פסקי דין על סיטונאות בנימינה בע"מ | פסקי דין על אשר דהן

7744-08/16 תט     22/10/2017




תט 7744-08/16 סיטונאות בנימינה בע"מ נ' אשר דהן









בית משפט השלום בחדרה



ת"ט 7744-08-16 סיטונאות בנימינה בע"מ
נ' דהן

תיק חיצוני
:
5298200715
בפני
כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין פלדמן

התובעת/המשיבה
סיטונאות בנימינה בע"מ
ח.פ. 514572312

נגד

הנתבע/המבקש
אשר דהן
ת.ז. 022542260

החלטה

1.
לפניי בקשה המכילה שלושה סעדים, מהם שניים חלופיים - לקבוע כי ההתנגדות שלפניי הוגשה במועד, בקשה חלופית להארכת המועד להגשת ההתנגדות וכן התנגדות לביצוע שטר החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל שבכותרת.

2.
לשיטת המבקש, מסר את שטר החוב נשוא בקשת הביצוע למשיבה במסגרת מערכת יחסים עסקית שהתקיימה בין הצדדים. לימים, ומשחולל שיק של המבקש במהלכה של שבעה על מות רעייתו, בחרה לשיטתו המשיבה להחמיר את דרישותיה העסקיות במערכת היחסים שבין הצדדים, ולדרוש כי מעתה ואילך יפרע כל חיוביו במזומן בלבד. לשיטתו, נפגע מן הדברים והחליט לסיים את מערכת היחסים העסקית שניהל עם המשיבה, תוך פניה לספק אחר שיחליף את מקומה.

בהתאמה נדרשו הצדדים לערוך התחשבנות סופית וסוכם כי לאחר זיכוי המבקש על מלוא הסחורה שנותרה בידיו לא תיוותר יתרה לתשלום, ולמעשה יהיה המבקש ביתרת זכות אצל המשיבה. לטענת המבקש, הפרטים בעניין זה סוכמו מול נציג המשיבה עימו עמד בקשר לאורך התקופה, ואולם המשיבה בחרה שלא לקיים את המוסכם, לא לאסוף את הסחורה שנותרה ולא לזכותו כמוסכם, ומכאן יתרת החוב הנטענת שבכרטסת המשיבה.

3.
עוד טוען המבקש כי את אזהרת לשכת ההוצאה לפועל לא קיבל לידיו מעולם, ואין ממש בטענות המוסר אשר ביצע לכאורה את המסירה, כמתועד בתיק ההוצאה לפועל. לדבריו, מעולם לא פגש במוסר ומלבד שיחת טלפון אחת שהתקיימה בין השניים, בה סוכם כי בשל היעדרותו של המבקש מבית העסק ביום בו ביקש המוסר לבצע את המסירה תבוצע המסירה ביום אחר, לא נערכה כל שיחה נוספת ו/או כל מפגש בין השניים לשם ביצוע המסירה.

המבקש ביקש להדגיש כי אין כל הגיון בטענות המוסר לפיהן היה בבית העסק של המבקש בשעה 21:20 ומשם נסע לפגוש את המבקש ואף איתר אותו בכפר קרע, שכן לשיטתו משך זמן הנסיעה המינימאלי בין מקום עסקו של המבקש לבין כפר קרע, שם נטען כי שהה בקניות ואותר על ידי המוסר, הוא כ- 20 דקות לפחות, וזמן איתורו בתוך הכפר אף צפוי להוסיף לזמן זה
- כך שלשיטתו עולה מגרסת המוסר כי המסירה בוצעה בשעה ששהה בכפר קרע בקניות בשעה 22:15, טענה שאינה סבירה שכן בתי העסק באזור סגורים בשעה זו.

לטענת המבקש נודע לו אודות תיק ההוצאה לפועל רק כאשר קיבל הודעה בדואר בדבר הטלת הגבלות על פי חוק ההוצאה לפועל, ומיד פנה לבא כוחו ונערך להגשת הבקשה דנן.

4.
לחלופין טען המבקש כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד מועד הגשתה בפועל הן נוכח טענותיו לגופו של עניין, והן נוכח טענתו לפיה התנהלותו מרגע שנודע לו אודות התיק יש בה כדי ללמד כי לו קיבל לידיו את האזהרה קודם לכן היה פועל באופן מיידי להגשת ההתנגדות, וכדי ללמד על כך שלא היה בכוונתו לזלזל בהליך המשפטי.

5.
המשיבה הגישה תגובה לבקשה, וטענה כי כנגד המבקש ננקטו הליכים בתיק ההוצאה לפועל במשך תקופה ממושכת, ואם אמנם עקב המבקש אחר הנעשה בחשבון הבנק המתנהל על שמו, כפי שביקש להציג את הדברים במסגרת התנגדותו, הרי שומה עליו שידע כי כשנה לפני הגשת ההתנגדות הוטל עיקול על חשבונו, ואף הועברו חלק מהכספים לתיק ההוצאה לפועל. מעבר לכך טענה המשיבה לגופו של עניין כי החוב שבכרטסת הוא החוב הנכון, וצירפה את הכרטסת המתנהלת אצלה לתגובתה.
יצוין כי תדפיסי פעולות מתיק ההוצאה לפועל להוכחת מועד הטלת העיקול על חשבון הבנק, ומועד העברת כספים מהחשבון לטובת תיק ההוצאה לפועל לא צורפו.

6.
בדיון שנערך בבקשת המבקש העידו המבקש עצמו והשליח מטעם המשיבה. מן העדויות עלה כי על אף שטענות המבקש נפרשו לפני המשיבה כבר בבקשה מיום 13/7/16, ואף שהגישה תגובה לבקשה ביום 14/8/16, הרי שזו פעלה להשגת פלט שיחות יוצאות ביחס לשיחות שערך המוסר מטעמה רק בחודש אוגוסט 2017. בהתאמה, פלט זה לא צורף לתגובת המשיבה, וזו אף לא המציאה העתק ממנו לצד שכנגד מבעוד מועד. במצב דברים זה מצאתי כי ראוי ונכון להפחית ממשקלו של הפלט, הגם שהגשתו כראיה לאמיתות תוכנו הותרה, וכך גם לתשובות העדים בשאלות המתייחסות לפלט זה.

7.
מן הפלט עלה כי נערכו מספר שיחות בין מספר הטלפון של השליח לבין מספר הטלפון של המבקש, הראשונה ארכה שניה אחת בלבד, השניה נערכה ביום המסירה, הנטענת, בשעה 21:07 וארכה 1:17 דקות, השלישית נערכה בשעה 21:15:46 וארכה שניה אחת, והאחרונה נערכה בשעה 21:15:56 וארכה 9 שניות.

המבקש חזר על טענתו כי שוחח עם המוסר פעם אחת בלבד וטען כי יתכן שהשיחה שארכה 9 שניות אינה אלא העברה של השיחה למשיבון האוטומטי. לעומתו טען המוסר כי בשיחה הראשונה תיאמו הצדדים כי המוסר יגיע אל המבקש, המצוי בקניות בכפר קרע תוך מתן הוראות הגעה, ובשיחה השניה הודיע למבקש כי הגיע אל היעד, וזה אישר כי הוא יוצא לפגוש את המוסר מחוץ לחנות בה שהה – שם לשיטתו ביצע את המסירה לידיו והמבקש סירב לחתום.

8.
מספר פערים נתגלו בין גרסאות העדים בתצהיריהם לבין אלו שנמסרו מפיהם במועד הדיון.
כך, למשל, העיד המבקש בתצהירו כי זמן הנסיעה ממקום עסקו לכניסה לכפר קרע, בהנחה שאין פקקים, הוא 25 דקות ולכך יש להוסיף את זמן הנסיעה בתוך הכפר ועד למקום בו הוא עורך קניותיו, ומכאן הגיע לחישוב לפיו לו אמנם שהה השליח במקום העסק של המבקש בשעה 21:20 כמוצהר בתצהיר המוסר, הרי שעד שהגיע "לכניסה לכפר קרע" היתה השעה 21:55, ועד שמצא המוסר את המבקש בתוך הכפר היתה השעה כבר 22:15, שעה שבה בתי העסק באזור סגורים (כאמור מעלה).

במהלך הדיון שינה המבקש את גרסתו ואישר כי זמן הנסיעה בין מקום עסקו לבין הכניסה לכפר קרע עומד על 9 דקות בלבד.

כמו כן בעוד בתצהירו טען המבקש כי בשיחה הטלפונית שנערכה בינו לבין המוסר ביקש מהמוסר כי זה יגיע במועד אחר כדי לבצע את המסירה נוכח היעדרותו של המבקש מבית העסק, הרי שבעדותו מסר כי המוסר ביקש לבוא ולבצע את המסירה לידיו בכפר קרע, בעודו בקניות שם, והוא עצמו לא התנגד לכך.

זאת ועוד, בעוד בתצהירו טען המבקש כי נודע לו אודות תיק ההוצאה לפועל כתוצאה מהודעה שקיבל אודות הטלת ההגבלות, הרי שבעדותו מסר בהקשר זה כי נודע לו אודות ההגבלות כאשר פנה אל הבנק לשחרר כספים ואז נאמר לו שהכסף סגור ומעוקל, והפיקו למענו את מסמכי העיקול.
הנה כי כן נדמה כי גרסת המבקש מתפתחת ומשתנה בכל הנוגע לתוכנה של השיחה בינו לבין המוסר ואף בכל הנוגע לסבירות גרסת המוסר ולאופן שבו נודע לו אודות התיק.

9.
אציין למעלה מן הצורך כי גם בגרסתו של המוסר נמצאו סתירות בנוגע למועד ואופן ביצוע המסירה. כך, בעוד שעל גבי אישור המסירה צוין כי זו בוצעה בשעה 21:20, הרי שבתצהירו מסר כי בשעה 21:20 שהה במקום עסקו של המבקש, ומשם פנה לכפר קרע כדי לבצע את המסירה. עיון בפלט השיחות שביקשה המשיבה לצרף עולה כי שיחה ראשונה (שאינה באורך של שניה אחת בלבד) נערכה בין הצדדים בשעה 21:07. שיחה זו אינה מוכחשת כאמור גם על ידי המבקש, ללמדך כי המוסר לא שהה בבית העסק של המבקש בשעה 21:20, וממילא כדי להעלות סימני שאלה בנוגע לשאלה באיזה מועד בוצעה המסירה הנטענת הלכה למעשה.

זאת ועוד, בעוד בתצהירו לא פירט המוסר היכן בכפר קרע מצוי היה המבקש, אשר לידיו ביצע את המסירה (אף שהתצהיר נערך לאחר שהמבקש, לשיטת המוסר, סירב לחתום על אישור המסירה המתעד את מסירת המסמכים לידיו), הרי שבעדותו מסר כעת המוסר כי המסירה לא בוצעה בתוך כפר קרע, כי הוא לא נוהג להיכנס לכפרים וכי החנות היתה ממוקמת "כ-200-300 מ'" "מכפר קרע", קרי לכאורה מחוץ לכפר.

10.
נראה אם כן כי לא ניתן לקבוע ממצאים חד משמעיים על סמך עדויותיהם של שניים אלו בכל הנוגע למסירת האזהרה, ואולם הואיל והנטל להוכיח כי לא בוצעה המסירה בדרך המתוארת בתצהיר המוסר מוטלת על המבקש (מכח הוראות סעיף 7(ד') לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967), והואיל ושינויי הגרסה בעדותו הותירו על ביהמ"ש כאן רושם בלתי מהימן בכל הנוגע לסוגיה שעל הפרק, מצאתי לנכון לקבוע כי אין בעדותו כדי להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי לא קיבל את האזהרה לידיו, וכי לא סירב לחתום על אישור המסירה.

11.
משמצאתי כי יש לדחות את טענת המבקש לפיה לא קיבל את האזהרה לידיו, ממילא אינני רואה מקום וצורך להכביד מילים בשאלה האם קיבל התראות מלשכת ההוצאה לפועל או מהבנק בנוגע לעיקול שהוטל על חשבונו בבנק, ואולם אציין כי המבקש הבהיר כי במועדים הרלוונטיים להגשת התנגדותו היה מענו המעודכן במשרד הפנים לצורך משלוח דברי דואר עדיין ברח' השדמה 44 בקציר, שם התגורר בעבר, וטענתו לפיה כבר לא התגורר במען זה במועד בו נשלחו אליו התראות בדואר מטעם רשות האכיפה והגביה, כנקוב בתדפיס מש/1, לא הוכחה (לעניין הנטל המוטל עליו בענין זה ר' ס' 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה – 1965).

12.
מכאן נדרש ביהמ"ש לבחון את השאלה האם יש מקום, בנסיבות העניין, להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד מועד הגשתה בפועל וליתן למבקש רשות להתגונן אם לאו.

13.
בהתאם לאמור בספרו של כב' הנשיא גורן, שיקול הדעת המסור לרשם בדיון בבקשה להארכת מועד – מקורו דווקא בסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש] (ר' ספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 576).

משכך, הרי אין שיקול הדעת מוגבל בעניין זה ל"טעמים מיוחדים" דווקא, (כאמור בתקנה 528 לתקסד"א), שכן אין החקיקה הראשית מצטמצמת בשל הוראות חקיקת המשנה,
ואין הרשם מצר צעדיו לחקר האמת ולבירור העובדות המהותיות בגין מקור האיחור בהגשת הבקשה בלבד.

אשר לשיקול הדעת בעניין בקשה להארכת מועד כבר נפסק כי יש לבחון לא רק את נימוקי הארכה המבוקשת אלא אף שיקולים נוספים הנוגעים לגופו של עניין, ור' בעניין זה בש"א 4599/01 עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל נ' אדוארד ברקן,
שם נאמר בין היתר כך:
" לא נעלם מעיני, כי לא ניתן הסבר ממשי להשתהות המבקשים עד עתה בבקשתם להארכת מועד. עם זאת, ... לא ראיתי מקום לכך שמחדל דיוני זה של המבקשים ישליך על גורל זכותם המהותית" (בנסיבות שתוארו שם).

אין הדבר אומר, חלילה, כי המזלזל בהליך השיפוטי יזכה לחסד אינסופי, אך על ביהמ"ש לשקול האם האיחור הוא כזה המחייב דחיה של הבקשה או שמא יש מקום, באמצעות פסיקת הוצאות, לפצות את הזוכה על הנזק שנגרם לו בגין האיחור, ככל שנגרם, ולהביא לבירור המחלוקת האמיתית שבין הצדדים לגופה.

בין יתר השיקולים, על כן, יקח הרשם בחשבון את משכו של האיחור, הנימוקים לו, נימוקי ההגנה שמעלה המבקש בהתנגדותו – וסיכוייו בביהמ"ש לגופו של עניין, וכן ישקול את סכום החוב נשוא המחלוקת, ואת הנזק שנגרם לזוכה בגין האיחור.

מן הכלל אל הפרט –
14.
טענת ההגנה שהעלה המבקש הינה טענת קיזוז, כאשר לשיטתו הוסכם בין הצדדים כי יתרות הזכות והחובה במועד סיום ההתקשרות, ולפני ביצוע החזרות של הסחורה שנותרה בידיו ערב סיום ההתקשרות, עמדו על יתרת חובה בסך של 1,168 ₪ (17,968-16,800 ₪), וכי לו עמדה המשיבה בהסכם בנוגע להשבת הסחורה שנותרה היתה נותרת יתרת זכות לטובתו בסך של כ- 4,000 ₪. בהתאמה, טען, כי לא זו בלבד שלא נותרה יתרה לתשלום אלא שעל המשיבה לאסוף את יתרות הסחורה כאמור ולהשיב לידיו את יתרת כספו.

עיון בתכתובת שצירף המבקש מלמד כי סיכומים בנוגע לזיכויים להם היה המבקש זכאי עובר לסיום ההתקשרות אמנם נערכו, אלא שהצדדים חלוקים בנוגע לתוכנם, ובהתאמה בנוגע להיקפם הכספי. למען הבהירות המבקש טען כי היה זכאי לזיכוי בשיעור של 16,800 ₪ בגין 32 חביות, ואילו המשיבה טענה לכאורה באמצעות נציגה כי מדובר בזיכוי של 13+7 חביות בלבד.

עוד עולה מעיון בתכתובת שצירף המבקש כי עדים נוספים נכחו במועד עריכת ההסכמות בין הצדדים, וכי נציג המשיבה אינו מתנגד להשבת סחורה שנותרה בידי המבקש והוא עותר למתן הוראות בנוגע לתיאום פגישה לשם כך.

15.
הנה כי כן נדמה כי בפי המבקש טענות הגנה, אשר אם תתבררנה כנכונות יש בהן כדי להקים למבקש הגנה אפשרית כנגד התובענה, ולו גם ביחס למרבית סכומה (אם לא תתקבל עמדתו בנוגע ל-32 מיכלים כי אז יש לבחון אותה ביחס ל-20 בלבד, בנוסף להחזרת הסחורה).

16.
ראוי להזכיר כי בשלב זה של הדיון אין ביהמ"ש בוחן את מהימנות העדות, את סבירותה, את אופן הוכחתה ואת אמיתותה, ודי לו לביהמ"ש כי מדובר בגרסה אשר עשויה להקים הגנה אפשרית כנגד התובענה, אם תתקבל בתום הליך שמיעת הראיות.

יחד עם זאת לצורך בחינת הבקשה להארכת המועד ראוי ונכון יהיה כי ביהמ"ש יבחן את סיכויי הטענות להתקבל, ודומני כי ככל שמשקף צילום התכתובות את ההתנהלות בין הצדדים כאן, הרי שהסיכוי כי המבקש יצליח להוכיח כי החוב נשוא התובענה אינו נכון, ואולי אף כי קיימת יתרת זכות לטובתו אינו אפסי, ולמעשה מדובר בסיכוי ממשי.

17.
אציין כי במסגרת סיכומי המבקשת ביקשה זו לטעון כי אין לקחת בחשבון כלל את סיכויי המבקש בהליך במסגרת הדיון בבקשה להארכת המועד, ואולם דעתי שונה מדעתה, ועיון בתגובה לבקשה מלמד כי אף דעתה שונה, שהרי פעם אחר פעם ביקשה לטעון שם שבפי המבקש אין כל הגנה כנגד התובענה ודי בכך כדי להצדיק, לשיטתה שם, דחייה של הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

18.
זאת ועוד, הגם ששיעור התביעה אינו גבוה במונחים אבסולוטיים, הרי שנדמה כי בחינת שיעור החוב נכון שתעשה באופן יחסי לצדדים הקונקרטיים העומדים לפני ביהמ"ש, שהרי שערי ביהמ"ש ראוי שיפתחו בפני
כל אדם בהתאם ליכולתו.

עיון בכרטסת שצורפה מטעם התובעת מלמד כי מדובר בסכום שווה ערך להזמנת סחורה לבית העסק של המבקש בהיקף של חודש שלם. בהתחשב בעובדה שלכאורה עולה מכתבי הטענות שלפניי כי המבקש מפעיל עסק של פאב והמשיבה היתה ספקית המשקאות של בית העסק, הרי שיש בכך כדי ללמד כי מדובר בסכום שאינו מבוטל כלל במונחי יכולתו של המבקש, ועניין זה יש לקחת בחשבון כאן.

19.
הואיל ובין מועד המסירה הנטען בתצהיר המוסר לבין מועד הגשת ההתנגדות חלפה תקופה ממושכת, במהלכה, כך לשיטת המשיבה, אף ננקטו הליכים כנגד המבקש (המבקש אינו מכחיש כי כאשר ביקש למשוך כספים מאת הבנק נודע לו כי קיים עיקול תלוי ועומד על חשבונו), התרשמתי כי המשיבה הסתמכה על מועד המסירה הנקוב בתיק, הוציאה הוצאות בקשר עם נקיטת הליכים כנגד המבקש וכי ייגרם לה נזק כלכלי אם תתקבל הבקשה.

20.
לא נעלם מעיני כי במסגרת ההליכים שנקטה המשיבה הוטל עיקול על חשבונו של המבקש, ונתפס מלוא סכום התביעה. המבקש הגיש בקשה לביטול העיקול, המשיבה השיבה ולמבקש ניתנה זכות תשובה. המבקש לא השיב לתגובה ולא הוצגו לפניי אסמכתאות המעידות על חלוף מועד התשובה. בהתאמה, העיקול יוותר לפי שעה על כנו.

21.
אציין כי במסגרת החלטות קודמות כאן נקבע כי ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יעוכבו אם יפקיד המבקש סך של 5,000 ₪.

22.
מכל האמור ובשים לב למכלול השיקולים שהועלו מצאתי לנכון לקבוע כי המועד להגשת ההתנגדות יוארך עד מועד הגשתה בפועל, וההתנגדות תתקבל כנגד נשיאת הנתבע בהוצאות ובנזקי המשיבה בגין בקשה זו בסך כולל של 3,500 ₪, אשר יחולטו לטובת המשיבה כעת.

יתרת הסכום המופקד כאן ישוחרר לידי המפקיד.

23.
לאור גובה הסכום יתנהל הדיון בתביעה בהתאם לתקנות סדר הדין המהיר (פרק טז'1 לתקסד"א), והצדדים יתאימו כתבי טענותיהם לסדר הדין האמור בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקסד"א, כך שכתב התביעה יוגש בתוך 45 ימים, וכתב הגנה בתוך 45 ימים לאחר מכן.

המשיב (הזוכה) נדרש לשלם את הפרשי האגרה הנובעים מהעברת התיק לביהמ"ש, ככל שקיימים.

24.
התיק נקבע לישיבה מקדמית ליום 22/3/18 בשעה 13:00.

לישיבה זו יתייצבו הצדדים אישית, יחד עם באי כוחם, כשבידיהם כל מסמך אשר יש בו, לדעתם, לייעל את הטיפול בתיק.

היה בעל הדין המדינה או תאגיד, יהיה הוא פטור מהתייצבות לישיבה מקדמית, ובלבד שהגיש לבית המשפט, לא מאוחר משבעה ימים לפני הישיבה המקדמית, התחייבות בכתב, כי נציג מטעמו הבקיא בפרטי התובענה ומוסמך להחליט בעניינה, יהיה זמין בטלפון בזמן הישיבה המקדמית.

כל בקשה בכל עניין מן העניינים המפורטים בתקנה 143 ובתקנה 214 יא' לתקנות, לרבות בקשה לביטול הישיבה המקדמית ולקביעת מועד לדיון בתובענה, תוגש לבית המשפט עד יום 29/1/18 ותגובה לה תוגש בתוך 7 ימים ממועד המצאתה למשיב.

צד אשר ימנע מלבקש בקשה כלשהי אשר הוא מעוניין בה ו/או מלהגיב לה, בתוך המועדים הנקובים לעיל, יחויב בהוצאות לאוצר המדינה ו/או לצד שכנגד בשל ייתור הצורך בקיום הדיון במועד שנקבע לכך, אם למחדלו האמור יהיה ביטוי בדיון.

על מנת לייעל את ההליך רשאים הצדדים להגיש הודעה על הסדר דיוני אליו הגיעו, בתוך 30 ימים מהיום, ואולם לא יתקבל הסדר דיוני המאריך את המועדים לניהול ההליכים המקדמיים מעבר למועדים המפורטים לעיל.

כל מסמך ו/או בקשה אשר יש להגיש לבית המשפט יוגש במישרין ובו זמנית לצד שכנגד.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.









תט בית משפט שלום 7744-08/16 סיטונאות בנימינה בע"מ נ' אשר דהן (פורסם ב-ֽ 22/10/2017)