פסקי דין על קווים תחבורה ציבורית בע"מ | פסקי דין על רום ישראל - במות הרמה | פסקי דין על גלצר ביקסנשפנר עבודות חשמל |

61922-03/16 תאמ     18/09/2017




תאמ 61922-03/16 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' רום ישראל - במות הרמה בע"מ, גלצר ביקסנשפנר עבודות חשמל בע"מ








בית משפט השלום ברמלה



תא"מ 61922-03-16 קווים תחבורה ציבורית בע"מ
ואח' נ' רום ישראל - במות הרמה בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
רבקה גלט


התובע
ת

קווים תחבורה ציבורית בע"מ


נגד


הנתבעים

1.רום ישראל - במות הרמה בע"מ

2.גלצר ביקסנשפנר עבודות חשמל בע"מ




פסק דין



לפניי תביעה ותביעה שכנגד לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים אוטובוס התובעת ומנוף שבבעלות הנתבעת 1 אשר הושכר לשימוש הנתבעת 2.

רקע:

התובעת היא בעלת האוטובוס שנפגע בתאונה, ואילו התובעת שכנגד היא בעלת המנוף שניזוק, אשר הגישה תביעתה נגד התובעת ונגד החברה שהפעילה את המנוף.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות בלבד.

כעולה מן הראיות, התאונה אירעה בכיכר שבתוך תחום המרכז הרפואי שיבא. אוטובוס התובעת שנסע בקו 69 נכנס לכיכר, ואז אירעה התנגשות בינו לבין תא עבודה שהיה מותקן בגובה, על מנוף נייד, שעמד על הכביש בכיכר, לצורך עבודות של החלפת כבלי חשמל.

אין מחלוקת כי ההתנגשות אירעה כך שרצפת תא העבודה העשוי מתכת, פגעה בפינה השמאלית-עליונה של השמשה הקדמית באוטובוס, וגרמה פיצוץ בשמשה ושבר בקורת גג פיברגלס. בעת ההתנגשות היו בתוך תא העבודה שני עובדים מטעם הנתבעת 2.




העדויות והראיות

מטעם התובעת העיד נהג האוטובוס. לפי עדותו, הוא נוהג בקו 69 בקביעות ומגיע לכיכר זו יום יום. כיוון שמדובר בסביבת מעברי חצייה, ובתנועת חולים, הוא נוהג לנסוע לאט. לדבריו, נכנס לכיכר שהיתה פנויה, ולא היה כל שילוט או סימן על עבודות. כשעבר את מעבר החצייה שעל הכיכר והחל לצאת ממנה, פתאם נגעה בשמשה הקדמית של האוטובוס זרוע של מנוף הרמה, בעוצמה. הזרוע היתה רחוקה ממנו, אך פתאום פגעה באוטובוס. הנהג לא ידע לומר מהיכן הגיע המנוף באופן פתאומי, אך העיד כי המנוף נעמד בצדה השני של הכיכר, במקביל למיקום האוטובוס, ולדעתו לפתע סובב את המנוף שלו על האוטובוס. כשהוצגו תמונות מזמן אמת, העיד כי לא ראה את המנוף כשהגיע לכיכר, אלא המנוף עמד בצד כדי להוריד את תא העבודה לקרקע על מנת שהעובדים ירדו ממנו, לכן ראה שהכיכר פנויה. הנהג עמד על דעתו כי בעת התאונה המנוף לא היה בכיכר, אלא בצד, והמנוף שלו פגע בו באמצעות הזרוע הארוכה שהגיעה עד לאוטובוס. עוד העיד כי לא היה במקום מכוון מטעם הנתבעת 2.

בחקירה הנגדית שלל את
האפשרות שנסע מתחת למנוף או טעה בחישוב גובה האוטובוס. בסיום עדותו אמר "שטס מטוס מלמעלה אני לא חייב להסתכל עליו. אני מסתכל בסביבה שאני נכנס... אני לא מתעניין בדברים מחוץ לכיכר בתחום לאוטובוס שלי...".

הוגשה הודעת הנהג בה אמר "נכנסתי לכיכר ליד בנק יהב בתל השומר, והמנוף הסתובב בכיכר ונתן לי מכה בחלק קדמי עליון של האוטובוס".

מטעם הנתבעת העידו שני העובדים שהיו בתא העבודה בגובה, וכן בעל חברת הקבלנות, שלא נכח בעת התאונה, ועל כן לא היה בעדותו כדי לתרום להכרעה.

העד וולדימיר מטעם הנתבעת 2 העיד כי הוא עובד של קבלן החשמל ובאותו יום עסקו בקשירת כבל חשמל לכבל פלדה בגובה. לדבריו, עמדו בכיכר והחלו להעלות את הזרוע כשהם בתוך תא העבודה. לרגע ראה את האוטובוס שהיה מימינם וכמעט עצר, אך בדקה ה-99 נתן גז ונתקל בתא העבודה שהסתחרר כתוצאה מכך באוויר. העד הסביר כי המנוף עליו עבדו ניתן להפעלה מבסיסו או מתוך התא, באמצעות ג'ויסטיק, ומסך הפעלה. ניתן להניע את התא ימינה שמאלה, קדימה , אחורה, למעלה ולמטה, כל זאת כשרכב הבסיס אליו מחוברת הזרוע עומד במקומו ללא תזוזה. וולדימיר תיאר כי טרם התאונה, העמידו את רכב הבסיס בכיכר בצמוד לאי תנועה המצולם בתמונה ת/1 ב', כך שהותירו נתיב לנסיעה בכיכר. לאחר מכן הוא החל להעלות את הזרוע עד לכבלים שבגובה, באמצעות הג'ויסטיק שבתוך התא, שהוא נהג בו. בשלב זה הגיע האוטובוס, והוא ראה כי הנהג הסתכל עליו כלפי מעלה, ואז נתן להם מכה בחלק התחתון של תא העבודה. כשנשאל כיצד פעל כשראה כי מתחתיו נוסעים אוטובוסים, השיב כי היה עמהם מכוון שעצר את המכוניות והדריך את הנוסעים, ואותו מכוון ראה את האוטובוס עוצר, ופתאום נתן גז. לטענתו, המכוון עמד במרכז הכיכר, במיקום שסומן ב-
x
. כשנשאל מדוע לא הסיט במהירות את התא ממסלול נסיעת האוטובוס השיב כי האוטובוס הוא שנתקע בתא, ולא היה מספיק זמן להזיזו כי היה מרחק של 10 מ' והוא לא היה יכול לברוח. התא לטענתו זז לאט. וולדימיר נשאל כמה רכבים עברו בכיכר בעת העבודה והשיב כי עבדו שם כמה ימים, ועברו מאות רכבים לרבות משאיות ואוטובוסים, ולא ברור לו כיצד נהג התובעת לא ראה את המנוף שהוא בולט לעין. בחקירה הנגדית הסביר כי אופן העבודה היה כזה שבכל פעם הסיעו את רכב הבסיס לנקודה שבה היה עליהם לקשור את הכבלים, ואז נעמדו והרימו את הזרוע כדי לבצע את הקשירה. לאחר מכן, היו מורידים את התא ומסיעים את הבסיס לנקודה הבאה, וחוזר חלילה.
כשנשאל האם סגרו את הכיכר לתנועה, השיב בשלילה ואמר שלא ניתן לסגור את התנועה. כשנתבקש להציג את אישורי העבודה, מסר כי אינם בידו, אך נתקבל אישור מראש ממהנדס חשמל בשיבא. בהמשך עדותו עמד על כך שבשעה שנהג בג'ויסטיק בגובה, עמד בתא כשפניו לכיוון הכיכר, וזה היה גם כיוון הגעת האוטובוס. לטענתו, ההתנגשות אירעה כשהתא היה מורם לגובה 6 מ', אך טרם הספיק לכוון אותו, גובה זה הוא גובה חלקי של הזרוע, ועוד יש בה קיפול, בעוד שגובהה המלא הוא 20 מ'. בעניין תפקידו של המכוון, העיד "התפקיד שלו שאנחנו מעלים את הסל כמעט כל רכב אפילו מיניבוס יכול לפגוע בנו. הוא עוצר את המכוניות עד שאנחנו עולים לגובה 6 מ' . בגובה 6 מ' 99% של רכבים משאיות ואוטובוסים יכולים לעבור. לאחר מכן תיאר שוב את התאונה "עצרנו התחלנו להעלות את הזרוע עם הסל, לא הספקנו לעלות לגובה של 6 מ' והיינו בפעולה להעלות את הזרוע, הגיע אוטובוס והוא ראה שאנחנו עולים או יורדים, הוא ראה ראה שהאוטובוס עצר בצד ופתאום שהבן אדם נותן גז". לשאלת בית המשפט מדוע לא נראה המכוון בתמונות שהוצגו, השיב כי אינו יודע היכן היה באותו רגע, ואינו יכול להסביר, וברגע התאונה היו בגובה של 3 מ' שהרי פגעו בחלון האוטובוס. העד הוסיף כי באותו רגע חשב בטעות שהיה מדובר בפיגוע מכוון.

העד גלב חריטונסקי מטעם הנתבעת 2, העיד כי עבד בגובה יחד עם וולדימיר בעבודות חשמל. גלב תיאר את אופן הפעלת זרוע ההרמה באופן זהה לתיאורו של וולדימיר, והוסיף כי וולדימיר היה זה ששלט בהזזת תא העבודה באמצעות הג'ויסטיק. כשנשאל כיצד הם החליטו מתי להעלות את הזרוע ומתי להורידה, השיב כי היו מסתכלים על השטח, על הכביש, אם יש הפרעות, או דברים לא בטיחותיים, ואם הכל בסדר היו ממשיכים לנקודה הבאה ומעלים את הזרוע. כשנשאל מי היה מסתכל לראות שהכל בסדר, השיב כי הוא יחד עם וולדימיר היו מסתכלים, והיו מחליטים כיוון שהם אנשי שטח. רק בשלב מתקדם של עדותו מסר כי הם היו צוות של ארבעה, כשאחד מהם הוא מנהל הצוות שלא נכח במקרה, ועובד נוסף היה יאן, שהיה מלמטה מכוון ומשגיח על הסדר, על הפרעות, "ומזהיר אנשים שעוברים מתחת". בחקירה הנגדית גלב נשאל היכן בתוך תא העבודה היה ממוקם הג'ויסטיק, והשיב כי הוא ממורכז על הדופן שלשמאל הכניסה לתא. כשנשאל אם הבחין באוטובוס השיב כי הבחין בו שנייה לפני ההתנגשות. כשנשאל אם היה עם פניו לשם, השיב כי האוטובוס נכנס בהם מאחור, כשהיה עם גבו אליו, והסתכל על הכבלים. עוד הוסיף כי כדי להפעיל את הג'ויסטיק, עמדו עם הגב לכיוון הגעת האוטובוס
בעת האירוע.

מטעם הנתבעת הוגשו תמונות מיום התאונה.


הכרעה

מטעם הצדדים לא הוגשו ראיות מעבר לעדויות שנשמעו, בצירוף תמונות הכיכר מיום האירוע, תמונות כלי הרכב המעורבים, והודעת נהג התובעת.

לא הוגשו ראיות בעניין נהלי העבודה במקום, והצדדים לא נחלקו בעניין הנסיבות האופפות את ביצוע העבודות בכיכר, כך שעל בית המשפט להכריע בשאלת האחריות להתרחשות התאונה על בסיס מה שלפניו.

מן הראיות עולה כי הנתבעת 2 ביצעה בכיכר עבודות בגובה, תוך שימוש במנוף הרמה שעליו תא עבודה ממתכת, ובו שני עובדים. את התא הפעיל העד וולדימיר בגובה, באמצעות ג'ויסטיק.

וולדימיר העיד בתחילה כי בעת ההתנגשות היה תא העבודה בגובה 6 מ', אך לאחר מכן תיקן עצמו ואמר שהיה בגובה של כ-3 מ' בלבד, כשהכוונה להרימו עוד עד לגובה 6 מ'. העובדה שדרך עבודת הנתבעת 2 היתה באמצעות הרמה והורדה של המנוף בכביש הומה, היתה כזו הדורשת זהירות מוגברת, שכן ברור הוא כי המנוף הוא רכב מסוכן בכביש. בייחוד נשקף סיכון בשעה שהמנוף מצוי בגובה שבו עלולים כלי רכב גבוהים, לרבות אוטובוסים, להתנגש בתא. לפיכך ניתן לקבוע כי המדובר במצב הדורש השגחה מתמדת והכוונת התנועה.

וולדימיר העיד כי היה עמם מכוון בשם יאן, שתפקידו היה לכוון את הנוסעים בכביש. לעומת זאת, חרטונסקי לא העיד בתחילה על נוכחות המכוון, ורק בתשובה לשאלות מפורשות של ב"כ הנתבעת 2, נזכר למסור כי היה מכוון בשם יאו. עדותו זו הותירה את הרושם שלכל הפחות, נוכחות המכוון לא היתה משמעותית וחשובה לגביו. יש לשים לב לכך שבתחילת עדותו טען כי הוא עצמו
ביחד עם וולדימיר בדקו את השטח והחליטו מתי להעלות את זרוע ההרמה, והעניין נותר מעורפל, אך בסופו של עניין, שני העדים מטעם הנתבעת 2 הטילו את האחריות לבטיחות בכביש בעת העבודות, על אותו יאן.

יאן לא הובא לעדות מטעם הנתבעים, ולא הוכחו המאמצים שנעשו לאיתורו. במצב זה, הכלל הראייתי הוא שקמה חזקה כאילו העיד לחובת הנתבעת 2.

יוצא אפוא, כי הנתבעת 2 ביצעה עבודות בגובה, בעיצומה של כיכר הומה, ללא מכוון. ודוק, המדובר בעבודה ממושכת, ודינאמית, שכללה הסעת רכב הבסיס מנקודה לנקודה, וכן הרמה והורדה של הזרוע פעמים רבות, כל זאת ללא מכוון, וללא עצירת התנועה בכיכר. בהקשר זה העיד וולדימיר עצמו: "התפקיד שלו שאנחנו מעלים את הסל כמעט כל רכב אפילו מיניבוס יכול לפגוע בנו", ואם כך, לא ברור כיצד זה לא דאגו לעצירת התנועה בזמן העבודות.

עוד יש לשים לב שלא נטען ולא הוכח כי היה שילוט אזהרה כלשהו בכיכר.

אם לא די באמור, נפלה סתירה משמעותית בעדויות מטעם הנתבעת 2, בנוגע לכיוון עמידתם של העובדים בתא העבודה, עובר לתאונה. בעוד שוולדימיר טען כי עמד כשפניו לכיוון הגעת האוטובוס, הרי לפי עדות חרטונסקי, האוטובוס פגע בתא, בעת שעמדו עם גבם אליו. סוגיה זו היא בעלת משקל רב, שכן ייתכן כי כאן נעוץ ההסבר לכך שוולדימיר הסיט את התא מבלי להיות מודע לאוטובוס המגיע מאחוריו.

היות שהנתבעת 2 עסקה בביצוע עבודות חריגות ומסוכנות בכיכר, ונוכח המסקנות שפירטתי, אני סבורה כי לא מילאה את חובתה לוודא בטיחות הנוסעים בכביש, והיה עליה לצפות את האפשרות להתרחשות שאכן אירעה. לכן, עליה מוטל החלק הארי באחריות לתאונה.

לצד האמור, לא ניתן להתעלם מחלקו של נהג התובעת באחריות.

על פי הראיות, רכב הבסיס של מנוף ההרמה הוא גדול למדי, כמעט בגובה של רכב פרטי, וצבעו כתום בוהק, כך שהיה בולט למדי לעין. בנוסף, הזדקר ממנו מנוף הרמה צהוב, שמעליו תא עבודה מברזל אדום. כל אלה מעוררים את התמיהה, כיצד לא הבחין נהג התובעת במנוף.

יש לשים לב לכך שבתחילת עדותו נהג התובעת לא טען באופן חד משמעי כי לא ראה את המנוף, אלא העיד שהמנוף היה רחוק "בצד" של הכיכר. גם בהודעת הנהג שלו, מסרכי המנוף "הסתובב בכיכר", ולא טען כי הופיע לפתע. ואולם, בהמשך עדותו עמד על טענתו לפיה המנוף לא היה בכיכר ולפתע הופיע מולו ממקום לא ידוע. גרסתו זו מוקשית, כיוון שניתן להתרשם כי רכב הבסיס נע לאטו, ואף תהליך הרמת הזרוע עובר לתאונה, היתה תהליך מתמשך ( היה על העובדים להספיק להסיע את הרכב, למקם אותו בצד הכיכר, להיכנס לתא ולהתחיל בהרמה עד לגובה 3 מ', כל זאת לפני שנהג התובעת הבחין בהם), כך שאין זה מתקבל על הדעת שהמנוף הופיע "פתאם" ובמהירות כפי שנטען. אין זאת, אלא שהמנוף הגיע לכיכר בקצב האופייני לו, ואז החלו העובדים להרים את הזרוע, אך נהג האוטובוס לא שם לבו להתנהלות זו משום מה.

במיוחד מוקשית עמדת נהג האוטובוס, לפיה כלל לא הבחין במנוף המזדקר מולו לגובה 3 מ', בשעה שהוא נוהג באוטובוס גבוה ושדה הראיה פתוח לפניו.

כפי שקבעתי, יש להטיל את החלק הארי של האחריות על הנתבעת 2. אני מעמידה את אחריותה על שיעור של 70%. בהתאמה, אני קובעת כי התובעת תישא באחריות בשיעור של 30%.

אשר על כן אני מורה כדלהלן:

בתביעה העיקרית תשלם הנתבעת 2 לתובעת סך 7,945 ₪ בצירוף אגרה בסך 375, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪, ושכר העד בסך 450 ₪.

בתביעה שכנגד זכאית התובעת שכנגד לפיצוי בסך 85,300 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.7%. הנתבעות שכנגד יישאו בסכומים אלה על פי שיעורי האחריות שקבעתי.

הנתבעת 2 תישא בשכר עדיה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום , שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום,
כ"ז אלול תשע"ז, 18 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 61922-03/16 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' רום ישראל - במות הרמה בע"מ, גלצר ביקסנשפנר עבודות חשמל בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/09/2017)