פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח בע"מ | פסקי דין על גיל יניב | פסקי דין על יעל יניב | פסקי דין על משה יניב ואח' |

28744-07/12 א     24/10/2017




א 28744-07/12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' גיל יניב, יעל יניב, משה יניב ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 28744-07-12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
נ' יניב ואח'




לפני
כבוד השופט
יונה אטדגי


התובעת:

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ארז דר-לולו
וגלית ביק כהן


נגד


הנתבעים
:

1.גיל יניב
2.יעל יניב
3.משה יניב
4.רון יניב
5.שרה יניב
6.גילה יניב
7.סמדר יניב
8.פלמן ברטה
ע"י ב"כ עו"ד יעקב קופנהגן




פסק דין


התביעה ובקשת הרשות להגן:
1.
הנתבעים כולם בני משפחה.
למען הנוחות יכונו להלן בשמותיהם הפרטיים.
משה ושרה הם הוריהם של גיל,
יעל ורון.
סמדר היא אשתו של גיל.
גילה –אשתו של רון.
ברטה – אחותה של שרה.
משה ושרה הם בעלי מניותיה של חברת שרגרף בע"מ (להלן – שרגרף), העוסקת בייצור והתקנה של תמרורים ושלטים.
משה, שרה ורון הם מנהליה של שרגרף.
גיל ויעל עובדים בשרגרף.
(הנתונים נכונים למועד האירועים הנדונים כאן).

2.
במהלך התקופה שבין החודשים ינואר 2005 לנובמבר 2007 נטלו הנתבעים – כל אחד מהם בנפרד – מהתובעת 54 הלוואות.
כנגד מתן ההלוואות שועבדו פוליסות ביטוח, שעשתה התובעת לנתבעים, במהלך החודשים ספטמבר 2004 ומרץ 2007.
הנתבעים שילמו את הפרמיות עבור הפוליסות, לרוב באמצעות שיקים של שרגרף.
התובעת טוענת כי בשלב מסוים הפסיקו הנתבעים לשלם את הפרמיות, דבר שהוביל לביטול הפוליסות, וממילא לביטול הבטוחה שנינתה לפירעון ההלוואות, ולכן היא העמידה את יתרת ההלוואות לפירעון מיידי.
12 מההלוואות נפרעו במלואן בדרך של קיזוז ערכי פדיון הפוליסות.
נותרו 42 הלוואות, שלא נפרעו במלואן בדרך של קיזוז ערכי הפדיון או בדרך של תשלומן על ידי הנתבעים.
התובעת תובעת בתביעה זו מהנתבעים לשלם לה את יתרות החוב בגין ההלוואות הללו, שסכומן המצטבר, לאחר קיזוז ערכי הפדיון, עמד סמוך ליום הגשת התביעה (15.7.1) על 6,984,384 ₪.
כל אחד מהנתבעים נתבע על יתרת החוב שנותרה בגין ההלוואות שנטל (כמפורט בסעיף 187 לכתב התביעה).

3.
כיוון שהתביעה הוגשה בדרך של סדר דין מקוצר, הגישו הנתבעים בקשה "
לשינוי כותרת התביעה או למתן רשות להתגונן
".
בבקשתם העלו הנתבעים טענות הגנה רבות ומגוונות.
כיוון שבשלב מאוחר יותר הושג הסדר דיוני, שיפורט בהמשך, לא אפרט את הטענות אלא את ראשי הפרק שלהן:
א.
הלווה "האמיתית" היא שרגרף ולא הנתבעים,
ב.
החישובים של התובעת שגויים,
ג.
פידיון הפוליסות נעשה שלא כדין,
כן טענו הנתבעים לכך שהתביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

השתלשלות ההליכים:
4.
בית המשפט (כב' השופטת אביגיל כהן), בהחלטתו מיום 5.3.13, שניתנה לאחר דיון בבקשת הרשות להגן, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, הצביע על הקשיים שבגרסת הנתבעים, אך נתן רשות להתגונן וקבע שהתצהיר שהוגש במסגרת בקשת הרשות להגן ישמש כתב הגנה.
בהמשך לכך, ובהתאם להחלטה נוספת של בית המשפט, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.


5.
בדיון מיום 7.6.15 הצעתי לצדדים כדלקמן (עמ' 37-38 לפרוטוקול):
"
בית המשפט ימנה מומחה מטעמו לבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים, ולצורך כך תמציא התובעת למומחה וכן גם לצד שכנגד כל חומר הנדרש לשם עריכת התחשבנות זו, וכל חומר ומסמך שהמומחה יסבור שהם נדרשים לו לשם עריכת ההתחשבנות.
גם הנתבעים ימציאו למומחה וכן לב"כ התובעת את כל המסמכים והחומר שבידיהם שנדרש לשם עריכת ההתחשבנות.
כל מסמך שיומצא למומחה יומצא הדדית לצד השני.
אם המומחה ימצא כי נותרה עדיין יתרת חובה, מתחייבים הנתבעים לשלם יתרה זו בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין, בהתאם לחוב שהמומחה יקבע לגבי כל אחד מהנתבעים, ולא תהיה להם כל טענה בנדון.
אם המומחה ימצא כי לא נותרה יתרת חובה או שיתרת החובה שנותרה קטנה מזו הנתבעת, לא תהיה לתובעת כל טענה בנדון.
הצדדים יהיו זכאים לשלוח שאלות הבהרה למומחה, וכן גם לדרוש את חקירתו.
הצדדים יישאו בשכר טירחת המומחה בחלקים שווים.
הסדר דיוני זה מחליף את ההתדיינות בטענות הצדדים על פי כתבי טענותיהם ומעבר לכך לא
תהינה לצדדים כל טענה נוספת.
מעבר לחקירת המומחה לא ידרשו הצדדים לחקור עדים נוספים ובכלל זה את נציגי התובעת או מי מהנתבעים.
"

ב"כ הצדדים הודיעו, כי לאחר שהם נועצו עם מרשיהם הם מסכימים להצעה.
בהחלטתי מאותו יום ניתן תוקף של החלטה להסכמות שבין הצדדים והוריתי לב"כ הצדדים לנסות להגיע להסכמה לגבי זהות המומחה, ובהעדר הסכמה תקבע זהותו על ידי.
בהתאם לכך, ובהעדר הסכמה של הצדדים, מיניתי את רו"ח ד"ר זיו רייך למומחה מטעם בית המשפט, לבדיקת ההתחשבנות (להלן – המומחה).
בהחלטה מאוחרת יותר, מיום 12.10.15, דחיתי את בקשת הנתבעים לביטול ההסדר הדיוני וכן דחיתי את בקשתם להגיש חוות דעת מומחה מטעמם.

6.
חוות דעתו של המומחה, שעיקריה יפורטו בהמשך, ניתנה ביום 14.12.15.
המומחה מצא כי נכון ליום 1.6.15, חייבים הנתבעים לתובעת סכום כולל של 8,165,224 ₪.
לפי בקשת הנתבעים, הוריתי למומחה להשיב לשאלות הבהרה שהגישו, וכן אפשרתי גם לתובעת לשלוח אליו שאלות הבהרה, אם רצונה בכך.
המומחה השיב לשאלות ההבהרה של הנתבעים ושל התובעת.
יצוין, כי לבקשת התובעת (באחת משאלות ההבהרה שהגישה), פירט המומחה את חלוקת החוב בין הנתבעים (סעיף 8 בתשובתו).
הנתבעים ביקשו עוד לחקור את המומחה, והוא נחקר על ידי ב"כ שני הצדדים (דיון מיום 22.6.16).
ניסיונות שנעשו לאחר מכן להביא לידי פשרה לא צלחו, ולכן הוריתי על הגשת סיכומים.

עיקרי חוות דעת המומחה
7.
המומחה ריכז את כל המסמכים שקיבל מהצדדים – בחוות דעתו מפורטים 35 סוגי מסמכים, ובכללם כתבי בית הדין ונספחיהם – קיים פגישות עבודה עם נציגי הצדדים ובאי כוחם (תמליל הישיבה
- 69 עמודים – צורף כנספח 7 לסיכומי התובעת), ביקש וקיבל הבהרות ומסמכים נוספים, וחוות דעתו, המפורטת על פני 35 עמודים, שאליה צורפו עשרות סוגי וקבוצות מסמכים, נחתמה על ידו ביום 14.12.15.
להלן אפרט את עיקריה.

8.
תחילה בחן המומחה את הדו"חות השנתיים שנשלחו על ידי התובעת לנתבעים בשנים

2005-2009.
המומחה מצא כי נתונים מסוימים שהיו בדו"ח של שנה מסוימת "נעלמו" בדו"ח של השנה שלאחריה, אך שבו וצצו בשנה שלאחר מכן; כי קיימות פוליסות אשר אינן מופיעות בדוחות השנתיים או מופיעות לסירוגין; כי הדוחות חלקיים וחסרים.
מסקנתו הסופית היתה, "
כי הנתונים המופיעים בדוחות השנתיים הינם חלקיים ולעיתים אף שגויים, וכי לא ניתן לקבל שיקוף מלא של כלל הפוליסות וההלוואות מדוחות אלה וכי תמונת המצב המתקבלת בדוחות הינה שגויה, וכל התייחסות לדוחות השנתיים לשנים 2006-2009 משולה לבועה של סבון
" (עמ' 13 למטה בחוות הדעת).

9.
בעקבות מסקנתו זו, בחר המומחה לערוך חישוב חדש של כל הנתונים הרלוונטיים, וכלשונו (סעיף 66 רישא לחוות הדעת), "
ביצעתי חישוב חשבונאי עצמאי ובלתי תלוי, כאשר המתודולוגיה בסיסה בנתוני ההסכמים ההתחלתיים בין הצדדים, התשלומים ששולמו על חשבון ההלוואות, וערכי הפדיון שנצברו בפוליסות אשר התקבלו מחברת מנורה נכון למועדי ביצוע הפדיונות לצורך קיזוז חובות ההלוואות, וזאת בהתאם לשלבים הבאים: . . .
", וכאן בא הפירוט של כל שלבי עבודתו של המומחה: ריכוז נתוני ההלוואות; חישוב הריבית השנתית בהתייחס לכל הלוואה; הפחתת ערכי הפדיון וכל תשלום שהתקבל מהנתבעים בקשר לכל פוליסה ולכל הלוואה; אימות נתוני ההלוואה, תוך התייחסות לסוג הפוליסה, מין ותאריך לידה, קנס פדיון, הוצאות קבועות, דמי ניהול, ועוד.
המומחה תיאר גם כיצד בוצע אופן ביצוע ההתחשבנות הסופית (סעיף 66.9 ונספח כ"ט לחוות הדעת).

10.
יצוין עוד, כי המומחה התייחס גם ל"אישור יתרת ההלוואות" שנתנה מנורה לרון ביום 30.11.06, ולפיו יתרת חובו נמוכה בכמחצית מיתרת החוב שהיתה נכונה לאותו מועד, כטענת התובעת.
המומחה בדק ומצא כי אכן מדובר באישור שגוי, מאחר שהוא אינו מתייחס לשלוש הלוואות נוספות שניתנו לו, וכי השגיאה נובעת משינוי מספרי הנומרטור של אותן הלוואות
(עמ' 14-15 לחוות הדעת).

11.
המומחה בדק גם את מרכיבי הריבית, המיסוי וקנסות הפדיון, ולא מצא כל חריגה בפעולותיה של מנורה בהקשרים הללו.

12.
כפי שאראה להלן בפרק הדיון, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלת התשלומים שבוצעו על ידי הנתבעים, כלומר ההפקדות שהפקידו עבור הפרמיות, ולמעשה עבור פירעון ההלוואות.
על פי המפורט בחוות דעת המומחה (סעיפים 52-59), התובעת המציאה לו את כל האסמכתאות שבידיה, המעידות על התשלומים וההפקדות של הנתבעים, וכן המציאה לו קובץ אקסל המרכז את כל נתוני ההפקדות.
המומחה השווה את האסמכתאות שהומצאו לו עם הקובץ ומצא "
כי כל התשלומים תקינים בסכום ובתאריך הפירעון
".

המומחה פנה אל הנתבעים וביקש מהם אישורים נוספים לגבי הפקדות נוספות, ככל שהיו, וביתר פירוט: תדפיסי בנק וצילומי שיקים, ואף הציע כי יְיַפו את כוחו לפנות ישירות אל הבנק לקבלת האישורים הנוספים.
במענה על כך המציאו הנתבעים למומחה מכתב מהבנק, ולפיו לאור הזמן הרב שחלף,, הבנק אינו יכול להמציא את המסמכים המבוקשים.
התובעת, מאידך, המציאה למומחה מכתב מאותו בנק, שלפיו ניתן להפיק דפי בנק החל משנת 2004.
לאור זאת, הסתפק המומחה באסמכתאות שהמציאה לו התובעת, אך ביקש שבית המשפט יתן את דעתו לדברים הללו (עמ' 21 למעלה בחוות הדעת).


13.
בפני
המומחה הובאו שתי מחלוקות בקשר לשני תשלומים ספציפיים שבוצעו על ידי הנתבעים, לטענתם, ושלא נלקחו בחשבון
על ידי התובעת, לטענתם.
האחד – המחאה על סך 9,250 ₪. המומחה בדק ומצא כי תשלום זה אכן בוצע אך נפרע בפועל על חשבון אחת ההלוואות (עמ' 21).
השני – שיק בסך 420,000 ₪. הנתבעים טענו כי הפקדה זו לא הובאה בחשבון פירעון ההלוואות. התובעת טוענת כי השיק לא נפרע בפועל, וכי בוטל על ידי הנתבעים.
המומחה לא קבע כל ממצא בעניין זה וביקש כי בית המשפט יכריע בכך (עמ' 22-23 לחוות הדעת).

14.
להלן סיכום חוות הדעת (עמ' 35):
"
חוות דעתי קובעת כי על הלווים לשלם למנורה לאחר הצמדה וריבית נכון ליום 1.6.2015 סך של 8,165,224 ₪, יודגש כי הסך הנ"ל הינו נטו ולאחר ההתחשבות בכל הקיזוזים של הצדדים זה כלפי זה וכי סכום זה ישוערך מיום 1.6.2015 עד ליום התשלום בפועל, בהתאם למדד ביטוח חיים והריבית הרלוונטית לכל הלוואה.
לאחר ביצוע התשלום על ידי הלווים, על מנורה למחוק את יתרת החובה של הלווים בספרי חברת מנורה, והלווים יהיו זכאים ליתרת הפוליסות אשר קיימות בחברת מנורה
."
כאמור לעיל, בתשובתו לאחת משאלות ההבהרה של התובעת, פירט המומחה את חלוקת החוב בין כל הנתבעים (סעיף 8 לתשובותיו).

תמצית טענות הצדדים
15.
הנתבעים מבקשים שלא לאמץ את מסקנות חוות דעת המומחה.
במקום זאת, הם מבקשים לקבוע, כי יתרות החוב שלהם הם כמצוין בדו"חות שנשלחו אליהם על ידי התובעת לשנת 2008, ועל פיהן לא נותרה כמעט כל יתרת חוב.
בסיכומיהם הארוכים למדי, הם שבים על כל טענותיהם ביחס לחישוב חובם, בהתעלם
מההסדר הדיוני שהושג.
כן הם חוזרים על טענתם, כי פדיון הפוליסות על ידי התובעת נעשה שלא כדין, אף זאת בהתעלם מההסדר הדיוני.
טענתם כי החייבת "האמיתית" היא שרגרף לא שבה להיטען בסיכומיהם, אם כי "הדיה" עדיין נשמעים בהם.
הם שבו וטענו להעלמם מחשבונות התובעת של שתי הפקדות שבוצעו על ידם, העיקרית שבהן בסך 420,000 ₪, כאמור לעיל.
טענה נוספת נוגעת לחישוב שגוי של דמי הניהול.

16.
התובעת מבקשת לאמץ את מסקנות חוות דעת המומחה, הן באשר ליתרות החוב הסופיות של הנתבעים, כעולה מהחישובים שערך, והן באשר לקביעתו כי הדו"חות שנשלחו על ידה לנתבעים במשך השנים הללו – כולל הדו"ח משנת
2008 – היו שגויים.
לטענתה, טענות הנתבעים הנוגעות לחישוב חובם נוגדות את ההסדר הדיוני, לפיו, החישוב ייערך מחדש על ידי המומחה, כפי שאכן נעשה.
לטענתה, לא נפל כל פגם בדרך חישוביו של המומחה.
לדבריה, גם טענת הנתבעים הנוגעות לפדיון הפוליסות עומדת בניגוד להסדר הדיוני.
התובעת טוענת כי אחת ההפקדות שהנתבעים טוענים לה (9,250 ₪) נלקחה בחשבון, כקביעת המומחה, ואילו ההפקדה הנטענת השנייה (הסך של 420,000 ₪) לא הובאה בחשבון, משום שהנתבעים נתנו הוראת ביטול להמחאה זו.
לטענתה, הנתבעים לא עשו את שיכלו לעשות כדי להמציא את דפי הבנק של התקופה הנדונה, להוכחת טענותיהם בדבר הפקדות או תשלומים נוספים, ולא שיתפו פעולה עם המומחה בעניין זה, בעוד שהיא מסרה למומחה את כל הנתונים שבידיה.

דיון והכרעה

17.
ההסדר הדיוני, שהוצע על ידי בית המשפט, לו נתנו הצדדים את הסכמתם, ואשר קיבל תוקף של החלטה, היה פשוט וברור: המומחה, שימונה על ידי בית המשפט, יערוך חישוב של חובם של הנתבעים, על סמך כל החומר שיומצא לו על ידי שני הצדדים. יימצא כי נותרה יתרת חוב – היא תשולם על ידי הנתבעים, יימצא שלא נותרה כל יתרת חוב – לא תהיה לתובעת כל טענה נוספת. "
הסדר דיוני זה מחליף את ההתדיינות בטענות הצדדים על פי כתבי טענותיהם ומעבר לכך לא תהיינה לצדדים כל טענה נוספת
".

המסקנות הנובעות מהסדר דיוני זה הן שתיים:
א)
אין מקום לשוב ולדון בטענות נוספות שהעלו הנתבעים בכתבי טענותיהם, שקדמו להסדר הדיוני, ושמקצתן שבו וצצו בסיכומיהם;
ב)
אין מקום לשוב ולערוך חשבון נוסף, כפי שעשו הנתבעים בסיכומיהם, שהרי בדיוק לשם כך מונה המומחה.

אמנם, מותר היה להציג למומחה שאלות הבהרה ואף לחוקרו על חוות דעתו, והֶיתר זה נוצל עד תום על ידי ב"כ הנתבעים. אולם אז, מצופה היה ממנו כי יסתמך על התשובות שהתקבלו לשאלות ההבהרה או על חקירת המומחה כדי לפרוך או לשנות במקצת את מסקנותיו.
אקדים ואומר, כי הנתבעים לא הצביעו על כל תשובה מתשובות המומחה, אם לשאלות ההבהרה ואם בחקירתו, שיש בה כדי לשנות באופן מהותי את מסקנותיו.
אדרבא, המומחה השיב היטב לכל השאלות שנשאל, דבר שהוסיף לאמינותו ולמהימנותו.

18.
הגם שעדות המומחה אינה שונה מכל עדות הבאה בפני
בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני
בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפני
ו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10)).
חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מהווה אחת מן הראיות המוגשות בהליך. היא אינה כובלת את שיקול הדעת של בית המשפט ואינה גורעת מסמכותו להכריע במחלוקת, אך ככלל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה, למעט אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (רע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט (4.1.15), וראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, עמ' 435).

הדברים האמורים תקפים עוד יותר בענייננו, משני טעמים:
א)
אין מדובר רק במומחה שמונה על ידי בית המשפט ללא הסכמת הצדדים, או בנוסף למומחים של הצדדים, אלא במומחה שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים וללא כל מומחה נוסף (הנתבעים ביקשו לאחר ההסדר הדיוני להציג חוות דעת מומחה מטעמם ולא התרתי להם);
ב)
הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים מטעמם או על חקירת כל עד נוסף, כך שלא קיימות, למעשה, כל ראיות נוספות, מלבד אלה שהמומחה התייחס אליהן ואף צירפן לחוות דעתו, ומלבד אלה שהוצגו לו במהלך חקירתו.

אמנם, בשלב מסוים שקלתי למנות מומחה נוסף. ביקשתי לקבל את עמדת הצדדים לכך – התובעת התנגדה והנתבעים הסכימו, אך בהסתייגויות רבות שכמוהן כהתנגדות – ולכן זנחתי אפשרות זו (החלטתי מיום 16.9.16).
אך למקרא נוסף של החומר, כולל התשובות שניתנו על ידי המומחה, לא היה

מקום – בדיעבד – גם להעלאת האפשרות למינוי מומחה נוסף, שכן ד"ר רייך עשה את עבודתו נאמנה, והדברים יפורטו בהמשך.

19.
ברמה העקרונית, חישוב יתרת החוב של הנתבעים אמורה להיות פשוטה:
מצד אחד – ההלוואות שנלקחו, בצירוף הריבית שנקבעה לצידן בהסכמי ההלוואות, למן מועד נטילת ההלוואות ועד לפירעונן (אלו שנפרעו) או עד למועד העמדתן לפירעון.
מצד שני – התשלומים ששולמו עבור הפרמיות (שהיוו למעשה תשלום ההלוואה) והפקדות נוספות שבוצעו, בצירוף ערך פדיון הפוליסות בעת העמדת ההלוואות לפירעון.
הראשון בקיזוז השני מביא לתוצאה המבוקשת. לכך יש להוסיף דמי ניהול וקנסות פדיון, שערכן היה מועט ביחס לכל החישוב.
מאחר שהנתבעים לא חלקו על ההלוואות שניטלו ועל סכומיהן (הם הודו בהן במפורש בבקשת הרשות להגן), ולא נשמעה כל טענה ממשית באשר לחישוב הריבית בגינן (המומחה לא נחקר בעניין זה), הרי שהצד הזה של המשוואה אינו נתון למעשה במחלוקת. ואכן, המחלוקת האמיתית בין הצדדים התגלעה בצד השני של המשוואה: התשלומים וההפקדות (גם ביחס לערך הפוליסות שנפדו לא נשמעה כל טענה ממשית), ובכך יתמקד המשך הדיון, אך קודם לכן אפנה בקצרה למסקנות המומחה ביחס לצד הראשון של המשוואה (ההלוואות) וכן באשר לנכונות הדו"חות השנתיים.

20.
כאמור לעיל, המומחה קבע כי לא ניתן להסתמך, לצורך קביעת יתרת החוב של הנתבעים, על הדו"חות השנתיים ששלחה התובעת לנתבעים במהלך השנים הנדונות: 2005-2009.
לצורך כך בחן המומחה את הנתונים המופיעים בכל השנים הללו ומצא כי נתונים מסוימים שהיו בדו"ח של שנה א', נעלמו מהדו"ח של שנה ב' ושבו והופיעו בדו"ח של שנה ג', ורישומים נוספים שאינם הגיוניים.
כך, למשל, נמצא כי בדו"חות של השנים 2005 ו-2007 קיימים כלל הנתונים, אך בדו"ח של שנת 2006 חלק מהנתונים חסרים, כגון שורת הריסק (של הפוליסה), אך ניתן להסיק כי הכיסוי קיים גם בשנת 2006 לאור העובדה כי הכיסוי חזר והופיע בדו"ח השנתי לשנת 2007 (עמ' 6 בדו"ח);
הנתונים החסרים היו גם ביחס להלוואות וגם ביחס לפוליסות (עמ' 7 למעלה);
וכך, למשל, הלוואה שאין חולק כי נלקחה על ידי גילה בשנת 2006 לא מופיעה בדו"חות של השנים 2006 ו-2007, אך שבה ומופיעה בדו"ח של שנת 2008 (עמ' 7 אמצע);
בדו"חות השנתיים לשנים 2006, 2007 ו-2008 לא מופיעות הלוואות רבות שנלקחו על ידי שרה, ואשר שרה לא חלקה על נטילתן (עמ' 7-9);
בדו"חות השנתיים של השנים 2006-2008 לא מופיעה הלוואה בסך 160,000 ₪ שנלקחה על ידי יעל (עמ' 9-10);
נתונים מסוימים בפוליסות מסוימות נמצאו חסרים בדו"חות השנתיים (עמ' 10);
רוב הנתונים המוצגים בדו"ח השנתי לשנת 2008 עבור רון נמצאו שגויים (עמ' 10-11);
הלוואה שנלקחה על ידי משה בשנת 2007 אינה מופיעה בדו"ח של אותה שנה, מופיעה בדו"ח של שנת 2008 ואיננה מופיעה בדו"ח של שנת 2009, גם לא בעמודה של החזרי ההלוואות (אם אמנם נפרעה בשנת 2009);
כל אלה, ודוגמאות נוספות, הובילו, כאמור, את המומחה למסקנה, שלא ניתן להסתמך כלל על הדו"חות השנתיים ששלחה התובעת.
משום כך, ביצע המומחה, כלשונו (עמ' 28), "
חישוב עצמאי ובלתי תלוי
", בהסתמכו על כל המסמכים שהומצאו לו, כמפורט בהרחבה בחוות דעתו (עמ' 28-34).

21.
מה צריכה להיות התוצאה של המסקנה, לפיה לא ניתן להסתמך על הדו"חות השנתיים?
המומחה לא חסך את ביקורתו על הליקויים שנמצאו ("
לא לנער הזה פיללתי מדוחות רשמיים של מוסד פיננסי
– ה"ש 23 בעמ' 28), אך הדבר לא מנע בעדו לערוך חישוב עצמאי ובלתי תלוי, בהסתמך על "חומר הגלם" שהומצא לו.
אני סבור שהמומחה נהג כשורה וביצע נאמנה את תפקידו.
המומחה מונה כדי לבדוק את ההתחשבנות הנכונה של יתרת החוב. אם הוא מצא שלא ניתן להסתמך על הדו"חות הלקויים והשגויים של התובעת, לא היה זה מתפקידו "להענישה" על כך, אלא היה עליו לנסות להגיע לחקר האמת באמצעות בדיקה עצמאית ובלתי תלויה בדו"חות, בדיוק כפי שעשה.
גם תפקידו של בית המשפט הוא, כמובן, להגיע לחקר האמת, והאמת שאותה אנו מחפשים כאן הינה: מהי יתרת החוב האמיתית של הנתבעים?
משנמצא, כי לא ניתן להסתמך על הדו"חות השנתיים לפתרונה של שאלה זו, משום הליקויים שנמצאו בהם, נדרש היה לחתור אל התשובה הנכונה והאמיתית על ידי חישוב מחודש ובלתי תלוי בדו"חות, באמצעות איש מקצוע, ובהסתמך על "חומר הגלם" עצמו.
כך עשה המומחה ד"ר רייך, שלא ניתן לחלוק על מומחיותו ומקצועיותו (על פי קורות החיים שצירף, הוא מכהן – נכון לכתיבתם, לפחות – כדיקן בית הספר לביטוח וכמרכז תחומי החשבונאות במכללה האקדמאית נתניה, חבר בוועדות ציבוריות של מוסדות פיננסיים, ועוד).
המומחה בחן אחת לאחת את כל הראיות שהונחו בפני
ו, ערך תחשיבים עצמאיים ומפורטים, העיר את הערותיו במקומות המתאימים, ולא מצאתי כל פגם בדרך עבודתו ובמסקנותיו.

22.
מבין כל הדו"חות השנתיים, מציעים הנתבעים להסתמך רק על הדו"חות של שנת 2008.
לא לחינם, כיוון שהמומחה ציין, שאילו ניתן היה להסתמך על הדו"חות של שנת 2008, אזי "
תוצאות החישוב היו משתנות באופן קיצוני לטובת הלווים
" (עמ' 13 לדו"ח).
כמובן, שאין ב"הצעת" הנתבעים כל הגיון. אם, כטענתם, הדו"חות לשנת 2008 הם הנכונים והדו"חות לשנת 2009 הוטו במכוון לרעתם כאשר התובעת כבר מכַוונת לתביעה (כך טענתם), מדוע נמצאו ליקויים ושגיאות גם בדו"חות של שנת 2006 ו-2007, כשהתובעת עדיין לא התכוונה לעשות זאת?
מלבד זאת, הדו"חות לשנת 2008 נבחנו היטב על ידי המומחה, ואף בהם נמצאו ליקויים רבים (עמ' 9-11).
ואחרון: הסכמת הנתבעים, במסגרת ההסדר הדיוני, למינוי מומחה לבדיקת החשבונות, מונעת מהם להסתמך על ממצאיו, גם אם הם סותרים את הנתונים שבדו"חות שנת 2008. אם עמדתם היתה שאלה הם הנתונים הנכונים, לשם מה הסכימו למינוי מומחה?

23.
אף אני הקשיתי לא מעט על המומחה במהלך חקירתו בעניין זה. שהרי, אין זה דבר של מה בכך שחברת ביטוח תמציא למבוטחיה דו"חות שגויים. ב"כ הנתבעים נימק בסיכומיו (סעיף 12) את
הדבר כ"כשל טכני", שאינני מוצא צורך לפרטו, כיוון שלא הוכח במהלך המשפט.
יהא אשר יהא הטעם לכך, הדבר לא היה צריך להיעשות.
מבוטחים סומכים על הדו"חות הנשלחים אליהם ממוסד פיננסי מכובד כחברת ביטוח. אף בתי המשפט סומכים פעמים רבות את מסקנותיהם וממצאיהם על הדו"חות הללו. שום נימוק אינו מצדיק שליחתם של דו"חות שגויים למבוטחים.
למרות זאת, כאמור, הדבר אינו מצדיק את דחיית התביעה , כשהממצא – על פי בדיקה רחבה ומפורטת של המומחה – הוא, שקיימת יתרת חוב נכבדת.
אני מוצא צורך לשוב ולציין נקודה זו, משום שב"כ הנתבעים הרבה בסיכומיו להסתמך על השאלות שהמומחה נשאל על
ידִי
.
השאלות נשאלו, התשובות ניתנו, ואף הניחו את דעתי, והעיקר הוא – שהממצאים התבססו על בדיקה עצמאית ובלתי תלויה, כאמור.

24.
ועתה, לבדיקת הנתונים עצמם.
כאמור, ביחס להלוואות, לא היתה מחלוקת עליהן.
כל שנדרש היה לחשב את הריבית שחושבה בגינן, והמומחה מצא כי החישוב שנעשה היה נכון (עמ' 15-19).
יצוין, כי המומחה לא נחקר על כך, ולא מצאתי בסיכומיו הרחבים של ב"כ הנתבעים כל טענה ממשית בקשר לכך.

25.
בחישוב התשלומים, הסתמך המומחה על האסמכתאות שהתובעת המציאה לו


(עמ' 19-20 לחוות הדעת, עמ' 30-33 לפרוטוקול).
זאת, מהטעם הפשוט, שהנתבעים עצמם לא הציגו לו כל אסמכתאות בנדון.
כדברי המומחה בחקירתו (עמ' 31): "
כל החזר שמנורה מציגה לי, הרי הוא כבר לטובת הנתבעים מכיוון שהנתבעים לא הציגו לי שום החזר. כל החזר שאני מאמץ ממנורה בעצם אז זה לטובת הנתבעים
".
בחוות הדעת ציין המומחה (סעיפים 57-59), כי פנה לנתבעים וביקש מהם להמציא לו אישורים להפקדות נוספות שאינן מפורטות באסמכתאות שהמציאה התובעת, אם יש כאלו, "
ואף הצעתי שאני אפנה ישירות לבנקים לקבלת אישורים נוספים
", אך הנתבעים העבירו לו מכתב מהבנק, לפיו, לאור הזמן שחלף לא ניתן להמציא את המסמכים שהתבקשו. התובעת, מאידך, העבירה למומחה תשובה שהיא קיבלה מאותו בנק, לפיו ניתן להפיק את דפי הבנק שהתבקשו. לאור זאת, כתב המומחה בחוות דעתו (עמ' 21 למעלה): "
אני מבקש מבית המשפט הנכבד ליתן את דעתו בנוגע לכך
".

26.
מאחר שאין מחלוקת על ההלוואות שנלקחו ועל הסכומים הנקובים בהן, הרי שהנטל להוכחת פירעונן מוטל, ללא ספק, על הנתבעים.
העיקרון הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראו: אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון (להלן – הרנון), עמ' 200).
כך, במיוחד כאשר מדובר בטענת "פרעתי", "
בכל תביעות החוב הרגילות, נתבע הטוען טענת "פרעתי" נושא בנטל השכנוע להוכחת טענה זו, שהחוב נפקע על ידי פרעון. נטל זה הוא קבוע ולעולם אינו עובר לתובע"
(הרנון, עמ' 201).
משכך, צודק המומחה בדבריו, כי כל אסמכתא שהמציאה התובעת כהוכחה לפירעון החוב, מטיבה עם הנתבעים, גם אם מצופה היה מהתובעת לעשות כך לשם גילוי כל האמת.
התובעת גם לא התנגדה, כאמור, לפניה לבנק לשם בדיקת ההפקדות.
אמנם, משתי התשובות הסותרות שהבנק נתן לפניותיהם של התובעת ושל הנתבעים (נספחים לד' ו-לה' לחוות הדעת), לא ניתן לדעת האם ניתן היה לספק את המסמכים שהתבקשו.
יחד עם זאת, ציין המומחה בחוות דעתו (סעיף 57) ובחקירתו (עמ' 58) כי הציע לנתבעים כי ייַפו את כוחו לפנות בשמם לבנקים לקבלת המסמכים הדרושים, והוא לא קיבל את מבוקשו.
כך או כך, הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת הפקדות נוספות, כלומר: תשלומים נוספים, ככל שהיו.

27.
הנתבעים פירטו בפני
המומחה שתי הפקדות ספציפיות, שלטענתם לא הובאו בחשבון בחישוב הפירעון.
תחילה אומר, כי היוצא מן הכלל מלמד על הכלל. ניתן להניח שאלו הן שתי ההפקדות היחידות הידועות להם שלא נלקחו בחשבון (לטענתם), ואילו היו נוספות היו מציינים גם אותן.
לגוף העניין. ההפקדה האחת – המחאה בסך 9,250 ₪. המומחה בדק ומצא, כי המחאה זו
נפרעה בקשר לפוליסה מסוימת של יעל (עמ' 21), ובכך הדבר בא לידי פתרונו.
ההפקדה השנייה משמעותית יותר – שיק בסך 420,000 ₪.
המדובר בהפקדה חד פעמית בסכום זה, באמצעות שיק שנמשך מחשבונם של שני אנשים, שמותיהם: ערן רובין וגאבר מועטז, והופקד בקשר לפוליסה על שם שרה.
אין חולק שהשיק הופקד, אך לא נקלח בחשבון הפירעון.
התובעת טענה שהשיק חזר מפאת הוראת ביטול שניתנה לגביו, ולכן לא נקלח בחשבון, ואף המציאה אישור על כך (נספח ת/13 לסיכומיה).
אך המומחה לא הסתפק בכך, כיוון שיתכן – כפי שהנתבעים טענו – שהשיק הופקד בשנית, ולכן ביקש מהתובעת להציג לו את השיק שהרי, אם אכן השיק חזר, אז הוא אמור להיות בידי התובעת.
התובעת לא המציאה את השיק למומחה,
ולכן הוא הותיר מחלוקת זו להכרעת בית המשפט (עמ' 23 במסגרת).
אני סבור, שספק זה צריך לפעול לטובת הנתבעים.
משהוכח, שהשיק הופקד, מוטל היה על התובעת להוכיח כי הוא לא נפרע.
גם אם התובעת הוכיחה שניתנה לגביו הוראת ביטול, אין לשלול את האפשרות שהוא הופקד בשנית, לאחר שהוראת הביטול בוטלה.
אמנם, בנסיבות אחרות יתכן שנטל זה היה חוזר אל הנתבעים (להוכיח כי ביטלו את הביטול), אך צירוף העובדה שהתובעת לא הציגה שיק זה (כששיקים רבים נוספים הוצגו למומחה) עם הליקויים שנמצאו בדו"חות השנתיים שלה, ובהתחשב בכלל הראשוני של "המוציא מחברו – עליו הראיה", כל אלה מביאים לכך שהספק בנדון פועל לטובת הנתבעים, ואני קובע שמיתרת החוב של שרה יש להפחית את ערכה של הפקדה זו.

28.
חלק מההלוואות נפרע כאמור, במלואן או בחלקן, באמצעות פדיון הפוליסות.
המומחה ערך חישוב של ערכי הפדיון לפי ארבעה פרמטרים שונים ובחר בפרמטר המטיב יותר עם הנתבעים, כמפורט בעמ' 26-28 לחוות דעתו.
ב"כ הנתבעים שב וחזר בסיכומיו על הטענה, כי פדיון הפוליסות נעשה שלא כדין. טענה זו אינה נתונה לדיון לאור ההסדר הדיוני שהושג, כאמור. לגוף חישוביו של המומחה בהקשר זה, לא מצאתי בסיכומי הנתבעים כל טענה ממשית שתסתור אותם.

29.
עוד בדק המומחה בחוות דעתו שני נושאים נוספים: מיסוי עבור הפדיונות וקנסות עבור פדיון הפוליסות המוקדם.
בעניין המיסוי, מסקנת המומחה היא שהתובעת "
ביצעה ניכוי מס באופן תקין
" (עמ' 25 למעלה).
בעניין הקנסות מסקנתו היתה, כי ברוב המקרים התובעת לא ניכתה קנס כלשהו, בחלק מהמקרים היא ניכתה קנס בשיעור הנמוך מזה שהיא היתה רשאית לגבותו ובחלק הנוסף היא ניכתה קנס בשיעור שהיתה רשאית לגבותו (עמ' 25-26).

30.
נושא נוסף שעלה בחקירת המומחה הוא גובה דמי הניהול (עמ' 2-13 לפרו').
מתברר מהחקירה, כי בעוד שבהצעות הביטוח שנשלחו לנתבעים צוין שיעור של 7% דמי ניהול, בפוליסות עצמן נכתב "עד 13%" ונגבה השיעור המקסימלי: 13%.
בעניין זה אני סבור כי הצדק עם הנתבעים.
אמנם, אילו בפני
הם היו מונחות הפוליסות בלבד, אז לא ניתן היה לבוא בטענה כלפי התובעת כי בחרה בשיעור המקסימלי שציינה: 13%, אולם כאשר בהצעות עצמן נכתב 7%, רשאים היו הנתבעים להניח כי ייגבה מהם השיעור שצוין בהצעות: 7%, שמתיישב גם הוא עם הציון "עד 13%", ולכן
התובעת צריכה להשיב להם את ההפרש הנובע מכך.
המומחה נשאל בכמה היה מופחתת יתרת החוב, אם דמי הניהול היו נגבים בשיעור 7% והשיב (עמ' 13 למעלה): "
היינו יכולים להגיע למאות אלפים בודדים, אם אני הולך באופן קיצוני
."
מאחר שלא נערך חישוב מדויק בעניין זה, וכדי שלא להוסיף התדיינות נוספת, אני קובע, כי מיתרת החוב הכללית יש להפחית סכום של 500,000 ₪, שיחולק באופן יחסי בין הנתבעים, בהתאם ליתרת החוב של כל נתבע ביחס ליתרה הכללית.

סיכום ותוצאה
31.
סיכום הדברים הוא שיש לקבל את מסקנת המומחה ד"ר רייך בדבר יתרת החוב של הנתבעים, כנקוב בפרק הסיכום של חוות דעתו (עמ' 35) וכנקוב בסעיף 8 לתשובותיו לשאלות ההבהרה, בכפוף לשתי ההפחתות האמורות לעיל:
א – ערך ההפקדה בסך 420,000 ₪ מחובה של שרה,
ב – סך של 500,000 ₪, בחלוקה יחסית בין הנתבעים.

32.
למרות התוצאה האמורה החלטתי שלא לפסוק לתובעת הוצאות כלל, משני טעמים:
א)
התובעת היא מוסד פיננסי הנמנה על המוסדות, שאמון הציבור בהם חשוב ביותר לפעילותן ולקיומן. אין להשלים עם כך, שמוסד כזה ישלח ללקוחותיו דו"חות שנתיים בלתי אמינים, תהא הסיבה לכך אשר תהא. הדבר פוגע הן באמון הציבור באותו מוסד והן באמון שלו במוסדות דומים;
ב)
יתכן שאם הדו"חות השנתיים שהתובעת היתה שולחת היו תקינים, המחלוקת הנוכחית – כולה, או לפחות חלקה -
היתה מתייתרת.

33.
אשר על כן אני מחליט כדלקמן:
א.
כל אחד מהנתבעים ישלם לתובעת את הסכום הנקוב ביחס אליו בסעיף 8 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, בהפחתת הסכומים הבאים:
1)
מחובה של שרה יניב יופחת סכום של 420,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההפקדה (4.7.07) ועד יום 1.6.15 (המועד הנקוב בתשובת המומחה);



2)
מחובם של כל הנתבעים יופחת סכום של 500,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה – 1.6.07 – ועד יום 1.6.15, וזאת באופן יחסי לחלקו של כל אחד מהנתבעים ביחס ליתרת החוב הכללית (לאחר הפחתה (1)).
לסכום החוב שיתקבל עבור כל נתבע, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום
1.6.15, ועד לתשלום בפועל.
ב.
אין צו להוצאות.
ג.
התובעת תמציא פסיקתא לחתימתי, לאחר עריכת החישובים דלעיל.


ניתן היום,

ד' חשוון תשע"ח
, 24 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 28744-07/12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' גיל יניב, יעל יניב, משה יניב ואח' (פורסם ב-ֽ 24/10/2017)