פסקי דין על אורן ליטוין | פסקי דין על עיריית רמת גן | פסקי דין על אבי סנדרוביץ חברת עורכי דין | פסקי דין על משה נסים | פסקי דין על רינקוב | פסקי דין על סנדרוביץ |

40449-06/16 תק     18/08/2017




תק 40449-06/16 אורן ליטוין נ' עיריית רמת גן, אבי סנדרוביץ חברת עורכי דין, משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה


18 אוגוסט 2017

ת"ק 40449-06-16 ליטוין נ' עיריית רמת גן
ואח'




לפני
כב' הרשם הבכיר אייל דוד


התובע

אורן ליטוין

, עו"ד


נגד


הנתבעים

1.עיריית רמת גן
2.אבי סנדרוביץ
חברת עורכי דין
3.משה נסים
, רינקוב
, סנדרוביץ
- עורכי דין




פסק דין

רקע
1.
לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעות להשיב לו סך של 2,152.25 ₪ בגין עיקול שהטילה על
חשבון הבנק שלו הנתבעת 1, באמצעות נתבעות 2 ו-3 , בשל חוב בגין
דו"חות חנייה. לטענת התובע, הוא אינו הבעלים של כלי הרכב מושא הדו"חות ופעולות הגבייה שננקטו
כנגדו אינן חוקיות. כמו כן, מבוקש לחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי לתובע בסך של 31,000 ₪ בגין הרשלנות כנגדו ופגיעה בשמו הטוב בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.


טענות התובע
2.
ביום 23/8/15 קיבל
התובע שיחת טלפון מפתיעה ומאיימת מטעם עובדת של הנתבעות 2 ו-3, הגב' שירה (להלן: " שירה").
3.
במהלך השיחה הודיעה לו שירה כי מעקלים נמצאים בדרכם אל ביתו בכתובת ברנר 23, קריית אונו, על מנת להוציא מיטלטלין מביתו אלא אם ישלם מייד
סך של 1,859 ₪ חוב בגין דו"חות חנייה בתוספת של 709 ₪ עבור הוצאות.
4.
הדו"חות ניתנו ביום 8/05/13 וביום 03/12/13 בתחום
שיפוטה של נתבעת 1 ומספרם 85427334 ו- 85427334 בהתאמה.
5.
הדו"חות הוסבו על שם התובע, למרות שאינו
הבעלים של כלי הרכב מושא הדו"חות.
6.
התובע הסביר לשירה כי לא קיבל כל דרישה לתשלום מהנתבעות וכי אינו מתגורר בכתובת שציינה ודרש כי תשלח לו את כל האסמכתאות מושא הגביה,
אולם שירה סירבה לכך בתוקף והמשיכה באיומיה.
7.
בתגובה שלח התובע ביום 23/08/15 מכתב לנתבעות, בדרישה לעכב את הליכי הגביה עד להמצאת הדו"חות המקוריים שנשלחו אליו לכאורה.
8.
בהמשך ולבקשת התובע, נשלח אליו מכתב אחד כללי שמסכם את חובו לכאורה, אולם לא התקבל כל פירוט וכל אסמכתא נוספת לאמיתות תוכנן של דרישות הנתבעות.
9.
ביום 16/2/16 ובזמן שהתובע היה סבור כי מכתבו בטיפול, הנתבעת 1 באמצעות הנתבעות 2 ו-3 עיקלה מחשבונו
בבנק סך של 2,152.25 ₪, סכום גבוה ממה שנמסר לו בשיחת הטלפון עם
שירה.
10.
ביום 5/6/16 פנה התובע לנתבעת 1 במכתב דרישה כי תפצה אותו על הנזקים והפגיעה בשמו הטוב אולם לטענתו, הנתבעת בחרה להתעלם גם מפנייתו זו.
11.
התובע מלין על חוקיות הגבייה מצד הנתבעות ועשיית עושר שאינו במשפט.
12.
הסעדים המבוקשים:
השבת סכום העיקול בסך 2,152.25 ₪ בתוספת
הפרשי הצמדה וריבית וכן פיצוי בגין רשלנות הנתבעות כלפיו ופגיעה בשמו הטוב בסך של 31,000 ₪.


סה"כ 33,152.25 ₪ הוא סכום התביעה.
טענות הנתבעות
13.
אין מדובר בחוב "לכאורה" אלא בחוב פלילי חלוט על הודעות תשלום קנס מס' 85427334 ו- 82137431 כאשר העיקול הבנקאי שמומש התייחס גם להודעת תשלום קנס מס' 95443735.
14.
הודעות תשלום הקנס הוסבו על שמו של התובע עקב הודעתה של חברת ההשכרה "שלמה
sixt
" כי במועדי ביצוע העבירות, התובע הוא
זה שהחזיק בכלי הרכב מושא הדו"חות.
15.
הודעות הקנס נשלחו ע"י הנתבעת 1 אל התובע בדואר רשום אל הכתובת הרשומה במשרד הפנים רחוב ברנר 23, קריית אונו, לאחר שהתובע התעלם מהודעות התשלום, הפך חובו לחלוט.
16.
התובע ידע על החוב כבר בחודש ינואר 2015
שכן ביום 20.1.15 פנה אל משרד הנתבעות 2 ו-3 בטענה כי לא קיבל את הדו"ח ובבקשה לקבל פירוט הוצאות גבייה ותפיחת החוב. הפירוט נמסר לו בעל פה וכן הובהר לו כי אין בטענותיו בכדי לעכב את הליכי הגבייה של החוב החלוט.
כל פעולות הגבייה בוצעו כדין בהתאם להוראות סעיפים 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982.
17.
התעלמותו של התובע מחובו, אילצה את הנתבעות להמשיך בהליכי הגבייה, על כן ביום 1/6/15 פקד את ביתו של התובע גובה מס לעיקול מיטלטלין ומאחר שאיש לא היה נוכח בבית, הושארה עבורו אזהרה בפתח ביתו.
18.
בניגוד לטענת התובע, פנייתו של החייב מיום 23/08/15 נענתה באופן מפורט ביום 2/9/15 במכתב שנשלח אל כתובת ביתו ואולם מכתב
התשובה מיום 5/6/16 התקבל במשרדי הנתבעת זמן קצר לפני הגשת התביעה כך שלא היה כבר טעם להשיב לפנייה אלא בכתב ההגנה.
19.
לאור האמור, הנתבעות מבקשות לייחס לתובע 100% רשלנות תורמת שכן ידע על חובו טרם הוטל העיקול, אולם בחר להתעלם ממנו ולא להסדיר את חובו .לכן, יש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובע בהוצאת הנתבעות.


דיון והכרעה
20.
סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי
:


"60(א)
בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד


(1)
לתשלום סכום שאינו עולה על 33,400 שקלים חדשים;


(2)
למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור בפסקה (1).
ובתביעה-שכנגד לסכום או לצו כאמור, ובלבד שהתביעות אינן לפי זכות שהומחתה או שהוסבה ואינן בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר."
(ההדגשות שלי א.ד)
21.
לפיכך, המחלוקת שלפנינו, אינה שאלת חוקיות הטלת הקנסות על התובע ועל מועד הפיכתם לחלוטים שכן כאמור לעיל, כל נושא ההרשעה הפלילית אינו בתחום סמכותו
העניינית של בית משפט לתביעות קטנות. המחלוקת נסובה על דבר הליכי הגבייה - האם ננקטו כדין והאם יש בהם כדי לזכות את התובע בתשלום פיצויים במצב בו קיים נגד התובע חוב פלילי חלוט.
22.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם והתרשמתי מעדויות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את התביעה כפי שינומק להלן.
23.
מחומר הראיות שהגישו הנתבעות, עולה בבירור כי בתאריכים המצוינים על גבי דו"חות החנייה, 8/5/13 ו- 3/12/13, כלי הרכב מושא הדו"חות, היו בחזקת התובע ששכר אותם מחברת ההשכרה "שלמה
sixt
".
24.
לכן, התקבלה בקשת המשכירה, להסבת הדו"חות על שם התובע ונשלחו אליו הודעות תשלום הקנס בדואר רשום לכתובתו ברחוב
ברנר 23 קריית אונו.
25.


התובע טען לעניין זה ,שאכן כתובת מגוריו היא בקריית אונו,
אולם ברח' שאול המלך 10 ולא ברח' ברנר 23 כפי שציינה הנתבעת 1 ומכאן שלא קיבל את המכתבים הנטענים ע"י הנתבעות.
26.
כידוע, על התובע מוטלת החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפני
ו, את דיותן ואת משקלן (
רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז
(4)981(2003).
27.
במקרה שלפנינו, התובע לא צירף כל אסמכתא התומכת בטענתו, לא צירף ראיות או מסמך המעיד כי הכתובת ברח' ברנר 23
קריית אונו, לא הייתה במועדים הרלוונטיים כתובת מגוריו, במקרה זה יכול היה
התובע לצרף צילום ת.ז. אולם בחר שלא לעשות כן ולמעשה לא עמד בנטל הוכחת טענתו.
28.


בנספח ב' לכתב התביעה ציין התובע מספר תא דואר הזהה לכתובת אליה נשלחו מכתבי ההתראה, דבר המעיד על כך שהתובע התגורר בכתובת אליה נשלחו המכתבים.
29.
לפיכך, אני דוחה את טענת התובע כי מכתבי ההתראה לא התקבלו בביתו ונשלחו לכתובת אחרת. בנסיבות העניין, מחדל זה נזקף לחובת התובע ויש בכך כדי לכרסם באמינות גרסתו.
30.
משקבעתי כי המכתבים אכן נשלחו אל כתובת התובע, אבחן כעת האם פעולות הגבייה בוצעו כדין.
31.
הודעת תשלום קנס מספר 85427334 הפכה חלוטה ביום 24.9.14 ולפי נספח א' לכתב ההגנה, ביום 4/12/14 נשלח
אל התובע מכתב התראה ע"י נתבעת 1 באמצעות נתבעות 2 ו-3. כמו כן, הודעת תשלום קנס מס' 82137431 הפכה חלוטה ביום 11.2.15 ומכתב התראה נשלח לבית התובע ביום 16/6/15. כן נשלחו מכתבי התראה נוספים לאחר שהתובע לא נענה לפניות לשלם את חובו.
32.
בהמשך ומשלא נענה התובע למכתבי ההתראה, נאלצה הנתבעת 1 באמצעות הנתבעות 2 ו-3 להמשיך בהליכי הגבייה ובהתאם לפקודת המסים, גובה מס פקד את ביתו של התובע ביום 01/06/15 ומאחר ולא היה איש בבית התובע, הושארה אזהרה בפתח ביתו.
33.
לתובע
נשלחה הודעה, טרם ביצוע עיקול ברישום על מיטלטלין בגין אי תשלום הקנס, הכל בהתאם לפקודת המסים (גבייה) - 1929.
34.
לפיכך, מקבל אני את גרסת הנתבעות כי העיקול שהוטל על חשבון הבנק של התובע, הוטל כדין.
35.
במסגרת הדיון לפני, טען התובע לראשונה כנגד חוקיות הפרוצדורה של גובה המס, לעניין זה סבור אני כי מדובר בטענה אשר לא רלוונטית למחלוקת ומקובלת עליי טענת הנתבעות כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו המקום המוסמך לדון בתקינות הפרוצדורלית.
36.
עוד טען התובע במהלך הדיון כי לא הציגו לו ולבית המשפט אסמכתא בכתב על משלוח דואר רשום עם אישור מסירה, לעניין זה סעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד – 1974 קובע חזקת מסירה לפיה רואים את ההודעות לתשלום קנס כאילו הומצאו כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, אלא אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעות מסיבות שלא תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.
37.
כלומר, בהתאם לדין ובנסיבות העניין התובע התעלם מהודעות הקנס ועל כן אין כל חובה מצד הנתבעות להראות אישורי מסירה וניתן לראות את ההודעות לתשלום הקנס כאילו הומצאו כדין.
38.
יוער כי למרות הוראות התקנה הנ"ל, הנתבעות צירפו לכתב ההגנה מכתב מיום 02/09/15
המסומן נספח ד', תגובה למכתב התובע מיום 23/8/15 בו מצורפים אישורי משלוח הדואר הראשון של הודעת תשלום הקנס וכן במסגרת הדיון לפני הנתבעות הציגו אישורי מסירה של דואר רשום מינואר 14, מרץ 14 ויוני 14, המסומנים נ/1 ו-נ/2.
39.
לפיכך, אני דוחה את טענת התובע כי מכתבי ההתראה מצד הנתבעות לא נשלחו כדין וכי לא קיבל התייחסות למכתבו מיום 23/8/15.
40.
למעשה, משבחר התובע להתעלם מהודעות תשלום קנס שנשלחו אליו בדואר רשום, הפך חובו לחלוט.
41.
התובע ידע על החוב, התעלם ממכתבי ההתראה וברגע שהנתבעת 1 נאלצה להמשיך בהליכי הגבייה ולהטיל עיקול, הגיש תביעה זו.
42.
סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע
:


"רשלנות

רש
לנות

.35


עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."
43.
במקרה שלפנינו, בניגוד למקרים אחרים שעלו בפסיקה, חובו של התובע הינו חוב אמיתי. כמו כן, אני סבור כי הנתבעות נהגו כלפי התובע, במיומנות ובשקידה סבירה בעת שנקטו כנגדו הליכי גבייה והטילו עיקול על חשבונו בבנק. לפיכך, אני דוחה את טענת התובע כי הנתבעות נהגו כלפיו ברשלנות.
44.
לעניין רכיב התביעה.
פיצוי בגין לשון הרע,
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע
קובע: "לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול", בין היתר,
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה ללעג מצידם בשל מעשים או התנהגות המיוחסים לו. (
סעיף 1(1)לחוק)
; "לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות
ממיוחסות לו" (
סעיף 1(2)
לחוק); "לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו" (
סעיף 1(3)
לחוק).
45.
סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע
קובע: "רואים כפרסום
לשון הרע... אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע".
בסעיף 7
לחוק נקבע כי: "פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר, זולת הנפגע, תהא עוולה אזרחית..."
46.
במסגרת הדיון לפני העידה שירה כי
אינה זוכרת את המקרה של התובע והתובע בתגובה ביקש לצרף הקלטת שיחה בינו לבין העדה.
47.
אני מקבל את עמדת הנתבעות כי מאחר והתובע לא צירף את ההקלטה לכתב תביעתו ובחר להעלות זאת לראשונה במהלך הדיון,
יש בכך חוסר תום לב מצד התובע ומחדל זה מכרסם באמינות גרסתו.
48.
בפסיקה נקבע שהטלת עיקול של כדין על זכויות כספיות של "חייב" אצל צדדים שלישים,
49.
למשל עיקול על חשבון בנק, יכולה להיחשב בנסיבות מסוימות כהוצאת לשון הרע על ה"חייב". ראה
למשל
ת"ק (תל-אביב-יפו) 1234-09-08
-
עמי

סביר
,
עו
"
ד

נ
'
עירית

תל
-
אביב
-
יפו
(23/03/09);ת"ק (חיפה)64789-03-17 מחאגנה נ' עיריית אום אל פאחם (10/07/17 ).
50.
יודגש כי גם לו הייתי מגיע למסקנה כי טענות התובע מוצדקות,
גם אז הייתי מורה על דחיית תביעתו במלואה. בגין אשם תורם של 100% .


ראו לעניין זה סעיף 65 לפקודת הנזיקין
הקובע:




"
65 . התנהגות התובע

נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא
שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע
או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק".

במקרה שלפנינו, התובע בחר לשבת באפס מעשה ופסח על שני הסעיפים. הוא לא טרח לנקוט באמצעים המשפטיים שעמדו לרשותו להשיג על
הסבת הדו"חות אליו על ידי הבעלים של כלי הרכב או על עצם החיוב הכספי על פי הדו"חות, על ידי פנייה בהליך מתאים לבית המשפט לעניינים מקומיים, לחלופין, לשלם את החוב תחת מחאה ולנקוט הליך משפטי להשבת הכספים שנגבו ממנו לטענתו שלא כדין.
51.
חובת הקטנת הנזק נובעת הן מהשכל הישר והגיון הבריא והן מהחובה הכללית לנהוג בתום לב . כמשפטן התובע ידע והיה צריך לדעת היטב את התוצאות הצפויות כתוצאה ממחדליו היעדר
הטיפול בתשלום הדו"חות. התובע
כמי ששמו הטוב יקר לליבו, היה צריך לכלכל את צעדיו בתבונה, להקטין את נזקיו ולשלם את סכומי הדו"חות בסך של 2,152
₪ ולמנוע את הנזק לשמו הטוב, במיוחד במצב בו הוא מעריך את הנזק ב- 31,000 ₪
פי 15 !!! מסכום הדו"חות.
52.
אין ספק כי נקיטת הליכי גבייה
מנהליים ובמיוחד הטלת עיקול על חשבון בנק עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשמו הטוב של "החייב" . אולם, מאחר שקבעתי שפעולות הגבייה, לרבות הטלת העיקול על חשבון הבנק של התובע, בוצעו כדין הרי שאין מדובר ברשלנות של הנתבעות כלפיו או פגיעה בשמו הטוב של התובע
ועל כן אני דוחה רכיב תביעה
זה.
סוף דבר
53.
לאור כל האמור, אני קובע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. לפיכך, אני דוחה את התביעה על כל מרכיביה ומחייב את התובע לשלם לכל אחד משלושת הנתבעים
הוצאות משפט בסך של 500 ₪ שישולמו עד ליום 01/10/17 שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי להגיש בתוך 15 ימים מיום קבלתו בקשת רשות ערעור
לבית המשפט המחוזי מרכז לוד .


המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ו אב תשע"ז, 18 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 40449-06/16 אורן ליטוין נ' עיריית רמת גן, אבי סנדרוביץ חברת עורכי דין, משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ (פורסם ב-ֽ 18/08/2017)