פסקי דין על אמנון כהן | פסקי דין על ציפורה כהן | פסקי דין על אביחי כהן ואח' | פסקי דין על חגית גיגי

17518-10/16 א     23/10/2017




א 17518-10/16 אמנון כהן, ציפורה כהן, אביחי כהן ואח' נ' חגית גיגי








בית משפט השלום בכפר סבא


23 אוקטובר 2017
ת"א 17518-10-16 כהן ואח'
נ' גיגי





מספר בקשה:26
בפני

כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר


מבקשים

1
.
אמנון כהן

2
.
ציפורה כהן

3
.
אביחי כהן

4
.
עופרה ניצן

5
.
בן ציון ניצן


נגד

משיבה
חגית גיגי
, עו"ד



החלטה

1.
בפני
בקשה להטלת עיקולים זמניים, שהתקבלה במעמד צד אחד, והוגשה לגביה בקשה לביטול העיקולים הזמניים. מדובר בעיקול זמני על זכויות המשיבה בנכס מקרקעין המצוי ברח' קיש 3 בפתח תקוה (גו"ח 6388/31). כרוכה בבקשה זו גם בקשה של המשיבה להוציא מהתיק את סיכומי התשובה שהגישו המבקשים, לאחר ששני הצדדים הגישו סיכום טענות בכתב.

2.
בפתח הדברים אבקש לשלוח התנצלותי לצדדים על העיכוב במתן ההחלטה – עיכוב שנבע מעומס עבודה, שדחק את רגליה של החלטה זו מפני משימות אחרות שהונחו לפתחו של בית המשפט, ואף על פי כן, עיכוב שנמשך יתר על המידה.

3.
בקליפת אגוז: התביעה היא על סך למעלה מ-700,000 ₪, ועניינה החזר הלוואות שהעמידו המבקשים למשיבה במסגרת פרויקט בניה (באותו בניין שזכויות המשיבה בו עוקלו), שהמשיבה היא היזמית שלו (כך על פי ההסכם בין הצדדים), ואשר לכאורה כבר חלף המועד להחזרתם. הנתבעת, שהגישה בקשת רשות להתגונן שהתקבלה, טוענת להגנתה טענות שונות, שעיקרן בפרשנות ההסכם בכל הנוגע למועד החזרת ההלוואה, הסכמת המבקשים לדחיית מועד הפרעון, ועוד טענות הנוגעות לנסיבות חיצוניות שהשפיעו אף הן על יכולת ביצוע ההסכם. התיאור דלעיל לא בא לקבוע מסמרות כלשהן, או לגבש את זירת המחלוקת בין הצדדים, אלא רק להעמיד את הדברים באופן כללי כרקע להחלטה זו.

4.
יצוין, במאמר מוסגר, כי מתחילה הוטל עיקול גם על נכס אחר של המשיבה, אולם עיקול זה בוטל בהסכמה.

5.
בפתח הדיון נזכיר מושכלות יסוד:
מאז ניתן פס"ד בעניין "מרגליות" (רע"א 8420/96 מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פד"י נא(3) 789), בדונו בבקשה לביטול עיקול יבחן בית המשפט את הבקשה למתן עיקול כאילו נדונה במעמד שני הצדדים מלכתחילה, כשבפני
ו בקשה ותגובה. מכאן, כי אין עלי עתה לבדוק האם מלכתחילה אכן היתה הבקשה למתן עיקול ראויה להתקבל, אלא האם עתה, משהונחו בפני
כל העובדות שביקשו הצדדים להביא, ראוי כי צו העיקול יישאר על כנו (או, לשון אחר, אם נניח כי לא ניתן עדיין צו עיקול במעמד צד אחד, האם היה ניתן עתה צו עיקול במעמד שני הצדדים). ר', לדוגמא, החלטתו של כב' הש' המנוח עדי אזר, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 20.7.03, בת.א. 1781/03 רבינוביץ נ. נאמן (פורסם באתר "נבו").

6.
פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984,
שכותרתו "סעד זמני", הוא הצריך לענייננו, ומתוכו עניין לנו בעיקר בשתי תקנות: מקובל לכתוב, כי התנאים להטלת כל סעד זמני קבועים בתקנה 362, והם, (1) השתכנעות בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה", (2) מאזן הנזקים, ו-(3) הגשת הבקשה בתום לב ומידתיות הסעד. על תנאים אלה מוסיפה תקנה 374 תנאי הנוגע לעיקולים זמניים בלבד, והוא, אם "שוכנע [ביהמ"ש] על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

7.
לשם הדיוק, רק התנאי הרשום כמס' 1 לעיל, וזה האחרון, הם תנאי-יסוד להטלת העיקול הזמני. שני ה"תנאים" הנוספים, מאזן הנזקים ושאלת תום הלב והמידתיות, מוגדרים בתקנה 362(ב) כשיקולים נוספים של בית המשפט לשקול בעת מתן ההחלטה, אולם לאו דווקא כתנאים בלתם-אין.

8.
עוד אציין, כי בניגוד למרבית המקרים האחרים, במקרה זה לא היה די בביסוס שני תנאי היסוד, כדי שגם מבחני מאזן הנזקים והמידתיות יתמכו בהותרת העיקול על כנו. במקרה שלנו, למעשה, נראה כי עיקר טענות המבקשת הן דווקא בשני תנאים אלה, בנוסף על שאלת תום הלב.

9.
במקרה דנן, דומה כי לא יכול להיות ספק – וגם המשיבה אינה חולקת על כך – שעילת תביעה קיימת, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה. בפי המשיבה אמנם טענות הגנה, ואיני בא להמעיט בערכן, אולם אין הן שוללות את עילת התביעה, וגם אין הן כאלה, שניתן לומר שלאורן סיכויי התביעה נמוכים במיוחד. תנאי זה מתקיים, אפוא.


10.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע, אפוא, לשני התנאים העיקריים האחרים, החשש מפני הכבדה ותום הלב, אולם אומר כבר עתה, כי לא מצאתי ממש בטענות המשיבה, במובן זה, שדומה שקיומו של חשש מפני הכבדה הוכח גם הוכח, ומאידך לא הוכח ספק של ממש בתום לבם של המבקשים. זאת ועוד, מסקנה זו היא נכונה גם בלא סיכומי התשובה של המבקשים, ועל כן אין צורך להכריע בבקשה להוציאם. בנקודה אחרונה זו אציין, כי ברי שהחלק של אותם סיכומים המתייחס למסמכים שצרפה המשיבה לסיכום טענותיה – בדין הוגשו; ומאידך, יתרת אותם סיכומים נכון היה להם שהיו מוגשים רק לאחר נטילת רשות.

11.
את החשש מפני הכבדה ביססו המבקשים, מלכתחילה, על שילוב של אי החזרת ההלוואות עם עצם הצורך בנטילתם, בשל העדר משאבים כספיים להשלמת פרויקט הבניה, ועל מכתב שהגיע לידי המבקשים, המעיד על חוב של המשיבה בסך של כמיליון ₪ לבנק דיסקונט, ומידע נוסף על חובות של המשיבה לבנקים, ומחלוקות עם בעלי יחידות אחרות בבניין בכל הנוגע לזכויות הבניה – מחלוקות אותן לא עלה בידי המשיבה להסדיר. כל זאת בנוסף לטענותיהם לעיכוב במסירת אחת הדירות שהיתה אמורה להימסר לאחד המבקשים, במסגרת פרויקט הבניה, ולאי-תשלום דמי שכירות להם היה זכאי על פי ההסכם שלו עם המשיבה. ברי, כי באלה היה די כדי לבסס מתחילה את הטלת העיקול הזמני.

12.
לאחר העתירה לביטול העיקולים, השלימו המבקשים טענות נוספות, במסגרת תגובתם, לפיהן למשיבה גם חוב גבוה (כ-600,000 ₪) לבנק מזרחי טפחות; מקור הכנסתה היחיד הוא השכרת נכס המקרקעין הנוסף שלה; כי החוב לבנק דיסקונט לבש צורה של תביעה כספית שהתקבלה, תיק הוצאה לפועל שנפתח ,לרבות למימוש נכס, והסדר שלא קוים; וכן, כי לאחר הטלת העיקול הזמני הוטל גם עיקול נוסף, לטובת נושה אחר, על זכויותיה בנכס.

13.
המשיבה, כאמור, עתרה לבטל את העיקולים, אולם בבקשתה זו לא ביססה ספק של ממש בקיומו של החשש מפני הכבדה. היא לא התייחסה בבקשתה להוצאות שנפסקו נגדה, לא התכחשה לעצם קיום החוב לבנק דיסקונט (אם כי היו בפיה טענות בקשר לנסיבותיו), ולא טענה שהחזירה את ההלוואות למבקשים (אם כי, שוב, בפיה טענות גם בקשר לכך). היא גם לא התכחשה לקשייה הכלכליים, אם כי ייחסה את חלקם, לפחות, לפעולות בהן היו גם המבקשים מעורבים.

14.
כאמור, אפוא, אף מבלי להיכנס לתשובות המשיבה בחקירתה הנגדית, שהעצימו את החשש מפני הכבדה (כמפורט בהרחבה בסיכום טענות המבקשים, ואיני רואה צורך לחזור על הדברים), הצליחו המבקשים לבסס קיומו של חשש מפני הכבדה על ביצוע פסק-הדין, אם לא ייוותר העיקול על כנו.

15.
זהו השלב להתייחס למסמכים שצרפה המשיבה לסיכום טענותיה. מסמכים אלה הם אישורים משני הבנקים, דיסקונט ומזרחי, כי חובות המשיבה להם סולקו. לגבי מסמכים אלה טוענים המבקשים, בעיקר, כי תמוה מועד הגשתם, שכן לפחות אחד מהם כבר היה, לכאורה, נכון גם בעת הדיון בבקשת העיקולים – אך לא נטען לגביו דבר; ושנית, כי תמוה מקור הפרעון הפתאומי, ואין מנוס אלא להסיק, כי מקורו בהלוואה שנטלה המשיבה ממקור אחר, חברת מימון חוץ בנקאית, שלטובתה רשומה הערת אזהרה על זכויות המשיבה בנכס. תמיהות המבקשים נטועות היטב בקרקע העובדות לכאורה שהתגלו בכתבי הטענות ובדיון, ובעיקר תשובותיה המתחמקות של המשיבה למרבית השאלות שנשאלה לעניין אותה חברת מימון (החל מאי ציון שמה, העלאת אפשרות שיש כמה, הודאה שמדובר בחברה מסוימת, וטענה כי הערת האזהרה נרשמה לטובתה מראש, על מנת לאפשר נטילת הלוואה – כל אלה יחדיו מרמזים, כי בפועל כבר ניתנה אז ההלוואה החוץ בנקאית, בסכום עתק, ושימשה להחזר החובות לבנקים, שנשפו בעורפה של המשיבה באיומי מימוש נכסים משועבדים). במסמכים אלה, לבדם, אין אפוא כדי להסיר את החשש מפני הכבדה, ואולי ההפך הוא הנכון.

16.
עיון בבקשת המשיבה לביטול העיקולים מלמד, כי את עיקר מאמציה היא מפנה לעבר טענת חוסר תום הלב של המבקשים, ונטיית מאזן הנזקים לטובתה. בסוגיית תום הלב, מתמקדת המשיבה בעיקר במה שהיא רואה כבוגדנותם של המבקשים, שבתחילה שיתפו עמה פעולה בהליך משפטי משותף נגד החברה הקבלנית המבצעת את הפרויקט, ואשר המשיבה תולה בה את עיקר העיכובים והמחלוקות, ואזי במפתיע הפנו לה את גבם, הגיעו להסכמות עם החברה הקבלנית, ופתחו נגדה בהליכים. ולעניין מאזן הנזקים היא מתמקדת במה שהיא רואה כקריסתה הכלכלית המוחלטת כתוצאה מהטלת העיקול, תוך החשש לאיבוד הנכס הנוסף ממנו היא שואבת את הכנסתה. לדבריה, נזקים אלה, שיהיו תוצאה ישירה של הותרת העיקול על כנו, עולים על נזקי המבקשים אם יבוטל העיקול ולא ניתן יהיה לבצע את פסק-הדין.

17.
יוער, כי בסיכום טענותיה נעלם עניין זה של הבוגדנות הנטענת, והמשיבה התייחסה לחוסר תום הלב באמירה אגבית וכללית בלבד, בלא כל פירוט או הבהרה. די בכך, כדי לקבוע שהמשיבה זנחה טענתה זו, ומכאן כי אין לקבלה. עם זאת, נבחן אותה גם לגופה, בקצרה.

18.
אני סבור, כי המשיבה לא הצליחה להראות, כי פעולת המבקשים להגנה על זכויותיהם הכספיות נעשתה שלא בתום לב, כמו גם ההסכמות אליהן הגיעו – ככל שהגיעו – עם החברה הקבלנית. עצם העובדה, שהמבקשים שפעלו בתחילה כתף אל כתף עם המשיבה, חדלו מלעשות כן, אינה מעידה כשלעצמה על חוסר תום לב מצדם. הרי ממילא ברור, שבתחילת הדרך פעלו כל הצדדים יחדיו לקידום הפרויקט, אלא שעתה נתגלע ביניהם סכסוך. זוהי תופעה שכיחה יחסית, ואין בינה לבין חוסר תום לב דבר וחצי דבר.

19.
גם המשתמע מטענות שהובאו בסיכומי טענות המשיבה, בכל הנוגע להימנעות המבקשים מצמצום נזקיהם, אינם מעידים, כשלעצמם, על חוסר תום לב, וקשורים קשר הדוק לליבת המחלוקת בין הצדדים והבנת התחייבויותיהם ההדדיות.

20.
ייאמר, עם זאת, כי נכון היה כי מלכתחילה היו המבקשים פורשים בפני
בית המשפט גם את הרקע הנוסף אותו העלתה המשיבה. בהחלטות רבות נקבע, כי אי מסירת מידע מלא לבית המשפט, במעמד עתירה לסעד זמני, עשויה להיחשב כחוסר תום לב, ועוד נקבע, כי לא המבקש הוא שצריך לקבוע מהו המידע הרלבנטי, ועליו לחשוף בפני
בית המשפט את כל המידע העשוי להיות רלבנטי. עם זאת, בכך לבד אין כדי להביא לביטול העיקולים, וכפי שכבר הראינו, שאלת תום הלב, גם בהיבט זה שלה, אינה תנאי בלתו-אין, אלא אחד השיקולים שיש לבחון במסגרת מכלול הנתונים המשפיעים על ההחלטה.

21.
באשר למאזן הנזקים, הרי שהמשיבה לא הצליחה לשכנע, כי נזקיה כתוצאה מהעיקול יהיו גבוהים מנזקי המבקשים כתוצאה מביטולו. ייאמר מייד, כי אין לקבל את טענת המשיבה, כי בעוד נזקם של המבקשים מתבטא באובדן עושר על עושרם, הרי שנזקה שלה הוא אובדן מטה לחמה. מדובר במחלוקת עסקית, במסגרת יזמות עסקית, והחלטת המשיבה להעמיד על כף המאזנים את כל רכושה עלי אדמות, כמשועבד להתחייבויות שנטלה על עצמה, אינה אמורה לפעול לחובת המבקשים. באופן כללי, יש לשקול כמותית את נזקי שני הצדדים, בלא להתבסס על מצבם הכלכלי היחסי. הרי אם לא תאמר כן, נמצאת דוחה כל בקשה להטלת עיקול זמני של בנק כלפי לקוח חייב.

22.
מעבר לאמירה עקרונית זו, הרי שבפועל, במקרה זה, גם לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להגעה למסקנה, כי אכן אלה הם הנזקים הצפויים למשיבה. נזכיר, כי על הנכס האמור עיקול נוסף; כי המשיבה כנראה מסובכת עם נותן אשראי חוץ בנקאי, עם פרויקט בניה שאינו מתקדם, עם קומות שנבנו ללא היתר והן תחת צו הריסה (גם אם ביצועו מעוכב לפי שעה), והדבר מצביע, כמכלול, על כך שהנזקים הצפויים צפויים להתממש, אם בכלל, גם אלמלי העיקול.

23.
לשון אחר, לא עלה בידי המשיבה להראות, כי העיקול הוא שעומד בינה לבין הישרדות כלכלית, ומאידך, להפריך את הנראה על פני הדברים, כי העיקול הוא העומד בין המבקשים לבין ירידת כספם לטמיון (שעה שאין חולק שלפחות עקרונית, המשיבה אכן חייבת למבקשים את כל סכום התביעה או לפחות חלק נכבד ממנו).


24.
לסיכום: עסקינן בעיקול שהוטל על יסוד חשש מבוסס מפני חוסר יכולת לבצע את פסק-הדין (אם וככל שיינתן) אם לא ינתן העיקול, בתביעה שעילתה נראית מוצקה, כשמאזן הנזקים נוטה לטובת המבקשים (או לכל הפחות לא לטובת המשיבה), וכשלמעט חשיפת מידע, שמידת הרלבנטיות הישירה שלו למחלוקת או לעיקול המבוקש אינה מובהקת, גם לא נמצא חוסר תום לב בצדם של המבקשים. מכאן, כי התוצאה בהכרח היא, שיש לדחות את הבקשה לביטול העיקול ולהותיר אותו על כנו.

25.
הבקשה לביטול העיקולים נדחית. העיקול שהוטל על הנכס ברח' קיש יעמוד בעינו. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך של 2,700 ₪.


ניתנה היום,
ג' חשוון תשע"ח, 23 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 17518-10/16 אמנון כהן, ציפורה כהן, אביחי כהן ואח' נ' חגית גיגי (פורסם ב-ֽ 23/10/2017)