פסקי דין על טוביה פכטהולד | פסקי דין על אורבנקורפ אינק | פסקי דין על עו"ד גיא גיסין | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

5846/17 רעא     13/09/2017




רעא 5846/17 טוביה פכטהולד נ' אורבנקורפ אינק, עו"ד גיא גיסין, כונס הנכסים הרשמי




החלטה בתיק רע"א 5846/17
בבית המשפט העליון


רע"א 5846/17


לפני:
כבוד השופט נ' הנדל


המבקש:
טוביה פכטהולד


נ

ג

ד


המשיבים:
1. אורבנקורפ אינק

2. עו"ד גיא גיסין

3. כונס הנכסים הרשמי

4. מחזיקי אגרות החוב של החב' באמצעות רזניק
פז נבו נאמנויות בע"מ


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בפר"ק 44348-04-16; בקשה לסעד זמני

בשם המבקש: עו"ד יעל מושקוביץ
; עו"ד דנה שורץ – אשתר
בשם משיב 2: עו"ד יעד הרשקוביץ
; עו"ד גלעד ברגשטיין
;
עו"ד מיכאל מיסול
בשם משיב 3: עו"ד אסף ברקוביץ
בשם משיב 4: עו"ד אמיר פלמר; עו"ד אביתר קרמר


החלטה

1. בקשת רשות הערעור שלפני מופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.7.2017 (פר"ק 44348-04-16; כב' הנשיא
א' אורנשטיין
), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לייחוד כספים בקופת משיבה 1 (להלן:
החברה
) עבור חברי הקבוצה שבשמם הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד החברה, בגין הפרות שונות של חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (ת"צ 1746-04-16; להלן:
בקשת האישור
), ונקבע כי בית המשפט של חדלות פירעון "אינו האכסניה" המתאימה לבירורה. בית המשפט קמא פסק כי מאחר והמבקש וחברי הקבוצה אותה הוא מייצג לא הגישו תביעות חוב למשיב 2 (להלן:
בעל התפקיד
), "אין לראותם בגדר נושים של החברה" – וכפועל יוצא, אין לייחד עבורם כספים מקופתה. "מעבר לדרוש", בית המשפט המחוזי הוסיף כי הבקשה לייחוד כספים "אינה אלא מסווה של בקשה לעיקול זמני של כספים להבטחת תביעה כספית שהוגשה" – ומכאן שמקומה בערכאה המבררת את בקשת האישור, אשר תכריע בה בהתאם למבחנים הכלליים למתן עיקול זמני.

2. המבקש גורס כי חברי הקבוצה אותה הוא מייצג – מחזיקי עבר והווה של אגרות חוב שהנפיקה החברה – מצויים בדרגת נשייה זהה לזו של יתר הנושים המובטחים. משכך, הוא רואה בדחיית הבקשה לייחוד כספים, תוך הפנייתו לחלופת העיקול הזמני, משום העדפה שרירותית של הנושים האחרים על בסיס העיתוי האקראי שבו הוכרעו תביעות החוב שלהם. המבקש מדגיש בהקשר זה כי בית המשפט קמא אישר את המשך ניהולו של ההליך הייצוגי, וטוען כי חברי הקבוצה לא נדרשו להגיש במקביל תביעות חוב לבעל התפקיד – ולכן אין באי הגשתן כדי להפוך אותם לנושים "פוטנציאליים" גרידא. המבקש מוסיף וטוען כי חלוקת הכספים ליתר הנושים אינה הפיכה, כך שהנזק הפוטנציאלי לחברי הקבוצה המיוצגת עולה בשיעור ניכר על זה העשוי להיגרם ליתר הנושים כתוצאה מייחוד הכספים.

בתגובותיהם, טענו בעל התפקיד ומשיבה 4 – המשמשת כנאמן למחזיקי אגרות החוב של החברה (להלן:
הנאמן
) – כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. ראשית, משום שהמבקש העלה לראשונה את טענותיו בנוגע למעמד חברי הקבוצה המיוצגת כנושים מובטחים רק בתגובתו לתשובת בעל התפקיד לבקשה לייחוד כספים, כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה. זאת ועוד, בפני
בית המשפט קמא מתבררת בקשת בעל התפקיד "לחלוקת ביניים לנושה המובטח", שהמבקש מתנגד לה (להלן:
בקשת החלוקה
) – ואין זה מתקבל על הדעת כי המבקש יוכל להשיג על אותה חלוקה עצמה בשני הליכים מקבילים. עוד נטען כי המבקש הסתיר נתונים רלוונטיים, לרבות אופן חישוב הסכום שהוא מבקש לייחד. כך או כך, על רקע ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן סעד זמני, סבורים בעל התפקיד והנאמן כי לא עלה בידי המבקש להצביע על טעמים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

לגופו של עניין, בעל התפקיד והנאמן טוענים כי מחזיקי אגרות החוב של החברה אינם בעלי זכות בשעבוד, וכי הנאמן הוא הנושה המובטח היחידי. לא זו בלבד, אלא שהשעבוד מוגבל "לחבות ישירה מכוח אגרות החוב ושטר הנאמנות", ואינו רלוונטי לעילות הנזיקיות שביסוד בקשת האישור. לפיכך, גם אם התובענה הייצוגית תתקבל בסופו של יום, מעמד חברי הקבוצה יהיה כשל נושים מן השורה – ומכאן שאין לייחד עבורם כספים בחלוקה הקרובה, המיועדת לנושה המובטח בלבד. הנאמן ובעל התפקיד מוסיפים כי בקשת האישור שהגיש המבקש לוקה בפגמים מהותיים, וסיכוייה דלים; וכי בקשתו לעכב את חלוקת הכספים למחזיקי אגרות החוב מנוגדת לאינטרס הקבוצה אותה הוא מתיימר לייצג, ונובעת מאינטרס צר שלו ושל בא כוחו בהליך הייצוגי. בהקשר זה מציין הנאמן – שלא התייצב בהליך קמא, אך צורף, לבקשתו, כמשיב לבקשת רשות הערעור – כי מחזיקי אגרות החוב שהשתתפו באסיפת מחזיקים הורו לו, פה אחד, להתנגד לעמדת המבקש.

לעומתם, משיב 3 (להלן:
הכנ"ר
) סבור כי בקשת רשות הערעור מעוררת סוגיות תקדימיות, וכי יש להשיב את העניין לשולחנו של בית המשפט המחוזי לשם הכרעה בשאלת סיווג הנשייה של חברי הקבוצה המיוצגת – לה הוא מייחס השלכה "קריטית" על התוצאה. על פי השקפת הכנ"ר, לו יתברר כי חברי הקבוצה המיוצגת הם נושים מובטחים, הרי שהיה בידם לסמוך על הבטוחה ולהימנע לחלוטין מהגשת תביעת חוב – וממילא אין לראותם כנושים "פוטנציאליים" בלבד אך משום שבחרו בחלופה לגיטימית זו. לעומת זאת, אם ימצא בית המשפט קמא – שהעניין בתחום מומחיותו, כבית משפט של חדלות פירעון – כי מדובר בנשייה רגילה, כי אז הגשת תביעת חוב אכן מהווה תנאי לייחוד כספים. זאת, כדי לאפשר לבעל התפקיד לגבש תמונה מלאה של הנשייה הפוטנציאלית, ולמרות שהבירור המהותי של תביעת הקבוצה ייעשה – בהתאם לאישורו של בית המשפט קמא – במסגרת בקשת האישור שהוגשה לערכאה השיפוטית הרלוונטית.

3. בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אומר כבר עתה כי לנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקש להגיב לתשובת המשיבים.

עיון בחומר מלמד כי הבקשה לייחוד כספים, מושא ההליך דנן, נשאה אופי כללי – ובמסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי להורות לבעל התפקיד לייחד עבור חברי הקבוצה המיוצגת חלק מסוים ב"כל חלוקת כספים שבכוונתו לבצע". בתשובתו לבקשה זו ציין בעל התפקיד, "בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם", כי "עיקר התקבולים הראשוניים" יועברו "לנושים המובטחים בלבד", ובתגובה העלה המבקש את הטענה כי חברי הקבוצה מהווים אף הם נושים מובטחים ולכן יש לייחד עבורם כספים כבר בשלבי החלוקה הראשוניים.

העלאתה המאוחרת של הטענה בדבר מעמד הנשייה מהווה, אפוא, מענה לטענות חדשות שהעלה בעל התפקיד בתשובתו, ואינה בגדר הרחבת חזית אסורה. זאת ועוד, הבירור הקונקרטי של בקשת החלוקה אינו מייתר את ההליך הנוכחי – שכן הכרעת בית המשפט קמא בבקשה הכללית לייחוד כספים נושאת אופי רחב יותר: היא מתייחסת גם לחלוקות עתידיות (וראו דברי בעל התפקיד, בפסקה 103 לתגובתו לבקשת רשות הערעור, על פיהם "עשויים להתקבל בעתיד כספים נוספים בסכומים לא מבוטלים"); ומונעת מן המבקש להתנגד לבקשת החלוקה בעילות שכבר נדחו במסגרת ההכרעה מושא ההליך דנן. לפיכך, אין ממש בטענות בעל התפקיד והנאמן במישור דחיית בקשת רשות הערעור על הסף. אדרבה, המבקש הראה כי הכרעת בית המשפט המחוזי, שמשמעותה כי הכספים שיצטברו בקופת החברה יחולקו במלואם ליתר הנושים, עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך – ומכאן שיש להעניק לו רשות ערעור.

לגופם של דברים, מקובל עלי כי מעמד הנשייה של חברי הקבוצה שמייצג המבקש עשוי להשפיע על התוצאה הראויה בבקשה מושא ההליך דנן. משכך, על בית המשפט של חדלות פירעון – שסוגיה זו מצויה בתחום מומחיותו המובהק – לצלול לעומקה של הלכה, לבדוק את טיב נשיית חברי הקבוצה, ולבחון את השלכת תוצאות הבדיקה האמורה על הבקשה לייחוד כספים. אין בכך הבעת עמדה, אלא התוויית דרך להכרעה שנראית לי ראויה בנסיבות העניין על רקע טענות הצדדים.

4. התיק יוחזר, אפוא, לבית המשפט המחוזי – שידון בו כהבנתו, במתווה הדיוני שיקבע על פי שיקול דעתו. מטעמים מעשיים בלבד, בשל הקושי לעקוב אחר תמונת המצב העדכנית בתיק נכון להיום, ועל מנת לאפשר למבקש להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, ניתן בזאת סעד זמני האוסר על בעל התפקיד לחלק מתוך הכספים שבקופת החברה את הסכום היחסי שיש לייחדו עבור חברי הקבוצה שמייצג המבקש עד ליום 27.9.2017.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בכך שהמשיבים לא קיבלו הזדמנות להתייחס לגופה של טענת הנשייה המובטחת בהליך קמא, אין צו להוצאות.



ניתנה היום, כ"ב באלול התשע"ז (13.9.2017).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

17058460_z04.doc
מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 5846/17 טוביה פכטהולד נ' אורבנקורפ אינק, עו"ד גיא גיסין, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 13/09/2017)