פסקי דין על רו"ח אלון פרדקין | פסקי דין על תורתי נאמנויות ואחזקות | פסקי דין על הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח' | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי

35791-02/16 פרק     07/09/2017




פרק 35791-02/16 רו"ח אלון פרדקין, תורתי נאמנויות ואחזקות בע"מ, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי








בתי משפט

בית המשפט המחוזי בבאר שבע



פר"ק 35791-02-16

בפני
כב' השופטת שרה דברת

בקשה מס' 60


בעניין:
פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983
להלן: "הפקודה"

ובעניין:
מרחצאות הנגב בע"מ ח.פ 51-2605742
להלן: "החברה"

ובעניין:
רו"ח אלון פרדקין
להלן: "הנאמן/ המבקש"
ובעניין:
תורתי נאמנויות ואחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אגדי תורתי
להלן: "המשקיע"
ובעניין:
1. הסוכנות היהודית לארץ ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד בושמת שלוש
וערן מוטרו
2. החברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב
ע"י ב"כ עו"ד אהוד גנס
3. משאבי שדה ניהול ואחזקות אגש"ח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אביתר קנולר
יריב ישינובסקי
להלן: "המשיבות"


ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עוה"ד ברטה שוורצמן
להלן: "הכונ"ר"

החלטה
1.
חברת מרחצאות הנגב בע"מ (להלן - "החברה") מפעילה אתר ספא ומרחצאות בשם "נווה מדבר". החברה פועלת במקרקעין בבעלות רשות מקרקעי ישראל, אשר הוקצו מלכתחילה לקיבוץ משאבי שדה (להלן – "הקיבוץ") והועברו לחברה בתנאי שהקיבוץ יוסיף להחזיק בלפחות 26% ממניות החברה.
ביום 17.2.16 הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים. ביום 28.3.16 מונה רו"ח אלון פרידקין (להלן - "הנאמן") כנאמן לקידום הליכי הסדר נושים בחברה. ביום 27.6.16 ניתן צו הקפאת הליכים והנאמן מונה כנאמן לתקופת הקפאת ההליכים, כאשר צו הקפאת ההליכים הוארך מעת לעת.
ביום 13.10.16 אישר בית המשפט את מכירת החברה לתורתי נאמנויות ואחזקות בע"מ
(להלן - "הרוכשת") בתמורה לסכום של 6.5 מליון ש"ח, ואת העברת החזקה באתר לרוכשת באופן מידי. ביום 13.2.17 אושר הסדר הנושים בחברה. יוער, כי מלכתחילה נקבע בהסכם המכר, כי תנאי מתלה להסכם הינו גיבוש הסכמה בין המציע לקיבוץ לתקנות החברה, אולם משהתעכבה החתימה על ההסכם עם הקיבוץ ביקשה הרוכשת ביום 6.2.17 לותר על תנאי זה

2.
ביום 27.6.17 הוגשה הבקשה שבפני
, בה מבקש הנאמן את אישור בית המשפט ליישם את המכירה באופן הבא: מניותיהן של הסוכנות היהודית לארץ ישראל והחברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב בע"מ (להלן - "המשיבות"), אשר יחד החזיקו ב74% ממניות החברה, יועברו לחברה המוחזקת על ידי הנאמן בתמורה לשווין על פי הערך הנקוב למניה. עם ההעברה תקצה החברה לרוכשת את המניות הללו בתמורה שהתקבלה ממנה. התמורה תתחלק לשני חלקים, כך ש - 4,988 ש"ח יהוו תשלום עבור המניות על פי ערך נקוב של 1 ש"ח למניה ויתרת התמורה
בסך 6,495,012 ש"ח
- תהווה את הפרמיה בגין המניות. הנאמן הוסיף, כי אם העברת המניות תבוצע באופן ישיר יוטל על המשיבות מס בגין מכירתן וזאת שלא לצורך.

3.
הרוכשת מתנגדת לאופן הקצאת המניות המוצע ע"י הנאמן וטוענת, כי לא הסכימה לכך והדבר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם המכר. לשיטתה, הוראות הסכם המכר מחייבות להקצות לה 6,500,000 מניות רגילות בנות 1 ש"ח ערך נקוב, בהתאם לסכום שישולם על ידה, כך שסכום התמורה ינתן עבור הקצאת מניות בלבד ולא יכלול פרמיה. בדומה, גם לקיבוץ יוקצו 2,283,783 מניות בנות 1 ש"ח והקיבוץ ישלם לחברה את תמורתן בהתאם לערכן הנקוב. לא יעלה על הדעת, שהיא תשלם 6.5 מליון ש"ח בתמורה ל - 4,988 מניות בערך נקוב של 1 ש"ח.
4.
בתגובתו, מבהיר הנאמן כי אין לו כל אינטרס בשאלה כיצד תבוצע העברת המניות, ומטרתו היחידה הינה להשלים את הסדר הנושים. עם זאת, לא ניתן לקבל את עמדת הרוכשת, אשר משמעותה הינה, כי הקיבוץ יאלץ לשלם סכומי כסף משמעותיים עבור הקצאת המניות, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המתווה שסוכם מעיקרו, לפיו הקיבוץ אינו נדרש לשלם דבר עבור המשך החזקתו בחברה לאחר אישור הסדר הנושים. עמדת הרוכשת אף מנוגדת לחלוטין להוראות סעיף 2.2 להסכם המכר, לפיו הרוכשת תקנה את מניות המשיבים ויוקצו לה מניות כך שתחזיק ב - 74% ממניות החברה. הסכמה זו קיבלה ביטוי גם בהסכם המייסדים שנערך בין הקיבוץ למחזיקים ברוכשת, לפיו הקיבוץ לא ידרש לשלם כספים על מנת להחזיק ב - 26% מהחברה. גם במישור הפרוצדוראלי, טענות הרוכשת אינן ברורות, שכן אין קשר בין ערכן הנקוב של המניות לבין ערכן המסחרי.

5.
הרוכשת טוענת, כי הנאמן מייצג את עמדת הקיבוץ בלבד ואינו ממלא בכך את חובת ההגינות הכללית בה הוא חב מתוקף תפקידו. לעמדתה, היא מעולם לא חתמה עם הקיבוץ על הסכם מייסדים והעותק שצירף הנאמן לתגובתו הינו טיוטה לא מחייבת בלבד. הרוכשת מוסיפה, כי אופן ההקצאה המוצע יחייב את החברה החדשה בתשלומי מס רווחי הון בסך של 1,623,753 ש"ח בשל הפרמיה שתשולם והיא אינה מוכנה להסתכן בתשלום זה; אופן ההקצאה אף עלול לגרום לה לנזקים ממשיים אחרים ומיותרים המנוגדים להסכם המכר. כמו כן, בהסדר המוצע הון החברה גדל בסכום של 6,495,012 ש"ח כאשר הרוכשת נהנית רק מ – 74% מסכום זה ומפסידה 26% מההון שהושקע לטובת הקיבוץ.

6.
כונס הנכסים הרשמי
אינו מתנגד לבקשת הנאמן וסבור כי זו עולה בקנה אחד עם הסכם המכר וכי פיצול התמורה בין מניות לבין פרמיה הינו חסר משמעות.

7.
הנאמן מדגיש כי טענת הרוכשת ביחס לחבות מס הינה שגויה ונטענת ללא תימוכין, ואופן הקצאת המניות אינו צפוי לחשוף את החברה לחבות מס שכן הדבר אינו יוצר רווח הון לרוכשת, אשר ממילא יש לה הפסדים צבורים גבוהים לצרכי מס. גם אם המתווה היה יוצר לרוכשת חבות מס, היה עליה לפנות לנוגעים בדבר על מנת לבחון עימם אפשרות לבניית מתווה אחר, ולהביאו בפני
בית המשפט לקבלת הסכמתו.
8.
הקיבוץ דוחה את טענות הרוכשת וטוען, כי אלה מהוות נסיון חסר תום לב לשנות בדיעבד ובניגוד לדין את תנאי התקשרותה בהסכם המכר, בשל רצונה של הרוכשת - אשר מלכתחילה לא התנגדה להשלמת העסקה באופן המבוקש - להקשות על הקיבוץ על מנת לשפר את מצבה במחלוקות השוררות בינה לבין הקיבוץ ביחס לניהול החברה. כמו כן, לשיטתה חלק מטענות הרוכשת הועלו באופן המהווה הרחבת חזית ומבלי שניתנה לרוכשת הזכות להגשת תגובות נוספות.
הקיבוץ מבהיר, כי לאורך כל הדרך, החל מהגשת הצעת המכר על ידי הרוכשת, לא היתה מחלוקת ביחס לעקרון לפיו הקיבוץ לא יידרש לשלם דבר בגין היוותרותו כבעל מניות בחברה, וכי האמצעים להגיע ליעד לפיו תחזיק הרוכשת ב - 74% מהמניות אינם אלא עניין טכני. גם לשונו של הסכם המכר מלמדת, כי הוא מקנה לרוכשת רק את הזכות לרכוש 74% ממניות החברה, ואינו קובע כי מספר המניות בהן תחזיק הרוכשת ישתווה למספר השקלים בתמורת המכר. גם במהלך הדיונים על הסכם המייסדים, אשר נתפס על ידי הצדדים כסופי ומחייב, היה ברור לצדדים כי הקיבוץ פטור מכל השקעה נוספת בחברה, כאשר אילו היתה הרוכשת דורשת כי הקיבוץ יזרים לחברה מליוני שקלים נוספים, הקיבוץ לא היה מסכים להיוותר בעל מניות בחברה. ממילא, גם אם היה הקיבוץ נדרש להשקיע כספים בחברה לצורך שימור אחזקותיו, אזי כספים אלה היו משולמים לקבוצת ההסדר ומקוזזים ביחס לחוב העתק של החברה כלפיו ועל כן לא היה בכך כדי להועיל לרוכשת.

דיון
9.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהוראות הסכם המכר, נחה דעתי כי יש לקבל את בקשת הנאמן ולאשר את העברת המניות לרוכשת באופן המבוקש על ידו.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות הוראות הסכם המכר בין הצדדים, אשר הסדיר את המכר לרוכשת. סעיף 2.2 להסכם המכר קובע כדלהלן:

"היה והנאמן יחליט כי הממכר נשוא הסכם זה, יהווה עסקה למכירת המניות הנמכרות (ולא פעילות החברה), בשלב הראשון, תקצה החברה למציע ממניות החברה, מניות רגילות בנות 1 ש"ח ערך נקוב כל אחת (להלן: "מניות החברה"), אשר בשרשור סופי ודילול מלא יהוו כ – 74% מכלל מניות החברה ובמקביל תקצה לקיבוץ בתמורה לערך הנקוב, מניות נוספות ממניות החברה אשר יהוו בשרשור סופי ודילול מלא 26% מכלל מניות החברה. בשלב השני, המציע ירכוש את כל המניות הנמכרות, כמקשה אחת, וכנגד ערכן הנקוב, דהיינו 3,235 מניות רגילות בנות 1 ש"ח ערך נקוב כל אחת אשר בבעלות החברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב בע"מ... וגם 1,753 מניות רגילות בנות 1 ש"ח ערך נקוב כל אחת אשר בבעלות הסוכנות היהודית לארץ ישראל... מובהר כי לא ניתן יהא לרכוש חלק מהמניות הנמכרות".
סעיף זה - הרלוונטי לענייננו, שכן החלופה השניה הקיימת בהסכם המכר נוגעת למקרה בו לא היה מתקבל הסדר נושים - קובע במפורש, כי העברת המניות תתבצע באמצעות הקצאת מניות לרוכשת ולקיבוץ והרוכשת תרכוש 4,988 מניות בתמורה לערכן הנקוב של 1 ש"ח. סעיף זה אינו קובע כי יוקצו לרוכשת 6.5 מליון מניות, ובודאי שהוא אינו קובע, כי הקיבוץ יזרים לחברה מליוני ש"ח בתמורה למניותיו בה. גם אם ההסכם קובע, שיוקצו לקיבוץ מניות "בתמורה לערכן הנקוב", אין לפרש את האמור כקביעה, כי על הקיבוץ לשלם סכום כלשהו תמורת מניותיו, לאור המשך ההסכמות בהן נכתב במפורש כי רק "המציע", דהיינו הרוכשת, תרכוש את המניות.
עוד יוער, כי ממילא המדובר בהסכם שנחתם בין הנאמן לבין הרוכשת, ולכן אין בכוחו לחייב את הקיבוץ בתשלום כלשהו.

10.
על האמור יש להוסיף, כי עמדת הרוכשת מנוגדת לחלוטין להנחת היסוד שעמדה מאחורי הסכם הרכישה והיא, כי הרוכשת קונה רק 74% מהחברה מאחר ועל יתרת הבעלות בחברה להיוותר בידי הקיבוץ בשל החלטות רשות מקרקעי ישראל. נקודת מוצא זו עלתה כבר מהדו"ח שהגיש הנאמן ביום 19.9.16,בו ציין, כי מלכתחילה הובהר למתעניינים ברכישת החברה שקיימת סבירות גבוהה לכך שניתן למכור רק 74% ממניות החברה, מאחר ועל 26% מהמניות להיוותר בידי הקיבוץ בהתאם לתנאי החכירה של רשות מקרקעי ישראל (סעיף 11 לדו"ח). מסיבה זו, הצעת הרוכשת נגעה לרכישת 74% מהחברה בלבד, ולא לכל החברה (נספח לבקשה מיום 19.9.16). יתרה מכך, גם כאשר החברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב הגישה בקשה ביום 14.10.16 והלינה על כך, שהקיבוץ שומר על אחזקותיו בחברה נקיה מחובות מבלי שיזרים כספים לקופת ההסדר, ואף הציעה במפורש, כי הקיבוץ יפדה את מניותיו לפי שווי יחסי של התמורה המשולמת על ידי הרוכשת - הבקשה נמחקה בהסכמה.
האמור מלמד, כי לרוכשת היה ברור, בעת החתימה על הסכם המכר, כי הקיבוץ שומר בידיו את אחוז הבעלות בחברה, אשר היה בידו קודם לכן. בנסיבות אלה, לא ברור על מה סומכת ציפייתה של הרוכשת שהקיבוץ ישלם כ - 2.3 מליון ש"ח עבור הקצאת מניות אשר ממילא שייכות לו. אכן, הקיבוץ נהנה באופן זה מחברה נקיה מחובות מבלי שהשקיע כספים כלשהם מצידו, אלא שהדבר נובע מהעובדה, כי תנאי הקצאת המקרקעין על ידי רשות מקרקעי ישראל מחייבים את המשך בעלותו החלקית של הקיבוץ בחברה.

11.
הנאמן הפנה לטיוטת הסכם בעלי מניות בין הקיבוץ לרוכשת ובעלי מניותיה, אשר בו נאמר במפורש, כי הקיבוץ לא ידרש להעמיד כל תשלום לחברה בגין הקצאת המניות; גם הקיבוץ טוען, כי הצדדים ראו הסכם זה כסופי והתנאי הקובע, כי הקיבוץ לא ידרש להוסיף תשלום היה מוסכם על הכל. הרוכשת, לעומת זאת, טוענת כי המדובר בטיוטה בלבד. איני רואה צורך להכריע בשאלה זו, שכן גם בהנחה שהסכם בעלי המניות טרם נחתם, אזי גם מערכת ההסכמים הקיימת כיום אינה מחייבת את הקיבוץ בתשלום כלשהו עבור חלקו במניות החברה.

12.
בטענת הרוכשת
- לפיה אין הגיון בכך שהיא תשלם 6.5 מליון ש"ח בתמורה ל - 4,988 מניות בערך נקוב של 1 ש"ח - אין ממש, כפי שציין הנאמן בתגובתו,
שכן בערכן הנקוב של מניות בחברה כלשהי אין כדי לשקף את ערכן המסחרי של אותן מניות.
כמו כן, יש לדחות את טענת הרוכשת לפיה אופן הקצאת המניות המבוקש על ידי הנאמן יביא לחשיפתה לחיובי מס גבוהים, שכן המדובר בטענה אשר
נטענה לראשונה בתגובה מאוחרת של הרוכשת וגם אז נטענה בעלמא, מבלי שתלווה באסמכתא כלשהי ולא בכדי. גם הטענה לפיה אופן העברת המניות יגרום לרוכשת "לנזקים ממשיים אחרים ומיותרים" (סעיף 6 לתגובה מיום 3.8.17) נטענה בעלמא מבלי שאף יפורט, לאלה נזקים הכוונה. על כן, אין בטענות אלה כדי להביא לדחיית בקשת הנאמן.

13.
סוף דבר, אני מקבלת בקשת הנאמן ומתירה לו לבצע את המכירה לרוכשת בהתאם למתווה שפורט על ידו בסעיף 5 לבקשה. בהתאם למתווה זה, מניות המשיבות יועברו לחברה המוחזקת על ידי הנאמן בתמורה לשווין על פי הערך הנקוב למניה. במועד ההעברה תקצה אותה החברה לרוכשת את מניותיהן של המשיבות בתמורה לסכום שהתקבל מהרוכשת, המשקף רכישה של 74% ממניות החברה על פי שוויין הרשום בצירוף פרמיה.

אני מחייבת הרוכשת בהוצאות לקופת הקפאת ההליכים בסכום של 15,000 ש"ח להיום.


ניתנה היום,
ט"ז אלול תשע"ז, 07 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
שרה דברת
, שופטת








פרק בית משפט מחוזי 35791-02/16 רו"ח אלון פרדקין, תורתי נאמנויות ואחזקות בע"מ, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 07/09/2017)