פסקי דין על גדעון מאיר | פסקי דין על משה בנימין | פסקי דין על אורלי בנימין |

46681-03/16 א     10/09/2017




א 46681-03/16 גדעון מאיר נ' משה בנימין, אורלי בנימין








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 46681-03-16 גדעון נ' בנימין ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני




מספר בקשה:
10

בפני

כבוד השופטת
נעם חת מקוב


תובע

גדעון מאיר


נגד


נתבעים

1. משה בנימין

2. אורלי בנימין


החלטה

בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר.
התובעים הגישו תביעה לפינוי מושכר כנגד הנתבעים.
לאחר שלא הוגש כתב הגנה והתובעים הראו כי המציאו את כתב התביעה לנתבעים, ניתן כנגד הנתבעים

פסק דין
לפינוי המושכר בהיעדר הגנה וזאת ביום 5.6.16.
ביום 7.6.17 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרם וטענו כי לא קיבלו את כתב התביעה ואף לא את פסק הדין שניתן נגדם ורק ביום 2.6.17 גילו על ההליכים נגדם לאחר שמצאו את החלטת ראש ההוצאה לפועל לעניין פינויים מן המושכר.
לבקשת הנתבעים צורפו שני תצהירים של כל אחד מן הנתבעים.
לגופו של עניין טענו הנתבעים כי הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה מזויף וכי הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים היה ללא הגבלת זמן ובהמשך טענו כי ניתנה להם אופציה לשלוש שנים וכן טענו כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, הם משלמים את דמי השכירות ובנוסף הנתבעים לטענתם שיפצו את המושכר בעלות של 60,000 ₪ בהסכמת התובע במהלך תקופת השכירות.
התובע השיב לבקשה וטען כי אין שחר לטענת הנתבעים כי לא קיבלו את כתב התביעה או את פסק הדין.
כתב התביעה הודבק על דלת המושכר וכך גם הפסיקתא, כשלגבי הפסיקתא אף צוין כי הנתבעת הייתה בדירה וסירבה לפתוח את הדלת ולחתום על המסירה. ביום 17.1.17 חתמה הנתבעת 2 על אזהרה והודעת פינוי של ההוצאה לפועל (נספח ג' לתגובת התובע לבקשת הנתבעים) ובין לבין פנה הנתבע 1 אל התובע וביקש להמתין עם הליך הפינוי והתחייב לפרוע את החוב שהוא חייב לו ולשלם את דמי השכירות אף קדימה.
התובע טוען כי הנתבעים לא הציגו כל הסכמה שלו לשיפוץ המושכר וככל שאכן שיפצו את המושכר הרי שיש בכך הפרה יסודית של הסכם השכירות שאף הוא מקנה לו זכות לביטול הסכם השכירות.
התובע אף תוהה כיצד אדם שמצוי בחובות כבדים ומשתכר שכר נמוך יכול לבצע שיפוצים בסכומים ניכרים כפי שנטען על ידו.
לאחר שנקבע מועד לשמיעת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין ליום 6.7.17, הגיש התובע הסכם פשרה בין הצדדים לאישור בית המשפט לפיו הנתבע יפרע חוב של 50,000 ₪ והשכירות תוארך בכפוף לתנאים שהוסכמו בין הצדדים.
בית המשפט ביקש הבהרות מסוימות ובטרם ניתנה החלטה בבקשה זו הגיש התובע בקשה נוספת לפיה הוא מבקש לקיים את הדיון מאחר שהנתבע הודיע לו כי אין לו כוונה לפעול על פי הסכם הפשרה שהוגש.
נוכח זאת נקבע מועד חדש לדיון ביום 20.7.17.
דיון זה בוטל לבקשת התובע עקב נסיבות אישיות של באת כוחו.
לאחר שהצדדים לא הגיעו לכל הסכמה אחרת, נקבע מועד חדש לדיון ביום 7.9.17 בשעה 12:30.
לדיון זה לא התייצבו הנתבעים ובא כוחם התייצב גם אם באיחור ניכר ומסר כי הנתבעים לא הגיעו עקב בעיה בריאותית של ילדם.
בדיון הוצג בפני
בית המשפט בטלפון של ב"כ הנתבעים אישור על ביקור במרפאת ילדים של הנתבעת (לא של בתם של הנתבעים) לפיו הנתבעת ביקרה במרפאת ילדים באותו יום בשעה 11:48.
מאחר שלא היה די באישור זה כדי להצדיק היעדרות הנתבעים מן הדיון, אפשר בית המשפט לנתבעים להמציא עד היום אישורים מספקים להצדקת היעדרותם של שני הנתבעים מן הדיון.
היום הוגש תצהיר של הנתבעת ובו היא מציינת כי לקחה את בתה לחדר מיון בבית החולים עקב כאבים חזקים בבטן ובעלה נשאר בבית עם הילדים האחרים. לתצהיר צורפו מסמכים מבית החולים סורוקה לפיהם בתם של הנתבעים התקבלה בחדר מיון ביום 7.9.17 בשעה 15:36 ושוחררה בשעה 16:55.
לא ניתן לקבל את התצהיר כהסבר מספק לאי התייצבות הנתבעים.
ראשית, הדיון היה קבוע לשעה 12:30 ועל פי המסמכים שצורפו הנתבעת ובתה הגיעו לחדר המיון רק בשעה 15:36 ועל כן אין בכך כדי להסביר את היעדרות הנתבעת מן הדיון.
במסמך מסורוקה מצוין כי כשעה וצי לפני הפנייה למיון החל כאב אצל המטופלת, כלומר הכאב לכאורה החל בשעה 14:00 ובוודאי אין בו כדי להצדיק את היעדרותם של הנתבעים מן הדיון.
גם אם כאבי הבטן של בתם של הנתבעים החלו כבר בבוקר ואחד מהם נדרש להישאר איתה בבית אף לפני הפינוי לחדר המיון, לא הייתה כל הצדקה לכך שלפחות אחד הנתבעים לא התייצב לדיון כדי להיחקר על התצהיר שנתן.
שני הנתבעים נתנו תצהירים בצירוף לבקשה לביטול פסק הדין, כשהשאלה שהייתה טעונה בירור היא אם כטענתם, לא קיבלו את כתב התביעה ואת פסק הדין או שמא כטענת התובע, קיבלו אותם וידעו עליהם.
בנסיבות אלה נדרשה התייצבותם של שני הנתבעים ועל כן היה עליהם בכל מקרה להיערך כך שיהיה מי שישמור על ילדיהם.
על כן הטענה כי בגלל הביקור בבית החולים – אשר היה שעות רבות לאחר מועד הדיון, לא יכול היה אף אחד מן הנתבעים להתייצב לדיון אינה יכולה להתקבל.
בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.
אוסיף בהקשר זה, כי בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר יש להגיש תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
הנתבעים הגישו בקשה להארכת מועד עד למועד בו הוגשה הבקשה על ידם.
עם זאת, טענתם בבקשה הייתה כי רק ביום 2.6.17 נודע להם על פסק הדין ולכאורה לא חלפו 30 יום מן המועד בו נודע להם על פסק הדין ועד למועד בו הגישו את הבקשה ועל כן לכאורה לא נדרשה ארכה כלל.
אלא שנראה כי הנתבעים ידעו כי טענתם זו מוטלת בספק רב ועל כן למען הזהירות ביקשו אף ארכה להגשת הבקשה.
אף אילו קיבלתי טענת הנתבעים כי כתב התביעה לא הומצא להם, הרי שנראה כי פסק הדין הומצא להם לפני זמן רב ובוודאי שהם ידעו על הפנייה להוצאה לפועל חודשים ארוכים לפני שפנו בבקשה לביטול פסק הדין (כאמור לעיל, על פי נספח ג' לתגובת התובע לבקשה, הנתבעת חתמה על אזהרה והודעת פינוי של ההוצאה לפועל כבר ביום 17.1.17).
בנסיבות אלה, אין הצדקה למתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין שכן לא ניתן טעם טוב להתעלמות הנתבעים מפסק הדין עליו ידעו לפני חודשים ארוכים ואף מטעם זה יש לדחות את בקשתם לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרם.
בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, הארכת מועד שנקבע בחיקוק תיעשה מטעמים מיוחדים שיירשמו ובענייננו לא ניתנו טעמים כאלה.
למעלה מן הצורך אציין כי אילו קיבלו הנתבעים ארכה להגשת הבקשה ואילו קיבלתי את הבקשה נוכח טענתם כי לא קיבלו את כתב התביעה, עדיין היה מקום להורות על פינויים של הנתבעים מאחר שהסכם השכירות הסתיים לפני זמן רב (עם האופציה הוא הסתיים ביום 30.10.16). חרף טענת הנתבעים כי היה להם הסכם שכירות שונה מזה שצורף לכתב התביעה, הם לא צירפו נוסח שונה של ההסכם.
יתר על כן טענתם בעניין תקופת השכירות שנקבעה בין הצדדים הייתה לא עקבית.
הם טענו כי מדובר בהסכם שכירות ללא הגבלת זמן, טענה בלתי סבירה ובמקביל טענו כי ניתנה להם אופציה לשלוש שנים ולא רק לשנה כפי שמופיע בהסכם.
נראה כי במכלול הנסיבות ממילא אף אילו התקיים דיון לגופו של עניין הייתה התביעה מתקבלת והיה נקבע מועד לביצוע הפינוי.
הדברים כאמור נאמרים למעלה מן הצורך.
מכל הטעמים הללו אני קובעת כי פסק הדין שניתן בהיעדר הנתבעים יעמוד על כנו ואאפשר לנתבעים לפנות את המושכר עד יום 24.9.17 בשעה 14:00.
בנוסף אני מחייבת את הנתבעים לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪. סכום זה ישולם לתובע מתוך הפיקדון שהופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט והוא נוסף על ההוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסקו במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ז, 10 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 46681-03/16 גדעון מאיר נ' משה בנימין, אורלי בנימין (פורסם ב-ֽ 10/09/2017)