת שיפודי ציפורה – נספח ס' עמ' 2 לנספחי התובעים]. לא הונחו ראיות המאפשרות קביעה שדוד קיבל שיקים בסכומים נוספים משיפודי ציפורה ולא העביר את מחצית תמורתם לתובעים.


ניתן לאמץ את גרסת דוד בעדותו, שמהסכום בסך 222,807 ₪ נכון ל-31.8.10
שילם 160,000 ₪ לעוף ברקת . זיקה בין השיקים שנמסרו ע"י שיפודי ציפורה לתשלום החוב של 160,000 ₪ לעוף ברקת מצינו גם באישור עוף ברקת [נספח ד' לתצהירי הנתבעים], בו הסכימה עוף ברקת להפחית 160,000 ₪ בגין השיקים של שיפודי ציפורה.


התובע 4 העיד בחקירתו : "ש. היה חוב לתעשיות עוף והודו ברקת בע"מ לאחר

פטירת אבא? ת. היה חוב " [ עמ' 61 שורות 29-30]; " 160 [ 160,000 ₪ - י.ג.] אני חושב שהם שילמו את זה .ש. את ה-160 [ 160,000 ₪ ]? ת. כן .ש. מאיזה כסף הם שילמו? ת. מהכסף שהיה בשותפות , ואחר כך חילקנו את זה חצי חצי [את תשלום יתרת החוב – י.ג.] ... 104 [104,000 ₪ - י.ג.] כל אחד שילם
[התובעים שילמו 104,000 ₪ לעוף ברקת, ודוד שילם 104,000 ₪ לעוף ברקת בגין חוב
השותפות. הוצג בפני
ביהמ"ש תיעוד, שהתובעים שילמו 104,000 ₪ לעוף ברקת בגין מחצית יתרת החוב – מוצג ס"א לנספחי התובעים - י.ג.]"
[ עמ' 62 שורות 6-11].


התובעים לא חלקו על כך שלאחר הפטירה שולמו 160,000 ₪ לעוף ברקת . התשלום של 160,000 ₪ לא שולם ע"י התובעים . דוד העיד ששילם את הסכום של 160,000 ₪ לעוף ברקת, וזאת משיקים שקיבל משיפודי ציפורה. לא ניתן לשלול את גרסתו במיוחד כאשר התובעים לא הוכיחו ש-160,000 ₪ שולמו לאחר פטירת המנוח לעוף ברקת מכספים אחרים של השותפות, ומשהתובע 4 הודה שהתובעים לא שילמו מכספם את החוב בסך 160,000 ₪ לעוף ברקת .


אשר על כן, אם נפחית מהסכום של 222,807 ₪ [ 11 השיקים שנטל דוד משיפודי ציפורה ] את הסכום של 160,000 ₪ נקבל יתרה של 62,807 ₪ ומחצית הסכום הנ"ל - בסך 31,403 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-31.8.10 ועד התשלום בפועל
על הנתבע 1 לשלם לתובעים.


בשולי ההחלטה, נציין שלא הוצגו מסמכים חשבונאיים המוכיחים ששיפודי ציפורה הפקידה במזומן כספים בידי השותפות כביטחון לאספקת העופות, ושסכום זה קוזז בהתחשבנות עובר לפירוק . עדותו של מר יצחק מצלאווי, מנהל שיפודי ציפורה, אינה מספקת לעניין זה ללא הצגת מסמכים חשבונאיים וחשבוניות. זאת ועוד, מר מצלאווי העיד לעניין ההפקדה במזומן כבטחון

לתשלומים בגין אספקת עופות : " את הכסף העברתי במשך שנתיים בערך ...
כל פעם 25,000 ₪ עד 2010 ... העברתי ... כל פעם שהיה לי כסף ... לא יכולנו להעמיד ערבות בנקאית מדי פעם נתתי 25,000 ₪ ... בשטרות " [עמ' 17 שורות 6-16]. אין בפני
ביהמ"ש גרסה ברורה בעניין מועדי התשלום של 300,000 ₪ וסכומי התשלום. אין תיעוד חשבונאי על הפקדת הערובה הנ"ל כבטחון לתשלומים בגין אספקת העופות,
ואין תיעוד חשבונאי על ביצוע הקיזוז .

6.
סוף דבר

[א]
מוצהר בזה שזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש 6189 חלקה 555 הינן של עיזבון המנוח רחמים לוי ז"ל, ת.ז. 46812533
- בשלמות.


הערת האזהרה שנרשמה ב-22.4.10 לטובת חתנו, מורי שמעון [שטר 0141370001 ] – בטלה.


העברת הזכויות מדוד לוי
ת.ז. 4656804 לבתו, מורי אורית
ת.ז. 59829622,
ב-5.7.12 [ שטר 0226780001] -
בטלה.


מחצית הזכויות שהיו רשומות בבעלות דוד לוי
ת.ז. 4656804 הועברו לבעלות עיזבון המנוח רחמים לוי ז"ל, ת.ז. 46812533 מכוח עסקת מכר שנערכה ב-87'. העברת הזכויות במרשם המקרקעין כפופה להצגת אישורי מס שבח ומס רכישה בגין העסקה מ-87'.

[ב]
הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת 1 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מ-19.3.09 ועד התשלום בפועל.

[ג]
הנני מחייב את הנתבע 1
לשלם לתובעים
30,658 ₪ בצירוף הפרשי

הצמדה וריבית עפ"י חוק מ-26.2.10 ועד התשלום בפועל.

[ד]
הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים 31,403 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מ-31.8.10 ועד התשלום בפועל.

[ה]
התביעה שכנגד – נדחית.

[ו]
הנתבע 1 ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 20,000 ₪
צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.


ניתנה היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.















א בית משפט מחוזי 52766-01/12 אוולין לוי, מאיר לוי, גילה ווקנין ואח' נ' דוד לוי, אורית מורי, שמעון מורי (פורסם ב-ֽ 27/07/2017)