פסקי דין על עיריית רחובות | פסקי דין על אסף אורון

49387-05/16 חנ     21/08/2017




חנ 49387-05/16 עיריית רחובות נ' אסף אורון








בית משפט לעניינים מקומיים ברחובות



ח"נ 49387-05-16 עיריית רחובות
נ' אורון
ח"נ 58404-09-16 עיריית רחובות
נ' אורון



בפני

כבוד השופטת אושרית הובר היימן


בעניין:

עיריית רחובות



המאשימה


נגד


אסף אורון



הנאשמים


הכרעת דין


כמצוות המחוקק, אני מודיעה, כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע עבירות לפי סעיף 5(ב) לחוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח – 2008, המיוחסות לו בכתבי האישום שבכותרת.

1. מבוא
עפ"י עובדות כתב האישום ב – ח"נ 49387-05-16, ביום 18/8/15 בשעה 10:31, החנה הנאשם את רכבו, מתוצרת "סובארו" מ.ר. 17-624-75 (להלן: "הרכב"), בחניון ברחוב הרצל 199, וזאת מבלי לשלם אגרת חניה.

עפ"י עובדות כתב האישום ב – ח"נ 58404-09-16, ביום 02/11/15 בשעה 10:12, העמיד הנאשם את הרכב, באותו החניון, מבלי לשלם אגרת חניה.

אם כן, לטענת המאשימה, החנה הנאשם את רכבו ב"מקום חניה מוסדר", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק העזר רחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח – 2008 (להלן: חוק העזר).
מבלי לשלם אגרת חנייה,
ובניגוד להוראות סעיף 5(ב) לחוק העזר. על כן, ניתנו לנאשם דו"חות מסוג "ברירת משפט".

הנאשם הגיש בקשה להישפט, מכח הוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב -1982. בהמשך לכך, הוגשו כתבי האישום שלפני.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו, וטען כי במקום ובמועד האירוע הוצב תמרור שעל פי שעות החניה המופיעות בו חלה חובת תשלום בשעות הערב והלילה בלבד. עוד טען הנאשם, כי בשל אי בהירות התמרור בוטלו דוחות קודמים שניתנו כנגדו וכי היה מצופה מהמאשימה לתקן את הטעות בשילוט ובכך למנוע הישנות המקרים בעתיד.

ומכאן ההליך שלפני.

2. הראיות שהובאו לפני בית המשפט:
במסגרת פרשת התביעה נשמעה עדות הפקח מר לירן מידני והוגשו הראיות הבאות: פלט הדו"ח מיום 02.11.2015 סומן ת/1; בקשת הנאשם להישפט סומן ת/2; תמונות הרכב אשר צולמו במועד האירוע ע"י הפקח וסומנו ת/3; תמונת התמרור בחניה אשר צולמה ע"י פקח אחר, בחודש יוני 2015 סומן ת/4; בקשות הנאשם לביטול דוחות סומן ת/6; תשובת המאשימה לבקשות לביטול הדוחות סומנה ת/7.
במסגרת פרשת ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם וכן הוגשו הראיות הבאות: פתק אשר נרשם ע"י הנאשם והושאר
לפקח ע"ג הרכב עובר למועד האירוע סומן נ/1; תמונת התמרור אשר צולמה ע"י הנאשם סומנה נ/2 והודעה על ביצוע עבודות תמרור בשנת 2012 סומן נ/3.

3. גדר המחלוקת:
בטרם אפרט את טענות הצדדים ואדון בהן, אציין את העובדות, אשר אינן שנויות במחלוקת ע"י הצדדים:
א. ברחוב הרצל 197-199 בעיר רחובות ישנו חניון, המחולק לשניים. חלקו האחד, הוא חניון

ציבורי, אשר כונה
ע"י הצדדים "חניון א'", וחלקו האחר בבעלות פרטית, וזה כונה ע"י הצדדים

"חניון ב'".

ב. במועדים הרלוונטיים לכתבי האישום, העמיד הנאשם את רכבו בחניון א'.

ג. למשך תקופה מסוימת, שתחילתה בשנת 2012, הוצב בחניון א' תמרור המורה על שעות החניה בתשלום אגרה, בין השעות 19:00 עד 08:00 (וכפי שנכתב 08:00-19:00).

השאלה העומדת להכרעת בית המשפט, הינה האם עלה בידי המאשימה להוכיח שבמועדים הרלוונטיים לכתבי האישום, הורה התמרור על חיוב באגרת חניה בין השעות 08:00 ל – 19:00, ומכאן שהעמדת הרכב ע"י הנאשם בשעות
10:31 ו - 10:12, ללא תשלום אגרת חניה, מהווה הפרת הוראות חוק העזר ומכאן שיש להרשיעו.



4. דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהובאו לפני, נחה דעתי כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח, במידה הנדרשת בפלילים, כי בעת שניתנו הדו"חות הוצב התמרור האוסר העמדת רכב ללא תשלום אגרת חניה בשעות בהן חנה הנאשם.

ולהלן נימוקיי:

בהתאם לסעיף החיקוק שבכתב האישום, הואשם הנאשם בשתי עבירות על סעיף 5(ב) לחוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח – 2008 (להלן: "חוק העזר") המורה כהאי לישנא:

"לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב במקום חניה מוסדר אלא בשעות שבהן הותרה החניה כפי הוראת התמרור שהוצב לפני מקום החניה, ואם שילם את האגרה שנקבעה לכך בתוספת הראשונה לחוק עזר זה (להלן – אגרת חניה)."

המדובר בעבירה של אחריות קפידה, בהיותה עבירה הנמנית על מגוון עבירות התעבורה. בפקודת התעבורה הוגדרה עבירת תעבורת כ"עבירה על פי פקודה זו ועל התקנות, לרבות חוקי העזר שהותקנו לפיה" (ראה סעיף 1 לפקודת התעבורה- תיקון מס' 31). כאמור, העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, הינה עבירה לפי סעיף 5(ב) לחוק העזר רחובות אשר הותקן, בין היתר, מכוח סעיף 77 לפקודת התעבורה, כפי שפורט לעיל.


בהיותה של העבירה, עבירה מסוג אחריות קפידה, הרי שאינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. בעבירות מסוג זה, די בהוכחת היסוד העובדתי על מנת להרשיע נאשם ואין בית המשפט נדרש לרדת לחקר מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע בעבירה. על כן, יש לבחון בראש ובראשונה אם הוכחו יסודות העבירה העובדתיים ברמה הנדרשת במשפט הפלילי.
בהקשר זה יפים הם דבריו של הנשיא שמגר בעניין
ר"ע 213/83

אסולין נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו]
(1984):

"הטלת אחריות פלילית, מבלי שתיבדק מחשבתו הפלילית של הנאשם בעת המעשה, יש עמה הכבדה והחמרה עם הנאשם. רבים המקרים, בהם מורשע נאשם בעבירה של איסור מוחלט
,
מבלי שהתכוון כלל לעבור עבירה זו. אולם בד בבד, ומשום ההחמרה עם הנאשם באשר ליסוד הנפשי, יקפיד בית המשפט הקפדה מלאה על קיום היסודות העובדתיים הנדרשים בעבירה ויבחן כראוי, אם אמנם התקיימו יסודות אלה. למותר להוסיף, כי כאשר מתעורר ספק בדבר קיומו של יסוד עובדתי זה או אחר הנדרש בעבירה, די בכך כדי להנות ממנו את הנאשם
".

במקרה שלפנינו, הודה הנאשם, כי החנה את רכבו, במקום ובמועדים הנקובים בכתבי האישום מבלי לשלם אגרת חניה
, אך טען כי היה זאת בשעות החניה המותרות בהתאם להוראת התמרור, אשר לטענתו נוסחו כך שאיסור החניה ללא תשלום אגרה, חל בשעות הערב והחל מהשעה 19:00 עד 08:00 ולא בין 08:00 ל - 19:00, כטענת המאשימה.

ברי, כי קיומו של התמרור המורה על שעות החניה המותרות הנו חלק מהיסוד העובדתי שבעבירה,
ועל המאשימה הנטל להוכיח בראיות קבילות, וברמה הנדרשת במשפט הפלילי, כי בעת ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם היה מוצב תמרור בכניסה לחניון, המורה על תשלום אגרת חניה, בין השעות 08:00 ל - 19:00.

כפי שצוין לעיל, אין חולק כי במהלך תקופה מסוימת, שהחלה בשנת 2012, הורה התמרור על חיוב בתשלום אגרת חניה בין השעות "08:00-19:00". אין גם חולק, כי המשמעות של נוסח זה, הינה כי חיוב התשלום הוא בין 19:00 ל – 08:00 ולא הפוך. למעלה מן הצורך, יוזכר פסק הדין שניתן ב - ע"פ 281/69
אנוש בר-שלום נ. מדינת ישראל פ"ד כג(2) 85,
אשר במסגרתו זוכה נאשם בשל אופן כתיבת שעות בתמרור איסור חנייה ובו נקבע, כי :


"מחובת הרשות, בבואה להציב תמרור כנ"ל, להבליט את כוונתה בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים, כך שהכיתוב על התמרור אינו מצריך פרושים מצד הנהג והוא אינו חייב להרהר בדבר משמעותו. בדרך זו נהגה הרשות המקומית בתל אביב כאשר הציבה תמרור, בו צויין כי החניה אסורה "משעה 07:00 עד 19:00". ראה גם הנחיות המפקח על התעבורה על אופן הצבתם וסימונם של התמרורים שהתפרסמו בקובץ התקנות 1128, המורות כי "הסימון של השעות יעשה בצורה משעה... עד שעה ..., את התקופה ועד למחרת בבוקר יש לכתוב משעה ... עד שעה ... למחרת.".

לטענת המאשימה במקרה דנן, התמרור הוחלף ונוסחו תוקן, כך שבמועד רישום הדו"חות נשוא כתבי האישום שבכותרת, הורה התמרור על תשלום אגרה חניה בין השעות "08:00 עד 19:00".
נשאלת השאלה האם עלה בידיה להוכיח זאת. לדידי, התשובה לשאלה זו הינה שלילית.
אסקור את הראיות שהובאו לפניי.

עדות הפקח מר לירן מדני
מטעם המאשימה העיד הפקח, מר מדני. הפקח העיד, כי הוא זה אשר רשם את הדו"חות נשוא כתבי האישום וצילם את התמונות ממקום האירוע (ת/1 ו - ת/3). הפקח מסר, כי רשום את הדו"חות, הואיל ובכניסה לחניון הוצב תמרור המורה על חניה מוסדרת בין השעות 08:00 עד 19:00. לדברי הפקח, בטרם רשם את הדו"חות, וידא כי התמרור "רשום כמו שצריך" (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 2).

כאשר נשאל הפקח, בחקירתו הראשית, "מתי בערך" הוחלף התמרור, השיב, "אני זוכר שהיה לפני שנתיים בעיה, אמרו שהמילים לא מסומנות כמו שצריך והחליפו את זה" (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 1).

דא עקא שמחקירתו הנגדית של הפקח עולה, כי כלל לא היה בטוח ביחס לבעייתיות שהייתה בתמרור, לפני שהוחלף, שכן כאשר נשאל במה שונה התמרור החדש מן הישן השיב "היה משהו שרשום במילים או במספרים. משהו כזה. היתה בעיה עם התמרור" (עמ' 4, ש' 2). ועוד נשאל, האם בטרם הוחלף התמרור ידע כלל שיש עימו בעיה כלשהי, והשיב לשאלה זו בשלילה (שם, ש' 9-10).

יתרה מכך, כאשר נשאל הפקח, באשר למועד בו הוחלף התמרור, לא ידע למסור מידע ברור לעניין זה. וכך עולה מעדותו:
"ש. באיזה תאריך הוחלף התמרור.
ת. מאיפה אני יודע.
ש. אתה יודע אם זה היה לפני יותר משנתיים.
ת. אין לי מושג.
יותר משנה. זה היה מזמן, לא משהו שהיה עכשיו.
ש. יכול להיות לפני שנה וחצי.
ת. יותר קרוב לשנתיים.
ש. קודם אמרתם לא לפני שנתיים.
ת. באיזור הזה.
...
ש. מתי לראשונה נודע לך שהשעות צריכות להיות כתובות מימין לשמאל ולא משמאל לימין.
ת. שהיה בעיה עם התמרור הזה.
ש. מתי זה היה.
ת. אני לא זוכר. בסביבות שנתיים.
"
(עמ' 5, ש' 9-17, ש' 21-25).

עוד בחקירתו הנגדית, שרטט הפקח את החניונים ואת מיקום התמרורים במקום ומסר, כי החלפת התמרור, בוצעה בחניון א' וכי זהו החניון הציבורי, שבו נרשמו הדו"חות.

בהמשך עדותו ובתגובה לבקשת המאשימה לאפשר לה להציג כראייה נוספת תמונות התמרור
מהחניון אשר צולמו ע"י פקח אחר, ביוני 2015 , בטרם ניתנו הדו"חות כנגד הנאשם (ת/4), בו תוקן נוסח ההוראה, אישר הפקח כי "תמונת התמרור שהוצגה לי כעת על ידי התובעת- מדובר בתמרור שהוצג בחניון שאני סימנתי בשרטוט שלי כחניון ב', לשאלת בית המשפט, 2 הדוחות שנרשמו לנאשם הם בגין החניה בחניון א'" (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 13-15).

נמצאנו למדים אפוא, כי אף שבעדותו הראשית טען הפקח "לפני שבאתי וידאתי שהתמרור הוא כמו שצריך", הרי שמחקירתו הנגדית עולה בבירור כי כלל לא היה ער לבעיה כלשהי בנוסח התמרור לפני שהוחלף, ככל שהוחלף, גם בדיעבד אינו יודע לומר בדיוק מהי אותה בעיה שהייתה קיימת בנוסחו ומעל לכל, אינו יודע לציין מהו המועד בו שונה נוסח התמרור והאם היה זאת לפני מתן הדו"חות נשוא כתבי האישום שלפניי, או במועד מאוחר יותר.

המאשימה לא הביאה לעדות את אותו "פקח אחר", אשר לכאורה צילם את התמרור המתוקן שהוצב לטענתה בחניון בו חנה הנאשם, כבר בחודש יוני 2015(ולכן אתייחס בהמשך). אך יתרה מכך, גם לאחר שהוגשה תמונה זו של התמרור בהסכמה, העיד עד המאשימה כי אין המדובר כלל בתמרור שהוצב בחניון בו העמיד הנאשם את רכבו (חניון א'), אלא בתמרור שהוצב בחניון הצמוד (חניון ב').

עוד אציין, כי מצופה היה בנסיבות העניין, לאור הבעייתיות בנוסח התמרור אשר הובילה את הרשות לביטול דו"חות קודמים שניתנו לנאשם, יקפיד הפקח לצלם את התמרור בעת מתן הדו"ח (בפרט נוכח הקרבה הפיזית היחסית בין הרכב לתמרור, שכן מדובר בחניון). אולם, זאת לא נעשה ובתשובה לשאלת הנאשם מדוע לא צילם את התמרור יחד עם צילום הרכב החונה, השיב הפקח " אני לא אמור בכל דוח לצלם את התמרור. אם יש לי תמרור בתחילת הרחוב ואני בסוף נראה לך שאני אלך לצלם את התמרור" (עמוד 6 שורה 7-8).
ברי, כי לו היה מצולם התמרור, היה בכך בכדי לשפוך אור על נסיבות מתן הדו"חות ויכול אף, שהדבר היה מייתר את ההליך כולו.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף, לאור העובדה הבלתי שנויה במחלוקת שהנאשם השאיר לפקח פתק על החלון (נ/1), בו נכתב "לפני שתרשום לי דו"ח...אבקש לבדוק הנושא מול המחלקה המשפטית של העיריה", או כפי שזכר הפקח את לשונו, עפ"י עדותו "אתה סתם עושה דוחות, כל דוח שאתה עושה אני אבטל אותו, וזה לא חוקי מה שאתה עושה ואני אתבע אותך אישית" (עמ' 3, ש' 16-17). במצב דברים זה, על אחת כמה וכמה ראוי היה כי הפקח יבדוק
- באופן יסודי וממוקד – מהי לשון התמרור בטרם רישום הדו"חות, וידאג לצלם את התמרור בעת שנרשמו על ידו.

משלא עשה כן ונוכח העולה מחקירתו הנגדית – הרי שיש קושי לקבל את עדותו הראשית לפיה הדו"חות נשוא כתבי האישום שבכותרת נרשמו, לאחר שווידא כי לשון התמרור היא "כמו שצריך", כדבריו.

העדר ראיות תביעה מהותיות:

למעשה, המאשימה לא הגישה כל ראיה ישירה וברורה, באשר למועד הצבת התמרור בנוסחו המתוקן, כטענתה.

יצוין, כי במסגרת בקשה בכתב שהוגשה ע"י ב"כ המאשימה, ביום 27.02.17 ועובר לדיון ההוכחות, שנשאה את הכותרת "המצאת מסמכים מטעם המאשימה ובקשה לזימון עד נוסף מטעם התביעה", ביקשה המאשימה להמציא "תעודת עובד ציבור". אולם, אותו מסמך לא הוגש ולא נתבקשה הגשתו במסגרת פרשת התביעה ולפיכך כלל אינו מהווה חלק ממסכת הראיות העומדת לפני בית המשפט בעת ההכרעה בהליך דנן.

למעלה מן הצורך, יצוין כי המסמך שצורף לבקשה בכתב ושכותרתו "תעודת עובד ציבור", אינו נושא כל סמל של הרשות ו/או חותמת רשמית וכמו כן המסמך המקורי לא הובא לפני בית המשפט. יתרה מכך, גם התייחסות לתוכנו של אותו מסמך מעלה קושי, שכן מחד נכתב בו כי "בתאריך 17.10.12 הוצב התמרור" וכי "בחודש ינואר 2016 הופסקה האכיפה במקום והתמרור הוסר לצמיתות", ומאידך נכתב בו כי "במועדים בהם נרשמו דו"חות החניה בתיקים בכותרת נוסח התמרור...היה כדלהלן: "חניה מוסדרת בתשלום בימים א'-ה' מהשעה 08:00 עד 19:00". כלומר, גם המסמך עצמו אינו מציין, כטענת המאשימה, כי התמרור הוחלף בשלב כלשהו. מן המסמך עולה, לכאורה, כי אותו תמרור שהוצב בשנת 2012 הוא זה אשר הוסר בשנת 2016.

ברי, כי מאחר ופרשנותו של המסמך אינו ברורה, ואף אם ניתן היה להתייחס אליו כראיה, הרי שכל ספק בפרשנותו ראוי שייזקף לטובת הנאשם.



יתרה מן האמור, בידי המאשימה גם לא עלה להביא לפני בית המשפט עד, שהיא עצמה ראתה כ"חיוני להליך ההוכחות", כפי שנכתב ע"י באת כוחה, בבקשתה מיום 27.02.17, והוא הפקח שלומי ללוש. יש להניח (אף כי זאת לא נאמר מפורשות), כי המדובר באותו "פקח אחר" שצילם את תמונת התמרור בחודש יוני 2015.

כל שנמסר ע"י ב"כ המאשימה, כי לא עלה בידי המאשימה להביאו לעדות. לא הובהר מדוע, ולא הוצגה כל סיבה למחדלה זה של התביעה. בית המשפט לא התבקש ע"י המאשימה לזמן את העד ו/או להביאו באמצעות צו הבאה למסירת עדות בבית המשפט, אף שמדובר – כטענת התביעה
- בעד חיוני.

הלכה מושרשת היא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת הנאשם, ועובדה זו נזקפת לחובת המאשימה.

עדות הנאשם

בעדותו לפני, מסר הנאשם כי בכל פעם שהגיע אל החניון, היה חונה בחניון
א', וכי בכניסה לאותו חניון הוצב תמרור שלפיו נדרשת אגרת חניה מהשעה 19:00 ועד 08:00 ולא הפוך. הנאשם מסר, כי קיבל דו"חות בעבר במקום, וכי בכל פעם פנה לעירייה, ולאחר שהובהר שעפ"י התמרור, החניה במקום הינה חוקית, בוטלו הדו"חות. עם שני הדו"חות נשוא כתבי האישום, בחרה הרשות, מסיבה לא ברורה לנהוג אחרת.

בחקירתו הנגדית ובתשובה לשאלה מדוע המשיך לחנות למרות שהדוחות שנתנו לו בוטלו באזהרה,
השיב הנאשם כי "אני פניתי משום שברור לי כי החניה חוקית ואם יש חניון שהעירייה מאפשרת חניה ללא אגרה אני אחנה בו" (עמוד 8 שורה 12-13).

בהתייחס לטענת המאשימה, לפיה בערעורים כפי שהוגשו ע"י הנאשם לא צוין שיש בעיה בשעות התמרור, הפנה הנאשם למוצג התביעה (ת/6) שם, בפני
יתו לעיריה, טען בפני
המאשימה כי קיימת בעיה בתמרור המוצב במקום וכי חנייתו במקום ללא תשלום אגרת חניה בשעות בהן חנה, אינו מהווה עבירה.

בשים לב לאמור, לא מצאתי ממש בטענת המאשימה, כי הנאשם מעלה כעת לראשונה טענותיו ביחס לבעייתיות התימרור במקום. ההפך הוא הנכון, התרשמתי כי הנאשם היה עקבי, במהלך השנים בפני
ותיו לרשות לביטול הדו"חות וכי בחלק מן הפעמים מצאה הרשות את פניותיו מוצדקות. יתרה מכך, המאשימה עצמה טוענת לשינוי נוסח התמרור בשלב מסוים, ומכאן אני מסיקה כי הטענה בדבר בעייתיות בלשון הוראת התמרור התקבלה ע"י הרשות. עם זאת, לא עלה ביד המאשימה להוכיח, מתי שונה נוסח התמרור, והאם היה זאת לפני מועד רישום הדו"חות נשוא התיקים שבכותרת. בהקשר זה, אני דוחה טענת המאשימה, כי היה על הנאשם להציג ראיות הסותרות את תקינות התמרור, שכן הנטל הוא על המאשימה להוכיח את הנסיבות העובדתיות המקימות את העבירה ולענין זה – ראש וראשון – הוראת התמרור הרלוונטי, על אחת כמה וכמה שעה שעסקינן בעבירה מסוג אחריות קפידה.

5. סוף דבר:
ממכלול הראיות הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים, את הוראת התמרור לתשלום אגרת חניה, בשעות ובמקום הרלוונטיים לכתבי האישום שלפניי.

אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום שבכותרת.

לבקשת הצדדים, הכרעת הדין תשלח אליהם בדואר ע"י המזכירות.

המזכירות תסרוק הכרעת הדין לתיק ח"נ 58404-09-16 ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ז, 21 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.














חנ בית משפט לעניינים מקומיים 49387-05/16 עיריית רחובות נ' אסף אורון (פורסם ב-ֽ 21/08/2017)