פסקי דין על רבקה עמר | פסקי דין על אלי עמר | פסקי דין על יגאל ידין | פסקי דין על ציון יאדן |

20257-02/17 א     20/07/2017




א 20257-02/17 רבקה עמר, אלי עמר נ' יגאל ידין, ציון יאדן





בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 20257-02-17 יאדן ואח' נ' עמר ואח'
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
מספר בקשה:5
בפני

כבוד השופטת גלית ציגלר
מבקשים

1. רבקה עמר

2. אלי עמר

נגד

משיבים

1. יגאל ידין

2. ציון יאדן
החלטה

בפני
י בקשה לעיכוב הליכים בתיק זה, עד להכרעה בתיק ה"פ 12719-11-16 (להלן: המרצת הפתיחה).

רקע:
1. ביום 6/11/16, הוגשה המרצת הפתיחה ע"י המבקשת, רבקה עמר
, כנגד המשיב ציון יאדן
, בה מבוקש, בתמצית, ליתן הצהרה לפיה אין תוקף להסכם המכר שנחתם בין הצדדים ביום 28/3/16, בעניין דירת המגורים הנמצאת בחלקות 8 ו-9 בגוש 10403, והוא בטל (להלן: "ההסכם" וה"דירה" בהתאמה).

2. תשובת המשיב להמרצת הפתיחה הייתה כי הוא בעל הזכויות המלא בדירה, תוך שהציג את מערכת היחסים בין הצדדים, שלטענתו מבססת את זכויותיו.

3. ביום 9/2/17, הוגשה ע"י המשיב ואחיו, יגאל ידין
, תובענה כנגד המבקשת ובעלה, עו"ד אלי עמר
, ובה מתבקש סעד הצהרתי לפיו כל הזכויות בדירת המגורים נשוא ההסכם הינה בבעלות ציון יאדן
, והוא הזכאי לקבל את מלוא הזכויות בה.
לחילופין טוענים המשיבים, יש ליתן להם סעד הצהרתי לפיו הדירה הינה בבעלות יגאל ידין
ו/או בנאמנות עבור ציון יאדן
, ויש להורות למבקשים להמציא את כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות ורישומן (להלן: התביעה).

4. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המשיבים בקשה לאיחוד הדיון עם המרצת הפתיחה, בנימוק כי המחלוקת בשני ההליכים שהוגשו הינה באותו נושא, כאשר מדובר באותה מערכת עובדתית ובאותן שאלות משפטיות הדורשות הכרעה.

5. בקשת המשיבים לאיחוד הדיון נדחתה בהחלטה מנומקת מפי כב' השופט מנדלבום, אשר קבע, בין היתר:
".. בראייה של יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי, הרי שקיימת הצדקה לקיים תחילה את הדיון בהמרצת הפתיחה ולהכריע בטענת המבקשת לפיה הסכם המכר סיים את התחשבנות העבר, שהרי באם תתקבל טענה זו, לא יהיה מקום כבר לקיים דיון בהקשר של הזכויות בדירה בכל טענות העבר המועלות ע"י המשיב, ובכך יחסך זמן דיוני רב. דווקא איחוד הדיון במקרה זה, הוא זה שיגרום סרבול ואובדן זמן שיפוטי יקר בעיסוק בשאלת העבר, וזאת כאשר לא ברור כלל כי יש בכך צורך...".

טענות הצדדים:
6. לטענת המבקשים, יש להורות על עיכוב הליכים בתביעת המשיבים, עד להכרעה סופית בהמרצת הפתיחה, כיוון ששתי התביעות עוסקות באותה מסכת עובדות, הנכס והצדדים להליכים זהים, מדובר באותם עדים ובהכרעה משפטית זהה, כאשר המבקשים סומכים טענותיהם, בין היתר, גם על נימוקי המשיבים בבקשתם לאיחוד הדיון שהגישו בהמרצת הפתיחה, ושם הם אלו שטענו לזהות שבין ההליכים.

7. תגובת המשיבים הייתה, שקיימים שני מוקדי סכסוך בין הצדדים, הראשון- הסכם שנערך ביניהם בדצמבר 2013, והשני- ההסכם ממרץ 2016 נשוא המרצת הפתיחה. לטענתם, גם אם תתקבלנה טענותיה של התובעת בהמרצת הפתיחה וההסכם יבוטל, עדיין יידרש בית המשפט לדון בהסכם הקודם משנת 2013. לטענתם, המשך ההליכים בתיק זה לא יוביל להכרעות סותרות, כיוון שהכרעת בית המשפט בהמרצת הפתיחה צפויה להינתן קודם להכרעה בתיק זה.
לבסוף הוסיפו המשיבים, כי במידה וישנו צורך לעכב את הדיון, יש לעשות זאת רק בשלב מאוחר יותר ולפני שמיעת הראיות בתביעה.

8. בתשובה שהגישו טענו המבקשים, כי המשיבים מתעלמים מבקשת איחוד הדיון שהגישו, ומהחלטת בית המשפט בהליך המקביל בהמרצת הפתיחה, שם התקיים כבר דיון הוכחות ביום 29/6/17, והתיק נמצא בשלביו הסופיים. עוד נטען, כי אם הכרעתו של ביהמ"ש בהמרצת הפתיחה תהיה כי אכן ההסכם ממרץ 2016 הופר ע"י המשיבים, יהיה בכך כדי לחסום המשך התדיינות בטענות שהעלו המשיבים בכל הקשור להסכם ממרץ 2013.

דיון והכרעה:
9. הסמכות לעכב הליכים מכוח העיקרון של "ההליך תלוי ועומד" נועד לשרת שתי מטרות: האחת, מניעת הכבדה מיותרת על היריב; והאחרת, מניעת הטרדה של בית המשפט בהליך כפול, והחשש מפני הכרעות סותרות (ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015), בעמ' 173-175).

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להורות על עיכוב הליכים, הם למעשה אותם שיקולים העומדים בבסיס הדוקטרינה של 'מעשה בית דין', וביניהם זהות השאלות שבמחלוקת, זהות הצדדים, כמו גם עילות התובענות המתנהלות במקביל, כשבענין זה לא נדרשת זהות מוחלטת ודי בכך שמדובר בסוגיה הזהה במהותה.
(ראה: רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (פורסם בנבו, 11.7.2013)]; ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2), 477.)
עוד נפסק, כי לבית המשפט שיקול דעת מתי לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות, תוך בחינת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות ועוד.
(ראה: עעמ 9682/06 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ; רעא (י-ם) 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן).

10. בענייננו, אין חולק כי הסוגיה המהותית העומדת ביסודן של שתי התביעות היא זהה. שתי התביעות עוסקות בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים, כאשר בהמרצת הפתיחה מבוקש ביטולו של ההסכם, ובתובענה שהוגשה ע"י המשיבים מבוקש סעד הצהרתי כי הבעלות בדירה שייכת למשיבים מכוח אותו הסכם.
כמו כן, הטענות שהעלו המשיבים בכתב התביעה, הינן אותן טענות שעליהן הם מסתמכים בתשובתם להמרצת הפתיחה.

מכאן, לאחר עיון בשתי התביעות שהוגשו, ובהחלטתו של כב' השופט מנדלבום, נמצא כי הכרעה בתביעה הראשונה עשויה לייתר את הדיון בתביעה השנייה.
בהמרצת הפתיחה, טענה המבקשת כי הסכם המכר שנחתם במרץ 2016, נעשה במטרה לסיים את מחלוקות העבר, וברור שאם תתקבל טענה זו, יהיה בכך לייתר את הדיון בטענות המשיבים בדבר ההסכם מדצמבר 2013.
גם השלב המתקדם בו מצוי הליך המרצת הפתיחה, תומך במסקנה שיש לסיים תחילה הבירור בה, ורק לאחר מכן ובמידת הצורך תבורר התביעה.

אוסיף, כי בהחלטתו של כב' השופט מנדלבום, יישנה התייחסות לחובת תום הלב שחלה על המשיבים, וקשה לקבל את תגובתם לבקשה לעיכוב ההליכים, בה טענו בדיוק את ההיפך מהטענות עליהן הסתמכו בבקשתם לאיחוד הדיון, ובפועל התעלמו המשיבים מההחלטה שניתנה וגרמו לבזבוז זמן ומשאבים מיותרים.

11. לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומעכבת את ההליכים בתיק זה, עד להכרעה סופית בהמרצת הפתיחה.

אני מחייבת המשיבים בהוצאות הבקשה בסך 2,600 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך בין הצדדים.

ניתנה על ידי כרשמת
היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 4









א בית משפט מחוזי 20257-02/17 רבקה עמר, אלי עמר נ' יגאל ידין, ציון יאדן (פורסם ב-ֽ 20/07/2017)