פסקי דין על חברת צמרות סלע בע"מ | פסקי דין על דפוס הירש | פסקי דין על שלמה בן צבי | פסקי דין על הילל גולדבלום ואח' |

33317-06/14 א     09/08/2017




א 33317-06/14 חברת צמרות סלע בע"מ נ' דפוס הירש בע"מ, שלמה בן צבי, הילל גולדבלום ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 33317-06-14 צמרות סלע בע"מ נ' דפוס הירש בע"מ
ואח'


מספר בקשה:40
לפני
כבוד השופטת
עינת רביד


התובעת

חברת צמרות סלע בע"מ


נגד


משיבים

1. דפוס הירש בע"מ
2. שלמה בן צבי
3. הילל גולדבלום
4. מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ –עוכבו ההליכים
5. ביזניס השבועון הישראלי בע"מ
– עוכבו ההליכים
6. החברה לקידום מדיה יהודית (קדמ"י) בע"מ
7. תכלת תקשורת בע"מ


החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעת 7 (להלן: המבקשת) לסילוק התביעה נגדה על הסף.
1.
התובעת (להלן: המשיבה) הגישה תביעה כספית נגד הנתבעים על סך של כ- 4 מיליון ₪.
2.
בפרוטוקול דיון מיום 13.7.15 ולאחר עיון בטענות התובעת בכתב התביעה ניתנה לה האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן וזאת על מנת לאפשר לה לפרט בצורה ברורה את עילות התביעה נגד הנתבעים.
3.
ביום 20.10.15 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן הגישו הנתבעים בקשות לסילוק התביעה על הסף.
4.
במסגרת החלטתי מיום 5.12.16 נקבע, באשר למבקשת והנתבעת 6, כי מעיון בכתב התביעה עולה אין בו כל עילת תביעה המצדיקה קבלת התביעה נגדן, מעבר לטענות כלליות שהעלתה התובעת ביחס להיותן של חברות אלו חברות באשכול חברות לא הועלתה נגדן כל טענה המצדיקה חיובן באופן אישי בסכום החוב הנתבע. יחד עם זאת נקבע כי בשים לב לסעד הקיצוני של סילוק התביעה על הסף, יש מקום להתיר לתובעת לתקן כתב תביעתה, פעם נוספת, ולהוסיף הטענות שנטענו על ידה במסגרת כתב התשובה המתוקן ובתגובתה לבקשה לסילוק התביעה על הסף, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות למבקשת ולקדמ"י.
הבקשה לסילוק התביעה על הסף
5.
לאחר שהמשיבה הגישה כתב תביעה מתוקן הוגשה בקשה זו על ידי המבקשת למחיקת או דחיית התביעה על הסף בשל העדר יריבות; העדר עילה; שימוש לרעה בהליכי בית משפט.
6.
לטענת המבקשת תביעת המשיבה היא בגין חוב נטען, בסך של 4 מיליון ₪, שחבה הנתבעת 1 למשיבה מכוח הסכם שכירות, שנחתם ביניהן. בשל העדר ערבויות, שניתן לממשן, הוגשה התביעה הנדונה, במסגרתה מועלות טענות ל"הרמת מסך" וטענות נוספות, אשר אינן רלוונטיות למבקשת.
7.
עוד היא טוענת, כי על פי כתב התביעה אין קשר חוזי בין המשיבה למבקשת, ואין טענה לערבות המבקשת לחיובי הנתבעת 1 מכוח הסכם השכירות. בסעיף 7 לכתב התביעה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות אף ביחס למבקשת אליה הועברו נכסים והתחייבויות וייתכן גם כספים מהנתבעת 1.
בסעיף 38 לכתב התביעה מצוין כי חלק מהזכויות שהיו לנתבעת 1, ולנתבע 2 (להלן: בן צבי), ברכישת עיתון מעריב היו גם המגזינים הרווחיים של העיתון. במהלך העברת החיובים של הנתבעת 1 לנתבעות 4-5 השאיר בן צבי את ניהול המגזינים למבקשת, כאשר עד חודש יולי 2013, אז נעשתה העברת הזכויות במגזינים למבקשת, היא קיבלה שירותים מבית הדפוס, ולכן היא חייבת בחלק מתשלום דמי השכירות, וזאת מבלי לגרוע מהטענה כי הייתה חלק מאשכול החברות של בן צבי והגורמים שהביאו לקיפוח המשיבה ויצירת החוב בגין דמי השכירות.
לטענת המבקשת על בסיס הטיעונים לעיל טוענת המשיבה בסעיף 54 לכתב התביעה כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין בעליה, הנתבעים 2-3, לבין "החברות אחיות", הנתבעות 4-7, אשר עשו שימוש לרעה בישות המשפטית הנפרדת ולחייבם בתשלום מלוא החוב למשיבה. בהקשר זה, טוענת המבקשת כי הרמת מסך נעשית כלפי בעל מניה בחברה, כלשון סעיף 6(א)(1) לחוק החברות והיות והמבקשת אינה בעלת מניות בנתבעת 1, הרי שאין עילה להרמת מסך נגדה.
8.
המבקשת מפנה עוד לסעיף 110 לכתב התביעה וטוענת כי לא הבינה את פשר הטענה המשפטית או העובדתית העומדת מאחורי טיעון זה, והדברים יפים ביחס לסעיפים 112-113 לכתב התביעה. אשר לסעיף 111 לכתב התביעה נטען כי הטענה אינה ברורה, וכי מה בין הטענה לרכישת המגזינים לבין הפרת הסכם השכירות, והדברים אינם ברורים נוכח האמור בסעיף 117 לכתב התביעה לפיו המבקשת שילמה בגין המגזינים מיליוני שקלים באישור הנאמנים ובית המשפט על דרך של העמדת הלוואה. עוד מוסיפה לעניין זה המבקשת, כי כאשר המדובר בפעולה שאושרה על ידי בית המשפט של הפירוק, ספק האם בית משפט זה יכול לדון בטענה נגד כשרותה.
9.
בסעיף 114 לכתב התביעה טוענת המשיבה כי ההתקשרות עם הנתבעת 1 נעשתה על מנת לשרת את המבקשת, טענה שאינה ברורה ונטענה ללא כל פירוט.
10.
עוד טוענת המבקשת כי טענה נוספת שהועלתה בסעיפים 12 ו- 123 לכתב התביעה הייתה כי בעצם הסכמתם לקבל את החיובים על ידי המבקשת ביצעה המבקשת גרם הפרת חוזה כלפי המשיבה, טענה מופרכת, אשר אין בה דבר לא מהפן המשפטי ולא מן הפן העובדתי.
11.
לטענת המבקשת העדר הפירוט הוא מן הטעם הברור כי המדובר בטענה מופרכת שכן על פי טענת המשיבה הנתבעת 1 התקשרה בהסכם שכירות של בית הדפוס בחודש ינואר 2013, בעוד שמייד ובסמוך לאחר מכן הפסיקה המבקשת לקבל שירותים מהנתבעת 1. לטענת המבקשת, כפי שטענה בכתב ההגנה, מייד עם קבלת פעילות המגזינים לרשותה בחודש ינואר 2013 הופסק הקשר בינה לבין הנתבעת 1 והמבקשת החלה לקבל את שירותי הדפוס שלה מצדדים שלישיים.
תשובת המשיבה
12.
המשיבה הגישה תשובתה וטענה, כי יש לדחות הבקשה מאחר ומדובר בבקשה שנייה וכמעט זהה לחלוטין לבקשה קודמת שהוגשה על ידי המבקשת, ואשר ניתנה בה החלטה חלוטה, ועל כן המדובר בבקשה המוגשת בחוסר תום לב תוך בזבוז זמן שיפוטי. לטענתה עצם הגשת הבקשה פעם שניה לאחר שנדחתה מהווה מעשה בית דין ודינה להידחות.
13.
לטענת המשיבה, חלק מהזכויות שהיו לנתבעים 1-2 ברכישת עיתון מעריב היו גם במגזינים הרווחיים של העיתון. במהלך העברת החיובים של הנתבעת 1 לנתבעות 4-5 השאיר בן צבי את ניהול המגזינים אצל המבקשת. לטענת המשיבה אין מחלוקת כי עד חודש יולי 2013 עת נעשתה העברת הזכויות במגזינים למבקשת היא קיבלה שירותים מבית הדפוס ועל כן גם היא חייבת בתשלום דמי השכירות, וזאת מבלי לגרוע מהטענות בעניין היותה חלק מאשכול חברות של בן צבי וחלק מהגורמים שהביאו לקיפוח המשיבה ויצירת החוב בגין דמי השכירות.
14.
לטענת המשיבה, המבקשת היא מי שרכשה את המגזינים של עתון "מעריב" מדפוס הירש, בתוספת להסכם הרכישה, ובכך נעשתה פעולה מהותית באשכול החברות לפיה הנכסים המניבים עברו לידי המבקשת וכל החובות נותרו ב"מקור ראשון" שהלכה לפירוק.
15.
עוד טוענת המשיבה, כי במכתב מיום 25.2.12 ב"כ הנאמנים התייחס ל"קבוצת בן צבי" כאשכול חברות אחד. על כן הואיל והמבקשת היא חלק מקבוצת בן צבי, שקיבלה את ניהול המגזינים של מעריב והשתמשה בפעילות בית הדפוס, אשר נשכר מהמשיבה לשם הדפסת המגזינים והעיתון, צריכה המבקשת להיות מחויבת גם היא בכל החוב הקשור לחברת דפוס הירש כחלק מקבוצת בן צבי. לטענתה מכתב זה מוכיח את הקשר הישיר של המבקשת לתביעה וכן של הנתבעות כולן.
16.
מבקשת הנאמנים עולה כי בן צבי העביר את פעילות עיתון מקור ראשון לידי המבקשת תמורת הלוואה "מובטחת" בסך של 5.5 מיליון ₪. מכאן, טוענת המשיבה, כי הקשר בין החברות הוא ברור כאשר כנגד ההלוואה ל"מקור ראשון" הועברו המגזינים לידי המבקשת ובכך רוקנו את "מקור ראשון" מכל הכנסותיה. לטענת המשיבה העברת המגזינים הרווחיים מ"מקור ראשון" למבקשת נעשתה על חשבון תשלום החובות לנושים, ובכך פעל אשכול החברות של בן צבי שלא כדין.
17.
עוד טוענת המשיבה כי הנאמנים טענו להטעיה של בית המשפט בהליך פר"ק 7912-03-14 לעמדתם במסגרת התוספת להסכם הרכישה מחודש יולי 2013 נקבע במפורש, כי נאסר על דפוס הירש להעביר את פעילות מעריב עד לאחר תשלום מלא יתרת התמורה.
18.
עוד מוסיפה המשיבה כי במסגרת בקשת הנאמנים צוין כי "הוזרמו והושקעו בפעילות החברה כ- 90 מיליון ₪ על ידי בעלי השליטה בחברות ו/או על ידי חברות קשורות", אין עוררין כי התנהלות זו של החברות השונות בבעלותו של מר בן צבי ובני משפחתו, לרבות הנתבעות השונות בענייננו, היא התנהלות של ישות אחת, אשר גרמה להעברת משאבים ונכסים שונים בין הנתבעים.
19.
עוד מציינת המשיבה, כי 96% ממניות המבקשת נמצאות בבעלות משפחתו הקרובה של בן צבי, וכי כתובתה זהה לכתובתה של הנתבעת 4.
20.
לטענת המשיבה, מר בן צבי העביר את הפעילות העסקית והמגזינים מדפוס הירש, החברה אשר התחייבה לרכוש את פעילות מעריב, למבקשת, ללא הסכמת המשיבה בנוגע לתשלום דמי השכירות, ובכך גרמו לקיפוח המשיבה, שכן מעצם העברת הפעילות הנ"ל לידי המבקשת נוצר מצב לפיו אין למשיבה ממי לגבות את דמי השכירות, אשר טרם שולמו. לטענת המשיבה היות והמדובר בחברה בשליטת בני משפחתו או בשליטתו האישית של מר בן צבי, מר בן צבי למעשה הבריח נכסים באמצעות פירמידת החברות בשליטתו והכל על מנת לרוקן את החברות לרבות "מקור ראשון" שכביכול קיבלה את כל התחייבות דפוס הירש גם בנוגע להסכם השכירות מול המשיבה. באופן זה ניצל בן צבי את הישות המשפטית הנפרדת ואת מסך ההתאגדות הקיים על פי דין והתחמק מתשלומים של דמי השכירות עליהם חתם באופן אישי וההוצאות הכרוכות בהפעלת המושכר להם התחייבו דפוס הירש ובן צבי בהסכם השכירות.
21.
עוד טענה המשיבה כי החלטת בית המשפט מיום 5.12.16 אשר דחתה את בקשת המבקשת לסילוק התביעה נגד המבקשת על הסף מהווה מעשה בית דין ואינה מאפשרת הגשת הבקשה בשנית. עוד הוסיפה המשיבה כי בכתב התביעה המתוקן נוספו הטענות אשר נטענו בכתב התשובה המתוקן הקודם, וכן כי הפקידה הסכומים אותם קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 5.12.16.
22.
לטענת המשיבה המבקשת היא חברה בבעלות בני משפחתו של מר בן צבי, המהווה חלק מעץ ההשקעות, קרי החברות הנתבעות המצויות בשליטתו המלאה של מר בן צבי, ואין מנוס מצירופה לתביעה ולראותה כאחראית על נזקיה של המשיבה. לטענת המשיבה מקום בו מדובר בחברה משפחתית קטנה, שם אין הפרדה בין הבעלות לשליטה, מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות.
תגובת המבקשת לתשובת המשיבה
23.
המבקשת טוענת כי יש לדחות את כל הטענות העובדתיות אשר נטענו בתשובה ואשר לא נתמכו בתצהיר.
24.
לטענת המבקשת אין בתשובת המשיבה כל התייחסות עניינית לטענות בבקשת המבקשת. לא ניתן כל הסבר כיצד ניתן לבצע הרמת מסך כלפי המבקשת שאינה בעלת מניות בנתבעת 1 או איזו יריבות או עילת תביעה יש נגד המבקשת בשל טענת המשיבה כי המבקשת קיבלה שירותים מהמשיבה, ואף המשיבה אינה טוענת כי הדבר לא נעשה בתמורה, לא הובהר כיצד רכישה של פעילות המגזינים בתמורה ובאישור בית משפט מקימה עילת תביעה למשיבה נגד המבקשת או יריבות כנגדה, ולא נמצא כל עובדה המקימה עילה בעוולה של גרם הפרת חוזה שנטענה על דרך הסתם ללא עובדות בסיסיות.
25.
בנוסף טוענת המבקשת כי בחינת עילות התביעה תעשה מול כתב התביעה, וכי בכתב התשובה לא נמצא כל הסבר היכן בכתב התביעה מפורטות העובדות המקימות עילת תביעה או יריבות כלפי המבקשת.
26.
באשר לטענה לקיומו של מעשה בית דין טענה המבקשת כי אין עדיין החלטה בקשר לכתב התביעה במתכונתו השלישית, ועל כן בוודאי שאין המדובר במעשה בית דין.
דיון והכרעה
27.
במסגרת החלטתי מיום 5.12.16 נעשתה התייחסות לרקע העובדתי בבסיס התביעה, ועל כן אין אני מוצאת לחזור עליה במסגרת החלטה זו ואפנה מיד לבחינת טענות הצדדים.
28.
ראשית אציין כי יש לדחות את טענת המשיבה לפיה ההחלטה מיום 5.12.16 מהווה מעשה בית דין המונע הגשת הבקשה הנדונה. לעניין זה אני מקבלת את טענתה של המבקשת כי המדובר בכתב תביעה מתוקן, אשר תוקן בפעם השלישית, ואשר לגביו לא ניתנה כל החלטה, ועל כן אין בהחלטות קודמות בתיק כדי למנוע הגשת בקשה מסוג הבקשה הנדונה.
29.
באשר לבקשה גופה, הרי שלאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.
30.
בהחלטה מיום 5.12.16 נעשתה התייחסות לנושא של סילוק תביעה על הסף, וצויינו הדברים הבאים, היפים אף לעניינו (סעיף 73 להחלטה):

"בבוחנו בקשה לסילוק על הסף יניח ביהמ"ש כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הנן נכונות, ותחת הנחה זאת יבדוק האם הסעד מגיע לתובע (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617,2624). בנוסף המדיניות המשפטית היא, כי מחיקת התובענה או דחייתה על הסף, "הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה" (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין). די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה ויש להעדיף תמיד את הדיון הענייני ואת ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין (ר"ע
59/81 ארדיטי נ. ארדיטי פ"ד לה(2) 811, 812). עוד נפסק, כי מקום בו נדרש בירור עובדתי של טענות, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף (ע"א 35/83, 36 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ"ד לז(4), 721, עמ' 724-725).
לכך יש להוסיף את דברי גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה,
"יש לנהוג בבקשות לסילוק על הסף בזהירות רבה ולהשתמש בסמכות רק במקרים קיצוניים." (עמ' 386)".
31.
בכתב התביעה המתוקן העלתה המשיבה מספר טענות, אשר יש בהן, ככל שיוכחו על ידה, כדי להצדיק הותרת התביעה על כנה ולא סילוקה על הסף כפי שעותרת המבקשת.
כך למשל בסעיף 12 לכתב התביעה עותרת המשיבה לחייב את הנתבעים, בין היתר, בשל כך שפעלו בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, ובשל כך שבהסכמתם לקבל את החיובים פעלו הנתבעת 6 והמבקשת בדרך של גרם הפרת חוזה בין המשיבה לנתבעת 1.
כמו כן בסעיף
38 לכתב התביעה טוענת המשיבה כי בחלק מתקופת השכירות המבקשת קיבלה שירותים מבית הדפוס ועל כן חייבת בתשלום דמי השכירות. בשלב זה של הדיון אין אני נדרשת לדון בחוזקן של הטענות או בדרך הוכחתן על ידי המשיבה, ובהתאם לפסיקה לעיל די בכך כי קיימת אפשרות, ולו קלושה, כי על פי הטענות בכתב התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי להצדיק הותרת התביעה על כנה. על כן, יש מקום לברר לגופן טענות אלו, ואין בטענות המבקשת
כדי להצדיק סילוק התביעה נגד המבקשת על הסף.
32.
באשר לתביעה להרמת מסך, אזי ומעיון בכתב התביעה וכן בתשובת המשיבה, עולה כי בכל הנוגע למבקשת אין המדובר בעילה להרמת מסך מכוח היות המבקשת בעלת מניות בנתבעת 1, אלא מכוח הקשר בין החברות הנתבעות לבין בן צבי והיותן חלק מאשכול חברות.
33.
לעניין תביעה להרמת מסך בגין היות הנתבעות אשכול חברות אחת, מציין פרופ' יוסף גרוס, בספרו חוק החברות, מהדורה חמישית מורחבת, חלק א', 2016, עמוד 256 את הדברים הבאים:

"כך נקבע כי מי שפועל שלא בתום לב ומקים אשכול חברות, שכל מטרתו התחמקות מנושים והברחת נכסים, לא יוכל להסתתר מאחורי פרגודן של אותן חברות. במקרה כזה יוכל בית המשפט לראות את כל אותן חברות כישות משפטית אחת, המזוהה עם השולט האמתי בהן, אפילו הצליח להסתיר את זהותו ואינו בעל המניות הפורמלי באיזו מן החברות".
34.
בפסק הדין בעניין רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים נ' ענבר, פ"ד נד(2) 712 (2000), דחה בית המשפט העליון ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת המבקשת לביטול החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר לא קיבל את טענת המערערת, כי היא בעלת זכויות קנייניות ברכב אשר הוטל עליו עיקול, וכי אין לחברה החייבת כל זכויות בו. בית המשפט העליון הותיר על כנה את החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע, כי נמצאו מאפיינים עובדתיים המצביעים על כך ששתי החברות התנהלו כגוף אחד וההבחנה ביניהן הייתה מלאכותית, והבעלים והמנהל של שתי החברות נהג להקים כמה חברות, שלא נמצא להן כל היגיון כלכלי אמתי לבד מהרצון להיעזר במסגרתן המשפטית, כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים (לעניין הרמת מסך במסגרת אשכול חברות ראו גם ספרה של חביב סגל, דיני חברות, התשס"ז-2007, עמודים 326-340).
35.
בהתאם לאמור לעיל, אין די בטענת המבקשת, לפיה היא אינה בעלת מניות בנתבעת 1, כדי להכריע בשאלה האם התנהלות הנתבעות ובן צבי היא התנהלות המהווה פעולה באשכול חברות אם לאו. לעניין התנהלות המבקשת ויתר הנתבעות כאשכול חברות הפנתה המשיבה לטענות הנאמנים בתיק הפירוק לפיה פעלו כאשכול חברות, וכן העלתה טענות ביחס להעברת הפעילות במגזינים לידי המבקשת, טענות אשר יש לדון בהן באופן ענייני, ואין בטיעוני המבקשת כדי להצדיק סילוקם על הסף.
36.
על כן הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.
סוף דבר
37.
הבקשה לסילוק התביעה על הסף – נדחית.
38.
נוכח ההליכים בתיק לרבות העובדה כי בהתאם לפרוטוקול דיון מיום 13.7.15 ניתנה למשיבה האפשרות לתקן כתב התביעה ללא שחויבה בהוצאות הנתבעים, אינני מוצאת לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
39.
המבקשת תגיש כתב הגנה עד ליום 3.10.17.
40.
הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים, ככל שלא עשו כן עד עתה, כך שדרישה לגילוי מסמכים ושאלונים תועבר הדדית עד ליום 3.11.17. תשובות הצדדים לדרישות אלו יוגשו עד ליום 3.12.17.
41.
לאחר מכן הצדדים יגישו ראיות כך שהתובעת תגיש ראיותיה עד ליום 3.1.18, והנתבעים עד ליום 4.2.18.
42.
נקבע קדם משפט ליום 15.2.18 בשעה 10:00.
ניתנה היום, י"ז אב תשע"ז, 09 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 33317-06/14 חברת צמרות סלע בע"מ נ' דפוס הירש בע"מ, שלמה בן צבי, הילל גולדבלום ואח' (פורסם ב-ֽ 09/08/2017)