פסקי דין על אורי כהן | פסקי דין על זהבה כהן שניהם | פסקי דין על שחר-משה זגורי

17999-07/15 א     07/10/2017




א 17999-07/15 אורי כהן, זהבה כהן שניהם נ' שחר-משה זגורי








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 17999-07-15 כהן ואח' נ' זגורי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
רחלי טיקטין עדולם


תובעים

1.אורי כהן

2.זהבה כהן

שניהם
ע"י ב"כ עוה"ד מבי מימון

מרח' הבנאים 9 ת.ד 15162 אשדוד


נגד


נתבעים

1.שחר-משה זגורי

2.אפרת זגורי

שניהם
ע"י ב"כ ממשרד עוה"ד עודד זגורי ושות'

מרח' בעלי המלאכה 7 ב' פינת ויצמן, נתיבות



פסק דין
לפני תביעה כספית שהגישו בני הזוג אורי וזהבה כהן (להלן: "התובעים"), לחיוב בני הזוג שחר ואפרת זגורי (להלן: "הנתבעים"), בגין היטל ביוב שהוטל על הנכס אותו רכשו התובעים מהנתבעים.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת ו/או העולות מהמסמכים שהוגשו
בתאריך
14.06.2007 חתם הנתבע על הצהרה מול מר שמעון עמר (להלן: "מר עמר"), אשר שימש בזמנים הרלוונטיים
כמנהל מחלקת הגביה של מועצה אזורית שדות נגב
(להלן: "המועצה), במסגרתה התחייב לשלם כל היטל שיחול עליו בעתיד.
בתאריך 15.06.2008 הופק עבור הנתבעים על ידי המועצה, מכתב דרישה לתשלום היטל ביוב עבור ביתם במושב תושיה, בית מס' 70 (להלן: "הנכס").



בתאריך 15.07.2008 נכרת בין התובעים לנתבעים חוזה להחלפת זכויות בנכסים, לפיו רכשו התובעים מהנתבעים את הנכס (להלן: "הסכם המכר").
בתאריך 03.08.2009 התקבל בכתובת הנכס מכתב דרישה נוסף לתשלום היטל ביוב עבור הנכס.
הנמענים במכתב היו הנתבעים.
בתאריך 24.01.2010 שילמו התובעים למועצה את סכום ההיטל בסך 13,943 ₪.
התובעים פנו אל הנתבעים במכתב מיום 18.05.2015, על מנת לקבל מהם את סכום ההיטל בחזרה, אך לא התקבלה תשובה לאותו מכתב מצד הנתבעים.
טענות התובעים
בהסכם המכר התחייבו הצדדים להחליף זה עם זה את זכויותיהם בממכריהם, כשהן נקיות מכל חוב.
הנתבעים היו מודעים לדרישה לשלם את היטל הביוב לפני החתימה על הסכם המכר.
על אף שידעו על החוב, הנתבעים לא התייחסו אליו כלל בהסכם המכר. כלומר, הנתבעים למעשה הסתירו את דבר קיומו של החוב מהתובעים במעמד החתימה.
הנתבע הודה כי קיים חוב, אך טען כי החוב הוא של בעל הנכס הקודם.
למעשה מדובר בהודאה והדחה, שכן הנתבע מודה בחוב ומטיל אותו על צד שלישי, מבלי שהגיש כלל הודעת צד ג'.
ההיטל נשוא התביעה הוטל רק בשנת 2008, בעוד הנתבעים רכשו את הנכס מצד ג' עוד קודם לכן, בשנת 2001.
כלומר, אין מקום לטענת הנתבעים לפיה צד ג' הוא זה שצריך לשלם את ההיטל.
מעדותו של מר שמעון עמר, מנהל מחלקת הגביה, עולה כי הדרישה להיטל הביוב במושב בו מצוי הנכס יצאה רק בשנת 2008 ומכתבי הדרישה הוצאו ביום 15.6.2008, כשקודם לכן לא היה חיוב.

התובעים פנו אל הנתבעים פעמים רבות וביקשו מהם לשלם את ההיטל. בין היתר פנו התובעים אל הנתבעים במכתב מים 06.06.2013, מכתב שכותרות הייתה "חובכם לה"ה כהן אורי וזהבה". משלא קיבלו מענה, פנו התובעים אל אביו של הנתבע, לאחר מכן פנו אל אחיו של הנתבע, אשר ייצג את הנתבעים בעריכת ההסכם וביקשו שהחוב ישולם. משרד עורכי הדין של אחיו של הנתבע, אשר ייצג את הנתבעים בהסכם המכר, קבלו את מכתב הדרישה ביום 26.05.2015.
מאחר ופניותיהם לא נענו ומאחר והמועצה לא הסכימה לתת לתובעים את האישורים הדרושים על מנת לרשום את הנכס בטאבו, נאלצו התובעים לשלם את החוב בגין ההיטל בעצמם.
גם לאחר הגשת התביעה, התחמקו הנתבעים מלהשיב לתובעים את הסכום ששולם על ידם, והשתמשו בכל תירוץ לדחיית בירור התביעה.
התובע נאלץ להופיע בבית המשפט לשני דיונים שנדחו. כל העובדות הללו גרמו צער רב לתובעים.

הנתבע התגלה כמי שאינו מהימן.

טענות הנתבעים
התובעים נקטו בשיהוי קיצוני ובלתי סביר כשהגישו את תביעתם 6 ימים טרם ההתיישנות הפורמלית של עילת תביעתם. על כן יש לדחות התביעה בגין השיהוי שחל, אשר גרם לנתבעים נזק.

לא הוצג אישור מסירה של המכתב מיום 06.06.2013, ואף לא נטען כי בוצעה מסירה לנתבע או למי מבני משפחתו.
התובעים פנו לראשונה במכתב מיום 26.05.2015, בהמצאה ידנית למשרדו של אחי הנתבע, למרות שכתובת הנתבע בעצמו הייתה ידועה לתובעים.
לתובעים יש את מספר הטלפון של הנתבע עוד מהתקופה ששכרו ממנו את הנכס והתובעים יכולים היו בין באמצעות שיחה ובין באמצעות
sms
, לבוא בדין ודברים עם הנתבע עצמו ולעדכנו בדרישת התשלום, כולל לשאול לכתובתו.
בפסקה 4 לכתב התביעה, מצהיר התובע כי "מאחר ושחר עזב את האזור, לא היה לי קשר איתו." ובכך מתרץ בעצם את אי הפנייה אל הנתבע עצמו במשך שנים ארוכות.
בעדותו שינה התובע את גרסתו וטען כי "כן. פעם אחת דיברתי עם הנתבע אבל הרוב היה עם האבא והאח."
למעשה התובע לא פנה ולא רצה לפנות אל הנתבע, בעקבות כעס כלשהו שנוצר בשלב שלאחר חתימת הסכם המכר. אם התובעים היו פונים לנתבע, היה הנתבע דואג לבטל את ההיטל.
התובע לא הביא בחשבון כשפנה לאביו של הנתבע, כי הנתבע מסוכסך עם אביו ואחיו במשך שנים רבות ולכן אף עזב הוא את האזור בעבר.
רק לאחרונה, לפני כ-10 חודשים יושרו ההדורים והנתבע אף החל לעבוד בתחנת הדלק, שיחד עם הבניין נמצאים בבעלות אביו ואחיו. תחת חברת "נתיבי נחל בע"מ".
ההצהרה עליה חתם הנתבע ביום 14.06.2007 אינה מאזכרת "היטל ביוב", אלא : "ואני מתחייב לשלם כל היטל שיחול עלי בעתיד" ולא עולה ממנה, כי במועד זה ידע הנתבע על היטל הביוב.
הנתבעים רכשו את הנכס ממר טרבלסי בשנת 2001. מקורו של החוב בגין היטל הביוב הוא בתקופה בה היה מר טרבלסי בעל הזכויות בנכס ולא הנתבעים.
הדרישה החוזרת לתשלום היטל הביוב מיום 03.08.2009, נשלחה לכתובת של הנכס, כשנה וחצי לאחר חתימת הסכם המכר בזמן שהתובעים מתגוררים בנכס. התובעים ידעו על החוב טרם חתמו על הסכם המכר.
התובעים שכרו את הנכס נשוא התביעה כשנה וחצי טרם החתימה על הסכם המכר ומשכך בהיותם דיירי הבית, חזקה עליהם, כי קיבלו וידעו בזמן אמת את תוכן הדרישה לתשלום היטל הביוב מיום 15.06.2008.
בנוסף בתנאים מסוימים, יחשב שוכר הנכס כ"בעל"
הנכס (לפי ס' 3 לחוק העזר).
בנוסף, הנתבע פנה אל מר עמר בדרישה לבטל את החוב בגין היטל הביוב ולאחר דין ודברים היה בטוח כי דרישת התשלום אכן בוטלה.
התובע ניגש לשלם את ההיטל, מבלי שידע את הנתבע או נתן לו הזדמנות לטעון כנגד חוקיות החיוב או זהות החייב.
התובעים מנעו מהנתבעים להיפרע ממר טרבלסי.
דיון והכרעה
לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים, עיינתי במסמכים אשר הוגשו לתיק ושמעתי את העדויות, החלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים להשיב לתובעים את הסכום ששולם על ידם בגין ההיטל.
אין מחלוקת שהתביעה הוגשה טרם חלוף תקופת ההתיישנות.
באשר לטענת השיהוי הרי שלאחר עיון בטענות הצדדים – לא מצאתי בה ממש, שכן הוכח בפני
כי הנתבע ידע שהתובעים דורשים ממנו שישלם את החוב, זמן רב טרם הגשת התביעה, וכן הוכח בפני
כי התובעים עשו מאמצים לסיים את המחלוקת ללא צורך בהגשת תביעה לבית המשפט.
הוכח כי התובע שוחח עם הנתבע לגבי החוב (פרו' עמ' 6 שורה 3). בהמשך, כאשר אותה פנייה לא הועילה פנו התובעים אל אחיו של הנתבע, עו"ד עודד זגורי, שייצג את הצדדים בהסכם המכר. סביר בעיני שהתובעים שלא הצליחו לאתר את הנתבעים, פנו לעורך הדין שייצג את הצדדים בהסכם המכר, שכן עורך הדין הוא גם אחיו של הנתבע. כמו כן הוכח כי התובעים פנו מספר פעמים לאביו של הנתבע עמו היו בקשר טוב.
התובעים לא ידעו ולא יכלו לדעת אודות הסכסוך המשפחתי הנטען, ולא הוכח כי מישהו יידע אותם בדבר אותו סכסוך, וההפך הוא הנכון. הוכח כי אביו של הנתבע הבטיח לתובעים לטפל בפני
יתם (ראו פרו' עמ' 5 שורות 27 – 29). כמו כן הוכח כי התובעים שלחו מכתב דרישה למשרדו של אחיו של הנתבע, אשר אף הוא לא הביא לתשלום החוב.
הנתבע טען כי היה על התובעים להביא לעדות את אחיו ואביו, אולם אני סבורה שהיה דווקא על הנתבע להביא אותם לעדות, שכן התובע העיד ששוחח עם האח וכן העיד ששוחח עם האב, אשר לא התכחש לחוב ואמר שינסה לטפל בנושא מול המועצה. לו רצה הנתבע להזים עדות זו של התובעים, היה עליו להביא לעדות את האב והאח שיסתרו את עדות התובעים. האב והאח של הנתבע הינם עדים בשליטתם של הנתבעים. לכך אוסיף כי עורך דין ממשרדו של האח ייצג את הנתבעים בהליך זה.
למעלה מהצורך ועל אף שלא מצאתי כי התובעים השתהו בתיק זה, הרי שבכל מקרה לא נגרם לנתבעים כל נזק עקב השיהויהנטען, שכן, כפי שיפורט להלן, אני קובעת כי החוב בגין היטל הביוב הינו של הנתבעים ולא של הבעלים הקודם של הנכס, מר טרבלסי. בנסיבות אלה הרי שלא נפגעה כל זכות של הנתבעים לחזור אל משפחת טרבלסי.
כמו כן אני לא מוצאת שחלוף הזמן מנע מהנתבעים לפעול מול העיריה לביטול החוב, שהרי הנתבע העיד שפנה לעיריה וניסה לבטל את החוב – אך הדבר לא צלח בידו.
הוכח כי החוב בגין ההיטל הוא חוב של הנתבעים ולא חוב של הבעלים הקודמים בנכס, מר טרבלסי. ראו בעניין זה עדותו של מר עמר:

"ש. מתי חוייבו תושבי מושב תושיה בהיטל הביוב?
ת. הוצאנו מכתבים ביום 15.06.08.
ש. לא היה חיוב בהיטל הביוב בשנים שלפני כן?
ת. נכון.
ש.כלומר החיוב הוטל בשנת 08 ועד אז לא היה חיוב?
ת. נכון
(פרו' עמ' 7 שורות 20 – 25).
ובהמשך עדותו:
"ב – 15.08 נשלח מכתב רשום לנתבעים כמו לכל חברי המושב בדבר היטל הביוב. יש לנו אסמכתא של המכתב הרשום שנשלח..כל הישוב קיבל וכל הישוב היו מודעים לך שבשנת 08 כולם התחברו לביוב ומאז הוציאו להם דרישה להיטל.."
(פרו' עמ' 7 שורות 30 – 32). וראו גם עדותו בפרו' עמ' 8 שורה 5: "
לתושיה ההיטל הגיע בשנת 08...".
ובהמשך:
"ש. למר טרבלסי הוצאת דרישת חוב כזו, הדייר הקודם?
ת. לא הוצאה לדייר הקודם דרישה כזו
ת. אתה יכול להסביר לי למה?
ת. כי ב – 2008 מי שהיה הבעלים בספרי הרשות זה לא היה טרבלסי אלא שחר זגורי. זה יוצא באופן אוטומטי לבעלים הרשום.."
(פרו' עמ' 8 שורות 20 – 25).
25.
הוכח כי הנתבעים אף ידעו על החוב טרם החתימה על הסכם המכר עם התובעים, אולם לא טרחו ליידע את התובעים אודות החוב.
מעיון בסכם המכר עולה כי הנתבעים חתמו על הצהרה לפיה הנכס נקי מכל חוב.
וראו ב-"הואיל" השישי להסכם המכר שם נרשם כדלקמן: " וברצון זגורי וכהן להחליף זה עם זה את מלוא זכויותיהם בממכריהם ("ממכרי הצדדים") כשהן נקיות מכל חוב, משכנתא, משכון, שעבוד, עיקול ו/או זכות ו/או זכות כלשהי לטובת צד ג'..." (הדגשה של – הח"מ).
מכתב הדרישה הראשון בגין החוב, הופק כאמור בתאריך 15.06.2008, היינו כחודש ימים טרם החתימה על הסכם המכר.
מר עמר בחקירתו העיד כי הנתבע היה מודע לחוב, וראו דבריו:
"ש. אמרת שאתה מכיר את הנתבע, יש לך איזו ידיעה אם מר זגורי ידע או לא ידע על ההיטל?
ת. יש לי הצהרה שהמועצה הוציאה ב- 14.06.2007 שכנראה הייתה בקשה של הנתבע לרישום מקרקעין והעברת הרישום לטאבו והמועצה הוציאה לו הצהרה מסוימת שבעתיד יהיה חוב על הביוב וכשיחול, הוא מתחייב לשלם אותו. המועצה לא מוציאה אישורים כשיש חוב על הנכס. מעבר להצהרה הזו, אני לא זוכר אם ישנה עוד התכתבות אבל לפי ההצהרה הוא ידע על החוב
ש. מה זאת אומרת ידעו על החוב שהולך להיות מוטל?
ת. המועצה הטילה היטל ביוב לראשונה בשנת 99. לא עשתה אותו ביחד לכל המושבים. לכל מושב נעשה בשלב מסוים. לתושיה ההיטל הגיע בשנת 08 לכן המועצה ידעה שעתיד להגיע ולא הוציאה אישורים למי שיש חוב עתידי רק לאחר שהתחייב לשלם."
(פרו' עמ' 7 שורות 33-36 ועמ' 8 שורות 1-6) (הדגשה שלי – הח"מ).
עדותו של מר עמר הייתה עדות נייטראלית ואמינה ולא מצאתי לנכון לפקפק בה, כפי שפקפקו בה הנתבעים בסיכומיהם.
באותה הצהרה המדוברת בעדותו של מר עמר חתם הנתבע על כל היטל שיוטל עליו בעתיד. המילים "כל היטל" ודאי חלות גם על ההיטל נשוא התביעה.
בנוסף, הנתבע עצמו הודה בחקירתו כי : "אני ידעתי מהחוב עוד לפני שהתקשרתי עם התובע בענין המכירה". (פרו' מיום 13.07.2017 עמ' 10 שורה 25, וראה גם עמ' 9 שורות 12 – 13).
בסעיף 6 לסיכומי הנתבעים נרשם כי כאשר נודע לנתבע על הדרישה לתשלום ההיטל פנה אל מר עמר בדרישה לבטלו. כלומר, גם מכן נובע כי הנתבע מודה שידע אודות החוב, שכן הוא טוען שפעל לבטל את החוב – טענה שלא הובאו לה כל תימוכין.
באשר לטענת הנתבעים כי החזקה בנכס וחובת הידיעה על החוב הייתה של התובעים, משום
שהם שכרו את הנכנס בתקופה בה הגיעה הדרישה הראשונה בגין החוב, אציין כי אכן הוכח כי התובעים שכרו את הנכס מהנתבעים, בתקופה בה הגיעה הדרישה הראשונה לתשלום היטל הביוב. יחד עם זאת, הם היו רשאים לצאת מתוך נקודת הנחה כי הנתבעים טיפלו בהסדרת החוב, שכן הללו חתמו בפני
הם כי הנכס נקי מכל חוב.
באשר לטענת הנתבעים לפיה התובעים למעשה החזיקו בנכס בהיותם שוכרים, בזמן שנוצר היטל הביוב, ולכן הינם נחשבים לבעלי הנכס אציין כי חוק עזר לעזתה (ביוב), התשנ"ז – 1996 (מועצה אזורית שדות נגב – כיום) מגדיר בעל נכס:

"אדם שהוא שוכר או שוכר משנה, לרבות אדם המקבל או הזכאי לקבל הכנסה מנכס או שהיה מקבלה אילו היה הנכס נותן הכנסה. בין בזכותו הוא ובין כבא כח או כנאמן, בין שהוא מחזיק למעשה בנכס ובין אם לאו.
לעניין הגדרה זו "שוכר" או "שוכר משנה" אדם המחזיק בקרקע שלא לצמיתות, כשכירות לתקופה העולה על שלוש שנים
(הדגשה שלי – הח"מ).
אין ספק כי אין הנושא רלוונטי לענייננו, מאחר ובמקרה דנן התובעים שכרו את הנכס, לפי דבריו של הנתבע עצמו – "כשנה וחצי עד שנתיים טרם החתימה על הסכם המכר".
כלומר, ע"פ תנאי זה השוכרים בענייננו לא יכולים להיחשב כבעלי הנכס, לעניין החוב בגין היטל הביוב, ולפיכך טענת הנתבעים בעניין זה נדחית גם כן.
התובעים הוכיחו כי שילמו את החוב בלית ברירה, לאחר שפניותיהם אל הנתבעים עלו בתוהו, שכן התובעים ביקשו לרשום את הנכס בטאבו, בעוד לא ניתן היה לקבל את אישור העיריה לצורך הרישום, בשל החוב בגין ההיטל שרבץ על הנכס. וראו עדות התובע בנוגע לשיחה שקיים עם אביו של הנתבע: "..נתתי לו את המרווח הזה של זמן. אמרתי לו שאני הולך לשלם את זה ויש לי קבלות ושיטפל בעניין העברת הזכויות בטאבו אחרת אני חסום מול הרשויות..". (פרו' עמ' 5 שורות 30 – 32).

הנתבע העיד כי פנה לעירייה בניסיון לבטל את החוב וחשב שהחוב בטל, אולם בכך אין די. הנתבע צריך היה לוודא שהחוב בטל ואותה סברה ומחשבה שהייתה אצלו, ללא שגובתה באסמכתא כלשהי – אינה מעלה ואינה מורידה.

לסיכום
הנתבעים היו בעלי הנכס בתקופה בה נוצר היטל הביוב נשוא התביעה.
הנתבעים היו מודעים לחוב בגין היטל הביוב הקיים על הנכס, ולמרות שידעו, לא טרחו הנתבעים לבחון את הנושא ולעקוב אחריו מול המועצה.
מצופה היה מהנתבעים לעמוד לכל הפחות בקשר רציף עם משרד עורכי הדין שייצג אותם בהסכם המכר, על מנת לבחון את הנושאים שנשארו פתוחים, כגון – חובות בגין היטלים שונים.
הסכם המכר בין הצדדים כלל סעיף שבו הנתבעים מתחייבים למסור את החזקה הבלעדית בנכס, כשהממכר נקי מכל חוב כאשר בפועל לא כך היה הדבר.

בהתאם לזאת ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, להשיב לתובעים או למי מהם את הסכום ששילמו עבור ההיטל בסך של 13,943, בצירוף הוצאות משפט בסך של 3,450 ₪, שכן בתיק נוהל הליך הוכחות וגם הוגשו סיכומים בכתב (שכן מסגרת הזמן לא הספיקה לשמיעת סיכומים בעל פה בשל איחורו של הנתבע לדיון). הסכומים עליהם הוריתי ישולמו תוך 30 יום מתום פגרת הסוכות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
י"ז תשרי תשע"ח, 07 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.







א בית משפט שלום 17999-07/15 אורי כהן, זהבה כהן שניהם נ' שחר-משה זגורי (פורסם ב-ֽ 07/10/2017)