פסקי דין על מאיר מלכא - משרד חברת עורכי דין | פסקי דין על יוסף אברהם שיטרית | פסקי דין על עיריית טבריה | פסקי דין על החברה הכלכלית לטבריה |

30203-05/13 א     15/08/2017




א 30203-05/13 מאיר מלכא - משרד חברת עורכי דין, יוסף אברהם שיטרית נ' עיריית טבריה, החברה הכלכלית לטבריה








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 30203-05-13 מאיר מלכא - משרד חברת עורכי דין
ואח' נ' טבריה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אפרת הלר


תובעים

1.מאיר מלכא - משרד חברת עורכי דין

2.יוסף אברהם שיטרית

3.
גיא סלמן
באמצעות ב"כ עוה"ד מאיר מלכא ואח'


נגד


נתבעים

1.עיריית טבריה

2.החברה הכלכלית לטבריה

3.
וועדה מקומית לתכנון ובנייה
באמצעות ב"כ עוה"ד ש. בלסן ואח'

4
.
משטרת טבריה
באמצעות פרקליטות מחוז צפון





פסק דין


1.
לפניי תביעה כספית נזיקית לפיצוי התובעים בגין נזקים כלכליים שנגרמו לעסקי התובעים, לטענתם, עקב ביצוע עבודות פיתוח ברחוב הירדן בעיר טבריה.

2.
התובעת 1, הינה חברת עורכי דין שמשרדה נמצא ברחוב הירדן בעיר טבריה (להלן: "הרחוב").
התובע 2 החזיק וניהל חנות למכירת נעליים ברחוב, בתקופה הרלוונטית.

טענות התובעים

3.
לטענת התובעים, במהלך חודש אפריל 2013
בוצעו עבודות תשתית ברחוב, בהרשאתם ופיקוחם של הנתבעים וכתוצאה מעבודות אלו נגרמו
להם נזקים כלכליים (להלן: "העבודות").

4.
התובעים טוענים כי לא פורסמה על ידי
הנתבעים ו/או מי מטעמם
טרם ביצוע העבודות
כל הודעה בדבר אופי ומהות עבודות אלו וכי
ההחלטה על ביצוע העבודות התקבלה ללא סמכות
והנתבעים לא הצביעו על הגוף ו/או הגורם שאישר את ביצועם.

5.
לטענת
התובעים העבודות בוצעו בניגוד לחוק, ללא היתר בניה כדין וללא קיום הליך היוועצות כדין בין רשות התמרור של הנתבעת 1 למשטרה, טרם ביצוע העבודות.


6.
התובעים מוסיפים וטוענים כי לא היה כל צורך בביצוע עבודות פיתוח ברחוב. לגישתם, הסיבה האמיתית לביצוע העבודות הינה הצורך באיתור קברים בקרקעית הרחוב והכשרת הדרך למעבר כוהנים.

7.
לטענת התובעים בשל ביצוע העבודות נגרמה ירידה בהכנסותיהם. התובעים צירפו בתמיכה לטענותיהם חוות דעת מומחים מטעמם.

8.
את שיעור נזקיה הכלכליים העמידה התובעת 1 על הסך של 50,000 ₪
והתובע 2 העמיד את שיעור הנזק הכלכלי שנגרם לו על סך של 43,689 ₪.

9.
בנוסף, לטענת התובעים ביצוע העבודות והזמן הארוך שנדרש לשם כך, גרם להם נזקים לא ממוניים אשר בגינם על הנתבעים לשפותם, בסכום שייקבע על ידי בית המשפט.

10.
התובעת 1 טענה כי בשל הרעש הרב ששרר במקום כתוצאה מהפעלת הכלים הכבדים נבצר מעובדיה לעבוד בתנאי עבודה סבירים ולהתרכז בעבודתם וכן לטענתה, ביצוע העבודות גרם לאבק ובוץ אשר מנע מלקוחותיה וכן מלקוחות פוטנציאליים אחרים לפקוד את משרדה.

11.
התובע 2 טען,
כי ביצוע העבודות גרם ללכלוך ואבק רב שפגע בסחורה המוצגת בבית העסק שלו
והדבר מנע מלקוחות רבים מלפקוד את בית העסק.

טענות הנתבעים 1-3

12.
מנגד טוענים הנתבעים 1-3
כי הנתבעת 1 נדרשה להרחיב את הרחוב ובכלל זה לשדרג את התשתיות שבו וזאת מכוח הסמכויות שניתנו לה. כמו כן, פעלה הנתבעת 1 לשנות את סדרי התנועה הקיימים ברחוב, במטרה להפחית את עומס התנועה בעיר.

13.
עבודות אלו בוצעו כחלק ממכלול עבודות שבוצעו בעיר טבריה לצורך שיפור פני העיר.


14.
בשנת 2006 פורסם ברשומות אישורה של תכנית להרחבת הכביש המצוי ברחוב
וניתנה הודעה לתקשורת על ביצועה. בשנת 2008 התקשרה הנתבעת 1 בחוזה עם חברה קבלנית, חברת יחזקאל מורד בע"מ, זכיינית של הנתבעת 2 וזאת לביצוע עבודות הרחבת הכביש והחלפת התשתיות שבו.

15.
לטענת הנתבעים 1-3 , טרם ביצוע העבודות בכביש התקבלו כל האישורים הנדרשים, לרבות אישורי המשטרה, חברת החשמל ובזק.

16.
העבודות להרחבת הכביש והחלפת התשתיות החלו בסמוך לחודש אוקטובר
2010 כאשר העבודה חולקה למקטעים וזאת על מנת למזער נזקים.

17.
העבודות במקטע הכביש נשוא התביעה החלו ביום 23.04.13, נמשכו תקופה של כארבעה חודשים והסתיימו בהתאם לתוכנית, ביום 28.08.13.

18.
הנתבעים 1-3 טענו כי ביצוע העבודות שכלל בין היתר שדרוג מדרכות, החלפת ריצופים, שדרוג תשתיות המים והביוב, ביצוע עבודות חשמל, תאורה וטלפון נעשה תוך זמן סביר, תוך התחשבות בציבור ובפגיעה מינימאלית בנוחות בעלי העסקים והציבור.

19.
הנתבעים טוענים כי עם התחלת העבודות, התברר, כי בתוואי העבודות של הכביש מצויים קברים ועל כן נקבעה ישיבה במשרד התחבורה בירושלים, בה נכח גם נציג משרד האוצר וזאת על מנת לבחון דרכים להתמודד עם בעיית הקברים שנמצאו במקום.

20.
לאחר מספר ישיבות אישר משרד האוצר תוספת תקציבית לביצוע פתרון הלכתי לבעיית חללי כוהנים המצויים במקום.

21.
לבסוף טוענים הנתבעים כי
נזקם של התובעים כתוצאה מביצוע העבודות ברחוב לא הוכח.

טענות הנתבעת 4

22.
הנתבעת 4 טענה כי לצורך ביצוע עבודות בעיר טבריה, קיימו עמה נציגי הנתבעת 1 ורשות התמרור המקומית מספר התייעצויות לגבי הסדרי תנועה זמניים בתחומי העיר, כמתחייב.

23.
עוד טענה הנתבעת 4, כי
היא קיימה את חובותיה בצורה מקצועית, שכן
קוימה על ידה
חובת ההתייעצות עם קצין משטרה באשר להסדרי התנועה הזמניים ולפיכך אין להטיל עליה כל חיוב בדבר נזק נטען שנגרם לתובעים.

24.
בנוסף
טענה הנתבעת 4 כי כל המסמכים שנערכו על ידה בקשר עם ביצוע העבודות ברחוב נעשו בזמן אמת ולא
בדיעבד, כטענת התובעים.

הראיות

25.
התובעים הגישו את תצהירו של עו"ד מאיר מלכא (להלן: "עו"ד מלכא"), אליו צורפה חוות דעתו של רואה החשבון, מר ח'אלד אמון (להלן: "רוה"ח אמון"), בדבר הנזקים הנטענים שנגרמו לתובעת 1 כתוצאה מביצוע העבודות.
כמו כן הגישו התובעים
תצהיר מטעם
עו"ד סוריה מסאלחה המועסקת במשרד התובעת 1 (להלן: "עו"ד מסאלחה").

מטעם התובע מס' 2 - מר גיא סלמן (להלן: "סלמן"), הוגש תצהירו וכן צורפה חוות דעתו של יועץ המס מר רמי אורן (להלן: "יועץ המס אורן"), בדבר הנזקים הנטענים שנגרמו לעסקו של סלמן.

26.
בנוסף, התובעים זימנו לעדות מטעמם את מר אהרון אקשטיין , יועץ במשרד לשירותי דת (להלן: "אקשטיין"), מר ישראל ענתבי, מנכ"ל הנתבעת 2 (להלן: "ענתבי") , מר אשר קלמי, מנהל מחלקה טכנית בנתבעת 1 (להלן: "קלמי") , מר עזיז סלימאן (להלן: "סלימאן") עובד בחברת יחזקאל מורד בע"מ, החברה שביצעה את העבודות (להלן: "חב' מורד"), מר יוקי ברדוגו , מהנדס הביצוע בחב' מורד
(להלן: "ברדוגו") ומר עאדל נמוז, מהנדס תנועה במשטרה מחוז צפון, אשר הגיש תעודת עובד ציבור מטעם הנתבעת 4 (להלן: "נמוז").

27.
הנתבעים 1-3 הגישו תצהיריהם של מר דוד ניסים, מפקח מטעם הנתבעת 1 (להלן: "המפקח ניסים") ומר מוטי לביא, מהנדס הנתבעת 1 (להלן: "המהנדס לביא").




דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

28.
באופן עקרוני ועל פי ההלכה הפסוקה, ניתן לחייב רשות שלטונית בגין אחריותה למעשה או מחדל רשלניים מצידה, בדיוק כשם שניתן לחייב את הפרט.

29.
במסגרת ע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וציפורה בע"מ נ' עירית תל אביב יפו ואח',

דינים עליון, נ"ז, 269 (להלן: "פרשת ברוך") נקבע:

"עקרון השוויון בפני
החוק מחייב הטלת אחריות ברשלנות על הרשות הציבורית, על פי אותן אמות מידה החלות על הפרט. דין השלטון המזיק כדין הפרט המזיק, והוא חייב, כמו כל מזיק אחר, לנקוט אמצעי זהירות סבירים, כדי למנוע נזק".

30.
עצם העובדה כי
הנתבעים הינם בגדר גופים ציבוריים אינה פוטרת אותם מאחריות.

31.
יחד עם זאת, בענייננו,


פסק הדין הרלבנטי בסוגיה העומדת לפתחנו, בה מועלית כנגד הרשות הציבורית טענה לרשלנות בעת ביצוע עבודות תשתית, הוא פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בע"א 3646/05 פז חברת נפט בע"מ נ. מדינת ישראל, משרד התחבורה, מחלקת עבודות ציבוריות
(פורסם בנבו)
(להלן: "פרשת פז"), המתווה את המדיניות המשפטית אשר יש להכריע על פיה במקרים מעין אלו. בפרשת פז נקבע כי:

"הנזק שנגרם למערערת, לטענתה, נובע מחסימת הגישה הישירה מהכביש הראשי לתחנת התדלוק בשל ביצוע עבודות השיפוץ וההרחבה בכביש 57. אכן, עבודות פיתוח ותשתית המבוצעות על ידי רשויות המדינה, ובכלל זה עבודות סלילה של דרכים או כבישים, גורמות לא אחת, מטבע הדברים, לפגיעה באלו הדרים או עוסקים בקרבת מקום. כך למשל, עלולה להיחסם גישה לבית עסק השוכן באזור בו מתבצעות עבודות כאלה. נזק זה אינו מקים מניה וביה אחריות בלתי מסוייגת בנזיקין. עבודות פיתוח וסלילת כבישים באות, בסופו של יום, לקדם את אינטרס הציבור, וככל שהן גורמות לפגיעה זמנית, ולעיתים אפילו פגיעה קבועה, במאן דהוא, הרי זהו כורח שאין ממנו מנוס. מה גם שאותו מאן דהוא נהנה גם הוא מפיתוח הסביבה שבה הוא מצוי."
(ההדגשה לא במקור).
ובהמשך לאותה פסקה נקבע כי:

"כך, בהקשר אחר, פסק בין המשפט העליון כי: ...התפתחה גישה כלפי הקניין הפרטי, המתאימה את זכות הקניין לצרכי החיים בחברה מודרנית ורואה בה לא רק זכות הבאה להגן על חירותו השלילית של הפרט אלא גם כזכות הנותנת משקל להיות הפרט חלק מהחברה והציבור בכללותם. גישה זו מספקת תמיכה להסגת הזכות הקניינית לפיצוי מפני האינטרס הציבורי בנסיבות מתאימות המצדיקות זאת (
דנ"א 1333/02
הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' יהודית הורוויץ נח(6) 289, 300).
...
"חיי החברה מותנים ביכולת הציבור לעשות שימוש במקרקעין, כגון
לבנות כבישים, לסלול מסילות, להסדיר אמצעי תקשורת... כל אלה הופכים את קנין המקרקעין לקנין שמימד האחריות החברתית בו הוא חשוב. שיקולים אלה ואחרים מחייבים מתן כוח למדינה לפגוע בקנין הפרטי כדי לקיים את אינטרס הציבור. בכך מתבטאת האחריות החברתית המיוחדת של הקנין הפרטי (עניין הורוויץ בעמ' 300).


32.
עוד נקבע בפרשת פז
כי:

"ברי כי הרשות הציבורית המבצעת את העבודות הדרושות לקידום אינטרס הציבור, אינה רשאית להתעלם מן הפרטים שעלולים להינזק בשל כך. לשמירה על אינטרס הפרט, אחראים דינים שונים, ובכלל זה, דברי חקיקה המאפשרים פריקת הנטל המונח על כתפיו של האחד ופיזורו בין רבים. גם דיני הנזיקין אינם "אדישים" לנזק שעלול להגרם עקב עבודות תשתית וסלילה. גרימת נזק בלתי סביר לפרט, כתוצאה מעבודות כאלו, עשויה להקים אחריות בנזיקין... הרשות הציבורית איננה חסינה איפוא מאחריות בנזיקין, אך מן הטעם שפעולותיה מכוונות הן לטובת הכלל. אין היא פטורה מן החובה לקדם פני נזק לפרט על ידי נקיטת אמצעי זהירות סבירים..." (פרשת פז, פסקה 6).

33.
כן נקבע כי עבודות פיתוח ותשתיות המבוצעות על ידי רשויות המדינה ובכלל זה עבודות סלילה, עלולות להביא לפגיעה באלה הנמצאים בקרבת מקום, בין אם דיירים ובין אם בעלי עסק. עם זאת נזק שכזה אין בו בהכרח כדי להקים אחריות בנזיקין.

34.
מכאן, טענת התובעים לגרימת נזקים כתוצאה מביצוע העבודות, אינה מקימה, באופן אוטומטי ובלתי מסויג, אחריות לפיצוי מטעם הנתבעים. על מנת להטיל אחריות על הנתבעים, נדרשים התובעים להוכיח, כי הנזקים שנגרמו להם, ככל שנגרמו כאלה, הינם בלתי סבירים, וכי ניתן היה להימנע מהם באמצעים סבירים, אשר לא ננקטו על ידי הנתבעים.

מן הכלל אל הפרט

35.
אקדים אחרית לראשית ואציין כי במקרה דנן, לא הוכח לפניי, כי הנתבעים או מי מהם התרשלו בביצוע העבודות , או גרמו נזק בלתי סביר וכמו כן הנזקים הנטענים כשלעצמם לא הוכחו כדבעי, הכל כפי שיפורט להלן.

36.
התובעים טענו כי ביצוע העבודות נעשה שלא כדין ובהעדר סמכות. לטענתם, הנתבעים לא הצביעו על הגוף ו/או הגורם בעל הסמכות שהחליט על ביצוע העבודות כנדרש.

37.


טענה זו דינה להדחות. בסעיף 14 לתצהירו העיד המפקח
ניסים, כי העבודות בוצעו מכוח תכנית מפורטת מספר טה/מק/ג/21/287 (להלן: "התוכנית") שפורסמה ברשומות ושהתקבלו אישורים לביצוע העבודות ובכללם אישורי משטרת ישראל ובזק . עדות המפקח ניסים
נתמכה גם ע"י המהנדס לביא בסעיף 9 לתצהירו.

38.
על התוכנית האמורה אשר
מכוחה בוצעו העבודות, ניתן ללמוד מנספח ו' לתצהיר המפקח ניסים "הרחבה של רחוב הירדן בטבריה".

39.
עיון במטרת התוכנית מלמד, כי זו נועדה לצורך הרחבה של דרך קיימת, הגדלת הקיבולת והסדרת הצמתים, כאשר על דבר פרסומה ברשומות ניתן ללמוד מנספח ה' לתצהיר המפקח ניסים.

40.
בנוסף, מנספחים ז-ז' 3 ניתן ללמוד על האישורים שניתנו מאגף התנועה במשטרה באשר להסדרי התנועה, מחברת החשמל ומבזק בכדי לאפשר את ביצוע העבודות הנ"ל.

41.
עולה מן האמור כי העבודות בוצעו בהתאם לתוכנית מפורטת שפורסמה ברשומות וטענתם של התובעים ולפיה העבודות בוצעו, כביכול, שלא בסמכות דינה להדחות.


42.
בנוסף טענו
התובעים כי
לא פורסמה כל הודעה לציבור בדבר הכוונה לביצוע העבודות,
כנדרש.

43.
גם טענה זו של התובעים דינה להידחות, שכן עיון בנספח ד' לתצהירו של המפקח ניסים, מלמד, כי עוד בשנת 2011 ניתנה הודעה לציבור בדבר ביצוע העבודות, כפי שפורסם בהעתק הפרסום מאמצעי התקשורת שהוגש.

44.
בנוסף, משנשאל עו"ד מלכא בחקירתו הנגדית באם היה מודע לכוונה לביצוע העבודות ברחוב, השיב בחיוב וכדלקמן:

"ש: תאשר שבמשך שנים לפני כן התבצעו עבודות תשתית באותו מקום וידע כטברייני אשר מתגורר בעיר?
ת: ראיתי שעושים עבודות בכבישי טבריה"
(עמ' 34 לפרוטוקול ש' 20-22)
ובהמשך;


"ש: כששכרת את המשרד לא ראית שעובדים לפני המקטע הזה?
ת: לא ידעתי ספציפית שעלולות להיות עבודות ברח' הירדן, לא ידעתי ספציפית או לא זכרתי בעת ששכרתי את המשרד שהיו עבודות ברח' הירדן בטרם שכרתי, אולי בגלל שהסחתי את דעתי מהעניין, יודע שכן היו עבודות אבל לא העלתי על דעתי שהעבודות יהיו ב – 3 מטר סמוך למשרד שאני עומד לשכור.."
(עמ' 34 לפרוטוקול ש' 27-31).

45.
גם תשובתו של סלמן בחקירתו הנגדית בה
הוא מאשר כי ידע על ביצוע העבודות במקום "כן עבדו, זה לא משהו חדש", סותרת את טענתם של התובעים לפיה לא ידעו על ביצוע העבודות ברחוב(עמ' 33 לפרוטוקול ש' 7).

46.
מכאן, בנוסף לעובדה כי עניין ביצוע העבודות פורסם לציבור עוד בשנת 2011, אף
הוכח בפני
י כי עו"ד מלכא וסלמן ידעו על ביצוע העבודות עובר לתחילת ביצוען.




היתר בניה

47.
בסיכומיהם טענו התובעים כי העבודות נעשו ללא היתר בניה. לטענתם, בניית חללי כוהנים ברחוב מחייבת הוצאת היתר בניה . מנגד, טענו הנתבעים 1-3 כי לא היה צורך בהוצאת היתר בניה, שכן העבודות נעשו בהתאם לתוכנית מפורטת שאינה מצריכה הוצאת היתר בניה.

48.
סעיף 145 (א) (1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965
(להלן: "חוק התכנון והבניה"), קובע כי התוויתה של דרך, סלילת או סגירתה טעונה היתר בניה. יחד עם זאת, סעיף 261 (ד) לחוק התכנון והבניה קובע כלהלן:

"(ד)
על אף האמור בסעיף 145, מותרת התוויתה של דרך, סלילתה או סגירתה, בידי המדינה או בידי רשות שהוקמה לפי דין או בידי כל גוף הפועל מטעם המדינה לאחר שהוסמך לכך לפי החלטת הממשלה, אם נעשתה בהתאם לתכנית מפורטת מאושרת או בהתאם לתכנית מיתאר מקומית מאושרת הכוללת הוראות של תכנית מפורטת, ובלבד שניתנה הודעה על כך לרשות המקומית ולועדה המקומית הנוגעות בדבר"
(ההדגשה אינה במקור).


49.
מכאן, הרי שבעניינו, משעה שהעבודות בוצעו בהתאם לתוכנית מאושרת, לא היה צורך בהוצאת היתר בניה.

50.
פרשנותם של הנתבעים בסיכומיהם, לפיה בניית חללי כוהנים חייבה הוצאת היתר כזה, היות ומדובר "במבנה דרך" כהגדרתו בסעיף 261 (ה) (1) לחוק התכנון והבניה המחייבת הרשאה או היתר להקמתו, דינה להידחות.

51.
בסעיף ההגדרות של חוק התכנון והבניה הוגדר

"מבנה דרך" כ -
"מחלף, גשר או מנהרה לרבות חפיר או סוללה המצויים בתחילתו או בסופו של אחד מאלה;". (ההדגשה אינה במקור)

52.
לא ברור מדוע טוענים התובעים כי הגדרת "מבנה דרך" כוללת בחובה "כל בניין אחר", המצריך הוצאת היתר.

53.
למעלה מן הצורך אציין כי בהתאם לסעיף 1 (2) (ב) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז – 1967 (להלן: "תקנות התכנון והבניה") הרי העבודות בכביש אינן טעונות היתר וכך אף העיד המהנדס לביא
(עמ' 76 לפרוטוקול ש' 1-6).
54.
המסקנה הינה אפוא כי במקרה דנן, ביצוע העבודות לא הצריך הוצאת היתר בניה.

קיום הליך ההיוועצות

55.
התובעים טוענים כי במקרה דנן לא קוים הליך היוועצות כדין עם המשטרה, הנתבעת 4, לעניין הסדרי התנועה במקום ביצוע העבודות.

דין טענה זו להידחות ואפרט.


56.
עיון בנספח ז' לתצהיר המפקח ניסים שעניינו "סיכום התייעצות בין רשות תמרור לקצין משטרה" מיום 23.04.13, מלמד, כי הנתבעת 1 קיימה את חובת ההתייעצות האמורה. מסמך
זה נוקב בשמותיהם של קלמי כמנהל המחלקה הטכנית בנתבעת 1 וברדוגו כנציג המבצע את העבודה, כמי שטיפלו ודאגו לביצוע
ההתייעצות הנ"ל עם נציגי הנתבעת 4.

57.
נסיון התובעים לפגום במהימנות המסמך הנ"ל לא צלח, לטעמי. בעדותו נתן קלמי הסבר להליך ההיוועצות המתקיים באשר להסדרי התנועה טרם ביצוע העבודות בכלל ובפרט העבודות נשוא התביעה.
קלמי הבהיר בעדותו
כי ראשית, תכניות התנועה מאושרות על ידי מהנדסי תנועה מתחנת נצרת ולאחר מכן ממשיך הטיפול בתחנת טבריה (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 11-23).

58.
תשובותיו של קלמי בעניין קיום הליך ההיוועצות, שכנעוני כי הליך זה אכן קוים על ידי הנתבעת 1 עם המשטרה, כנדרש.

59.
בנוסף העיד בפני
י
ברדוגו
אודות קיום הליך ההיוועצות. תשובותיו של ברדוגו בעדותו, לאופן ביצוע הליך זה עלו בקנה אחד עם עדותו של קלמי והובילוני למסקנה כי הליך ההיוועצות עם המשטרה בוצע כנדרש. (עמ' 55 לפרוטוקול ש' 11-14).

60.
בעניין זה יצויין
כי טענת התובעים לפיה אישור ההיוועצות הוצא בדיעבד לא הוכחה. בעדותו אישר ברדוגו, כי הליך ההיוועצות החל עוד בחודש פברואר
2013 כאשר האישור הרשמי ניתן ביום 23.04.17. תשובה זו מתיישבת עם עדותו של קלמי, לפיה הליך ההיוועצות החל קודם למתן האישור הסופי.

61.
מכאן, טענתם של התובעים לפיה לא קוימה חובת היוועצות וכי האישור מיום 23.04.13 ניתן בדיעבד, לא הוכחה.

62.
לתמיכה בקיום
ההיוועצות כנדרש הוגשה תעודת ציבור מטעם הנתבעת 4 חתומה על ידי מהנדס התנועה, מר נמוז.
במסגרת תעודה זו העיד נמוז כי במקרה הנדון קיימו נציגי הנתבעת 1 הליך ההתייעצות עם המשטרה לגבי הסדרי התנועה הזמניים טרם ביצוע העבודות.

מר נמוז צירף לתעודה זו שהגיש מספר אישורים המעידים על קיום היוועצות בעניין העבודות ברחוב נשוא התביעה וכן העיד נמוז כי כל מסמכי ההתייעצות נכתבו בזמן אמת ולא בדיעבד.

63.
חקירתו הנגדית של מר נמוז לא היה בה כדי לסתור את האמור בתעודת עובד ציבור או להצביע
על פגם שנפל בהליך ההיוועצות אותו קיימה הנתבעת 1 עם המשטרה טרם ביצוע העבודות נשוא התובענה.

64.
בתשובותיו חזר מר נמוז ואישר כי טרם ביצוע העבודות, קוים הליך היוועצות מסודר (עמ' 60 לפרוטוקול ש' 12-16). עדותו של מר נמוז לא נסתרה.

65.
עולה מן האמור, כי טרם ביצוע העבודות קוים הליך היוועצות כדין, כאשר טענתם של התובעים ולפיה האישור בדבר קיום היוועצות אשר ניתן בתאריך 23.04.12, הוצא בדיעבד, נותרה בגדר טענה בעלמא וללא כל תימוכין.

הצורך בביצוע העבודות

66.
התובעים טענו כי לא היה
כל צורך בביצוע העבודות בכביש ואף לא היה צורך בהחלפת התשתיות במקום . לטענתם, ביצוע עבודות התשתית נעשה במסווה לצורך בניית חללי כוהנים במקום. למותר לציין כי טענה זו נדחתה ע"י הנתבעים מכל וכל.

67.
בסעיף 16 לתצהירו העיד עו"ד מלכא, כי החפירות שבוצעו במקום נועדו להקמת "חללי כוהנים" במסווה של "סלילת כבישים ושיפור תשתיות".
עו"ד מלכא הצהיר בסעיף 17 לתצהירו, כי משנחפר תוואי הכביש לעומק 2 מ', נחשפו מערכות הצנרת ונמצאו במצב מניח את הדעת, דבר אשר יש בו כדי לחזק את טענתו בעניין.

68.
טענותיו אלו של עו"ד מלכא לא הוכחו כנדרש ולאחר שמיעת עדותו של עו"ד מלכא, כלל לא ברור לי הבסיס לאמור בתצהירו בעניין זה.

69.
כפי שכבר קבעתי לעיל, הרי שהעבודות בכביש נעשו בסמכות וזאת
מכוח תכנית מפורטת להרחבת הכביש, הכוללת עבודות תשתית.

70.
ניסיונם של התובעים להעיד מי מטעמם, לרבות את
העד אקשטיין, על מנת לתמוך בטענה לפיה המטרה העיקרית לביצוע העבודות הייתה לצורך בניית "חללי הכוהנים" לא צלח ולא הוכח לפניי.

71.
בעניין זה אציין כי טענתו של עו"ד מלכא לפיה לא היה מקום להחלפת התשתיות ובכללם מערכת הצנרת בכביש, לא גובתה בכל אסמכתה או חוות דעת בתחום וברי כי אין בעדותו של עו"ד מלכא, אשר אינו מומחה מקצועי בתחום התשתיות כדי להרים את נטל ההוכחה הדרוש להוכחת טענתו כי לא היה יסוד להחלפת התשתיות ברחוב.

72.
הדברים יפים גם בכל הנוגע לעדותם של סלמן ועו"ד מסאלחה בכל הנוגע לטענה בדבר העדר הצורך בהחלפת התשתיות ברחוב ובפרט בשים לב לעדותו של סלמן אשר שלל כל הבנה טכנית שלו בתחום התשתיות (עמ' 32 ש' 8-11) ובכל הנוגע לידיעתו האישית בדבר הצורך בהחלפת תשתיות, הסתבר מחקירתו הנגדית, כי סלמן הסתמך על עדויות שמועה-

"לא. את זה שלא היו נזילות אני יודע. אנשים שעבדו שם הם חברים שלי ודיברתי איתם באופן יומי והם אמרו שהכל היה תקין".
(עמ' 33 לפרוטוקול ש' 14-16)


73.
גם עו"ד מסאלחה שללה בתשובותיה בחקירה הנגדית כי יש לה כל הכשרה טכנית או ידע בנושא
צינורות (עמ'
לפרוטוקול 40 ש' 11-13), כך שטענותיה בדבר
איכות התשתיות בכביש ממילא לא הוכחו.

74.
מנגד, הצהיר המפקח ניסים בסעיף 8 לתצהירו, כי העבודות כללו שינויים גיאומטריים, שינויים בהסדרי התנועה במרכז העיר טבריה , ביצוע חללי כוהנים והחלפת תשתיות המים והביוב.

75.
על עדות זו חזר ניסים בחקירתו הנגדית: "נדרשנו לבצע בכביש החלפה של כל התשתיות, מים, ביוב , ניקוז, תאורה, תקשורת, חברת חשמל, הורדת רשת עילאית לתת קרקעית" (עמ' 64 לפרוטוקול ש' 13-14).

76.
גם
המהנדס לביא הצהיר בסעיף 6 לתצהירו
על העבודות שנדרשו הנתבעים לבצע ופירט בחקירתו הנגדית את סוג העבודה שבוצעה ואשר כללה החלפת קווי מים וביוב, החלפת ריצופים ושינויים גיאומטריים בכביש (עמ' 71 לפרוטוקול ש' 18-20)

משנשאל לביא באם היה צורך בהחלפת מערכות המים והביוב, השיב כלהלן:

"ת: בהחלט היה צורך, מדובר במערכות ישנות שלא יכולות היו לעמוד בעומסים המתגברים והמערכות התבלו, היה צורך והייתה הזמנות להחליפם. צריך להבין שהחלפת מערכות מים וביוב דורשות חפירות, פעולות פיזיות ולכן באותה הזדמנות תמיד עדיף לרכז עבודות תשתית שונות לפעולה אחת כדי למזער הפרעה"
(עמ' 71 לפרוטוקול ש' 24-27).



77.
עדויותם של המפקח ניסים והמהנדס לביא היו מקצועיות ואמינות בעיניי ואכן שוכנעתי כי אכן היה צורך אמיתי בביצוע העבודות להחלפת התשתיות הישנות במקום.

78.
בנוסף, משנשאל סלימאן, מנהל עבודה בחב' מורד, על העבודות שבוצעו במקום השיב:

" היו שם 100 מערכות, ביוב חדש, מים, חשמל, תאורה, הרחבת הכביש מנתיב אחד ל – 2 נתיבים, אי תנועה, מדרכות חדשות, הכל חדש, זה לא ריפוד כביש"
(עמ' 52 לפרוטוקול ש' 17-18).

79.
על מצב מערכות המים והביוב העיד גם ברדוגו, מהנדס הביצוע בחברה וציין כי בזמן החפירה היו מצבם כלשונו "בכי רע" (עמ' 59 לפרוטוקול ש' 6-7).

80.
מכאן טענת התובעים לפיה לא היה צורך ו/או צידוק בביצוע עבודות התשתית לא הוכחה אלא להיפך הוכח לפניי כי היה צורך בהחלפת התשתיות הישנות במקום והרחבת הכביש על מנת להקל על עומסי התנועה במקום.

81.
טענתם של התובעים לפיה הסיבה העיקרית בגינה בוצעו העבודות בכביש נעשתה לצורך ביצוע "חללי כוהנים" הוכחה כלא נכונה. בעניין זה העיד המפקח ניסים כדלקמן:

"כשתחלנו לחפור את הכביש כדי להגיע לגובה ולבצע את התשתית גילינו קברים מתחת לכביש, פנינו למשרד התחבורה כדי להגיד שזה מה שיש או שנותנים אישור לחללים הלכתיים או שאנחנו ממשיכים בלי חללים הלכתיים, סלילה רגילה. בחסם נקבע ישיבה מידית עם הנהלת משרד התחבורה ורפרנט של האוצר ממשרד התחבורה, כיוון שמשרד התחבורה לא יכול לשלם את הכסף בלי שהאוצר מעביר כספים ובישיבה סוכם על הביצוע חללים הלכתיים ולאור הקביעה בישיבה כך נעשה הביצוע"
(עמ' 64 לפרוטוקול ש' 16-21).

82.
גם המהנדס לביא העיד בעניין זה, כלהלן:

" ש: נכון שהתהליך נועד בעיקר לחללי כוהנים?

ת: לא. במהות, המשימה הייתה החלפת התשתיות ושיפור הרחוב, מבחינה תנועתית ומבחינות אחרות, הגיאומטריה, הסדרי תנועה, תשתיות, זו המשימה הראשית. חללי הכהנים שבוצעו זה כתוצאה מהאילוצים שנוצרו שגילנו"
(עמ' 72 ש' 23-26)

83.
תשובותיהם של המפקח ניסים והמהנדס לביא
מובילות למסקנה חד משמעית ולפיה ביצוע חללי הכוהנים נבע
כתוצאה מכורח שנוצר במהלך העבודות, משעה שהתגלו קברים מתחת לכביש
אשר אילצו ביצוע של
"חללי כוהנים" ולשם כך אף הועבר תקציב נוסף מאת משרד האוצר.

84.
בנוסף טענו התובעים בסיכומיהם ם כי העבודות בכביש ובכללם ביצוע "חללי הכוהנים" התמשכו על פני מספר רב של חודשים, דבר שגרם להם הפרעה מרובה וסבל מתמשך. בהקשר זה טען עו"ד מלכא כי העבודות בוצעו תחת השגחה של גורמים חרדים מקהילות דתיות קיצוניות, אשר כפו הוראותיהם וגרמו לעיכוב בביצוע העבודות.


85.
מנגד
טען
ענתבי בעדותו
כי ביצוע "חללי הכוהנים" לא הביא לעיכוב בביצוע העבודות במקום וכי העבודות
נעשו בפרק זמן קצר יחסית (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 9-11 ). כן העיד ענתבי שבוצע מעבר להולכי רגל במקום על מנת שלא לפגוע בבעלי העסקים באזור (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 15-16).

86.
סלימאן חיזק טענה זו וטען
בעדותו כי פעל לביצוע העבודה בין השעות 07:00 עד 08:00 בבוקר טרם הגעת אנשים למשרדיהם הסמוכים לאתר העבודה (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 4-5), סלימאן אף שלל קיומו של רעש חריג במקום או אבק ולכלוך בצד החנויות והמשרדים הסמוכים לאתר העבודה
(עמ' 54 לפרוטוקול ש' 7-11).

87.
גם המפקח
ניסים והמהנדס לביא טענו כי העבודות בוצעו בקצב סביר ללא עיכובים מיותרים, כאשר הם נעשו תוך התחשבות בציבור וצמצום ההפרעה לציבור ככל שניתן.



88.
בחקירתו הנגדית שלל המפקח ניסים כי נוצר עיכוב בעבודות שגרם להתארכותם:


"לא. העבודה לא התעכבה מראש ידענו כמה זמן זה לוקח, עבדנו לפי מתווה מדויק ולוח זמן"
(עמ' 65 לפרוטוקול ש' 19).

בנוסף, בעדותו התייחס המפקח
ניסים לטענה לפיה העבודה גרמה לפגיעה ו/או לנזק לתובעים כלהלן:

"..כשהגענו למקטע האמצעי היינו עם ניסיון של עבודה מסודרת על כל בעלי המקצוע ובעלי התשתיות הלאומיות שלא קשורות אלינו, אנחנו מתואמים, זה חברת חשמל, בזק, תאגיד המים והביוב, העבודות עם פועלי הקבלן, עבדנו בצורה מסודרת ומסוכרנת, השארנו מדרכה מסודרת ומעבר לרכב בכיוון אחד ולא חסמנו את הכביש לגמרי כדי שהחיים ימשכו באופן שוטף.."
(עמ' 66 לפרוטוקול ש' 10-14)

89.
ברוח זו העיד גם המהנדס לביא ואישר בעדותו כי ביצוע העבודה נעשה בצורה מהירה (עמ' 76 לפרוטוקול ש' 16) ולא זיהה הפרעה יוצאת דופן כתוצאה מביצועה-


"...מדובר בעבודות תשתית משמעותיות במרכז העיר אין אפשרות שזה יתנהל אחרת, בהתחשב בנסיבות לא זהיתי הפרעה יוצאת דופן ברעש או אבק".
(עמ' 74 לפרוטוקול ש' 5-6).

90.
מהאמור לעיל
עולה כי ביצוע העבודה נעשה בהתאם לתוכנית וללוח הזמנים שנקבעו מראש. התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי הייתה חריג, לא כל שכן חריגה משמעותית מלוח הזמנים המתוכנן וכי נגרמו מטרדים של אבק, בוץ ורעש בצורה שאינה סבירה לסוג העבודות שבוצע ברחוב.

91.
בהקשר זה אציין כי עבודות פיתוח וסלילת כבישים מטרתן בסופו של יום לקדם את אינטרס הציבור ובין היתר את האינטרס העסקי של בעלי העסקים ברחוב ובכללם התובעים .
אני נכונה לקבל את טענת התובעים כי במהלך ביצועם של העבודות, הרי שמטבע הדברים נגרמה להם אי נוחות וטרדה במידה זו או אחרת. אולם יחד עם זאת דומני כי בסופו של יום יצא הפסדם של התובעים בשכרם, שעה שעם סיומן של העבודות מצב הרחוב ותשתיותיו השתפרו לאין ערוך והרחוב שינה פניו לטובה לרווחת התושבים ובעלי העסקים המצויים בו.



92.
בנסיבות המקרה הנדון, על בסיס הראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא קמה אחריות בנזיקין של הנתבעים כלפי התובעים וכי הנתבעים פעלו כנדרש בנסיבות ונקטו באמצעים סבירים לצורך מניעת נזקים כתוצאה מביצוע העבודות ברחוב ושיבוש מינימאלי ככל הניתן בנסיבות בהן מתבצעות עבודות תשתית רחבות היקף בסביבה עירונית.

93.
הגם שקבעתי כי דין התביעה להידחות, אדרש בתמצית לשאלת הנזק וזאת בבחינת למעלה מן הצורך.


נזקם של התובעים

94.


לטענת התובעים, כתוצאה מביצוע העבודות נגרמו להם נזקים ממוניים ולא ממוניים.

95.
בסיכומיהם טענו התובעים כי התובעת 1 נדרשה לבצע בידוד אקוסטי של חלונות המשרד
למניעת חדירת הרעש והאבק
ובשל כך מבקשת לפצותה בנזק לא ממוני בסך 50,000 ₪. בנוסף, צירפה התובעת 1 חוות דעתו של רואה החשבון מטעמה, בדבר הנזקים הנטענים שנגרמו לה עקב ביצוע העבודות
ואשר התבטאו בירידה בהכנסותיה.

96.

ככל ואכן בוצע בידוד אקוסטי, כי אז הייתה התובעת מס' 1 יכולה בנקל לצרף אסמכתה להוכחת הטענה ומשלא עשתה כן, אין מקום להידרש לטענתה זו.

97.
בהתייחס לחוות דעתו של
רוה"ח אמון
מטעם התובעת מס' 1,באשר לירידה בהכנסות, הרי שבסעיף 4 לחוות דעתו, קבע רוה"ח אמון כי
רמת התקבולים בחודשים 4-8/2013 – מועד ביצועם של העבודות, אינה שונה מרמת התקבולים לאותה תקופה בשנה הקודמת.

דומני, כי די בכך כדי לשמוט את טענת התובעת מס' 1 על הפסדי הכנסה ו/או השתכרות שנגרמו לה כתוצאה מביצוע העבודות ברחוב.

98.
למותר לציין כי הטענה בדבר ירידה בהכנסות נזנחה על ידי עו"ד מלכא עצמו, עת טען בחקירתו , כי אין בפיו טענה לירידת לקוחות של התובעת 1 כתוצאה מביצוע העבודות. (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 2-3 )


99.
לאור האמור לעיל הרי
שלא הוכח כי העבודות הסבו לתובעת 1 נזק כספי ובוודאי שלא הוכח כי עסקינן בנזק שאינו סביר, אשר יש בו כדי להקים במקרים מסוימים אשר הוכרו בפסיקה, זכות לקבלת פיצוי.

100.
חוות דעת נוספת שהגישו התובעים הינה חוות דעתו של יועץ המס אורן ועניינה הנזקים הנטענים שנגרמו לעסק שבבעלות סלמן.

בחוות דעתו מצביע יועץ המס אורן, על ירידה משמעותית במחזור העסקאות בחודשים בהם בוצעו העבודות לחודשים המקבילים בשנה הקודמת, היינו שנת 2012 .

101.
מחקירתו הנגדית של יועץ המס אורן עלה כי חוות דעתו לא התבססה על
נתונים אמיתיים ומדויקים וכדלקמן-

"כשהכנתי את חוות הדעת הוצאתי את המסמך הזה באוקטובר אני מניח שהתייחסתי לתקופות שלמות, לא הוצאת
z
יומי, התייחסתי לדיווח תקופתי, זה מה שאני יכול במערכת שלי, לקחתי חודש ימים, אם אתה אומר שחצי חודש היה חסר אני לא שולל מה שאתה אומר אבל אני בעבודה שלי אין לי אפשרות לתת חצאי חודש. אני אומר שלקחתי תקופות קודמות מקבילות, שמתקופה לתקופה ירידה במחזורים, ניתן לשייך לאותו אירוע שהיה. החוות דעת לא מתייחסת נקודתית"
(ההדגשה אינה במקור) (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 4-9).

102.
בחקירתו הנגדית אישר יועץ המס אורן כי אינו יודע מתי החלה הירידה הנטענת בהכנסות .(עמ' 28 לפרוטוקול ש' 17-18).

103.
תשובותיו של יועץ המס אורן בחקירתו הנגדית לימדוני כי הוא לא ידע מהי הסיבה שהביאה לירידה הנטענת בהכנסות העסק של סלמן, כאשר בעניין זה השיב כלהלן:

"ש: אתה גם לא יודע להגיד שזה קרה בגלל עבודות אולי זה קרה בגלל סיבות אחרות? ת: אני מניח שהעבודה שלי היא חשבונאית לבוא ולהציג שמשהו שקרה יכול להיות בגלל משהו שהיה, זה מה שאני מסוגל להגיד"
(עמ' 29 לפרוטוקול ש' 5-7).

104.
מחקירתו של סלמן עלה כי מלב טענתו הסתמית על ירידה בלקוחות בתקופת ביצוע העבודות, הרי שסלמן אינו יכול ליתן נתונים מדויקים לצורך הוכחת הנזק וכימותו. (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 25).

105.
מסקנת הדברים בפשטות, הינה כי גם סלמן לא הרים את הנטל להוכחת הנזק לו הוא טוען ואף מטעם זה דין תביעתו להידחות.

סוף דבר

106.
מכל האמור לעיל, התוצאה הינה כי התובעים לא עמדו בנטל הוכחת התביעה ודין תביעתם להדחות וכך אני מורה.

התובעים ישלמו לנתבעות 1-3, הוצאות משפט בסך של
2,000 ₪
ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום

כמו כן ישלמו התובעים לנתבעת 4
שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.






ניתן היום,
כ"ג אב תשע"ז, 15 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 30203-05/13 מאיר מלכא - משרד חברת עורכי דין, יוסף אברהם שיטרית נ' עיריית טבריה, החברה הכלכלית לטבריה (פורסם ב-ֽ 15/08/2017)