פסקי דין על קרן צהלה | פסקי דין על גיא פלד | פסקי דין על קל אוטו - תחבורה (1994) |

32682-03/16 תאמ     14/09/2017




תאמ 32682-03/16 קרן צהלה נ' גיא פלד, קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ








בית משפט השלום בקריות


כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017

תא"מ 32682-03-16 צהלה נ' פלד ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה יונת
הברפלד-אברהם


תובעת

קרן צהלה


נגד


נתבעים

1.גיא פלד
2.קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ




פסק דין


התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים ע"ס של 29,541 ₪, עקב נזקים שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 2/8/15.

1. לאחר ששמעתי את העדים שהעידו לפני ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים שצורפו, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע מס' 1 פגע ברכבה של התובעת, בו נהג בעלה. טענת הגנתם של הנתבעים היא כי מי שגרם לקרות התאונה הינו צד ג', נהג משאית (שאינו חלק מהתביעה) , שהינו גורם זר מתערב וכי לנתבע מס' 1 לא הייתה ברירה למעשה, אלא לסטות מהדרך ולפגוע ברכב התובעת.

3. משקיימת הודאת הנתבע כי הוא זה אשר פגע ברכב התובעת ואין כל טענה כלפי התנהלות נהג התובעת, וטענתו היחידה היא כי לא הייתה לנתבע ברירה אלא לפגוע ברכב התובעת, הרי שעסקינן בטענה מסוג של "הודאה והדחה" , כך שהנטל הוכיח את הטענה בדבר אשמתו הבלעדית של
צד ג', חל על הנתבעים. נטל זה לא הורם על ידי הנתבעים.

4. יצוין כבר עתה, כי גם אם הנטל לא היה עובר מכתפי התובעת לכתפי הנתבעים, הרי שלאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, לא הייתה משתנה תוצאת

פסק דין
, דהיינו כי דין התביעה להתקבל.

5.
מטעם התובעת העידו התובעת, בעלה ובתה. עדותם עשתה עלי רושם אמין ביותר . עדותם הייתה סדורה , ברורה וניתן מענה מהיימן לשאלות אותן נשאלו לגבי דרך קרות התאונה.

6. בעלה של התובעת, הנהג, העיד כי כאשר הגיע לצומת בו ארעה התאונה, עמדה במקום המשאית והוא נעצר אחריה. אשתו בעדותה, העידה גם היא באופן חד משמעי כי המשאית עמדה בצומת, קודם לפנייתה שמאלה. עוד העידו התובעת ובעלה כי כאשר החלה המשאית לנסוע, עשתה זאת לאט (עמוד 1 לפרוטוקול שורה 15, עמוד
4 שורה 14). שני העדים תיארו את מהירות נסיעתו של הנתבע מס' 1 כמהירות גבוהה מאד, ובוודאי כזו שאינה מתאימה לתנאי הכביש, בישוב עירוני. עוד אישרו העדים כי לאחר התאונה, חזר ואמר הנתבע מס' 1 כי הינו אשם בתאונה , כך גם כאשר נפגשו העדים עם הנתבע ואביו, בביתם.

7. שני העדים, אשר מכירים את הצומת היטב, העידו, ואף צרפו תמונות ותרשים תואם, כי שדה הראיה בכביש ממנו הגיע הנתבע, הינו שדה ראיה פתוח ורחב. עדותם זו נתמכה כאמור בתמונות המקום. יצוין כי במהלך הדיון ובנוכחות הצדדים, עיין בית המשפט במקום התאונה באמצעות
google maps
לאחר שהצדדים אישרו לפניו את מקום האירוע.

8. עדותו של הנתבע מס' 1, לעומת זאת, הייתה מבולבלת ומאד לא אמינה. היא הייתה רצופה סתירות גם ביחס לעדותו עצמה וגם ביחס לעדותו של אביו.

9. הנתבע טען בעדותו כי נסע במהירות סבירה, כ-30-40 קמ"ש. הנתבע העיד כי ראה את מהירות נסיעתו קודם להתפרצות המשאית לכביש , אולם בהמשך עדותו אישר כי סיפר לחבריו שנסע 80 קמ"ש, אבל כי
"יכול להיות שסתם אמרתי לחברים באיזה מהירות נסעתי" וקודם לכן אישר כי "אני בעצמי לא ידעתי את המהירות באותו רגע" (עמוד 7 לפרוטוקול).

אם לא ידע הנתבע באיזה מהירות נסע באותו רגע, לא ברור כיצד יודע היום כי נסע במהירות 30-40 קמ"ש. אם הסתכל על מד המהירות קודם לפגיעתו ברכב התובעת, לא ברור מדוע סיפר לחבריו כי נסע במהירות 80 קמ"ש ומה הטעם לספר "סתם" על מהירות נסיעה שאינה נכונה. המסקנה היותר מתקבל על הדעת כי לכל הפחות, הנתבע אינו יודע מה הייתה מהירות נסיעתו בעת התאונה וכי עדכן את גרסתו לצורך הדיון.

10. הנתבע גם אישר כי הודה בתאונה ורק לאחר שדיבר עם אביו הבין כי הוא לא אשם בתאונה בעוד שאביו העיד כי לא אמר לבנו , לאחר שמיעת גרסתו, כי אינו אשם בתאונה (עמוד 8 שורות 3-4) וגם בכך יש ללמד על אמינות הנתבע.

11. מעבר לכך כי עדות התובעים אמינה על פני עדות הנתבע, כך שעדותם כי הנתבע נסע במהירות גבוהה מאד וכי המשאית עצרה קודם ליציאתה לצומת וגם אז נסעה לאט, מקובלת עלי לעומת עדותו של הנתבע, הרי שגם לפי תמונות המקום ומיקום התאונה, ניכר כי גם אם אכן יצאה המשאית בחוסר זהירות, הרי שלו היה נוסע הנתבע במהירות סבירה לתנאי המקום ואף במהירות המותרת על פי חוק ונוקט בכללי הזהירות כפי שחובה על כל נהג סביר לנקוט, הייתה נמנעת התאונה.

12. מעיון בתמונות המקום עולה כי שדה הראיה של הנתבע, קודם להגעתו לצומת ,היה רחב מאד והוא יכול היה לראות את המתרחש בצומת מטרים רבים קודם להגעתו , לרבות את תחילת יציאתה של המשאית לצומת. גם אם המשאית החלה לצאת רק כאשר התקרב הנתבע לצומת 5 מטרים לפני יציאתה, כפי שטען הנתבע, הרי שלו היה נוסע הנתבע במהירות סבירה, היה יכול להצליח לפנות ימינה בצומת ולא להמשיך ישר ואז
לסטות ימינה על מנת להיכנס ברכבה של התובעת. אם אכן יצאה המשאית רק ברגע האחרון, הפגיעה אותה היה מצופה לראות היא את פגיעתו של הנתבע במשאית עצמה
, סטייתו ימינה תומכת יותר בגרסת התובעת ובעלה כי איבד שליטה על הרכב, ואף בגרסתו של הנתבע עצמו כי לא היה לו שיקול דעת נכון.

13. הנתבע בעצמו מהר מספר פעמים כי הכל קרה מאד מהר. יוזכר כי מדובר במשאית שיצאה לאט לצומת . אם היה נוהג הנתבע בזהירות המתבקשת היה יכול אף לעצור את רכבו קודם לפגיעתו במשאית או ברכב התובעת , ככל ומהירותו הייתה איטית יותר, היה מצליח לעצור את רכבו, להימנע מפגיעה כלשהי או למזער את נזקיו. הנתבע אף לא העיד כי כלל ניסה לעצור את הרכב, מה שתומך גם הוא בכך כי נסע במהירות כה גבוהה עד שלא הספיק לעשות דבר, אלא לסטות ברגע האחרון כשראה מולו את המשאית.

14. לאור שדה הראיה הרחב לא ניתן לקבל את הטענה כי המשאית הגדולה התפרצה לכביש, כשקודם לכן עמדה. המשאית, לא משנה עד כמה ישתדל נהגה, אינה יכול לפתח מהירות גבוה מעמידה עד לנסיעה, עד אשר "תתפרץ" לכביש. יותר מתקבל על הדעת כי הנתבע בכלל לא שם לב לנעשה מולו בכביש, ורק כאשר שם לב כי המשאית יצאה, בעודו במהירות גבוהה, סטה ימינה ברגע האחרון ופגע ברכב התובעת ורק במזל לא היו פגיעות בנפש.

15
.
סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין, אליה הפנה ב"כ הנתבעים קובע כי


""
אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

(2)
אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;"

במקרה שלפני לא השתכנעתי כי אשמתה של המשאית הינה מכרעת בגרימה התאונה היות ובכל שלב ושלב יכול היה הנתבע בעצמו למנוע התאונה- לנסוע לאט יותר, להיות זהיר יותר ולהיות ערני לתנאי הכביש והנוסעים בו. למרות טיעוניו של ב"כ הנתבעים , לו היה הנתבע זהיר, היה יכול לצפות את תוצאות יציאתה של המשאית לצומת ולעצור בזמן או אף לפנות ימינה. השאלה היא שאלה עובדתית לגבי נסיבות המקרה ועל פי העובדות במקרה דנן התרשמתי כי הנתבע נהג בחוסר זהירות, במהירות מופרזת ולא שם לב לנעשה בכביש וכך נגרמה התאונה . לו היה נוהג אחרת, הייתה נמנעת תאונה זו.

16. בסיכומי הנתבעים לא עלתה טענה לגבי הנזקים אלא לגבי אי המצאת אישור כי שולם לתשלום למוסך. בכתב ההגנה עלו מספר טענות לגבי הנזקים אולם לא הוזכרו בסיכומי הנתבעים וניתן לראות בכך ויתור על טענות אלו. ממילא לא צורפה חוות דעת נגדית לעניין הנזקים והשמאי מטעם התובעת לא התבקש להחקר על חוות דעתו. לאור זאת כי אין מחלוקת בדבר הנזקים שנגרמו , הרי שאין באי צירוף תיעוד על תשלום למוסך כדי לפגוע בזכות התובעת לקבל פיצוי על הנזקים שגרם לה
הנתבע מס' 1. נזקים אלו שרירים וקיימים ועל הנתבעים לפצות את התובעת בגינם.


17. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 29,541 ₪, בתוספת המחצית הראשונה של האגרה בסך של 375 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15/3/16) ועד מועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הוצאותיה בסך של 1,500 ₪, הכוללות גם את שכר העדים מטעמה וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 5,000 ₪.

התובעת תדאג לשלם את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט תוך 7 ימים מהיום ולהמציא לידי ב"כ הנתבעים תיעוד על התשלום על מנת שגם הוצאה זו תשולם לידי התובעת על ידי הנתבעים.

התשלומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.






ניתן היום,
כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 32682-03/16 קרן צהלה נ' גיא פלד, קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/09/2017)