פסקי דין על צבי בורקו | פסקי דין על אריה פרידמן

39777-02/15 א     21/08/2017




א 39777-02/15 צבי בורקו נ' אריה פרידמן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 39777-02-15 בורקו נ' פרידמן





לפני
כבוד השופטת הדס פלד

ה
מבקש:
צבי בורקו
ע"י ב"כ עו"ד רעות צומעי


נגד

המשיב
:
אריה פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד רמי קוגן




החלטה


זוהי ההחלטה בבקשת המבקש, התובע, למתן

פסק דין
כנגד המשיב, הנתבע.

רקע עובדתי

1.
המבקש הגיש לביצוע שטר חוב ע"ס 1 מיליון ₪ מיום 5.8.2012 אשר חתום ע"י המשיב, להבטחת החזר הלוואה. בהתאם להסכם ההלוואה מיום 5.8.2012, היה על המשיב להחזיר את ההלוואה ביום 1.7.2014.

2.
המשיב הגיש התנגדות לביצוע השטר ואף תיקן את ההתנגדות ביום 5.7.2015.

3.
במסגרת ההתנגדות, טען המשיב, כי ביום 20.7.14 הגישו הוא וחברת בוטיק הוטל ים המלח בע"מ, תביעה ע"ס 8 מיליון ₪, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 36997-07-14 ), כנגד המבקש וכנגד נתבעים נוספים, מרדכי איבגי וחברת מצלר יזמות ובניה בע"מ (להלן: "התביעה במחוזי"; "הנתבעים" וגם "איבגי" ו"מצלר" בהתאמה).

לטענתו, התקשר עם הנתבעים בהסכם שותפות להשבחת זכויות בניה בנכס ברחוב תרשיש 7 באילת ואף הצליח להכפיל את זכויות הבניה בגינו וזכאי לקבל 50 אחוז מהרווחים שנוצרו מהגדלת הזכויות.

4.
המשיב הוסיף וטען במסגרת ההתנגדות, כי חלקו ברווח עולה פי כמה, על סכום החוב הנטען במסגרת תיק זה, כי הנתבעים ובכללם המבקש, התחייבו בפני
ו שלא לנקוט בהליכים לגביית החוב וכי ההלוואה תקוזז מהסכומים אותם הוא זכאי לקבל, כתוצאה מהשותפות בפרויקט באילת.

5.
לאחר דיון בהתנגדות, קבע כב' הרשם יעקובי כי תינתן למשיב הרשות להגן,
בכפוף להפקדת ערובה בתיק ביהמ"ש, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית שאינה מוגבלת בזמן בסך של 220,000 ₪. הרשות להגן ניתנה בטענת הקיזוז אולם בדוחק.

וכך נקבע:
"הצדדים חתמו במהלך השנים ו/או ניהלו עסקים שונים והינם אנשי עסקים אשר מצופה כי יקפידו
להביא בכתב טענות מהותיות כפי שהועלו במסגרת הטיעון בהתנגדות כאן, כמו טענת הקיזוז. למרות זאת לא נוכחתי בשום אסמכתא כלשהי כי ניתן לקשור בין עסקת ההלוואה לבין עסקת המקרקעין.
עסקת ההלוואה, כאמור, נערכה/ נחתמה
בשנת
2012 ולעסקת המקרקעין אמורה
היתה להיחתם, כך לטענת המבקש, מספר חודשים לאחר מכן.
אני סבור כי משהוחלפו טיוטות בין הצדדים בעניין עסקת המקרקעין ולאחר מתן ההלוואה מצופה שלא לומר אפילו מחויב לעלות את טענת הקיזוז כבר בשלב עריכת הטיוטות להסכם ושטענת הקיזוז תקבל ביטוי כלשהו
בעסקת המקרקעין, בין אם נחתמה ובין אם לא נחתמה, שכן כאמור טיוטות הוצגו מטעם שני הצדדים ולא רק מטעם המשיב.
יתרה מכך, אם לא נחתמה עסקה וברור וידוע
למבקש כי עליו להשיב את ההלוואה עד ליום 01.07.14, לציין בדרך כלשהי, בכתב מופנה כלפי המשיב כי שתי העסקאות קשורות אחת בשנייה וכי המבקש יהיה זכאי לקזז מעסקת המקרקעין את סכום ההלוואה שעליו יהיה להשיב עד ליום 01.07.14.
טענת הקיזוז, כאמור, לא היתה מפורטת במסגרת התצהיר הראשון אשר הוגש בהתנגדות ואף נטענה לראשונה במסגרת ההתנגדות המתוקנת, למרות שהצדדים מנהלים בניהם עסקים שונים בתחום הפיננסי ובתחום המקרקעין ואף מצויים בערכאות השונות.
עוד נוכחתי במהלך הדיון כי המבקש שוחח טלפונית עם המשיב ואף הקליט את המשיב, ללא ידיעתו,
ובמסגרת שיחה
זו והתמלול שהוצא, לא עולה
כל קשר ישיר או עקיף בין עסקת המקרקעין להסכם ההלוואה ו/או כי המשיב
הסכים בשלב כלשהו לקיזוז סכום ההלוואה מעסקת המקרקעין.

אני סבור בנסיבות דנן שאף אם לא מדובר ב"הגנת בדים"- יש מקום לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, כתנאי למתן רשות להתגונן,
וזאת על מנת
ליתן למבקש יומו בביהמ"ש על מנת להוכיח את טענותיו, קל וחומר נוכח סכום השטר המגיע לקרן בסך של 1,115,000 ₪.
כל תוצאה אחרת לא תעשה איזון ראוי בין זכויות שני הצדדים ועלולה
להביא למצב של "עיוות
דין" בולט.

6.
לאחר שניתנה הרשות להגן, הגישו הצדדים תצהירי ראיות והתיק קבוע להוכחות ליום 27.9.2017.

7.
ביום 25.5.17 הגיש המבקש בקשה למתן

פסק דין
.
עפ"י הנטען, התביעה במחוזי כנגד המבקש נדחתה ב

פסק דין
מיום 3.5.17, פסה"ד מהווה מעשה בית דין בקשר עם הטענה היחידה, בעטיה קיבל המשיב רשות להגן, היא טענת הקיזוז. משנדחתה תביעת המשיב כנגד המבקש קרסה אפוא הגנתו.

8.
המשיב טען בתשובה, כי במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי, הוצגו על ידו ראיות איתנות המהוות הודאת בעל דין, לסיכום בין הצדדים, בקשר לפרויקט באילת ולהסכם ההלוואה. לטענתו, הבטיח לו המבקש באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי לא ייעשו פעולות לגביית החוב בגין הסכם ההלוואה וכי ההלוואה אינה קיימת ותקוזז בהתחשבנות הסופית, מרווחים בפרויקט באילת. לטענת המשיב, התברר במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי, כי לנתבעים נוצרה טובת הנאה בדמות הכפלת זכויות הבניה וכי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נקבע באופן ברור ומוחלט, כי הינו זכאי לחלקו מהרווחים בפרויקט באילת בסך של למעלה מ-3 מיליון ₪.

9.
המשיב הוסיף וטען, כי ההלוואה היתה חלק מעסקה כוללת, שביצע איבגי ולפיה בתמורה למתן ההלוואה בשמו של איבגי, יזכה המבקש לבצע את עבודות הבניה נשוא הפרויקט בים המלח וייהנה מהרווח הקבלני הטמון בכך. בסופו של יום גם אליבא למבקש עצמו, ההלוואה שולמה לו ע"י איבגי ומכאן שלמשיב אין כל חוב. המשיב מדגיש בתשובתו כי ההלוואה הועמדה ע"י איבגי ולא ע"י המבקש אשר היה צינור להעברת כספים מאיבגי וכי קיימות ראיות מהן עולה בבירור, כי איבגי הוא המלווה ולא המבקש.

10.
טענות אלה של המשיב בתשובה לבקשה זו, לפיהן שימש המבקש
צינור להעברת הכספים וכי ההלוואה בגינה ניתן השטר, הועמדה ע"י
איבגי, אינן חלק מטענותיו כפי שנטענו בהתנגדות. המשיב טען מפורשות, כי ההלוואה הועמדה לו ע"י המבקש וכי עליו להחזירה למבקש (ר' סעיף 7 להתנגדות) (ר' לענין טענה החורגת מטענות המצהיר בבר"ל, החלטתו של כב' השופט דנציגר ברע"א 217/14 רז נגד פלד פורסם בנבו 27.1.14).

11.
אכן, הטענה היחידה בגינה קיבל המשיב רשות להגן, הינה טענת הקיזוז, שכן
מעבר לטענת הקיזוז לא נטענה ע"י המשיב גם לא במסגרת ההתנגדות המתוקנת, כל טענה נוספת.

12.
ביהמ"ש המחוזי קבע בפסק הדין כי ההסכם נכרת בין המשיב לאיבגי וכי לא מצא עילה לחיוב הנתבעים האחרים (ובכללם המבקש), בקשר עם ההסכם. כאמור דחה ביהמ"ש המחוזי את תביעת המשיב כנגד המבקש.
הלכה למעשה, נדחתה טענת הקיזוז בגינה ניתנה למשיב הרשות להגן והתייתר הצורך בבירור עובדתי.

13.
לפיכך בהחלטה מיום 17.7.17 התבקשה הבהרה, האם פסה"ד שניתן בתביעה ביהמ"ש המחוזי, חלוט. מתשובת המשיב עלה, כי לאחר שאבגי הגיש ערעור על פסה"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי, הגיש המשיב ערעור שכנגד, הכולל טענות כנגד פסה"ד הדוחה
את תביעתו כנגד המבקש.

14.
המבקש שב ועותר בדחיפות למתן החלטה בבקשה למתן

פסק דין
. אולם ההכרעה בטענת המבקש לפיה, אין המשיב רשאי לתקוף את פסה"ד הדוחה את התביעה כנגד המבקש, במסגרת ערעור שכנגד, נתונה לביהמ"ש אליו הוגש הערעור. לפיכך, בשלב זה, אין לי אלא לדחות את הבקשה.

15.
ניסיון לקבוע דיון תזכורת בפגרה, על מנת לנסות ולהביא את הצדדים, למצער, להסדר דיוני, לא עלה. הוצע לצדדים להתייצב לתזכורת ביום 15.8.17 אולם המועד לא התאים לשני הצדדים.
לפיכך דחיתי את הדיון ליום 16.8.17, או אז הודיע ב"כ הנתבע כי אין באפשרותו להתייצב ונאלצתי לבטל את הדיון.

16.
המשיב הודיע ביום 16.8.17, כי בכוונתו לבצע את התשלום למבקש מהכספים שהתקבלו מאיבגי בתיק ההוצל"פ- מהם ביקש לבצע את הקיזוז -דבר אשר ייתר המשך הדיון אף טרם ההכרעה בביהמ"ש העליון בטענת הסף לענין הערעור שכנגד.

17.
התיק נקבע לתזכורת צדדים ליום 7.9.17 בשעה 08:30. עתירת המבקש להוצאות בגין ביטול הדיון מיום 16.8.17, תתברר גם היא במועד התזכורת.



ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ז, 21 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 39777-02/15 צבי בורקו נ' אריה פרידמן (פורסם ב-ֽ 21/08/2017)