פסקי דין על אביב כהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3749/04 בל     30/05/2005




בל 3749/04 אביב כהן נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 003749/04
בית דין א.לעבודה ת"א
30/05/05
תאריך:
כב' השופטת אריאלה גילצר-כץ

בפני
:
אביב כהן

בעניין:
תובע
כהן אילן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
נתבע
פסק דין
בפני
תביעה לצו עשה שהוגשה תחילה בדרך של צו מניעה זמני, לפיה התובע זכאי למלוא גמלת הנכות כפי שהיה נהוג עד לחודש ינואר 2004.

בדיון ביום 5/5/04 איחד ביה"ד את התיק הזמני עם התיק העיקרי על פי סמכותו מכוח תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

העובדות הצריכות לענייננו
1. 1. התובע בן 26, נכה עם ליקויי למידה ותיפקוד אורגניים מלידה.

2. 2. לתובע נקבעה נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ו-75% נכות צמיתה ואי-כושר עבודה.

3. 3. התובע זכאי לקבלת גימלת נכות מלאה לצמיתות 100% מהנתבע.

4. 4. עד לסוף שנת 2003 שולמה קיצבת הנכות המלאה לתובע.
5. 5. קיצבת הנכות המלאה האחרונה ששולמה לתובע עמדה בחודש דצמבר 2003 על סך 2,089 ₪.

6. 6. החל מחודש ינואר 2004 נשללה מרבית גימלת הנכות מהתובע, וכיום הנתבע מעביר לידי התובע סך של 377 ₪ (20% בלבד).

7. 7. 80% מגימלת הנכות הנותרת מועברת למשרד הרווחה ולאגודת ניצן החל מינואר 2004.

8. 8. התובע היה בעבר חניך בפני
מית מכון הכשרה של "ניצן אונים" בכפר סבא במשך שנתיים ולאחר מכן דייר בדירת "הכשרה" במשך שנתיים נוספות והחל משנת 2001 מתגורר בדירת "לויין" עצמאית.

9. 9. כאמור התובע מתגורר החל מ-01/10/01 בדירת "לווין" הקשורה לאגודת ניצן, על פי הסכם שנחתם בשנת 2003 בין אגודת ניצן למשרד הרווחה.

10. 10. שכר הדירה בסך 250$ משולם על ידי התובע על פי הסכם שכירות, כאשר החל מחודש ינואר 2004 מעבירה ניצן לתובע תשלום של 630 ₪ כהשתתפות בשכר דירה.

טענות התובע
11. 11. לטענת התובע דירת הלויין הינה דירת מגורים פרטית ועצמאית, כאשר החניכים מנהלים את חייהם באורח עצמאי, בשכירות חופשית בדירת מגורים פרטית בכפר-סבא. עזרת ניצן מתבטאת בביקורי מדריכה בדירה, פעם או פעמיים בשבוע, וכן בעזרה כספית באחזקת הדירה.

12. 12. לטענת התובע בנוסף לשכר הדירה, נושא התובע בהוצאות נוספות כגון: הוצאות אחזקת הדירה, טיפולים פסיכולוגיים (מדריכה), נסיעות לעבודה ולדירה, תשלום עבור חוגים, טיפולים, בריכה טיפולית (חוג), לימודים מתקנים (מורה), הוצאות ביגוד והנעלה, ריפוי שיניים, ביטוח מושלם, רכישת ריהוט וציוד לדירה, תקשורת סלולרית והוצאות אישיות ויום-יומיות, כגון בילויים, ארועים חברתיים, טיולים וכד'.

13. 13. התובע משתכר 1,300 ₪ בממוצע לחודש מעבודתו בחברת ויסוצקי. שכר זה בנוסף לקצבת הנכות מאפשרת לתובע לעמוד ברשות עצמו. שלילת קיצבתו תביא אותו למצב בו יהא תלוי בהוריו.

14. 14. התובע טוען עוד כי שלילת קיצבת הנכות מהתובע הנה הפליה פסולה על רקע נכותו. הנתבע אינו דורש כל תשלום מהדיירים הגרים בדירות לווין ומשתכרים מעל לשכר המינימום ועקב כך אין הם מקבלים קצבת נכות. לעומת זאת מהתובע נוטל הנתבע סכום שבפועל מהווה כ 50% מהכנסתו הכוללת.

טענות הנתבע
15. 15. לטענת הנתבע התובע סווג כמי שנמצא ב"מוסד", ושיותר ממחצית הוצאות החזקתו ממומנות על ידי אגודת ניצן. לפיכך, מעביר הנתבע 80% מקיצבת הנכות של התובע לגוף המממן, על פי סעיף 307 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק המל"ל) .

16. 16. הנתבע טוען כי הסכומים שמשולמים על ידי התובע הנם ברובם סכומים שאין הנתבע אמור לשלם ועל כן אין הם רלוונטיים לתביעה זו. הנתבע טוען כי את עיקר הסכומים ההכרחיים למחייתו של התובע, קרי, שכר דירה והוצאות בסיסיות הנוגעות לאחזקת הדירה, משלמת אגודת ניצן.

17. 17. אגודת ניצן אף מוציאה סכומים ניכרים עבור כוח אדם מיומן המטפל בתובע ובשותפיו לדירת הלווין. סך כל העלות שמשקיע אגודת ניצן בתובע מגיעה כדי 5,390 ₪ בחודש.

המסגרת הנורמטיבית
18. 18. בסעיף 307 (א) לחוק המל"ל אשר תוקן בתשס"ג שכותרתו "חלוקת קצבה של זכאי הנמצא במוסד" נכתב:

(א) נמצא זכאי לקצבה במוסד, וגוף ציבורי שהשר קבע בצו נושא ביותר ממחצית הוצאות החזקתו בו, תשולם הקצבה בחלקה לזכאי ובחלקה לגוף הציבורי; היו לזכאי תלויים שהם תושבי ישראל, ישולם להם חלק מהקצבה.
(ב) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע כללים ותנאים לחלוקת הקצבאות, לרבות שיעורי חלוקת הקצבאות לסוגיהן, ובלבד שלזכאי לקצבה ישולם חלק ממנה שאינו נמוך מסכום השווה ל-20% מקצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף 200.

סעיף 303 לחוק המל"ל שתוקן בתשס"ד שכותרתו "מניעת העברת זכות לגמלה" קובע :

(א) זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי

פסק דין
של בית משפט או של בית דין מוסמך. (ב) הוראת סעיף קטן (א) תחול גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או בנק הדואר, במשך שלושים ימים מיום ששולמה; ואולם רשאי הבנק או בנק הדואר, לפי הענין, לנכות מהגמלה כל סכום שנתנו לזכאי לגמלה על חשבון הגמלה. (ג) זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה.

שתי סוגיות עומדות להכרעה במקרה זה בפני
בית הדין
א. א. האם מתגורר התובע ב"מוסד".
ב. ב. ואם כן, האם נושא גוף ציבורי במחצית מהוצאות אחזקתו בו על פי סעיף 37 בחוק?

האם דירת לויין היא "מוסד"?
19. 19. קיימת הסכמה בין הצדדים כי אין המחוקק מגדיר לצורכי סעיף 307 לחוק המל"ל "מוסד" מהו, כך שעל בית הדין להכריע מהו "מוסד" והאם דירת לווין הנה "מוסד" .

20. 20. כאשר נזקק בית דין זה ליצוק תוכן לדברי המחוקק, עליו להתייחס לעקרונות הכלליים של שיטת המשפט הישראלית ולעקרונות של דיני הביטחון הסוציאליים.

21. 21. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אוסר, בין השאר, לפגוע בקניינו וכבודו של אדם. אין לבית הדין ספק כי קיצוצה של קיצבת נכות פוגעת בקניינו של התובע ובמקרה דנן, אף נוצר הרושם כי פגיעה זו יכולה לגרום אף לפגיעה בכבודו. פגיעה זו עלולה להיגרם לתובע, או לאחרים במצבו, עקב ההיזקקות לחסדי אחרים שקיצוץ זה יביא עליהם.

22. 22. פעולתו של הנתבע מעלה גם שאלת הפליה. האם אין בנטילת 80% מקצבת הנכות, משום הפליה של דיירי דירות לווין המקבלים קצבת נכות, לעומת דיירי דירות לווין אשר מרוויחים שכר מינימום? האחרונים אינם זכאים לקצבת נכות ועל כן אין הנתבע דורש מהם החזרים עבור הסכומים שמוציאה לכאורה אגודת ניצן עבור דיירי דירות הלווין. גם בשאלה זו בית הדין יעדיף פרשנות העולה בקנה אחד עם חוקי היסוד, כפי שעולה מההלכה הפסוקה.

23. 23. בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין ניתח את היחס בין חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, לדברי חקיקה אחרים מוקדמים ומאוחרים מהם. ההלכה שנקבעה בפסקי דין אלה היא, כי חוקי יסוד אלו מקרינים על שיטת המשפט הישראלית כולה וכל דבר חקיקה יש לפרש לאורם. לעניין זה יפים הדברים שאמר נשיא בית המשפט העליון, השופט ברק בדנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל פ"ד מט(4), 589 בעמ' 657:

"ההקרנה החוקתית הבאה מחוק היסוד משפיעה על כל חלקי המשפט הישראלי. היא בהכרח משפיעה גם על הדין הישן. אמת, תוקפו של הדין הישן נשמר. עוצמת ההקרנה של חוק היסוד כלפיו היא, על כן, חזקה פחות מעוצמת ההקרנה על דין חדש. זה האחרון עשוי להתבטל אם יעמוד בניגוד להוראות חוק היסוד.
עם חקיקתם של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם חל שינוי מהותי בשדה המשפט בישראל...אין כל אפשרות להבחין בין דין ישן לדין חדש באשר להשפעות הפרשניות של חוק היסוד. אכן, כל שיקול דעת מינהלי המוענק על פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד; כל שיקול דעת שיפוטי המוענק על פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד; ובכלל, כל נורמה חקוקה, צריכה להתפרש בהשראתו של חוק היסוד..."

24. 24. ברי כי ההחלטה שעל בית הדין לקבל בעניין זה, האם דירת לווין הנה "מוסד", צריך שתעלה בקנה אחד עם עקרונותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

25. 25. באשר לעקרונות הכלליים בתחום דיני הביטחון הסוציאלי, ניתן לראות כי הם מטילים חובת פרשנות לטובת המבוטח. דיני הביטחון הסוציאלי מטרתם למתוח רשת הגנה לתושבי המדינה ועל כן במקרים של ספק, הפרשנות תיטה לטובת המבוטח כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נג/44- 0- המוסד לביטוח לאומי
נ' רות טישלר , פד"ע כו, 199 בעמ' 299 וכן בבג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ"ז (5) 743,754.

26. 26. בית הדין הארצי לעבודה אף קבע לעניין דרך הפעלת שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי
בדב"ע נה/115-0 מרים יחזקאל - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כט 121 את הדברים הבאים:

"שיקול דעת הנתון בחוק למוסד לביטוח לאומי, כשיקול דעת הנתון לכל רשות ציבורית, אינו שרירותי. הוא כפוף בראש וראשונה לדרישת תום הלב, הוא כפוף גם לכללי ההגינות והנאמנות כלפי הציבור החלה על כל רשות מנהלית. זאת מכוח אותה דואליות נורמטיבית המחיל על רשות מנהלית, הן נורמות מהמשפט הפרטי והן נורמות מהמשפט הציבורי. מכוח נורמות מהמשפט המנהלי, חובת תום לב מוגברת (ראה ספרה של דפנה ברק, האחריות החוזית של רשויות המנהל, תל אביב ה'תשנ"א, עמודים 61 - 57 והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו מדובר בביטחון סוציאלי, ועל כן חובת הנאמנות של המוסד לביטוח לאומי
כלפי האזרחים גדולה עוד יותר. למעשה דובר כאן בטריאליות נורמטיבית - חלות על העניין נורמות מן המשפט המנהלי מכוח חובת הנאמנות המיוחדת של גוף ציבורי כלפי הציבור, ועל שתי מערכות נורמות אלו חלות נורמות משטח הביטחון הסוציאלי. "

27. 27. באשר לפרשנות המילולית , מילון ספיר (מילון עברי עברי מרוכז בשיטת ההווה בעריכת איתן אבניאון): מגדיר את המונח "מוסד" כדלקמן:

"גוף מאורגן לתכלית מדעית או חינוכית או רפואית או חברתית וכד' ... מוסד לחולי נפש - מוסד המשמש כמחסה ומקום טיפול רפואי לחולה נפש ...".

28. 28. מהראיות שהובאו בפני
בית הדין, עולה כי התובע איננו מתגורר בגוף מאורגן או במקום טיפול רפואי או במקום מחסה העומד בהגדרת המילון.

29. 29. מהראיות שהובאו בפני
בית הדין עולה כי התובע ושותפיו לדירה מכינים את מזונם ומכבסים לעצמם את בגדיהם. דירת הלווין משמשת למגוריהם של התובע וחבריו לפרק זמן ארוך. שירותים כמו הכנת אוכל וכיבוס בגדים הנם שירותים בסיסיים, העובדה כי שירותים אלו אינם ניתנים יש בכך כדי להעיד כי אין מדובר במוסד.

30. 30. נראה כי האחריות לצרכיו של הדייר מוטלת עליו ועל הוריו. במבוא להסכם בין התובע והוריו לבין ניתן, מוצג ת/2/ו מסכימים הצדדים כי:
"ההורים מצהירים כי הם דואגים וימשיכו לדאוג דרך קבע לצרכיו של הבוגר".

31. 31. מניסוחו של סעיף זה ניתן ללמוד כי החוזה מטיל את האחריות המשפטית לדאגה לצרכיו של התובע על הוריו. היעדר האחריות והדאגה לשוהים בדירת הלווין הנה ראיה נוספת להיעדר יסוד ה"מוסד" בדירת הלווין"

32. 32. ריהוטה של הדירה נעשה על ידי התובע ושותפיו. אמו של המערער הגישה את מוצג ת/3 שכותרתו "מה דרוש לדירת לווין?" זוהי רשימה של פריטים הדרושים לדירת לויין הכוללת פריטים מתחומי הריהוט, מכשירי חשמל, ציוד למטבח, ציוד ניקיון, ציוד לכביסה, ציוד משרדי, ציוד עזרה ראשונה, ציוד אחזקה וכן המלצות לחפצי נוי. אמו של התובע טענה בפני
בית הדין, והביאה קבלות כראיה לרהיטים שנרכשו על ידי התובע, כי הדיירים סיפקו פריטים אלו בעצמם. גם מוצג ת/3 היווה חיזוק ראייתי לטענות התובע בדבר אי היות דירת הלווין בחזקת "מוסד". טענותיה של הגב' כהן לעניין זה לא נסתרו.

33. 33. לאגודת ניצן או לנתבע אין כל זיקה קניינית לדירת הלווין: אין היא מחזיקה בה, אין היא שוכרת של הדירה ובוודאי שאין היא בעלת הדירה. נציגיה של האגודה נכנסים אך ורק ברשות המחזיקים בדירה בדין, התובע ושותפיו לדירה. גם היבט זה של הדירה הנו בבחינת חיזוק לטענות התובע באשר לפרשנות הראויה של המונח "מוסד".

34. 34. הגב' אורנה יוגב, המפקחת הארצית על המעונות מאגף השיקום במשרד הרווחה, העידה כי הקריטריון הקובע מבחינתה להגדרת "מוסד" הוא גובה סכום השתתפות של משרד הרווחה. מרגע שנחתם ההסכם בין משרד הרווחה לאגודת ניצן ואשר הגדיל את ההשתתפות הפכה דירת הלווין ל"מוסד". אני סבורה שעצם הגדלת השתתפות משרד הרווחה באחזקתה של הדירה, איננה יכולה להכריע את הכף לענין הגדרת "מוסד".

35. 35. ב"כ הנתבע מבקש ללמוד גזירה שווה מהגדרת המונח "מעון" כהגדרתו בחוק הפיקוח על המעונות התשכ"א - 1965 המוגדר כדלקמן:

"מקום המשמש, או הנועד לשמש, כולו או חלקו, מקום מגורים או מקום שהיה לילדים, לזקנים, לבעלי מום גופני, או ללוקים בשכלם, והכל כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד כמשמעותו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993, המשמש או שנועד לשמש לטיפול (להלן - חוסים).

36. 36. אינני סבורה כי דירת הלויין בה מתגורר התובע מתאימה להגדרת מעון וזאת משני טעמים: ראשית, למעון דרוש רשיון ניהול על פי חוק הפיקוח על המעונות. שנית, לו היה חפץ המחוקק בסעיף 307 (א) לחוק המל"ל ליצור דין שווה בין "מוסד" ל"מעון" היה עליו לעשות כן במפורש זאת לאור הפגיעה בקניין שעשויה להיגרם בעקבות כך. במאמר מוסגר אציין כי גם על פי חוק הפיקוח על המעונות, ישנם מעונות שפטורים מרשיון אך דירת לווין אינה נמנית על מעונות אלו.

37. 37. ב"כ הנתבע מבקש ללמוד גזירה שווה מהגדרת המונח "מוסד" בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים התשנ"ג-1993 מוגדר בחוק זה כדלקמן:

מקום המשמש או שנועד לשמש לטיפול סוציאלי, רפואי או משולב ליותר משני אנשים המשתמשים בסמים בין אם הטיפול ניתן במוסד או במקום אחר, בדרך של אשפוז, מגורים, שהיית יום או שהיית לילה ובין בדרך אחרת;

38. 38. אינני סבורה כי הגדרה זו מתאימה לדירת הלווין משני טעמים: ראשית, הדירה אינה מתאימה לטיפול באנשים המשתמשים בסמים. שנית, בכדי להחזיק במוסד המשמש לטיפול במשתמשים בסמים יש צורך ברישיון,שלא כמו בענייננו, על כן הגדרה זו איננה רלוונטית לענייננו.

39. 39. בנוסף לאמור לעיל יאמר עוד כי הפרשנות אותה מציע ב"כ הנתבע איננה מתיישבת עם עקרונותיה הכלליים של שיטת המשפט הישראלית ועם העקרונות הכלליים של דיני הביטחון הסוציאלי. פרשנות זו תפגע בקניינו ובכבודו של התובע, פגיעה שלטעמי איננה מתיישבת עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועל כן אין אני יכולה לקבל פרשנות כזו.

40. 40. סיכומו של דבר: הגעתי למסקנה כי דירת לווין אינה עונה להגדרת "מוסד".

41. 41. הקביעה כי התובע איננו מתגורר ב"מוסד" מספיקה בכדי לקבל תביעה זו אך למעלה מן הצורך אבחן את השאלה השניה שעולה לפנינו. סעיף 307 לחוק המל"ל מונה שני תנאים מצטברים שרק בהתמלאם ניתן להעביר את מרבית הגימלה לגורם שלישי. התנאי הראשון הנו הימצאות ב"מוסד" והתנאי השני שגוף ציבורי נושא ביותר ממחצית הוצאות אחזקתו.

42. 42. בכדי לברר האם התנאי השני מתקיים בענייננו עלי לברר בצורה מעמיקה מהן ההוצאות שיש לתובע או בגינו, מי נושא בהן באיזה שיעור ומכוח מה.

הוצאות אחזקת התובע
43. 43. בתגובתו של הנתבע לבקשה לצו מניעה מיום 05/05/04, נטען כי עיקר הוצאות החזקתו של התובע הן על חשבון משרד העבודה והרווחה. הנתבע ציין כי משרד העבודה והרווחה מעביר לניצן מדי חודש 4,700 ₪ בגין המבקש. סכום זה הנו תשלום עבור השירותים הבאים: דמי אחזקה, ביגוד, שיקום, טיפול פסיכומטרי (כך במקור א.ג.), החזר עבור תרופות ותרבות ופנאי.

44. 44. כראיה לכך צירף הנתבע מזכר מהגב' שוורץ לגב' ליבוביץ' מאגף השיקום במשרד העבודה והרווחה מיום 28/04/04 .

אחזקת בית ומזון
45. 45. ביום 05/12/04 העידה בפני
אמו של התובע הגב' חנה כהן. מדבריה ניתן ללמוד כי רובן המכריע של הוצאות אחזקת הבית נתונות על התובע ועל הוריו. מחומר הראיות עולה כי התובע ושותפיו רוכשים את מזונם ומכינים אותו בעצמם. מעדותה של גב' כהן (עמ' 5 לפרוטוקול הדיונים מיום 05/12/04) עולה כי התובע ושותפיו רכשו בעצמם את הציוד לדירה והם דואגים לתחזוקתו השוטפת. רבות מטענותיה של הגב' כהן נתמכו בראיות נוספות דוגמת מסמך ת/3 שכותרתו "מה דרוש בדירת לווין?" וכן בקבלות על רכישתם של מוצרים ורהיטים שונים לדירה מוצגים ת/6- ת/11.

46. 46. ביום 08/02/05 אף העיד בפני
מר מליק, אביו של אחד משותפיו של התובע בדירת הלווין, אשר אישר את טענות התובע והוריו.

47. 47. מצאתי את עדויותיהם של הגב' כהן ושל מר מליק אמינות ולא היה בראיות הנתבע בכדי לסתור אותן.

48. 48. לא מצאתי בכל חומר הראיות עדות לכך כי אגודת ניצן, בכל הקשור לאחזקת הבית, נושאת בעלות של 325 ₪ בחודש, הנטענת במוצג נ/1, נספח ב' לתעודת עובד הציבור של הגב' יוגב (ולהלן: נספח ב'). השתכנעתי כי כל עלויות אחזקת הבית, הן ברכישת ריהוט ומוצרי לבית והן בתחזוקתו השותפת, מונחות על שכם התובע, הוריו ושותפיו.

49. 49. גם באשר להוצאה בסך 338 ₪ בחודש הנטענת בנספח ב' לגבי מזון, לא הובאו בפני
ראיות מצד הנתבע הסותרות את טענות התובע. מצאתי את עדויות עדי התובע אמינות ואני מקבלת את טענתם כי אין הנתבע משתתף כלל בעלויות המזון של התובע.

ביגוד
50. 50. בעניין זה אין התובע מתכחש לטענה, כי הוא מקבל סיוע מאגודת ניצן עבור ביגוד, אם כי טוען הוא כי הסכום נמוך משמעותית מהסכום הנטען ע"י אגודת ניצן ואיננו עומד על 85 ₪ כי אם על כ-35 ₪ בחודש וכ 400 ₪ בחישוב שנתי.

51. 51. טענות התובע לעניין זה לא נסתרו ועל כן אני מקבלת את גרסתו וקובעת כי סל הביגוד עומד על סכום של 35 ₪ בחודש.

שיקום, טיפול פסיכולוגי ותשלום עבור תרופות
52. 52. התובע טוען כי עלות הטיפולים מוטלים עליו. אמו של התובע הביאה כראיה קבלה, מוצגים ת/4 ות/5, המצביעים על עלות חודשית בסך בעלות של כ 1,200 ₪ עבור טיפולים פסיכולוגיים ושיקומיים.

53. 53. הנתבע לא סתר טענות אלו. אומנם ב"כ הנתבע הפנה את הגב' כהן לנספח ב', אך אין בכך לא סתר הנתבע את טענות התובע מאחר שתשובותיה של גב' כהן עלו בקנה אחד עם תצהירה ועם הטענות שנטענו בכתב התביעה ובבקשה לצו מניעה.

54. 54. הנתבע לא הביא ראיות המראות כי התובע אכן מקבל שירותים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים או שיקומיים מסוג כלשהו מהנתבע. עדי הנתבע טענו טענות כלליות בלבד והפנו לנספח ב'. אך לו היו ניתנים שירותים כגון טיפול שיקומי או פסיכולוגי מסוג כלשהו, אין לי כל ספק כי היה יכול הנתבע להביא ראיות המוכיחות זאת: תצהירים מטעם העובדים המטפלים, רישומי פסיכולוגים מטפלים, הסכם עבודה בין ניצן לעובדים שיקומיים וכיוב'.

55. 55. תחת הסעיף "ריפוי" בנספח ב' נטען כי אגודת ניצן מוציאה 117 ₪ עבור הוצאות התובע. אמו של התובע העידה וטענה כי אין התובע מקבל כל שירותי ריפוי מטעם אגודת ניצן. התובע מקבל שירותים רפואיים מטעם קופת חולים, מלבד הטיפולים השיקומיים והפיסכולוגיים אותם מממן התובע מכיסו. הנתבע לא הביא ולו ראיה אחת המצביעה על טיפול רפואי שניתן לתובע שאיננו ניתן במסגרת קופת חולים. לו הייתה אגודת ניצן מספקת שירותי רפואה מיוחדים במסגרת קהילתית היה עליה להעסיק סגל רפואי לשם כך, אך לא הובא בפני
הסכם העסקה בעניין זה. הייתי מצפה כי אגודת ניצן תוציא חוזר או מסמך כלשהו המציין אילו שירותים רפואיים ניתנים במרכז מסוג זה, וגם ראיות מסוג זה לא הובאו בפני
. גם כאן ראיות התובע עדיפות בעיני.

תרבות הפנאי
56. 56. בנספח ב' טוענת ניצן כי היא מוציאה עבור התובע 147 ₪ מדי חודש בגין "חברה, תעסוקה ותרבות". הנתבע, מלבד נספח ב', לא הביא כל ראיה המוכיחה זאת. הגב' דנינו והגב' יוגב בעדותן לא פירטו דבר בעניין זה מעבר לתיאור בקווים כללים של העובדה, כי הנתבע מקבל שירותי תרבות ופנאי. בטוחני כי לו היה מקבל התובע שירותי תרבות מאגודת ניצן, לא היו מתקשים הם לספק ראיות המצביעות על כך כגון תשלום לאומנים או למדריכים אומנותיים או הזמנות להצגות וכיוב'. עדי התובע, הגב' כהן ומר מליק, טוענים כי אין התובע מקבל שירותים אלו ואני מוצאת את עדותם מהימנה ועדיפה על עדויות הנתבע.

הסעות
57. 57. תחת הסעיף "הסעות" המופיע בנספח ב', נטען כי אגודת ניצן מוציאה עבור התובע סכום של 192 ₪ מדי חודש. התובע לעומת זאת טוען כי מעולם לא סופקו לא שירותי נסיעות או הסעות כלשהם ואף הציג לראיה צילומים של כרטיסיות בהנחה לזכאים בהן עשה שימוש.

58. 58. ב"כ הנתבע מציין כי הכרטיסיות שהגישה אמו של התובע כראיה אינן רלוונטיות, אך לא טרח הוא לנמק מדוע אין הן לרוונטיות. לטעמי, יש בכרטיסיות הנסיעה משום ראיה לכך שהתובע מממן את נסיעותיו מכספו.

59. 59. אם לא היה די בכך, גם הגב' דנינו בעדותה (בעמ' 28 לפרוטוקול הדיונים) אישרה כי אין התובע מקבל שירותי הסעות.

60. 60. התוצאה היא שהוכח בפני
שאין הנתבע משתתף גם בהוצאות שיש לתובע בכל הקשור להסעות.

שכר דירה
61. 61. לעניין זה התובע איננו מתכחש לעובדה כי החל מחודש ינואר מועברים לידיו 630 ₪ מניצן עבור שכר הדירה כפי שניתן לראות בסעיף 20 לכתב התביעה מיום 15/04/04.

62. 62. טוען ב"כ הנתבע כי העובדה שמר מליק לא היה מודע לתשלום בסך 1,600 ₪ יש בה בכדי להראות כי למר מליק אין מושג קלוש לגבי מה שמקבל התובע מניצן.

63. 63. דין טענה זו להדחות. התרשמתי כי מעורבותם של מר מליק והגב' כהן בחייהם של בניהם והדאגה לטובתם גדולה מספיק בכדי שיידעו מה הם מקבלים ומה לא. מלבד זאת עדותם בפני
הייתה סדירה ואמינה ללא בקעים או סתירות.

64. 64. יתרה מזו גם התובע בכתב התביעה ציין כי אגודת ניצן מעבירה לתובע תשלום השתתפות בשכר דירה וגם מר מליק מציין, בחקירתו הראשית (בעמוד 19 לפרוטוקול הדיון מיום 08/02/05) כי אגודת ניצן מעבירה סכום כסף לדיירי דירות הלווין בגובה 700-800 ₪.

65. 65. הנתבע הביא כראיה את נספח ב' בו מצויין כי התובע מוציא עבור הנתבע כ"הוצאות אחזקה" 1,920 ₪ לחודש. השתכנעתי כי סכום זה הנו מופרז והסכום האמיתי עומד על כ 630 ₪.

כוח אדם
66. 66. לגבי הנטען בנספח ב' לגבי ההוצאות בכוח אדם, הוכח כי כוח האדם שבפועל נעשה בו שימוש עבור התובע ושותפיו נמוך בצורה משמעותית.

67. 67. אציין כי המופיע בנספח ב' לגבי כוח אדם נראה מופרז ביותר. על פי נספח ב' לא ניתן אלא להסיק כי עבור כל דירת לווין מוקצה כוח האדם הבא :
א. א. מדריך ערב בחלקיות משרה של 1.32, כלומר כ-55 שעות שבועיות, כ-8 שעות ביממה בעלות חודשית של 7,159 ₪.
ב. ב. עובד סוציאלי בחלקיות משרה של 0.25, כלומר כ-10 שעות שבועיות, שעה וחצי מדי ערב בעלות של 1,545 ₪.
ג. ג. מדריך שיקום בחלקיות משרה של 0.5, כלומר 21 שעות שבועיות, 3 שעות מדי ערב בעלות של 2,718 ₪.
ד. ד. מרפאה בעיסוק בחלקיות משרה של 0.25 ₪ כלומר כ-10 שעות שבועיות, שעה וחצי מדי ערב בעלות של 1,325 ₪ (כל המחירים נכונים למרץ 1998).

68. 68. כלומר ב"כ הנתבע מבקש מבית הדין להסיק כי על פי נספח ב', 14 שעות בכל יממה, שבעה ימים בשבוע, היה בדירה כוח אדם מקצועי שתפקידו היה להדריך את דייריה.

69. 69. לעומת הנתבע, ב"כ התובע הביא ראיות לנוכחות כוח אדם מקצועי בדירה בשיעור נמוך בהרבה: אם בית או מדריכה פעמיים בשבוע, בשעות הערב והנתבע לא הצליח לסתור ראיות אלו. עלותה של מדריכה זו איננה ברורה, מאחר שלא ידוע כמה שעות היא שוהה בדירה בכל פעם ומהי עלות שכרה, אך ברור לחלוטין כי אין היא עומדת על 1,584 ₪ (נכון למרץ 1998) לחניך, אלא סכום הנמוך באופן משמעותי.

70. 70. התוצאה לעניין זה הנה כי הראיות שהביא הנתבע לעניין ההשקעה בכוח אדם הנן בעלות משקל ראייתי אפסי, ולעניין זה אני מקבלת את עמדת התובע.

ההסכם בין אגודת ניצן לתובע
71. 71. אם לא היה די בכל האמור לעיל, בבחינה של החוזה שנכרת בין אגודת ניצן לבין התובע והוריו, עולה כי עוד בהסכם שנכרת בין הצדדים ביום 01/10/01, מוצג ת/2/1, לא הייתה כל התחייבות חוזית של אגודת ניצן לספק שירות כלשהו מלבד הדרכה.

72. 72. סעיף 4 להסכם ת/2/ו קובע את הדברים הבאים:
"על הבוגר וההורים האחריות לכל הסידורים האדמיניסטרטיביים והכספיים הכרוכים בשיכונו ושהייתו בדירה. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, כל מערכת היחסים החוזית עם משכיר הדירה, קיום כל תנאי חוזה השכירות, על פרטיהן ודקוקיהן, רכישת הציוד הנחוץ לו לבדו ו/או ביחד עם הבוגרים האחרים שישתכנו בדירה, והוצאות הכלכלה, הדיור, והטפול הרפואי.
למען הסר ספק מובהר ומודגש כי ניצן לא תהיה אחראית לביצוע תשלום כלשהו ולא תשא בהוצאה כלשהיא, וכל מחויבותה הינה לספק את ההדרכה כמפורט במבוא להסכם זה" (ההדגשה שלי א.ג.)

73. 73. הדברים המופיעים בסעיף 4 לעיל הנם ברורים. לאגודת ניצן על פי ההסכמה שנחתמה עם התובע והוריו לא הייתה כל מחויבות לשאת בכל הוצאה שהיא מלבד הוצאות הדרכה בדירת הלווין.

74. 74. כך שהתוצאה היא שגם אם בחרה ניצן מיוזמתה לתת במהלך השנים שירותים החורגים משירותי הדרכה, הרי שעשתה זו מיוזמתה ומרצונה הטוב והחופשי, שלא בהתאם לאמור בחוזה. אם חפצים היו באגודת ניצן לשנות את החוזה בין הצדדים הרי שהיו צריכים להודיע על כך לתובע 30 יום מראש, בהתאם לאמור בסעיף 7(2) הסכם ת/2/ו.

סיכומו של דבר
75. 75. הנתבע טוען כי משרד הרווחה מעביר עבור התובע 4,681 ₪ לחודש לאגודת ניצן. מהעדויות שנשמעו בפני
, לא נראה לי כי הסך הנ"ל מגיע לתובע בדמות השירותים המופיעים בנספח ב'. מרבית השירותים המתוקצבים אינם קיימים, כוח האדם המתוקצב אינו קיים בפועל, שירותי הכביסה, החזר הוצאות נסיעה, טיפול פסיכולוגי, שירותי ריפוי, החזרים בגין לימודים וחוגים, אינם מגיעים לידי התובע בדרך ישירה או עקיפה.

76. 76. ההחזר היחיד שנתקבל על ידי התובע הוא החזר של שכר דירה חלקי וסכום חלקי בעד ביגוד. אך כל אלה אינם מגיעים לכדי מרבית הוצאות של התובע.
77. 77. הנתבע הנו מוסד ציבורי המחויב לכללי המינהל הציבורי, וכפי שצוין לעיל, עקב היותו גוף המיישם חוקים סוציאליים, מטילות עליו חובות הגינות ותום לב אף למעלה מאשר על גוף ציבורי רגיל. כללי המינהל הציבורי קובעים כי פעולתו של גוף כגון דא חייב שתהא סבירה, הגונה, תמת לב, שאיננה נגועה בשרירות וכיוב'.

78. 78. הפרשנות שמבקש הנתבע ליתן לסעיף 307 לחוק המל"ל איננה עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אינני סבורה כי מטרתו של המחוקק הייתה לפגוע באוכלוסיית דיירי דירות הלווין. עצם האבחנה שנוצרת בפועל, בין התובע לבין דיירים אחרים, שאינם מקבלים קצבת נכות עקב יכולתם להרוויח שכר מינימום, יוצרת את הרושם כי לא לאוכלוסייה זו כיוון המחוקק.

79. 79. כפי שהובהר לעיל, על פי הפרשנות של המונח "מוסד" הראתי כי אין התובע מתגורר ב"מוסד" כך שהתנאי הראשון להחלתו של סעיף 307 לחוק המל"ל איננו מתקיים. אם לא היה די בכך, הובהר בצורה הברורה ביותר כי גם התנאי השני המופיע בסעיף 307 לחוק המל"ל איננו מתקיים: מרבית הוצאות אחזקתו של התובע הנן עליו ועל הוריו.

80. 80. אי שם בדרך המשתרעת ממשרד הרווחה לאגודת ניצן הכספים המיועדים לתובע אינם מגיעים למטרתם וצר לי שכך. עולה בלבי חשש כבד כי הסיבה בגינה ניטלו מהתובע 80% מקצבתו הנה שרירותית לחלוטין.
81. 81. ברור לי כי הסך של כ- 4,600 ₪ שמעביר משרד הרווחה עבור התובע לניצן לא מגיעים ליעדם. צר לי כי רשויות המדינה בחרו ליטול את מעותיהם של אלו הזקוקים להן לצורכי מחייתם הבסיסיים ביותר.

82. 82. המסקנה היא שדרישות סעיף 307 לחוק המל"ל לא מתקיימות, אשר על כן התביעה מתקבלת.

83. 83. הנתבע ישלם הוצאות משפט לתובע בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתנה היום כ"א באייר, תשס"ה (30 במאי 2005) בהעדר הצדדים.
___________________
אריאלה גילצר-כץ
, שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 3749/04 אביב כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 30/05/2005)