פסקי דין על גב' ברקת שני | פסקי דין על נציגת ציבור מעסיקים | פסקי דין על ליאת מיקא שפיר | פסקי דין על סורקבנה קפה שותפות | פסקי דין על אוניברסל אליג | פסקי דין על סורקבנה קפה |

25337-10/12 סעש     14/08/2017




סעש 25337-10/12 גב' ברקת שני, נציגת ציבור מעסיקים, ליאת מיקא שפיר נ' סורקבנה קפה שותפות, אוניברסל אליג בע"מ, סורקבנה קפה בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 25337-10-12



לפני:

כב' השופטת עידית איצקוביץ
גב' ברקת שני
, נציגת ציבור מעסיקים



התובעת

ליאת מיקא שפיר
ע"י ב"כ עו"ד יוסי פורבין



- נ ג ד -

הנתבעות

1. סורקבנה קפה שותפות


ע"י ב"כ עו"ד פיליפ קוסקס

2. אוניברסל אליג בע"מ

ע"י מר מיכאל שטרנברג - מנהל

3. סורקבנה קפה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד פיליפ קוסקס


פסק דין


1.

התובעת הגישה תביעה לזכויות שונות מכוח הסכם עבודה.

2.
בכתב התביעה טענה התובעת כי בין הצדדים נערך הסכם ביום 12.9.2006, אשר לפיו התחייבו הנתבעות להעניק לה שותפות מלאה בבית הקפה "קפה הלל" במרכז שוסטר, תל אביב (להלן – בית הקפה) וכן זכויות אחרות כעובדת, המנהלת את בית הקפה. ואולם לטענתה הנתבעות הפרו את ההסכם, לא פעלו על פיו ואף האשימו אותה בהאשמות שווא.

3.
נציין כבר עתה כי כתבי הטענות שהוגשו לבית הדין נוסחו באופן מאוד לא ברור והביאו להכבדה, סרבול והתארכות ההליך שלא לצורך.

הבלבול וחוסר הבהירות המאפיינים את התיק החלו כבר עם ציון שמות הצדדים בכתב התביעה.
התביעה הוגשה כנגד שלוש נתבעות שהן ישויות משפטיות: א. סורקבנה שותפות ב. אוניברסל אליג בע"מ
ו-ג. סורקבנה קפה בע"מ
.
ואולם, בסעיף ב' לכתב התביעה פורטו ארבעה נתבעים: שתי ישויות משפטיות (מס' 1 ו-3, ככל הנראה סורקבנה שותפות וסורקבנה קפה בע"מ
) ושני אנשים פרטיים: מר אלי ליבר גרשפלד (להלן – ליבר) ומר מיכאל (מיגל) שטרנברג (להלן – מיגל), שלא מוזכרים בכתב התביעה כנתבעים ואף לא צורפו ככאלה במסגרת ההליך.

בסיכומים נרשמו כנתבעים: א. אוניברסל אליג בע"מ
, ב. מר ליבר ג. סורקבנה קפה בע"מ
ו-ד. מר מיגל. השותפות – היא הנתבעת 1 בענייננו – לא הוזכרה.
מאחר שכתב התביעה לא תוקן, נתייחס כנתבעים לאלה המופיעים מבראשית: סורקבנה שותפות, אוניברסל אלי בע"מ (להלן – אוניברסל) וסורקבנה קפה בע"מ
.

4.

טענות התובעת


לטענת התובעת היא עבדה בבית הקפה החל מחודש מרץ 2005. תפקידה כלל בניית צוות העבודה, ליווי העובדים, עבודה מול ספקים וניהול שוטף של בית הקפה. לא הועלו כנגדה אף פעם כל תלונות על עבודתה.

התובעת נפגשה
בתחילת שנת 2005 עם ליבר ומיגל במשרדו של עו"ד ניר לוי, שם ניסחו הסכם שותפות שכלל שני חלקים: האחד נוגע לזכויות התובעת מכוח היותה שותפה והשני עוסק בזכויותיה כעובדת.
הנתבעות לא שילמו את הסכומים המגיעים לתובעת עבור חלקה בשותפות ולכן הגישה תביעה בבית המשפט השלום בהרצליה (שההליכים בה עוכבו עד להכרעה בבית דין זה).

כן התחייבו הנתבעות
להעסיק את התובעת כמנהלת בבית הקפה ושהיא תקבל את התנאים הבאים: ביגוד והנעלה, שירותי כביסה, טלפון נייח ואחזקתו, טלפון נייד ואחזקתו, מימון דירה ותשלומים קבועים לרבות ארנונה, ועד בית וכיו"ב, ביטוח מנהלים בגובה 24.5% מהשכר, אחזקת רכב כולל חניה, נסיעות, שכר בסיס - אשר יעלה כל שישה חודשים, אש"ל, 28 ימי חופשה בשנה הניתנים לצבירה או פדיון ללא הגבלה, וכן 10 ימי הבראה בשנה.

על אף האמור בהסכם, הנתבעות לא שילמו לתובעת עבור מרבית ההטבות שנקבעו בו. התובעת פנתה אל הנתבעות מספר פעמים במשך השנים, וסברה שאלה ישולמו לה בסוף.
ביום 11.11.2008 נערך הסכם בין הנתבעות שלפיו הזכויות בבית הקפה נמכרו לצד שלישי (לא ברור מי היו הצדדים להסכם המכירה, נוכח אי הבהירות בפירוט שמות הנתבעים). לאחר מכן ההסכם בוטל והשותפות המשיכה להפעיל את בית הקפה.
לגרסת התובעת היא גילתה שכספים רבים הוצאו מהשותפות שלא כדין, כגון העברה מחשבון השותפים בגין הלוואה פרטית. התובעת ביקשה לקבל פירוט של הדוחות הכספיים של העסק אך בתגובה לבקשתה הועלו כנגדה האשמות שווא.
התובעת דרשה שכל נושא השותפות יידון בפני
בורר שמונה בהסכמה (לטענתה), עו"ד ניר לוי, אך הנתבעות סירבו לכך.
התובעת הוזמנה לשימוע בחודש יוני 2010 ולאחר שלא הופיעה פוטרה מעבודתה מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לה פיצויים על פי חוק. גם הכספים שהופקדו עבורה בביטוח מנהלים קוזזו בצורה בלתי חוקית.
בהתבסס על מה שהתובעת מכנה "הסכם עבודה" (נספח א' לכתב התביעה), היא
עתרה לחייב את הנתבעות בתשלום זכויות כמפורט בהסכם, בסך 789,198 ₪ וכן פיצויי פיטורים בסך
80,267 ₪ והודעה מוקדמת (15,436 ₪).

5.
טענות הנתבעות
הנתבעות 1-2 (השותפות ואוניברסל) הגישו כתב הגנה. סורקבנה קפה לא הגישה כתב הגנה, אך הופיעה באמצעות בעליה ומנהלה, מר מיגל, שהעיד במשפט.
לפי האמור בכתב ההגנה אוניברסל, שבבעלות ליבר, וסורקבנה בע"מ, שבבעלות מיגל, הקימו את השותפות במטרה להפעיל בית קפה. הסכם השותפות הוא מ-25.11.04. התובעת הייתה בכל המועדים הרלוונטיים עובדת בבית הקפה, ולא הייתה שותפה בשותפות. התובעת קיבלה את שכרה כפי שסוכם וכך עולה מתלושי השכר שהונפקו לה. המסמך הנטען שצורף לכתב התביעה לא נכתב על דעת הנתבעות, לא נחתם על ידן, ותוכנו לא הוסכם. זאת ועוד המסמך משקף תנאי עבודה בלתי סבירים. הנתבעות הסכימו בעל פה לתת לתובעת זכויות בשיעור 15% (חלק בשותפות) אך ורק לאחר תקופה של 4 שנות עבודה לפחות, ובכפוף לתנאים שונים.
התובעת פעלה שלא כדין תוך הפרת חובותיה כעובדת כלפי המעסיק. בין היתר, במהלך תקופת עבודתה בבית הקפה הפכה לשותפה בשותפות "פמיליה", שהוקמה ב-11.12.07 יחד עם מיגל, והפעילה בית קפה אחר ברמת השרון. בכך פעלה התובעת בניגוד לאינטרסים של בית הקפה.
כתוצאה מפעילות התובעת נגרמו לנתבעות נזקים שמוערכים בסך של

כ-150,000 ₪ אשר בגינם הוגש, לצד כתב ההגנה, כתב תביעה שכנגד.
התובעת הוזמנה לשימוע לאחר שהתגלה שהוציאה כספים מקופת העסק ללא רשות וסירבה להחזירם, ולאחר שהצטברו טענות לגבי אופן עבודתה והתנהלותה. בנסיבות אלה הנתבעות היו פטורות מתשלום הודעה מוקדמת ו/או פיצויי פיטורים אך הסכימו, לפנים משורת הדין, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 71,000 ₪. הנתבעות ביקשו לקזז את הסכום על ידי פדיון הכספים שהופרשו לחברת מגדל, אך התובעת פנתה למגדל וזו סירבה להעביר את הכספים אל הנתבעות. כעת מבקשות הנתבעות לקזז את הסכום כנגד הכספים שהתובעת הייתה חייבת לשותפות.

6.
התביעה שכנגד
כאמור, השותפות הגישה תביעה שכנגד בגין הנזקים שהתובעת גרמה, לטענתה, עקב הפעלת חברת פמיליה אספרסו בע"מ (להלן – פמיליה) וחברת עידן חדש (ל.ע.מ.) בע"מ (להלן – עידן חדש) והוצאות כספים ללא הרשאה וללא סמכות מחשבון סורקבנה שותפות.
לטענת השותפות התובעת הייתה בעלת זכויות בפמיליה, אשר הקימה והפעילה בית קפה מתחרה ברמת השרון. יצוין כי במסגרת ההסכם להקמת החברה פמיליה פעלה התובעת באמצעות עורכת דין מטעמה, דינה יהב, אשר רכשה 33% ממניות החברה עבור התובעת.
התובעת ביצעה פעולות בחשבונות השותפות שבמסגרתן הועברו כספים לפמיליה וזאת ללא סמכות או הרשאה ובניגוד לאינטרסים של השותפות.
ביום 11.11.2008 נחתם הסכם בין אוניברסל ובין סורקבנה בע"מ למכירת חלקה של אוניברסל בשותפות לסורקבנה בע"מ (מה שכונה "ההתנתקות" של מר ליבר מבית הקפה). המכירה הייתה מותנית בעמידה בכל תנאי ההסכם (שלאחר מכן תוקן).
התובעת נטלה חלק בניסיונות סורקבנה לעמוד בתשלומים שנקבעו בהסכם המכירה, היא פעלה ביחד עם נציג סורקבנה (מיגל) כבעלים היחידים של השותפות. זאת על אף שזכויות סורקבנה לא הועברו בפועל, מאחר שהסכם המכר לא קוים. במסגרת פעילות זו ניתנו לתובעת שלא כדין זכויות חתימה בחשבונות הבנק והיא עשתה בהן שימוש להוצאת כספים מהשותפות.
בכתב התביעה שכנגד נטען שהתובעת ביצעה עם מיגל פעולות בחשבון השותפות, אשר הביאו בסופו של יום להגשת תביעה מצד בנק אוצר החייל כנגד השותפות.
כמו כן
נאמר כי במהלך שנות העבודה בשותפות התובעת משכה מעת לעת סכומי כסף מחשבון השותפות, שנרשמו לחובתה בכרטסת הנהלת חשבונות של השותפות. השותפות פיטרה את התובעת ביוני 2010 לאחר שהצטברו תלונות רבות על תפקודה.
למרות זאת השותפות הסכימה, לפנים משורת הדין, לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 71,000 ₪, אך ביקשה לקזז אותם מתוך הכספים שהופקדו בחברת מגדל כנגד החוב שלטענת השותפות קיים לתובעת.
ביום 29.12.10 מכרה השותפות את הזיכיון להפעלת בית הקפה במחיר הפסד.
השותפות ביקשה בכתב תביעה שכנגד לחייב את התובעת להשיב את חובה לשותפות: להחזיר כספים
ששולמו מעבר לשכר עבודה; לשלם הסכום המופיע בכרטסת הנהלת חשבונות כחוב שלה; ולהשיב הסכום של פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ששולמו לתובעת לפנים משורת הדין.
7.
התובעת הגישה כתב תשובה לתביעה שכנגד ועתרה ראשית לדחייתה, לנוכח קיומו של הליך תלוי ועומד לפני בית המשפט השלום בהרצליה, בתיק 3482-01-11.
לגופו של עניין טענה התובעת בתשובתה כי התביעה שכנגד חסרה כל בסיס עובדתי ו/או משפטי, והוגשה רק לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה לבית הדין. התובעת לא פעלה תוך ניגוד עניינים או גרם כל פגיעה בעסק של השותפות – התובעת שכנגד. התובעת פעלה במהלך כל תקופת ההתקשרות לקידום העסק של בית הקפה ואף לא הועלו כל טענות כנגדה.

8.

עדויות שנשמעו בדיון

מטעם התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית התובעת עצמה ובעלה מר ליאור מיקא. בנוסף הוזמן להעיד מטעם התובעת עו"ד ניר לוי אשר לפניו -לגרסת התובעת- נערך החוזה המבסס את הזכאות הנטענת בכתב התביעה.
מטעם הנתבעות העידו: מר ליבר, מר מיגל, רו"ח רונן פיינגולד, אשר הצהיר לגבי ההמחאות שנמשכו מחשבון השותפות לזכות פמיליה, ומר גיל שטרנברג (בנו של מיגל).
התקיימו שלוש ישיבות שבהן נשמעו עדויות (בנוסף לישיבה אחת שנדחתה עקב העדר התייצבות של העד החיצוני עו"ד ניר לוי).
מחקירות העדים עלה בבירור הקושי להפריד בין יחסי עובד-מעסיק לבין יחסים חוזיים אחרים (בעיקר קשרי שותפות אותם טוענת התובעת) שאינם בסמכותו של בית דין זה ובגינם מתנהלת התביעה בבית המשפט השלום בהרצליה.

9.

הסכסוך שבין הצדדים וסמכות בית הדין לדון בו

הסמכות העניינית צריכה להיבדק על ידי בית המשפט הדן בסכסוך בכל שלב, גם ללא יוזמת הצדדים – ואפילו בהסכמתם. כבר נפסק כי בית המשפט שלערעור ייזקק לטענה בדבר העדר סמכות עניינית גם כאשר זו לא נטענה בערכאה ראשונה (ראו:
ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז
(3)1, אורי
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי
, מהדורה שמינית, ע' 10 והאסמכתאות המוזכרות בו).
שותף יכול להיות גם עובד. ככל שמתקיימים יחסי עובד ומעסיק הסכסוך שבין העובד/שותף
לבין השותפות הוא בסמכות בית הדין, בהתאם להוראות
סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
שלפיו ידון בית הדין האזורי
לעבודה
(1)

בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש
].

סמכותו של בית הדין נבחנת, בשונה מבתי המשפט ה"רגילים", לפי "מבחן העילה" ולא לפי "מבחן הסעד".
כך נפסק על ידי כב' השופטת (כתוארה אז) מרים נאור:
"סיכום ביניים: לאור עקרונות הפרשנות הכלליים בעניין חלוקת הסמכויות בין בית-הדין האזורי לעבודה לבין בתי המשפט האזרחיים, "עילה" (קרי עובדות המקימות זכות או חובה בדיני עבודה, בחוזה עבודה או בדין אחר, או מקור הסכסוך – הכול בהתאם לתת-הסעיף הרלוונטי) שבסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה תתברר רק בבית הדין לעבודה; "עילה" כאמור שאינה בסמכות בית הדין לעבודה תתברר רק בבית המשפט האזרחי. בענייננו מתעוררת השאלה: מה דינו של כתב תביעה הכולל הן "עילות" שבסמכות הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה הן "עילות" שאינן בסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה?
...
לאור האמור הפתרון לסוגיה שבפני
נו – כתב תביעה הכולל עילות שבסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה ועילות שאינן בסמכותו – אינו בסעיף 76 לחוק בתי - המשפט [נוסח משולב]. אף עניין "סעדים נגררים" הנזכר לעיל אינו ישים בסוגייתנו: הילכת "סעדים נגררים", העוסקת בחלוקת סמכויות בין בתי-משפט אזרחיים לבין עצמם, חלה על סעדים במקרקעין בלבד (ראו:
ע"א 7228/01

מחאג'נה נ' אגבאריה;

גורן
בעמ' 14;
זלצמן
, בעמ' 119). נוסיף לעניין זה, למען הסר ספק, כי אף כאשר בית-המשפט המחוזי מעניק סעד כספי בסך נמוך מהסכום הקבוע בסעיף 51 לחוק בתי - המשפט [נוסח משולב], במסגרת תביעה שמתבקשים בה כמה סעדים כספיים, הוא עושה זאת כי הסמכות לסעד כספי נקבעת על-פי סך כל הסעדים הכספיים שנתבעו בכתב התביעה יחדיו (
זוסמן, סדר הדין האזרחי,
בעמ' 57) כך שמדובר לא ב"סעד נגרר" אלא בסמכות ישירה"

(
ע"א 2618/03

פי

.

או

.

אס

.

רסטורנט

סוליושנס

בע

"

מ

נ

'

ליפקונסקי

,

פ

''

ד

נט

(3) 497)

אנו נבחן את הסכסוך שבין הצדדים בכל הנוגע לעילות הנובעות מיחסי עובד-מעסיק ולא לעילה החוזית, שמהותה שונה -כולל העילה הנטענת בדבר השותפות- שאינה בסמכות בית הדין.

10.

עובדות המקרה כפי שעלו מן העדויות שנשמעו
התובעת הייתה עובדת של בית הקפה הלל בירושלים. מיגל כנציג של סורקבנה בע"מ וליבר, כנציג של אוניברסל, ביקשו להקים שותפות (סורקבנה שותפות) על מנת להפעיל את בית הקפה הלל במרכז שוסטר בתל אביב, שינוהל על ידי התובעת.
התקיימה פגישה אצל עו"ד ניר לוי, במטרה לקבוע את תנאי ההתקשרות עם התובעת. מכאן מתחילה המחלוקת שבין הצדדים: האם התגבש הסכם בכתב, אימתי, ובאיזה תנאים.
התובעת עברה להתגורר בתל אביב (מירושלים) וניהלה ביד רמה את בית הקפה, שבו השקיעה שעות עבודה רבות.
בנוגע לניהול השותפות התעוררו חילוקי דעות בין ליבר ומיגל. ליבר ביקש לצאת דרך "הסכם הסתלקות". מיגל והתובעת חיפשו ומצאו
משקיע חדש, מר עידו, תחת חברת "עידן חדש". ואולם, מיגל לא הצליח "להרים את העסק" ונקלע לחובות כספיים כבדים. על כן הסכם ההסתלקות בוטל וליבר חזר לנהל את השותפות לצד מיגל.
במקביל הוקמה חברת פמיליה לצורך ניהול בית קפה הלל ברמת השרון, בין מיגל, גיל (בנו של מיגל)
ועו"ד יהב, שפעלה בנאמנות בשם התובעת, אשר הייתה בעלת 33% ממניות החברה החדשה.
התובעת הצהירה שהכספים שהשקיעה בפמיליה היו של אביה. לדעתנו אין לכך כל רלוונטיות מאחר שמדובר בבית קפה באזור שונה, שלא מתחרה עם בית הקפה במרכז שוסטר, ולא הוכח שהתובעת עבדה בו בפועל. היחסים החוזיים הקשורים לחברה פמיליה אינם במסגרת יחסי שבין עובד למעסיק אלא יחסים חוזיים אחרים – שאינם בסמכותו של בית דין זה.

11.

הבסיס העובדתי לתביעת התובעת
התובעת מבססת את דרישתה על המסמך: "פרוטוקול מאסיפת שותפים מיום 12.9.06" (להלן – הפרוטוקול). המסמך אינו חתום ולגרסת התובעת הוא נערך במשרדו של עו"ד ניר לוי, עת סוכמו התנאים להפעלת השותפות.
בפרוטוקול, שכאמור אינו חתום על ידי הצדדים, נקבעו זכויות התובעת בשותפות (שאינן מענייננו, מאחר שלא נובעות מיחסי העבודה בין הצדדים) וכן זכויות שלה כ"עובדת" אשר פורטו בסעיף 9, כדלקמן:
9.
מבלי לפגוע באמור בסעיף 8 לעיל, השותפות תשלם לליאת ו/או עבורה את הדברים הבאים:
א)
ביגוד והנעלה בסכום של _____________ לכל 6 חודשים;
ב)
כביסה;
ג)
טלפון נייח ואחזקתו המלאה;
ד)
טלפון נייד ואחזקתו המלאה;
ה)
מימון שכר דירה ותשלומים קבועים הקשורים עם השכירות כגון ארנונה, ועד בית וכיוצ"ב;
ו)
ביטוח מנהלים בגובה 24.5%;
ז)
אחזקת רכב כולל חניה;
ח)
נסיעות;
ט)
שכר בסיס של _____________ ברוטו ממנו ינוכה מס בריאות, ביטוח לאומי ומס הכנסה.
כל ניכוי ו/או הפרשה ו/או תשלום ו/או מס אחר יוסף לברוטו כך שהברוטו יגדל באותו שיעור ועל מנת של לפגוע בנטו;
י)
שכר הבסיס האמור יעלה בשיעור של 0% ____ מדי 6 חודשים;
יא)
אש"ל;
יב)
28 ימי חופשה בשנה הניתנים לצבירה ו/או לפדיון ללא הגבלה;


יג)
10 ימי הבראה בשנה.

ליבר וגם מיגל העידו כי אכן התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד ניר לוי בטרם החלה עבודת התובעת בבית הקפה (בחודשים מרץ-אפריל 2005, ולא בספטמבר 2006 כפי שנכתב בפרוטוקול). עם זאת, לגרסתם, לא נערך כל הסכם ולא סוכמו תנאים, מאחר שהתובעת פרצה בבכי ולא ניתן היה לסיים את הפגישה.

נוכח גרסאותיהם הסותרות של הצדדים עדותו של עו"ד ניר לוי מקבלת חשיבות רבה.
עו"ד לוי היה עורך דין של רשת קפה הלל ומכיר את הצדדים. הוא העיד כי ערך מסמך התקשרות בין התובעת לבין מיגל, שהיה הזכיין; והוא גם היה בורר, בשלב מסוים (ע' 24, ש' 18-27 לפרוטוקול הדיון) (מהות הבוררות הנטענת לא הובהרה בדיון).

עו"ד לוי הופנה לנספח א' לכתב התביעה (הפרוטוקול המבסס את דרישות התובעת) והתבקש לאשר האם זה המסמך שהוא הכין. על כך השיב:
"אני קורא את המסמך. זוכר שישבתי בכמה פגישות עם הצדדים לערוך איזה שהוא מסמך ביניהם. יכול להיות שזה זה. לא זוכר".
(ע' 25, ש' 5-6).
עו"ד לוי זכר שהתקיימו יותר מפגישה אחת או שתיים, אבל לא זכר כמה, ולא זכר מתי הן התרחשו. כך הסביר:
"חשוב לי לציין שבנובמבר 2011 אשתי נפטרה. חלתה בסרטן. במשך 3 חודשים. פחות משנה אחרי זה גם אמי נפטרה. בעקבות זה עברתי טלטלה נפשית מאוד מאוד קשה והייתי בטפולים נפשיים. לא עבדתי תקופה ארוכה כך שהרבה מאוד דברים שקרו לפני אני לא כל כך זוכר".
(
ע' 25 ש' 28-30)

מעבר לכך העיד עו"ד לוי:
"אתה זוכר מה היה בפגישה?
ת.
זוכר שנפגשנו לצורך בניית תוכן למסמך שיגבש ביניהם את יחסי העבודה יחסי השותפות יחסי גומלין את השכר את האחוזים של כל אחד. דנו שם על פרטים. עשינו רשימות של הדברים. הכנו גם מסמך. אני לא זוכר אם זה זה מה שאתה מציג בפני
. אבל לפניו עשינו תרשומות של הדברים".

(ע' 26, ש' 16-20)

עו"ד לוי הופנה לכך שהמסמך אינו מלא, ונשאל האם הוא זוכר פרטים נוספים והשיב:

ש.
אתה לא זכרת את המסמך הזה, אבל איך זה יכול להיות שאם אתה מעיין במסמך שאפילו השכר לא מופיע? מפנה לסעיף 9 ט' שכר בסיס לא מופיע. איך זה יכול להיות שלא מופיע השכר הבסיסי והאחוז ריק של העדכון, זה דבר נורא משמעותי.
ת.
יכול להיות שעדין לא הסכימו על הנושאים האלה, יכול להיות שהמסמך שכן הסכימו נמצא אצל מי שאמור למלא את הדברים האלה. יכול להיות שהמסמך הוכן ע"י מי שהוכן והועבר למי שהחזיק במסמך בכתב יד, שבו היו עוד סיכומים והוא אמור היה למלא בהתאם לסיכום.
ש.
יכול להיות שהמסמך הזה הוא לא סופי?
ת.
גם יכול להיות שהוא לא סופי.
ש.
יש לך הסבר מדוע זה לא חתום, כי בד"כ פרוטוקול חייב להיות חתום בסוף? מדוע אף אחד לא חתם על המסמך הזה
ת.
אין לי מושג
ש.
יכול להיות שהוא לא הוכן על ידך?
ת.
אפשרי. אני לא זוכר.

(ראו ע' 28 לפרוטוקול הדיון).

אנו מוצאות את עדותו של עו"ד לוי מהימנה ואנו מאמינות שהוא לא זוכר את פרטי האירועים, הן בשל הזמן שחלף והן בשל הנסיבות האישיות, כמפורט. לכן, אין בעדותו של עו"ד לוי כדי לאשר את גרסת התובעת לגבי התנאים שסוכמו, או שאלה היו כפי שפורטו בפרוטוקול הלא חתום.



12.
מסקנות לעניין "הסכם עבודה" הנטען

התובעת טוענת לזכויות בהתאם להסכם העבודה, תנאים שמוכחשים על ידי הנתבעות.

על פי עדותו של עו"ד לוי לא ניתן לאשר כי התנאים שסוכמו בין הצדדים כחלק מהסכם העבודה שנכרת, היו אלה שפורטו באותו מסמך "פרוטוקול ישיבה" שאינו חתום.
כמו כן העובדה שהפרוטוקול הוא כביכול מחודש ספטמבר 2006, כשנה וחצי מאז שהחלו יחסי העבודה בין הצדדים, מעוררת תמיהה.

על התובעת, המבקשת סעד מבית הדין, להוכיח את התשתית העובדתית לזכאותה. ודאי כך שעה שהתובעת עותרת לזכויות העולות על הזכויות הקבועות בחוקי העבודה המגנים באופן משמעותי.

המסמך הנטען הוכחש על ידי הנתבעות ולא אושר על ידי עו"ד לוי, הגם שלדברי התובעת הוא נערך על ידו.
משכך הרי שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל הראיתי שהוטל על כתפיה על מנת להוכיח שתנאי העבודה הנטענים אכן סוכמו אתה.

מהעדויות שנשמעו עולה כי חלק מרכיבי התביעה הנדרשים כן התקבלו על ידי התובעת, כגון תשלום עבור כביסה, אחזקת רכב וכן תוספת תשלום כאשר עברה מקום מגורים ברמת אביב. לגבי יתר התנאים הנטענים, לא הוכח שאלה סוכמו או שולמו בפועל.

מעבר לכך, גם אם היה סיכום לגבי הזכויות כנטען על ידי התובעת, אין חולק כי אלה לא שולמו בפועל במהלך תקופה ארוכה – משנת 2005 או 2006 ועד לסיום עבודת התובעת בשנת 2010.
התנהגות הצדדים במהלך תקופה כה ארוכה יכולה להצביע על הסכמת העובדת לשינוי תנאי ההסכם, כפי שנקבע ב
דב"ע נד 3-86 יוחנן גולן - אי
.
אל
.
די
.
בע"מ
, פד"ע

כ"ז, 270. הדברים שנאמרו שם יפים לענייננו, נוכח התקופה הארוכה שבה עבדה התובעת מבלי שקיבלה את התנאים שהיא מבססת על הכתוב בפרוטוקול.

בשל כל אלה, דין התביעה לזכויות שונות המבוססות על הסכם העבודה (הפרוטוקול) להידחות.


13.
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

אין חולק שלאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, שכנראה הושפעו מהקשר שנוצר בין התובעת לבין מיגל בהקמת חברת פמיליה והפעלת בית הקפה ברמת השרון, כמו גם לאחר שהועלו טענות מטעם הנתבעות הקשורות להתנהלות מול הבנקים, התובעת הוזמנה לשימוע. התובעת לא התייצבה ופוטרה, מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת על פיטוריה.
אי לכך התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת – למעשה לגבי אלה אין מחלוקת גם לשיטת הנתבעות, אלא שהן טוענות כי יש לבצע קיזוז.

ב"כ התובעת עתר לחייב את הנתבעות בגין רכיבים אלה בסך של 80,267 ₪ עבור פיצויי פיטורים וסך של 15,436 ₪ (כשכר קובע) בגין הודעה מוקדמת. הנתבעות, לעומת זאת, הודו בזכאות לסך של 71,000 ₪.

ב"כ התובעת לא סיפק כל הסבר לחישוביו.
על פי תלושי השכר התובעת החלה לעבוד ביום 1.4.2005, ועבדה עד לפיטוריה ביום 15.6.10 (5 שנים ו-2.5 חודשים). השכר האחרון שקיבלה עמד על 11,520 ₪.
על כן, התובעת זכאית לסכומים כדלקמן:
11,520
x
62.5 / 12= 60,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים וכן סך של
11,520 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת.
אשר לטענות הקיזוז – מאחר שמדובר באותן עילות שבתביעה שכנגד, יידונו אלה בהמשך.

14.
התביעה שכנגד

עילות התביעה שכנגד הן:
א.
נזק שנגרם לשותפות עקב פעילות התובעת במסגרת חברת פמיליה ועידן חדש.
ב.
משיכת כספים שלא כדין מחשבון השותפות, כולל הוצאות שהשותפות חויבה בהן על ידי בנק אוצר החייל.
ג.
חובות שהתובעת צברה, הרשומים בכרטסת הנהלת חשבונות של השותפות.

הוכח שהתובעת, באמצעות נאמן, רכשה עבורה (או עבור אביה כפי שהיא טוענת) שליש ממניות חברת פמיליה, לשם הפעלת בית קפה של רשת הלל ברמת השרון. אולם, אין כל קשר בין פעולה זו לבין מעמדה של התובעת כעובדת של השותפות. מדובר בבית קפה אחר, בעיר אחרת. לדעתנו אין בכך הפרה של התחייבות כלשהי מצד התובעת כלפי מי מהנתבעות.
אשר לטענה בדבר משיכת כספים שלא כדין – התובעת לא הייתה מעולם בעלת זכויות חתימה יחידה בשותפות, והיא הייתה רשאית לחתום על המחאות בחתימה משותפת עם ליבר או בת הזוג שלו (קארין) או בתקופת ה"התנתקות של ליבר", עם מיגל.
לא הוכח שהתובעת עשתה שימוש שלא כדין בכספי השותפות במסגרת תפקידה כמנהלת בית הקפה, או שהעבירה אליה כספים שלא ברשות.
ב"כ הנתבעות 1-2 צירף לסיכומיו

פסק דין
שניתן על כב' השופט אילן דפדי מבית המשפט השלום בתל אביב, בתיק תא"ק 1590-01-10 בנק אוצר החייל בע"מ ה' סורקבנה קפה שותפות
ואחר.
צירוף פסק הדין נעשה ללא מתן רשות בית הדין, ואין בו כדי להשליך על התובעת, שלא הייתה צד לאותו משפט.
כרטסת הנהלת החשבונות של השותפות, שנוהלה על ידי הנהלת חשבונות/רואה החשבון שלה, לא מהווה ראיה כנגד התובעת, שלא הייתה לה זיקה אליה ולא יכולה הייתה לבדוק אותה במהלך תקופת העבודה.
בשל כל האמור מצאנו שלא קיימות ראיות מספקות כדי לקבוע שהתובעת גרמה נזק לשותפות במסגרת פעילותה כ"עובדת",
או שהשתמשה בכספים שלה שלא כדין.
דין התביעה שכנגד, להידחות.
מאותן הסיבות אין לקבל את טענת הקיזוז מהסכומים המגיעים לתובעת בגין פיצויי פיטורים ותמורת ההודעה מוקדמת.

15.
לסיכום
נוכח האמור לעיל אנו קובעות כדלקמן:
על הנתבעת 1 - סורקבנה שותפות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א.
סך של 60,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.2010 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ככל ששוחררו לזכות התובעת כספים מקופת הפיצויים על שם התובעת או ישוחררו בעתיד – יבואו אלה על חשבון פיצויי הפיטורים.
ב.
סך של 11,520 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.2010 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד נתבעות 2 ו-3 נדחית.

התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.
לאור תוצאת ההליך, סכום התביעה שהתקבל לעומת הסכום שנתבע, ולנוכח דחיית התביעה שכנגד - אין אנו עושות צו להוצאות.

16.
לצדדים זכות
ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.


ניתן היום, 14 אוגוסט 2017, כ"ב אב תשע"ז, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




גב' ברקת שני

נציגת ציבור, מעסיקים


עידית איצקוביץ
, שופטת אב"ד












סעש בית דין אזורי לעבודה 25337-10/12 גב' ברקת שני, נציגת ציבור מעסיקים, ליאת מיקא שפיר נ' סורקבנה קפה שותפות, אוניברסל אליג בע"מ, סורקבנה קפה בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/08/2017)