פסקי דין על גיא כהן | פסקי דין על ג'רוזלם פוסט | פסקי דין על חיים גריידינגר | פסקי דין על דורון כהן ואח' |

22577-11/14 א     20/08/2017




א 22577-11/14 גיא כהן נ' ג'רוזלם פוסט בע"מ, חיים גריידינגר, דורון כהן ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה


20 אוגוסט 2017
ת"א 22577-11-14 כהן נ' ג'רוזלם פוסט בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת הבכירה
ניצה מימון שעשוע

תובע
גיא כהן


נגד

נתבעים
1.

ג'רוזלם פוסט בע"מ
2. חיים גריידינגר
3.

דורון כהן
4. גולן בר יוסף




פסק דין


בפני
תביעה כספית שעילתה פרסום לשון הרע והפרת הוראה חוקית.


התובע שימש עד אוגוסט 2013 כמנכ"ל חברת חדרי חרדים בע"מ, המפעילה אתר אינטרנט בשם "בחדרי חרדים" ובו פורום חרדי פעיל בנושאי אקטואליה, חדשות וצרכנות (להלן: האתר).

הנתבעת 1 הינה המוציאה לאור של עיתון "מעריב השבוע" המופץ במהדורה מודפסת וגם באינטרנט, יחד עם יתר הנתבעים, המשמשים כעורכי העיתון, הוציאו דיבתו של התובע רעה, בכתבה שנכתבה ע"י הנתבע 2 (להלן: הכתב) ופורסמה בעיתון ביום 13.9.14 (להלן: הכתבה).

העובדות
ביום 13.9.14 פרסמו הנתבעים את הכתבה, שכותרתה "קיבלנו 40 אלף. עכשיו אנחנו בצד שלו: תקשורת חרדית שלא הכרתם". בכותרת המשנה נכתב: "איש התקשורת החרדי, דודי זילברשלג, התייצב לראיון עיתונאי באתר "בחדרי חרדים" בעקבות נסיון הסחיטה שעבר, אבל לא ידע שגורלו כבר נחרץ. לידי מעריב – סופהשבוע הגיעו התצהירים שהגיש עורך בכיר באתר, החושפים את הצד האפל של התקשורת החרדית".

בפתח הכתבה תואר האתר כמוביל ומשפיע בציבור החרדי, וככזה שבכוחו להוביל סדר יום במגזר. בהמשך תוארה פרשיה של סכסוך עסקי בין דודי זילברשלג (להלן: זילברשלג) לפרץ הירשנבוים לגבי השליטה בעמותה שהקים זילברשלג, סכסוך אשר בעטיו הופעלה "נערת פיתוי" כלפי זילברשלג, ונעשה לגביו נסיון סחיטה, אך הוא התלונן במשטרה והתראיין לתקשורת לגבי פרשה זו. צויין כי זילברשלג הוזמן להתראיין גם באתר, ע"י עורך בכיר בשם דב פוברסקי (להלן: פוברסקי), ונערך עמו ראיון וידאו. נכתב כי כאשר פורסמה הכתבה בינואר 2011, "גילה זילברשלג כי נפל קרבן פעם נוספת": הכתבה היתה מוטה נגדו וכללה האשמות של הירשנבוים בשחיתות שלו בניהול העמותה והטעיה של הירשנבוים במו"מ. צויין עוד, כי במקביל פורסמו בעילום שם טוקבקים נגד זילברשלג באתר. צויין כי זילברשלג הגיש תביעת לשון הרע נגד התובע, מפעילת האתר ובעלי תפקידים בו, ביניהם פוברסקי. זילברלשלג טען בתביעתו ובראיון בתקשורת כי האתר פרסם נגדו השמצות בלי לבקש תגובה וכי הרבה אנשים מרגישים מאויימים ע"י האתר, משום שהוא מנוהל ע"י "רשימות חיסול" ואינטרסים זרים, וכי יריביו קונים בכסף פרסומים נגדו באתר. צויין כי האתר הגיש תביעה נגדית של לשון הרע על דברי זילברשלג.

כן נכתב בכתבה, כי בשנת 2012 עצרה המשטרה את מנכ"ל האתר ובכירים נוספים בחשד לסחיטה ואיומים נגד אישים חרדים, כי מעצרו של התובע הוארך שוב ושוב וכי ביוני 2014 לאחר סחבת תמוהה ועינוי דין לכל המעורבים בפרשה, הודיעה הפרקליטות כי תגיש כתב אישום נגד כהן ונגד מפעילת האתר בפרשה זו, בכפוף לשימוע.

בהמשך הכתבה צויין, כי לפני כשנה חלה תפנית בתביעה של זילברשלג נגד האתר והתובע, כאשר נערך הסדר בין פוברסקי לזילברשלג, לפיו מסר פוברסקי תצהיר על המתרחש מאחורי הקלעים של האתר, וזאת בתמורה להסרתו מרשימת הנתבעים.

בהמשך לכך, תצהירו של פוברסקי הובא כשהוא מצוטט כמעט במלואו. נאמר בו, כי ידו של פוברסקי לא היתה בפרסום הכתבה השלילית על זילברשלג באתר, אלא להפך – בעקבות הראיון שערך ועל בסיסו נכתבה כתבה אוהדת כלפיו (ע"י כתב בשם ברייטקופף), הוא אישר אותה והיא הועברה לעורך הראשי, אך אז התבקש ע"י המנכ"ל (התובע) לראיין גם את עורך דינו של הירשנבוים. פוברסקי עשה כן. להפתעתו, גילה פוברסקי כי פורסמה כתבה אחרת מזו שהעביר לעורך, החתומה באופן קיבוצי ע"י "צוות כתבי בחדרי חרדים" והמשמיצה את זילברשלג כעבריין מושחת. פוברסקי תאר שורת הבדלים בין הכתבה שערך לבין זו שפורסמה, וציין כי זילברשלג לא התבקש להגיב בראיון עמו על הדברים שפורסמו בכתבה. לאחר פרסום הכתבה, שאל פוברסקי את התובע מדוע נעשו השינויים בכתבה ללא יידוע והתייעצות עמו, ותשובתו היתה כי קיימים אינטרסים כלכליים שפוברסקי אינו מודע אליהם, וכי קיבל מפרץ הירשבוים 40,000 דולר ולכן "אנחנו מעתה בצד שלו". בהמשך מובאים ציטוטים נוספים מתצהיר פוברסקי לגבי נסיונות שעשה, בסיוע רבנים, להסרת הכתבה
מהאתר, וסירוב התובע לכך. כן כתב פוברסקי בתצהירו כי באתר מתפרסמים טוקבקים בלתי מזוהים נגד זילברשלג, שמאחוריהם עומדים למעשה כתבי האתר, המסתתרים מאחורי שמות כינוי ("ניקים") מסויימים.

צויין עוד בכתבה, כי התביעה נמצאת לקראת סיום וכי בית המשפט יחליט אם לאמץ את עדותו של מי שהיה מעורכיו הראשיים של האתר ואשר החליט, בשל נקיפות מצפונו, לחשוף את שהתחולל מאחורי הקלעים.

בסיום הכתבה נכתב בהדגשה כי "גיא כהן
מסר בשם "בחדרי חרדים" בתגובה: דבריו של פוברסקי הם שקר וכזב, לא היו דברים מעולם".

טענות התובע
א. הציטוטים מתצהיר פוברסקי הם חלקיים ואינם בגדר דין וחשבון נכון והוגן של התצהיר בפרט ושל ההליך המשפטי בתביעה האזרחית בכלל, ועל כן הכתבה אינה חוסה תחת ההגנה של פרסום מותר לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. כך, נטען כי הכתב לא פרסם את מה שכתב פוברסקי בכתב ההגנה שלו (ת/1), בו הכחיש את טענות זילברשלג, ולא את מה שעלה מהחקירה הנגדית שלו (ת/2).

ב. הכתבה כוללת, בנוסף לתצהיר, אמירות משמיצות מאת הכתב, והן: זילברשלג "לא ידע שגורלו כבר נחרץ"; ו-"גילה זילברשלג כי נפל קרבן פעם נוספת".

ג. בכתבה פרסם הכתב את עובדת מעצרו והארכת מעצרו של התובע במסגרת פרשת החשדות לסחיטה של אישים במגזר החרדי בקשר לפרסומים באתר, וזאת בניגוד לצו איסור פרסום שניתן במסגרת הליכי המעצר בהחלטה מיום 11.4.12 על פרסום שמו של התובע ותמונתו בהקשר זה, ואשר לא הוסר עד להגשת כתב האישום נגד התובע בפרשה זו, ביוני 2015. בהקשר זה טוען התובע לפגיעה בפרטיות ולהפרת הוראה חוקית, שיש בהן להעצים את לשון הרע שפורסמה. נטען כי הכתב ידע על צו איסור הפרסום מעצם נוכחותו בדיון באפריל 2012 בו ניתנה ההחלטה להותיר את הצו על כנו. נטען כי מיד לאחר פרסום ההודעה של הפרקליטות, ביוני 2014, בדבר ההחלטה להגיש כתב אישום נגד התובע, שלחה פרקליטות מחוז ירושלים הודעה לכלי התקשורת בדבר קיומו של צו איסור פרסום.

ד. נטען כי בעת פרסום הכתבה היה הכתב בתפקיד עורך באתר אינטרנט לסקטור החרדי המתחרה באתר, ופעל משיקולים זרים.

טענות הנתבעים:
א. במסגרת תביעתו של זילברשלג המתנהלת בדלתיים פתוחות הוגש תצהירו של פוברסקי בעניין הכתבה על זילברשלג. נטען, כי ציטוט מהליך משפטי פומבי נכלל בפרסומים המותרים, שאינם מקימים עילה לתביעת לשון הרע בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. נטען כי הציטוט מהתצהיר היה הוגן וכלל את כל העובדות הרלוונטיות, וכי ניתנה לתובע הזכות לשפוך אור מטעמו על תצהיר פוברסקי ולמסור תגובתו לכתבה, בהיקף שיבחר לנכון, אך הוא בחר להסתפק באמירה: "דבריו של פוברסקי הם שקר וכזב. לא היו דברים מעולם" - אמירה אשר צוטטה מפיו בכתבה.

ב. האמירות שהוסיף הכתב בכותרת המשנה ובגוף הכתבה, "גורלו נחרץ" ו"נפל קרבן פעם נוספת" הינן בגדר מסקנה לגיטימית ומתבקשת מהעובדות שפורטו בתצהיר פוברסקי, וחלה עליהן הגנה של הבעת דעה בתום לב.

ג. הכתב לא ידע בעת פרסום הכתבה כי צו איסור הפרסום עדיין בתוקף, והסתמך על כך שהפרקליטות הודיעה ביוני 2014 כי הוחלט להגיש נגד התובע כתב אישום בפרשה, בכפוף לשימוע, כפי שפורסם בכתבה. תמצית ההודעה היתה, כי אישים שונים שפורסמו נגדם השמצות באתר פנו לתובע, בדרישה להסרתם, והתובע דרש מהם סכומי כסף גבוהים כתנאי להסרת הפרסומים השליליים, ואף הציע להם עסקאות של "הגנה" ומניעת פרסומים שליליים בעתיד כנגד תשלום נכבד נוסף. הנתבעים טוענים כי רציונל ההחלטה בה ניתן צו איסור הפרסום ע"י כב' השופטת בר אשר צבן היה כי "איני סבורה שיש הצדקה לפרסום שמו של המשיב או תמונתו באופן שיעצים את הנזק שנגרם לו ולמשפחתו כל עוד הוא מצוי בשלב חקירתו וטרם הוחלט על הגשת כתב אישום נגדו". משהוחלט על הגשת כתב אישום, סבר הכתב בתום לב כי תוקפו של צו איסור הפרסום פקע. עוד טוענים הנתבעים, כי אזכור מעצרו של התובע הינו עובדה שולית ביחס לכתבה, וכי לשון הרע העולה ממנה מתגמדת לנוכח יתר הפרטים בכתבה – תצהירו של פוברסקי המתאר באופן חמור את השחיתות שבהתנהלות התובע כמנכ"ל האתר, ועצם הודעת הפרקליטות על ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו בעבירות סחיטה באיומים בכפוף לשימוע – הודעה שיש לה משמעות "מפלילה" כבדה בהרבה בעיני הקורא הסביר, לעומת עצם המעצר לפני שנתיים לצרכי חקירה. נטען כי התובע עצמו אזכר בתקשורת את עובדת מעצרו, וכי לא נגרם לו כל נזק כתוצאה מהפרסום של עובדה זו בכתבה. להשלמת התמונה יצויין, כי אמנם הוגש כתב אישום נגד התובע ביוני 2015, המונה 11 אישומים בעבירות סחיטה באיומים בקשר עם פעילות האתר והפרסומים בו, וההליך הפלילי נגדו תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בירושלים.

ד. הנתבע טוען כי בעת כתיבת הכתבה ופרסומה, לא היה לו כל קשר עם האתר המתחרה
kooker

שצויין בכתב התביעה.

העדויות שנשמעו היו של התובע ושל הכתב, וכן הוגשו מסמכים רלוונטיים.

דיון
להלן אתייחס לטענות הצדדים בנקודות שבמחלוקת, לפי סדרן לעיל.

א. לאחר עיון בתצהיר פוברסקי, אני קובעת כי הציטוטים ממנו בכתבה הינם נרחבים, סדורים ומדוייקים, ועונים על הדרישה של "דין וחשבון נכון והוגן" בסעיף 13 לחוק. לא הושמט מהתצהיר כל פרט שעשוי היה לשנות את התמונה העולה מהכתבה, והסעיפים שלא צוטטו בכתבה הושמטו כדי להימנע מאורך והעמסה מיותרים. הסעיפים שהושמטו היו באותה רוח של הסעיפים שצוטטו, והמסקנה שעלתה מהם היתה זהה. לפיכך אני קובעת כי פרסום תצהירו של פוברסקי, באופן בו פורסם בכתבה, הינו בגדר דין וחשבון נכון והוגן מתוך ההליך המשפטי בין זילברשלג לתובע ולאתר.

אשר לטענת התובע, כי היה על הנתבעים לפרסם בכתבה גם כי בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים באותו תיק הכחישו הנתבעים, כולל פוברסקי, את הטענות שהועלו בתביעה, וכי נחקר ארוכות על תצהירו, אני סבורה, לאחר עיון בכתב ההגנה (ת/1) ובפרוטוקול (ת/2) מתיק תביעת זילברשלג, כי העובדה שפוברסקי היה "בסירה אחת" עם יתר הנתבעים בתיק עד לשלב בו הגיע להסדר עם התובע, שכתוצאה ממנו הוסר מרשימת הנתבעים והגיש את התצהיר, הובהרה כדבעי בכתבה, והקורא קיבל את המידע הרלוונטי ויכול היה לשאול את עצמו האם אכן מדובר במי שמצפונו ייסר אותו, כפי שנכתב בכתבה, או בהסדר המבוסס על שיקולים אחרים. מעיון בחקירה הנגדית של פוברסקי מיום 9.9.14, שלא היתה בפני
הכתב בעת פרסום הכתבה, עולה כי פוברסקי לא חזר בו מכך שהתובע אמר לו שהירשנבוים שילם לו 40,000 דולר תמורת הכפשות נגד זילברשלג, אלא להפך, עמד על כך (עמ' 23, עמ' 71) ואף הסביר מדוע בחקירתו במשטרה אמר רק ששמע על כך מגורמים באתר, מבלי לפרט ממי, וזאת לדבריו בשל עצת עורך דינו דאז, לצמצם את עדותו המפלילה במשטרה ולומר את המינימום. לפיכך, אני קובעת כי גם עיון במסמכים נוספים בתיק זילברשלג, לא היה משנה את התמונה כפי שפורסמה בכתבה, ולא היה בה להביא למסקנה כי האמור בתצהירו אינו אמין.
בנוסף, ניתנה לתובע האפשרות להציג את גרסתו וטענותיו המלאות ביחס לתצהיר פוברסקי, לרבות התייחסות למה שטען בתחילה פוברסקי בכתב ההגנה ומה שאמר בחקירה הנגדית, ולהעלות את סברתו לגבי המניעים שעמדו בבסיס מתן התצהיר, אך הוא בחר להסתפק בהכחשה כללית לקונית (תמליל השיחה עם התובע – נספח 13 לתצהיר הכתב).

אשר לפרסום חלקים אחרים של ההליך המשפטי, הרי שפרסום כתבה על תצהיר דרמטי החושף את הנעשה מאחורי הקלעים של האתר, לא חייב את הכתב לסקור באותה מידה של פירוט וציטוט את כל ההליכים הקודמים בתביעות ההדדיות ואת הנטען ביתר התצהירים שהוגשו. די בתיאור כללי נכון ומאוזן של ההליך המשפטי וטענות הצדדים זה כלפי זה, כאשר צויין בכתבה כי גם התובע והאתר הגישו תביעת לשון הרע נגד זילברשלג בשל ההאשמות שהטיח בהם בתקשורת, ובפרסום הכחשת התובע, בשמו ובשם האתר, את טענות זילברשלג ואת תצהיר פוברסקי.

לפיכך אני קובעת כי החלקים בכתבה שיש בהם ציטוטים מתצהיר פוברסקי הם בגדר פרסומים מותרים לפי סעיף 13(7) לחוק.

ב. האמירות בכותרת המשנה של הכתבה ובגוף הכתבה, כי זילברשלג "לא ידע שגורלו כבר נחרץ" בעת שהתראיין אצל פוברסקי עבור האתר, וכי "נפל קרבן פעם נוספת", הינן מסקנות הנובעות במישרין מהחשיפה של ההתנהלות המושחתת המתוארת בתצהיר פוברסקי, ללא כל הקצנה והגזמה. הכתב היה רשאי להוסיף ביטויים ציוריים אלה, כחלק מתיאור השתלשלות העניינים מנקודת מבטו של זילברשלג, בהתבססו בתום לב על תצהיר פוברסקי, שלא היתה לו סיבה ממשית להאמין כי אינו אמת. ברי כי הקורא הסביר של הכתבה מבין על נקלה כי הן התוכן, הן הביטויים הציוריים דנן והן הכותרת מבוססים על תצהיר פוברסקי, שהינו בעל דין שהגיע להסדר עם הצד שכנגד ומסר תצהיר לטובתו, כאשר אמינות התצהיר צריכה להבחן על ידי בית המשפט הדן בתביעה, ואינה בבחינת "זה ראה וקדש". לפיכך, הביטויים דנן חוסים תחת ההגנה של הבעת דעה בתום לב על התנהגות התובע בקשר לעניין ציבורי, לפי סעי 15(4) לחוק.

ג. הוכח כי צו איסור הפרסום עמד בתוקף עד להגשת כתב האישום, וביוני 2014, שלושה חודשים לפני פרסום הכתבה, אף נשלחה למערכות כלי התקשורת הודעה מהפרקליטות, סמוך אחרי ההודעה על ההחלטה להגיש נגד התובע כתב אישום בכפוף לשימוע, המזכירה את קיומו של צו איסור הפרסום. הכתב העיד כי לא ידע על ההודעה דנן, מאחר שאינו כתב משפטי, וסבר בתום לב כי הצו פקע מאחר שפורסם ע"י הפרקליטות כי הוחלט על הגשת כתב אישום. לא הוגשו ע"י הנתבעים תצהירים מטעם מערכת העיתון מעריב והעורך הראשי, שיש בהם לשפוך אור בנקודה זו, ועל כן יש להניח לחובתם, שהנתבעת 1 ככלי תקשורת קיבלה את ההודעה מהפרקליטות על קיומו של צו איסור הפרסום שעדיין נמצא בתוקף. לפיכך, כשלו הנתבעים בכך שלא היו ערים לכך שהכתבה כללה פרט אודות מעצרו של התובע בפרשה זו, שעדיין היה תחת איסור פרסום.

הנתבעים לא שפכו אור על הסיבה להפרת הצו, אך התרשמות היא כי מדובר במחדל רשלני ולא במעשה זדוני, וזאת לנוכח ההתייחסות הקצרה והאגבית לנושא המעצר בכתבה, אשר כמעט כולה התייחסה לתביעת זילברשלג ולתצהירו של פוברסקי. בנוסף, הוכח כי מיד לאחר קבלת מכתב התראה מעורך דינו של התובע, הסירו הנתבעים מהאתר את ההתייחסות למעצר התובע בפרשה בעבר.

יצויין, כי חרף צו איסור הפרסום, פורסמה תכנית תחקיר של רביב דרוקר בערוץ 10 בטלויזיה ובאינטרנט בינואר 2014 לגבי האתר. בתחקיר פורסמה חקירת המשטרה בפרשת המתלוננים שנסחטו ע"י התובע, וכן פורסם שמו של התובע כבעל האתר שנעצר לימים ארוכים. התובע מצוטט בכתבה
בשיחה עם העורך ובעל האתר במלים: "הייתי עם אזיקים על הידיים 14 יום".

כמו כן, לאחר פרסום הודעת הפרקליטות ביוני 2014, פורסמו בכלי התקשורת ידיעות בולטות על ההחלטה להגיש כתב אישום נגד התובע, בהן הופיע שמו של התובע ובחלק מהמקרים גם תמונתו.

בנסיבות אלה, בבחינת משמעות הפרת צו איסור הפרסום ביחס למעצר בעיני הקורא הסביר, ברי כי ההתייחסות הקצרה בכתבה למעצרו של התובע לצרכי חקירה לפני שנתיים, כאשר כבר פורסם בכל אמצעי התקשורת שיוגש נגד התובע כתב אישום על פרשה של סחיטת מתלוננים רבים בקשר עם פרסום הכפשות עליהם באתר, הינה בבחינת "שלג דאשתקד" שאין לו משמעות משמיצה נוספת, אל מול הפרסום המותר והנכון של ההחלטה על הגשת כתב אישום חמור נגד התובע בפרשה זו. לפיכך, גם אם כשלו הנתבעים בהפרת צו איסור הפרסום, לא נגרם לתובע בשל כך נזק נוסף על הפגיעה בשמו הטוב שנגרמה מעצם פרסום הכתבה, שתוכנה היה בגדר פרסום מותר ו/או חוסה תחת ההגנות בחוק.
ד. לא הוכחה הטענה כי בעת פרסום הכתבה היה לכתב קשר עם אתר מתחרה בשם
kooker
, או כי פרסום הכתבה נבע ממניעים זרים. הכתב העיד כי הקשר בינו לבין האתר דנן נפסק חודש או חודשיים לפני פרסום הכתבה, ועדותו לא נסתרה.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

בנסיבות המתוארות בסעיף ג' לעיל, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ח אב תשע"ז, 20 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 22577-11/14 גיא כהן נ' ג'רוזלם פוסט בע"מ, חיים גריידינגר, דורון כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 20/08/2017)