פסקי דין על שי אלימלך | פסקי דין על מימון אלי מימון מזל

25946-04/13 א     09/10/2017




א 25946-04/13 שי אלימלך נ' מימון אלי מימון מזל








בית משפט השלום בחיפה




ת"א 25946-04-13 אלימלך נ' הלר ואח'




תיק חיצוני:

מספר תיק חיצוני









בפני

כבוד השופט
אפרים צ'יזיק


תובע

שי אלימלך
ע"י ב"כ עו"ד גרא פולגר


נגד


נתבעים 6 – 7

6. מימון אלי

7. מימון מזל

ע"י ב"כ עו"ד מוטי כהן ואח'





החלטה


בפני
י בקשה מטעם הנתבעים מספר 6 ו – 7 לסילוק על הסף של התובענה אשר הוגשה כנגדם.

רקע עובדתי
:
התובע הינו קבלן שיפוצים רשום אשר היה במועדים הרלוונטיים לתובענה בעל עסק לביצוע עבודות שיפוצים ושיפוץ מבנים המתמחה בשיקום ושימור חזיתות.

בתאריך 30.4.2006 נחתם בין התובע לבין נציגות ועד הבית המשותף בעלי הבית המשותף הנמצא ברחוב לאון בלום 25-27-29 בחיפה הסכם בכתב לביצוע עבודות שיקום שיפוץ בבית המשותף תמורת סכום כולל של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ (15.5%).

בתאריך 14.4.2013 הגיש התובע כנגד נציגות דיירי הבית המשותף דאז תובענה כספית בסכום של
229,171 ₪ בנימוק כי האחרונים הפרו את הסכם ההתקשרות עימו לאחר שלא שילמו לו 9171 ₪ בגין ביצוע עבודות מוסכמות ו -
180,000 ₪ בעבור עבודות נוספות אשר לא נכללו במסגרת הסכם העבודה המקורי ולאחר שחילטו סך של 40,000 ₪ אשר חולטו מתוך כספי הערבות הבנקאית אותה הפקיד בידי נציגי ועד הבית המשותף עובר לתחילת ביצוע העבודות.

במהלך הדיון המוקדם מיום 28.4.2014 הורה ביהמ"ש (כב' השופטת עדי חן-ברק) על צירופם של כלל בעלי הדירות בבניין כנתבעים נוספים. בתאריך 25.6.2014 נשלח אל ביהמ"ש פירוט שמותיהם של כלל בעלי הדירות של הבית המשותף עובר כריתת ההסכם עם התובע.

נימוקי הבקשה
:

בתאריך 10.3.2015 הוגש על ידי הנתבעים כתב הגנה בו נטען כי שילמו למר זיגמונד גולדברג (הנתבע 9), נציג הכניסה בה הינם מתגוררים, את חלקם היחסי מתוך הסכום הכולל אשר הועבר לנתבע לצורך ביצוע השיפוץ וכי מעולם לא הסמיכו אדם כזה או אחר לבצע עבודות נוספות זולת עבודות השיפוץ אשר פורטו במסגרת ההסכם . עוד טוענים הנתבעים בכתב ההגנה כי אין הם אחראים למעשיהם של נציגי ועד הבית המשותף וכי התחייבותם לשאת בעלות השיפוץ הייתה בהתאם לחלקם היחסי ולא במשותף עם יתר בעלי הדירות ומשכך אין לחייבם בסכומי כסף נוספים לאחר שמילאו את חלקם בהתחייבות.

בתאריך 14.11.2016 הגישו הנתבעים 6 ו – 7 בקשה לדחייתה על הסף של התובענה אשר הוגשה כנגדם מחמת היעדר יריבות משפטית. לטענתם, במסגרת אסיפת דיירים מיום 29.3.2006 הוסכם כי התשלומים לתובע יתבצעו על ידי כל אחת משלוש הכניסות בנפרד כך שכל אחת מהכניסות תעביר אל התובע את הסך של 78,925 ₪ באמצעות נציג הכניסה כאשר נציגי הכניסה בה הינם מתגוררים (כניסה מספר 25) העבירו לתובע את יתרת החוב בסך הכולל של 78,925 ₪ ומשכך אין לתובע כל עילת תביעה כנגדם.

עוד טוענים הנתבעים 6 ו – 7 כי הם צורפו כנתבעים נוספים לאחר חלוף תקופת התיישנות הקבועה בדין( 7 שנים) מאחר והתביעה המתייחסת לעבודות המוסכמות התיישנה בתאריך 26.11.2006 ואילו התביעה המתייחסת לעבודות הבלתי מוסכמות התיישנה בתאריך 8.1.2007.

בתאריכים 17.11.2016 ו - 25.12.2016 הגישו הנתבעים 6 ו – 7 בקשה למתן החלטה במעמד צד אחד לאחר שהנתבע לא הגיש כל תגובה לבקשה
כאשר בתאריך 12.1.2017 קבע בית-המשפט כי הבקשה תידון במהלך הדיון הקרוב.

בתאריך 2.2.2017 התקיים בבית-המשפט דיון קד"מ וזמן קצר לאחר מכן בתאריך 12.2.2017 הגישו הנתבעים
6 ו – 7 בקשה נוספת למתן החלטה במעמד צד אחד לאחר שהתובע לא הגיב לבקשה בכתב ואף לא התייחס אליה במהלך הדיון למרות ב"כ הנתבעים 6 ו – 7 התייחס לסוגיית ההתיישנות באופן מפורש (ראה :
עמוד 8 שורות 6 – 12 לפרוטוקול).

דיון והכרעה
:
כידוע,
המדיניות הנוהגת בבתי המשפט היא כי מחיקת התובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעי קיצון הננקטים בלית ברירה וכי
די בכך שקיימת אפשרות, ולו גם קלושה, כי על פי העובדות המפורטות בכתב התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש כדי שהתביעה לא תימחק ולכן יש להעדיף תמיד את הדיון הענייני ואת ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין (ראה : ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי, פ"ד לה(2) 811, 812).

משמעותה של מחיקת התביעה הינה סעד קיצוני שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובימ"ש מעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני מתוך מטרה להעדיף את בירור התביעה לגופו של עניין וחתירה לגילוי האמת ולעשיית צדק גם כאשר עולות טענות בדבר הפרוצדורה בהליך (ראה : ע"א 76/86 דר' יוסף פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124 ;
אורי גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי'

(מהדורה עשירית), תשס"ט-2009, עמוד 171).

בענייננו, התובענה כנגד נציגות ועד הבית המשותף וראשיה הוגשה בתאריך 14.4.2013, דהיינו כשבועיים ימים לפני חלוף תקופת ההתיישנות ביחס לרכיב התביעה הנוגע לעבודות המוסכמות (30.4.2013) וכתשעה חודשים לפני חלוף תקופת ההתיישנות ביחס לרכיב התביעה הנוגע לעבודות הנוספות (8.1.2007).

אמנם המועד שיהוי כשלעצמו אינו חוסם תביעה דא עקא שבענייננו עולה כי התובע התנהל כלפי כלל הנתבעים באופן בלתי ראוי בכך שזנח את תביעתו במשך שנים ארוכות והתעלם במופגן ממספר רב של הזדמנויות לאורך תקופה ממושכת להגיב לבקשת הנתבעים 6 – 7 לסילוק התובענה על הסף. בדרך התנהלות חסרת תום לב זו נגרמה לנתבעים 6 ו – 7 (וכן גם ליתר הנתבעים) פגיעה משמעותית ונזק ראייתי משמעותי בהוכחת טענותיהם וזאת בשל שינוי מצבם לרעה הן כתוצאה מהקושי הרב בניהול הליכים משפטיים בגיל כה מבוגר (85 שנה), בשל פטירת דיירים, בעיות בריאות, מכירת הדירות על ידי חלק מהנתבעים וחילופי גברי בנציגות ועד הבית המשותף (ראה :
עמודים 1 – 3 לכתב ההגנה מיום 29.9.2013 ; דברי הגב' הלר בעמוד 4 שורות 29 – 31 לפרוטוקול) [לעניין מבחני השהוי ראה ע"א 5110/05
מנהל מקרקעי ישראל נ' שטיינברג


מיום
18.1.2007 ;
ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד נז(5) 433, 447-446 ; ע"א 6407/14
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כרמיאל נ' אחמד מסרי
מיום
29.08.2016).


במקרה דנן מצאתי כי יש מקום להורות על סילוק התובענה על הסף כנגד התובע ממספר טעמים.

ראשית, התובע נמנע מטעמיו שלו מהגשת תגובה מטעמו חרף ההזדמנויות הרבות אשר ניתנו לו להגיב לבקשה ומשכך ההכרעה בבקשה תינתן על יסוד נימוקי הבקשה ושיקול דעתו של בית-המשפט
(ראה : רע"א 8337/08 אנקום גרופ בע"מ נ' מגדל חיים בע"מ מיום 16.12.2008). בנדון, סבורני כי במקרים בהם בעל דין, קל וחומר התובע, מתעלם במופגן ובאופן מזלזל ובוטה מהחלטות ביהמ"ש המורות לו להגיב לבקשה לסילוק התובענה על הסף הרי שהעניין מצדיק את סילוק התובענה על הסף רק מטעם זה בשל הזלזול המופגן בצד שכנגד, בסדרי הדין האלמנטריים ובמעמד בית המשפט.

לעניין זה יפים קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין רע"א 6115/12 קל בניין בע"מ נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ מיום 26.8.2012 (סעיף 8) :

"... לא ניתן לקיים מערכת משפט יעילה, שבגדרה יסתיימו ההליכים תוך זמן סביר ובכך יוגשם אחד העקרונות המרכזיים של עשיית הצדק, אם בעלי דין לא יעמדו במועדים שנקבעים להם. אכן, לעיתים נוצר קושי אמיתי ובלתי צפוי לעמוד במועד כלשהו, אלא שאז בעל הדין המבקש דחייה או ארכה אמור לפרט בבקשתו מתי נודע לו שלא יוכל לעמוד במועד ומה נעשה על ידו כדי לעמוד בו. המבקשות לא עשו כן. נעלה מספק כי הקשיים אותם פרטו בבקשה היו ידועים להן, או שהיו יכולים להיות ידועים להן, זמן רב לפני הגשתה"
.
טענת היעדר יריבות
:
שנית, הנתבעים 6 ו – 7 מוסיפים ומציינים בבקשתם כי בתאריך 29.3.2006 הוסכם באסיפת דיירים משותפת לכלל דיירי הבניין כי התשלומים אשר יועברו לתובע ייעשו מכל כניסה בנפרד וכי כל כניסה תעביר לתובע סכום של 78,925 ₪ וכי סכום זה שולם לתובע על ידי דיירי הכניסה בה הינם מתגוררים (כניסה מספר 25) באמצעות העברות בנקאיות אשר תועדו בתדפיס בנקאי של חשבון הבנק של נציגות הכניסה אותו צירפו לבקשתם. לשיטתם, בהינתן עובדות אלה אין לראות בהם כחייבים משותפים (ביחד ולחוד) עם יתר הנתבעים לא נותר להם ויש לדחות את התובענה אשר הוגשה כנגדם.
לפיכך, לא נסתרה טענת הנתבעים ולפיה אין מדובר בחיוב משותף כלפי התובע מצד כל אחד ואחד מהדיירים וזאת מאחר ומדובר בבית משותף "מורכב", דהיינו בית משותף הכולל מספר אגפים או מבנים נפרדים עם כניסות נפרדות ומתקנים נפרדים כאמור בהוראת סעיף 59 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 כאשר כל אחת מהכניסות הינה אוטונומית ביחס לדרכי הניהול וההחזקה של הכניסה.
סוף דבר
:
הבקשה מתקבלת ולפיכך התובענה כנגד הנתבעים 6 ו – 7 נדחית.
מאחר ונימוקי הבקשה מעלים בחובם נימוקים המצדיקים הלכה למעשה את דחיית התובענה גם ביחס ליתר הנתבעים הרי שעל התובע להשיב מדוע ישנה הצדקה להותיר ההליך כנגד יתר הנתבעים, בתוך 30 ימים מהיום.
לא מצאתי כי העניין מצדיק עשיית צו להוצאות.

ת.פ. למתן החלטה משלימה – 15.11.2017


ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ח, 09 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 25946-04/13 שי אלימלך נ' מימון אלי מימון מזל (פורסם ב-ֽ 09/10/2017)