פסקי דין על המערער: יפת זכריה המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ל' גולדשטיין ערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת א.סלע - אב-בית-הדין; מר הרטנשטיין - נציג ציבור; תב"ע נג/0-629).פסק-דיןהשופט ... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ל' גולדשטיין ערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת א.סלע - אב-בית-הדין; מר הרטנשטיין - נציג ציבור; תב"ע נג/0-629).פסק-דיןהשופט ב. אזולאי1. מדובר בערעור על פסק-דינו...

27/02     27/02/1994




דבע 0-182/נג יפת זכריה נ' המוסד לביטוח לאומי




ע"י ב"כ (פד"ע כז 82)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נג/0-182
השופטים: כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת פורת

כבוד השופט אזולאי

נציג העובדים: בר
נציג המעבידים: כהן
המערער: יפת זכריה



המשיב: המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד ל' גולדשטיין

ערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת א.סלע - אב-בית-הדין; מר הרטנשטיין - נציג ציבור; תב"ע נג/0-629).
פסק-דין

השופט ב. אזולאי
1. מדובר בערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי אשר דחה את תביעת המערער לגמלת שירותים מיוחדים, לפי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט - 1978 (להלן - התקנות).

2. בכתב התביעה בבית-הדין האזורי טען המערער:
א. עקב נכותו כעיוור, הוא זקוק לעזרת הזולת, ואשתו מטפלת בו ברוב שעות היום;
ב. במשך שנים הוא קיבל גמלת שירותים מיוחדים, אשר המוסד הפסיק לשלמה מיום
1.1.1993 .

3. בכתב ההגנה טען המשיב שבדין הופסקה הגמלה, הואיל ובמועד הפסקתה לא היה המערער תלוי בעזרה רבה מהזולת, בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה, ולא היה זקוק להשגחה כנדרש בתקנות כתנאי חלופי לזכאות לגמלה.

4. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, לאחר שקבע, על יסוד עדות המערער ודו"ח האחות לבריאות הציבור שבדקה אותו, כי המערער לא היה תלוי בעזרת הזולת בשלוש מפעולות היומיום האמורות בתקנות - בניידות בבית, באכילה ובהגיינה אישית, בעוד שברחצה ובלבישה הוא היה זקוק לסיוע קל בלבד.

5. בערעורו טען המערער:
א. האחות לבריאות הציבור לא הופיעה לדיון, ולא היתה לו אפשרות לבדוק את הבסיס לחוות דעתה.
ב. בגלל חוסר ניסיונו לא הציג לפני בית-הדין האזורי את תלותו באשתו, בקבלת טיפות עיניים כל שלוש שעות, הגורמות לו לאי-יכולת תפקוד במשך כשעה וחצי, ובקבלת תרופות נוספות;
ג. בעת בדיקת האחות הוא היה במצב של קוצר נשימה, ועקב הקושי לקום השיב בחיוב על כל שאלה של האחות;
ד. ביחס לניידות - בבדיקת האחות, הוא הלך רק מספר צעדים;
ה. ביחס ללבישה - בבדיקת האחות הוא רק הרים את הגופיה והחזיר אותה. הוא מסוגל ללבוש בגד הפוך ולנעול נעלים בצבעים שונים;
ו. ביחס לאכילה - הוא נאלץ לאכול רק כריכים הואיל ואינו מסוגל לאכול בעצמו מצלחת;
ז. לדברי אשת המערער, בהליכה הוא נתקל בילדה ונופל, ובאכילה היא צריכה להאכיל אותו כאשר הוא אוכל מאכל עם רוטב מצלחת, ובלילה היא צריכה להגיש לו שתייה.

6. לטענות המשיב:
א. על פי בדיקת האחות לא היה המערער תלוי בעזרת הזולת בניידות, באכילה ובלבישה;
ב. ביחס לאכילה - לא היה מסוגל להדליק את הגז. אשתו מגישה לו אוכל ושתייה חמה, והוא אוכל רק כריכים. בקשר לכך, הוענקה לו בבדיקת האחות מחצית הנקודה;
ג. המערער היה זקוק לסיוע קל בלבישה וברחצה בלבד, ובקשר לכל אחת משתי הפעולות קיבל בבדיקת האחות מחצית הנקודה;
ד. יש לאשר את פסק-הדין של בית הדין האזורי מנימוקיו.

7. על פי תקנה 3 (א) לתקנות מותנית הזכאות לגמלה, בכך שהנכה תלוי בעזרה רבה של הזולת ברוב שעות היממה בביצוע רוב פעולות היום יום הכוללות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית והקשור בהן, או שהוא זקוק להשגחה מתמדת למניעת סכנה לעצמו או לאחרים.
על פי פסיקת בית-הדין הארצי יש לפרש את הביטוי "רוב פעולות היומיום" בהתחשב ביעודה של הגמלה שהינו טיפול אישי בנכה, ולא שיפור רמת חיים (דב"ע מא/0-150 המוסד לביטוח לאומי
- פרץ, פד"ע יג 189). עוד נקבע כי אף שאין פגם בשיטת הניקוד שהנהיג המוסד, ונקבע טופס למטרה זו, המשמש את האחות לבריאות הציבור, אין השיטה מחייבת את בית-הדין, אם כי ניתן להיעזר בשיטה ובממצאים הכלולים בטופס. ביחס לעיוורון נקבע שעיוורון כשלעצמו - אין בו כדי לזכות בגמלה, אולם עיוורון בתוספת מגבלות אחרות יכול להביא לרמת תלות בעזרת הזולת המצדיקה מתן גמלה.
יש להעריך כל מקרה בפני
עצמו ולבדוק את תפקוד הנכה בביצוע פעולות היומיום (דב"ע תשן/0-8 שוורצמן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כא 313).

8. ביחס לניידות בבית, הסתמך בית-הדין האזורי על האמור בדו"ח האחות על-פיו בעת הבדיקה התהלך המערער בתמיכה בקירות, חזר והתיישב במיטה; על העדות התובע, אשר אישר את דברי האחות, והוסיף שבגלל העיוורון הוא מקבל מדי פעם מכות מחפצים או מפינות של קירות. בנסיבות אלו, נראה לנו שקיימת תלות מסוימת בעזרת הזולת, שמטרתה למנוע תקלות כאלה.

9. ביחס לאכילה נראה לנו שקיימת תלות ממשית בעזרת הזולת, לאור ההגבלות שפורטו גם בדו"ח האחות וגם בעדות המערער. לכך יש להוסיף שגם את השימוש בתרופות ניתן לראות כחלק מהתלות באכילה, באשר מדובר בנטילת כדורים דרך הפה, ובדרך האנאלוגיה ניתן לראות גם בנטילת תרופות, כמו טיפות עיניים או אינהלציה עקב מחלת האסטמה, ככלולות בפעולות היומיום האמורות בתקנות.
לעניין זה, יש לציין את הגדרת " פעולות יומיום" בסעיף 1 לתקנות הכוללת את חמש הפעולות האמורות בתקנות "והקשור בהן".
מבחינת זו, ניתן לראות פעולות אלו כפעולות הקשורות באכילה. אם נוסיף על אלה את קביעת בית-דין האזורי, עליה לא ערער המוסד, כי המערער נזקק לסיוע (אם כי קל) גם ברחצה ובלבישה, כי אז מתקבלת המסקנה שברוב פעולות היום-יום המערער, במידה זו או אחרת, בעזרת הזולת.

10. במצב זה נראה לנו שאין מדובר רק במצב של עיוורון כשלעצמו, אלא בעיוורון בתוספת מגבלות נוספות המביאות את המערער לרמת תלות בעזרת הזולת המצדיקה זכאות לגמלה, על פי תקנה 3 (א) לתקנות.

11. לאור זאת אנו מקבלים את הערעור.

12. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו בשבט תשנ"ד (27.2.1994).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-182/נג יפת זכריה נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: כז 82 ] (פורסם ב-ֽ 27/02/1994)