פסקי דין על אייל אברהם נחום | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1742-08/16 בל     02/08/2017




בל 1742-08/16 אייל אברהם נחום נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 1742-08-16



לפני
:
כב' השופט שמואל טננבוים
, סגן נשיא


המערער



אייל אברהם נחום
ע"י ב"כ עו"ד אפרים דה-האס
-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב


פסק דין

1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 1/3/16 (להלן – הוועדה), אשר קבעה, כי
החל מיום 1/4/15 למערער נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 15% על פי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).


תמצית העובדות והרקע
2.
המערער יליד 1972, שאינו עובד, סובל ומליקויים רפואיים שונים, הגיש תביעה לקצבת נכות כללית.

3.
תביעתו של המערער נדחתה הואיל ושיעור הנכות הרפואית שנקבע על ידי רופא מוסמך היה נמוך מהסף המזכה.
המערער הגיש ערר על ההחלטה.

4.
ביום 1/3/16
התייצב המערער בפני
הוועדה ופירט את תלונותיו.

5.
הוועדה בדקה את המערער וקיבלה את הערר בנוגע לצלקת ולתחום הנפשי.
עוד קבעה הוועדה, כי היא דוחה את הערר בנושא הליקוי בקרסול.

6.
החלטת הוועדה היא מושא הליך זה.

7.
לטענת המשיב החלטת הוועדה נשלחה למערער ביום 20/3/16. המערער פנה ללשכת הסיוע המשפטי ביום 2/6/16. הערעור הוגש לבית הדין
באמצעות ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי ביום 2/8/16 היינו כארבעה וחצי חודשים לאחר משלוח ההחלטה.

8.
מטעם זה נטען על ידי המשיב כי יש לדחותו על הסף מחמת התיישנות.

טענות המערער
9.
א.
יש לדחות את טענת ההתיישנות שכן המשיב לא הראה מתי התקבל
מכתב הדחייה אצל המערער, ואף
נעשתה פנייה ללשכה לסיוע משפטי במועד.
בנוסף, המשיב לא העלה טענת התיישנות עם הגשת פרוטוקולים של הוועדות לתיק ובכך כשל בהעלאת הטענה בהזדמנות הראשונה.
ב.
הוועדה טעתה בשיעור הנכות שהעניקה בגין הקרסול כאשר לא התייחסה למסמך ד"ר שיף קרן מיום 11/9/15.
ג.
הוועדה התעלמה מבדיקת מיפוי עצמות.
ד.
הוועדה טעתה
בהתאמת סעיף הליקוי בגין המצב הנפשי ולא התייחסה
למלוא האבחנות שקבעה ד"ר סטרחילביץ, פסיכיאטרית המטפלת במערער.

טענות המשיב

10.
א.
יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות ואין לבית הדין סמכות להאריך

מועדים.
ב.
טענת התיישנות נטענה במסגרת
תגובתו הראשונה של המשיב.
ג.
כאבים אינם מקנים נכות ולכן יש לדחות את הטענות בהתייחס לנכות בגין הקרסול.
ד.
הוועדה אינה חייבת להתייחס לכל מסמך רפואי.
ה.
מרישומי ד"ר סטרחילביץ, הפסיכיאטרית שטיפלה במערער זמן קצר, לא עולה קיומו של ליקוי משמעותי בתחום הנפשי.

דיון והכרעה

11.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין, מצאתי כי יש לקבל את טענת המשיב, ודין הערעור להידחות מחמת התיישנות. להלן אפרט טעמיי לכך.

12.
ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים
בנכות כללית
מוגש מכוח סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1955 (להלן – החוק).

13.
המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה כאמור נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן -התקנות).

14.
תקנה 1 לתקנות קובעת כי:


"'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק
".

15.
תקנה 2 לתקנות קובעת כי:
"ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער...".

16.
הלכה פסוקה היא, כי בית הדין נעדר סמכות להארכת מועד שנקבע בחוק או בתקנות להגשת תובענה (דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"א 132).

17.
סעיף 57 ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן – פקודת הראיות) קובע חזקה כי מכתב הגיע לתעודתו בדרך הרגילה, אם לא הוכח היפוכו של דבר.

18.
כעולה מתגובת המשיב, ההודעה על החלטת הוועדה נשלחה למערער בתאריך 20/3/16. חזקה שהודעה זו התקבלה ימים ספורים לאחר מכן אצל המערער.

19.
על פי הלכה פסוקה יש להחיל את החזקה הקבועה בפקודת הראיות
(עב"ל 41882/03/14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 18/5/15).

20.
לפיכך, דין הערעור להידחות מחמת התיישנות נוכח העובדה כי הוגש לאחר המועד הקבוע בתקנות.

21.
למעלה מהדרוש, וחרף המסקנה אליה הגעתי, אתייחס בקצרה לטענות המערער לגופו של עניין.

22.
אשר לפריט הליקוי שהותאם בגין המצב הנפשי, הוועדה נימקה קביעתה כך:
"לפי אנמנזה ותיעוד רפואי שבתיק קיימת הפרעה הסתגלותית עם סימני חרדה... וכן נמצא במעקב במרפאת כאב בגין כאבים כרוניים. מטופל בקנאביס רפואי. מצבו הנפשי יחסית יציב בהשפעת טיפול תרופתי שמקבל. עדיין מתלונן על תחושת חרדה.
הוועדה מקבלת את הערר וקובעת 10% תגובה הסתגלותית חרדתית משנים לצמיתות 34 ב- 2".


23.
בניגוד לטענת המערער, במסמכים הרפואיים לא קיימת אבחנה של דיכאון ברשימת האבחנות. כמו כן, עולה מהמסמכים כי המערער לא קיבל טיפול תרופתי מסודר משלא
התמיד בנטילתו. במצב דברים זה, איני מקבל את הטענה שפריט הליקוי שהותאם למערער אינו תואם את הממצאים באופן המצדיק התערבות בית הדין. אזכיר, כי עסקינן
בשאלה של התאמת שיעור הנכות, עניין שהוא רפואי מובהק ומסור לסמכותה הבלעדית של הוועדה. רק טעות בולטת על פניה תצדיק התערבות בית הדין בהחלטה ולא שוכנעתי כי נפלה טעות כאמור במקרה זה.

24.
למסקנה זהה הגעתי גם בהתייחס
לשיעור הנכות שנקבע בגין הליקוי בקרסול.
עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה את ממצאיה בפרוטוקול. הוועדה סיכמה כי "תנועות סובטלריות תקינות סימן מגרה קדמי שלילי". נוכח האמור,
הוועדה קבעה כי לגבי הקרסול נקבעה למערער נכות תואמת והערר נדחה.


25.
אין לקבל את טענת המערער, כי הוועדה טעתה כאשר
התעלמה ממסמך רפואי מאת ד"ר שיף קרן מיום 11/9/15 או מבדיקת מיפוי עצמות שכן ידוע שהוועדה אינה נדרשת להתייחס לכל מסמך אלא למסמכים מהותיים בלבד. עיון במסמך
ד"ר שיף קרן מעלה, כי המערער התלונן על כאבי קרסול ונפיחות אולם בדיקתו הייתה ללא כל ממצא. משכך לא שוכנעתי שנפלה טעות בהיעדר התייחסות למסמך זה, שכן גם לפני הוועדה התלונן המערער על נפיחות בקרסול.

הוועדה העניקה למערער נכות על פי ממצאיה ובהתאם לתלונותיו. הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, היא בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, ומקרה זה אינו מצדיק התערבות בקביעה זו.

סיכומו של דבר
26.
דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות, וגם לגופו של עניין לא מצאתי כי המערער השכיל להצביע על טעות משפטית בהחלטה.

27.
כמקובל בהליכים
מתחום הביטוח הסוציאלי - אין צו להוצאות.


ניתן היום, י' אב תשע"ז, (02 אוגוסט 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.















בל בית דין אזורי לעבודה 1742-08/16 אייל אברהם נחום נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/08/2017)